hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

מחווה לדונלד טראמפ
ריקי שחם

מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?

החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?

יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

מחווה לדונלד טראמפ מאת ריקי שחם

מחווה לדונלד טראמפ

ריקי שחם

08.11.2020

מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?

החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?

יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

לקריאה נוספת

מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?

החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?

יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

ריקי שחם

מחווה לדונלד טראמפ

ריקי שחם

08.11.2020

מדוע אנו בונים את החומה?
ילדיי, ילדיי
מדוע אנו בונים את החומה?

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

איך החומה שומרת עלינו חופשיים?
ילדיי, ילדיי
איך החומה שומרת עלינו חופשיים?

החומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

למי אנו קוראים האויב?
ילדיי, ילדיי
למי אנו קוראים האויב?

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה

אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
כי יש לנו ולהם אין!
ילדיי, ילדיי
כי הם רוצים את מה שיש לנו!
כי יש לנו ולהם אין!
כי הם רוצים את מה שיש לנו!

האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

מה יש לנו שהם רוצים?
ילדיי, ילדיי
מה יש לנו שהם רוצים?

יש לנו חומה לבנות!
יש לנו עבודה ואין להם
והעבודה שלנו אף פעם לא מסתיימת
ילדיי, ילדיי
והמלחמה לעולם לא מנוצחת
האויב הוא העוני
והחומה מרחיקה את האויב
ואנחנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים
לכן אנחנו בונים את החומה
אנו בונים את החומה כדי לשמור עלינו חופשיים

next song
גרייס ג׳ונס והדימויים שלא היו
ריקי שחם

גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.

נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.

גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.

גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.

כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.

היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.

תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.

גרייס ג׳ונס בעירום העטיפה לדיסק ריקי שחם

גרייס ג׳ונס והדימויים שלא היו

ריקי שחם

05.11.2020

גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.

נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.

גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.

גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.

כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.

היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.

תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.

לקריאה נוספת

גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.

נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.

גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.

גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.

כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.

היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.

תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.

ריקי שחם

גרייס ג׳ונס והדימויים שלא היו

ריקי שחם

05.11.2020

גרייס ג׳ונס היא מורדת. במפעל חייה הצליחה להטות את דעת הקהל המערבית בנוגע לסטריאוטיפים על נשים שחורות ופילוג על רקע מיני.

נולדה בג׳מייקה, גרייס הציתה את עולם המוזיקה, האופנה והקולנוע עם אסתטיקה המתריסה על קטגוריאליות מצד תעשיות ששנים רבות השתיקו קבוצות אוכלוסיה מהשוליים.
גרייס הפכה את המיינסטרים עם סירובה להיות מקוטלגת תחת קטגוריה אחת שהיתה נוחה לאחרים.

גישתה למיניות, לתפיסה בנושאי מופע, גזע, וסיברנטיות שינו את פני המדיה בהלך כל הקריירה שלה. כל מה שעשתה בשנות השבעים, שמונים וראשית שנות התשעים רלוונטי היום לא פחות מאשר אז.
עבודתה חיה, רעננה, וניסיונית - ונעשתה בשנים שהמושגים בהם מדברים היום על עתיד אפריקה לא היו קיימים כלל כחלק מהשיח.

גרייס שינתה את השיח הארכיטיפי על נשים אפריקאיות, ושיחקה על קו לא מוגדר בו היא אינה נשית ואינה גברית, ואינה מנסה לעשות פרובוקציות אלא רק לקיים מקום שהיה חדש לחלוטין ולא מוגדר.

כבר בגיל 18 עברה ג׳ונס לניו יורק לעבוד בשביל סוכנות דוגמנות מצליחה. עורה הכהה, מבנה פניה האפריקאי ושערה הטבעי לא התאימו כלל לזה שהאדם הלבן ניסה לקדם בתפיסתו את האדם השחור. לכן ג׳ונס עברה לפריז - שם התקבלה בזרועות פתוחות על ידי רדיקלים כמו קנזו ואיב-סן-לורן.

היצירתיות שלה, החדשנות והספונטניות הפכו אותה למוזה המושלמת לאומנים, ביניהם אנדי וורהול, קית׳ הארינג ורוברט מייפלת׳ורפ. גרייס קראה תיגר על הסובבים אותה ודחפה את כולם לחשוב אחרת על דימויים שהם עצמם יוצרים.

תערוכה חדשה בנוטינגהם מוקדשת למפעל חייה של גרייס.

next song
דיוויד הוקני בנורמנדי
ריקי שחם

דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.

פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.

דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.

שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.

בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.

״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.

פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.

דיוויד הוקני עץ תפוח בנורמנדי מאת ריקי שחם

דיוויד הוקני בנורמנדי

ריקי שחם

02.11.2020

דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.

פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.

דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.

שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.

בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.

״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.

פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.

לקריאה נוספת

דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.

פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.

דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.

שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.

בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.

״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.

פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.

ריקי שחם

דיוויד הוקני בנורמנדי

ריקי שחם

02.11.2020

דיוויד הוקני ידוע במיוחד בזכות ציורי הבריכות שלו בקליפורניה. מזה שנתיים בחר להתגורר בנורמנדי ולהתבונן במחזור הטבע.

פריחת עצי התפוח, בקתות עץ ושלכת. שלוש שנים לאחר רטרוספקטיבה חשובה במרכז פומפידו, בטייט ובמטרופוליטן, חוזר הוקני עם תערוכה של עבודות חדשות החוגגות את האביב בנורמנדי.

דמות מפתח של אומנות הפופ, מפורסם בזכות עבודותיו הססגוניות, האומן הבריטי שעד לא מזמן היה האמן העשיר ביותר שחי (עד אשר ג׳ף קונס עקף אותו) עזב את לוס אנג׳לס בכדי לחיות בכפר קטנטן בו התאהב לאחרונה.

שלושה ימים לאחר ביקור במקום, רכש בית. ״רציתי להראות את האביב בנורמנדי. זה לקח לי כשלושה חודשים. הסגר בעקבות המגפה לא הפריע לי. ציירתי ציור אחד בכל יום״ אומר הוקני המתגורר לבדו ורק שני אסיסטנטים מסייעים לו במה שנדרש.

בשנת 2018 נמכר פורטרט עצמי שלו משנת 1972 בלמעלה מתשעים מיליון דולר בניו יורק במכירה פומבית.

״אני אוהב בכל יום לצייר. ללמוד את הציור זה ללמוד להביט. מרבית האנשים אינם מביטים כלל. הם רק מעבירים את מבטם לוודא היכן הם מניחים את הרגליים. הצילום היום משעמם אותי. אני מאמין שהוא משעמם את רוב האנשים. לכן הציור אינו יכול למות. אנו זקוקים לציור היום יותר מתמיד.

פרי עבודתו מוצג בימים אלו בפריז.

next song
BS
ריקי שחם

בן מיינהארדט הוא אנימטור מזה 15 שנה. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים החשובים בעולם בינהם אנסי באוסטרליה. מרכז עבודתו היא בסרטי אנימציה לפרסומות כמו לרשת המוזיקה אם-טי-וי, דיסני, טויוטה, ועוד. לאחרונה סרט עצמאי פרי ידיו זכה להיות בעמוד הראשון והמכובד של אתר וימאו. הסרט מעביר ביקורת חריפה על ימים אלו שכולנו חווים, בעזרת מטאפורה מאוד ישירה וברורה. לא לבעלי קיבה חלשה. אך מי ששרד את העולם עד היום, כנראה יתמודד ללא קושי גם עם סרטון קצר זה. צפיה נעימה.

BS מאת ריקי שחם

BS

ריקי שחם

30.10.2020

בן מיינהארדט הוא אנימטור מזה 15 שנה. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים החשובים בעולם בינהם אנסי באוסטרליה. מרכז עבודתו היא בסרטי אנימציה לפרסומות כמו לרשת המוזיקה אם-טי-וי, דיסני, טויוטה, ועוד. לאחרונה סרט עצמאי פרי ידיו זכה להיות בעמוד הראשון והמכובד של אתר וימאו. הסרט מעביר ביקורת חריפה על ימים אלו שכולנו חווים, בעזרת מטאפורה מאוד ישירה וברורה. לא לבעלי קיבה חלשה. אך מי ששרד את העולם עד היום, כנראה יתמודד ללא קושי גם עם סרטון קצר זה. צפיה נעימה.

לקריאה נוספת

בן מיינהארדט הוא אנימטור מזה 15 שנה. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים החשובים בעולם בינהם אנסי באוסטרליה. מרכז עבודתו היא בסרטי אנימציה לפרסומות כמו לרשת המוזיקה אם-טי-וי, דיסני, טויוטה, ועוד. לאחרונה סרט עצמאי פרי ידיו זכה להיות בעמוד הראשון והמכובד של אתר וימאו. הסרט מעביר ביקורת חריפה על ימים אלו שכולנו חווים, בעזרת מטאפורה מאוד ישירה וברורה. לא לבעלי קיבה חלשה. אך מי ששרד את העולם עד היום, כנראה יתמודד ללא קושי גם עם סרטון קצר זה. צפיה נעימה.

ריקי שחם

BS

ריקי שחם

30.10.2020

בן מיינהארדט הוא אנימטור מזה 15 שנה. עבודותיו הוצגו בפסטיבלים החשובים בעולם בינהם אנסי באוסטרליה. מרכז עבודתו היא בסרטי אנימציה לפרסומות כמו לרשת המוזיקה אם-טי-וי, דיסני, טויוטה, ועוד. לאחרונה סרט עצמאי פרי ידיו זכה להיות בעמוד הראשון והמכובד של אתר וימאו. הסרט מעביר ביקורת חריפה על ימים אלו שכולנו חווים, בעזרת מטאפורה מאוד ישירה וברורה. לא לבעלי קיבה חלשה. אך מי ששרד את העולם עד היום, כנראה יתמודד ללא קושי גם עם סרטון קצר זה. צפיה נעימה.

next song
אמא מה היית רוצה להיות אם היית חיה?
ריקי שחם

יואכין סלבדור לבאדו, הידוע בשם העט שלו קווינו, צייר את סדרת הקומיקס מפאלדה במשך שנים רבות. מפאלדה היא ילדה בת שש ארגנטינאית הסקרנית על העולם וקשובה לחוסר הצדק המשווע המתחולל בו.

קווינו התחיל לצייר את הסדרה בשנת 1963 כחלק ממסע פרסום למוצרי חשמל ביתיים. הפרסומות מעולם לא ראו אור, אך הקומיקס התפרסם באופן עצמאי כשנה אחר-כך. הילדה בת השש מבאונוס-איירס הפכה ללהיט מיידי, וסיפורה חצה גבולות ותורגם לשפות רבות.

בתמימותה היא מדברת בקול גדול את מה שרבים מעדיפים לשמור בשקט. היא שואלת שאלות המשאירות את הסובבים אותה פעמים רבות אילמים. בפעם אחת ניגשה לאמא שלה בעוד האמא עסוקה במטלות הבית ושאלה ״אמא, מה היית רוצה להיות אם היית חיה?״

עם השנים נוספו מספר דמויות לחבורה, ביניהם אחיה הצעיר וצב קטן בשם בירוקרטיה - מחווה למשרדי הממשלה המקומיים. פעם אחת אמרה מפאלדה לאמה שהיא הולכת לשחק ב״ממשלה״ עם החברים בגינה. ״אל תעשי צרות״ אמרה האמא, ״אל תדאגי אנחנו הולכים לא לעשות שום דבר!״ ענתה.

קווינו הפסיק את הסדרה בשנת 1974, ככל הנראה מחשש לחייו בעקבות מהומות פוליטיות אלימות שקמו במדינה. אילו מפאלדה היתה מתבגרת, לבטח היתה אחת מעשרות האלפים ש״נעלמו״ במשטר האלים של החונטות, אמר פעם קווינו.

מאז ספרים רבים יצאו עם הדמויות האהובות, ופסליה מקשטים כיכרות רבות ברחבי המדינה. קווינו המשיך לצייר קריקטורות עם ביקורת פוליטית חריפה הרבה יותר עד יומו האחרון. הוא נפטר החודש בביתו, נשיא ארגנטינה הכריז על יום אבל לאומי.

איור של מפאלדה מאת קווינו ריקי שחם

אמא מה היית רוצה להיות אם היית חיה?

ריקי שחם

27.10.2020

יואכין סלבדור לבאדו, הידוע בשם העט שלו קווינו, צייר את סדרת הקומיקס מפאלדה במשך שנים רבות. מפאלדה היא ילדה בת שש ארגנטינאית הסקרנית על העולם וקשובה לחוסר הצדק המשווע המתחולל בו.

קווינו התחיל לצייר את הסדרה בשנת 1963 כחלק ממסע פרסום למוצרי חשמל ביתיים. הפרסומות מעולם לא ראו אור, אך הקומיקס התפרסם באופן עצמאי כשנה אחר-כך. הילדה בת השש מבאונוס-איירס הפכה ללהיט מיידי, וסיפורה חצה גבולות ותורגם לשפות רבות.

בתמימותה היא מדברת בקול גדול את מה שרבים מעדיפים לשמור בשקט. היא שואלת שאלות המשאירות את הסובבים אותה פעמים רבות אילמים. בפעם אחת ניגשה לאמא שלה בעוד האמא עסוקה במטלות הבית ושאלה ״אמא, מה היית רוצה להיות אם היית חיה?״

עם השנים נוספו מספר דמויות לחבורה, ביניהם אחיה הצעיר וצב קטן בשם בירוקרטיה - מחווה למשרדי הממשלה המקומיים. פעם אחת אמרה מפאלדה לאמה שהיא הולכת לשחק ב״ממשלה״ עם החברים בגינה. ״אל תעשי צרות״ אמרה האמא, ״אל תדאגי אנחנו הולכים לא לעשות שום דבר!״ ענתה.

קווינו הפסיק את הסדרה בשנת 1974, ככל הנראה מחשש לחייו בעקבות מהומות פוליטיות אלימות שקמו במדינה. אילו מפאלדה היתה מתבגרת, לבטח היתה אחת מעשרות האלפים ש״נעלמו״ במשטר האלים של החונטות, אמר פעם קווינו.

מאז ספרים רבים יצאו עם הדמויות האהובות, ופסליה מקשטים כיכרות רבות ברחבי המדינה. קווינו המשיך לצייר קריקטורות עם ביקורת פוליטית חריפה הרבה יותר עד יומו האחרון. הוא נפטר החודש בביתו, נשיא ארגנטינה הכריז על יום אבל לאומי.

לקריאה נוספת

יואכין סלבדור לבאדו, הידוע בשם העט שלו קווינו, צייר את סדרת הקומיקס מפאלדה במשך שנים רבות. מפאלדה היא ילדה בת שש ארגנטינאית הסקרנית על העולם וקשובה לחוסר הצדק המשווע המתחולל בו.

קווינו התחיל לצייר את הסדרה בשנת 1963 כחלק ממסע פרסום למוצרי חשמל ביתיים. הפרסומות מעולם לא ראו אור, אך הקומיקס התפרסם באופן עצמאי כשנה אחר-כך. הילדה בת השש מבאונוס-איירס הפכה ללהיט מיידי, וסיפורה חצה גבולות ותורגם לשפות רבות.

בתמימותה היא מדברת בקול גדול את מה שרבים מעדיפים לשמור בשקט. היא שואלת שאלות המשאירות את הסובבים אותה פעמים רבות אילמים. בפעם אחת ניגשה לאמא שלה בעוד האמא עסוקה במטלות הבית ושאלה ״אמא, מה היית רוצה להיות אם היית חיה?״

עם השנים נוספו מספר דמויות לחבורה, ביניהם אחיה הצעיר וצב קטן בשם בירוקרטיה - מחווה למשרדי הממשלה המקומיים. פעם אחת אמרה מפאלדה לאמה שהיא הולכת לשחק ב״ממשלה״ עם החברים בגינה. ״אל תעשי צרות״ אמרה האמא, ״אל תדאגי אנחנו הולכים לא לעשות שום דבר!״ ענתה.

קווינו הפסיק את הסדרה בשנת 1974, ככל הנראה מחשש לחייו בעקבות מהומות פוליטיות אלימות שקמו במדינה. אילו מפאלדה היתה מתבגרת, לבטח היתה אחת מעשרות האלפים ש״נעלמו״ במשטר האלים של החונטות, אמר פעם קווינו.

מאז ספרים רבים יצאו עם הדמויות האהובות, ופסליה מקשטים כיכרות רבות ברחבי המדינה. קווינו המשיך לצייר קריקטורות עם ביקורת פוליטית חריפה הרבה יותר עד יומו האחרון. הוא נפטר החודש בביתו, נשיא ארגנטינה הכריז על יום אבל לאומי.

ריקי שחם

אמא מה היית רוצה להיות אם היית חיה?

ריקי שחם

27.10.2020

יואכין סלבדור לבאדו, הידוע בשם העט שלו קווינו, צייר את סדרת הקומיקס מפאלדה במשך שנים רבות. מפאלדה היא ילדה בת שש ארגנטינאית הסקרנית על העולם וקשובה לחוסר הצדק המשווע המתחולל בו.

קווינו התחיל לצייר את הסדרה בשנת 1963 כחלק ממסע פרסום למוצרי חשמל ביתיים. הפרסומות מעולם לא ראו אור, אך הקומיקס התפרסם באופן עצמאי כשנה אחר-כך. הילדה בת השש מבאונוס-איירס הפכה ללהיט מיידי, וסיפורה חצה גבולות ותורגם לשפות רבות.

בתמימותה היא מדברת בקול גדול את מה שרבים מעדיפים לשמור בשקט. היא שואלת שאלות המשאירות את הסובבים אותה פעמים רבות אילמים. בפעם אחת ניגשה לאמא שלה בעוד האמא עסוקה במטלות הבית ושאלה ״אמא, מה היית רוצה להיות אם היית חיה?״

עם השנים נוספו מספר דמויות לחבורה, ביניהם אחיה הצעיר וצב קטן בשם בירוקרטיה - מחווה למשרדי הממשלה המקומיים. פעם אחת אמרה מפאלדה לאמה שהיא הולכת לשחק ב״ממשלה״ עם החברים בגינה. ״אל תעשי צרות״ אמרה האמא, ״אל תדאגי אנחנו הולכים לא לעשות שום דבר!״ ענתה.

קווינו הפסיק את הסדרה בשנת 1974, ככל הנראה מחשש לחייו בעקבות מהומות פוליטיות אלימות שקמו במדינה. אילו מפאלדה היתה מתבגרת, לבטח היתה אחת מעשרות האלפים ש״נעלמו״ במשטר האלים של החונטות, אמר פעם קווינו.

מאז ספרים רבים יצאו עם הדמויות האהובות, ופסליה מקשטים כיכרות רבות ברחבי המדינה. קווינו המשיך לצייר קריקטורות עם ביקורת פוליטית חריפה הרבה יותר עד יומו האחרון. הוא נפטר החודש בביתו, נשיא ארגנטינה הכריז על יום אבל לאומי.

next song
ימיהם האחרונים של הנוודים בגאורגיה
ריקי שחם

נטלה גריגלשבילי מתעדת את החיים בעלי התרבות העשירה של מחוז אדג׳רה במערב גאורגיה. תרבות הנמצאת בסכנת הכחדה.

הזמן נדמה שעומד מלכת בצילומיה של נטלה. המקומיים מוליכים את העדרים לרעות באחו ההררי בהרים במהלך הקיץ בטרם ישובו עם בוא החורף. אך הכל משתנה באזור זה במהירות. רבים נאלצים לבצע השלמת הכנסה בטורקיה השכנה, ויותר ויותר משפחות עוזבות את הנוף הפראי ועוברות אל מרכזי הערים. בקתות ההרים אט אט מתרוקנות.

נטלה היא הצלמת בעיתונאית הראשונה בגאורגיה שלאחר נפילת ברית המועצות. מזה מספר שנים שהיא מתעדת את הדעיכה של תרבות נוודים זו. עדינות וקושי עוברים בעבודתה. נטלה מכירה בעובדה שלבסוף חיי התושבים כאן ישתנו, ובינתיים היא מעניקה לערפל ההררי הזה תחושה של בית.

מקומיים רבים מופתעים מהכרותה של נטלה את מנהגיהם. ״את לא נראית מהעיר, את מתנהגת כמו אחת מאיתנו״ אומרים לה פעמים רבות. חשוב לי להעביר להם שאני לא שם בשביל לצלם אותם ולאבד עניין לאחר מכן, אומרת נטלה. אני לא משחקת בשביל לזכות באהדתם, אני רוצה להבין את חייהם.

אנשים רבים מחוץ לגאוריגה רואים את עבודותיי ושואלים שאלות מאוד אישיות. איך אנשים אלה חיים? מה גורם להם להיות מאושרים? מה כואב להם? אני מופתעת מהפרטים שהם מתעניינים בהם, ולא רק ברומנטיקה האקזוטית״ אומרת נטלה בראיון למגזין הצילום לנס-קלטור.

ילד לבוש חליפה לחתונה בהרי גאורגיה מאת ריקי שחם

ימיהם האחרונים של הנוודים בגאורגיה

ריקי שחם

24.10.2020

נטלה גריגלשבילי מתעדת את החיים בעלי התרבות העשירה של מחוז אדג׳רה במערב גאורגיה. תרבות הנמצאת בסכנת הכחדה.

הזמן נדמה שעומד מלכת בצילומיה של נטלה. המקומיים מוליכים את העדרים לרעות באחו ההררי בהרים במהלך הקיץ בטרם ישובו עם בוא החורף. אך הכל משתנה באזור זה במהירות. רבים נאלצים לבצע השלמת הכנסה בטורקיה השכנה, ויותר ויותר משפחות עוזבות את הנוף הפראי ועוברות אל מרכזי הערים. בקתות ההרים אט אט מתרוקנות.

נטלה היא הצלמת בעיתונאית הראשונה בגאורגיה שלאחר נפילת ברית המועצות. מזה מספר שנים שהיא מתעדת את הדעיכה של תרבות נוודים זו. עדינות וקושי עוברים בעבודתה. נטלה מכירה בעובדה שלבסוף חיי התושבים כאן ישתנו, ובינתיים היא מעניקה לערפל ההררי הזה תחושה של בית.

מקומיים רבים מופתעים מהכרותה של נטלה את מנהגיהם. ״את לא נראית מהעיר, את מתנהגת כמו אחת מאיתנו״ אומרים לה פעמים רבות. חשוב לי להעביר להם שאני לא שם בשביל לצלם אותם ולאבד עניין לאחר מכן, אומרת נטלה. אני לא משחקת בשביל לזכות באהדתם, אני רוצה להבין את חייהם.

אנשים רבים מחוץ לגאוריגה רואים את עבודותיי ושואלים שאלות מאוד אישיות. איך אנשים אלה חיים? מה גורם להם להיות מאושרים? מה כואב להם? אני מופתעת מהפרטים שהם מתעניינים בהם, ולא רק ברומנטיקה האקזוטית״ אומרת נטלה בראיון למגזין הצילום לנס-קלטור.

לקריאה נוספת

נטלה גריגלשבילי מתעדת את החיים בעלי התרבות העשירה של מחוז אדג׳רה במערב גאורגיה. תרבות הנמצאת בסכנת הכחדה.

הזמן נדמה שעומד מלכת בצילומיה של נטלה. המקומיים מוליכים את העדרים לרעות באחו ההררי בהרים במהלך הקיץ בטרם ישובו עם בוא החורף. אך הכל משתנה באזור זה במהירות. רבים נאלצים לבצע השלמת הכנסה בטורקיה השכנה, ויותר ויותר משפחות עוזבות את הנוף הפראי ועוברות אל מרכזי הערים. בקתות ההרים אט אט מתרוקנות.

נטלה היא הצלמת בעיתונאית הראשונה בגאורגיה שלאחר נפילת ברית המועצות. מזה מספר שנים שהיא מתעדת את הדעיכה של תרבות נוודים זו. עדינות וקושי עוברים בעבודתה. נטלה מכירה בעובדה שלבסוף חיי התושבים כאן ישתנו, ובינתיים היא מעניקה לערפל ההררי הזה תחושה של בית.

מקומיים רבים מופתעים מהכרותה של נטלה את מנהגיהם. ״את לא נראית מהעיר, את מתנהגת כמו אחת מאיתנו״ אומרים לה פעמים רבות. חשוב לי להעביר להם שאני לא שם בשביל לצלם אותם ולאבד עניין לאחר מכן, אומרת נטלה. אני לא משחקת בשביל לזכות באהדתם, אני רוצה להבין את חייהם.

אנשים רבים מחוץ לגאוריגה רואים את עבודותיי ושואלים שאלות מאוד אישיות. איך אנשים אלה חיים? מה גורם להם להיות מאושרים? מה כואב להם? אני מופתעת מהפרטים שהם מתעניינים בהם, ולא רק ברומנטיקה האקזוטית״ אומרת נטלה בראיון למגזין הצילום לנס-קלטור.

ריקי שחם

ימיהם האחרונים של הנוודים בגאורגיה

ריקי שחם

24.10.2020

נטלה גריגלשבילי מתעדת את החיים בעלי התרבות העשירה של מחוז אדג׳רה במערב גאורגיה. תרבות הנמצאת בסכנת הכחדה.

הזמן נדמה שעומד מלכת בצילומיה של נטלה. המקומיים מוליכים את העדרים לרעות באחו ההררי בהרים במהלך הקיץ בטרם ישובו עם בוא החורף. אך הכל משתנה באזור זה במהירות. רבים נאלצים לבצע השלמת הכנסה בטורקיה השכנה, ויותר ויותר משפחות עוזבות את הנוף הפראי ועוברות אל מרכזי הערים. בקתות ההרים אט אט מתרוקנות.

נטלה היא הצלמת בעיתונאית הראשונה בגאורגיה שלאחר נפילת ברית המועצות. מזה מספר שנים שהיא מתעדת את הדעיכה של תרבות נוודים זו. עדינות וקושי עוברים בעבודתה. נטלה מכירה בעובדה שלבסוף חיי התושבים כאן ישתנו, ובינתיים היא מעניקה לערפל ההררי הזה תחושה של בית.

מקומיים רבים מופתעים מהכרותה של נטלה את מנהגיהם. ״את לא נראית מהעיר, את מתנהגת כמו אחת מאיתנו״ אומרים לה פעמים רבות. חשוב לי להעביר להם שאני לא שם בשביל לצלם אותם ולאבד עניין לאחר מכן, אומרת נטלה. אני לא משחקת בשביל לזכות באהדתם, אני רוצה להבין את חייהם.

אנשים רבים מחוץ לגאוריגה רואים את עבודותיי ושואלים שאלות מאוד אישיות. איך אנשים אלה חיים? מה גורם להם להיות מאושרים? מה כואב להם? אני מופתעת מהפרטים שהם מתעניינים בהם, ולא רק ברומנטיקה האקזוטית״ אומרת נטלה בראיון למגזין הצילום לנס-קלטור.

next song
לפגוש את סופי
ריקי שחם

אישה צעירה עם תסמונת דאון חווה אהבה, חברות וקשר אישי עם אמה, ועם הטבע.

הצלמת הרוסיה סנז׳נה וון בודינגן תיעדה את סופי מאז שנת 2017. בסדרת הצילומים המתמשכת מציגה בודינגן ביופי פואטי את חייה של סופי שכבה אחר שכבה. השתיים נפגשו כאשר סופי סיימה את לימודיה בגיל 18. רוב ימיה היא מעבירה באחוזה רחבת ידיים עשירה בצבעים, טקסטורות וחפצים אומנותיים שעברו במשפחתה אשר עוסקת בסחר עתיקות זה מספר דורות.

פעמים רבות סופי נראית מרוכזת בעולם משל עצמה, גם כאשר יושבת עם אחיה או חברותיה. ברברה, אמה של סופי מלווה אותה בכל אותם רצונות שרבים מאיתנו חווים בגיל זה, בן זוג, אהבה, בגדים, דייטים.

בודינגן וסופי מקווים להמשיך בפרויקט הצילום האישי עוד שנים רבות - וכל אחת מהן בדרכה - מרותקות ממה עתיד לבוא.

סופי עם תסמונת דאון ואמה ברברה בגופיות לבנות מאת ריקי שחם

לפגוש את סופי

ריקי שחם

21.10.2020

אישה צעירה עם תסמונת דאון חווה אהבה, חברות וקשר אישי עם אמה, ועם הטבע.

הצלמת הרוסיה סנז׳נה וון בודינגן תיעדה את סופי מאז שנת 2017. בסדרת הצילומים המתמשכת מציגה בודינגן ביופי פואטי את חייה של סופי שכבה אחר שכבה. השתיים נפגשו כאשר סופי סיימה את לימודיה בגיל 18. רוב ימיה היא מעבירה באחוזה רחבת ידיים עשירה בצבעים, טקסטורות וחפצים אומנותיים שעברו במשפחתה אשר עוסקת בסחר עתיקות זה מספר דורות.

פעמים רבות סופי נראית מרוכזת בעולם משל עצמה, גם כאשר יושבת עם אחיה או חברותיה. ברברה, אמה של סופי מלווה אותה בכל אותם רצונות שרבים מאיתנו חווים בגיל זה, בן זוג, אהבה, בגדים, דייטים.

בודינגן וסופי מקווים להמשיך בפרויקט הצילום האישי עוד שנים רבות - וכל אחת מהן בדרכה - מרותקות ממה עתיד לבוא.

לקריאה נוספת

אישה צעירה עם תסמונת דאון חווה אהבה, חברות וקשר אישי עם אמה, ועם הטבע.

הצלמת הרוסיה סנז׳נה וון בודינגן תיעדה את סופי מאז שנת 2017. בסדרת הצילומים המתמשכת מציגה בודינגן ביופי פואטי את חייה של סופי שכבה אחר שכבה. השתיים נפגשו כאשר סופי סיימה את לימודיה בגיל 18. רוב ימיה היא מעבירה באחוזה רחבת ידיים עשירה בצבעים, טקסטורות וחפצים אומנותיים שעברו במשפחתה אשר עוסקת בסחר עתיקות זה מספר דורות.

פעמים רבות סופי נראית מרוכזת בעולם משל עצמה, גם כאשר יושבת עם אחיה או חברותיה. ברברה, אמה של סופי מלווה אותה בכל אותם רצונות שרבים מאיתנו חווים בגיל זה, בן זוג, אהבה, בגדים, דייטים.

בודינגן וסופי מקווים להמשיך בפרויקט הצילום האישי עוד שנים רבות - וכל אחת מהן בדרכה - מרותקות ממה עתיד לבוא.

ריקי שחם

לפגוש את סופי

ריקי שחם

21.10.2020

אישה צעירה עם תסמונת דאון חווה אהבה, חברות וקשר אישי עם אמה, ועם הטבע.

הצלמת הרוסיה סנז׳נה וון בודינגן תיעדה את סופי מאז שנת 2017. בסדרת הצילומים המתמשכת מציגה בודינגן ביופי פואטי את חייה של סופי שכבה אחר שכבה. השתיים נפגשו כאשר סופי סיימה את לימודיה בגיל 18. רוב ימיה היא מעבירה באחוזה רחבת ידיים עשירה בצבעים, טקסטורות וחפצים אומנותיים שעברו במשפחתה אשר עוסקת בסחר עתיקות זה מספר דורות.

פעמים רבות סופי נראית מרוכזת בעולם משל עצמה, גם כאשר יושבת עם אחיה או חברותיה. ברברה, אמה של סופי מלווה אותה בכל אותם רצונות שרבים מאיתנו חווים בגיל זה, בן זוג, אהבה, בגדים, דייטים.

בודינגן וסופי מקווים להמשיך בפרויקט הצילום האישי עוד שנים רבות - וכל אחת מהן בדרכה - מרותקות ממה עתיד לבוא.

next song
פידל קסטרו והמעריצים מאמריקה
ריקי שחם

זמן קצר אחרי המהפכה בקובה, המנהיג הצעיר קסטרו ביקר בארצות הברית בשנת 1959 בהזמנת איגוד העיתונות האמריקאי.

מאז שנטל את השלטון בינואר של אותה השנה, העלה קסטרו את חמתם של הממשל האמריקאי עם שינוי ההתיחסות הלאומית להשקעות במדינתו. ניקסון חשש שפידל נוטה לקומוניזם אף על פי שלא הכריז את היותו ממשיך דרכם של מרקס-לנין רק שנתיים מאוחר יותר.

המדיה היתה מאוהבת בשליט הצעיר ועקבה אחריו לכל מקום כמו אחרי כוכב רוק. קסטרו העסיק יחצן והשתתף במספיק ארועי צילום בשביל לרצות את העיתונות. אוכל נקניקיה בלחמניה בניו יורק, מאכיל את הקופים בגן החיות, מגיש כדור במשחק בייסבול, אוחז בתינוקות כמו פוליטיקאי מהשורה, עומד לצד ילדי בית ספר אשר התחפשו אליו, ומעשן סיגר בעודו חותם למעריצות צעירות.

זה היה בביקור הזה שקסטרו הציג לניקסון את תכניותיו הכלכליות לקובה, וארצות הברית שלא היתה מרוצה התחילה להציב סנקציות כלכליות מנגד. ניקסון אסר על רכישת סיגרים קובנים ועל מכירת נפט - וקובה פנתה לברית המועצות שם מצאה בן ברית.

פידל קסטרו עם ילדים בתחפושת בביקור באמריקה מאת ריקי שחם.jpg

פידל קסטרו והמעריצים מאמריקה

ריקי שחם

18.10.2020

זמן קצר אחרי המהפכה בקובה, המנהיג הצעיר קסטרו ביקר בארצות הברית בשנת 1959 בהזמנת איגוד העיתונות האמריקאי.

מאז שנטל את השלטון בינואר של אותה השנה, העלה קסטרו את חמתם של הממשל האמריקאי עם שינוי ההתיחסות הלאומית להשקעות במדינתו. ניקסון חשש שפידל נוטה לקומוניזם אף על פי שלא הכריז את היותו ממשיך דרכם של מרקס-לנין רק שנתיים מאוחר יותר.

המדיה היתה מאוהבת בשליט הצעיר ועקבה אחריו לכל מקום כמו אחרי כוכב רוק. קסטרו העסיק יחצן והשתתף במספיק ארועי צילום בשביל לרצות את העיתונות. אוכל נקניקיה בלחמניה בניו יורק, מאכיל את הקופים בגן החיות, מגיש כדור במשחק בייסבול, אוחז בתינוקות כמו פוליטיקאי מהשורה, עומד לצד ילדי בית ספר אשר התחפשו אליו, ומעשן סיגר בעודו חותם למעריצות צעירות.

זה היה בביקור הזה שקסטרו הציג לניקסון את תכניותיו הכלכליות לקובה, וארצות הברית שלא היתה מרוצה התחילה להציב סנקציות כלכליות מנגד. ניקסון אסר על רכישת סיגרים קובנים ועל מכירת נפט - וקובה פנתה לברית המועצות שם מצאה בן ברית.

לקריאה נוספת

זמן קצר אחרי המהפכה בקובה, המנהיג הצעיר קסטרו ביקר בארצות הברית בשנת 1959 בהזמנת איגוד העיתונות האמריקאי.

מאז שנטל את השלטון בינואר של אותה השנה, העלה קסטרו את חמתם של הממשל האמריקאי עם שינוי ההתיחסות הלאומית להשקעות במדינתו. ניקסון חשש שפידל נוטה לקומוניזם אף על פי שלא הכריז את היותו ממשיך דרכם של מרקס-לנין רק שנתיים מאוחר יותר.

המדיה היתה מאוהבת בשליט הצעיר ועקבה אחריו לכל מקום כמו אחרי כוכב רוק. קסטרו העסיק יחצן והשתתף במספיק ארועי צילום בשביל לרצות את העיתונות. אוכל נקניקיה בלחמניה בניו יורק, מאכיל את הקופים בגן החיות, מגיש כדור במשחק בייסבול, אוחז בתינוקות כמו פוליטיקאי מהשורה, עומד לצד ילדי בית ספר אשר התחפשו אליו, ומעשן סיגר בעודו חותם למעריצות צעירות.

זה היה בביקור הזה שקסטרו הציג לניקסון את תכניותיו הכלכליות לקובה, וארצות הברית שלא היתה מרוצה התחילה להציב סנקציות כלכליות מנגד. ניקסון אסר על רכישת סיגרים קובנים ועל מכירת נפט - וקובה פנתה לברית המועצות שם מצאה בן ברית.

ריקי שחם

פידל קסטרו והמעריצים מאמריקה

ריקי שחם

18.10.2020

זמן קצר אחרי המהפכה בקובה, המנהיג הצעיר קסטרו ביקר בארצות הברית בשנת 1959 בהזמנת איגוד העיתונות האמריקאי.

מאז שנטל את השלטון בינואר של אותה השנה, העלה קסטרו את חמתם של הממשל האמריקאי עם שינוי ההתיחסות הלאומית להשקעות במדינתו. ניקסון חשש שפידל נוטה לקומוניזם אף על פי שלא הכריז את היותו ממשיך דרכם של מרקס-לנין רק שנתיים מאוחר יותר.

המדיה היתה מאוהבת בשליט הצעיר ועקבה אחריו לכל מקום כמו אחרי כוכב רוק. קסטרו העסיק יחצן והשתתף במספיק ארועי צילום בשביל לרצות את העיתונות. אוכל נקניקיה בלחמניה בניו יורק, מאכיל את הקופים בגן החיות, מגיש כדור במשחק בייסבול, אוחז בתינוקות כמו פוליטיקאי מהשורה, עומד לצד ילדי בית ספר אשר התחפשו אליו, ומעשן סיגר בעודו חותם למעריצות צעירות.

זה היה בביקור הזה שקסטרו הציג לניקסון את תכניותיו הכלכליות לקובה, וארצות הברית שלא היתה מרוצה התחילה להציב סנקציות כלכליות מנגד. ניקסון אסר על רכישת סיגרים קובנים ועל מכירת נפט - וקובה פנתה לברית המועצות שם מצאה בן ברית.

next song
איש לא השקה את העציצים
ריקי שחם

צילומים מלאנכוליים של צמחים שננטשו במשרדים הרבים כאשר כל בני האדם ברחו להסתתר בבתיהם במהלך הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה העולמית.

כאשר כאשר החיים והעבודה נעצרו בשביל רבים מאיתנו מוקדם יותר השנה - כמעט כולם שכחו לדאוג לצמחים שנשארו לבדם במשרדים הרבים. הצלם ריקי אדם הבין זאת כאשר הוא עצמו חזר למשרדו רק בשביל לראות את כל הצמחייה המוזנחת.

ריקי יצא לתעד זאת עם מצלמתו, דווקא במצבם הנוכחי, יבשים וקמלים, בכל קומה בבניין המשרדים בו הוא עובד. כמובן לא נותר עציץ אחד שניתן היה עוד להציל. ריקי מצטט את ט.ס.אליוט ״ככה מסתיים העולם, לא עם פיצוץ אלא עם יבבה״. את המילים האלו פרסם ריקי בראש מגזין המתעד את כל הצמחים הללו. מטאפורה לכולם, אך בשבילם אלו היו החיים.

כותרת הסדרה ״אל תשכח אותי״. כהקדמה לפרויקט כותב ס. ברדלי:
״נשארנו בבית, ניסינו להמנע מצרות. בדקנו את שלומם של הורינו ושכנינו בשיחות וידאו. כאשר יכולנו לנופף מהחלון - נופפנו. אולי הצלחנו לבקר בפארק השכונתי פעמים ספורות בשבוע בכדי להאזין לציפור או להרגיש את חומה של השמש על עורנו. רבים התמקדו בבסיס - אוכל, לימוד, משחק, ולהתמודד עם מה שסביבנו. איש לא חשב מתי נוכל לחזור למשרד, איש לא השקה את העציצים״.

עציץ נבול במשרד לאחר הסגר מאת ריקי שחם

איש לא השקה את העציצים

ריקי שחם

15.10.2020

צילומים מלאנכוליים של צמחים שננטשו במשרדים הרבים כאשר כל בני האדם ברחו להסתתר בבתיהם במהלך הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה העולמית.

כאשר כאשר החיים והעבודה נעצרו בשביל רבים מאיתנו מוקדם יותר השנה - כמעט כולם שכחו לדאוג לצמחים שנשארו לבדם במשרדים הרבים. הצלם ריקי אדם הבין זאת כאשר הוא עצמו חזר למשרדו רק בשביל לראות את כל הצמחייה המוזנחת.

ריקי יצא לתעד זאת עם מצלמתו, דווקא במצבם הנוכחי, יבשים וקמלים, בכל קומה בבניין המשרדים בו הוא עובד. כמובן לא נותר עציץ אחד שניתן היה עוד להציל. ריקי מצטט את ט.ס.אליוט ״ככה מסתיים העולם, לא עם פיצוץ אלא עם יבבה״. את המילים האלו פרסם ריקי בראש מגזין המתעד את כל הצמחים הללו. מטאפורה לכולם, אך בשבילם אלו היו החיים.

כותרת הסדרה ״אל תשכח אותי״. כהקדמה לפרויקט כותב ס. ברדלי:
״נשארנו בבית, ניסינו להמנע מצרות. בדקנו את שלומם של הורינו ושכנינו בשיחות וידאו. כאשר יכולנו לנופף מהחלון - נופפנו. אולי הצלחנו לבקר בפארק השכונתי פעמים ספורות בשבוע בכדי להאזין לציפור או להרגיש את חומה של השמש על עורנו. רבים התמקדו בבסיס - אוכל, לימוד, משחק, ולהתמודד עם מה שסביבנו. איש לא חשב מתי נוכל לחזור למשרד, איש לא השקה את העציצים״.

לקריאה נוספת

צילומים מלאנכוליים של צמחים שננטשו במשרדים הרבים כאשר כל בני האדם ברחו להסתתר בבתיהם במהלך הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה העולמית.

כאשר כאשר החיים והעבודה נעצרו בשביל רבים מאיתנו מוקדם יותר השנה - כמעט כולם שכחו לדאוג לצמחים שנשארו לבדם במשרדים הרבים. הצלם ריקי אדם הבין זאת כאשר הוא עצמו חזר למשרדו רק בשביל לראות את כל הצמחייה המוזנחת.

ריקי יצא לתעד זאת עם מצלמתו, דווקא במצבם הנוכחי, יבשים וקמלים, בכל קומה בבניין המשרדים בו הוא עובד. כמובן לא נותר עציץ אחד שניתן היה עוד להציל. ריקי מצטט את ט.ס.אליוט ״ככה מסתיים העולם, לא עם פיצוץ אלא עם יבבה״. את המילים האלו פרסם ריקי בראש מגזין המתעד את כל הצמחים הללו. מטאפורה לכולם, אך בשבילם אלו היו החיים.

כותרת הסדרה ״אל תשכח אותי״. כהקדמה לפרויקט כותב ס. ברדלי:
״נשארנו בבית, ניסינו להמנע מצרות. בדקנו את שלומם של הורינו ושכנינו בשיחות וידאו. כאשר יכולנו לנופף מהחלון - נופפנו. אולי הצלחנו לבקר בפארק השכונתי פעמים ספורות בשבוע בכדי להאזין לציפור או להרגיש את חומה של השמש על עורנו. רבים התמקדו בבסיס - אוכל, לימוד, משחק, ולהתמודד עם מה שסביבנו. איש לא חשב מתי נוכל לחזור למשרד, איש לא השקה את העציצים״.

ריקי שחם

איש לא השקה את העציצים

ריקי שחם

15.10.2020

צילומים מלאנכוליים של צמחים שננטשו במשרדים הרבים כאשר כל בני האדם ברחו להסתתר בבתיהם במהלך הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה העולמית.

כאשר כאשר החיים והעבודה נעצרו בשביל רבים מאיתנו מוקדם יותר השנה - כמעט כולם שכחו לדאוג לצמחים שנשארו לבדם במשרדים הרבים. הצלם ריקי אדם הבין זאת כאשר הוא עצמו חזר למשרדו רק בשביל לראות את כל הצמחייה המוזנחת.

ריקי יצא לתעד זאת עם מצלמתו, דווקא במצבם הנוכחי, יבשים וקמלים, בכל קומה בבניין המשרדים בו הוא עובד. כמובן לא נותר עציץ אחד שניתן היה עוד להציל. ריקי מצטט את ט.ס.אליוט ״ככה מסתיים העולם, לא עם פיצוץ אלא עם יבבה״. את המילים האלו פרסם ריקי בראש מגזין המתעד את כל הצמחים הללו. מטאפורה לכולם, אך בשבילם אלו היו החיים.

כותרת הסדרה ״אל תשכח אותי״. כהקדמה לפרויקט כותב ס. ברדלי:
״נשארנו בבית, ניסינו להמנע מצרות. בדקנו את שלומם של הורינו ושכנינו בשיחות וידאו. כאשר יכולנו לנופף מהחלון - נופפנו. אולי הצלחנו לבקר בפארק השכונתי פעמים ספורות בשבוע בכדי להאזין לציפור או להרגיש את חומה של השמש על עורנו. רבים התמקדו בבסיס - אוכל, לימוד, משחק, ולהתמודד עם מה שסביבנו. איש לא חשב מתי נוכל לחזור למשרד, איש לא השקה את העציצים״.

next song
ביום בהיר אחד...
ריקי שחם

גארי לארסון אייר את סדרת ״הצד הרחוק״ במשך עשור עד אשר יצא לגמלאות על דעת עצמו בשנת 1995, לאחר שהוצג ביותר מ19,00 עיתונים שונים. לארסון מכר עד כה יותר מארבעים מיליון ספרים והיה לו מקום קבוע על לוחות השעם במשרדים השונים ברחבי העולם. הסדרה היתה מהפכנית ונועזת כאשר יצאה לאור ודרשה אומץ רב מלארסון ומהעיתונים עצמם. באותם ימים בכל עיתון יום ראשון הופיעו קריקטורות רבות חמודות ומעוררת חיוך, כמו סנופי, גארפילד ועוד. רוב הציורים נראו כבר אז כאילו צוירו עשרות שנים קודם לכן.

ואז הופיע גארי לארסון. הוא היה חדשני להפליא. תמיד בתוך ריבוע אחד בלבד, לא ניתן היה לחזות את אשר יכה אותך בפנים. לא היו דמויות שחזרו שוב ושוב, לא עלילה הממשיכה עצמה פרט לנושא הכללי של חיים על כדור הארץ. לארסון נתן דגש רב לעולם החי, ולהשפעה השלילית של בני האדם עליו. באחד מציוריו נראים דובים ביער אפוד וכסדה של פועלים מזרימים את כל הזיהום אל תוך חלון ביתם של זוג המגורר בביקתה בפאתי היער. באיור אחר נראית חללית עם יצורים מכוכב אחר ממריאה וזוג נשוי מתעורר בגינה עם צווארוני ברזל ואנטנות ענק סביב צווארם - כמו שאנו נוהגים לחבר לכל אותן חיות שאנו ״חוקרים״.

האנשים עצמם לא היו חמודים. הם נראו מוכרים, השכן או השותף למשרד, אך לארסון העביר נימת זלזול כלפיהם. הם אינם יפים, אינם לבושים בצורה מחמיאה, וגופם תמיד מגושם. הסדרה הפכה להצלחה מסחררת. אך היו רבים אשר ביטלו מנויי עיתונים עקב זעם על האיורים. לאחר עשור החליט לארסון לפרוש. הוא הודיע בהודעה צנועה כי הוא מעדיף להפסיק בזמן לפני שימחזר עצמו עד עייפות. מאז מסרב לארסון להתראיין למרות בקשות רבות ופסל כל הצעה למסחור של דמויותיו במוכרות לבובות, סרטים, או סדרות המשך. לארסון פנה פעם אחר פעם לבלוגים שונים שפרסמו את עבודותיו וביקש להסיר את הפוסטים - אלו כמו ילדים שלי אמר, והם יוצאים מכלל שליטה.

לבסוף לאחר עשרים וחמש שנה, לשמחתם הרבה של מיליוני המעריצים, פתח גארי בלוג משל עצמו. ״הגיע הזמן שאאמץ את הטכנולוגיה כתב, ואולי זה רק בגלל שקיבלתי עט דיגיטלי מתנה ושוב מצאתי שאני נהנה לצייר. אבל אני לא מבטיח שום דבר!״ הוא כותב באתר.

ביום בהיר אחד יוג׳ין הביט מהחלון ולצערו ראה מיהו - גארי לרסון מאת ריקי שחם

ביום בהיר אחד...

ריקי שחם

12.10.2020

גארי לארסון אייר את סדרת ״הצד הרחוק״ במשך עשור עד אשר יצא לגמלאות על דעת עצמו בשנת 1995, לאחר שהוצג ביותר מ19,00 עיתונים שונים. לארסון מכר עד כה יותר מארבעים מיליון ספרים והיה לו מקום קבוע על לוחות השעם במשרדים השונים ברחבי העולם. הסדרה היתה מהפכנית ונועזת כאשר יצאה לאור ודרשה אומץ רב מלארסון ומהעיתונים עצמם. באותם ימים בכל עיתון יום ראשון הופיעו קריקטורות רבות חמודות ומעוררת חיוך, כמו סנופי, גארפילד ועוד. רוב הציורים נראו כבר אז כאילו צוירו עשרות שנים קודם לכן.

ואז הופיע גארי לארסון. הוא היה חדשני להפליא. תמיד בתוך ריבוע אחד בלבד, לא ניתן היה לחזות את אשר יכה אותך בפנים. לא היו דמויות שחזרו שוב ושוב, לא עלילה הממשיכה עצמה פרט לנושא הכללי של חיים על כדור הארץ. לארסון נתן דגש רב לעולם החי, ולהשפעה השלילית של בני האדם עליו. באחד מציוריו נראים דובים ביער אפוד וכסדה של פועלים מזרימים את כל הזיהום אל תוך חלון ביתם של זוג המגורר בביקתה בפאתי היער. באיור אחר נראית חללית עם יצורים מכוכב אחר ממריאה וזוג נשוי מתעורר בגינה עם צווארוני ברזל ואנטנות ענק סביב צווארם - כמו שאנו נוהגים לחבר לכל אותן חיות שאנו ״חוקרים״.

האנשים עצמם לא היו חמודים. הם נראו מוכרים, השכן או השותף למשרד, אך לארסון העביר נימת זלזול כלפיהם. הם אינם יפים, אינם לבושים בצורה מחמיאה, וגופם תמיד מגושם. הסדרה הפכה להצלחה מסחררת. אך היו רבים אשר ביטלו מנויי עיתונים עקב זעם על האיורים. לאחר עשור החליט לארסון לפרוש. הוא הודיע בהודעה צנועה כי הוא מעדיף להפסיק בזמן לפני שימחזר עצמו עד עייפות. מאז מסרב לארסון להתראיין למרות בקשות רבות ופסל כל הצעה למסחור של דמויותיו במוכרות לבובות, סרטים, או סדרות המשך. לארסון פנה פעם אחר פעם לבלוגים שונים שפרסמו את עבודותיו וביקש להסיר את הפוסטים - אלו כמו ילדים שלי אמר, והם יוצאים מכלל שליטה.

לבסוף לאחר עשרים וחמש שנה, לשמחתם הרבה של מיליוני המעריצים, פתח גארי בלוג משל עצמו. ״הגיע הזמן שאאמץ את הטכנולוגיה כתב, ואולי זה רק בגלל שקיבלתי עט דיגיטלי מתנה ושוב מצאתי שאני נהנה לצייר. אבל אני לא מבטיח שום דבר!״ הוא כותב באתר.

לקריאה נוספת

גארי לארסון אייר את סדרת ״הצד הרחוק״ במשך עשור עד אשר יצא לגמלאות על דעת עצמו בשנת 1995, לאחר שהוצג ביותר מ19,00 עיתונים שונים. לארסון מכר עד כה יותר מארבעים מיליון ספרים והיה לו מקום קבוע על לוחות השעם במשרדים השונים ברחבי העולם. הסדרה היתה מהפכנית ונועזת כאשר יצאה לאור ודרשה אומץ רב מלארסון ומהעיתונים עצמם. באותם ימים בכל עיתון יום ראשון הופיעו קריקטורות רבות חמודות ומעוררת חיוך, כמו סנופי, גארפילד ועוד. רוב הציורים נראו כבר אז כאילו צוירו עשרות שנים קודם לכן.

ואז הופיע גארי לארסון. הוא היה חדשני להפליא. תמיד בתוך ריבוע אחד בלבד, לא ניתן היה לחזות את אשר יכה אותך בפנים. לא היו דמויות שחזרו שוב ושוב, לא עלילה הממשיכה עצמה פרט לנושא הכללי של חיים על כדור הארץ. לארסון נתן דגש רב לעולם החי, ולהשפעה השלילית של בני האדם עליו. באחד מציוריו נראים דובים ביער אפוד וכסדה של פועלים מזרימים את כל הזיהום אל תוך חלון ביתם של זוג המגורר בביקתה בפאתי היער. באיור אחר נראית חללית עם יצורים מכוכב אחר ממריאה וזוג נשוי מתעורר בגינה עם צווארוני ברזל ואנטנות ענק סביב צווארם - כמו שאנו נוהגים לחבר לכל אותן חיות שאנו ״חוקרים״.

האנשים עצמם לא היו חמודים. הם נראו מוכרים, השכן או השותף למשרד, אך לארסון העביר נימת זלזול כלפיהם. הם אינם יפים, אינם לבושים בצורה מחמיאה, וגופם תמיד מגושם. הסדרה הפכה להצלחה מסחררת. אך היו רבים אשר ביטלו מנויי עיתונים עקב זעם על האיורים. לאחר עשור החליט לארסון לפרוש. הוא הודיע בהודעה צנועה כי הוא מעדיף להפסיק בזמן לפני שימחזר עצמו עד עייפות. מאז מסרב לארסון להתראיין למרות בקשות רבות ופסל כל הצעה למסחור של דמויותיו במוכרות לבובות, סרטים, או סדרות המשך. לארסון פנה פעם אחר פעם לבלוגים שונים שפרסמו את עבודותיו וביקש להסיר את הפוסטים - אלו כמו ילדים שלי אמר, והם יוצאים מכלל שליטה.

לבסוף לאחר עשרים וחמש שנה, לשמחתם הרבה של מיליוני המעריצים, פתח גארי בלוג משל עצמו. ״הגיע הזמן שאאמץ את הטכנולוגיה כתב, ואולי זה רק בגלל שקיבלתי עט דיגיטלי מתנה ושוב מצאתי שאני נהנה לצייר. אבל אני לא מבטיח שום דבר!״ הוא כותב באתר.

ריקי שחם

ביום בהיר אחד...

ריקי שחם

12.10.2020

גארי לארסון אייר את סדרת ״הצד הרחוק״ במשך עשור עד אשר יצא לגמלאות על דעת עצמו בשנת 1995, לאחר שהוצג ביותר מ19,00 עיתונים שונים. לארסון מכר עד כה יותר מארבעים מיליון ספרים והיה לו מקום קבוע על לוחות השעם במשרדים השונים ברחבי העולם. הסדרה היתה מהפכנית ונועזת כאשר יצאה לאור ודרשה אומץ רב מלארסון ומהעיתונים עצמם. באותם ימים בכל עיתון יום ראשון הופיעו קריקטורות רבות חמודות ומעוררת חיוך, כמו סנופי, גארפילד ועוד. רוב הציורים נראו כבר אז כאילו צוירו עשרות שנים קודם לכן.

ואז הופיע גארי לארסון. הוא היה חדשני להפליא. תמיד בתוך ריבוע אחד בלבד, לא ניתן היה לחזות את אשר יכה אותך בפנים. לא היו דמויות שחזרו שוב ושוב, לא עלילה הממשיכה עצמה פרט לנושא הכללי של חיים על כדור הארץ. לארסון נתן דגש רב לעולם החי, ולהשפעה השלילית של בני האדם עליו. באחד מציוריו נראים דובים ביער אפוד וכסדה של פועלים מזרימים את כל הזיהום אל תוך חלון ביתם של זוג המגורר בביקתה בפאתי היער. באיור אחר נראית חללית עם יצורים מכוכב אחר ממריאה וזוג נשוי מתעורר בגינה עם צווארוני ברזל ואנטנות ענק סביב צווארם - כמו שאנו נוהגים לחבר לכל אותן חיות שאנו ״חוקרים״.

האנשים עצמם לא היו חמודים. הם נראו מוכרים, השכן או השותף למשרד, אך לארסון העביר נימת זלזול כלפיהם. הם אינם יפים, אינם לבושים בצורה מחמיאה, וגופם תמיד מגושם. הסדרה הפכה להצלחה מסחררת. אך היו רבים אשר ביטלו מנויי עיתונים עקב זעם על האיורים. לאחר עשור החליט לארסון לפרוש. הוא הודיע בהודעה צנועה כי הוא מעדיף להפסיק בזמן לפני שימחזר עצמו עד עייפות. מאז מסרב לארסון להתראיין למרות בקשות רבות ופסל כל הצעה למסחור של דמויותיו במוכרות לבובות, סרטים, או סדרות המשך. לארסון פנה פעם אחר פעם לבלוגים שונים שפרסמו את עבודותיו וביקש להסיר את הפוסטים - אלו כמו ילדים שלי אמר, והם יוצאים מכלל שליטה.

לבסוף לאחר עשרים וחמש שנה, לשמחתם הרבה של מיליוני המעריצים, פתח גארי בלוג משל עצמו. ״הגיע הזמן שאאמץ את הטכנולוגיה כתב, ואולי זה רק בגלל שקיבלתי עט דיגיטלי מתנה ושוב מצאתי שאני נהנה לצייר. אבל אני לא מבטיח שום דבר!״ הוא כותב באתר.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎