ז'אן צ'ארלס דבורו התגורר בצרפת במחצית המאה התשע עשרה. אביו היה ידוע כפיירו הליצן, וגם ז'אן המשיך בדרכו כפנטומימאי מצליח.
המשורר הצרפתי צ'ארלס בודלייר הגדיר את פיירוט הליצן כחיוור כירח, מסתורי כדממה, אילם כנחש. אדם שהושפל על-ידי סביבתו וסיבלו עד אשר העולם אינו רוצה להיכנס לחדרו.
לאחר מותו של אביו, המשיך צ'ארלס את המסורת המשפחתית כליצן פיירוט. בתחילה בתיאטרון פריזאי ולאחר מכן בבורדו ובמרסיי. הוא הקים את בית הספר הדרומי לפנטומימה שהוליד שחקנים רבים וטובים בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
סידרת צילומים זו של צ'ארלס צולמה על ידי פליקס טורנשון, האדם הראשון לצלם צילומים אוויריים מכדור פורח.
ז'אן צ'ארלס דבורו התגורר בצרפת במחצית המאה התשע עשרה. אביו היה ידוע כפיירו הליצן, וגם ז'אן המשיך בדרכו כפנטומימאי מצליח.
המשורר הצרפתי צ'ארלס בודלייר הגדיר את פיירוט הליצן כחיוור כירח, מסתורי כדממה, אילם כנחש. אדם שהושפל על-ידי סביבתו וסיבלו עד אשר העולם אינו רוצה להיכנס לחדרו.
לאחר מותו של אביו, המשיך צ'ארלס את המסורת המשפחתית כליצן פיירוט. בתחילה בתיאטרון פריזאי ולאחר מכן בבורדו ובמרסיי. הוא הקים את בית הספר הדרומי לפנטומימה שהוליד שחקנים רבים וטובים בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
סידרת צילומים זו של צ'ארלס צולמה על ידי פליקס טורנשון, האדם הראשון לצלם צילומים אוויריים מכדור פורח.
ז'אן צ'ארלס דבורו התגורר בצרפת במחצית המאה התשע עשרה. אביו היה ידוע כפיירו הליצן, וגם ז'אן המשיך בדרכו כפנטומימאי מצליח.
המשורר הצרפתי צ'ארלס בודלייר הגדיר את פיירוט הליצן כחיוור כירח, מסתורי כדממה, אילם כנחש. אדם שהושפל על-ידי סביבתו וסיבלו עד אשר העולם אינו רוצה להיכנס לחדרו.
לאחר מותו של אביו, המשיך צ'ארלס את המסורת המשפחתית כליצן פיירוט. בתחילה בתיאטרון פריזאי ולאחר מכן בבורדו ובמרסיי. הוא הקים את בית הספר הדרומי לפנטומימה שהוליד שחקנים רבים וטובים בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
סידרת צילומים זו של צ'ארלס צולמה על ידי פליקס טורנשון, האדם הראשון לצלם צילומים אוויריים מכדור פורח.
ז'אן צ'ארלס דבורו התגורר בצרפת במחצית המאה התשע עשרה. אביו היה ידוע כפיירו הליצן, וגם ז'אן המשיך בדרכו כפנטומימאי מצליח.
המשורר הצרפתי צ'ארלס בודלייר הגדיר את פיירוט הליצן כחיוור כירח, מסתורי כדממה, אילם כנחש. אדם שהושפל על-ידי סביבתו וסיבלו עד אשר העולם אינו רוצה להיכנס לחדרו.
לאחר מותו של אביו, המשיך צ'ארלס את המסורת המשפחתית כליצן פיירוט. בתחילה בתיאטרון פריזאי ולאחר מכן בבורדו ובמרסיי. הוא הקים את בית הספר הדרומי לפנטומימה שהוליד שחקנים רבים וטובים בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים.
סידרת צילומים זו של צ'ארלס צולמה על ידי פליקס טורנשון, האדם הראשון לצלם צילומים אוויריים מכדור פורח.
הצלם פיטר מרץ יצא לצלם את האסירים בבתי הכלא של קליפורניה בתקווה לשנות את התפיסה שלנו אותם. בסוף שנות השבעים יצא פיטר ביחד עם חמש מאות צעירים נוספים להפגין נגד בנייה של כור גרעיני באזור שסובל באופן תדיר מרעידות אדמה. מרץ נאסר וישב בכלא במהלך ארבע עשר יום. באותה התקופה התחיל להתנדב בארגון המספק אירועי תרבות לאסירים ברחבי המדינה. אירועים בהם הוא מתנדב ומתעד כבר למעלה מחמש עשרה שנה. במסגרת השיעורים, האסירים משתתפים בשיעורי ציור, ריקוד, נגינה, דרמה, פיסול ועוד.
"שמעתי הרבה הערות של אנשים שטוענים שלא מגיע לאסירים תרבות. או שהם לא יקבלו מזה כלום. אבל רק אם נאיר את האנושיות עם אמפתיה וחמלה נוכל להתחיל ולתקן קצת מהאי צדק של מערכת המשפט".
הצלם פיטר מרץ יצא לצלם את האסירים בבתי הכלא של קליפורניה בתקווה לשנות את התפיסה שלנו אותם. בסוף שנות השבעים יצא פיטר ביחד עם חמש מאות צעירים נוספים להפגין נגד בנייה של כור גרעיני באזור שסובל באופן תדיר מרעידות אדמה. מרץ נאסר וישב בכלא במהלך ארבע עשר יום. באותה התקופה התחיל להתנדב בארגון המספק אירועי תרבות לאסירים ברחבי המדינה. אירועים בהם הוא מתנדב ומתעד כבר למעלה מחמש עשרה שנה. במסגרת השיעורים, האסירים משתתפים בשיעורי ציור, ריקוד, נגינה, דרמה, פיסול ועוד.
"שמעתי הרבה הערות של אנשים שטוענים שלא מגיע לאסירים תרבות. או שהם לא יקבלו מזה כלום. אבל רק אם נאיר את האנושיות עם אמפתיה וחמלה נוכל להתחיל ולתקן קצת מהאי צדק של מערכת המשפט".
הצלם פיטר מרץ יצא לצלם את האסירים בבתי הכלא של קליפורניה בתקווה לשנות את התפיסה שלנו אותם. בסוף שנות השבעים יצא פיטר ביחד עם חמש מאות צעירים נוספים להפגין נגד בנייה של כור גרעיני באזור שסובל באופן תדיר מרעידות אדמה. מרץ נאסר וישב בכלא במהלך ארבע עשר יום. באותה התקופה התחיל להתנדב בארגון המספק אירועי תרבות לאסירים ברחבי המדינה. אירועים בהם הוא מתנדב ומתעד כבר למעלה מחמש עשרה שנה. במסגרת השיעורים, האסירים משתתפים בשיעורי ציור, ריקוד, נגינה, דרמה, פיסול ועוד.
"שמעתי הרבה הערות של אנשים שטוענים שלא מגיע לאסירים תרבות. או שהם לא יקבלו מזה כלום. אבל רק אם נאיר את האנושיות עם אמפתיה וחמלה נוכל להתחיל ולתקן קצת מהאי צדק של מערכת המשפט".
הצלם פיטר מרץ יצא לצלם את האסירים בבתי הכלא של קליפורניה בתקווה לשנות את התפיסה שלנו אותם. בסוף שנות השבעים יצא פיטר ביחד עם חמש מאות צעירים נוספים להפגין נגד בנייה של כור גרעיני באזור שסובל באופן תדיר מרעידות אדמה. מרץ נאסר וישב בכלא במהלך ארבע עשר יום. באותה התקופה התחיל להתנדב בארגון המספק אירועי תרבות לאסירים ברחבי המדינה. אירועים בהם הוא מתנדב ומתעד כבר למעלה מחמש עשרה שנה. במסגרת השיעורים, האסירים משתתפים בשיעורי ציור, ריקוד, נגינה, דרמה, פיסול ועוד.
"שמעתי הרבה הערות של אנשים שטוענים שלא מגיע לאסירים תרבות. או שהם לא יקבלו מזה כלום. אבל רק אם נאיר את האנושיות עם אמפתיה וחמלה נוכל להתחיל ולתקן קצת מהאי צדק של מערכת המשפט".
אלברט איינשטיין ידוע כאחד המוחות הגדולים בכל הזמנים, וכאדם אולי החשוב ביותר בתולדות הפיזיקה והמדע בכלל. מעבר לתורת היחסות, הפרטית והכללית, אותן הגה, תרם איינשטיין רבות גם לתורת הקוונטים, שהן שתי התורות עליהן עומדת הפיזיקה של ימינו.
כיום המילה איינשטיין היא מילה נרדפת למילה גאון. מעבר ליכולתו האדירה במדע, היה אלברט דמות משמעותית גם בדעותיו הפוליטיות, ובעמדותיו שוחרות השלום.
בצילום יושב איינשטיין בנעלי בית מול דלת ביתו באוניברסיטת פרינסטון שם חי ולימד עד יום מותו.
אלברט איינשטיין ידוע כאחד המוחות הגדולים בכל הזמנים, וכאדם אולי החשוב ביותר בתולדות הפיזיקה והמדע בכלל. מעבר לתורת היחסות, הפרטית והכללית, אותן הגה, תרם איינשטיין רבות גם לתורת הקוונטים, שהן שתי התורות עליהן עומדת הפיזיקה של ימינו.
כיום המילה איינשטיין היא מילה נרדפת למילה גאון. מעבר ליכולתו האדירה במדע, היה אלברט דמות משמעותית גם בדעותיו הפוליטיות, ובעמדותיו שוחרות השלום.
בצילום יושב איינשטיין בנעלי בית מול דלת ביתו באוניברסיטת פרינסטון שם חי ולימד עד יום מותו.
אלברט איינשטיין ידוע כאחד המוחות הגדולים בכל הזמנים, וכאדם אולי החשוב ביותר בתולדות הפיזיקה והמדע בכלל. מעבר לתורת היחסות, הפרטית והכללית, אותן הגה, תרם איינשטיין רבות גם לתורת הקוונטים, שהן שתי התורות עליהן עומדת הפיזיקה של ימינו.
כיום המילה איינשטיין היא מילה נרדפת למילה גאון. מעבר ליכולתו האדירה במדע, היה אלברט דמות משמעותית גם בדעותיו הפוליטיות, ובעמדותיו שוחרות השלום.
בצילום יושב איינשטיין בנעלי בית מול דלת ביתו באוניברסיטת פרינסטון שם חי ולימד עד יום מותו.
אלברט איינשטיין ידוע כאחד המוחות הגדולים בכל הזמנים, וכאדם אולי החשוב ביותר בתולדות הפיזיקה והמדע בכלל. מעבר לתורת היחסות, הפרטית והכללית, אותן הגה, תרם איינשטיין רבות גם לתורת הקוונטים, שהן שתי התורות עליהן עומדת הפיזיקה של ימינו.
כיום המילה איינשטיין היא מילה נרדפת למילה גאון. מעבר ליכולתו האדירה במדע, היה אלברט דמות משמעותית גם בדעותיו הפוליטיות, ובעמדותיו שוחרות השלום.
בצילום יושב איינשטיין בנעלי בית מול דלת ביתו באוניברסיטת פרינסטון שם חי ולימד עד יום מותו.
"בשבילי, זה הכל סובב את הקשר האישי. אין לי מטרה לתעד דבר מה, או לתת במה למישהו. הצילומים הם תוצאה שלי מפנה זמן לפגוש ולבלות עם אדם שאני מכיר. מישהו קרוב, אך מעולם לא הקדשתי זמן מספיק להכיר מקרוב. הצילום הוא תרוץ.
לפעמים אני פוגש אדם שאיני מכיר טוב, ולפעמים חבר קרוב שלא פגשתי זמן רב. אנו מדברים על דברים רבים, והצילום יוצא מעצמו.
אני מוצא שהתהליך של להצדיק עבודת אומנות הוא מייגע ומנכר. המילים סביב עבודה מעולם לא יצרו מרחב שאני מזדהה עמו. לכן הטקסטים סביב עבודות אלו הן המילים של אלו אותם צילמתי".
סדרת צילומים חדשה מאת טריסטן סטיל, צלם אוסטרלי.
"בשבילי, זה הכל סובב את הקשר האישי. אין לי מטרה לתעד דבר מה, או לתת במה למישהו. הצילומים הם תוצאה שלי מפנה זמן לפגוש ולבלות עם אדם שאני מכיר. מישהו קרוב, אך מעולם לא הקדשתי זמן מספיק להכיר מקרוב. הצילום הוא תרוץ.
לפעמים אני פוגש אדם שאיני מכיר טוב, ולפעמים חבר קרוב שלא פגשתי זמן רב. אנו מדברים על דברים רבים, והצילום יוצא מעצמו.
אני מוצא שהתהליך של להצדיק עבודת אומנות הוא מייגע ומנכר. המילים סביב עבודה מעולם לא יצרו מרחב שאני מזדהה עמו. לכן הטקסטים סביב עבודות אלו הן המילים של אלו אותם צילמתי".
סדרת צילומים חדשה מאת טריסטן סטיל, צלם אוסטרלי.
"בשבילי, זה הכל סובב את הקשר האישי. אין לי מטרה לתעד דבר מה, או לתת במה למישהו. הצילומים הם תוצאה שלי מפנה זמן לפגוש ולבלות עם אדם שאני מכיר. מישהו קרוב, אך מעולם לא הקדשתי זמן מספיק להכיר מקרוב. הצילום הוא תרוץ.
לפעמים אני פוגש אדם שאיני מכיר טוב, ולפעמים חבר קרוב שלא פגשתי זמן רב. אנו מדברים על דברים רבים, והצילום יוצא מעצמו.
אני מוצא שהתהליך של להצדיק עבודת אומנות הוא מייגע ומנכר. המילים סביב עבודה מעולם לא יצרו מרחב שאני מזדהה עמו. לכן הטקסטים סביב עבודות אלו הן המילים של אלו אותם צילמתי".
סדרת צילומים חדשה מאת טריסטן סטיל, צלם אוסטרלי.
"בשבילי, זה הכל סובב את הקשר האישי. אין לי מטרה לתעד דבר מה, או לתת במה למישהו. הצילומים הם תוצאה שלי מפנה זמן לפגוש ולבלות עם אדם שאני מכיר. מישהו קרוב, אך מעולם לא הקדשתי זמן מספיק להכיר מקרוב. הצילום הוא תרוץ.
לפעמים אני פוגש אדם שאיני מכיר טוב, ולפעמים חבר קרוב שלא פגשתי זמן רב. אנו מדברים על דברים רבים, והצילום יוצא מעצמו.
אני מוצא שהתהליך של להצדיק עבודת אומנות הוא מייגע ומנכר. המילים סביב עבודה מעולם לא יצרו מרחב שאני מזדהה עמו. לכן הטקסטים סביב עבודות אלו הן המילים של אלו אותם צילמתי".
סדרת צילומים חדשה מאת טריסטן סטיל, צלם אוסטרלי.
סביחה סימן בעבודתה "חייה הכפולים של סיימה" מספרת על יחסיה של אישה טורקיה המתמודדת עם התנגשות בין התרבות האיסלמית המסורתית והתרבות העכשווית בהן היא חיה.
כאשר סיימה סיימה את לימודיה בבית הספר לקוראן היא הסירה את הרעלה שלה. היא מכסה את ראשה רק בקרבת בני משפחתה. פרויקט הצילום מדבר על חייה הכפולים כארכיטייפ של נשים רבות אחרות בטורקיה ובעולם.
סיימה לא ידעה קרוא וכתוב עד גיל 17 - בו החליטה שעל ידי חינוך היא תיקח לידיה את עתידה שלה. מעבר לתיעוד של חייה של סיימה, סביחה הופכת להיות חברה של מושאות צילומה:
"אני החברה הטובה ביותר שלהן, אחותן, כך שלא מן הנמנע שייחשפו שכבות נסתרות מן העין. הסיפור שלהן הוא גם הסיפור שלי, של מוטיבים איתם גם אני גדלה. אני רק רוצה לפתוח פתח לעולם הזה לאחרים. למסורות נסתרות, זיכרונות ילדות, פנטזיות, נשים בחיי, ולאיסטנבול שלי", מעידה סביחה.
סביחה סימן בעבודתה "חייה הכפולים של סיימה" מספרת על יחסיה של אישה טורקיה המתמודדת עם התנגשות בין התרבות האיסלמית המסורתית והתרבות העכשווית בהן היא חיה.
כאשר סיימה סיימה את לימודיה בבית הספר לקוראן היא הסירה את הרעלה שלה. היא מכסה את ראשה רק בקרבת בני משפחתה. פרויקט הצילום מדבר על חייה הכפולים כארכיטייפ של נשים רבות אחרות בטורקיה ובעולם.
סיימה לא ידעה קרוא וכתוב עד גיל 17 - בו החליטה שעל ידי חינוך היא תיקח לידיה את עתידה שלה. מעבר לתיעוד של חייה של סיימה, סביחה הופכת להיות חברה של מושאות צילומה:
"אני החברה הטובה ביותר שלהן, אחותן, כך שלא מן הנמנע שייחשפו שכבות נסתרות מן העין. הסיפור שלהן הוא גם הסיפור שלי, של מוטיבים איתם גם אני גדלה. אני רק רוצה לפתוח פתח לעולם הזה לאחרים. למסורות נסתרות, זיכרונות ילדות, פנטזיות, נשים בחיי, ולאיסטנבול שלי", מעידה סביחה.
סביחה סימן בעבודתה "חייה הכפולים של סיימה" מספרת על יחסיה של אישה טורקיה המתמודדת עם התנגשות בין התרבות האיסלמית המסורתית והתרבות העכשווית בהן היא חיה.
כאשר סיימה סיימה את לימודיה בבית הספר לקוראן היא הסירה את הרעלה שלה. היא מכסה את ראשה רק בקרבת בני משפחתה. פרויקט הצילום מדבר על חייה הכפולים כארכיטייפ של נשים רבות אחרות בטורקיה ובעולם.
סיימה לא ידעה קרוא וכתוב עד גיל 17 - בו החליטה שעל ידי חינוך היא תיקח לידיה את עתידה שלה. מעבר לתיעוד של חייה של סיימה, סביחה הופכת להיות חברה של מושאות צילומה:
"אני החברה הטובה ביותר שלהן, אחותן, כך שלא מן הנמנע שייחשפו שכבות נסתרות מן העין. הסיפור שלהן הוא גם הסיפור שלי, של מוטיבים איתם גם אני גדלה. אני רק רוצה לפתוח פתח לעולם הזה לאחרים. למסורות נסתרות, זיכרונות ילדות, פנטזיות, נשים בחיי, ולאיסטנבול שלי", מעידה סביחה.
סביחה סימן בעבודתה "חייה הכפולים של סיימה" מספרת על יחסיה של אישה טורקיה המתמודדת עם התנגשות בין התרבות האיסלמית המסורתית והתרבות העכשווית בהן היא חיה.
כאשר סיימה סיימה את לימודיה בבית הספר לקוראן היא הסירה את הרעלה שלה. היא מכסה את ראשה רק בקרבת בני משפחתה. פרויקט הצילום מדבר על חייה הכפולים כארכיטייפ של נשים רבות אחרות בטורקיה ובעולם.
סיימה לא ידעה קרוא וכתוב עד גיל 17 - בו החליטה שעל ידי חינוך היא תיקח לידיה את עתידה שלה. מעבר לתיעוד של חייה של סיימה, סביחה הופכת להיות חברה של מושאות צילומה:
"אני החברה הטובה ביותר שלהן, אחותן, כך שלא מן הנמנע שייחשפו שכבות נסתרות מן העין. הסיפור שלהן הוא גם הסיפור שלי, של מוטיבים איתם גם אני גדלה. אני רק רוצה לפתוח פתח לעולם הזה לאחרים. למסורות נסתרות, זיכרונות ילדות, פנטזיות, נשים בחיי, ולאיסטנבול שלי", מעידה סביחה.
דינה לוסון, ילידת ניו יורק, ממקדת את צילומיה סביב הקשר של אנשים שחורים עם מיסטיקה, היסטוריה ותרבות עממית. עבודותיה הופכות צילום מתבונן לאירוע חגיגי.
לוסון מעוררת קשר אינטימי עם מושאי הצילום, ומשתמשת רבות במבט הישיר אל המצלמה. ההעמדה המוקפדת, תוך שימוש באביזרים אישיים, מייצרים שכבה פסיכולוגית בין האדם לסביבתו הביתית - סיפור הנרקם בין ביתו, סיפורו, סימבולים, ותרבות.
דינה היא הצלמת הראשונה לזכות בפרס הוגו בוס היוקרתי הניתן מאת מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק אשר הציג עבודת סולו שלה בשנה שעברה. עבודותיה הוצגו בגלריות החשובות בעולם כולו.
דינה לוסון, ילידת ניו יורק, ממקדת את צילומיה סביב הקשר של אנשים שחורים עם מיסטיקה, היסטוריה ותרבות עממית. עבודותיה הופכות צילום מתבונן לאירוע חגיגי.
לוסון מעוררת קשר אינטימי עם מושאי הצילום, ומשתמשת רבות במבט הישיר אל המצלמה. ההעמדה המוקפדת, תוך שימוש באביזרים אישיים, מייצרים שכבה פסיכולוגית בין האדם לסביבתו הביתית - סיפור הנרקם בין ביתו, סיפורו, סימבולים, ותרבות.
דינה היא הצלמת הראשונה לזכות בפרס הוגו בוס היוקרתי הניתן מאת מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק אשר הציג עבודת סולו שלה בשנה שעברה. עבודותיה הוצגו בגלריות החשובות בעולם כולו.
דינה לוסון, ילידת ניו יורק, ממקדת את צילומיה סביב הקשר של אנשים שחורים עם מיסטיקה, היסטוריה ותרבות עממית. עבודותיה הופכות צילום מתבונן לאירוע חגיגי.
לוסון מעוררת קשר אינטימי עם מושאי הצילום, ומשתמשת רבות במבט הישיר אל המצלמה. ההעמדה המוקפדת, תוך שימוש באביזרים אישיים, מייצרים שכבה פסיכולוגית בין האדם לסביבתו הביתית - סיפור הנרקם בין ביתו, סיפורו, סימבולים, ותרבות.
דינה היא הצלמת הראשונה לזכות בפרס הוגו בוס היוקרתי הניתן מאת מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק אשר הציג עבודת סולו שלה בשנה שעברה. עבודותיה הוצגו בגלריות החשובות בעולם כולו.
דינה לוסון, ילידת ניו יורק, ממקדת את צילומיה סביב הקשר של אנשים שחורים עם מיסטיקה, היסטוריה ותרבות עממית. עבודותיה הופכות צילום מתבונן לאירוע חגיגי.
לוסון מעוררת קשר אינטימי עם מושאי הצילום, ומשתמשת רבות במבט הישיר אל המצלמה. ההעמדה המוקפדת, תוך שימוש באביזרים אישיים, מייצרים שכבה פסיכולוגית בין האדם לסביבתו הביתית - סיפור הנרקם בין ביתו, סיפורו, סימבולים, ותרבות.
דינה היא הצלמת הראשונה לזכות בפרס הוגו בוס היוקרתי הניתן מאת מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק אשר הציג עבודת סולו שלה בשנה שעברה. עבודותיה הוצגו בגלריות החשובות בעולם כולו.
בוריס מיכאיילוב נולד בשנת 1938 בחרקוב, באוקראינה הסובייטית. בסדרת עבודות בשם "הסנדוויץ' של אתמול" יצר קומפוזיציות של מספר תמונות שונות המדגישות את הקשיים של חיי היומיום תחת השלטון הסובייטי.
"בצער רב, אנו שולחים את אהבתנו העמוקה מברלין לבני עמנו בחרקוב. נשמתנו וליבנו באוקראינה עם מולדתנו". בוריס וויטה מיכאיילוב.
בוריס מיכאיילוב נולד בשנת 1938 בחרקוב, באוקראינה הסובייטית. בסדרת עבודות בשם "הסנדוויץ' של אתמול" יצר קומפוזיציות של מספר תמונות שונות המדגישות את הקשיים של חיי היומיום תחת השלטון הסובייטי.
"בצער רב, אנו שולחים את אהבתנו העמוקה מברלין לבני עמנו בחרקוב. נשמתנו וליבנו באוקראינה עם מולדתנו". בוריס וויטה מיכאיילוב.
בוריס מיכאיילוב נולד בשנת 1938 בחרקוב, באוקראינה הסובייטית. בסדרת עבודות בשם "הסנדוויץ' של אתמול" יצר קומפוזיציות של מספר תמונות שונות המדגישות את הקשיים של חיי היומיום תחת השלטון הסובייטי.
"בצער רב, אנו שולחים את אהבתנו העמוקה מברלין לבני עמנו בחרקוב. נשמתנו וליבנו באוקראינה עם מולדתנו". בוריס וויטה מיכאיילוב.
בוריס מיכאיילוב נולד בשנת 1938 בחרקוב, באוקראינה הסובייטית. בסדרת עבודות בשם "הסנדוויץ' של אתמול" יצר קומפוזיציות של מספר תמונות שונות המדגישות את הקשיים של חיי היומיום תחת השלטון הסובייטי.
"בצער רב, אנו שולחים את אהבתנו העמוקה מברלין לבני עמנו בחרקוב. נשמתנו וליבנו באוקראינה עם מולדתנו". בוריס וויטה מיכאיילוב.
אולריק קולט, צלם ומעצב גרפי המתגורר בקנדה, פרסם לאחרונה פרויקט צילום עליו הוא עובד מזה מספר שנים. אולריק צילם בני משפחה, וחיבר זוגות של פרצופים זה לצד זה בקולאז', בצורה היוצרת דמות חדשה הממחישה את הגנים בפעולה.
את הפרויקט החל עוד בשנת 2008 כאשר צילם בכל יום תמונה לשם תרגול אישי. על הקולאז' הראשון שלו עלה בטעות כאשר חיבר צילום של בנו ביחד עם פורטרט שלו. הסדרה תפסה תאוצה כאשר פרסם צילומים ברשת החברתית פליקר ורבים שיתפו את עבודותיו.
"בני משפחה רבים שלחו לי צילומים שלהם בכדי שאכין להם קולאז', אך תמיד התמונות היו או קטנות מדי, או לא חדות, והתאורה לא אחידה. התאורה היא האתגר הגדול ביותר כאן ולכן חשוב לי להיות אחראי על התהליך מראשיתו ועד סופו".
אולריק קולט, צלם ומעצב גרפי המתגורר בקנדה, פרסם לאחרונה פרויקט צילום עליו הוא עובד מזה מספר שנים. אולריק צילם בני משפחה, וחיבר זוגות של פרצופים זה לצד זה בקולאז', בצורה היוצרת דמות חדשה הממחישה את הגנים בפעולה.
את הפרויקט החל עוד בשנת 2008 כאשר צילם בכל יום תמונה לשם תרגול אישי. על הקולאז' הראשון שלו עלה בטעות כאשר חיבר צילום של בנו ביחד עם פורטרט שלו. הסדרה תפסה תאוצה כאשר פרסם צילומים ברשת החברתית פליקר ורבים שיתפו את עבודותיו.
"בני משפחה רבים שלחו לי צילומים שלהם בכדי שאכין להם קולאז', אך תמיד התמונות היו או קטנות מדי, או לא חדות, והתאורה לא אחידה. התאורה היא האתגר הגדול ביותר כאן ולכן חשוב לי להיות אחראי על התהליך מראשיתו ועד סופו".
אולריק קולט, צלם ומעצב גרפי המתגורר בקנדה, פרסם לאחרונה פרויקט צילום עליו הוא עובד מזה מספר שנים. אולריק צילם בני משפחה, וחיבר זוגות של פרצופים זה לצד זה בקולאז', בצורה היוצרת דמות חדשה הממחישה את הגנים בפעולה.
את הפרויקט החל עוד בשנת 2008 כאשר צילם בכל יום תמונה לשם תרגול אישי. על הקולאז' הראשון שלו עלה בטעות כאשר חיבר צילום של בנו ביחד עם פורטרט שלו. הסדרה תפסה תאוצה כאשר פרסם צילומים ברשת החברתית פליקר ורבים שיתפו את עבודותיו.
"בני משפחה רבים שלחו לי צילומים שלהם בכדי שאכין להם קולאז', אך תמיד התמונות היו או קטנות מדי, או לא חדות, והתאורה לא אחידה. התאורה היא האתגר הגדול ביותר כאן ולכן חשוב לי להיות אחראי על התהליך מראשיתו ועד סופו".
אולריק קולט, צלם ומעצב גרפי המתגורר בקנדה, פרסם לאחרונה פרויקט צילום עליו הוא עובד מזה מספר שנים. אולריק צילם בני משפחה, וחיבר זוגות של פרצופים זה לצד זה בקולאז', בצורה היוצרת דמות חדשה הממחישה את הגנים בפעולה.
את הפרויקט החל עוד בשנת 2008 כאשר צילם בכל יום תמונה לשם תרגול אישי. על הקולאז' הראשון שלו עלה בטעות כאשר חיבר צילום של בנו ביחד עם פורטרט שלו. הסדרה תפסה תאוצה כאשר פרסם צילומים ברשת החברתית פליקר ורבים שיתפו את עבודותיו.
"בני משפחה רבים שלחו לי צילומים שלהם בכדי שאכין להם קולאז', אך תמיד התמונות היו או קטנות מדי, או לא חדות, והתאורה לא אחידה. התאורה היא האתגר הגדול ביותר כאן ולכן חשוב לי להיות אחראי על התהליך מראשיתו ועד סופו".
המידע קיים בכל מקום, אנו מוקפים בו. לאן שלא נביט יהיה מספר שמציין כמה טוב אנו חיים את חיינו. בניסיון לערער ולו מעט את התפיסה המתפשטת כמו וירוס, יצרה היוצרת מאיה גהריג להכין סרט השולח את הצופים לעולם של גרפים ומספרים, המערבבים זה בזה ומייצרים עולמות פנטסיונרים.
הסרט מתחיל כמצגת פאוור-פוינט כמו בכל ישיבה בכל חדר ישיבות בכל חברה בכל מדינה. הגרף מציג את האושר הממוצע באירופה בין השנים 1973-2009. אך ככל שהמציג מתעמק במספרים, ככה הקוים נמתחים יותר ויותר אל עבר עולם מחוץ לגבולות הדף. שם המידע הופך לאורגני, לרב מימדי, ומקבל חיים משלו.
המידע קיים בכל מקום, אנו מוקפים בו. לאן שלא נביט יהיה מספר שמציין כמה טוב אנו חיים את חיינו. בניסיון לערער ולו מעט את התפיסה המתפשטת כמו וירוס, יצרה היוצרת מאיה גהריג להכין סרט השולח את הצופים לעולם של גרפים ומספרים, המערבבים זה בזה ומייצרים עולמות פנטסיונרים.
הסרט מתחיל כמצגת פאוור-פוינט כמו בכל ישיבה בכל חדר ישיבות בכל חברה בכל מדינה. הגרף מציג את האושר הממוצע באירופה בין השנים 1973-2009. אך ככל שהמציג מתעמק במספרים, ככה הקוים נמתחים יותר ויותר אל עבר עולם מחוץ לגבולות הדף. שם המידע הופך לאורגני, לרב מימדי, ומקבל חיים משלו.
המידע קיים בכל מקום, אנו מוקפים בו. לאן שלא נביט יהיה מספר שמציין כמה טוב אנו חיים את חיינו. בניסיון לערער ולו מעט את התפיסה המתפשטת כמו וירוס, יצרה היוצרת מאיה גהריג להכין סרט השולח את הצופים לעולם של גרפים ומספרים, המערבבים זה בזה ומייצרים עולמות פנטסיונרים.
הסרט מתחיל כמצגת פאוור-פוינט כמו בכל ישיבה בכל חדר ישיבות בכל חברה בכל מדינה. הגרף מציג את האושר הממוצע באירופה בין השנים 1973-2009. אך ככל שהמציג מתעמק במספרים, ככה הקוים נמתחים יותר ויותר אל עבר עולם מחוץ לגבולות הדף. שם המידע הופך לאורגני, לרב מימדי, ומקבל חיים משלו.
Trailer Average Happiness from Maja Gehrig on Vimeo.
המידע קיים בכל מקום, אנו מוקפים בו. לאן שלא נביט יהיה מספר שמציין כמה טוב אנו חיים את חיינו. בניסיון לערער ולו מעט את התפיסה המתפשטת כמו וירוס, יצרה היוצרת מאיה גהריג להכין סרט השולח את הצופים לעולם של גרפים ומספרים, המערבבים זה בזה ומייצרים עולמות פנטסיונרים.
הסרט מתחיל כמצגת פאוור-פוינט כמו בכל ישיבה בכל חדר ישיבות בכל חברה בכל מדינה. הגרף מציג את האושר הממוצע באירופה בין השנים 1973-2009. אך ככל שהמציג מתעמק במספרים, ככה הקוים נמתחים יותר ויותר אל עבר עולם מחוץ לגבולות הדף. שם המידע הופך לאורגני, לרב מימדי, ומקבל חיים משלו.
הצלם הצרפתי פאטריק באטלר מתמודד עם זהותו היהודית בספר צילומים חדש, עליו עבד מרבית מחייו. "לחקור את עצמך, משפחתך, זהותך - זהו אולי הדבר הקשה ביותר לעשותו. אתה עושה את זה כי אתה מוכרח" אומר באטלר.
החיפוש אחר זהות העסיק את פאטריק מאז ומעולם. אך תמיד הוא הסיט מעט את מבטו. הוא חקר את הצרפתים ממאלי, הערבים במרסיי, את הסינים בפאריז. "מצאתי הרבה נקודות משיקות איתם".
"מרגע ששחררת את עבודתך לעולם היא כבר אינה שלך, היא יצאה משליטתך. אם אחרים, גם אלו שאינם יהודים, אינם מזדהים איתה או מתחברים אליה - זה סימן שנחשלתי. מטרתי לפעול מעבר ליהדות אל עבר משהו אוניברסלי. כמו שדיאן ארבוס אומרת: ככל שאתה יותר ספציפי, ככה העבודה יותר כללית".
יום אחד ניגש לצלם את החשמלאי ומשורר יידיש מר פרידמן, שכנו. הוא ואישתו רו ריכר תמיד רבו. מר פרידמן ביקש להצתלם אל מול מכונת הכתיבה האהובה עליו כאשר ברגע האחרון אישתו נעמדה בפריים מאחוריו. אין מצב שהיא לא תהיה בפרייים! הרגיש פטריק את המתח באוויר.
הצלם הצרפתי פאטריק באטלר מתמודד עם זהותו היהודית בספר צילומים חדש, עליו עבד מרבית מחייו. "לחקור את עצמך, משפחתך, זהותך - זהו אולי הדבר הקשה ביותר לעשותו. אתה עושה את זה כי אתה מוכרח" אומר באטלר.
החיפוש אחר זהות העסיק את פאטריק מאז ומעולם. אך תמיד הוא הסיט מעט את מבטו. הוא חקר את הצרפתים ממאלי, הערבים במרסיי, את הסינים בפאריז. "מצאתי הרבה נקודות משיקות איתם".
"מרגע ששחררת את עבודתך לעולם היא כבר אינה שלך, היא יצאה משליטתך. אם אחרים, גם אלו שאינם יהודים, אינם מזדהים איתה או מתחברים אליה - זה סימן שנחשלתי. מטרתי לפעול מעבר ליהדות אל עבר משהו אוניברסלי. כמו שדיאן ארבוס אומרת: ככל שאתה יותר ספציפי, ככה העבודה יותר כללית".
יום אחד ניגש לצלם את החשמלאי ומשורר יידיש מר פרידמן, שכנו. הוא ואישתו רו ריכר תמיד רבו. מר פרידמן ביקש להצתלם אל מול מכונת הכתיבה האהובה עליו כאשר ברגע האחרון אישתו נעמדה בפריים מאחוריו. אין מצב שהיא לא תהיה בפרייים! הרגיש פטריק את המתח באוויר.
הצלם הצרפתי פאטריק באטלר מתמודד עם זהותו היהודית בספר צילומים חדש, עליו עבד מרבית מחייו. "לחקור את עצמך, משפחתך, זהותך - זהו אולי הדבר הקשה ביותר לעשותו. אתה עושה את זה כי אתה מוכרח" אומר באטלר.
החיפוש אחר זהות העסיק את פאטריק מאז ומעולם. אך תמיד הוא הסיט מעט את מבטו. הוא חקר את הצרפתים ממאלי, הערבים במרסיי, את הסינים בפאריז. "מצאתי הרבה נקודות משיקות איתם".
"מרגע ששחררת את עבודתך לעולם היא כבר אינה שלך, היא יצאה משליטתך. אם אחרים, גם אלו שאינם יהודים, אינם מזדהים איתה או מתחברים אליה - זה סימן שנחשלתי. מטרתי לפעול מעבר ליהדות אל עבר משהו אוניברסלי. כמו שדיאן ארבוס אומרת: ככל שאתה יותר ספציפי, ככה העבודה יותר כללית".
יום אחד ניגש לצלם את החשמלאי ומשורר יידיש מר פרידמן, שכנו. הוא ואישתו רו ריכר תמיד רבו. מר פרידמן ביקש להצתלם אל מול מכונת הכתיבה האהובה עליו כאשר ברגע האחרון אישתו נעמדה בפריים מאחוריו. אין מצב שהיא לא תהיה בפרייים! הרגיש פטריק את המתח באוויר.
הצלם הצרפתי פאטריק באטלר מתמודד עם זהותו היהודית בספר צילומים חדש, עליו עבד מרבית מחייו. "לחקור את עצמך, משפחתך, זהותך - זהו אולי הדבר הקשה ביותר לעשותו. אתה עושה את זה כי אתה מוכרח" אומר באטלר.
החיפוש אחר זהות העסיק את פאטריק מאז ומעולם. אך תמיד הוא הסיט מעט את מבטו. הוא חקר את הצרפתים ממאלי, הערבים במרסיי, את הסינים בפאריז. "מצאתי הרבה נקודות משיקות איתם".
"מרגע ששחררת את עבודתך לעולם היא כבר אינה שלך, היא יצאה משליטתך. אם אחרים, גם אלו שאינם יהודים, אינם מזדהים איתה או מתחברים אליה - זה סימן שנחשלתי. מטרתי לפעול מעבר ליהדות אל עבר משהו אוניברסלי. כמו שדיאן ארבוס אומרת: ככל שאתה יותר ספציפי, ככה העבודה יותר כללית".
יום אחד ניגש לצלם את החשמלאי ומשורר יידיש מר פרידמן, שכנו. הוא ואישתו רו ריכר תמיד רבו. מר פרידמן ביקש להצתלם אל מול מכונת הכתיבה האהובה עליו כאשר ברגע האחרון אישתו נעמדה בפריים מאחוריו. אין מצב שהיא לא תהיה בפרייים! הרגיש פטריק את המתח באוויר.