כצלמת, איב ארנולד ידועה כמי שהצליחה להגיע מתחת לפני השטח עם מושאי צילומיה, לצלם את האדם המסתתר מאחורי האישיות. אחת מתמונותיה הידועות מציגה את מריליו מונרו משננת את שורותיה מאחורי הקלעים לסרט ״יוצאי הדופן״. מונרו התקשתה לשנן את המילים וחשה חוסר בטחון בעקבות זה. הקשר ארוך השנים שנוצר בין איב למרילין אפשר לה לצלם אותה ברגע אינטימי מעבר לחזות מלאת הביטחון אותה אנו רגילים לראות בתמונות.
כצלמת, איב ארנולד ידועה כמי שהצליחה להגיע מתחת לפני השטח עם מושאי צילומיה, לצלם את האדם המסתתר מאחורי האישיות. אחת מתמונותיה הידועות מציגה את מריליו מונרו משננת את שורותיה מאחורי הקלעים לסרט ״יוצאי הדופן״. מונרו התקשתה לשנן את המילים וחשה חוסר בטחון בעקבות זה. הקשר ארוך השנים שנוצר בין איב למרילין אפשר לה לצלם אותה ברגע אינטימי מעבר לחזות מלאת הביטחון אותה אנו רגילים לראות בתמונות.
כצלמת, איב ארנולד ידועה כמי שהצליחה להגיע מתחת לפני השטח עם מושאי צילומיה, לצלם את האדם המסתתר מאחורי האישיות. אחת מתמונותיה הידועות מציגה את מריליו מונרו משננת את שורותיה מאחורי הקלעים לסרט ״יוצאי הדופן״. מונרו התקשתה לשנן את המילים וחשה חוסר בטחון בעקבות זה. הקשר ארוך השנים שנוצר בין איב למרילין אפשר לה לצלם אותה ברגע אינטימי מעבר לחזות מלאת הביטחון אותה אנו רגילים לראות בתמונות.
כצלמת, איב ארנולד ידועה כמי שהצליחה להגיע מתחת לפני השטח עם מושאי צילומיה, לצלם את האדם המסתתר מאחורי האישיות. אחת מתמונותיה הידועות מציגה את מריליו מונרו משננת את שורותיה מאחורי הקלעים לסרט ״יוצאי הדופן״. מונרו התקשתה לשנן את המילים וחשה חוסר בטחון בעקבות זה. הקשר ארוך השנים שנוצר בין איב למרילין אפשר לה לצלם אותה ברגע אינטימי מעבר לחזות מלאת הביטחון אותה אנו רגילים לראות בתמונות.
דיאן ארבוס נולדה בניו יורק בשנת 1923 למהגרים מרוסיה. הם היו עשירים ולמרות המיתון הגדול של התקופה, דיאן לא סבלה בילדותה מהמחסור. דיאן גודלה בעיקר על ידי משרתות. שאר משפחתה גם הם עסקו באומנויות השונות, אביה היה צייר, אחותה מעצבת, ואחיה משורר.
את מצלמתה הראשונה קיבלה ארבוס בגיל 18. את הקריירה החלה בסטודיו עצמאי לצילום עם בעלה. הם הפיקו קמפיינים למגזינים כמו ווג, גלמור וסבנטין.
אך לא עבר זמן רב וארבוס חיפשה לצלם תמונות חדות, ללא הגרעון האופייני לעבודתה הראשונית, אשר מחפשות את הרוע - את אותו הדבר שאנשים מפנים אליו את מבטם - היא אומרת בראיון.
צילומיה, למרות שרובם צילומי רחוב, מעמידים את הדמויות ישירות אל מול המצלמה, עם פלאש חזק גם אם נלקחו באור יום. עם הדמויות אותן צילמה פיתחה ארבוס מערכות יחסים ארוכות טווח על אף הזמן החפוז בהן נלקחו.
דיאן ארבוס נולדה בניו יורק בשנת 1923 למהגרים מרוסיה. הם היו עשירים ולמרות המיתון הגדול של התקופה, דיאן לא סבלה בילדותה מהמחסור. דיאן גודלה בעיקר על ידי משרתות. שאר משפחתה גם הם עסקו באומנויות השונות, אביה היה צייר, אחותה מעצבת, ואחיה משורר.
את מצלמתה הראשונה קיבלה ארבוס בגיל 18. את הקריירה החלה בסטודיו עצמאי לצילום עם בעלה. הם הפיקו קמפיינים למגזינים כמו ווג, גלמור וסבנטין.
אך לא עבר זמן רב וארבוס חיפשה לצלם תמונות חדות, ללא הגרעון האופייני לעבודתה הראשונית, אשר מחפשות את הרוע - את אותו הדבר שאנשים מפנים אליו את מבטם - היא אומרת בראיון.
צילומיה, למרות שרובם צילומי רחוב, מעמידים את הדמויות ישירות אל מול המצלמה, עם פלאש חזק גם אם נלקחו באור יום. עם הדמויות אותן צילמה פיתחה ארבוס מערכות יחסים ארוכות טווח על אף הזמן החפוז בהן נלקחו.
דיאן ארבוס נולדה בניו יורק בשנת 1923 למהגרים מרוסיה. הם היו עשירים ולמרות המיתון הגדול של התקופה, דיאן לא סבלה בילדותה מהמחסור. דיאן גודלה בעיקר על ידי משרתות. שאר משפחתה גם הם עסקו באומנויות השונות, אביה היה צייר, אחותה מעצבת, ואחיה משורר.
את מצלמתה הראשונה קיבלה ארבוס בגיל 18. את הקריירה החלה בסטודיו עצמאי לצילום עם בעלה. הם הפיקו קמפיינים למגזינים כמו ווג, גלמור וסבנטין.
אך לא עבר זמן רב וארבוס חיפשה לצלם תמונות חדות, ללא הגרעון האופייני לעבודתה הראשונית, אשר מחפשות את הרוע - את אותו הדבר שאנשים מפנים אליו את מבטם - היא אומרת בראיון.
צילומיה, למרות שרובם צילומי רחוב, מעמידים את הדמויות ישירות אל מול המצלמה, עם פלאש חזק גם אם נלקחו באור יום. עם הדמויות אותן צילמה פיתחה ארבוס מערכות יחסים ארוכות טווח על אף הזמן החפוז בהן נלקחו.
דיאן ארבוס נולדה בניו יורק בשנת 1923 למהגרים מרוסיה. הם היו עשירים ולמרות המיתון הגדול של התקופה, דיאן לא סבלה בילדותה מהמחסור. דיאן גודלה בעיקר על ידי משרתות. שאר משפחתה גם הם עסקו באומנויות השונות, אביה היה צייר, אחותה מעצבת, ואחיה משורר.
את מצלמתה הראשונה קיבלה ארבוס בגיל 18. את הקריירה החלה בסטודיו עצמאי לצילום עם בעלה. הם הפיקו קמפיינים למגזינים כמו ווג, גלמור וסבנטין.
אך לא עבר זמן רב וארבוס חיפשה לצלם תמונות חדות, ללא הגרעון האופייני לעבודתה הראשונית, אשר מחפשות את הרוע - את אותו הדבר שאנשים מפנים אליו את מבטם - היא אומרת בראיון.
צילומיה, למרות שרובם צילומי רחוב, מעמידים את הדמויות ישירות אל מול המצלמה, עם פלאש חזק גם אם נלקחו באור יום. עם הדמויות אותן צילמה פיתחה ארבוס מערכות יחסים ארוכות טווח על אף הזמן החפוז בהן נלקחו.
מערכת היחסים של הנרי קרטייה ברסון עם הנרי מטיס החלה בצורה יוצאת דופן. ברסון נפל בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, נמלט בשנת 1943 והצטרף למחתרת. בתקופה זו צילם ברסון אמנים שונים בצרפת, ביניהם מטיס עצמו.
בשנת 1944 ביקר את מטיס בביתו באלפים מספר פעמים. מטיס היה בשנות השישים לחייו ובילה את רוב זמנו על כסא גלגלים בעקבות ניתוח. האומנות שימשה אותו להרגיע את רוחו כמו שכסא נותן מנוחה לגופו, אמר.
כאשר ביקרתי את מטיס הייתי יושב בפינה ולא משמיע קול, אמר ברסון. התנהגות זו אפיינה אותו - למעשה הוא ניחן ביכולת להיות שקוף אל מול מושאי צילומיו.
מערכת היחסים של הנרי קרטייה ברסון עם הנרי מטיס החלה בצורה יוצאת דופן. ברסון נפל בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, נמלט בשנת 1943 והצטרף למחתרת. בתקופה זו צילם ברסון אמנים שונים בצרפת, ביניהם מטיס עצמו.
בשנת 1944 ביקר את מטיס בביתו באלפים מספר פעמים. מטיס היה בשנות השישים לחייו ובילה את רוב זמנו על כסא גלגלים בעקבות ניתוח. האומנות שימשה אותו להרגיע את רוחו כמו שכסא נותן מנוחה לגופו, אמר.
כאשר ביקרתי את מטיס הייתי יושב בפינה ולא משמיע קול, אמר ברסון. התנהגות זו אפיינה אותו - למעשה הוא ניחן ביכולת להיות שקוף אל מול מושאי צילומיו.
מערכת היחסים של הנרי קרטייה ברסון עם הנרי מטיס החלה בצורה יוצאת דופן. ברסון נפל בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, נמלט בשנת 1943 והצטרף למחתרת. בתקופה זו צילם ברסון אמנים שונים בצרפת, ביניהם מטיס עצמו.
בשנת 1944 ביקר את מטיס בביתו באלפים מספר פעמים. מטיס היה בשנות השישים לחייו ובילה את רוב זמנו על כסא גלגלים בעקבות ניתוח. האומנות שימשה אותו להרגיע את רוחו כמו שכסא נותן מנוחה לגופו, אמר.
כאשר ביקרתי את מטיס הייתי יושב בפינה ולא משמיע קול, אמר ברסון. התנהגות זו אפיינה אותו - למעשה הוא ניחן ביכולת להיות שקוף אל מול מושאי צילומיו.
מערכת היחסים של הנרי קרטייה ברסון עם הנרי מטיס החלה בצורה יוצאת דופן. ברסון נפל בשבי הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, נמלט בשנת 1943 והצטרף למחתרת. בתקופה זו צילם ברסון אמנים שונים בצרפת, ביניהם מטיס עצמו.
בשנת 1944 ביקר את מטיס בביתו באלפים מספר פעמים. מטיס היה בשנות השישים לחייו ובילה את רוב זמנו על כסא גלגלים בעקבות ניתוח. האומנות שימשה אותו להרגיע את רוחו כמו שכסא נותן מנוחה לגופו, אמר.
כאשר ביקרתי את מטיס הייתי יושב בפינה ולא משמיע קול, אמר ברסון. התנהגות זו אפיינה אותו - למעשה הוא ניחן ביכולת להיות שקוף אל מול מושאי צילומיו.
ג׳ונתן מיי הוא צלם אוסטרלי שלאחרונה נסע אל עיירת מכרות סובייטית נטושה בשם פירמידיאן לתעד את שאריות החיים שנותרו לאחר שתושבי העיירה עזבו.
ממוקמת בגבול נורבגיה ונמכרה לברית המועצות בשנות העשרים - העיירה בזמנה היתה ביטוי של האידאה הסובייטית. בשיאה גרו בה למעלה מאלף תושבים אשר שגשגו תחת עיני הק.ג.ב. לאחר נפילת ברית המועצות ניתנה הוראה לנטוש מיד את העיירה ולחזור בהקדם לאמא רוסיה.
תמונותיו של מיי מתעדות את העזיבה המהירה, שולחנות עמוסים, צילומים ממוסגרים, ובריכות שחיה ריקות קפואות בזמן.
ג׳ונתן מיי הוא צלם אוסטרלי שלאחרונה נסע אל עיירת מכרות סובייטית נטושה בשם פירמידיאן לתעד את שאריות החיים שנותרו לאחר שתושבי העיירה עזבו.
ממוקמת בגבול נורבגיה ונמכרה לברית המועצות בשנות העשרים - העיירה בזמנה היתה ביטוי של האידאה הסובייטית. בשיאה גרו בה למעלה מאלף תושבים אשר שגשגו תחת עיני הק.ג.ב. לאחר נפילת ברית המועצות ניתנה הוראה לנטוש מיד את העיירה ולחזור בהקדם לאמא רוסיה.
תמונותיו של מיי מתעדות את העזיבה המהירה, שולחנות עמוסים, צילומים ממוסגרים, ובריכות שחיה ריקות קפואות בזמן.
ג׳ונתן מיי הוא צלם אוסטרלי שלאחרונה נסע אל עיירת מכרות סובייטית נטושה בשם פירמידיאן לתעד את שאריות החיים שנותרו לאחר שתושבי העיירה עזבו.
ממוקמת בגבול נורבגיה ונמכרה לברית המועצות בשנות העשרים - העיירה בזמנה היתה ביטוי של האידאה הסובייטית. בשיאה גרו בה למעלה מאלף תושבים אשר שגשגו תחת עיני הק.ג.ב. לאחר נפילת ברית המועצות ניתנה הוראה לנטוש מיד את העיירה ולחזור בהקדם לאמא רוסיה.
תמונותיו של מיי מתעדות את העזיבה המהירה, שולחנות עמוסים, צילומים ממוסגרים, ובריכות שחיה ריקות קפואות בזמן.
ג׳ונתן מיי הוא צלם אוסטרלי שלאחרונה נסע אל עיירת מכרות סובייטית נטושה בשם פירמידיאן לתעד את שאריות החיים שנותרו לאחר שתושבי העיירה עזבו.
ממוקמת בגבול נורבגיה ונמכרה לברית המועצות בשנות העשרים - העיירה בזמנה היתה ביטוי של האידאה הסובייטית. בשיאה גרו בה למעלה מאלף תושבים אשר שגשגו תחת עיני הק.ג.ב. לאחר נפילת ברית המועצות ניתנה הוראה לנטוש מיד את העיירה ולחזור בהקדם לאמא רוסיה.
תמונותיו של מיי מתעדות את העזיבה המהירה, שולחנות עמוסים, צילומים ממוסגרים, ובריכות שחיה ריקות קפואות בזמן.
רוי ליכטנשטיין הוא שם נרדף לפופ ארט. יליד ניו יורק, שאב רוי את השראתו מפרסומות, קומיקס, ואיכות ירודה של עיתונים יומיים. בין הקולגות שלו באותה תקופה היו ג׳יימס רוזנקוויסט, ג׳ספר ג׳ונס וכמובן אנדי וורהול.
בשנות השמונים כאשר פגש אותו הצלם תומס הופקר בסטודיו בלונג איילנד הוא היה בשיאה של קריירת ציורי קיר. ציור פופ זה ציור תעשייתי, משמעותן של עבודותיי היא כי הן תעשייתיות, אמר רוי. כך יראה העולם בקרוב.
הופקר צילם את רוי פעמים רבות במשך עשרים השנים הבאות, ובמשך קריירה עשירה של למעלה מ5000 עבודות שייצר ליכטנשטיין.
רוי ליכטנשטיין הוא שם נרדף לפופ ארט. יליד ניו יורק, שאב רוי את השראתו מפרסומות, קומיקס, ואיכות ירודה של עיתונים יומיים. בין הקולגות שלו באותה תקופה היו ג׳יימס רוזנקוויסט, ג׳ספר ג׳ונס וכמובן אנדי וורהול.
בשנות השמונים כאשר פגש אותו הצלם תומס הופקר בסטודיו בלונג איילנד הוא היה בשיאה של קריירת ציורי קיר. ציור פופ זה ציור תעשייתי, משמעותן של עבודותיי היא כי הן תעשייתיות, אמר רוי. כך יראה העולם בקרוב.
הופקר צילם את רוי פעמים רבות במשך עשרים השנים הבאות, ובמשך קריירה עשירה של למעלה מ5000 עבודות שייצר ליכטנשטיין.
רוי ליכטנשטיין הוא שם נרדף לפופ ארט. יליד ניו יורק, שאב רוי את השראתו מפרסומות, קומיקס, ואיכות ירודה של עיתונים יומיים. בין הקולגות שלו באותה תקופה היו ג׳יימס רוזנקוויסט, ג׳ספר ג׳ונס וכמובן אנדי וורהול.
בשנות השמונים כאשר פגש אותו הצלם תומס הופקר בסטודיו בלונג איילנד הוא היה בשיאה של קריירת ציורי קיר. ציור פופ זה ציור תעשייתי, משמעותן של עבודותיי היא כי הן תעשייתיות, אמר רוי. כך יראה העולם בקרוב.
הופקר צילם את רוי פעמים רבות במשך עשרים השנים הבאות, ובמשך קריירה עשירה של למעלה מ5000 עבודות שייצר ליכטנשטיין.
רוי ליכטנשטיין הוא שם נרדף לפופ ארט. יליד ניו יורק, שאב רוי את השראתו מפרסומות, קומיקס, ואיכות ירודה של עיתונים יומיים. בין הקולגות שלו באותה תקופה היו ג׳יימס רוזנקוויסט, ג׳ספר ג׳ונס וכמובן אנדי וורהול.
בשנות השמונים כאשר פגש אותו הצלם תומס הופקר בסטודיו בלונג איילנד הוא היה בשיאה של קריירת ציורי קיר. ציור פופ זה ציור תעשייתי, משמעותן של עבודותיי היא כי הן תעשייתיות, אמר רוי. כך יראה העולם בקרוב.
הופקר צילם את רוי פעמים רבות במשך עשרים השנים הבאות, ובמשך קריירה עשירה של למעלה מ5000 עבודות שייצר ליכטנשטיין.
הצלמת לטיציה בטגליה האיטלקיה, קיום בת 84 - נחשבת לאחת הדמויות החשובות בתחום ההיסטוריה הסוציאלית במדינתה. בעבודתה האמיצה צילמה לטיציה את המציאות האלימה של המאפיה ושל קורבנותיה בסיציליה.
צילומיה עזרו לגבש את דעת הקהל כנגד הגברתנות הכנופייתית של שנות ה90 על ידי הנצחה של המציאות שאנשים העדיפו פשוט לא להביט בה - גופות מלאות דם ברחובות. כמו כן היא ניפצה לחלוטין את המיתוס שמאפיה רוצחת רק בקירבה ואינה פוגעת באזרחים.
צילומיה הקשים ביותר הם של גופות ילדים. אולי עצם היותה אישה עזר במקרה זה לצלם את התמונות. זה המוות, כך זה נראה, אומרות התמונות שלה ללא יפיוף, ללא דרמה מיותרת וללא התנצלות. המוות מחכה לכולם - קורבנות מאפיה ולכל השאר.
הצלמת לטיציה בטגליה האיטלקיה, קיום בת 84 - נחשבת לאחת הדמויות החשובות בתחום ההיסטוריה הסוציאלית במדינתה. בעבודתה האמיצה צילמה לטיציה את המציאות האלימה של המאפיה ושל קורבנותיה בסיציליה.
צילומיה עזרו לגבש את דעת הקהל כנגד הגברתנות הכנופייתית של שנות ה90 על ידי הנצחה של המציאות שאנשים העדיפו פשוט לא להביט בה - גופות מלאות דם ברחובות. כמו כן היא ניפצה לחלוטין את המיתוס שמאפיה רוצחת רק בקירבה ואינה פוגעת באזרחים.
צילומיה הקשים ביותר הם של גופות ילדים. אולי עצם היותה אישה עזר במקרה זה לצלם את התמונות. זה המוות, כך זה נראה, אומרות התמונות שלה ללא יפיוף, ללא דרמה מיותרת וללא התנצלות. המוות מחכה לכולם - קורבנות מאפיה ולכל השאר.
הצלמת לטיציה בטגליה האיטלקיה, קיום בת 84 - נחשבת לאחת הדמויות החשובות בתחום ההיסטוריה הסוציאלית במדינתה. בעבודתה האמיצה צילמה לטיציה את המציאות האלימה של המאפיה ושל קורבנותיה בסיציליה.
צילומיה עזרו לגבש את דעת הקהל כנגד הגברתנות הכנופייתית של שנות ה90 על ידי הנצחה של המציאות שאנשים העדיפו פשוט לא להביט בה - גופות מלאות דם ברחובות. כמו כן היא ניפצה לחלוטין את המיתוס שמאפיה רוצחת רק בקירבה ואינה פוגעת באזרחים.
צילומיה הקשים ביותר הם של גופות ילדים. אולי עצם היותה אישה עזר במקרה זה לצלם את התמונות. זה המוות, כך זה נראה, אומרות התמונות שלה ללא יפיוף, ללא דרמה מיותרת וללא התנצלות. המוות מחכה לכולם - קורבנות מאפיה ולכל השאר.
הצלמת לטיציה בטגליה האיטלקיה, קיום בת 84 - נחשבת לאחת הדמויות החשובות בתחום ההיסטוריה הסוציאלית במדינתה. בעבודתה האמיצה צילמה לטיציה את המציאות האלימה של המאפיה ושל קורבנותיה בסיציליה.
צילומיה עזרו לגבש את דעת הקהל כנגד הגברתנות הכנופייתית של שנות ה90 על ידי הנצחה של המציאות שאנשים העדיפו פשוט לא להביט בה - גופות מלאות דם ברחובות. כמו כן היא ניפצה לחלוטין את המיתוס שמאפיה רוצחת רק בקירבה ואינה פוגעת באזרחים.
צילומיה הקשים ביותר הם של גופות ילדים. אולי עצם היותה אישה עזר במקרה זה לצלם את התמונות. זה המוות, כך זה נראה, אומרות התמונות שלה ללא יפיוף, ללא דרמה מיותרת וללא התנצלות. המוות מחכה לכולם - קורבנות מאפיה ולכל השאר.
מיכאל פוטלנד, צלם בריטי הידוע בעיקר בשל צילומיו של אלילי רוק כמו דיוויד בואי, פטי סמית, האבנים המתגלגלות וג׳ימי הנדריקס, נפטר בשבוע שעבר בביתו.
מיכאל הבין כי מוזיקה הוא חוויה ויזואלית כמו שהיא אודיטורית ותמונותיו משקפות הבנה זו. לא רק יכולתו עם המצלמה היתה מרשימה, ויכולתו להתחבב על כל אותם מוזיקאים שהיוו את פס הקול של החיים שלנו - אלא היה גם כשרון רב בחדר החושך שם פיתח לבדו את מרבית עבודותיו.
מיכאל פוטלנד, צלם בריטי הידוע בעיקר בשל צילומיו של אלילי רוק כמו דיוויד בואי, פטי סמית, האבנים המתגלגלות וג׳ימי הנדריקס, נפטר בשבוע שעבר בביתו.
מיכאל הבין כי מוזיקה הוא חוויה ויזואלית כמו שהיא אודיטורית ותמונותיו משקפות הבנה זו. לא רק יכולתו עם המצלמה היתה מרשימה, ויכולתו להתחבב על כל אותם מוזיקאים שהיוו את פס הקול של החיים שלנו - אלא היה גם כשרון רב בחדר החושך שם פיתח לבדו את מרבית עבודותיו.
מיכאל פוטלנד, צלם בריטי הידוע בעיקר בשל צילומיו של אלילי רוק כמו דיוויד בואי, פטי סמית, האבנים המתגלגלות וג׳ימי הנדריקס, נפטר בשבוע שעבר בביתו.
מיכאל הבין כי מוזיקה הוא חוויה ויזואלית כמו שהיא אודיטורית ותמונותיו משקפות הבנה זו. לא רק יכולתו עם המצלמה היתה מרשימה, ויכולתו להתחבב על כל אותם מוזיקאים שהיוו את פס הקול של החיים שלנו - אלא היה גם כשרון רב בחדר החושך שם פיתח לבדו את מרבית עבודותיו.
מיכאל פוטלנד, צלם בריטי הידוע בעיקר בשל צילומיו של אלילי רוק כמו דיוויד בואי, פטי סמית, האבנים המתגלגלות וג׳ימי הנדריקס, נפטר בשבוע שעבר בביתו.
מיכאל הבין כי מוזיקה הוא חוויה ויזואלית כמו שהיא אודיטורית ותמונותיו משקפות הבנה זו. לא רק יכולתו עם המצלמה היתה מרשימה, ויכולתו להתחבב על כל אותם מוזיקאים שהיוו את פס הקול של החיים שלנו - אלא היה גם כשרון רב בחדר החושך שם פיתח לבדו את מרבית עבודותיו.
זנות תמיד היתה מועברת על ידי המדיה בעזרת צילומים המתמקדים רק בצד אחד של ה״ביזנס״: נשים ערומות בחדרים מטונפים. בפרויקט ״מועדון ג׳נטלמנים״ מנסה הצלמת גריסטינה דה מידל להעביר גם את החצי הזכרי בנוסחה.
במהלך 2015 פרסמה מידל מודעה בעיתון המזמינה לקוחות של זנות להצטלם תמורת תשלום. מטרתה היתה לראות מיהם האנשים, כמו גם להפוך את הנוסחה של מי מקבל התשלום עבור מה - אם הם ימכרו חלק מעצמם. להפתעתה התגובה היתה אדירה.
כולם נשאלו על חוויתיהם, סיפורם האישי והרצון שלהם. רבים מבקשים רק לדבר, או מישהי שתחבק אותם, אומרת מידל.
מידל ניסתה מספר פעמים לפרסם את עבודתה - אך כנראה העיתונות תמשיך להתעניין רק בנשים הערומות.
זנות תמיד היתה מועברת על ידי המדיה בעזרת צילומים המתמקדים רק בצד אחד של ה״ביזנס״: נשים ערומות בחדרים מטונפים. בפרויקט ״מועדון ג׳נטלמנים״ מנסה הצלמת גריסטינה דה מידל להעביר גם את החצי הזכרי בנוסחה.
במהלך 2015 פרסמה מידל מודעה בעיתון המזמינה לקוחות של זנות להצטלם תמורת תשלום. מטרתה היתה לראות מיהם האנשים, כמו גם להפוך את הנוסחה של מי מקבל התשלום עבור מה - אם הם ימכרו חלק מעצמם. להפתעתה התגובה היתה אדירה.
כולם נשאלו על חוויתיהם, סיפורם האישי והרצון שלהם. רבים מבקשים רק לדבר, או מישהי שתחבק אותם, אומרת מידל.
מידל ניסתה מספר פעמים לפרסם את עבודתה - אך כנראה העיתונות תמשיך להתעניין רק בנשים הערומות.
זנות תמיד היתה מועברת על ידי המדיה בעזרת צילומים המתמקדים רק בצד אחד של ה״ביזנס״: נשים ערומות בחדרים מטונפים. בפרויקט ״מועדון ג׳נטלמנים״ מנסה הצלמת גריסטינה דה מידל להעביר גם את החצי הזכרי בנוסחה.
במהלך 2015 פרסמה מידל מודעה בעיתון המזמינה לקוחות של זנות להצטלם תמורת תשלום. מטרתה היתה לראות מיהם האנשים, כמו גם להפוך את הנוסחה של מי מקבל התשלום עבור מה - אם הם ימכרו חלק מעצמם. להפתעתה התגובה היתה אדירה.
כולם נשאלו על חוויתיהם, סיפורם האישי והרצון שלהם. רבים מבקשים רק לדבר, או מישהי שתחבק אותם, אומרת מידל.
מידל ניסתה מספר פעמים לפרסם את עבודתה - אך כנראה העיתונות תמשיך להתעניין רק בנשים הערומות.
זנות תמיד היתה מועברת על ידי המדיה בעזרת צילומים המתמקדים רק בצד אחד של ה״ביזנס״: נשים ערומות בחדרים מטונפים. בפרויקט ״מועדון ג׳נטלמנים״ מנסה הצלמת גריסטינה דה מידל להעביר גם את החצי הזכרי בנוסחה.
במהלך 2015 פרסמה מידל מודעה בעיתון המזמינה לקוחות של זנות להצטלם תמורת תשלום. מטרתה היתה לראות מיהם האנשים, כמו גם להפוך את הנוסחה של מי מקבל התשלום עבור מה - אם הם ימכרו חלק מעצמם. להפתעתה התגובה היתה אדירה.
כולם נשאלו על חוויתיהם, סיפורם האישי והרצון שלהם. רבים מבקשים רק לדבר, או מישהי שתחבק אותם, אומרת מידל.
מידל ניסתה מספר פעמים לפרסם את עבודתה - אך כנראה העיתונות תמשיך להתעניין רק בנשים הערומות.
ארגון הפנסיונרים האמריקאי הזמין 21 צלמים לצלם את סיפוריהם של האוכלוסיה הבוגרת סביב העולם - כמענה ותגובה לאתגרים והאפשרויות שמביא השינוי הדמוגרפי העולמי.
״רבים מאיתנו חיים יותר, בצורה פעילה יותר מבעבר. אך שירותים ציבוריים טובים יותר הם רק חלק קטן מהמתמונה. ללא קשר לגיל, מגולשי סקי לרקדנים מקצוענים - שמירה על פעילות מביאה עמה הרבה מעבר לבריאות גופנית. זהו גם מקור הגשמה, קשרים חברתיים ארוכי טווח, והנאה בכל גיל״ היה הציטוט בבריף המקצועי.
הצלם יונס בנדיקסון לקח מילים אלו פשוטם כמשמעם וצילם גולשי סקי בגילאי שמונים שרק עכשיו מגיעים לשיאם ונחשבים לאלילים בנורבגיה.
הצלם ג׳ים גולדברג מסע לאוקינווה יפן לתעד את ה״מואיי״ - קבוצה חברתית הדוקה המעניקה תחושה שתמיד יש מישהו שדואג לך - גם אם זה דרך הזמנה למשחק בכיכר או להתחפש במופע קראוקי.
באוקינווה עצמה רשומים למעלה מ-900 אנשים בני 100 או יותר.
ארגון הפנסיונרים האמריקאי הזמין 21 צלמים לצלם את סיפוריהם של האוכלוסיה הבוגרת סביב העולם - כמענה ותגובה לאתגרים והאפשרויות שמביא השינוי הדמוגרפי העולמי.
״רבים מאיתנו חיים יותר, בצורה פעילה יותר מבעבר. אך שירותים ציבוריים טובים יותר הם רק חלק קטן מהמתמונה. ללא קשר לגיל, מגולשי סקי לרקדנים מקצוענים - שמירה על פעילות מביאה עמה הרבה מעבר לבריאות גופנית. זהו גם מקור הגשמה, קשרים חברתיים ארוכי טווח, והנאה בכל גיל״ היה הציטוט בבריף המקצועי.
הצלם יונס בנדיקסון לקח מילים אלו פשוטם כמשמעם וצילם גולשי סקי בגילאי שמונים שרק עכשיו מגיעים לשיאם ונחשבים לאלילים בנורבגיה.
הצלם ג׳ים גולדברג מסע לאוקינווה יפן לתעד את ה״מואיי״ - קבוצה חברתית הדוקה המעניקה תחושה שתמיד יש מישהו שדואג לך - גם אם זה דרך הזמנה למשחק בכיכר או להתחפש במופע קראוקי.
באוקינווה עצמה רשומים למעלה מ-900 אנשים בני 100 או יותר.
ארגון הפנסיונרים האמריקאי הזמין 21 צלמים לצלם את סיפוריהם של האוכלוסיה הבוגרת סביב העולם - כמענה ותגובה לאתגרים והאפשרויות שמביא השינוי הדמוגרפי העולמי.
״רבים מאיתנו חיים יותר, בצורה פעילה יותר מבעבר. אך שירותים ציבוריים טובים יותר הם רק חלק קטן מהמתמונה. ללא קשר לגיל, מגולשי סקי לרקדנים מקצוענים - שמירה על פעילות מביאה עמה הרבה מעבר לבריאות גופנית. זהו גם מקור הגשמה, קשרים חברתיים ארוכי טווח, והנאה בכל גיל״ היה הציטוט בבריף המקצועי.
הצלם יונס בנדיקסון לקח מילים אלו פשוטם כמשמעם וצילם גולשי סקי בגילאי שמונים שרק עכשיו מגיעים לשיאם ונחשבים לאלילים בנורבגיה.
הצלם ג׳ים גולדברג מסע לאוקינווה יפן לתעד את ה״מואיי״ - קבוצה חברתית הדוקה המעניקה תחושה שתמיד יש מישהו שדואג לך - גם אם זה דרך הזמנה למשחק בכיכר או להתחפש במופע קראוקי.
באוקינווה עצמה רשומים למעלה מ-900 אנשים בני 100 או יותר.
ארגון הפנסיונרים האמריקאי הזמין 21 צלמים לצלם את סיפוריהם של האוכלוסיה הבוגרת סביב העולם - כמענה ותגובה לאתגרים והאפשרויות שמביא השינוי הדמוגרפי העולמי.
״רבים מאיתנו חיים יותר, בצורה פעילה יותר מבעבר. אך שירותים ציבוריים טובים יותר הם רק חלק קטן מהמתמונה. ללא קשר לגיל, מגולשי סקי לרקדנים מקצוענים - שמירה על פעילות מביאה עמה הרבה מעבר לבריאות גופנית. זהו גם מקור הגשמה, קשרים חברתיים ארוכי טווח, והנאה בכל גיל״ היה הציטוט בבריף המקצועי.
הצלם יונס בנדיקסון לקח מילים אלו פשוטם כמשמעם וצילם גולשי סקי בגילאי שמונים שרק עכשיו מגיעים לשיאם ונחשבים לאלילים בנורבגיה.
הצלם ג׳ים גולדברג מסע לאוקינווה יפן לתעד את ה״מואיי״ - קבוצה חברתית הדוקה המעניקה תחושה שתמיד יש מישהו שדואג לך - גם אם זה דרך הזמנה למשחק בכיכר או להתחפש במופע קראוקי.
באוקינווה עצמה רשומים למעלה מ-900 אנשים בני 100 או יותר.
