hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

מבט מהחלון בלה-גראס
ריקי שחם

לכבוד השנה החדשה בה כולנו תקווה להתחלה חדשה, נביא היום את הצילום הראשון בעולם שצולם במצלמה - או לפחות זה הכי עתיק ששרד עד ימינו. הוא צולם על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1827 בסנט-לופ-דה-ורן, צרפת. בתמונה מצולמים מספר בניינים המקיפים את אחוזתו לה גראס בכפר בו הוא גר. הצילום נלקח מבעד חלון גבוה בביתו. 

התמונה צולמה בעזרת קמרה אובסקורה על פלטת פיוטר. זמן החשיפה היה צריך להיות ארוך ביותר - ועל פי הצללים מאריכים שארך כ-8 שעות. היסטוריון צילום אחר ניסה לשחזר את התמונה ועל פי הערכתו העדשה היתה חשופה לשמש במשך מספר ימים!

הצילום הראשון בעולם מאת ריקי שחם

מבט מהחלון בלה-גראס

ריקי שחם

01.01.2021

לכבוד השנה החדשה בה כולנו תקווה להתחלה חדשה, נביא היום את הצילום הראשון בעולם שצולם במצלמה - או לפחות זה הכי עתיק ששרד עד ימינו. הוא צולם על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1827 בסנט-לופ-דה-ורן, צרפת. בתמונה מצולמים מספר בניינים המקיפים את אחוזתו לה גראס בכפר בו הוא גר. הצילום נלקח מבעד חלון גבוה בביתו. 

התמונה צולמה בעזרת קמרה אובסקורה על פלטת פיוטר. זמן החשיפה היה צריך להיות ארוך ביותר - ועל פי הצללים מאריכים שארך כ-8 שעות. היסטוריון צילום אחר ניסה לשחזר את התמונה ועל פי הערכתו העדשה היתה חשופה לשמש במשך מספר ימים!

לקריאה נוספת

לכבוד השנה החדשה בה כולנו תקווה להתחלה חדשה, נביא היום את הצילום הראשון בעולם שצולם במצלמה - או לפחות זה הכי עתיק ששרד עד ימינו. הוא צולם על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1827 בסנט-לופ-דה-ורן, צרפת. בתמונה מצולמים מספר בניינים המקיפים את אחוזתו לה גראס בכפר בו הוא גר. הצילום נלקח מבעד חלון גבוה בביתו. 

התמונה צולמה בעזרת קמרה אובסקורה על פלטת פיוטר. זמן החשיפה היה צריך להיות ארוך ביותר - ועל פי הצללים מאריכים שארך כ-8 שעות. היסטוריון צילום אחר ניסה לשחזר את התמונה ועל פי הערכתו העדשה היתה חשופה לשמש במשך מספר ימים!

ריקי שחם

מבט מהחלון בלה-גראס

ריקי שחם

01.01.2021

לכבוד השנה החדשה בה כולנו תקווה להתחלה חדשה, נביא היום את הצילום הראשון בעולם שצולם במצלמה - או לפחות זה הכי עתיק ששרד עד ימינו. הוא צולם על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס בשנת 1827 בסנט-לופ-דה-ורן, צרפת. בתמונה מצולמים מספר בניינים המקיפים את אחוזתו לה גראס בכפר בו הוא גר. הצילום נלקח מבעד חלון גבוה בביתו. 

התמונה צולמה בעזרת קמרה אובסקורה על פלטת פיוטר. זמן החשיפה היה צריך להיות ארוך ביותר - ועל פי הצללים מאריכים שארך כ-8 שעות. היסטוריון צילום אחר ניסה לשחזר את התמונה ועל פי הערכתו העדשה היתה חשופה לשמש במשך מספר ימים!

next song
כריסמס אמריקאי
ריקי שחם

דאנל מאנטלי צילמה במשך כעשור אמריקאים חוגגים את חג המולד, כמו שרק אמריקאים יודעים לחגוג.

בילדותה היתה המשפחה כולה נכנסת בכל שנה לרכב לעשות טיול ברחבי השכונה ולהביט בקישוטי הבתים המוארים לכבוד החגים באלפי נורות צבעוניות ושלל קישוטים. בעיתון המקומי פורסמה מפה היכן ללכת ולחזות במופעי אורות שונים. לרחובות עצמם שמות כמו מהאגדות - שדרת סוכריה על מקל, שדרת הכנסיה או שדרת הפינגווין. כל הבתים בכל רחוב מקושטים על פי אותו המוטיב הייחודי לכל רחוב ורחוב.

בעשר שנים האחרונות חזרה דאנל למסורת המשפחתית - רק בפעם הזו היא מצויידת עם מצלמה, ומתעניינת יותר באנשים המקשטים את הבתים מאשר באורות עצמם. בינתיים כיסתה כבר 12 מדינות שונות בפרויקט צילומי זה. ישנה קהילה שלמה של מטורפים לדבר המדברים על תאורות החג במשך כל השנה, ממציאים פטנטים חדשים לקראת החגים.

ההכנות לקישוטים אורכות חודשים רבים, ויש משפחות שעוברות לגור במגורים חלופיים במהלך החג כיוון שהבית עמוס עד אפס מקום בהפקה. פעמים רבות הקישוטים זולגים אל פנים הבית והעוברים ושווים מוזמנים להכנס כמו במוזיאון או אולי, בסיפור אגדה.

קישוטים לחג המולד מאת ריקי שחם

כריסמס אמריקאי

ריקי שחם

29.12.2020

דאנל מאנטלי צילמה במשך כעשור אמריקאים חוגגים את חג המולד, כמו שרק אמריקאים יודעים לחגוג.

בילדותה היתה המשפחה כולה נכנסת בכל שנה לרכב לעשות טיול ברחבי השכונה ולהביט בקישוטי הבתים המוארים לכבוד החגים באלפי נורות צבעוניות ושלל קישוטים. בעיתון המקומי פורסמה מפה היכן ללכת ולחזות במופעי אורות שונים. לרחובות עצמם שמות כמו מהאגדות - שדרת סוכריה על מקל, שדרת הכנסיה או שדרת הפינגווין. כל הבתים בכל רחוב מקושטים על פי אותו המוטיב הייחודי לכל רחוב ורחוב.

בעשר שנים האחרונות חזרה דאנל למסורת המשפחתית - רק בפעם הזו היא מצויידת עם מצלמה, ומתעניינת יותר באנשים המקשטים את הבתים מאשר באורות עצמם. בינתיים כיסתה כבר 12 מדינות שונות בפרויקט צילומי זה. ישנה קהילה שלמה של מטורפים לדבר המדברים על תאורות החג במשך כל השנה, ממציאים פטנטים חדשים לקראת החגים.

ההכנות לקישוטים אורכות חודשים רבים, ויש משפחות שעוברות לגור במגורים חלופיים במהלך החג כיוון שהבית עמוס עד אפס מקום בהפקה. פעמים רבות הקישוטים זולגים אל פנים הבית והעוברים ושווים מוזמנים להכנס כמו במוזיאון או אולי, בסיפור אגדה.

לקריאה נוספת

דאנל מאנטלי צילמה במשך כעשור אמריקאים חוגגים את חג המולד, כמו שרק אמריקאים יודעים לחגוג.

בילדותה היתה המשפחה כולה נכנסת בכל שנה לרכב לעשות טיול ברחבי השכונה ולהביט בקישוטי הבתים המוארים לכבוד החגים באלפי נורות צבעוניות ושלל קישוטים. בעיתון המקומי פורסמה מפה היכן ללכת ולחזות במופעי אורות שונים. לרחובות עצמם שמות כמו מהאגדות - שדרת סוכריה על מקל, שדרת הכנסיה או שדרת הפינגווין. כל הבתים בכל רחוב מקושטים על פי אותו המוטיב הייחודי לכל רחוב ורחוב.

בעשר שנים האחרונות חזרה דאנל למסורת המשפחתית - רק בפעם הזו היא מצויידת עם מצלמה, ומתעניינת יותר באנשים המקשטים את הבתים מאשר באורות עצמם. בינתיים כיסתה כבר 12 מדינות שונות בפרויקט צילומי זה. ישנה קהילה שלמה של מטורפים לדבר המדברים על תאורות החג במשך כל השנה, ממציאים פטנטים חדשים לקראת החגים.

ההכנות לקישוטים אורכות חודשים רבים, ויש משפחות שעוברות לגור במגורים חלופיים במהלך החג כיוון שהבית עמוס עד אפס מקום בהפקה. פעמים רבות הקישוטים זולגים אל פנים הבית והעוברים ושווים מוזמנים להכנס כמו במוזיאון או אולי, בסיפור אגדה.

ריקי שחם

כריסמס אמריקאי

ריקי שחם

29.12.2020

דאנל מאנטלי צילמה במשך כעשור אמריקאים חוגגים את חג המולד, כמו שרק אמריקאים יודעים לחגוג.

בילדותה היתה המשפחה כולה נכנסת בכל שנה לרכב לעשות טיול ברחבי השכונה ולהביט בקישוטי הבתים המוארים לכבוד החגים באלפי נורות צבעוניות ושלל קישוטים. בעיתון המקומי פורסמה מפה היכן ללכת ולחזות במופעי אורות שונים. לרחובות עצמם שמות כמו מהאגדות - שדרת סוכריה על מקל, שדרת הכנסיה או שדרת הפינגווין. כל הבתים בכל רחוב מקושטים על פי אותו המוטיב הייחודי לכל רחוב ורחוב.

בעשר שנים האחרונות חזרה דאנל למסורת המשפחתית - רק בפעם הזו היא מצויידת עם מצלמה, ומתעניינת יותר באנשים המקשטים את הבתים מאשר באורות עצמם. בינתיים כיסתה כבר 12 מדינות שונות בפרויקט צילומי זה. ישנה קהילה שלמה של מטורפים לדבר המדברים על תאורות החג במשך כל השנה, ממציאים פטנטים חדשים לקראת החגים.

ההכנות לקישוטים אורכות חודשים רבים, ויש משפחות שעוברות לגור במגורים חלופיים במהלך החג כיוון שהבית עמוס עד אפס מקום בהפקה. פעמים רבות הקישוטים זולגים אל פנים הבית והעוברים ושווים מוזמנים להכנס כמו במוזיאון או אולי, בסיפור אגדה.

next song
העולם של פעם
ריקי שחם

מגזין וייס שלחו צלם לאוסטרליה. משימתו - לצלם עולם בו מתקיימים בני-אדם הנהנים מחייהם ללא מסכות, ללא ריחוק חברתי, בבתי קפה, או סתם ברחוב. ללא חשש.

 
לפני כשמונה שבועות היתה מלבורן, אוסטרליה, תחת אחד הסגרים החמורים ביותר והארוכים ביותר בעולם כולו. במשך 112 ימים רצופים היו סגורים לחלוטין כל הבארים, בתי הקפה, המסעדות - וחלונות החנויות היו מוגפים. האזרחים יכלו להיפגש עם קומץ אנשים בלבד בטווח של עד חמישה קילומטרים. עוצר לילי בשמונה בערב הוטל על כלל האוכלוסיה.
 
בזמן זה היתה היבשת מפוצלת. הגבולות היו סגורים, התנועה הוגבלה, ואפילו על אזרחים נאסר לחזור למולדתם. כל הטיסות הבין-לאומיות עצרו כליל. האי העצום נסגר הרמטית. גם ביולי עם 721 מקרים מאומתים ביבשת כה גדולה - איש לא לקח סיכון ולא נעשו כל הקלות.
 
היום מספר המקרים היומיים מגרד את האפס. ימי הסגר נדמים כמו זיכרון רחוק. בתמונת של הצלם ריי ריולה אנו מתקלים בתופעה מוזרה. תמונות שעד לפני שנה לא היו מושכות כל תשומת לב - נראות היום לרבים מאיתנו כמו עולם בדיוני, שקשה לצפות מתי ואם ישוב.
העולם של פעם מאת ריקי שחם

העולם של פעם

ריקי שחם

25.12.2020

מגזין וייס שלחו צלם לאוסטרליה. משימתו - לצלם עולם בו מתקיימים בני-אדם הנהנים מחייהם ללא מסכות, ללא ריחוק חברתי, בבתי קפה, או סתם ברחוב. ללא חשש.

 
לפני כשמונה שבועות היתה מלבורן, אוסטרליה, תחת אחד הסגרים החמורים ביותר והארוכים ביותר בעולם כולו. במשך 112 ימים רצופים היו סגורים לחלוטין כל הבארים, בתי הקפה, המסעדות - וחלונות החנויות היו מוגפים. האזרחים יכלו להיפגש עם קומץ אנשים בלבד בטווח של עד חמישה קילומטרים. עוצר לילי בשמונה בערב הוטל על כלל האוכלוסיה.
 
בזמן זה היתה היבשת מפוצלת. הגבולות היו סגורים, התנועה הוגבלה, ואפילו על אזרחים נאסר לחזור למולדתם. כל הטיסות הבין-לאומיות עצרו כליל. האי העצום נסגר הרמטית. גם ביולי עם 721 מקרים מאומתים ביבשת כה גדולה - איש לא לקח סיכון ולא נעשו כל הקלות.
 
היום מספר המקרים היומיים מגרד את האפס. ימי הסגר נדמים כמו זיכרון רחוק. בתמונת של הצלם ריי ריולה אנו מתקלים בתופעה מוזרה. תמונות שעד לפני שנה לא היו מושכות כל תשומת לב - נראות היום לרבים מאיתנו כמו עולם בדיוני, שקשה לצפות מתי ואם ישוב.
לקריאה נוספת

מגזין וייס שלחו צלם לאוסטרליה. משימתו - לצלם עולם בו מתקיימים בני-אדם הנהנים מחייהם ללא מסכות, ללא ריחוק חברתי, בבתי קפה, או סתם ברחוב. ללא חשש.

 
לפני כשמונה שבועות היתה מלבורן, אוסטרליה, תחת אחד הסגרים החמורים ביותר והארוכים ביותר בעולם כולו. במשך 112 ימים רצופים היו סגורים לחלוטין כל הבארים, בתי הקפה, המסעדות - וחלונות החנויות היו מוגפים. האזרחים יכלו להיפגש עם קומץ אנשים בלבד בטווח של עד חמישה קילומטרים. עוצר לילי בשמונה בערב הוטל על כלל האוכלוסיה.
 
בזמן זה היתה היבשת מפוצלת. הגבולות היו סגורים, התנועה הוגבלה, ואפילו על אזרחים נאסר לחזור למולדתם. כל הטיסות הבין-לאומיות עצרו כליל. האי העצום נסגר הרמטית. גם ביולי עם 721 מקרים מאומתים ביבשת כה גדולה - איש לא לקח סיכון ולא נעשו כל הקלות.
 
היום מספר המקרים היומיים מגרד את האפס. ימי הסגר נדמים כמו זיכרון רחוק. בתמונת של הצלם ריי ריולה אנו מתקלים בתופעה מוזרה. תמונות שעד לפני שנה לא היו מושכות כל תשומת לב - נראות היום לרבים מאיתנו כמו עולם בדיוני, שקשה לצפות מתי ואם ישוב.

ריקי שחם

העולם של פעם

ריקי שחם

25.12.2020

מגזין וייס שלחו צלם לאוסטרליה. משימתו - לצלם עולם בו מתקיימים בני-אדם הנהנים מחייהם ללא מסכות, ללא ריחוק חברתי, בבתי קפה, או סתם ברחוב. ללא חשש.

 
לפני כשמונה שבועות היתה מלבורן, אוסטרליה, תחת אחד הסגרים החמורים ביותר והארוכים ביותר בעולם כולו. במשך 112 ימים רצופים היו סגורים לחלוטין כל הבארים, בתי הקפה, המסעדות - וחלונות החנויות היו מוגפים. האזרחים יכלו להיפגש עם קומץ אנשים בלבד בטווח של עד חמישה קילומטרים. עוצר לילי בשמונה בערב הוטל על כלל האוכלוסיה.
 
בזמן זה היתה היבשת מפוצלת. הגבולות היו סגורים, התנועה הוגבלה, ואפילו על אזרחים נאסר לחזור למולדתם. כל הטיסות הבין-לאומיות עצרו כליל. האי העצום נסגר הרמטית. גם ביולי עם 721 מקרים מאומתים ביבשת כה גדולה - איש לא לקח סיכון ולא נעשו כל הקלות.
 
היום מספר המקרים היומיים מגרד את האפס. ימי הסגר נדמים כמו זיכרון רחוק. בתמונת של הצלם ריי ריולה אנו מתקלים בתופעה מוזרה. תמונות שעד לפני שנה לא היו מושכות כל תשומת לב - נראות היום לרבים מאיתנו כמו עולם בדיוני, שקשה לצפות מתי ואם ישוב.
next song
רעיונות הם כמו פטריות
ריקי שחם

בחיפוש אחר מפלט משלל המשברים התוקפים את הפלנטה בשנה האחרונה, אנשים רבים פונים לאחת מצורות הקיום העמידות ביותר בטבע - הפטריות. אחד מאלו שהקדיש את כל חייו לצורת קיום זו, הוא המוזיקאי ג׳ון קייג׳.

בזמן טיוליו ביערות היה מספק קייג׳ פטריות למסעדות במנהאטן כהכנסה נוספת מהצד, והפטריות הפכו לחלק מהותי מחייו. תהליך האיסוף הוא עדין ודורש זיהוי קפדני, הבנה ואינטואיציה. קייג׳ עצמו כמעט מת כאשר נגס פעם מזן רעיל במיוחד.

ככל שאתה מכיר יותר פטריות כך אתה מרגיש פחות בטוח בזיהוי שלהן, הוא מעיד. כל פטריה היא עצמה, זה חסר טעם לומר שאתה מבין בהן - הן מתחמקות מהבנה. רעיונות הם כמו פטריות, אומר ג׳ון על חוויותיו ביצירה, אתה מוצא אותם רק על ידי התבוננות, אי אפשר לבוא אליהם בצורה ישירה. ״לפעמים נדמה לי שהגיע הזמן שאשתעמם מהפטריה, אך אז כשלפתע אני רואה אחת מסתתרת בין העלים עם צורתה המושלמת - ראשי מסתחרר מחדש״.

פטריות מאת ג׳ון קייג׳

רעיונות הם כמו פטריות

ריקי שחם

21.12.2020

בחיפוש אחר מפלט משלל המשברים התוקפים את הפלנטה בשנה האחרונה, אנשים רבים פונים לאחת מצורות הקיום העמידות ביותר בטבע - הפטריות. אחד מאלו שהקדיש את כל חייו לצורת קיום זו, הוא המוזיקאי ג׳ון קייג׳.

בזמן טיוליו ביערות היה מספק קייג׳ פטריות למסעדות במנהאטן כהכנסה נוספת מהצד, והפטריות הפכו לחלק מהותי מחייו. תהליך האיסוף הוא עדין ודורש זיהוי קפדני, הבנה ואינטואיציה. קייג׳ עצמו כמעט מת כאשר נגס פעם מזן רעיל במיוחד.

ככל שאתה מכיר יותר פטריות כך אתה מרגיש פחות בטוח בזיהוי שלהן, הוא מעיד. כל פטריה היא עצמה, זה חסר טעם לומר שאתה מבין בהן - הן מתחמקות מהבנה. רעיונות הם כמו פטריות, אומר ג׳ון על חוויותיו ביצירה, אתה מוצא אותם רק על ידי התבוננות, אי אפשר לבוא אליהם בצורה ישירה. ״לפעמים נדמה לי שהגיע הזמן שאשתעמם מהפטריה, אך אז כשלפתע אני רואה אחת מסתתרת בין העלים עם צורתה המושלמת - ראשי מסתחרר מחדש״.

לקריאה נוספת

בחיפוש אחר מפלט משלל המשברים התוקפים את הפלנטה בשנה האחרונה, אנשים רבים פונים לאחת מצורות הקיום העמידות ביותר בטבע - הפטריות. אחד מאלו שהקדיש את כל חייו לצורת קיום זו, הוא המוזיקאי ג׳ון קייג׳.

בזמן טיוליו ביערות היה מספק קייג׳ פטריות למסעדות במנהאטן כהכנסה נוספת מהצד, והפטריות הפכו לחלק מהותי מחייו. תהליך האיסוף הוא עדין ודורש זיהוי קפדני, הבנה ואינטואיציה. קייג׳ עצמו כמעט מת כאשר נגס פעם מזן רעיל במיוחד.

ככל שאתה מכיר יותר פטריות כך אתה מרגיש פחות בטוח בזיהוי שלהן, הוא מעיד. כל פטריה היא עצמה, זה חסר טעם לומר שאתה מבין בהן - הן מתחמקות מהבנה. רעיונות הם כמו פטריות, אומר ג׳ון על חוויותיו ביצירה, אתה מוצא אותם רק על ידי התבוננות, אי אפשר לבוא אליהם בצורה ישירה. ״לפעמים נדמה לי שהגיע הזמן שאשתעמם מהפטריה, אך אז כשלפתע אני רואה אחת מסתתרת בין העלים עם צורתה המושלמת - ראשי מסתחרר מחדש״.

ריקי שחם

רעיונות הם כמו פטריות

ריקי שחם

21.12.2020

בחיפוש אחר מפלט משלל המשברים התוקפים את הפלנטה בשנה האחרונה, אנשים רבים פונים לאחת מצורות הקיום העמידות ביותר בטבע - הפטריות. אחד מאלו שהקדיש את כל חייו לצורת קיום זו, הוא המוזיקאי ג׳ון קייג׳.

בזמן טיוליו ביערות היה מספק קייג׳ פטריות למסעדות במנהאטן כהכנסה נוספת מהצד, והפטריות הפכו לחלק מהותי מחייו. תהליך האיסוף הוא עדין ודורש זיהוי קפדני, הבנה ואינטואיציה. קייג׳ עצמו כמעט מת כאשר נגס פעם מזן רעיל במיוחד.

ככל שאתה מכיר יותר פטריות כך אתה מרגיש פחות בטוח בזיהוי שלהן, הוא מעיד. כל פטריה היא עצמה, זה חסר טעם לומר שאתה מבין בהן - הן מתחמקות מהבנה. רעיונות הם כמו פטריות, אומר ג׳ון על חוויותיו ביצירה, אתה מוצא אותם רק על ידי התבוננות, אי אפשר לבוא אליהם בצורה ישירה. ״לפעמים נדמה לי שהגיע הזמן שאשתעמם מהפטריה, אך אז כשלפתע אני רואה אחת מסתתרת בין העלים עם צורתה המושלמת - ראשי מסתחרר מחדש״.

next song
עירום ודיונות
ריקי שחם

אדוארד הנרי ווסטון נולד בשנת 1886 באילינוי ארצות הברית. את מרבית ילדותו העביר בשיקגו. את המצלמה הראשונה שלו קיבל במתנה מאביו כאשר היה בן 16, איתה צילם את הפארקים בעיר ואת החווה של דודתו. בשנת 1901 פורסמה עבודתו הראשונה ומיד עבר ווסטון לקליפורניה לחפש את דרכו כצלם. הוא עשה דרכו מדלת לדלת, מציע לצלם ילדים, חיות מחמד ולוויות. לאחר שנים ספורות הבין את הצורך בלימודים פורמלים וחזר ללמוד צילום בעיר הולדתו.

אדוארד ניחן ביכולות יוצאות דופן לתאורה והעמדה. במהרה הצליח לפתוח סטודיו משלו משם עבד במשך עשרות שנים, וזכה בפרסים רבים. בשנת 1922 יצא ווסטון לצלם מפעל פלדה ושינה את מוקד עבודתו לצילומים אבסטרקטים עם חדות יוצאת דופן לפרטים. ״המצלמה צריכה לתעד את החיים, להציג כל פרט של הדבר עצמו, אם תהיה זו מתכת מבריקה או בשר מפעם״ אמר אדוארד.

ווסטון עבד עם צלמים ואומנים רבים שנשאו אליו עיניים ביניהם ג׳אורג׳יה אוקיף, אלפרד סטיגליץ, פול סטאנד, דייגו ריביירה, אנסל אדאמס ועוד.

עבודותיו המפורסמות ביותר נעשו בין השנים 1927 ל-1930 בהם צילם צורות מהטבע, תקריבים, עירום ונוף - וכולם דומים זה לזה. הטקסטורות העשירות של תקריבים המציגים כרוב, פלפל וצדפות זכו למעמד של יצירות מופת פיסוליות.

עירום ודיונות בעין המצלמה מאת ריקי שחם

עירום ודיונות

ריקי שחם

18.12.2020

אדוארד הנרי ווסטון נולד בשנת 1886 באילינוי ארצות הברית. את מרבית ילדותו העביר בשיקגו. את המצלמה הראשונה שלו קיבל במתנה מאביו כאשר היה בן 16, איתה צילם את הפארקים בעיר ואת החווה של דודתו. בשנת 1901 פורסמה עבודתו הראשונה ומיד עבר ווסטון לקליפורניה לחפש את דרכו כצלם. הוא עשה דרכו מדלת לדלת, מציע לצלם ילדים, חיות מחמד ולוויות. לאחר שנים ספורות הבין את הצורך בלימודים פורמלים וחזר ללמוד צילום בעיר הולדתו.

אדוארד ניחן ביכולות יוצאות דופן לתאורה והעמדה. במהרה הצליח לפתוח סטודיו משלו משם עבד במשך עשרות שנים, וזכה בפרסים רבים. בשנת 1922 יצא ווסטון לצלם מפעל פלדה ושינה את מוקד עבודתו לצילומים אבסטרקטים עם חדות יוצאת דופן לפרטים. ״המצלמה צריכה לתעד את החיים, להציג כל פרט של הדבר עצמו, אם תהיה זו מתכת מבריקה או בשר מפעם״ אמר אדוארד.

ווסטון עבד עם צלמים ואומנים רבים שנשאו אליו עיניים ביניהם ג׳אורג׳יה אוקיף, אלפרד סטיגליץ, פול סטאנד, דייגו ריביירה, אנסל אדאמס ועוד.

עבודותיו המפורסמות ביותר נעשו בין השנים 1927 ל-1930 בהם צילם צורות מהטבע, תקריבים, עירום ונוף - וכולם דומים זה לזה. הטקסטורות העשירות של תקריבים המציגים כרוב, פלפל וצדפות זכו למעמד של יצירות מופת פיסוליות.

לקריאה נוספת

אדוארד הנרי ווסטון נולד בשנת 1886 באילינוי ארצות הברית. את מרבית ילדותו העביר בשיקגו. את המצלמה הראשונה שלו קיבל במתנה מאביו כאשר היה בן 16, איתה צילם את הפארקים בעיר ואת החווה של דודתו. בשנת 1901 פורסמה עבודתו הראשונה ומיד עבר ווסטון לקליפורניה לחפש את דרכו כצלם. הוא עשה דרכו מדלת לדלת, מציע לצלם ילדים, חיות מחמד ולוויות. לאחר שנים ספורות הבין את הצורך בלימודים פורמלים וחזר ללמוד צילום בעיר הולדתו.

אדוארד ניחן ביכולות יוצאות דופן לתאורה והעמדה. במהרה הצליח לפתוח סטודיו משלו משם עבד במשך עשרות שנים, וזכה בפרסים רבים. בשנת 1922 יצא ווסטון לצלם מפעל פלדה ושינה את מוקד עבודתו לצילומים אבסטרקטים עם חדות יוצאת דופן לפרטים. ״המצלמה צריכה לתעד את החיים, להציג כל פרט של הדבר עצמו, אם תהיה זו מתכת מבריקה או בשר מפעם״ אמר אדוארד.

ווסטון עבד עם צלמים ואומנים רבים שנשאו אליו עיניים ביניהם ג׳אורג׳יה אוקיף, אלפרד סטיגליץ, פול סטאנד, דייגו ריביירה, אנסל אדאמס ועוד.

עבודותיו המפורסמות ביותר נעשו בין השנים 1927 ל-1930 בהם צילם צורות מהטבע, תקריבים, עירום ונוף - וכולם דומים זה לזה. הטקסטורות העשירות של תקריבים המציגים כרוב, פלפל וצדפות זכו למעמד של יצירות מופת פיסוליות.

ריקי שחם

עירום ודיונות

ריקי שחם

18.12.2020

אדוארד הנרי ווסטון נולד בשנת 1886 באילינוי ארצות הברית. את מרבית ילדותו העביר בשיקגו. את המצלמה הראשונה שלו קיבל במתנה מאביו כאשר היה בן 16, איתה צילם את הפארקים בעיר ואת החווה של דודתו. בשנת 1901 פורסמה עבודתו הראשונה ומיד עבר ווסטון לקליפורניה לחפש את דרכו כצלם. הוא עשה דרכו מדלת לדלת, מציע לצלם ילדים, חיות מחמד ולוויות. לאחר שנים ספורות הבין את הצורך בלימודים פורמלים וחזר ללמוד צילום בעיר הולדתו.

אדוארד ניחן ביכולות יוצאות דופן לתאורה והעמדה. במהרה הצליח לפתוח סטודיו משלו משם עבד במשך עשרות שנים, וזכה בפרסים רבים. בשנת 1922 יצא ווסטון לצלם מפעל פלדה ושינה את מוקד עבודתו לצילומים אבסטרקטים עם חדות יוצאת דופן לפרטים. ״המצלמה צריכה לתעד את החיים, להציג כל פרט של הדבר עצמו, אם תהיה זו מתכת מבריקה או בשר מפעם״ אמר אדוארד.

ווסטון עבד עם צלמים ואומנים רבים שנשאו אליו עיניים ביניהם ג׳אורג׳יה אוקיף, אלפרד סטיגליץ, פול סטאנד, דייגו ריביירה, אנסל אדאמס ועוד.

עבודותיו המפורסמות ביותר נעשו בין השנים 1927 ל-1930 בהם צילם צורות מהטבע, תקריבים, עירום ונוף - וכולם דומים זה לזה. הטקסטורות העשירות של תקריבים המציגים כרוב, פלפל וצדפות זכו למעמד של יצירות מופת פיסוליות.

next song
כשאנשים חבשו כובעים
ריקי שחם

תחילת עידן הקולנוע התרחש בסוף המאה ב-19 באירופה ובארצות הברית ובמהרה חלש על כל העולם. סרטים רבים צולמו רק מתוך ההתרגשות מהטכנולוגיה החדשה. רבים מהם נשמרו בארכיונים של לומייר ומוזיאון ״איי״. עורך יוטיוב לקח על עצמו בעזרת תכנת בינה מלאכותית לצבוע מקבץ של צילומים נדירים מערים שונות לפני למעלה ממאה ועשרים שנה.

הסרטים מהווים חריץ הצצה להיסטוריה, כולם נראים כה זהה ועם זאת שונה בצורה בלתי נתפסת. ואולי הפרט הבולט מכל - כולם חובשים כובעים, ומשתמשים בהם ככלי תקשורת לומר שלום, להביע שמחה או לעורר אהדה.

רשימת הערים בסרטון:
שער יפו בירושלים
בוהמיה, צ׳כיה
נמל באיטליה
מוסקבה
טוקיו
לונדון
סקוטלנד
מלבורן
ג׳נבה
ניו יורק
ברוקלין
ברלין
מילאן
ונציה
פריז
האג
ליון

צפיה מהנה

כשאנשים חבשו כובעים מאת ריקי שחם

כשאנשים חבשו כובעים

ריקי שחם

15.12.2020

תחילת עידן הקולנוע התרחש בסוף המאה ב-19 באירופה ובארצות הברית ובמהרה חלש על כל העולם. סרטים רבים צולמו רק מתוך ההתרגשות מהטכנולוגיה החדשה. רבים מהם נשמרו בארכיונים של לומייר ומוזיאון ״איי״. עורך יוטיוב לקח על עצמו בעזרת תכנת בינה מלאכותית לצבוע מקבץ של צילומים נדירים מערים שונות לפני למעלה ממאה ועשרים שנה.

הסרטים מהווים חריץ הצצה להיסטוריה, כולם נראים כה זהה ועם זאת שונה בצורה בלתי נתפסת. ואולי הפרט הבולט מכל - כולם חובשים כובעים, ומשתמשים בהם ככלי תקשורת לומר שלום, להביע שמחה או לעורר אהדה.

רשימת הערים בסרטון:
שער יפו בירושלים
בוהמיה, צ׳כיה
נמל באיטליה
מוסקבה
טוקיו
לונדון
סקוטלנד
מלבורן
ג׳נבה
ניו יורק
ברוקלין
ברלין
מילאן
ונציה
פריז
האג
ליון

צפיה מהנה

לקריאה נוספת

תחילת עידן הקולנוע התרחש בסוף המאה ב-19 באירופה ובארצות הברית ובמהרה חלש על כל העולם. סרטים רבים צולמו רק מתוך ההתרגשות מהטכנולוגיה החדשה. רבים מהם נשמרו בארכיונים של לומייר ומוזיאון ״איי״. עורך יוטיוב לקח על עצמו בעזרת תכנת בינה מלאכותית לצבוע מקבץ של צילומים נדירים מערים שונות לפני למעלה ממאה ועשרים שנה.

הסרטים מהווים חריץ הצצה להיסטוריה, כולם נראים כה זהה ועם זאת שונה בצורה בלתי נתפסת. ואולי הפרט הבולט מכל - כולם חובשים כובעים, ומשתמשים בהם ככלי תקשורת לומר שלום, להביע שמחה או לעורר אהדה.

רשימת הערים בסרטון:
שער יפו בירושלים
בוהמיה, צ׳כיה
נמל באיטליה
מוסקבה
טוקיו
לונדון
סקוטלנד
מלבורן
ג׳נבה
ניו יורק
ברוקלין
ברלין
מילאן
ונציה
פריז
האג
ליון

צפיה מהנה

ריקי שחם

כשאנשים חבשו כובעים

ריקי שחם

15.12.2020

תחילת עידן הקולנוע התרחש בסוף המאה ב-19 באירופה ובארצות הברית ובמהרה חלש על כל העולם. סרטים רבים צולמו רק מתוך ההתרגשות מהטכנולוגיה החדשה. רבים מהם נשמרו בארכיונים של לומייר ומוזיאון ״איי״. עורך יוטיוב לקח על עצמו בעזרת תכנת בינה מלאכותית לצבוע מקבץ של צילומים נדירים מערים שונות לפני למעלה ממאה ועשרים שנה.

הסרטים מהווים חריץ הצצה להיסטוריה, כולם נראים כה זהה ועם זאת שונה בצורה בלתי נתפסת. ואולי הפרט הבולט מכל - כולם חובשים כובעים, ומשתמשים בהם ככלי תקשורת לומר שלום, להביע שמחה או לעורר אהדה.

רשימת הערים בסרטון:
שער יפו בירושלים
בוהמיה, צ׳כיה
נמל באיטליה
מוסקבה
טוקיו
לונדון
סקוטלנד
מלבורן
ג׳נבה
ניו יורק
ברוקלין
ברלין
מילאן
ונציה
פריז
האג
ליון

צפיה מהנה

next song
אני מדמם
ריקי שחם

סרטון אנימציה קצר שיצא לרגל יום האיידס הבין-לאומי וזכה לביקורות נלהבות ופרסים רבים במספר פסטיבלים.

אני מדמם מספר את סיפורו האישי והביוגרפי של קהיו דרוצ׳י, חולה איידס המתמודד עם הרגשות המעורבים כחולה איידס. הסרט נעשה כחלק מתהליך טרפיוטי של חברו של קביו, טיאגו מינמיסאווה. העלילה סובבת בעיקר את ההתמודדות של קהיו עם הסטיגמה של החברה והפחד שלו עצמו מהוירוס.

הסרט מתחיל במשפט ״חשבתי שכבר אהיה מת עכשיו״. הסרט אורך כ-7 דקות ועובר דרך מחשבות שונות בראשו של קהיו. הבדידות שנכפית עליו מהסביבה המבוהלת גורמת לו להרגיש כאילו הוא עצמו וירוס הרסני - ומעלה שאלה נוקבת על תפיסות הצופה את אלה שחולים סביבו.

ציורו של הירונימוס בוש ״גינת התענוגות הארציות״ מלווה את הסרטון כמסע של המספר העובר דרך מדורי גיהנום וגן-עדן.
את הסרט מקריין בקולו שלו קהיו.

אני מדמם מאת ריקי שחם

אני מדמם

ריקי שחם

12.12.2020

סרטון אנימציה קצר שיצא לרגל יום האיידס הבין-לאומי וזכה לביקורות נלהבות ופרסים רבים במספר פסטיבלים.

אני מדמם מספר את סיפורו האישי והביוגרפי של קהיו דרוצ׳י, חולה איידס המתמודד עם הרגשות המעורבים כחולה איידס. הסרט נעשה כחלק מתהליך טרפיוטי של חברו של קביו, טיאגו מינמיסאווה. העלילה סובבת בעיקר את ההתמודדות של קהיו עם הסטיגמה של החברה והפחד שלו עצמו מהוירוס.

הסרט מתחיל במשפט ״חשבתי שכבר אהיה מת עכשיו״. הסרט אורך כ-7 דקות ועובר דרך מחשבות שונות בראשו של קהיו. הבדידות שנכפית עליו מהסביבה המבוהלת גורמת לו להרגיש כאילו הוא עצמו וירוס הרסני - ומעלה שאלה נוקבת על תפיסות הצופה את אלה שחולים סביבו.

ציורו של הירונימוס בוש ״גינת התענוגות הארציות״ מלווה את הסרטון כמסע של המספר העובר דרך מדורי גיהנום וגן-עדן.
את הסרט מקריין בקולו שלו קהיו.

לקריאה נוספת

סרטון אנימציה קצר שיצא לרגל יום האיידס הבין-לאומי וזכה לביקורות נלהבות ופרסים רבים במספר פסטיבלים.

אני מדמם מספר את סיפורו האישי והביוגרפי של קהיו דרוצ׳י, חולה איידס המתמודד עם הרגשות המעורבים כחולה איידס. הסרט נעשה כחלק מתהליך טרפיוטי של חברו של קביו, טיאגו מינמיסאווה. העלילה סובבת בעיקר את ההתמודדות של קהיו עם הסטיגמה של החברה והפחד שלו עצמו מהוירוס.

הסרט מתחיל במשפט ״חשבתי שכבר אהיה מת עכשיו״. הסרט אורך כ-7 דקות ועובר דרך מחשבות שונות בראשו של קהיו. הבדידות שנכפית עליו מהסביבה המבוהלת גורמת לו להרגיש כאילו הוא עצמו וירוס הרסני - ומעלה שאלה נוקבת על תפיסות הצופה את אלה שחולים סביבו.

ציורו של הירונימוס בוש ״גינת התענוגות הארציות״ מלווה את הסרטון כמסע של המספר העובר דרך מדורי גיהנום וגן-עדן.
את הסרט מקריין בקולו שלו קהיו.

ריקי שחם

אני מדמם

ריקי שחם

12.12.2020

סרטון אנימציה קצר שיצא לרגל יום האיידס הבין-לאומי וזכה לביקורות נלהבות ופרסים רבים במספר פסטיבלים.

אני מדמם מספר את סיפורו האישי והביוגרפי של קהיו דרוצ׳י, חולה איידס המתמודד עם הרגשות המעורבים כחולה איידס. הסרט נעשה כחלק מתהליך טרפיוטי של חברו של קביו, טיאגו מינמיסאווה. העלילה סובבת בעיקר את ההתמודדות של קהיו עם הסטיגמה של החברה והפחד שלו עצמו מהוירוס.

הסרט מתחיל במשפט ״חשבתי שכבר אהיה מת עכשיו״. הסרט אורך כ-7 דקות ועובר דרך מחשבות שונות בראשו של קהיו. הבדידות שנכפית עליו מהסביבה המבוהלת גורמת לו להרגיש כאילו הוא עצמו וירוס הרסני - ומעלה שאלה נוקבת על תפיסות הצופה את אלה שחולים סביבו.

ציורו של הירונימוס בוש ״גינת התענוגות הארציות״ מלווה את הסרטון כמסע של המספר העובר דרך מדורי גיהנום וגן-עדן.
את הסרט מקריין בקולו שלו קהיו.

next song
הלא מפורסמים
ריקי שחם

הצלמת מארי אלן מארק צילמה הכל מסרטים של פליני ועד קרקסים. עבודותיה מתעדות את הפואטי והאבסורד, פעמים רבות באותו הצילום - ומעניקות מבט שאינו שכיח בחברה. כמו כן עבדה מארי בצמידות עם בעלה, הבימאי מרטין בל, בכדי להפיק מבספר סרטים דוקומנטרים הנוגעים לעבודתה. שניים מהסרטים כוללים צילומים רבים הסובבים את ילדותה של נערה בשם ארין בלאקוול, הגדלה בסיטאל ארצות הברית.

כאשר נפטרה מארק בשנת 2015 השאירה מאחוריה ארכיון עשיר של עבודות. ספר חדש בשם ״הספר של הכל״ מנסה להיות רטרוספקטיבה של קריירה ארוכה ולהיות השראה לצלמים דוקומנטרים באשר הם. הספר סוקר חמישה עשורים של עשייה ומחולק לשלושה כרכים.

כאשר ניגשה מארק לצלם את רחוב פאלקלנד בבומביי, רחוב הידוע כמרכז של בתי בושת - מצאה כי המציאות קשה מידי בשבילה לתעד אותה. עברו עשרים שנה עד אשר הרגישה מוכנה לחזור לשם לניסיון נוסף. למרות הקללות, האיומים וההשפלות מארי התעקשה ולא נרתעה עד שלבסוץ הוזמנה פנימה על ידי מנהלת בית בושת ברחוב. האמונה שלה בסיפור, היכולת ליצור קשרים ארוכי טווח גם ללא שפה משותפת, המבט הישיר שאינו מנסה להסתיר את המצלמה וההתמדה עד אשר הסיפור סופר - ולפעמים אף יותר - כל אלה מאפיינים את כל עבודותיה במרוצת השנים.

mary ellen mark תאומות ריקי שחם

הלא מפורסמים

ריקי שחם

09.12.2020

הצלמת מארי אלן מארק צילמה הכל מסרטים של פליני ועד קרקסים. עבודותיה מתעדות את הפואטי והאבסורד, פעמים רבות באותו הצילום - ומעניקות מבט שאינו שכיח בחברה. כמו כן עבדה מארי בצמידות עם בעלה, הבימאי מרטין בל, בכדי להפיק מבספר סרטים דוקומנטרים הנוגעים לעבודתה. שניים מהסרטים כוללים צילומים רבים הסובבים את ילדותה של נערה בשם ארין בלאקוול, הגדלה בסיטאל ארצות הברית.

כאשר נפטרה מארק בשנת 2015 השאירה מאחוריה ארכיון עשיר של עבודות. ספר חדש בשם ״הספר של הכל״ מנסה להיות רטרוספקטיבה של קריירה ארוכה ולהיות השראה לצלמים דוקומנטרים באשר הם. הספר סוקר חמישה עשורים של עשייה ומחולק לשלושה כרכים.

כאשר ניגשה מארק לצלם את רחוב פאלקלנד בבומביי, רחוב הידוע כמרכז של בתי בושת - מצאה כי המציאות קשה מידי בשבילה לתעד אותה. עברו עשרים שנה עד אשר הרגישה מוכנה לחזור לשם לניסיון נוסף. למרות הקללות, האיומים וההשפלות מארי התעקשה ולא נרתעה עד שלבסוץ הוזמנה פנימה על ידי מנהלת בית בושת ברחוב. האמונה שלה בסיפור, היכולת ליצור קשרים ארוכי טווח גם ללא שפה משותפת, המבט הישיר שאינו מנסה להסתיר את המצלמה וההתמדה עד אשר הסיפור סופר - ולפעמים אף יותר - כל אלה מאפיינים את כל עבודותיה במרוצת השנים.

לקריאה נוספת

הצלמת מארי אלן מארק צילמה הכל מסרטים של פליני ועד קרקסים. עבודותיה מתעדות את הפואטי והאבסורד, פעמים רבות באותו הצילום - ומעניקות מבט שאינו שכיח בחברה. כמו כן עבדה מארי בצמידות עם בעלה, הבימאי מרטין בל, בכדי להפיק מבספר סרטים דוקומנטרים הנוגעים לעבודתה. שניים מהסרטים כוללים צילומים רבים הסובבים את ילדותה של נערה בשם ארין בלאקוול, הגדלה בסיטאל ארצות הברית.

כאשר נפטרה מארק בשנת 2015 השאירה מאחוריה ארכיון עשיר של עבודות. ספר חדש בשם ״הספר של הכל״ מנסה להיות רטרוספקטיבה של קריירה ארוכה ולהיות השראה לצלמים דוקומנטרים באשר הם. הספר סוקר חמישה עשורים של עשייה ומחולק לשלושה כרכים.

כאשר ניגשה מארק לצלם את רחוב פאלקלנד בבומביי, רחוב הידוע כמרכז של בתי בושת - מצאה כי המציאות קשה מידי בשבילה לתעד אותה. עברו עשרים שנה עד אשר הרגישה מוכנה לחזור לשם לניסיון נוסף. למרות הקללות, האיומים וההשפלות מארי התעקשה ולא נרתעה עד שלבסוץ הוזמנה פנימה על ידי מנהלת בית בושת ברחוב. האמונה שלה בסיפור, היכולת ליצור קשרים ארוכי טווח גם ללא שפה משותפת, המבט הישיר שאינו מנסה להסתיר את המצלמה וההתמדה עד אשר הסיפור סופר - ולפעמים אף יותר - כל אלה מאפיינים את כל עבודותיה במרוצת השנים.

ריקי שחם

הלא מפורסמים

ריקי שחם

09.12.2020

הצלמת מארי אלן מארק צילמה הכל מסרטים של פליני ועד קרקסים. עבודותיה מתעדות את הפואטי והאבסורד, פעמים רבות באותו הצילום - ומעניקות מבט שאינו שכיח בחברה. כמו כן עבדה מארי בצמידות עם בעלה, הבימאי מרטין בל, בכדי להפיק מבספר סרטים דוקומנטרים הנוגעים לעבודתה. שניים מהסרטים כוללים צילומים רבים הסובבים את ילדותה של נערה בשם ארין בלאקוול, הגדלה בסיטאל ארצות הברית.

כאשר נפטרה מארק בשנת 2015 השאירה מאחוריה ארכיון עשיר של עבודות. ספר חדש בשם ״הספר של הכל״ מנסה להיות רטרוספקטיבה של קריירה ארוכה ולהיות השראה לצלמים דוקומנטרים באשר הם. הספר סוקר חמישה עשורים של עשייה ומחולק לשלושה כרכים.

כאשר ניגשה מארק לצלם את רחוב פאלקלנד בבומביי, רחוב הידוע כמרכז של בתי בושת - מצאה כי המציאות קשה מידי בשבילה לתעד אותה. עברו עשרים שנה עד אשר הרגישה מוכנה לחזור לשם לניסיון נוסף. למרות הקללות, האיומים וההשפלות מארי התעקשה ולא נרתעה עד שלבסוץ הוזמנה פנימה על ידי מנהלת בית בושת ברחוב. האמונה שלה בסיפור, היכולת ליצור קשרים ארוכי טווח גם ללא שפה משותפת, המבט הישיר שאינו מנסה להסתיר את המצלמה וההתמדה עד אשר הסיפור סופר - ולפעמים אף יותר - כל אלה מאפיינים את כל עבודותיה במרוצת השנים.

next song
רקדן קוסמי
ריקי שחם

כאשר נפתחה תערוכה חדשה לרקדן והכוריאוגרף הסקוטי מייקל קלארק - היה זה המוזיקאי ג׳רוויס קוקר הראשון שפנו אליו בכדי לכתוב את הטקסטים. השניים עבדו יחדיו משנות השמונים, שני אומנים צעירים שעברו ללונדון מעיירות תעשייתיות.

התערוכה שמציגה קטעי וידאו מסצנות האנדרגראונד ההדוניסטית עומדת בקונטרסט חזק למציאות בה כולנו מתקיימים כיום. ״האנרגיה, החיים ללא דאגות לבריאות בסרטים של מייקל לעומת המצב בו כולנו מחופרים בבתים ומפוחדים ממיקרובים - ״אני חושב שהתערוכה הגיעה בדיוק בזמן המתאים. זה מעורר השראה לצפות באנשים משתמשים בגופם בחופשיות ובחיות שכזאת - בעת שלחיות הוא דבר לא פשוט בשנה זו שלנו״ אומר קוקר.

כוריאוגרף מייקל קלארק מאת ריקי שחם

רקדן קוסמי

ריקי שחם

06.12.2020

כאשר נפתחה תערוכה חדשה לרקדן והכוריאוגרף הסקוטי מייקל קלארק - היה זה המוזיקאי ג׳רוויס קוקר הראשון שפנו אליו בכדי לכתוב את הטקסטים. השניים עבדו יחדיו משנות השמונים, שני אומנים צעירים שעברו ללונדון מעיירות תעשייתיות.

התערוכה שמציגה קטעי וידאו מסצנות האנדרגראונד ההדוניסטית עומדת בקונטרסט חזק למציאות בה כולנו מתקיימים כיום. ״האנרגיה, החיים ללא דאגות לבריאות בסרטים של מייקל לעומת המצב בו כולנו מחופרים בבתים ומפוחדים ממיקרובים - ״אני חושב שהתערוכה הגיעה בדיוק בזמן המתאים. זה מעורר השראה לצפות באנשים משתמשים בגופם בחופשיות ובחיות שכזאת - בעת שלחיות הוא דבר לא פשוט בשנה זו שלנו״ אומר קוקר.

לקריאה נוספת

כאשר נפתחה תערוכה חדשה לרקדן והכוריאוגרף הסקוטי מייקל קלארק - היה זה המוזיקאי ג׳רוויס קוקר הראשון שפנו אליו בכדי לכתוב את הטקסטים. השניים עבדו יחדיו משנות השמונים, שני אומנים צעירים שעברו ללונדון מעיירות תעשייתיות.

התערוכה שמציגה קטעי וידאו מסצנות האנדרגראונד ההדוניסטית עומדת בקונטרסט חזק למציאות בה כולנו מתקיימים כיום. ״האנרגיה, החיים ללא דאגות לבריאות בסרטים של מייקל לעומת המצב בו כולנו מחופרים בבתים ומפוחדים ממיקרובים - ״אני חושב שהתערוכה הגיעה בדיוק בזמן המתאים. זה מעורר השראה לצפות באנשים משתמשים בגופם בחופשיות ובחיות שכזאת - בעת שלחיות הוא דבר לא פשוט בשנה זו שלנו״ אומר קוקר.

ריקי שחם

רקדן קוסמי

ריקי שחם

06.12.2020

כאשר נפתחה תערוכה חדשה לרקדן והכוריאוגרף הסקוטי מייקל קלארק - היה זה המוזיקאי ג׳רוויס קוקר הראשון שפנו אליו בכדי לכתוב את הטקסטים. השניים עבדו יחדיו משנות השמונים, שני אומנים צעירים שעברו ללונדון מעיירות תעשייתיות.

התערוכה שמציגה קטעי וידאו מסצנות האנדרגראונד ההדוניסטית עומדת בקונטרסט חזק למציאות בה כולנו מתקיימים כיום. ״האנרגיה, החיים ללא דאגות לבריאות בסרטים של מייקל לעומת המצב בו כולנו מחופרים בבתים ומפוחדים ממיקרובים - ״אני חושב שהתערוכה הגיעה בדיוק בזמן המתאים. זה מעורר השראה לצפות באנשים משתמשים בגופם בחופשיות ובחיות שכזאת - בעת שלחיות הוא דבר לא פשוט בשנה זו שלנו״ אומר קוקר.

next song
הולדתו של הצילום העיתונאי
ריקי שחם

שמו של הצלם אדוארד רוסקאם אינו ידוע היום, אך פועלו לקדם את המדיה המודרנית כמו שאנו מכירים אותה היום היה אדיר. את מקומו מאחורי המצלמה מצא בשנות הארבעים כעורך צעיר. דרך עבודתו הגדיר אדוארד את התפיסה המוכרת לנו היום כעיתונות מצולמת. המונח עצמו נטבע על ידי אדוארד בשנות השלושים כאשר חזר ממסע צילום בפולינזיה שם נתקל במדינה במשבר קשה. שם החליט ביחד עם אשתו לואיז לפרסם פעם בשבוע כתבה צילומית המציגה את המצב הקשה במדינה.

עבודתו של רוקסאם קדמה וסללה את דרכם של מגזינים כמו ״לייף״ ו-״לוק״ שלימים הפכו את התפיסה החדשה לדרך חיים. למעשה ספרים רבים תחת ההפקה של אדוארד הציגו את החיים האמריקאים בעזרת ״סיפורים מצולמים״.

״הגישה שלי תמיד היתה שאין להפריע לצילומים עם הטקסט, ובוודאי לא לומר את אותו הדבר בתמונה ובמילים. יש דברים שניתן לומר רק עם מילים, ודברים שניתן לבטא רק בצילום. כך שהדרך להעניק סיפור שלם היא על ידי מערכת יחסים בין שניהם״ אומר אדוארד בראיון.

עוד בתחילת דרכו נמנע רוקסאם מצילום עוני כרעיון ותמיד השתדל לצלם את החיים עצמם, עשירים, שמחים, קשים ואומללים. למעשה נמנע ממושג שקיבל את שמו היום כ״פורנו-עוני״ בעולם הצילום.

עוני הוא דרמטי, אומר אדוארד. הרבה יותר קל לצלם תמונה מעניינית של חתול מת מאשר של חתול ישן. צלמים תמיד מחפשים דרמה, ודרמה היא מלכוד. בעבודותיו חיפש רוקסאם את היום-יומי המעביר את כל מניפת החיים - יהיו הנסיבות אשר יהיו.

שלושה ילדים שחורים קוראים עיתון שיקגו מאת ריקי שחם

הולדתו של הצילום העיתונאי

ריקי שחם

02.12.2020

שמו של הצלם אדוארד רוסקאם אינו ידוע היום, אך פועלו לקדם את המדיה המודרנית כמו שאנו מכירים אותה היום היה אדיר. את מקומו מאחורי המצלמה מצא בשנות הארבעים כעורך צעיר. דרך עבודתו הגדיר אדוארד את התפיסה המוכרת לנו היום כעיתונות מצולמת. המונח עצמו נטבע על ידי אדוארד בשנות השלושים כאשר חזר ממסע צילום בפולינזיה שם נתקל במדינה במשבר קשה. שם החליט ביחד עם אשתו לואיז לפרסם פעם בשבוע כתבה צילומית המציגה את המצב הקשה במדינה.

עבודתו של רוקסאם קדמה וסללה את דרכם של מגזינים כמו ״לייף״ ו-״לוק״ שלימים הפכו את התפיסה החדשה לדרך חיים. למעשה ספרים רבים תחת ההפקה של אדוארד הציגו את החיים האמריקאים בעזרת ״סיפורים מצולמים״.

״הגישה שלי תמיד היתה שאין להפריע לצילומים עם הטקסט, ובוודאי לא לומר את אותו הדבר בתמונה ובמילים. יש דברים שניתן לומר רק עם מילים, ודברים שניתן לבטא רק בצילום. כך שהדרך להעניק סיפור שלם היא על ידי מערכת יחסים בין שניהם״ אומר אדוארד בראיון.

עוד בתחילת דרכו נמנע רוקסאם מצילום עוני כרעיון ותמיד השתדל לצלם את החיים עצמם, עשירים, שמחים, קשים ואומללים. למעשה נמנע ממושג שקיבל את שמו היום כ״פורנו-עוני״ בעולם הצילום.

עוני הוא דרמטי, אומר אדוארד. הרבה יותר קל לצלם תמונה מעניינית של חתול מת מאשר של חתול ישן. צלמים תמיד מחפשים דרמה, ודרמה היא מלכוד. בעבודותיו חיפש רוקסאם את היום-יומי המעביר את כל מניפת החיים - יהיו הנסיבות אשר יהיו.

לקריאה נוספת

שמו של הצלם אדוארד רוסקאם אינו ידוע היום, אך פועלו לקדם את המדיה המודרנית כמו שאנו מכירים אותה היום היה אדיר. את מקומו מאחורי המצלמה מצא בשנות הארבעים כעורך צעיר. דרך עבודתו הגדיר אדוארד את התפיסה המוכרת לנו היום כעיתונות מצולמת. המונח עצמו נטבע על ידי אדוארד בשנות השלושים כאשר חזר ממסע צילום בפולינזיה שם נתקל במדינה במשבר קשה. שם החליט ביחד עם אשתו לואיז לפרסם פעם בשבוע כתבה צילומית המציגה את המצב הקשה במדינה.

עבודתו של רוקסאם קדמה וסללה את דרכם של מגזינים כמו ״לייף״ ו-״לוק״ שלימים הפכו את התפיסה החדשה לדרך חיים. למעשה ספרים רבים תחת ההפקה של אדוארד הציגו את החיים האמריקאים בעזרת ״סיפורים מצולמים״.

״הגישה שלי תמיד היתה שאין להפריע לצילומים עם הטקסט, ובוודאי לא לומר את אותו הדבר בתמונה ובמילים. יש דברים שניתן לומר רק עם מילים, ודברים שניתן לבטא רק בצילום. כך שהדרך להעניק סיפור שלם היא על ידי מערכת יחסים בין שניהם״ אומר אדוארד בראיון.

עוד בתחילת דרכו נמנע רוקסאם מצילום עוני כרעיון ותמיד השתדל לצלם את החיים עצמם, עשירים, שמחים, קשים ואומללים. למעשה נמנע ממושג שקיבל את שמו היום כ״פורנו-עוני״ בעולם הצילום.

עוני הוא דרמטי, אומר אדוארד. הרבה יותר קל לצלם תמונה מעניינית של חתול מת מאשר של חתול ישן. צלמים תמיד מחפשים דרמה, ודרמה היא מלכוד. בעבודותיו חיפש רוקסאם את היום-יומי המעביר את כל מניפת החיים - יהיו הנסיבות אשר יהיו.

ריקי שחם

הולדתו של הצילום העיתונאי

ריקי שחם

02.12.2020

שמו של הצלם אדוארד רוסקאם אינו ידוע היום, אך פועלו לקדם את המדיה המודרנית כמו שאנו מכירים אותה היום היה אדיר. את מקומו מאחורי המצלמה מצא בשנות הארבעים כעורך צעיר. דרך עבודתו הגדיר אדוארד את התפיסה המוכרת לנו היום כעיתונות מצולמת. המונח עצמו נטבע על ידי אדוארד בשנות השלושים כאשר חזר ממסע צילום בפולינזיה שם נתקל במדינה במשבר קשה. שם החליט ביחד עם אשתו לואיז לפרסם פעם בשבוע כתבה צילומית המציגה את המצב הקשה במדינה.

עבודתו של רוקסאם קדמה וסללה את דרכם של מגזינים כמו ״לייף״ ו-״לוק״ שלימים הפכו את התפיסה החדשה לדרך חיים. למעשה ספרים רבים תחת ההפקה של אדוארד הציגו את החיים האמריקאים בעזרת ״סיפורים מצולמים״.

״הגישה שלי תמיד היתה שאין להפריע לצילומים עם הטקסט, ובוודאי לא לומר את אותו הדבר בתמונה ובמילים. יש דברים שניתן לומר רק עם מילים, ודברים שניתן לבטא רק בצילום. כך שהדרך להעניק סיפור שלם היא על ידי מערכת יחסים בין שניהם״ אומר אדוארד בראיון.

עוד בתחילת דרכו נמנע רוקסאם מצילום עוני כרעיון ותמיד השתדל לצלם את החיים עצמם, עשירים, שמחים, קשים ואומללים. למעשה נמנע ממושג שקיבל את שמו היום כ״פורנו-עוני״ בעולם הצילום.

עוני הוא דרמטי, אומר אדוארד. הרבה יותר קל לצלם תמונה מעניינית של חתול מת מאשר של חתול ישן. צלמים תמיד מחפשים דרמה, ודרמה היא מלכוד. בעבודותיו חיפש רוקסאם את היום-יומי המעביר את כל מניפת החיים - יהיו הנסיבות אשר יהיו.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎