היום האדמה דיברה אלי
דרך שדות של שיבולים
לאור הדרך ממקומי
לשוק הדגים.
קרפיונים לא מצאתי שם,
כי הם עדיין משייטים להם
באמבטיה
וממתינים לקבל מכה על הראש
ולהפוך לגעפילטע פיש.
אני אף פעם לא אהבתי את הגזר
ששמו בתבשיל
אבל אהבתי אותם חמים
לאחר הבישול
לפני שהם הופכים לקציצה בג'לי.
יש דיסהרמוניה בכל מקום,
מצד אחד הכל זורם
ומצד שני אי אפשר להכנס פעמיים
לאותו הנהר.
וזה יוצר אצלי מצבים של
תהייה
כמו העברית שהיא השפה שלי
אבל תל אביב היא לא העיר שלי.
היו שאמרו שאי אפשר להכנס
לאותו נהר אפילו פעם אחת.
אני לא רוצה להתרוקן
מכל הדילמות האלה
כמו הדילמה של הגזר בדגים.
כמו הפרדוקס של הכניסה לנהר.
אני רוצה לתפוס את כל הניגודים
וגם את השלם באותו הזמן
אני רוצה לתפוס את הזהה והבלתי זהה
ביחד.
עבורי חוק הזהות הוא חוק הניגוד
כי איך שלא נסתכל על זה
הכל אבסטרקטי בסוף.
כי כנראה העוולות הכי גדולות
נעשות כדי שנדע מהו צדק
והגזר בגעפילטע פיש בא
כדי שנבין שמסורת היא לא תמיד
בטעם של עוד.
וכנראה שמה שבאים ללמד אותי
בחיים האלה
זה לראות לא רק את
התהוותם של העולמות
אלא גם את אובדנם
ולכן כל שינוי הוא שינוי
וכל שינוי
הוא לא באמת ממשי.
אבל פה אין קרפיונים
יש רק דגי קוי
והם יפים
ושוחים בבריכה.
היום האדמה דיברה אלי
דרך שדות של שיבולים
לאור הדרך ממקומי
לשוק הדגים.
קרפיונים לא מצאתי שם,
כי הם עדיין משייטים להם
באמבטיה
וממתינים לקבל מכה על הראש
ולהפוך לגעפילטע פיש.
אני אף פעם לא אהבתי את הגזר
ששמו בתבשיל
אבל אהבתי אותם חמים
לאחר הבישול
לפני שהם הופכים לקציצה בג'לי.
יש דיסהרמוניה בכל מקום,
מצד אחד הכל זורם
ומצד שני אי אפשר להכנס פעמיים
לאותו הנהר.
וזה יוצר אצלי מצבים של
תהייה
כמו העברית שהיא השפה שלי
אבל תל אביב היא לא העיר שלי.
היו שאמרו שאי אפשר להכנס
לאותו נהר אפילו פעם אחת.
אני לא רוצה להתרוקן
מכל הדילמות האלה
כמו הדילמה של הגזר בדגים.
כמו הפרדוקס של הכניסה לנהר.
אני רוצה לתפוס את כל הניגודים
וגם את השלם באותו הזמן
אני רוצה לתפוס את הזהה והבלתי זהה
ביחד.
עבורי חוק הזהות הוא חוק הניגוד
כי איך שלא נסתכל על זה
הכל אבסטרקטי בסוף.
כי כנראה העוולות הכי גדולות
נעשות כדי שנדע מהו צדק
והגזר בגעפילטע פיש בא
כדי שנבין שמסורת היא לא תמיד
בטעם של עוד.
וכנראה שמה שבאים ללמד אותי
בחיים האלה
זה לראות לא רק את
התהוותם של העולמות
אלא גם את אובדנם
ולכן כל שינוי הוא שינוי
וכל שינוי
הוא לא באמת ממשי.
אבל פה אין קרפיונים
יש רק דגי קוי
והם יפים
ושוחים בבריכה.
היום האדמה דיברה אלי
דרך שדות של שיבולים
לאור הדרך ממקומי
לשוק הדגים.
קרפיונים לא מצאתי שם,
כי הם עדיין משייטים להם
באמבטיה
וממתינים לקבל מכה על הראש
ולהפוך לגעפילטע פיש.
אני אף פעם לא אהבתי את הגזר
ששמו בתבשיל
אבל אהבתי אותם חמים
לאחר הבישול
לפני שהם הופכים לקציצה בג'לי.
יש דיסהרמוניה בכל מקום,
מצד אחד הכל זורם
ומצד שני אי אפשר להכנס פעמיים
לאותו הנהר.
וזה יוצר אצלי מצבים של
תהייה
כמו העברית שהיא השפה שלי
אבל תל אביב היא לא העיר שלי.
היו שאמרו שאי אפשר להכנס
לאותו נהר אפילו פעם אחת.
אני לא רוצה להתרוקן
מכל הדילמות האלה
כמו הדילמה של הגזר בדגים.
כמו הפרדוקס של הכניסה לנהר.
אני רוצה לתפוס את כל הניגודים
וגם את השלם באותו הזמן
אני רוצה לתפוס את הזהה והבלתי זהה
ביחד.
עבורי חוק הזהות הוא חוק הניגוד
כי איך שלא נסתכל על זה
הכל אבסטרקטי בסוף.
כי כנראה העוולות הכי גדולות
נעשות כדי שנדע מהו צדק
והגזר בגעפילטע פיש בא
כדי שנבין שמסורת היא לא תמיד
בטעם של עוד.
וכנראה שמה שבאים ללמד אותי
בחיים האלה
זה לראות לא רק את
התהוותם של העולמות
אלא גם את אובדנם
ולכן כל שינוי הוא שינוי
וכל שינוי
הוא לא באמת ממשי.
אבל פה אין קרפיונים
יש רק דגי קוי
והם יפים
ושוחים בבריכה.
היום האדמה דיברה אלי
דרך שדות של שיבולים
לאור הדרך ממקומי
לשוק הדגים.
קרפיונים לא מצאתי שם,
כי הם עדיין משייטים להם
באמבטיה
וממתינים לקבל מכה על הראש
ולהפוך לגעפילטע פיש.
אני אף פעם לא אהבתי את הגזר
ששמו בתבשיל
אבל אהבתי אותם חמים
לאחר הבישול
לפני שהם הופכים לקציצה בג'לי.
יש דיסהרמוניה בכל מקום,
מצד אחד הכל זורם
ומצד שני אי אפשר להכנס פעמיים
לאותו הנהר.
וזה יוצר אצלי מצבים של
תהייה
כמו העברית שהיא השפה שלי
אבל תל אביב היא לא העיר שלי.
היו שאמרו שאי אפשר להכנס
לאותו נהר אפילו פעם אחת.
אני לא רוצה להתרוקן
מכל הדילמות האלה
כמו הדילמה של הגזר בדגים.
כמו הפרדוקס של הכניסה לנהר.
אני רוצה לתפוס את כל הניגודים
וגם את השלם באותו הזמן
אני רוצה לתפוס את הזהה והבלתי זהה
ביחד.
עבורי חוק הזהות הוא חוק הניגוד
כי איך שלא נסתכל על זה
הכל אבסטרקטי בסוף.
כי כנראה העוולות הכי גדולות
נעשות כדי שנדע מהו צדק
והגזר בגעפילטע פיש בא
כדי שנבין שמסורת היא לא תמיד
בטעם של עוד.
וכנראה שמה שבאים ללמד אותי
בחיים האלה
זה לראות לא רק את
התהוותם של העולמות
אלא גם את אובדנם
ולכן כל שינוי הוא שינוי
וכל שינוי
הוא לא באמת ממשי.
אבל פה אין קרפיונים
יש רק דגי קוי
והם יפים
ושוחים בבריכה.
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
קמה
שותה 4 כוסות קפה
עוד כוס קפה
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
אם הייתי סינית
בטח במקום קפה
הייתי מעשנת אופיום
ככה הייתי מצליחה להשקיט
את הנשמה שלי.
יום יום אני צועדת בשיירה
לאיזשהו מקום
אפילו שאין שיירה
ואין מקום
כי אלה הם החיים שלי.
אני אומרת ללב שלי:תרגע
ומנסה לקרר את החום שלו
על ידי מחשבות על אנשים
שהם
פריג'ידר.
הלב שלהם הוא כמו קרחון
בקוטב הצפוני.
אז הלב שלי נרגע
מעשנת סיגריה גלואז
וחושבת
כי אלה החיים שלי.
אחר כך גוזרת את הציפורן החודרנית
מגרדת בכל המקומות
שהזבובים הצהובים
עוקצים אותי
ומתחילה לסכם את היום שלי
עד הצהריים.
אפילו שזה נשמע בנאלי נורא
אני,
אין לי חיים של אדיוט
והגוף שלי לא ממעט את הנפש שלו.
כי אלה החיים שלי
ואני בשעה הזו
עם כוס של יין ביד
מחבקת את הכלב שלי
קורצת לדגים
אומרת להם שלום
תולה את הז'קט שלי על קולב
אפילו שאני היום לא לובשת ז'קט
ואין לי בעצם מלתחה.
אבל אני אוהבת לחיות
עם מונולוג פנימי
ולשחק את החיים בנונשלנטיות
כאילו יש לי שולחן של ברידג'
וכאילו החיים שלי מתגלגלים
בדיוק כמו שאני רוצה.
ואז בנקודה מסוימת
נופל עלי גוש של חרה.
אני זזה הצדה
אוטמת אוזניים
ולא מקשיבה לאף אחד
כי בשניה הזאת
הגוף שלי זר.
כשאני מתחילה להתפתל
לוקחת עוד גלואז
חושבת באיזה עולם אני חיה
מחזירה לי את הדם לורידים
וכותבת:
אלה החיים שלי.
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
קמה
שותה 4 כוסות קפה
עוד כוס קפה
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
אם הייתי סינית
בטח במקום קפה
הייתי מעשנת אופיום
ככה הייתי מצליחה להשקיט
את הנשמה שלי.
יום יום אני צועדת בשיירה
לאיזשהו מקום
אפילו שאין שיירה
ואין מקום
כי אלה הם החיים שלי.
אני אומרת ללב שלי:תרגע
ומנסה לקרר את החום שלו
על ידי מחשבות על אנשים
שהם
פריג'ידר.
הלב שלהם הוא כמו קרחון
בקוטב הצפוני.
אז הלב שלי נרגע
מעשנת סיגריה גלואז
וחושבת
כי אלה החיים שלי.
אחר כך גוזרת את הציפורן החודרנית
מגרדת בכל המקומות
שהזבובים הצהובים
עוקצים אותי
ומתחילה לסכם את היום שלי
עד הצהריים.
אפילו שזה נשמע בנאלי נורא
אני,
אין לי חיים של אדיוט
והגוף שלי לא ממעט את הנפש שלו.
כי אלה החיים שלי
ואני בשעה הזו
עם כוס של יין ביד
מחבקת את הכלב שלי
קורצת לדגים
אומרת להם שלום
תולה את הז'קט שלי על קולב
אפילו שאני היום לא לובשת ז'קט
ואין לי בעצם מלתחה.
אבל אני אוהבת לחיות
עם מונולוג פנימי
ולשחק את החיים בנונשלנטיות
כאילו יש לי שולחן של ברידג'
וכאילו החיים שלי מתגלגלים
בדיוק כמו שאני רוצה.
ואז בנקודה מסוימת
נופל עלי גוש של חרה.
אני זזה הצדה
אוטמת אוזניים
ולא מקשיבה לאף אחד
כי בשניה הזאת
הגוף שלי זר.
כשאני מתחילה להתפתל
לוקחת עוד גלואז
חושבת באיזה עולם אני חיה
מחזירה לי את הדם לורידים
וכותבת:
אלה החיים שלי.
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
קמה
שותה 4 כוסות קפה
עוד כוס קפה
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
אם הייתי סינית
בטח במקום קפה
הייתי מעשנת אופיום
ככה הייתי מצליחה להשקיט
את הנשמה שלי.
יום יום אני צועדת בשיירה
לאיזשהו מקום
אפילו שאין שיירה
ואין מקום
כי אלה הם החיים שלי.
אני אומרת ללב שלי:תרגע
ומנסה לקרר את החום שלו
על ידי מחשבות על אנשים
שהם
פריג'ידר.
הלב שלהם הוא כמו קרחון
בקוטב הצפוני.
אז הלב שלי נרגע
מעשנת סיגריה גלואז
וחושבת
כי אלה החיים שלי.
אחר כך גוזרת את הציפורן החודרנית
מגרדת בכל המקומות
שהזבובים הצהובים
עוקצים אותי
ומתחילה לסכם את היום שלי
עד הצהריים.
אפילו שזה נשמע בנאלי נורא
אני,
אין לי חיים של אדיוט
והגוף שלי לא ממעט את הנפש שלו.
כי אלה החיים שלי
ואני בשעה הזו
עם כוס של יין ביד
מחבקת את הכלב שלי
קורצת לדגים
אומרת להם שלום
תולה את הז'קט שלי על קולב
אפילו שאני היום לא לובשת ז'קט
ואין לי בעצם מלתחה.
אבל אני אוהבת לחיות
עם מונולוג פנימי
ולשחק את החיים בנונשלנטיות
כאילו יש לי שולחן של ברידג'
וכאילו החיים שלי מתגלגלים
בדיוק כמו שאני רוצה.
ואז בנקודה מסוימת
נופל עלי גוש של חרה.
אני זזה הצדה
אוטמת אוזניים
ולא מקשיבה לאף אחד
כי בשניה הזאת
הגוף שלי זר.
כשאני מתחילה להתפתל
לוקחת עוד גלואז
חושבת באיזה עולם אני חיה
מחזירה לי את הדם לורידים
וכותבת:
אלה החיים שלי.
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
קמה
שותה 4 כוסות קפה
עוד כוס קפה
אלה הם החיים היומיומיים שלי.
אם הייתי סינית
בטח במקום קפה
הייתי מעשנת אופיום
ככה הייתי מצליחה להשקיט
את הנשמה שלי.
יום יום אני צועדת בשיירה
לאיזשהו מקום
אפילו שאין שיירה
ואין מקום
כי אלה הם החיים שלי.
אני אומרת ללב שלי:תרגע
ומנסה לקרר את החום שלו
על ידי מחשבות על אנשים
שהם
פריג'ידר.
הלב שלהם הוא כמו קרחון
בקוטב הצפוני.
אז הלב שלי נרגע
מעשנת סיגריה גלואז
וחושבת
כי אלה החיים שלי.
אחר כך גוזרת את הציפורן החודרנית
מגרדת בכל המקומות
שהזבובים הצהובים
עוקצים אותי
ומתחילה לסכם את היום שלי
עד הצהריים.
אפילו שזה נשמע בנאלי נורא
אני,
אין לי חיים של אדיוט
והגוף שלי לא ממעט את הנפש שלו.
כי אלה החיים שלי
ואני בשעה הזו
עם כוס של יין ביד
מחבקת את הכלב שלי
קורצת לדגים
אומרת להם שלום
תולה את הז'קט שלי על קולב
אפילו שאני היום לא לובשת ז'קט
ואין לי בעצם מלתחה.
אבל אני אוהבת לחיות
עם מונולוג פנימי
ולשחק את החיים בנונשלנטיות
כאילו יש לי שולחן של ברידג'
וכאילו החיים שלי מתגלגלים
בדיוק כמו שאני רוצה.
ואז בנקודה מסוימת
נופל עלי גוש של חרה.
אני זזה הצדה
אוטמת אוזניים
ולא מקשיבה לאף אחד
כי בשניה הזאת
הגוף שלי זר.
כשאני מתחילה להתפתל
לוקחת עוד גלואז
חושבת באיזה עולם אני חיה
מחזירה לי את הדם לורידים
וכותבת:
אלה החיים שלי.
אני נוסעת ללנדוק
כדי להתחבר לטעם של הבגידה.
יצאתי בלילה ליער בלנדוק
וזעקתי זעקה גדולה אל תוך הלילה.
אני מחפשת את הקבר המשותף
של כל הכופרים.
אני קוראת לכל הכופרים
שהעלו אותם על המוקד
לבוא אלי
לבית שלי, לגינה שלי, לנהר שלי,
לכרם שלי,
לעננים שלי
אנחנו יחד נהיה כת של גיבורים
שקוראים יום יום את שמותיהם של הכופרים
נחזיק בידיים שלנו
את כל הצלמיות שבעולם
נחזיק בקרנות המזבח
ונאמר יחדיו:
"אלוהים מה רבו נפלאותיך".
אנחנו לא יורקים על ספרים
ולא יורקים על מילים
ולא שורפים מקדשים
כי אנחנו בצד של הכופרים
ולא של המלשינים.
האלון שלי מרשרש עכשיו
והעלים שלו נושמים את חגווי הסלע
והמצודה שראיתי היום
היא מצודה פנימית
שצועקת אתי בחשכת הליל
ומבכה את התמוז
יחד עם המקוננות
על אלה שהלכו במסלול
של ייסורי אהבה
והמלשינים הפכו אותם
לנחיל דבורים
שיש לרססו
באחד מה"סנו" הרבים.
כי הזמן חוזר.
אני נוסעת ללנדוק
כדי להתחבר לטעם של הבגידה.
יצאתי בלילה ליער בלנדוק
וזעקתי זעקה גדולה אל תוך הלילה.
אני מחפשת את הקבר המשותף
של כל הכופרים.
אני קוראת לכל הכופרים
שהעלו אותם על המוקד
לבוא אלי
לבית שלי, לגינה שלי, לנהר שלי,
לכרם שלי,
לעננים שלי
אנחנו יחד נהיה כת של גיבורים
שקוראים יום יום את שמותיהם של הכופרים
נחזיק בידיים שלנו
את כל הצלמיות שבעולם
נחזיק בקרנות המזבח
ונאמר יחדיו:
"אלוהים מה רבו נפלאותיך".
אנחנו לא יורקים על ספרים
ולא יורקים על מילים
ולא שורפים מקדשים
כי אנחנו בצד של הכופרים
ולא של המלשינים.
האלון שלי מרשרש עכשיו
והעלים שלו נושמים את חגווי הסלע
והמצודה שראיתי היום
היא מצודה פנימית
שצועקת אתי בחשכת הליל
ומבכה את התמוז
יחד עם המקוננות
על אלה שהלכו במסלול
של ייסורי אהבה
והמלשינים הפכו אותם
לנחיל דבורים
שיש לרססו
באחד מה"סנו" הרבים.
כי הזמן חוזר.
אני נוסעת ללנדוק
כדי להתחבר לטעם של הבגידה.
יצאתי בלילה ליער בלנדוק
וזעקתי זעקה גדולה אל תוך הלילה.
אני מחפשת את הקבר המשותף
של כל הכופרים.
אני קוראת לכל הכופרים
שהעלו אותם על המוקד
לבוא אלי
לבית שלי, לגינה שלי, לנהר שלי,
לכרם שלי,
לעננים שלי
אנחנו יחד נהיה כת של גיבורים
שקוראים יום יום את שמותיהם של הכופרים
נחזיק בידיים שלנו
את כל הצלמיות שבעולם
נחזיק בקרנות המזבח
ונאמר יחדיו:
"אלוהים מה רבו נפלאותיך".
אנחנו לא יורקים על ספרים
ולא יורקים על מילים
ולא שורפים מקדשים
כי אנחנו בצד של הכופרים
ולא של המלשינים.
האלון שלי מרשרש עכשיו
והעלים שלו נושמים את חגווי הסלע
והמצודה שראיתי היום
היא מצודה פנימית
שצועקת אתי בחשכת הליל
ומבכה את התמוז
יחד עם המקוננות
על אלה שהלכו במסלול
של ייסורי אהבה
והמלשינים הפכו אותם
לנחיל דבורים
שיש לרססו
באחד מה"סנו" הרבים.
כי הזמן חוזר.
אני נוסעת ללנדוק
כדי להתחבר לטעם של הבגידה.
יצאתי בלילה ליער בלנדוק
וזעקתי זעקה גדולה אל תוך הלילה.
אני מחפשת את הקבר המשותף
של כל הכופרים.
אני קוראת לכל הכופרים
שהעלו אותם על המוקד
לבוא אלי
לבית שלי, לגינה שלי, לנהר שלי,
לכרם שלי,
לעננים שלי
אנחנו יחד נהיה כת של גיבורים
שקוראים יום יום את שמותיהם של הכופרים
נחזיק בידיים שלנו
את כל הצלמיות שבעולם
נחזיק בקרנות המזבח
ונאמר יחדיו:
"אלוהים מה רבו נפלאותיך".
אנחנו לא יורקים על ספרים
ולא יורקים על מילים
ולא שורפים מקדשים
כי אנחנו בצד של הכופרים
ולא של המלשינים.
האלון שלי מרשרש עכשיו
והעלים שלו נושמים את חגווי הסלע
והמצודה שראיתי היום
היא מצודה פנימית
שצועקת אתי בחשכת הליל
ומבכה את התמוז
יחד עם המקוננות
על אלה שהלכו במסלול
של ייסורי אהבה
והמלשינים הפכו אותם
לנחיל דבורים
שיש לרססו
באחד מה"סנו" הרבים.
כי הזמן חוזר.
אתמול בלילה
הסתכלתי על החושך
ושמעתי את הלילה מנגן לי
איזו סימפוניה.
אחר כך
בראי
באור של מנורה
גיליתי עוד פעם
את הקמט בזוית הפה
שלא עזב אותי
כאילו מסמן איזו הטבעה של עצב
ומדגיש
את הזמן חסר הרחמים.
אני לא רואה את הציפור השחורה בלילה
כי בלילה היא שחורה כמו הלילה
ובלילה אני חושבת על אמא שלי
כי זה זמן טוב לדבר עם המתים.
אני לא מתאבלת על אף אחד
אפילו לא על העץ ששתלתי
והוא מת לי
וגם דג אחד מת לי.
אני רוצה שדה של מדוזות
שישמרו על הדגים שלי
ועל השדות שלי.
אני לא הולכת עם אבנים למזל
כי אבני החן שלי
הם פנסי הרחוב הדולקים בפריס
ובלילה אני מטיילת לי בעיר עם פנסים
או בשדות עם מדוזות
ויודעת שממילא הכל אבסורדי
גם השיער הלבן שצריך כבר צבע
וגם החשכה שמסתירה אותו.
כי אני המזל שלי דגים
ולכן אני יודעת ללקק את הפצעים שלי
ולהסתתר בתוך החומה
שאהוב לבי בנה לי היום.
אתמול בלילה
הסתכלתי על החושך
ושמעתי את הלילה מנגן לי
איזו סימפוניה.
אחר כך
בראי
באור של מנורה
גיליתי עוד פעם
את הקמט בזוית הפה
שלא עזב אותי
כאילו מסמן איזו הטבעה של עצב
ומדגיש
את הזמן חסר הרחמים.
אני לא רואה את הציפור השחורה בלילה
כי בלילה היא שחורה כמו הלילה
ובלילה אני חושבת על אמא שלי
כי זה זמן טוב לדבר עם המתים.
אני לא מתאבלת על אף אחד
אפילו לא על העץ ששתלתי
והוא מת לי
וגם דג אחד מת לי.
אני רוצה שדה של מדוזות
שישמרו על הדגים שלי
ועל השדות שלי.
אני לא הולכת עם אבנים למזל
כי אבני החן שלי
הם פנסי הרחוב הדולקים בפריס
ובלילה אני מטיילת לי בעיר עם פנסים
או בשדות עם מדוזות
ויודעת שממילא הכל אבסורדי
גם השיער הלבן שצריך כבר צבע
וגם החשכה שמסתירה אותו.
כי אני המזל שלי דגים
ולכן אני יודעת ללקק את הפצעים שלי
ולהסתתר בתוך החומה
שאהוב לבי בנה לי היום.
אתמול בלילה
הסתכלתי על החושך
ושמעתי את הלילה מנגן לי
איזו סימפוניה.
אחר כך
בראי
באור של מנורה
גיליתי עוד פעם
את הקמט בזוית הפה
שלא עזב אותי
כאילו מסמן איזו הטבעה של עצב
ומדגיש
את הזמן חסר הרחמים.
אני לא רואה את הציפור השחורה בלילה
כי בלילה היא שחורה כמו הלילה
ובלילה אני חושבת על אמא שלי
כי זה זמן טוב לדבר עם המתים.
אני לא מתאבלת על אף אחד
אפילו לא על העץ ששתלתי
והוא מת לי
וגם דג אחד מת לי.
אני רוצה שדה של מדוזות
שישמרו על הדגים שלי
ועל השדות שלי.
אני לא הולכת עם אבנים למזל
כי אבני החן שלי
הם פנסי הרחוב הדולקים בפריס
ובלילה אני מטיילת לי בעיר עם פנסים
או בשדות עם מדוזות
ויודעת שממילא הכל אבסורדי
גם השיער הלבן שצריך כבר צבע
וגם החשכה שמסתירה אותו.
כי אני המזל שלי דגים
ולכן אני יודעת ללקק את הפצעים שלי
ולהסתתר בתוך החומה
שאהוב לבי בנה לי היום.
אתמול בלילה
הסתכלתי על החושך
ושמעתי את הלילה מנגן לי
איזו סימפוניה.
אחר כך
בראי
באור של מנורה
גיליתי עוד פעם
את הקמט בזוית הפה
שלא עזב אותי
כאילו מסמן איזו הטבעה של עצב
ומדגיש
את הזמן חסר הרחמים.
אני לא רואה את הציפור השחורה בלילה
כי בלילה היא שחורה כמו הלילה
ובלילה אני חושבת על אמא שלי
כי זה זמן טוב לדבר עם המתים.
אני לא מתאבלת על אף אחד
אפילו לא על העץ ששתלתי
והוא מת לי
וגם דג אחד מת לי.
אני רוצה שדה של מדוזות
שישמרו על הדגים שלי
ועל השדות שלי.
אני לא הולכת עם אבנים למזל
כי אבני החן שלי
הם פנסי הרחוב הדולקים בפריס
ובלילה אני מטיילת לי בעיר עם פנסים
או בשדות עם מדוזות
ויודעת שממילא הכל אבסורדי
גם השיער הלבן שצריך כבר צבע
וגם החשכה שמסתירה אותו.
כי אני המזל שלי דגים
ולכן אני יודעת ללקק את הפצעים שלי
ולהסתתר בתוך החומה
שאהוב לבי בנה לי היום.
תנו לי הר קטן אחד
על פסגת הפרינאים
ואבנה לי בית עץ
ואשקיף אחר הנשרים.
תנו לי גשר אחד
ואחצה אותו בטיולי
מעיר יפה אחת
לעיר יפה אחרת.
תנו לי מעבר אחד
ואתהלך בו
ואחזיק בקרניו של האייל
ואומר לו כי היום חג ומועד
היום אתקע בשופר.
אני מביטה אל הכרם
ויודעת את צפונות הגפן
ואת סודותיו של הווזר
שזורם לו ממש לידי.
כשאתעייף אשאל: מה נשמע בתל אביב?
אבל עם גלואז בפה
אני יכולה לחשוב רק על פריס
ועל הפסל של ז'אן דארק בככר
ולהגיד לה:
גם לי יש חזיונות
אבל החזיונות שלי
הם הרצונות שלי
של דברים שאולי יתגשמו.
בסך הכל הפסקתי להיות פסימית
כי מרק הלחם שאכלתי אתמול בכפר
הזכיר לי מרתפים של אוכל משומר
ששמרנו ליום הרת גורל.
אבל בכל זאת,
גם עכשיו
תנו לי
חור תולעת
ואקפוץ משם למימד
שם יושבות ומחכות לי
ווירג'יניה,לו וסוליטה
כי הן הגיבורות האמיתיות.
כי על בקבוק של שאטו לאפיט
יש לנו ביחד חזיונות
ועליות במעלות המדרגות
ואנחנו שומעות ברקע
את פעמון הכנסיה היפה
ליד המקום שאכלתי אתמול
מרק של לחם
ואיש שמן אחד שבישל בשר צייד
הייתה לו נשמה של מלאך
ואמרתי לו:בונסואר בונסואר
והוא עף כמו הנשר.
עכשיו אנחנו אומרות בונז'ור
לכל מי שמצטרף למעגל שלנו
ואני שואלת את וירג'יניה
איפה זה תל אביב?
תנו לי הר קטן אחד
על פסגת הפרינאים
ואבנה לי בית עץ
ואשקיף אחר הנשרים.
תנו לי גשר אחד
ואחצה אותו בטיולי
מעיר יפה אחת
לעיר יפה אחרת.
תנו לי מעבר אחד
ואתהלך בו
ואחזיק בקרניו של האייל
ואומר לו כי היום חג ומועד
היום אתקע בשופר.
אני מביטה אל הכרם
ויודעת את צפונות הגפן
ואת סודותיו של הווזר
שזורם לו ממש לידי.
כשאתעייף אשאל: מה נשמע בתל אביב?
אבל עם גלואז בפה
אני יכולה לחשוב רק על פריס
ועל הפסל של ז'אן דארק בככר
ולהגיד לה:
גם לי יש חזיונות
אבל החזיונות שלי
הם הרצונות שלי
של דברים שאולי יתגשמו.
בסך הכל הפסקתי להיות פסימית
כי מרק הלחם שאכלתי אתמול בכפר
הזכיר לי מרתפים של אוכל משומר
ששמרנו ליום הרת גורל.
אבל בכל זאת,
גם עכשיו
תנו לי
חור תולעת
ואקפוץ משם למימד
שם יושבות ומחכות לי
ווירג'יניה,לו וסוליטה
כי הן הגיבורות האמיתיות.
כי על בקבוק של שאטו לאפיט
יש לנו ביחד חזיונות
ועליות במעלות המדרגות
ואנחנו שומעות ברקע
את פעמון הכנסיה היפה
ליד המקום שאכלתי אתמול
מרק של לחם
ואיש שמן אחד שבישל בשר צייד
הייתה לו נשמה של מלאך
ואמרתי לו:בונסואר בונסואר
והוא עף כמו הנשר.
עכשיו אנחנו אומרות בונז'ור
לכל מי שמצטרף למעגל שלנו
ואני שואלת את וירג'יניה
איפה זה תל אביב?
תנו לי הר קטן אחד
על פסגת הפרינאים
ואבנה לי בית עץ
ואשקיף אחר הנשרים.
תנו לי גשר אחד
ואחצה אותו בטיולי
מעיר יפה אחת
לעיר יפה אחרת.
תנו לי מעבר אחד
ואתהלך בו
ואחזיק בקרניו של האייל
ואומר לו כי היום חג ומועד
היום אתקע בשופר.
אני מביטה אל הכרם
ויודעת את צפונות הגפן
ואת סודותיו של הווזר
שזורם לו ממש לידי.
כשאתעייף אשאל: מה נשמע בתל אביב?
אבל עם גלואז בפה
אני יכולה לחשוב רק על פריס
ועל הפסל של ז'אן דארק בככר
ולהגיד לה:
גם לי יש חזיונות
אבל החזיונות שלי
הם הרצונות שלי
של דברים שאולי יתגשמו.
בסך הכל הפסקתי להיות פסימית
כי מרק הלחם שאכלתי אתמול בכפר
הזכיר לי מרתפים של אוכל משומר
ששמרנו ליום הרת גורל.
אבל בכל זאת,
גם עכשיו
תנו לי
חור תולעת
ואקפוץ משם למימד
שם יושבות ומחכות לי
ווירג'יניה,לו וסוליטה
כי הן הגיבורות האמיתיות.
כי על בקבוק של שאטו לאפיט
יש לנו ביחד חזיונות
ועליות במעלות המדרגות
ואנחנו שומעות ברקע
את פעמון הכנסיה היפה
ליד המקום שאכלתי אתמול
מרק של לחם
ואיש שמן אחד שבישל בשר צייד
הייתה לו נשמה של מלאך
ואמרתי לו:בונסואר בונסואר
והוא עף כמו הנשר.
עכשיו אנחנו אומרות בונז'ור
לכל מי שמצטרף למעגל שלנו
ואני שואלת את וירג'יניה
איפה זה תל אביב?
תנו לי הר קטן אחד
על פסגת הפרינאים
ואבנה לי בית עץ
ואשקיף אחר הנשרים.
תנו לי גשר אחד
ואחצה אותו בטיולי
מעיר יפה אחת
לעיר יפה אחרת.
תנו לי מעבר אחד
ואתהלך בו
ואחזיק בקרניו של האייל
ואומר לו כי היום חג ומועד
היום אתקע בשופר.
אני מביטה אל הכרם
ויודעת את צפונות הגפן
ואת סודותיו של הווזר
שזורם לו ממש לידי.
כשאתעייף אשאל: מה נשמע בתל אביב?
אבל עם גלואז בפה
אני יכולה לחשוב רק על פריס
ועל הפסל של ז'אן דארק בככר
ולהגיד לה:
גם לי יש חזיונות
אבל החזיונות שלי
הם הרצונות שלי
של דברים שאולי יתגשמו.
בסך הכל הפסקתי להיות פסימית
כי מרק הלחם שאכלתי אתמול בכפר
הזכיר לי מרתפים של אוכל משומר
ששמרנו ליום הרת גורל.
אבל בכל זאת,
גם עכשיו
תנו לי
חור תולעת
ואקפוץ משם למימד
שם יושבות ומחכות לי
ווירג'יניה,לו וסוליטה
כי הן הגיבורות האמיתיות.
כי על בקבוק של שאטו לאפיט
יש לנו ביחד חזיונות
ועליות במעלות המדרגות
ואנחנו שומעות ברקע
את פעמון הכנסיה היפה
ליד המקום שאכלתי אתמול
מרק של לחם
ואיש שמן אחד שבישל בשר צייד
הייתה לו נשמה של מלאך
ואמרתי לו:בונסואר בונסואר
והוא עף כמו הנשר.
עכשיו אנחנו אומרות בונז'ור
לכל מי שמצטרף למעגל שלנו
ואני שואלת את וירג'יניה
איפה זה תל אביב?
אהבתי ללוונדרים שבגינה
מתחרה כמעט
באהבתי לאהוב לבי.
אסור לי לאהוב אותם כל כך.
כשהייתי קטנה
אהבתי עץ אחד שבחצר.
אהבתי אותו כמו את הורי.
כשאבי עקר אותו
כעסתי עליו
ואז הבנתי
שאני לא מקבלת את העולם
כמו שהוא.
כשגדלתי
הבנתי את זה שוב,
מסיבות אחרות
ולכן בניתי לי עולם פרטי.
בניתי אותו מכל שדות נפשי
צללתי פנימה לקרקעית נשמתי
ודליתי משם אבני חן היוליים
אתם בניתי עולם
שקירותיו עשויים צדפות
ותוכניו הם אוצרות תת קרקעיים
שגיליתי לאחר קדוחי העמוקים
כאילו חיפשתי אחר נפט או צמחי מרפא נדירים.
פעם הכרתי קלגסית
שהטיחה באוזני עלבונות מלוכלכים
וניסתה לשבור את אם הפנינה של ביתי.
אני בניתי חומה עשויה מאתר
וכל אותו אות קלון של הקלגסית
או כל אמירה מחפירה
לא תחדור את השכבה ההיולית השקופה.
כי הקלגסית תמצא את עצמה
לכודה במבוך שסביב גינת הלוונדר שלי
הלוונדר שריחו עוטף את
סביבות עולמי
ומציף ניחוחות של פרפיום נקי
שדוחה את מי המדמנה
של כל קלגס שהוא.
אהבתי ללוונדרים שבגינה
מתחרה כמעט
באהבתי לאהוב לבי.
אסור לי לאהוב אותם כל כך.
כשהייתי קטנה
אהבתי עץ אחד שבחצר.
אהבתי אותו כמו את הורי.
כשאבי עקר אותו
כעסתי עליו
ואז הבנתי
שאני לא מקבלת את העולם
כמו שהוא.
כשגדלתי
הבנתי את זה שוב,
מסיבות אחרות
ולכן בניתי לי עולם פרטי.
בניתי אותו מכל שדות נפשי
צללתי פנימה לקרקעית נשמתי
ודליתי משם אבני חן היוליים
אתם בניתי עולם
שקירותיו עשויים צדפות
ותוכניו הם אוצרות תת קרקעיים
שגיליתי לאחר קדוחי העמוקים
כאילו חיפשתי אחר נפט או צמחי מרפא נדירים.
פעם הכרתי קלגסית
שהטיחה באוזני עלבונות מלוכלכים
וניסתה לשבור את אם הפנינה של ביתי.
אני בניתי חומה עשויה מאתר
וכל אותו אות קלון של הקלגסית
או כל אמירה מחפירה
לא תחדור את השכבה ההיולית השקופה.
כי הקלגסית תמצא את עצמה
לכודה במבוך שסביב גינת הלוונדר שלי
הלוונדר שריחו עוטף את
סביבות עולמי
ומציף ניחוחות של פרפיום נקי
שדוחה את מי המדמנה
של כל קלגס שהוא.
אהבתי ללוונדרים שבגינה
מתחרה כמעט
באהבתי לאהוב לבי.
אסור לי לאהוב אותם כל כך.
כשהייתי קטנה
אהבתי עץ אחד שבחצר.
אהבתי אותו כמו את הורי.
כשאבי עקר אותו
כעסתי עליו
ואז הבנתי
שאני לא מקבלת את העולם
כמו שהוא.
כשגדלתי
הבנתי את זה שוב,
מסיבות אחרות
ולכן בניתי לי עולם פרטי.
בניתי אותו מכל שדות נפשי
צללתי פנימה לקרקעית נשמתי
ודליתי משם אבני חן היוליים
אתם בניתי עולם
שקירותיו עשויים צדפות
ותוכניו הם אוצרות תת קרקעיים
שגיליתי לאחר קדוחי העמוקים
כאילו חיפשתי אחר נפט או צמחי מרפא נדירים.
פעם הכרתי קלגסית
שהטיחה באוזני עלבונות מלוכלכים
וניסתה לשבור את אם הפנינה של ביתי.
אני בניתי חומה עשויה מאתר
וכל אותו אות קלון של הקלגסית
או כל אמירה מחפירה
לא תחדור את השכבה ההיולית השקופה.
כי הקלגסית תמצא את עצמה
לכודה במבוך שסביב גינת הלוונדר שלי
הלוונדר שריחו עוטף את
סביבות עולמי
ומציף ניחוחות של פרפיום נקי
שדוחה את מי המדמנה
של כל קלגס שהוא.
אהבתי ללוונדרים שבגינה
מתחרה כמעט
באהבתי לאהוב לבי.
אסור לי לאהוב אותם כל כך.
כשהייתי קטנה
אהבתי עץ אחד שבחצר.
אהבתי אותו כמו את הורי.
כשאבי עקר אותו
כעסתי עליו
ואז הבנתי
שאני לא מקבלת את העולם
כמו שהוא.
כשגדלתי
הבנתי את זה שוב,
מסיבות אחרות
ולכן בניתי לי עולם פרטי.
בניתי אותו מכל שדות נפשי
צללתי פנימה לקרקעית נשמתי
ודליתי משם אבני חן היוליים
אתם בניתי עולם
שקירותיו עשויים צדפות
ותוכניו הם אוצרות תת קרקעיים
שגיליתי לאחר קדוחי העמוקים
כאילו חיפשתי אחר נפט או צמחי מרפא נדירים.
פעם הכרתי קלגסית
שהטיחה באוזני עלבונות מלוכלכים
וניסתה לשבור את אם הפנינה של ביתי.
אני בניתי חומה עשויה מאתר
וכל אותו אות קלון של הקלגסית
או כל אמירה מחפירה
לא תחדור את השכבה ההיולית השקופה.
כי הקלגסית תמצא את עצמה
לכודה במבוך שסביב גינת הלוונדר שלי
הלוונדר שריחו עוטף את
סביבות עולמי
ומציף ניחוחות של פרפיום נקי
שדוחה את מי המדמנה
של כל קלגס שהוא.
לפעמים
כשיש לי זמן
אני עוצרת לרגע
ומסתכלת על הרגע
וחושבת על כל השמות שהיו לי
מאז ומתמיד.
אבל אני מרגישה נבוכה כל כך
ויודעת שיש רק שם אחד
שקורא לי לצאת החוצה
ולפני שאני יוצאת
השם הזה מסיט מעיני
כל שכבה שהיא לא רלוונטית אלי
ודואג לי
השם הזה
שכל מה שאיננו קשור בשמו
יופר
ולא יחובר.
כי אני יש לי אלף עטים נובעים
כולם נוטפים מדיו
חלקם נוטפים מדם
ואתם אני כותבת
לעיתים
בשם שהוא זר לי
וזר לכל מילותי.
אבל אני מחליטה
שעם השם שלי
אני אעשה הכל למען
שלמות הנפש שלי
ושירת הייסורים שלי תפנה
למעמקי הים
ומרום הרקיע
מקום שבו אני עיקשת בו
מקום שאני לא פוחדת בו
להציץ לראי המוות
מקום שם אני מופיעה בשמי.
נפשי מייחלת לחורשת עצי האגוז
ואני זקוקה רק לדגדוג קטן
כדי שיעיר אותי מהצורך ברגיעה
ואז עוצמת המילים
תצעד בסך
לקראת פיסת פרוזה אחת
שהיא אני
והיא מורשת אבותי
והיא שמי.
לפעמים
כשיש לי זמן
אני עוצרת לרגע
ומסתכלת על הרגע
וחושבת על כל השמות שהיו לי
מאז ומתמיד.
אבל אני מרגישה נבוכה כל כך
ויודעת שיש רק שם אחד
שקורא לי לצאת החוצה
ולפני שאני יוצאת
השם הזה מסיט מעיני
כל שכבה שהיא לא רלוונטית אלי
ודואג לי
השם הזה
שכל מה שאיננו קשור בשמו
יופר
ולא יחובר.
כי אני יש לי אלף עטים נובעים
כולם נוטפים מדיו
חלקם נוטפים מדם
ואתם אני כותבת
לעיתים
בשם שהוא זר לי
וזר לכל מילותי.
אבל אני מחליטה
שעם השם שלי
אני אעשה הכל למען
שלמות הנפש שלי
ושירת הייסורים שלי תפנה
למעמקי הים
ומרום הרקיע
מקום שבו אני עיקשת בו
מקום שאני לא פוחדת בו
להציץ לראי המוות
מקום שם אני מופיעה בשמי.
נפשי מייחלת לחורשת עצי האגוז
ואני זקוקה רק לדגדוג קטן
כדי שיעיר אותי מהצורך ברגיעה
ואז עוצמת המילים
תצעד בסך
לקראת פיסת פרוזה אחת
שהיא אני
והיא מורשת אבותי
והיא שמי.
לפעמים
כשיש לי זמן
אני עוצרת לרגע
ומסתכלת על הרגע
וחושבת על כל השמות שהיו לי
מאז ומתמיד.
אבל אני מרגישה נבוכה כל כך
ויודעת שיש רק שם אחד
שקורא לי לצאת החוצה
ולפני שאני יוצאת
השם הזה מסיט מעיני
כל שכבה שהיא לא רלוונטית אלי
ודואג לי
השם הזה
שכל מה שאיננו קשור בשמו
יופר
ולא יחובר.
כי אני יש לי אלף עטים נובעים
כולם נוטפים מדיו
חלקם נוטפים מדם
ואתם אני כותבת
לעיתים
בשם שהוא זר לי
וזר לכל מילותי.
אבל אני מחליטה
שעם השם שלי
אני אעשה הכל למען
שלמות הנפש שלי
ושירת הייסורים שלי תפנה
למעמקי הים
ומרום הרקיע
מקום שבו אני עיקשת בו
מקום שאני לא פוחדת בו
להציץ לראי המוות
מקום שם אני מופיעה בשמי.
נפשי מייחלת לחורשת עצי האגוז
ואני זקוקה רק לדגדוג קטן
כדי שיעיר אותי מהצורך ברגיעה
ואז עוצמת המילים
תצעד בסך
לקראת פיסת פרוזה אחת
שהיא אני
והיא מורשת אבותי
והיא שמי.
לפעמים
כשיש לי זמן
אני עוצרת לרגע
ומסתכלת על הרגע
וחושבת על כל השמות שהיו לי
מאז ומתמיד.
אבל אני מרגישה נבוכה כל כך
ויודעת שיש רק שם אחד
שקורא לי לצאת החוצה
ולפני שאני יוצאת
השם הזה מסיט מעיני
כל שכבה שהיא לא רלוונטית אלי
ודואג לי
השם הזה
שכל מה שאיננו קשור בשמו
יופר
ולא יחובר.
כי אני יש לי אלף עטים נובעים
כולם נוטפים מדיו
חלקם נוטפים מדם
ואתם אני כותבת
לעיתים
בשם שהוא זר לי
וזר לכל מילותי.
אבל אני מחליטה
שעם השם שלי
אני אעשה הכל למען
שלמות הנפש שלי
ושירת הייסורים שלי תפנה
למעמקי הים
ומרום הרקיע
מקום שבו אני עיקשת בו
מקום שאני לא פוחדת בו
להציץ לראי המוות
מקום שם אני מופיעה בשמי.
נפשי מייחלת לחורשת עצי האגוז
ואני זקוקה רק לדגדוג קטן
כדי שיעיר אותי מהצורך ברגיעה
ואז עוצמת המילים
תצעד בסך
לקראת פיסת פרוזה אחת
שהיא אני
והיא מורשת אבותי
והיא שמי.
אני רוצה לסלול שבילים
לכל הגנים שלי.
השביל הראשי יהיה השביל
בו יוסף ק' יימלט
מאלה שרוצים לעשות לו משפט
בגלל שהם רוצים לעשות לו משפט.
זה כייף לעשות למשהו משפט
כי אז אתה מצליח להוציא
את השגעון הפנימי שלך
ולהתעקש בכל הכוחות
לדבר על איוולת.
כי בדרך
כשאתה הולך במסדרונות
עם הפנים של האיוולת
אתה דורך על יוסף ק'
ובמקומו
מוצא את החתן שלך
שהופך להיות המחצלת המזוהמת שלך
ואז ביחד
במסדרונות
אתם אומרים: איוולת איוולת
יוסף ק' גנב לי את הכובע.
כי החתן יש לו עגבת
ולכלה צרעת
וזה עושה תודעת זיבה.
אני מחביאה את יוסף ק'
בתוך ארון קבורה
ועושה לו תענית
ומשחררת אותו בשביל שסללתי
כמו שמשחררים ציפור פצועה.
פעם היה לי דוד
שהיה שם אטבים של כביסה
במכנסיים
כדי שלא יתפסו לו על האופניים.
אולי הדוד הזה
ישים אטבים של כביסה
בעיניים של העיוורים
ויוליך אותם במסדרונות בית המשפט
ויגיד להם:
אני הולך לשתות קפה עם יעקוב פרנק.
תודיעו לי בסוף המשפט
אם נגמרה להם הצרעת.
אני רוצה לסלול שבילים
לכל הגנים שלי.
השביל הראשי יהיה השביל
בו יוסף ק' יימלט
מאלה שרוצים לעשות לו משפט
בגלל שהם רוצים לעשות לו משפט.
זה כייף לעשות למשהו משפט
כי אז אתה מצליח להוציא
את השגעון הפנימי שלך
ולהתעקש בכל הכוחות
לדבר על איוולת.
כי בדרך
כשאתה הולך במסדרונות
עם הפנים של האיוולת
אתה דורך על יוסף ק'
ובמקומו
מוצא את החתן שלך
שהופך להיות המחצלת המזוהמת שלך
ואז ביחד
במסדרונות
אתם אומרים: איוולת איוולת
יוסף ק' גנב לי את הכובע.
כי החתן יש לו עגבת
ולכלה צרעת
וזה עושה תודעת זיבה.
אני מחביאה את יוסף ק'
בתוך ארון קבורה
ועושה לו תענית
ומשחררת אותו בשביל שסללתי
כמו שמשחררים ציפור פצועה.
פעם היה לי דוד
שהיה שם אטבים של כביסה
במכנסיים
כדי שלא יתפסו לו על האופניים.
אולי הדוד הזה
ישים אטבים של כביסה
בעיניים של העיוורים
ויוליך אותם במסדרונות בית המשפט
ויגיד להם:
אני הולך לשתות קפה עם יעקוב פרנק.
תודיעו לי בסוף המשפט
אם נגמרה להם הצרעת.
אני רוצה לסלול שבילים
לכל הגנים שלי.
השביל הראשי יהיה השביל
בו יוסף ק' יימלט
מאלה שרוצים לעשות לו משפט
בגלל שהם רוצים לעשות לו משפט.
זה כייף לעשות למשהו משפט
כי אז אתה מצליח להוציא
את השגעון הפנימי שלך
ולהתעקש בכל הכוחות
לדבר על איוולת.
כי בדרך
כשאתה הולך במסדרונות
עם הפנים של האיוולת
אתה דורך על יוסף ק'
ובמקומו
מוצא את החתן שלך
שהופך להיות המחצלת המזוהמת שלך
ואז ביחד
במסדרונות
אתם אומרים: איוולת איוולת
יוסף ק' גנב לי את הכובע.
כי החתן יש לו עגבת
ולכלה צרעת
וזה עושה תודעת זיבה.
אני מחביאה את יוסף ק'
בתוך ארון קבורה
ועושה לו תענית
ומשחררת אותו בשביל שסללתי
כמו שמשחררים ציפור פצועה.
פעם היה לי דוד
שהיה שם אטבים של כביסה
במכנסיים
כדי שלא יתפסו לו על האופניים.
אולי הדוד הזה
ישים אטבים של כביסה
בעיניים של העיוורים
ויוליך אותם במסדרונות בית המשפט
ויגיד להם:
אני הולך לשתות קפה עם יעקוב פרנק.
תודיעו לי בסוף המשפט
אם נגמרה להם הצרעת.
אני רוצה לסלול שבילים
לכל הגנים שלי.
השביל הראשי יהיה השביל
בו יוסף ק' יימלט
מאלה שרוצים לעשות לו משפט
בגלל שהם רוצים לעשות לו משפט.
זה כייף לעשות למשהו משפט
כי אז אתה מצליח להוציא
את השגעון הפנימי שלך
ולהתעקש בכל הכוחות
לדבר על איוולת.
כי בדרך
כשאתה הולך במסדרונות
עם הפנים של האיוולת
אתה דורך על יוסף ק'
ובמקומו
מוצא את החתן שלך
שהופך להיות המחצלת המזוהמת שלך
ואז ביחד
במסדרונות
אתם אומרים: איוולת איוולת
יוסף ק' גנב לי את הכובע.
כי החתן יש לו עגבת
ולכלה צרעת
וזה עושה תודעת זיבה.
אני מחביאה את יוסף ק'
בתוך ארון קבורה
ועושה לו תענית
ומשחררת אותו בשביל שסללתי
כמו שמשחררים ציפור פצועה.
פעם היה לי דוד
שהיה שם אטבים של כביסה
במכנסיים
כדי שלא יתפסו לו על האופניים.
אולי הדוד הזה
ישים אטבים של כביסה
בעיניים של העיוורים
ויוליך אותם במסדרונות בית המשפט
ויגיד להם:
אני הולך לשתות קפה עם יעקוב פרנק.
תודיעו לי בסוף המשפט
אם נגמרה להם הצרעת.
מסתכלת דרך החלונות שלי
כאילו משהו שם להם מסגרות
והם עכשיו במוזאון
לאמנות מודרנית
ציור היפר ראליסטי של הטבע
נמצא עכשיו במסגור של חלונות
ונצב שם אל מול פני האין סוף
ואומר לי
שאתקע לו עוד מסמר
כדי שתמונת הנוף לא תפול מהקיר.
באחד המיסגורים
טירה עתיקה עם גגות צפחה
אבל מה שאני בעצם רואה
זה את הבעל המת של בעלת הטירה
קבור בסלע
תקעה אותו בין האבנים
והיא יושבת לה למעלה בטירה
גבירת הטירה
ומשתינה עליו מגבוה.
בטח זורקת עליו יום יום
את השושנים שנובלים לה
מואזת הקריסטל
שבסלון של הטירה.
גם בעלת הטירה
עם רגל אחד באדמה
ובטח גם היא תבקש להקבר
בתוך הסלע
למרגלות הטירה
צמוד לבעלה
והדיירים החדשים
יישתלו ג'רניום אדום
בין סבך העצמות שלהם.
ככה זה כשכוכב הצפון מביט
מלמעלה
ואומר:
איזה פוסטמות.
כי גם לסלעים יש זכרון שלהם
ושל כל האנשים שעברו בשביל ממול
ולפעמים אפילו מהעיניים שלהם
זולגת דמעה
אולי של מים,אולי של דם
והזמן שלהם הוא זמן של נצח
לכן המשאלה שלהם היא
להביא את ג'וני הולידיי
איש הנצח
להתייצב על במה ממול
ולשיר שיר ארוטי
ונערות צעירות מנופפות ברקע
וצועקות:ג'וני ג'וני
אל תמות
כי כבר אין מקום בסלע
לעוד אדיוט
להקבר פה.
מסתכלת דרך החלונות שלי
כאילו משהו שם להם מסגרות
והם עכשיו במוזאון
לאמנות מודרנית
ציור היפר ראליסטי של הטבע
נמצא עכשיו במסגור של חלונות
ונצב שם אל מול פני האין סוף
ואומר לי
שאתקע לו עוד מסמר
כדי שתמונת הנוף לא תפול מהקיר.
באחד המיסגורים
טירה עתיקה עם גגות צפחה
אבל מה שאני בעצם רואה
זה את הבעל המת של בעלת הטירה
קבור בסלע
תקעה אותו בין האבנים
והיא יושבת לה למעלה בטירה
גבירת הטירה
ומשתינה עליו מגבוה.
בטח זורקת עליו יום יום
את השושנים שנובלים לה
מואזת הקריסטל
שבסלון של הטירה.
גם בעלת הטירה
עם רגל אחד באדמה
ובטח גם היא תבקש להקבר
בתוך הסלע
למרגלות הטירה
צמוד לבעלה
והדיירים החדשים
יישתלו ג'רניום אדום
בין סבך העצמות שלהם.
ככה זה כשכוכב הצפון מביט
מלמעלה
ואומר:
איזה פוסטמות.
כי גם לסלעים יש זכרון שלהם
ושל כל האנשים שעברו בשביל ממול
ולפעמים אפילו מהעיניים שלהם
זולגת דמעה
אולי של מים,אולי של דם
והזמן שלהם הוא זמן של נצח
לכן המשאלה שלהם היא
להביא את ג'וני הולידיי
איש הנצח
להתייצב על במה ממול
ולשיר שיר ארוטי
ונערות צעירות מנופפות ברקע
וצועקות:ג'וני ג'וני
אל תמות
כי כבר אין מקום בסלע
לעוד אדיוט
להקבר פה.
מסתכלת דרך החלונות שלי
כאילו משהו שם להם מסגרות
והם עכשיו במוזאון
לאמנות מודרנית
ציור היפר ראליסטי של הטבע
נמצא עכשיו במסגור של חלונות
ונצב שם אל מול פני האין סוף
ואומר לי
שאתקע לו עוד מסמר
כדי שתמונת הנוף לא תפול מהקיר.
באחד המיסגורים
טירה עתיקה עם גגות צפחה
אבל מה שאני בעצם רואה
זה את הבעל המת של בעלת הטירה
קבור בסלע
תקעה אותו בין האבנים
והיא יושבת לה למעלה בטירה
גבירת הטירה
ומשתינה עליו מגבוה.
בטח זורקת עליו יום יום
את השושנים שנובלים לה
מואזת הקריסטל
שבסלון של הטירה.
גם בעלת הטירה
עם רגל אחד באדמה
ובטח גם היא תבקש להקבר
בתוך הסלע
למרגלות הטירה
צמוד לבעלה
והדיירים החדשים
יישתלו ג'רניום אדום
בין סבך העצמות שלהם.
ככה זה כשכוכב הצפון מביט
מלמעלה
ואומר:
איזה פוסטמות.
כי גם לסלעים יש זכרון שלהם
ושל כל האנשים שעברו בשביל ממול
ולפעמים אפילו מהעיניים שלהם
זולגת דמעה
אולי של מים,אולי של דם
והזמן שלהם הוא זמן של נצח
לכן המשאלה שלהם היא
להביא את ג'וני הולידיי
איש הנצח
להתייצב על במה ממול
ולשיר שיר ארוטי
ונערות צעירות מנופפות ברקע
וצועקות:ג'וני ג'וני
אל תמות
כי כבר אין מקום בסלע
לעוד אדיוט
להקבר פה.
מסתכלת דרך החלונות שלי
כאילו משהו שם להם מסגרות
והם עכשיו במוזאון
לאמנות מודרנית
ציור היפר ראליסטי של הטבע
נמצא עכשיו במסגור של חלונות
ונצב שם אל מול פני האין סוף
ואומר לי
שאתקע לו עוד מסמר
כדי שתמונת הנוף לא תפול מהקיר.
באחד המיסגורים
טירה עתיקה עם גגות צפחה
אבל מה שאני בעצם רואה
זה את הבעל המת של בעלת הטירה
קבור בסלע
תקעה אותו בין האבנים
והיא יושבת לה למעלה בטירה
גבירת הטירה
ומשתינה עליו מגבוה.
בטח זורקת עליו יום יום
את השושנים שנובלים לה
מואזת הקריסטל
שבסלון של הטירה.
גם בעלת הטירה
עם רגל אחד באדמה
ובטח גם היא תבקש להקבר
בתוך הסלע
למרגלות הטירה
צמוד לבעלה
והדיירים החדשים
יישתלו ג'רניום אדום
בין סבך העצמות שלהם.
ככה זה כשכוכב הצפון מביט
מלמעלה
ואומר:
איזה פוסטמות.
כי גם לסלעים יש זכרון שלהם
ושל כל האנשים שעברו בשביל ממול
ולפעמים אפילו מהעיניים שלהם
זולגת דמעה
אולי של מים,אולי של דם
והזמן שלהם הוא זמן של נצח
לכן המשאלה שלהם היא
להביא את ג'וני הולידיי
איש הנצח
להתייצב על במה ממול
ולשיר שיר ארוטי
ונערות צעירות מנופפות ברקע
וצועקות:ג'וני ג'וני
אל תמות
כי כבר אין מקום בסלע
לעוד אדיוט
להקבר פה.
אני רוצה להניח את הראש שלי
על האדמה
ולישון שינה של שקט.
לפעמים נדמה לי שאני שומעת
קולות של יבבה מתוך האדמה
וזה מעציב את רוחי
כאילו יש שם איזשהו צ'לו תת אדמתי
שמנגן איזושהי מנגינה
שרוצה לצאת החוצה
כמו
ממעמקים קראתי יה.
אבל,
כשאני כבר לא כל כך עייפה
אני שמה את הראש שלי על הכרית
ומתפללת לאלוהים
ומבקשת ממנו
עזור לי!
ואז יפעת המראות
שעוטפים את הנוף
מחלונות מקום מושבי
הם תנחומי שלי
למגע הייסורים
שנושק לעורי
והתנחומים שלי
הם תנחומיו של כל היקום.
מזל שיש לי סיגריה גלואז
שמנקה לי את כל הצלקות
ומזל שאני יודעת לקלל ביידיש
ואומרת: יופט פויו מט.
כי זה משחרר את כל ההורמונים
שטמונים עמוק בתוך האני
ושוטפים את הסבל
בחדווה אדירה
שמילדת מחדש
את כל הדובדבנים
שנמצאים בצדי הדרכים
בקמינו
של החיים שלי.
אני רוצה להניח את הראש שלי
על האדמה
ולישון שינה של שקט.
לפעמים נדמה לי שאני שומעת
קולות של יבבה מתוך האדמה
וזה מעציב את רוחי
כאילו יש שם איזשהו צ'לו תת אדמתי
שמנגן איזושהי מנגינה
שרוצה לצאת החוצה
כמו
ממעמקים קראתי יה.
אבל,
כשאני כבר לא כל כך עייפה
אני שמה את הראש שלי על הכרית
ומתפללת לאלוהים
ומבקשת ממנו
עזור לי!
ואז יפעת המראות
שעוטפים את הנוף
מחלונות מקום מושבי
הם תנחומי שלי
למגע הייסורים
שנושק לעורי
והתנחומים שלי
הם תנחומיו של כל היקום.
מזל שיש לי סיגריה גלואז
שמנקה לי את כל הצלקות
ומזל שאני יודעת לקלל ביידיש
ואומרת: יופט פויו מט.
כי זה משחרר את כל ההורמונים
שטמונים עמוק בתוך האני
ושוטפים את הסבל
בחדווה אדירה
שמילדת מחדש
את כל הדובדבנים
שנמצאים בצדי הדרכים
בקמינו
של החיים שלי.
אני רוצה להניח את הראש שלי
על האדמה
ולישון שינה של שקט.
לפעמים נדמה לי שאני שומעת
קולות של יבבה מתוך האדמה
וזה מעציב את רוחי
כאילו יש שם איזשהו צ'לו תת אדמתי
שמנגן איזושהי מנגינה
שרוצה לצאת החוצה
כמו
ממעמקים קראתי יה.
אבל,
כשאני כבר לא כל כך עייפה
אני שמה את הראש שלי על הכרית
ומתפללת לאלוהים
ומבקשת ממנו
עזור לי!
ואז יפעת המראות
שעוטפים את הנוף
מחלונות מקום מושבי
הם תנחומי שלי
למגע הייסורים
שנושק לעורי
והתנחומים שלי
הם תנחומיו של כל היקום.
מזל שיש לי סיגריה גלואז
שמנקה לי את כל הצלקות
ומזל שאני יודעת לקלל ביידיש
ואומרת: יופט פויו מט.
כי זה משחרר את כל ההורמונים
שטמונים עמוק בתוך האני
ושוטפים את הסבל
בחדווה אדירה
שמילדת מחדש
את כל הדובדבנים
שנמצאים בצדי הדרכים
בקמינו
של החיים שלי.
אני רוצה להניח את הראש שלי
על האדמה
ולישון שינה של שקט.
לפעמים נדמה לי שאני שומעת
קולות של יבבה מתוך האדמה
וזה מעציב את רוחי
כאילו יש שם איזשהו צ'לו תת אדמתי
שמנגן איזושהי מנגינה
שרוצה לצאת החוצה
כמו
ממעמקים קראתי יה.
אבל,
כשאני כבר לא כל כך עייפה
אני שמה את הראש שלי על הכרית
ומתפללת לאלוהים
ומבקשת ממנו
עזור לי!
ואז יפעת המראות
שעוטפים את הנוף
מחלונות מקום מושבי
הם תנחומי שלי
למגע הייסורים
שנושק לעורי
והתנחומים שלי
הם תנחומיו של כל היקום.
מזל שיש לי סיגריה גלואז
שמנקה לי את כל הצלקות
ומזל שאני יודעת לקלל ביידיש
ואומרת: יופט פויו מט.
כי זה משחרר את כל ההורמונים
שטמונים עמוק בתוך האני
ושוטפים את הסבל
בחדווה אדירה
שמילדת מחדש
את כל הדובדבנים
שנמצאים בצדי הדרכים
בקמינו
של החיים שלי.