יוהאנס פרידריך שיסל הוא קולנוען המתמחה באנימציה. יליד אוסטריה, למד שיסל אנימציה בצ׳כיה. תחת ידיו רשומים מספר סרטים קצרים שגרפו פרסים והוצגו בלמעלה משבעים פסטיבלים ברחבי העולם. ביחד עם שני שותפים הקים אולפן סרטים קטן המוקדש לסרטי אנימציה עלילתיים עם ערך אומנותי.
סרטו האוטוביוגרפי למחצה 366 ימים מציג את נער צעיר המעביר כשנה מחייו בשרות לאומי - התנדבות בשרות האמבולנסים של המדינה. הגיבור מתחיל את השנה עם אופטימיות ומגלה לאט לאט שלמרות התחבושות והתרופות נדמה שמה שהמטופלים זקוקים לו ביותר הוא מזור לבדידות.
בניסיון לעזור להם ככל יכולתו, גיבור הסרטון נתקל בקשיים נפשיים משל עצמו. המענה למצבו מגיע ממקום לא צפוי - עם הצעה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ בימים לא פשוטים אלו.
יוהאנס פרידריך שיסל הוא קולנוען המתמחה באנימציה. יליד אוסטריה, למד שיסל אנימציה בצ׳כיה. תחת ידיו רשומים מספר סרטים קצרים שגרפו פרסים והוצגו בלמעלה משבעים פסטיבלים ברחבי העולם. ביחד עם שני שותפים הקים אולפן סרטים קטן המוקדש לסרטי אנימציה עלילתיים עם ערך אומנותי.
סרטו האוטוביוגרפי למחצה 366 ימים מציג את נער צעיר המעביר כשנה מחייו בשרות לאומי - התנדבות בשרות האמבולנסים של המדינה. הגיבור מתחיל את השנה עם אופטימיות ומגלה לאט לאט שלמרות התחבושות והתרופות נדמה שמה שהמטופלים זקוקים לו ביותר הוא מזור לבדידות.
בניסיון לעזור להם ככל יכולתו, גיבור הסרטון נתקל בקשיים נפשיים משל עצמו. המענה למצבו מגיע ממקום לא צפוי - עם הצעה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ בימים לא פשוטים אלו.
יוהאנס פרידריך שיסל הוא קולנוען המתמחה באנימציה. יליד אוסטריה, למד שיסל אנימציה בצ׳כיה. תחת ידיו רשומים מספר סרטים קצרים שגרפו פרסים והוצגו בלמעלה משבעים פסטיבלים ברחבי העולם. ביחד עם שני שותפים הקים אולפן סרטים קטן המוקדש לסרטי אנימציה עלילתיים עם ערך אומנותי.
סרטו האוטוביוגרפי למחצה 366 ימים מציג את נער צעיר המעביר כשנה מחייו בשרות לאומי - התנדבות בשרות האמבולנסים של המדינה. הגיבור מתחיל את השנה עם אופטימיות ומגלה לאט לאט שלמרות התחבושות והתרופות נדמה שמה שהמטופלים זקוקים לו ביותר הוא מזור לבדידות.
בניסיון לעזור להם ככל יכולתו, גיבור הסרטון נתקל בקשיים נפשיים משל עצמו. המענה למצבו מגיע ממקום לא צפוי - עם הצעה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ בימים לא פשוטים אלו.
יוהאנס פרידריך שיסל הוא קולנוען המתמחה באנימציה. יליד אוסטריה, למד שיסל אנימציה בצ׳כיה. תחת ידיו רשומים מספר סרטים קצרים שגרפו פרסים והוצגו בלמעלה משבעים פסטיבלים ברחבי העולם. ביחד עם שני שותפים הקים אולפן סרטים קטן המוקדש לסרטי אנימציה עלילתיים עם ערך אומנותי.
סרטו האוטוביוגרפי למחצה 366 ימים מציג את נער צעיר המעביר כשנה מחייו בשרות לאומי - התנדבות בשרות האמבולנסים של המדינה. הגיבור מתחיל את השנה עם אופטימיות ומגלה לאט לאט שלמרות התחבושות והתרופות נדמה שמה שהמטופלים זקוקים לו ביותר הוא מזור לבדידות.
בניסיון לעזור להם ככל יכולתו, גיבור הסרטון נתקל בקשיים נפשיים משל עצמו. המענה למצבו מגיע ממקום לא צפוי - עם הצעה שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ בימים לא פשוטים אלו.
האומן יאנג פודונג מייצר חלק מהסרטים היפים ביותר היוצאים מסין בשנים האחרונות. יאנג הוא קולנוען עמצאי המושפע רבות מעבודות הקולנוע של ג׳ים ג׳אראמוש, לדבריו. יצירותיו מבויימות להפליא ומצולמות על סרט 23 מילימטר בעלות תחושה פיוטית ומזכירות את המגילות הסיניות העתיקות.
יאנג נולד בבייג׳ינג בתחילת שנות השבעים ולמד באקדמיה לאומנות של האנגזו. עבודותיו הראשונות מתעסקות יותר בציור וצילום ומשנות התשעים עובד יאנג בעיקר בקולנוע ומיצבים.
השפה הויזואלית של יאנג אפופה במסתורין חלומי. דמויותיו לרוב אילמות ואינם מוגדרות. התנועות כוריאוגרפיות כמעט ומעבירים סביבה מושלמת ואסתטית. יאנג מכוון את יצירתו לבלבל את הזמן של הצופה.
היום יאנג נחשב לאחד האומנים העכשויים החשובים בסין. הוא הציג במוזיאונים בין-לאומיים רבים.
האומן יאנג פודונג מייצר חלק מהסרטים היפים ביותר היוצאים מסין בשנים האחרונות. יאנג הוא קולנוען עמצאי המושפע רבות מעבודות הקולנוע של ג׳ים ג׳אראמוש, לדבריו. יצירותיו מבויימות להפליא ומצולמות על סרט 23 מילימטר בעלות תחושה פיוטית ומזכירות את המגילות הסיניות העתיקות.
יאנג נולד בבייג׳ינג בתחילת שנות השבעים ולמד באקדמיה לאומנות של האנגזו. עבודותיו הראשונות מתעסקות יותר בציור וצילום ומשנות התשעים עובד יאנג בעיקר בקולנוע ומיצבים.
השפה הויזואלית של יאנג אפופה במסתורין חלומי. דמויותיו לרוב אילמות ואינם מוגדרות. התנועות כוריאוגרפיות כמעט ומעבירים סביבה מושלמת ואסתטית. יאנג מכוון את יצירתו לבלבל את הזמן של הצופה.
היום יאנג נחשב לאחד האומנים העכשויים החשובים בסין. הוא הציג במוזיאונים בין-לאומיים רבים.
האומן יאנג פודונג מייצר חלק מהסרטים היפים ביותר היוצאים מסין בשנים האחרונות. יאנג הוא קולנוען עמצאי המושפע רבות מעבודות הקולנוע של ג׳ים ג׳אראמוש, לדבריו. יצירותיו מבויימות להפליא ומצולמות על סרט 23 מילימטר בעלות תחושה פיוטית ומזכירות את המגילות הסיניות העתיקות.
יאנג נולד בבייג׳ינג בתחילת שנות השבעים ולמד באקדמיה לאומנות של האנגזו. עבודותיו הראשונות מתעסקות יותר בציור וצילום ומשנות התשעים עובד יאנג בעיקר בקולנוע ומיצבים.
השפה הויזואלית של יאנג אפופה במסתורין חלומי. דמויותיו לרוב אילמות ואינם מוגדרות. התנועות כוריאוגרפיות כמעט ומעבירים סביבה מושלמת ואסתטית. יאנג מכוון את יצירתו לבלבל את הזמן של הצופה.
היום יאנג נחשב לאחד האומנים העכשויים החשובים בסין. הוא הציג במוזיאונים בין-לאומיים רבים.
האומן יאנג פודונג מייצר חלק מהסרטים היפים ביותר היוצאים מסין בשנים האחרונות. יאנג הוא קולנוען עמצאי המושפע רבות מעבודות הקולנוע של ג׳ים ג׳אראמוש, לדבריו. יצירותיו מבויימות להפליא ומצולמות על סרט 23 מילימטר בעלות תחושה פיוטית ומזכירות את המגילות הסיניות העתיקות.
יאנג נולד בבייג׳ינג בתחילת שנות השבעים ולמד באקדמיה לאומנות של האנגזו. עבודותיו הראשונות מתעסקות יותר בציור וצילום ומשנות התשעים עובד יאנג בעיקר בקולנוע ומיצבים.
השפה הויזואלית של יאנג אפופה במסתורין חלומי. דמויותיו לרוב אילמות ואינם מוגדרות. התנועות כוריאוגרפיות כמעט ומעבירים סביבה מושלמת ואסתטית. יאנג מכוון את יצירתו לבלבל את הזמן של הצופה.
היום יאנג נחשב לאחד האומנים העכשויים החשובים בסין. הוא הציג במוזיאונים בין-לאומיים רבים.
אגדת האחים גרים ״הדייג ודג הזהב״ קיבלה עיבוד חדש לאחרונה בדמות סרט אנימציה מאת האומנית אליזבת ״ליזי״ הובס. בפעם האחרונה שפגשנו בה בבלוג זה היה פרסמה סרטון אהבה קצר של חייל בלמחמת העולם הראשונה.
ליזי לקחה על עצמה אגדה זו העוסקת בחמדנות, מוסר ותרבות צריכה דווקא בימים אלו. הסרטון בן שש דקות אינו פשוט לצפייה ומעביר את הצופה חוויה רגשית יותר מאשר עלילתית. הסרטון ללא דיאלוגים וזכה במספר פרסים על פס הקול הג׳זי בו הוא מתאפיין.
ליזי משתדלת בכל סרט לעבור דרך נסיונות גם בחומריות של הסרט עצמו, ובמהלך העבודה אנו רואים לא פעם את ידיה עובדות, או את הנייר עליו מצוירות הדמויות מתקמט ומושלך.
אגדת האחים גרים ״הדייג ודג הזהב״ קיבלה עיבוד חדש לאחרונה בדמות סרט אנימציה מאת האומנית אליזבת ״ליזי״ הובס. בפעם האחרונה שפגשנו בה בבלוג זה היה פרסמה סרטון אהבה קצר של חייל בלמחמת העולם הראשונה.
ליזי לקחה על עצמה אגדה זו העוסקת בחמדנות, מוסר ותרבות צריכה דווקא בימים אלו. הסרטון בן שש דקות אינו פשוט לצפייה ומעביר את הצופה חוויה רגשית יותר מאשר עלילתית. הסרטון ללא דיאלוגים וזכה במספר פרסים על פס הקול הג׳זי בו הוא מתאפיין.
ליזי משתדלת בכל סרט לעבור דרך נסיונות גם בחומריות של הסרט עצמו, ובמהלך העבודה אנו רואים לא פעם את ידיה עובדות, או את הנייר עליו מצוירות הדמויות מתקמט ומושלך.
אגדת האחים גרים ״הדייג ודג הזהב״ קיבלה עיבוד חדש לאחרונה בדמות סרט אנימציה מאת האומנית אליזבת ״ליזי״ הובס. בפעם האחרונה שפגשנו בה בבלוג זה היה פרסמה סרטון אהבה קצר של חייל בלמחמת העולם הראשונה.
ליזי לקחה על עצמה אגדה זו העוסקת בחמדנות, מוסר ותרבות צריכה דווקא בימים אלו. הסרטון בן שש דקות אינו פשוט לצפייה ומעביר את הצופה חוויה רגשית יותר מאשר עלילתית. הסרטון ללא דיאלוגים וזכה במספר פרסים על פס הקול הג׳זי בו הוא מתאפיין.
ליזי משתדלת בכל סרט לעבור דרך נסיונות גם בחומריות של הסרט עצמו, ובמהלך העבודה אנו רואים לא פעם את ידיה עובדות, או את הנייר עליו מצוירות הדמויות מתקמט ומושלך.
אגדת האחים גרים ״הדייג ודג הזהב״ קיבלה עיבוד חדש לאחרונה בדמות סרט אנימציה מאת האומנית אליזבת ״ליזי״ הובס. בפעם האחרונה שפגשנו בה בבלוג זה היה פרסמה סרטון אהבה קצר של חייל בלמחמת העולם הראשונה.
ליזי לקחה על עצמה אגדה זו העוסקת בחמדנות, מוסר ותרבות צריכה דווקא בימים אלו. הסרטון בן שש דקות אינו פשוט לצפייה ומעביר את הצופה חוויה רגשית יותר מאשר עלילתית. הסרטון ללא דיאלוגים וזכה במספר פרסים על פס הקול הג׳זי בו הוא מתאפיין.
ליזי משתדלת בכל סרט לעבור דרך נסיונות גם בחומריות של הסרט עצמו, ובמהלך העבודה אנו רואים לא פעם את ידיה עובדות, או את הנייר עליו מצוירות הדמויות מתקמט ומושלך.
בשנת 1953 מצא עצמו הצלם הרברט ליסט תקוע בביתו של הצלם מקס שלר, לבדו עם מצלמת הלייקה שלו, עדשת טלפוטו, פילם 35 מ״מ בשפע, וחלון. העבודות שצילם בימים הבאים עוררו בו מחדש את התשוקה לצילום הרחוב.
סיפורו של הרברט מזכירה את סרטו של היצ׳קוק שנעשה כשנה מאוחר יותר - שם אדם הכבול לכסא גלגלים בחדרו מפענח מקרה רצח בעזרת משקפת ומצלמה.
ליסט עיקם בצורה קשה את קרסלו ברומא. יום לאחר מכן נקרא המארח שלו שלר, לתעד משבר פוליטי בין איטליה ליוגוסלביה השכנה. הרברט לא יכול היה להמשיך את צילומיו ברומא ונאלץ להמתין עד שרגלו תחלים. שלר השאיל לו את הלייקה כדי שיעסיק עצמו עד שיחזור.
הרברט התמקם על החלון שפונה לכיכר והתמכר להתרחשות בחוץ בזמן הסגר הפרטי שלו. התמונות מספרות סיפורים קצרים, ילד הרודף אחרי צמיג של אוטו, אח המציק לאחיו הקטן, ויכוח על השד יודע מה בין שני גברים, או שרת המסייע לזוג לתקן את רכבם.
לתמונות נתן שמות סיפוריים המעוררים את הדימיון - ״גאריבלדי הקטן״, ״הברך הפצועה״, ״ריקוד השמלות״, ״ג׳ובאני מעלה הצגה לקבל כסף לגלידה״ ועוד.
כשחזר שלר הציג הרברט את כל התמונות פזורות על השולחן כמו בתערוכה. שלר מצא כי הדרמות עליהן רדף בגבולות המדינה באזורי המלחמה - אינן שונות מהעלילות הקטנות שהתרחשו מתחת חלונו יום יום.
בשנת 1953 מצא עצמו הצלם הרברט ליסט תקוע בביתו של הצלם מקס שלר, לבדו עם מצלמת הלייקה שלו, עדשת טלפוטו, פילם 35 מ״מ בשפע, וחלון. העבודות שצילם בימים הבאים עוררו בו מחדש את התשוקה לצילום הרחוב.
סיפורו של הרברט מזכירה את סרטו של היצ׳קוק שנעשה כשנה מאוחר יותר - שם אדם הכבול לכסא גלגלים בחדרו מפענח מקרה רצח בעזרת משקפת ומצלמה.
ליסט עיקם בצורה קשה את קרסלו ברומא. יום לאחר מכן נקרא המארח שלו שלר, לתעד משבר פוליטי בין איטליה ליוגוסלביה השכנה. הרברט לא יכול היה להמשיך את צילומיו ברומא ונאלץ להמתין עד שרגלו תחלים. שלר השאיל לו את הלייקה כדי שיעסיק עצמו עד שיחזור.
הרברט התמקם על החלון שפונה לכיכר והתמכר להתרחשות בחוץ בזמן הסגר הפרטי שלו. התמונות מספרות סיפורים קצרים, ילד הרודף אחרי צמיג של אוטו, אח המציק לאחיו הקטן, ויכוח על השד יודע מה בין שני גברים, או שרת המסייע לזוג לתקן את רכבם.
לתמונות נתן שמות סיפוריים המעוררים את הדימיון - ״גאריבלדי הקטן״, ״הברך הפצועה״, ״ריקוד השמלות״, ״ג׳ובאני מעלה הצגה לקבל כסף לגלידה״ ועוד.
כשחזר שלר הציג הרברט את כל התמונות פזורות על השולחן כמו בתערוכה. שלר מצא כי הדרמות עליהן רדף בגבולות המדינה באזורי המלחמה - אינן שונות מהעלילות הקטנות שהתרחשו מתחת חלונו יום יום.
בשנת 1953 מצא עצמו הצלם הרברט ליסט תקוע בביתו של הצלם מקס שלר, לבדו עם מצלמת הלייקה שלו, עדשת טלפוטו, פילם 35 מ״מ בשפע, וחלון. העבודות שצילם בימים הבאים עוררו בו מחדש את התשוקה לצילום הרחוב.
סיפורו של הרברט מזכירה את סרטו של היצ׳קוק שנעשה כשנה מאוחר יותר - שם אדם הכבול לכסא גלגלים בחדרו מפענח מקרה רצח בעזרת משקפת ומצלמה.
ליסט עיקם בצורה קשה את קרסלו ברומא. יום לאחר מכן נקרא המארח שלו שלר, לתעד משבר פוליטי בין איטליה ליוגוסלביה השכנה. הרברט לא יכול היה להמשיך את צילומיו ברומא ונאלץ להמתין עד שרגלו תחלים. שלר השאיל לו את הלייקה כדי שיעסיק עצמו עד שיחזור.
הרברט התמקם על החלון שפונה לכיכר והתמכר להתרחשות בחוץ בזמן הסגר הפרטי שלו. התמונות מספרות סיפורים קצרים, ילד הרודף אחרי צמיג של אוטו, אח המציק לאחיו הקטן, ויכוח על השד יודע מה בין שני גברים, או שרת המסייע לזוג לתקן את רכבם.
לתמונות נתן שמות סיפוריים המעוררים את הדימיון - ״גאריבלדי הקטן״, ״הברך הפצועה״, ״ריקוד השמלות״, ״ג׳ובאני מעלה הצגה לקבל כסף לגלידה״ ועוד.
כשחזר שלר הציג הרברט את כל התמונות פזורות על השולחן כמו בתערוכה. שלר מצא כי הדרמות עליהן רדף בגבולות המדינה באזורי המלחמה - אינן שונות מהעלילות הקטנות שהתרחשו מתחת חלונו יום יום.
בשנת 1953 מצא עצמו הצלם הרברט ליסט תקוע בביתו של הצלם מקס שלר, לבדו עם מצלמת הלייקה שלו, עדשת טלפוטו, פילם 35 מ״מ בשפע, וחלון. העבודות שצילם בימים הבאים עוררו בו מחדש את התשוקה לצילום הרחוב.
סיפורו של הרברט מזכירה את סרטו של היצ׳קוק שנעשה כשנה מאוחר יותר - שם אדם הכבול לכסא גלגלים בחדרו מפענח מקרה רצח בעזרת משקפת ומצלמה.
ליסט עיקם בצורה קשה את קרסלו ברומא. יום לאחר מכן נקרא המארח שלו שלר, לתעד משבר פוליטי בין איטליה ליוגוסלביה השכנה. הרברט לא יכול היה להמשיך את צילומיו ברומא ונאלץ להמתין עד שרגלו תחלים. שלר השאיל לו את הלייקה כדי שיעסיק עצמו עד שיחזור.
הרברט התמקם על החלון שפונה לכיכר והתמכר להתרחשות בחוץ בזמן הסגר הפרטי שלו. התמונות מספרות סיפורים קצרים, ילד הרודף אחרי צמיג של אוטו, אח המציק לאחיו הקטן, ויכוח על השד יודע מה בין שני גברים, או שרת המסייע לזוג לתקן את רכבם.
לתמונות נתן שמות סיפוריים המעוררים את הדימיון - ״גאריבלדי הקטן״, ״הברך הפצועה״, ״ריקוד השמלות״, ״ג׳ובאני מעלה הצגה לקבל כסף לגלידה״ ועוד.
כשחזר שלר הציג הרברט את כל התמונות פזורות על השולחן כמו בתערוכה. שלר מצא כי הדרמות עליהן רדף בגבולות המדינה באזורי המלחמה - אינן שונות מהעלילות הקטנות שהתרחשו מתחת חלונו יום יום.
בשנים האחרונות נחשפו צילומים נדירים של פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי, כמו גם נגטיבים של הביטלס. כעת זה תורו של הצלם רוג׳ר קספאריאן להציג צילומים שלא נראו עד היום של נגני הג׳ז הגדולי ביותר של שנות השישים במהלך ביקורם בפריז.
רוג׳ר יצא מהצללים כצלם רק לפני שבע שנים. הוא חשף עשרות תמונות של מפורסמים, זמרים וזמרות, מוזיקאים ושחקנים בארכיונים הפרטיים שלו אותם שמר למעלה מארבעים שנה.
צלם פרילנס עיתונאי במשך כעשור החל משנת 1962, התמקד רוג׳ר בצמד מוזיקת ה-יהיה פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי. הוא עקב אחרי כל המוזיקאים האנגלים שהגיעו לפריז, מנחיתתם בשדה התעופה ועד לאולם ההופעות.
הוא צילם את הביטלס, הו, קינקס ועוד רבים. אך את נגני הג׳ז לא חשף עד היום. לרוב בשחור לבן, נראים דמויות כמו אלה פיצג׳רלד באולימפיה, ארט בלקי בכותונת לילה, ג׳ון קולטריין וריי צ׳ארלס בשדה התעופה, דיוק אלינגטון יושב לארוחה במלון, תלוניוס מונק ואישתו באורלי, ועוד.
רבים צילמו את ענקי הג׳ז האלו בהופעה. רוג׳ר שניסה להתבלט בעבודותיו בכדי להשיג יותר מכירות לעיתון המתמקד בצילום בסביבה האינטימית והאנושית יותר.
רוג׳ר קטן פיזית, ועל כן לדבריו הצליח פעמים רבות להגיע קרוב מאוד למושא צילומיו ללא שעורר תשומת לב יתרה.
כעשרים מצילומיו מוצגים בימים אלו.
בשנים האחרונות נחשפו צילומים נדירים של פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי, כמו גם נגטיבים של הביטלס. כעת זה תורו של הצלם רוג׳ר קספאריאן להציג צילומים שלא נראו עד היום של נגני הג׳ז הגדולי ביותר של שנות השישים במהלך ביקורם בפריז.
רוג׳ר יצא מהצללים כצלם רק לפני שבע שנים. הוא חשף עשרות תמונות של מפורסמים, זמרים וזמרות, מוזיקאים ושחקנים בארכיונים הפרטיים שלו אותם שמר למעלה מארבעים שנה.
צלם פרילנס עיתונאי במשך כעשור החל משנת 1962, התמקד רוג׳ר בצמד מוזיקת ה-יהיה פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי. הוא עקב אחרי כל המוזיקאים האנגלים שהגיעו לפריז, מנחיתתם בשדה התעופה ועד לאולם ההופעות.
הוא צילם את הביטלס, הו, קינקס ועוד רבים. אך את נגני הג׳ז לא חשף עד היום. לרוב בשחור לבן, נראים דמויות כמו אלה פיצג׳רלד באולימפיה, ארט בלקי בכותונת לילה, ג׳ון קולטריין וריי צ׳ארלס בשדה התעופה, דיוק אלינגטון יושב לארוחה במלון, תלוניוס מונק ואישתו באורלי, ועוד.
רבים צילמו את ענקי הג׳ז האלו בהופעה. רוג׳ר שניסה להתבלט בעבודותיו בכדי להשיג יותר מכירות לעיתון המתמקד בצילום בסביבה האינטימית והאנושית יותר.
רוג׳ר קטן פיזית, ועל כן לדבריו הצליח פעמים רבות להגיע קרוב מאוד למושא צילומיו ללא שעורר תשומת לב יתרה.
כעשרים מצילומיו מוצגים בימים אלו.
בשנים האחרונות נחשפו צילומים נדירים של פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי, כמו גם נגטיבים של הביטלס. כעת זה תורו של הצלם רוג׳ר קספאריאן להציג צילומים שלא נראו עד היום של נגני הג׳ז הגדולי ביותר של שנות השישים במהלך ביקורם בפריז.
רוג׳ר יצא מהצללים כצלם רק לפני שבע שנים. הוא חשף עשרות תמונות של מפורסמים, זמרים וזמרות, מוזיקאים ושחקנים בארכיונים הפרטיים שלו אותם שמר למעלה מארבעים שנה.
צלם פרילנס עיתונאי במשך כעשור החל משנת 1962, התמקד רוג׳ר בצמד מוזיקת ה-יהיה פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי. הוא עקב אחרי כל המוזיקאים האנגלים שהגיעו לפריז, מנחיתתם בשדה התעופה ועד לאולם ההופעות.
הוא צילם את הביטלס, הו, קינקס ועוד רבים. אך את נגני הג׳ז לא חשף עד היום. לרוב בשחור לבן, נראים דמויות כמו אלה פיצג׳רלד באולימפיה, ארט בלקי בכותונת לילה, ג׳ון קולטריין וריי צ׳ארלס בשדה התעופה, דיוק אלינגטון יושב לארוחה במלון, תלוניוס מונק ואישתו באורלי, ועוד.
רבים צילמו את ענקי הג׳ז האלו בהופעה. רוג׳ר שניסה להתבלט בעבודותיו בכדי להשיג יותר מכירות לעיתון המתמקד בצילום בסביבה האינטימית והאנושית יותר.
רוג׳ר קטן פיזית, ועל כן לדבריו הצליח פעמים רבות להגיע קרוב מאוד למושא צילומיו ללא שעורר תשומת לב יתרה.
כעשרים מצילומיו מוצגים בימים אלו.
בשנים האחרונות נחשפו צילומים נדירים של פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי, כמו גם נגטיבים של הביטלס. כעת זה תורו של הצלם רוג׳ר קספאריאן להציג צילומים שלא נראו עד היום של נגני הג׳ז הגדולי ביותר של שנות השישים במהלך ביקורם בפריז.
רוג׳ר יצא מהצללים כצלם רק לפני שבע שנים. הוא חשף עשרות תמונות של מפורסמים, זמרים וזמרות, מוזיקאים ושחקנים בארכיונים הפרטיים שלו אותם שמר למעלה מארבעים שנה.
צלם פרילנס עיתונאי במשך כעשור החל משנת 1962, התמקד רוג׳ר בצמד מוזיקת ה-יהיה פרנסואה הארדי וג׳וני האלידיי. הוא עקב אחרי כל המוזיקאים האנגלים שהגיעו לפריז, מנחיתתם בשדה התעופה ועד לאולם ההופעות.
הוא צילם את הביטלס, הו, קינקס ועוד רבים. אך את נגני הג׳ז לא חשף עד היום. לרוב בשחור לבן, נראים דמויות כמו אלה פיצג׳רלד באולימפיה, ארט בלקי בכותונת לילה, ג׳ון קולטריין וריי צ׳ארלס בשדה התעופה, דיוק אלינגטון יושב לארוחה במלון, תלוניוס מונק ואישתו באורלי, ועוד.
רבים צילמו את ענקי הג׳ז האלו בהופעה. רוג׳ר שניסה להתבלט בעבודותיו בכדי להשיג יותר מכירות לעיתון המתמקד בצילום בסביבה האינטימית והאנושית יותר.
רוג׳ר קטן פיזית, ועל כן לדבריו הצליח פעמים רבות להגיע קרוב מאוד למושא צילומיו ללא שעורר תשומת לב יתרה.
כעשרים מצילומיו מוצגים בימים אלו.
אמה תומפסון השתתפה לאחרונה בסרטון קצר המקדם את עבודתם של ארגון גרין-פיס. מדובר במבצע הצלה לקופי האורנג-אוטנג הנמצאים בסכנת הכחדה עקב השמדת מרחב המחיה שלהם.
סרט האנימציה הופק על ידי אולפני סלון אלפין וזכה בפרסים חשובים הן על העיצוב והן על התוכן. ״הבאנו את הסיפור לחיים כדי להמחיש מה מונח על כף המאזניים אם נמשיך לייצר שמן דקלים בקצב הנוכחי״. הסצנות תוכננו בקפידה על ידי מאיירים והאנימציה משלבת מספר טכניקות של דו ותלת מימד.
הסיפור רנג-טנג מציג ילדה שאורנג-אוטנג מתחילה לעשות בלאגן בחדר השינה שלה. יערות הגשם של אינדונזיה נהרסים בקצב הולך וגובר בכדי לשהפוך את הקרקע לייצור שמן דקלים אשר בשימוש נרחב של התעשייה המייצרת מוצרים אשר כולנו צורכים.
אמה תומפסון השתתפה לאחרונה בסרטון קצר המקדם את עבודתם של ארגון גרין-פיס. מדובר במבצע הצלה לקופי האורנג-אוטנג הנמצאים בסכנת הכחדה עקב השמדת מרחב המחיה שלהם.
סרט האנימציה הופק על ידי אולפני סלון אלפין וזכה בפרסים חשובים הן על העיצוב והן על התוכן. ״הבאנו את הסיפור לחיים כדי להמחיש מה מונח על כף המאזניים אם נמשיך לייצר שמן דקלים בקצב הנוכחי״. הסצנות תוכננו בקפידה על ידי מאיירים והאנימציה משלבת מספר טכניקות של דו ותלת מימד.
הסיפור רנג-טנג מציג ילדה שאורנג-אוטנג מתחילה לעשות בלאגן בחדר השינה שלה. יערות הגשם של אינדונזיה נהרסים בקצב הולך וגובר בכדי לשהפוך את הקרקע לייצור שמן דקלים אשר בשימוש נרחב של התעשייה המייצרת מוצרים אשר כולנו צורכים.
אמה תומפסון השתתפה לאחרונה בסרטון קצר המקדם את עבודתם של ארגון גרין-פיס. מדובר במבצע הצלה לקופי האורנג-אוטנג הנמצאים בסכנת הכחדה עקב השמדת מרחב המחיה שלהם.
סרט האנימציה הופק על ידי אולפני סלון אלפין וזכה בפרסים חשובים הן על העיצוב והן על התוכן. ״הבאנו את הסיפור לחיים כדי להמחיש מה מונח על כף המאזניים אם נמשיך לייצר שמן דקלים בקצב הנוכחי״. הסצנות תוכננו בקפידה על ידי מאיירים והאנימציה משלבת מספר טכניקות של דו ותלת מימד.
הסיפור רנג-טנג מציג ילדה שאורנג-אוטנג מתחילה לעשות בלאגן בחדר השינה שלה. יערות הגשם של אינדונזיה נהרסים בקצב הולך וגובר בכדי לשהפוך את הקרקע לייצור שמן דקלים אשר בשימוש נרחב של התעשייה המייצרת מוצרים אשר כולנו צורכים.
אמה תומפסון השתתפה לאחרונה בסרטון קצר המקדם את עבודתם של ארגון גרין-פיס. מדובר במבצע הצלה לקופי האורנג-אוטנג הנמצאים בסכנת הכחדה עקב השמדת מרחב המחיה שלהם.
סרט האנימציה הופק על ידי אולפני סלון אלפין וזכה בפרסים חשובים הן על העיצוב והן על התוכן. ״הבאנו את הסיפור לחיים כדי להמחיש מה מונח על כף המאזניים אם נמשיך לייצר שמן דקלים בקצב הנוכחי״. הסצנות תוכננו בקפידה על ידי מאיירים והאנימציה משלבת מספר טכניקות של דו ותלת מימד.
הסיפור רנג-טנג מציג ילדה שאורנג-אוטנג מתחילה לעשות בלאגן בחדר השינה שלה. יערות הגשם של אינדונזיה נהרסים בקצב הולך וגובר בכדי לשהפוך את הקרקע לייצור שמן דקלים אשר בשימוש נרחב של התעשייה המייצרת מוצרים אשר כולנו צורכים.
לאמריקאים רבים הביטוי ״הדרך האמריקאית״ נחשף לראשונה על גבי לוחות מודעות ענקיים שהוצגו ברחבי היבשת בשנת 1938. במהלך קניה של מצרכים, בדרך לעבודה, או בכניסה לכביש ראשי - היה בלתי אפשרי להתחמק משלטי ענק אלו המציגים את המשפחה האמריקאית המאושרת יושבת לפיקניק, מברכת את האב החוזר מיום עבודה, או בטיול יום ראשון עם הכלב.
החיוכים הרחבים, הרכב הנוח, והבית המאובזר מראים שישנן מעט דאגות חומריות או פסיכולוגיות.
״שעות העבודה הכי קצרות בעולם״
״המשכורות הגבוהות בעולם״
״איכות החיים הגבוה בעולם״
״אין דרך כמו הדרך האמריקאית״
מתנוססות הסיסמאות בכל מקום.
השלטים עוצבו והופצו על ידי ארגון היצרנים הלאומי, ובוודאי נראו שלא במקום לרבים שחזו בהן באמצע המשבר הכלכלי הכבד שתפס את המדינה. כאשר מדינות שכנות פנו לקומוניזם או סוציאליזם בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי, גם האמריקאים חיפשו פתרונות משלהם. בסביבה טעונה זו איגודים רבים ואנשי עסקים שמרנים תפסו את השיח הלאומי ושאפו להגדיר את התפיסה הלאומית התקדם את האינטרסים בפוליטים וכלכליים שלהם.
סה״כ הודפסו 45,000 שלטים שנתלו בכל יישוב על אוכלוסיה העולה על 2500 אזרחים. כשישים וחמש מיליון אמריקאים נחשפו אליהם מדי יום. אין ספק שאנו חיים בין השאר את תוצאות הפרופגנדה הזו.
לאמריקאים רבים הביטוי ״הדרך האמריקאית״ נחשף לראשונה על גבי לוחות מודעות ענקיים שהוצגו ברחבי היבשת בשנת 1938. במהלך קניה של מצרכים, בדרך לעבודה, או בכניסה לכביש ראשי - היה בלתי אפשרי להתחמק משלטי ענק אלו המציגים את המשפחה האמריקאית המאושרת יושבת לפיקניק, מברכת את האב החוזר מיום עבודה, או בטיול יום ראשון עם הכלב.
החיוכים הרחבים, הרכב הנוח, והבית המאובזר מראים שישנן מעט דאגות חומריות או פסיכולוגיות.
״שעות העבודה הכי קצרות בעולם״
״המשכורות הגבוהות בעולם״
״איכות החיים הגבוה בעולם״
״אין דרך כמו הדרך האמריקאית״
מתנוססות הסיסמאות בכל מקום.
השלטים עוצבו והופצו על ידי ארגון היצרנים הלאומי, ובוודאי נראו שלא במקום לרבים שחזו בהן באמצע המשבר הכלכלי הכבד שתפס את המדינה. כאשר מדינות שכנות פנו לקומוניזם או סוציאליזם בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי, גם האמריקאים חיפשו פתרונות משלהם. בסביבה טעונה זו איגודים רבים ואנשי עסקים שמרנים תפסו את השיח הלאומי ושאפו להגדיר את התפיסה הלאומית התקדם את האינטרסים בפוליטים וכלכליים שלהם.
סה״כ הודפסו 45,000 שלטים שנתלו בכל יישוב על אוכלוסיה העולה על 2500 אזרחים. כשישים וחמש מיליון אמריקאים נחשפו אליהם מדי יום. אין ספק שאנו חיים בין השאר את תוצאות הפרופגנדה הזו.
לאמריקאים רבים הביטוי ״הדרך האמריקאית״ נחשף לראשונה על גבי לוחות מודעות ענקיים שהוצגו ברחבי היבשת בשנת 1938. במהלך קניה של מצרכים, בדרך לעבודה, או בכניסה לכביש ראשי - היה בלתי אפשרי להתחמק משלטי ענק אלו המציגים את המשפחה האמריקאית המאושרת יושבת לפיקניק, מברכת את האב החוזר מיום עבודה, או בטיול יום ראשון עם הכלב.
החיוכים הרחבים, הרכב הנוח, והבית המאובזר מראים שישנן מעט דאגות חומריות או פסיכולוגיות.
״שעות העבודה הכי קצרות בעולם״
״המשכורות הגבוהות בעולם״
״איכות החיים הגבוה בעולם״
״אין דרך כמו הדרך האמריקאית״
מתנוססות הסיסמאות בכל מקום.
השלטים עוצבו והופצו על ידי ארגון היצרנים הלאומי, ובוודאי נראו שלא במקום לרבים שחזו בהן באמצע המשבר הכלכלי הכבד שתפס את המדינה. כאשר מדינות שכנות פנו לקומוניזם או סוציאליזם בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי, גם האמריקאים חיפשו פתרונות משלהם. בסביבה טעונה זו איגודים רבים ואנשי עסקים שמרנים תפסו את השיח הלאומי ושאפו להגדיר את התפיסה הלאומית התקדם את האינטרסים בפוליטים וכלכליים שלהם.
סה״כ הודפסו 45,000 שלטים שנתלו בכל יישוב על אוכלוסיה העולה על 2500 אזרחים. כשישים וחמש מיליון אמריקאים נחשפו אליהם מדי יום. אין ספק שאנו חיים בין השאר את תוצאות הפרופגנדה הזו.
לאמריקאים רבים הביטוי ״הדרך האמריקאית״ נחשף לראשונה על גבי לוחות מודעות ענקיים שהוצגו ברחבי היבשת בשנת 1938. במהלך קניה של מצרכים, בדרך לעבודה, או בכניסה לכביש ראשי - היה בלתי אפשרי להתחמק משלטי ענק אלו המציגים את המשפחה האמריקאית המאושרת יושבת לפיקניק, מברכת את האב החוזר מיום עבודה, או בטיול יום ראשון עם הכלב.
החיוכים הרחבים, הרכב הנוח, והבית המאובזר מראים שישנן מעט דאגות חומריות או פסיכולוגיות.
״שעות העבודה הכי קצרות בעולם״
״המשכורות הגבוהות בעולם״
״איכות החיים הגבוה בעולם״
״אין דרך כמו הדרך האמריקאית״
מתנוססות הסיסמאות בכל מקום.
השלטים עוצבו והופצו על ידי ארגון היצרנים הלאומי, ובוודאי נראו שלא במקום לרבים שחזו בהן באמצע המשבר הכלכלי הכבד שתפס את המדינה. כאשר מדינות שכנות פנו לקומוניזם או סוציאליזם בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי, גם האמריקאים חיפשו פתרונות משלהם. בסביבה טעונה זו איגודים רבים ואנשי עסקים שמרנים תפסו את השיח הלאומי ושאפו להגדיר את התפיסה הלאומית התקדם את האינטרסים בפוליטים וכלכליים שלהם.
סה״כ הודפסו 45,000 שלטים שנתלו בכל יישוב על אוכלוסיה העולה על 2500 אזרחים. כשישים וחמש מיליון אמריקאים נחשפו אליהם מדי יום. אין ספק שאנו חיים בין השאר את תוצאות הפרופגנדה הזו.
מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?
יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?
יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?
יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?
יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.
נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.
גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.
גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.
כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.
היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.
תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.
גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.
נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.
גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.
גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.
כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.
היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.
תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.
גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.
נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.
גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.
גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.
כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.
היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.
תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.
גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.
נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.
גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.
גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.
כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.
היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.
תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.
דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.
פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.
דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.
שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.
בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.
״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.
פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.
דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.
פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.
דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.
שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.
בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.
״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.
פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.
דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.
פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.
דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.
שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.
בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.
״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.
פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.
דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.
פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.
דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.
שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.
בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.
״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.
פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.