איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
בשנת 2005, האמן ג׳יי מארק ג׳ונסון טס במיוחד לגרמניה לרכוש מצלמה נדירה המסוגלת לצלם תמונה פנורמית של 360 מעלות. מארק השתמש בטכנולוגיה זו לסרטים עליהם עבד בזמנו כמו מאטריקס, טיטאניק ועוד. עיסוק זה גירה אותו למתוח את הגבולות האפשריים עם הטכנולוגיה.
כל הניסויים הובילו בסופו של דבר לעבודתו ״מרחבזמן״. העבודה הוצגה במיטב המוזיאונים ברחבי העולם והיא חלק ממספר תערוכות קבע. מארק אינו חושף את הטכניקה המדויקת בה הוא משתמש אך הוא מספר כי הוא פיתח מספר מצלמות פנורמיות ושינה את מרכיבן.
רגע של תגלית עבורו היה כאשר הבין שתמונה פנורמית אינה מצלמת רגע בזמן כי אם מספר שניות. ״ניגשתי לצילום כמו קולנוען״ הוא אומר.
בשנת 2005, האמן ג׳יי מארק ג׳ונסון טס במיוחד לגרמניה לרכוש מצלמה נדירה המסוגלת לצלם תמונה פנורמית של 360 מעלות. מארק השתמש בטכנולוגיה זו לסרטים עליהם עבד בזמנו כמו מאטריקס, טיטאניק ועוד. עיסוק זה גירה אותו למתוח את הגבולות האפשריים עם הטכנולוגיה.
כל הניסויים הובילו בסופו של דבר לעבודתו ״מרחבזמן״. העבודה הוצגה במיטב המוזיאונים ברחבי העולם והיא חלק ממספר תערוכות קבע. מארק אינו חושף את הטכניקה המדויקת בה הוא משתמש אך הוא מספר כי הוא פיתח מספר מצלמות פנורמיות ושינה את מרכיבן.
רגע של תגלית עבורו היה כאשר הבין שתמונה פנורמית אינה מצלמת רגע בזמן כי אם מספר שניות. ״ניגשתי לצילום כמו קולנוען״ הוא אומר.
בשנת 2005, האמן ג׳יי מארק ג׳ונסון טס במיוחד לגרמניה לרכוש מצלמה נדירה המסוגלת לצלם תמונה פנורמית של 360 מעלות. מארק השתמש בטכנולוגיה זו לסרטים עליהם עבד בזמנו כמו מאטריקס, טיטאניק ועוד. עיסוק זה גירה אותו למתוח את הגבולות האפשריים עם הטכנולוגיה.
כל הניסויים הובילו בסופו של דבר לעבודתו ״מרחבזמן״. העבודה הוצגה במיטב המוזיאונים ברחבי העולם והיא חלק ממספר תערוכות קבע. מארק אינו חושף את הטכניקה המדויקת בה הוא משתמש אך הוא מספר כי הוא פיתח מספר מצלמות פנורמיות ושינה את מרכיבן.
רגע של תגלית עבורו היה כאשר הבין שתמונה פנורמית אינה מצלמת רגע בזמן כי אם מספר שניות. ״ניגשתי לצילום כמו קולנוען״ הוא אומר.
בשנת 2005, האמן ג׳יי מארק ג׳ונסון טס במיוחד לגרמניה לרכוש מצלמה נדירה המסוגלת לצלם תמונה פנורמית של 360 מעלות. מארק השתמש בטכנולוגיה זו לסרטים עליהם עבד בזמנו כמו מאטריקס, טיטאניק ועוד. עיסוק זה גירה אותו למתוח את הגבולות האפשריים עם הטכנולוגיה.
כל הניסויים הובילו בסופו של דבר לעבודתו ״מרחבזמן״. העבודה הוצגה במיטב המוזיאונים ברחבי העולם והיא חלק ממספר תערוכות קבע. מארק אינו חושף את הטכניקה המדויקת בה הוא משתמש אך הוא מספר כי הוא פיתח מספר מצלמות פנורמיות ושינה את מרכיבן.
רגע של תגלית עבורו היה כאשר הבין שתמונה פנורמית אינה מצלמת רגע בזמן כי אם מספר שניות. ״ניגשתי לצילום כמו קולנוען״ הוא אומר.
בשנת 1949, בהיותו בן 16, זכה ברוס דיווידסון בפרס קודאק לצילום. רטרוספקטיבה של עבודותיו משנת 1955 ועד 2008 מוצגת בגרמניה. כחלק מזרם צלמים דוקומנטריים שפעלו בשנות ה-60 כמו דיאן ארבוס ולי פרידלנדר, עבודותיו הגדולות הראשונות ״החומות״ ו-״האלמנה ממונט-מרטר״ הציגו אמפתיה עמוקה וחוש קומפוזיציה חזק.
את ג׳ים ארמסטרונג, גמד שעבד בקרקס ניו ג׳רסי, צילם ברוס בעיקר לפני ואחרי שסיים ג׳ים את עבודתו. ״כולנו גמדים, פיסית, מנטלית, או רוחנית, בצילום של ג׳ים צילמתי את כולנו״ אמר ברוס בראיון למגזין אסקוויר בזמנו.
בשנת 1949, בהיותו בן 16, זכה ברוס דיווידסון בפרס קודאק לצילום. רטרוספקטיבה של עבודותיו משנת 1955 ועד 2008 מוצגת בגרמניה. כחלק מזרם צלמים דוקומנטריים שפעלו בשנות ה-60 כמו דיאן ארבוס ולי פרידלנדר, עבודותיו הגדולות הראשונות ״החומות״ ו-״האלמנה ממונט-מרטר״ הציגו אמפתיה עמוקה וחוש קומפוזיציה חזק.
את ג׳ים ארמסטרונג, גמד שעבד בקרקס ניו ג׳רסי, צילם ברוס בעיקר לפני ואחרי שסיים ג׳ים את עבודתו. ״כולנו גמדים, פיסית, מנטלית, או רוחנית, בצילום של ג׳ים צילמתי את כולנו״ אמר ברוס בראיון למגזין אסקוויר בזמנו.
בשנת 1949, בהיותו בן 16, זכה ברוס דיווידסון בפרס קודאק לצילום. רטרוספקטיבה של עבודותיו משנת 1955 ועד 2008 מוצגת בגרמניה. כחלק מזרם צלמים דוקומנטריים שפעלו בשנות ה-60 כמו דיאן ארבוס ולי פרידלנדר, עבודותיו הגדולות הראשונות ״החומות״ ו-״האלמנה ממונט-מרטר״ הציגו אמפתיה עמוקה וחוש קומפוזיציה חזק.
את ג׳ים ארמסטרונג, גמד שעבד בקרקס ניו ג׳רסי, צילם ברוס בעיקר לפני ואחרי שסיים ג׳ים את עבודתו. ״כולנו גמדים, פיסית, מנטלית, או רוחנית, בצילום של ג׳ים צילמתי את כולנו״ אמר ברוס בראיון למגזין אסקוויר בזמנו.
בשנת 1949, בהיותו בן 16, זכה ברוס דיווידסון בפרס קודאק לצילום. רטרוספקטיבה של עבודותיו משנת 1955 ועד 2008 מוצגת בגרמניה. כחלק מזרם צלמים דוקומנטריים שפעלו בשנות ה-60 כמו דיאן ארבוס ולי פרידלנדר, עבודותיו הגדולות הראשונות ״החומות״ ו-״האלמנה ממונט-מרטר״ הציגו אמפתיה עמוקה וחוש קומפוזיציה חזק.
את ג׳ים ארמסטרונג, גמד שעבד בקרקס ניו ג׳רסי, צילם ברוס בעיקר לפני ואחרי שסיים ג׳ים את עבודתו. ״כולנו גמדים, פיסית, מנטלית, או רוחנית, בצילום של ג׳ים צילמתי את כולנו״ אמר ברוס בראיון למגזין אסקוויר בזמנו.
לפני בערך ארבעת אלפים חמש מאות שנה, מעט אחרי שסיימו את בניית הפירמידה הגדולה במצרים, זרע של עץ אורן, אורן בריסטלקון נבט על מדרון הידוע היום בשם ההרים הלבנים, במזרח קליפורניה. ייתכן שהגיע לשם על משב רוח, או שציפור הניחה אותו שם. ביום סתיו לח, או עם הפשרת השלגים באביב זקף גבעול בגובה סנטימטר או שניים עם עלה ירוק בקצו.
רק כאחוז אחד מהזרעים מצליח לגבור על השנה הראשונה, רבים מהחזקים עושים זאת בצל עץ זקן השומר עליהם. היובש באוויר הקליפורני מונע מהעצים הישנים להרקב, וביער הצחיח נראים גזעים רבים מפוזרים סביב.
בניגוד לעצי הרד-ווד והסקוויה המפורסמים שגרים לא רחוק, ומסוגלים לצמוח עשרות מטרים בשנים ספורות, אורן זה צומח לאט ביותר. לאחר ארבע שנים היה בן לא יותר ממספר סנטימטרים נוספים, מצמיח את המחטים הראשונות. מחטיו יכולים להשאר על ענף של עץ בוגר חמישים שנה ואף יותר. יעברו עשרות שנים עד שיגיע לגובה מטר או שניים. לאחר מאות שנים נוספות יגיע לגובה המכבד עץ, כחמישה עשר מטרים.
כיוון שהאדמה הצחיחה לא מאפשרת לצמחים רבים לגדול שם, התחרות אינה רבה. העצים נוהגים לשמור מרחק אחד מהשני, כך ששריפות לרוב אינן סכנה. גזעו כה דחוס, שחרקים אינם נוהגים לדור בו. למעשה עץ אורן זה מסוגל לחיות אלפים רבים של שנים, ללא גבול ברור.
אולי מזלו הגדול של העץ שאינו מרשים למראה חפוז. רבים מענפיו נראים מתים. גובהו אינו מרשים, ומעטים מסובבים את הראש בחולפם לידו. אך הוא עומד שם וצומח לאיטו משנת 2500 לפני הספירה, וסביר להניח שזבוב יותר משמעותי בחיינו, מאשר אנו עושים רושם רב על חייו.
לפני בערך ארבעת אלפים חמש מאות שנה, מעט אחרי שסיימו את בניית הפירמידה הגדולה במצרים, זרע של עץ אורן, אורן בריסטלקון נבט על מדרון הידוע היום בשם ההרים הלבנים, במזרח קליפורניה. ייתכן שהגיע לשם על משב רוח, או שציפור הניחה אותו שם. ביום סתיו לח, או עם הפשרת השלגים באביב זקף גבעול בגובה סנטימטר או שניים עם עלה ירוק בקצו.
רק כאחוז אחד מהזרעים מצליח לגבור על השנה הראשונה, רבים מהחזקים עושים זאת בצל עץ זקן השומר עליהם. היובש באוויר הקליפורני מונע מהעצים הישנים להרקב, וביער הצחיח נראים גזעים רבים מפוזרים סביב.
בניגוד לעצי הרד-ווד והסקוויה המפורסמים שגרים לא רחוק, ומסוגלים לצמוח עשרות מטרים בשנים ספורות, אורן זה צומח לאט ביותר. לאחר ארבע שנים היה בן לא יותר ממספר סנטימטרים נוספים, מצמיח את המחטים הראשונות. מחטיו יכולים להשאר על ענף של עץ בוגר חמישים שנה ואף יותר. יעברו עשרות שנים עד שיגיע לגובה מטר או שניים. לאחר מאות שנים נוספות יגיע לגובה המכבד עץ, כחמישה עשר מטרים.
כיוון שהאדמה הצחיחה לא מאפשרת לצמחים רבים לגדול שם, התחרות אינה רבה. העצים נוהגים לשמור מרחק אחד מהשני, כך ששריפות לרוב אינן סכנה. גזעו כה דחוס, שחרקים אינם נוהגים לדור בו. למעשה עץ אורן זה מסוגל לחיות אלפים רבים של שנים, ללא גבול ברור.
אולי מזלו הגדול של העץ שאינו מרשים למראה חפוז. רבים מענפיו נראים מתים. גובהו אינו מרשים, ומעטים מסובבים את הראש בחולפם לידו. אך הוא עומד שם וצומח לאיטו משנת 2500 לפני הספירה, וסביר להניח שזבוב יותר משמעותי בחיינו, מאשר אנו עושים רושם רב על חייו.
לפני בערך ארבעת אלפים חמש מאות שנה, מעט אחרי שסיימו את בניית הפירמידה הגדולה במצרים, זרע של עץ אורן, אורן בריסטלקון נבט על מדרון הידוע היום בשם ההרים הלבנים, במזרח קליפורניה. ייתכן שהגיע לשם על משב רוח, או שציפור הניחה אותו שם. ביום סתיו לח, או עם הפשרת השלגים באביב זקף גבעול בגובה סנטימטר או שניים עם עלה ירוק בקצו.
רק כאחוז אחד מהזרעים מצליח לגבור על השנה הראשונה, רבים מהחזקים עושים זאת בצל עץ זקן השומר עליהם. היובש באוויר הקליפורני מונע מהעצים הישנים להרקב, וביער הצחיח נראים גזעים רבים מפוזרים סביב.
בניגוד לעצי הרד-ווד והסקוויה המפורסמים שגרים לא רחוק, ומסוגלים לצמוח עשרות מטרים בשנים ספורות, אורן זה צומח לאט ביותר. לאחר ארבע שנים היה בן לא יותר ממספר סנטימטרים נוספים, מצמיח את המחטים הראשונות. מחטיו יכולים להשאר על ענף של עץ בוגר חמישים שנה ואף יותר. יעברו עשרות שנים עד שיגיע לגובה מטר או שניים. לאחר מאות שנים נוספות יגיע לגובה המכבד עץ, כחמישה עשר מטרים.
כיוון שהאדמה הצחיחה לא מאפשרת לצמחים רבים לגדול שם, התחרות אינה רבה. העצים נוהגים לשמור מרחק אחד מהשני, כך ששריפות לרוב אינן סכנה. גזעו כה דחוס, שחרקים אינם נוהגים לדור בו. למעשה עץ אורן זה מסוגל לחיות אלפים רבים של שנים, ללא גבול ברור.
אולי מזלו הגדול של העץ שאינו מרשים למראה חפוז. רבים מענפיו נראים מתים. גובהו אינו מרשים, ומעטים מסובבים את הראש בחולפם לידו. אך הוא עומד שם וצומח לאיטו משנת 2500 לפני הספירה, וסביר להניח שזבוב יותר משמעותי בחיינו, מאשר אנו עושים רושם רב על חייו.
לפני בערך ארבעת אלפים חמש מאות שנה, מעט אחרי שסיימו את בניית הפירמידה הגדולה במצרים, זרע של עץ אורן, אורן בריסטלקון נבט על מדרון הידוע היום בשם ההרים הלבנים, במזרח קליפורניה. ייתכן שהגיע לשם על משב רוח, או שציפור הניחה אותו שם. ביום סתיו לח, או עם הפשרת השלגים באביב זקף גבעול בגובה סנטימטר או שניים עם עלה ירוק בקצו.
רק כאחוז אחד מהזרעים מצליח לגבור על השנה הראשונה, רבים מהחזקים עושים זאת בצל עץ זקן השומר עליהם. היובש באוויר הקליפורני מונע מהעצים הישנים להרקב, וביער הצחיח נראים גזעים רבים מפוזרים סביב.
בניגוד לעצי הרד-ווד והסקוויה המפורסמים שגרים לא רחוק, ומסוגלים לצמוח עשרות מטרים בשנים ספורות, אורן זה צומח לאט ביותר. לאחר ארבע שנים היה בן לא יותר ממספר סנטימטרים נוספים, מצמיח את המחטים הראשונות. מחטיו יכולים להשאר על ענף של עץ בוגר חמישים שנה ואף יותר. יעברו עשרות שנים עד שיגיע לגובה מטר או שניים. לאחר מאות שנים נוספות יגיע לגובה המכבד עץ, כחמישה עשר מטרים.
כיוון שהאדמה הצחיחה לא מאפשרת לצמחים רבים לגדול שם, התחרות אינה רבה. העצים נוהגים לשמור מרחק אחד מהשני, כך ששריפות לרוב אינן סכנה. גזעו כה דחוס, שחרקים אינם נוהגים לדור בו. למעשה עץ אורן זה מסוגל לחיות אלפים רבים של שנים, ללא גבול ברור.
אולי מזלו הגדול של העץ שאינו מרשים למראה חפוז. רבים מענפיו נראים מתים. גובהו אינו מרשים, ומעטים מסובבים את הראש בחולפם לידו. אך הוא עומד שם וצומח לאיטו משנת 2500 לפני הספירה, וסביר להניח שזבוב יותר משמעותי בחיינו, מאשר אנו עושים רושם רב על חייו.
סמואל פינש אובחן כאוטיסט בגיל מבוגר. אמן בריטי, משתמש פינש באומנות כסוג של ריפוי עצמי. עבודותיו עשירות בצבעים, מבנים גאומטריים ודימויים מהרנסנס. התערובת המוזרה המכילה מוטיביים מתכנת הציור פיינט של מיקרוסופט עוברת כעבודה הומוגנית להפליא.
לאחר שחוצים את האנדרלמוסיה הצבעונית, המסר הנסתר של פינש עובר ברור להפליא. ״אני מפרסם עבודות כצורה של טיפול, אם מישהו עובר איתם איזו חוויה זה סוג של בונוס״ אומר פינש.
סמואל פינש אובחן כאוטיסט בגיל מבוגר. אמן בריטי, משתמש פינש באומנות כסוג של ריפוי עצמי. עבודותיו עשירות בצבעים, מבנים גאומטריים ודימויים מהרנסנס. התערובת המוזרה המכילה מוטיביים מתכנת הציור פיינט של מיקרוסופט עוברת כעבודה הומוגנית להפליא.
לאחר שחוצים את האנדרלמוסיה הצבעונית, המסר הנסתר של פינש עובר ברור להפליא. ״אני מפרסם עבודות כצורה של טיפול, אם מישהו עובר איתם איזו חוויה זה סוג של בונוס״ אומר פינש.
סמואל פינש אובחן כאוטיסט בגיל מבוגר. אמן בריטי, משתמש פינש באומנות כסוג של ריפוי עצמי. עבודותיו עשירות בצבעים, מבנים גאומטריים ודימויים מהרנסנס. התערובת המוזרה המכילה מוטיביים מתכנת הציור פיינט של מיקרוסופט עוברת כעבודה הומוגנית להפליא.
לאחר שחוצים את האנדרלמוסיה הצבעונית, המסר הנסתר של פינש עובר ברור להפליא. ״אני מפרסם עבודות כצורה של טיפול, אם מישהו עובר איתם איזו חוויה זה סוג של בונוס״ אומר פינש.
סמואל פינש אובחן כאוטיסט בגיל מבוגר. אמן בריטי, משתמש פינש באומנות כסוג של ריפוי עצמי. עבודותיו עשירות בצבעים, מבנים גאומטריים ודימויים מהרנסנס. התערובת המוזרה המכילה מוטיביים מתכנת הציור פיינט של מיקרוסופט עוברת כעבודה הומוגנית להפליא.
לאחר שחוצים את האנדרלמוסיה הצבעונית, המסר הנסתר של פינש עובר ברור להפליא. ״אני מפרסם עבודות כצורה של טיפול, אם מישהו עובר איתם איזו חוויה זה סוג של בונוס״ אומר פינש.
לפני למעלה משלושת אלפים שנים בנו המצרים הקדמונים שני מקדשים באתר שנקרא היום אבו-סימבל. הגדול מהשניים מכיל ארבעה פסלים ענקיים של פרעה רעמסס השני ישוב על כס. גובהו כ-21 מטר. הכניסה למקדש בנויה בצורה כזו כך שביומיים בשנה, ה22 לאוקטובר וה-22 לפברואר, מאירה השמש בקרניה את פנים המקדש בו ישובים שלושה פסלים על ספסל.
עם השנים כוסו המקדשים בחולות המדבר. עוד במאה השישית לפני הספירה כבר כוסו הפסלים בחול עד ברכיהם. המקדשים נשכחו מההיסטוריה עד שנת 1813 כאשר מזרחן משוויץ מצא קצה של עמוד מבצבץ.
בשנת 1960 נבנה גשר אסוון על נהר הנילוס כדי לשלוט בשטפונות לייצר חשמל למצרים המתפתחת. כ-24 אתרים ארכיאולוגים נאלצו לזוז עקב האגם החדש, ואבו סימבל המורכב מכולם.
לפני למעלה משלושת אלפים שנים בנו המצרים הקדמונים שני מקדשים באתר שנקרא היום אבו-סימבל. הגדול מהשניים מכיל ארבעה פסלים ענקיים של פרעה רעמסס השני ישוב על כס. גובהו כ-21 מטר. הכניסה למקדש בנויה בצורה כזו כך שביומיים בשנה, ה22 לאוקטובר וה-22 לפברואר, מאירה השמש בקרניה את פנים המקדש בו ישובים שלושה פסלים על ספסל.
עם השנים כוסו המקדשים בחולות המדבר. עוד במאה השישית לפני הספירה כבר כוסו הפסלים בחול עד ברכיהם. המקדשים נשכחו מההיסטוריה עד שנת 1813 כאשר מזרחן משוויץ מצא קצה של עמוד מבצבץ.
בשנת 1960 נבנה גשר אסוון על נהר הנילוס כדי לשלוט בשטפונות לייצר חשמל למצרים המתפתחת. כ-24 אתרים ארכיאולוגים נאלצו לזוז עקב האגם החדש, ואבו סימבל המורכב מכולם.
לפני למעלה משלושת אלפים שנים בנו המצרים הקדמונים שני מקדשים באתר שנקרא היום אבו-סימבל. הגדול מהשניים מכיל ארבעה פסלים ענקיים של פרעה רעמסס השני ישוב על כס. גובהו כ-21 מטר. הכניסה למקדש בנויה בצורה כזו כך שביומיים בשנה, ה22 לאוקטובר וה-22 לפברואר, מאירה השמש בקרניה את פנים המקדש בו ישובים שלושה פסלים על ספסל.
עם השנים כוסו המקדשים בחולות המדבר. עוד במאה השישית לפני הספירה כבר כוסו הפסלים בחול עד ברכיהם. המקדשים נשכחו מההיסטוריה עד שנת 1813 כאשר מזרחן משוויץ מצא קצה של עמוד מבצבץ.
בשנת 1960 נבנה גשר אסוון על נהר הנילוס כדי לשלוט בשטפונות לייצר חשמל למצרים המתפתחת. כ-24 אתרים ארכיאולוגים נאלצו לזוז עקב האגם החדש, ואבו סימבל המורכב מכולם.
לפני למעלה משלושת אלפים שנים בנו המצרים הקדמונים שני מקדשים באתר שנקרא היום אבו-סימבל. הגדול מהשניים מכיל ארבעה פסלים ענקיים של פרעה רעמסס השני ישוב על כס. גובהו כ-21 מטר. הכניסה למקדש בנויה בצורה כזו כך שביומיים בשנה, ה22 לאוקטובר וה-22 לפברואר, מאירה השמש בקרניה את פנים המקדש בו ישובים שלושה פסלים על ספסל.
עם השנים כוסו המקדשים בחולות המדבר. עוד במאה השישית לפני הספירה כבר כוסו הפסלים בחול עד ברכיהם. המקדשים נשכחו מההיסטוריה עד שנת 1813 כאשר מזרחן משוויץ מצא קצה של עמוד מבצבץ.
בשנת 1960 נבנה גשר אסוון על נהר הנילוס כדי לשלוט בשטפונות לייצר חשמל למצרים המתפתחת. כ-24 אתרים ארכיאולוגים נאלצו לזוז עקב האגם החדש, ואבו סימבל המורכב מכולם.