בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.