hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

איך להיות לא פוליטיקלי קורקט
ריקי שחם

ארווין וורום הוא אחד האומנים האוסטרים הגדולים והמוכרים בעולם. בעזרת שימוש בטאבו וסצנות הזויות מייצר ארווין מצבים מעוררי מחשבה. עבודותיו שוברות מוסכמות חברתיות ומשנות את נקודת המבט על האומנות בחברה והחברה ככלל.

סדרתו בשם ״איך להיות לא תקין פוליטית״ מביאה מספר צילומים בפורמט גדול המציגה אנשים המצבים אבסורדים אשר אינם מקובלים חברתית בעולם. הסדרה נוצרה בין השנים 2002 ל2003. בתמונה אחת מוצגת אישה המשתינה על שטיח, או גבר אשר אינו מספתק בהצצה על מחשוף של אישה במסעדה אלא מכניס את כל ראשו את תוך חולצתה.

בעזרת צילום, מיצגים, פסלים וסרטונים - מושאיו של וורום ניצבים לבד או בקבוצה קטנה. לעיטים משתמש וורום בבובות המדמות בני אדם או בחפצים, אשר מדגישים אבסורד וביקורת חברתית חריפה על הנורמות והחוקים חברתיים המקובלים.

עבודותיו המפורסמות ביותר מכונות ״פסלים של דקה אחת״ בהם מצלם ארווין אנשים בסיטואציות הומוריסטיות, זמניות, ואבסורדיות. פעמים רבות מוזמן הקהל בתערוכות לקחת חלק בעבודות עצמן אשר מוצגות במקומות ציבוריים כמו גם בגלריות ומוזיאונים רבים. בסדרה אחת מזמין וורום את הקהל לעמוד על במה קטנה ולהתנהג ככלב במשך דקה אחת, פעולה שרבים מסרבים לעשות ולו רק בכדי לא להראות מגוחכים.

וורום נולד ועובד באוסטריה וזכה להכרה החל משנות השמונים. היום מרכז עבודתו בוינה ועבודותיו הוצגו באנגליה, יפן, אירופה, ארצות הברית ועוד. רטרוספקטיבה ראשונה של עבודותיו הצילומיות מוצגת בימים אלו המוזיאון הצילום בפריז.

 גבר מכניס את ראשו למחשוף חולצתה של אישה בבית קפה מאת ריקי שחם

איך להיות לא פוליטיקלי קורקט

ריקי שחם

15.09.2020

ארווין וורום הוא אחד האומנים האוסטרים הגדולים והמוכרים בעולם. בעזרת שימוש בטאבו וסצנות הזויות מייצר ארווין מצבים מעוררי מחשבה. עבודותיו שוברות מוסכמות חברתיות ומשנות את נקודת המבט על האומנות בחברה והחברה ככלל.

סדרתו בשם ״איך להיות לא תקין פוליטית״ מביאה מספר צילומים בפורמט גדול המציגה אנשים המצבים אבסורדים אשר אינם מקובלים חברתית בעולם. הסדרה נוצרה בין השנים 2002 ל2003. בתמונה אחת מוצגת אישה המשתינה על שטיח, או גבר אשר אינו מספתק בהצצה על מחשוף של אישה במסעדה אלא מכניס את כל ראשו את תוך חולצתה.

בעזרת צילום, מיצגים, פסלים וסרטונים - מושאיו של וורום ניצבים לבד או בקבוצה קטנה. לעיטים משתמש וורום בבובות המדמות בני אדם או בחפצים, אשר מדגישים אבסורד וביקורת חברתית חריפה על הנורמות והחוקים חברתיים המקובלים.

עבודותיו המפורסמות ביותר מכונות ״פסלים של דקה אחת״ בהם מצלם ארווין אנשים בסיטואציות הומוריסטיות, זמניות, ואבסורדיות. פעמים רבות מוזמן הקהל בתערוכות לקחת חלק בעבודות עצמן אשר מוצגות במקומות ציבוריים כמו גם בגלריות ומוזיאונים רבים. בסדרה אחת מזמין וורום את הקהל לעמוד על במה קטנה ולהתנהג ככלב במשך דקה אחת, פעולה שרבים מסרבים לעשות ולו רק בכדי לא להראות מגוחכים.

וורום נולד ועובד באוסטריה וזכה להכרה החל משנות השמונים. היום מרכז עבודתו בוינה ועבודותיו הוצגו באנגליה, יפן, אירופה, ארצות הברית ועוד. רטרוספקטיבה ראשונה של עבודותיו הצילומיות מוצגת בימים אלו המוזיאון הצילום בפריז.

לקריאה נוספת

ארווין וורום הוא אחד האומנים האוסטרים הגדולים והמוכרים בעולם. בעזרת שימוש בטאבו וסצנות הזויות מייצר ארווין מצבים מעוררי מחשבה. עבודותיו שוברות מוסכמות חברתיות ומשנות את נקודת המבט על האומנות בחברה והחברה ככלל.

סדרתו בשם ״איך להיות לא תקין פוליטית״ מביאה מספר צילומים בפורמט גדול המציגה אנשים המצבים אבסורדים אשר אינם מקובלים חברתית בעולם. הסדרה נוצרה בין השנים 2002 ל2003. בתמונה אחת מוצגת אישה המשתינה על שטיח, או גבר אשר אינו מספתק בהצצה על מחשוף של אישה במסעדה אלא מכניס את כל ראשו את תוך חולצתה.

בעזרת צילום, מיצגים, פסלים וסרטונים - מושאיו של וורום ניצבים לבד או בקבוצה קטנה. לעיטים משתמש וורום בבובות המדמות בני אדם או בחפצים, אשר מדגישים אבסורד וביקורת חברתית חריפה על הנורמות והחוקים חברתיים המקובלים.

עבודותיו המפורסמות ביותר מכונות ״פסלים של דקה אחת״ בהם מצלם ארווין אנשים בסיטואציות הומוריסטיות, זמניות, ואבסורדיות. פעמים רבות מוזמן הקהל בתערוכות לקחת חלק בעבודות עצמן אשר מוצגות במקומות ציבוריים כמו גם בגלריות ומוזיאונים רבים. בסדרה אחת מזמין וורום את הקהל לעמוד על במה קטנה ולהתנהג ככלב במשך דקה אחת, פעולה שרבים מסרבים לעשות ולו רק בכדי לא להראות מגוחכים.

וורום נולד ועובד באוסטריה וזכה להכרה החל משנות השמונים. היום מרכז עבודתו בוינה ועבודותיו הוצגו באנגליה, יפן, אירופה, ארצות הברית ועוד. רטרוספקטיבה ראשונה של עבודותיו הצילומיות מוצגת בימים אלו המוזיאון הצילום בפריז.

ריקי שחם

איך להיות לא פוליטיקלי קורקט

ריקי שחם

15.09.2020

ארווין וורום הוא אחד האומנים האוסטרים הגדולים והמוכרים בעולם. בעזרת שימוש בטאבו וסצנות הזויות מייצר ארווין מצבים מעוררי מחשבה. עבודותיו שוברות מוסכמות חברתיות ומשנות את נקודת המבט על האומנות בחברה והחברה ככלל.

סדרתו בשם ״איך להיות לא תקין פוליטית״ מביאה מספר צילומים בפורמט גדול המציגה אנשים המצבים אבסורדים אשר אינם מקובלים חברתית בעולם. הסדרה נוצרה בין השנים 2002 ל2003. בתמונה אחת מוצגת אישה המשתינה על שטיח, או גבר אשר אינו מספתק בהצצה על מחשוף של אישה במסעדה אלא מכניס את כל ראשו את תוך חולצתה.

בעזרת צילום, מיצגים, פסלים וסרטונים - מושאיו של וורום ניצבים לבד או בקבוצה קטנה. לעיטים משתמש וורום בבובות המדמות בני אדם או בחפצים, אשר מדגישים אבסורד וביקורת חברתית חריפה על הנורמות והחוקים חברתיים המקובלים.

עבודותיו המפורסמות ביותר מכונות ״פסלים של דקה אחת״ בהם מצלם ארווין אנשים בסיטואציות הומוריסטיות, זמניות, ואבסורדיות. פעמים רבות מוזמן הקהל בתערוכות לקחת חלק בעבודות עצמן אשר מוצגות במקומות ציבוריים כמו גם בגלריות ומוזיאונים רבים. בסדרה אחת מזמין וורום את הקהל לעמוד על במה קטנה ולהתנהג ככלב במשך דקה אחת, פעולה שרבים מסרבים לעשות ולו רק בכדי לא להראות מגוחכים.

וורום נולד ועובד באוסטריה וזכה להכרה החל משנות השמונים. היום מרכז עבודתו בוינה ועבודותיו הוצגו באנגליה, יפן, אירופה, ארצות הברית ועוד. רטרוספקטיבה ראשונה של עבודותיו הצילומיות מוצגת בימים אלו המוזיאון הצילום בפריז.

next song
החיים הטראגיים של הרקדנית הגדולה ביותר
ריקי שחם

איזדורה דאנקן גדלה במפרץ סן-פרנסיסקו תחת השגחתה הצמודה של אמה, מורה לפסנתר ואשת תרבות. דאנקן כבר בגיל עשר פיתחה דרך עצמאית להבעה באמצעות תנועה - וסירבה בתוקף להצעות מופעי בידור שחיזרו אחריה אך לא הכירו בה ככוריאוגרפית. דאנקן התנגדה למוסכמות חברתיות על הבמה ומחוץ לה - דבר שהקנה לה גימוי אקסנטרי.

היא נולדה בשנת 1877 בקליפורניה. אביה עזב עוד כשהיתה ילדה ואמה דורה נותרה לבדה עם גידול ארבעה ילדים. בהשפעה חזקה של תרבות יוון העתיקה שהתחזקה באותם ימים - איזדורה לא נמשכה לבלט קלאסי אלא פיתחה תנועות משלה עם טוניקות מתנפפות, רגליים יחפות ושיער גולש. הכל בהשפית הפיסול והפילוסופיה היווניים.

ככל שגדלה נילחמה להשתחרר ממוסכמות הבלט ומתפיסות נשיות בכלל. תנועתה היתה אינטואיטיבית, ומלבושיה ללא מחוכים - מראה מזעזע באותם ימים. עבודה לא התקבלה בארצות הברית בעים יפה.

איזדורה לא ויתרה על עקרונותיה, ועברה לשיקגו ולניו יורק בשנות העשרה שלה. היא ביצעה עבודות משלה לקהלים פרטיים. לבסוף עברה דאנקן לאירופה איפה שזכתה במהרה למעריצים שרצו ללמוד את דרכה. קהלה הראשון החל בלונדון של 1900 - שם הופיעה בבתיהן של נשות המעמד הגבוהה. במהרה מצאה עצמה על במות פאריס וביקרה ביוון ממנה שאבה את השראתה.

בשנת 1905 הקימה בית ספר לריקוד בפאתי ברלין. הופעותיה לוו במוזיקה של בטהובן, שופין ווגנר בניגוד לג׳אז שהיה מקובל האותם ימים. דאנקן דיברה בגלוי על משיכתה המינית לנשים וגברים כאחד, חשפה את שדיה בהופעות, וקראה בקול גדול כי היא קומוניסטית מעל במות התיאטרון בארצות הברית. כל אחד ממעשים אלו היה בלתי נתפס בפני עצמו.

בשנת 1927 נהרגה איזדורה בתאונה מצערת כאשר צעיף אותו לבשה נלכד בגלגלי רכב. פועלה הגדיר את כל עולם הריקוד המודרני שבא אחריה.

איזדורה דאנקן מלמדת ריקוד לילדות מאת ריקי שחם

החיים הטראגיים של הרקדנית הגדולה ביותר

ריקי שחם

12.09.2020

איזדורה דאנקן גדלה במפרץ סן-פרנסיסקו תחת השגחתה הצמודה של אמה, מורה לפסנתר ואשת תרבות. דאנקן כבר בגיל עשר פיתחה דרך עצמאית להבעה באמצעות תנועה - וסירבה בתוקף להצעות מופעי בידור שחיזרו אחריה אך לא הכירו בה ככוריאוגרפית. דאנקן התנגדה למוסכמות חברתיות על הבמה ומחוץ לה - דבר שהקנה לה גימוי אקסנטרי.

היא נולדה בשנת 1877 בקליפורניה. אביה עזב עוד כשהיתה ילדה ואמה דורה נותרה לבדה עם גידול ארבעה ילדים. בהשפעה חזקה של תרבות יוון העתיקה שהתחזקה באותם ימים - איזדורה לא נמשכה לבלט קלאסי אלא פיתחה תנועות משלה עם טוניקות מתנפפות, רגליים יחפות ושיער גולש. הכל בהשפית הפיסול והפילוסופיה היווניים.

ככל שגדלה נילחמה להשתחרר ממוסכמות הבלט ומתפיסות נשיות בכלל. תנועתה היתה אינטואיטיבית, ומלבושיה ללא מחוכים - מראה מזעזע באותם ימים. עבודה לא התקבלה בארצות הברית בעים יפה.

איזדורה לא ויתרה על עקרונותיה, ועברה לשיקגו ולניו יורק בשנות העשרה שלה. היא ביצעה עבודות משלה לקהלים פרטיים. לבסוף עברה דאנקן לאירופה איפה שזכתה במהרה למעריצים שרצו ללמוד את דרכה. קהלה הראשון החל בלונדון של 1900 - שם הופיעה בבתיהן של נשות המעמד הגבוהה. במהרה מצאה עצמה על במות פאריס וביקרה ביוון ממנה שאבה את השראתה.

בשנת 1905 הקימה בית ספר לריקוד בפאתי ברלין. הופעותיה לוו במוזיקה של בטהובן, שופין ווגנר בניגוד לג׳אז שהיה מקובל האותם ימים. דאנקן דיברה בגלוי על משיכתה המינית לנשים וגברים כאחד, חשפה את שדיה בהופעות, וקראה בקול גדול כי היא קומוניסטית מעל במות התיאטרון בארצות הברית. כל אחד ממעשים אלו היה בלתי נתפס בפני עצמו.

בשנת 1927 נהרגה איזדורה בתאונה מצערת כאשר צעיף אותו לבשה נלכד בגלגלי רכב. פועלה הגדיר את כל עולם הריקוד המודרני שבא אחריה.

לקריאה נוספת

איזדורה דאנקן גדלה במפרץ סן-פרנסיסקו תחת השגחתה הצמודה של אמה, מורה לפסנתר ואשת תרבות. דאנקן כבר בגיל עשר פיתחה דרך עצמאית להבעה באמצעות תנועה - וסירבה בתוקף להצעות מופעי בידור שחיזרו אחריה אך לא הכירו בה ככוריאוגרפית. דאנקן התנגדה למוסכמות חברתיות על הבמה ומחוץ לה - דבר שהקנה לה גימוי אקסנטרי.

היא נולדה בשנת 1877 בקליפורניה. אביה עזב עוד כשהיתה ילדה ואמה דורה נותרה לבדה עם גידול ארבעה ילדים. בהשפעה חזקה של תרבות יוון העתיקה שהתחזקה באותם ימים - איזדורה לא נמשכה לבלט קלאסי אלא פיתחה תנועות משלה עם טוניקות מתנפפות, רגליים יחפות ושיער גולש. הכל בהשפית הפיסול והפילוסופיה היווניים.

ככל שגדלה נילחמה להשתחרר ממוסכמות הבלט ומתפיסות נשיות בכלל. תנועתה היתה אינטואיטיבית, ומלבושיה ללא מחוכים - מראה מזעזע באותם ימים. עבודה לא התקבלה בארצות הברית בעים יפה.

איזדורה לא ויתרה על עקרונותיה, ועברה לשיקגו ולניו יורק בשנות העשרה שלה. היא ביצעה עבודות משלה לקהלים פרטיים. לבסוף עברה דאנקן לאירופה איפה שזכתה במהרה למעריצים שרצו ללמוד את דרכה. קהלה הראשון החל בלונדון של 1900 - שם הופיעה בבתיהן של נשות המעמד הגבוהה. במהרה מצאה עצמה על במות פאריס וביקרה ביוון ממנה שאבה את השראתה.

בשנת 1905 הקימה בית ספר לריקוד בפאתי ברלין. הופעותיה לוו במוזיקה של בטהובן, שופין ווגנר בניגוד לג׳אז שהיה מקובל האותם ימים. דאנקן דיברה בגלוי על משיכתה המינית לנשים וגברים כאחד, חשפה את שדיה בהופעות, וקראה בקול גדול כי היא קומוניסטית מעל במות התיאטרון בארצות הברית. כל אחד ממעשים אלו היה בלתי נתפס בפני עצמו.

בשנת 1927 נהרגה איזדורה בתאונה מצערת כאשר צעיף אותו לבשה נלכד בגלגלי רכב. פועלה הגדיר את כל עולם הריקוד המודרני שבא אחריה.

ריקי שחם

החיים הטראגיים של הרקדנית הגדולה ביותר

ריקי שחם

12.09.2020

איזדורה דאנקן גדלה במפרץ סן-פרנסיסקו תחת השגחתה הצמודה של אמה, מורה לפסנתר ואשת תרבות. דאנקן כבר בגיל עשר פיתחה דרך עצמאית להבעה באמצעות תנועה - וסירבה בתוקף להצעות מופעי בידור שחיזרו אחריה אך לא הכירו בה ככוריאוגרפית. דאנקן התנגדה למוסכמות חברתיות על הבמה ומחוץ לה - דבר שהקנה לה גימוי אקסנטרי.

היא נולדה בשנת 1877 בקליפורניה. אביה עזב עוד כשהיתה ילדה ואמה דורה נותרה לבדה עם גידול ארבעה ילדים. בהשפעה חזקה של תרבות יוון העתיקה שהתחזקה באותם ימים - איזדורה לא נמשכה לבלט קלאסי אלא פיתחה תנועות משלה עם טוניקות מתנפפות, רגליים יחפות ושיער גולש. הכל בהשפית הפיסול והפילוסופיה היווניים.

ככל שגדלה נילחמה להשתחרר ממוסכמות הבלט ומתפיסות נשיות בכלל. תנועתה היתה אינטואיטיבית, ומלבושיה ללא מחוכים - מראה מזעזע באותם ימים. עבודה לא התקבלה בארצות הברית בעים יפה.

איזדורה לא ויתרה על עקרונותיה, ועברה לשיקגו ולניו יורק בשנות העשרה שלה. היא ביצעה עבודות משלה לקהלים פרטיים. לבסוף עברה דאנקן לאירופה איפה שזכתה במהרה למעריצים שרצו ללמוד את דרכה. קהלה הראשון החל בלונדון של 1900 - שם הופיעה בבתיהן של נשות המעמד הגבוהה. במהרה מצאה עצמה על במות פאריס וביקרה ביוון ממנה שאבה את השראתה.

בשנת 1905 הקימה בית ספר לריקוד בפאתי ברלין. הופעותיה לוו במוזיקה של בטהובן, שופין ווגנר בניגוד לג׳אז שהיה מקובל האותם ימים. דאנקן דיברה בגלוי על משיכתה המינית לנשים וגברים כאחד, חשפה את שדיה בהופעות, וקראה בקול גדול כי היא קומוניסטית מעל במות התיאטרון בארצות הברית. כל אחד ממעשים אלו היה בלתי נתפס בפני עצמו.

בשנת 1927 נהרגה איזדורה בתאונה מצערת כאשר צעיף אותו לבשה נלכד בגלגלי רכב. פועלה הגדיר את כל עולם הריקוד המודרני שבא אחריה.

next song
היפ-הופ במונגוליה
ריקי שחם

קבוצה חדשה של זמרי היפ-הופ מגדירה מחדש את השאלה ״מה זה אומר להיות מונגולי״ לאחר שנים של שלטון סובייטי.

מונגוליה היא מולדתם של אחד המקומות האחרונים בהם מתקיימת תרבות של נוודים. הדימוי של רוכבים דוהרים על גבי סוסים בערבות עובר לרוב בראשנו כאשר אנו שומעים על המדינה. אך בבירה אולאנבאאטר מתגוררים כמחצית מהתושבים, מתקיימת מציאות אחרת. מעבר לחזית של פיח האופף מבנים קומוניטים גדלה והולכת תרבות היפ-הופ תוססת.

הצלם הבריטי אלקס דה-מורה תמיד נמשך אל המוסיקה. כאשר שמע לראשונה על תרבות ההיפ-הופ במדינה המרוחקת מיד נמשך לביקור עבודה שם. עד נפילת ברית המועצות מונגוליה היתה מדינה קומוניסטית. הארץ היתה תחת צנזורה אשר כללה כל מוסיקה שאינה קבילה על ידי הממשל. בשנים האחרונות החלו לעבור קלטות של ראפרים אמריקאים ידועים מיד ליד בין הדור החדש. אז לפתע נולדה תרבות ההיפ-הופ החדשה.

אלכס הגיע בפעם הראשונה לבירה, ומצא עיר סואנת וצפופה. ישנם מקומות שהפקקים כה רבים עד כי מותר לכל רכב לנסוע רק בימים ספורים בכל שבוע על פי מספר הרישוי שלו.

הראפר המפורסם ביותר במדינה, ביג-ג׳י, גדל בפרברים. אוסף של בתים ואוהלים בגבעות סביב העיר, אשר הטמפרטורה בחורף יכולה לרדת מתחת למינוס 40 מעלות. אלכס העביר איתו את מרבית המסע, כמו גם עם ראפרים מתחילים, נשים וגברים כאחד. המאפיין את כולם זו דאגה ועניין רב בארצם ומורשתם. הנושאים החוזרים בשירה הם פוליטיקה, אלימות במשפחה, אלכוהוליזם ועוד.

בעבר מונגוליה היתה כמו צפון קוריאה, היום הראפ מאפשר לנו לדבר באופן חופשי - אומר מוכר מכולת מקומית.

היפ-הופ במונגוליה מאת ריקי שחם

היפ-הופ במונגוליה

ריקי שחם

09.09.2020

קבוצה חדשה של זמרי היפ-הופ מגדירה מחדש את השאלה ״מה זה אומר להיות מונגולי״ לאחר שנים של שלטון סובייטי.

מונגוליה היא מולדתם של אחד המקומות האחרונים בהם מתקיימת תרבות של נוודים. הדימוי של רוכבים דוהרים על גבי סוסים בערבות עובר לרוב בראשנו כאשר אנו שומעים על המדינה. אך בבירה אולאנבאאטר מתגוררים כמחצית מהתושבים, מתקיימת מציאות אחרת. מעבר לחזית של פיח האופף מבנים קומוניטים גדלה והולכת תרבות היפ-הופ תוססת.

הצלם הבריטי אלקס דה-מורה תמיד נמשך אל המוסיקה. כאשר שמע לראשונה על תרבות ההיפ-הופ במדינה המרוחקת מיד נמשך לביקור עבודה שם. עד נפילת ברית המועצות מונגוליה היתה מדינה קומוניסטית. הארץ היתה תחת צנזורה אשר כללה כל מוסיקה שאינה קבילה על ידי הממשל. בשנים האחרונות החלו לעבור קלטות של ראפרים אמריקאים ידועים מיד ליד בין הדור החדש. אז לפתע נולדה תרבות ההיפ-הופ החדשה.

אלכס הגיע בפעם הראשונה לבירה, ומצא עיר סואנת וצפופה. ישנם מקומות שהפקקים כה רבים עד כי מותר לכל רכב לנסוע רק בימים ספורים בכל שבוע על פי מספר הרישוי שלו.

הראפר המפורסם ביותר במדינה, ביג-ג׳י, גדל בפרברים. אוסף של בתים ואוהלים בגבעות סביב העיר, אשר הטמפרטורה בחורף יכולה לרדת מתחת למינוס 40 מעלות. אלכס העביר איתו את מרבית המסע, כמו גם עם ראפרים מתחילים, נשים וגברים כאחד. המאפיין את כולם זו דאגה ועניין רב בארצם ומורשתם. הנושאים החוזרים בשירה הם פוליטיקה, אלימות במשפחה, אלכוהוליזם ועוד.

בעבר מונגוליה היתה כמו צפון קוריאה, היום הראפ מאפשר לנו לדבר באופן חופשי - אומר מוכר מכולת מקומית.

לקריאה נוספת

קבוצה חדשה של זמרי היפ-הופ מגדירה מחדש את השאלה ״מה זה אומר להיות מונגולי״ לאחר שנים של שלטון סובייטי.

מונגוליה היא מולדתם של אחד המקומות האחרונים בהם מתקיימת תרבות של נוודים. הדימוי של רוכבים דוהרים על גבי סוסים בערבות עובר לרוב בראשנו כאשר אנו שומעים על המדינה. אך בבירה אולאנבאאטר מתגוררים כמחצית מהתושבים, מתקיימת מציאות אחרת. מעבר לחזית של פיח האופף מבנים קומוניטים גדלה והולכת תרבות היפ-הופ תוססת.

הצלם הבריטי אלקס דה-מורה תמיד נמשך אל המוסיקה. כאשר שמע לראשונה על תרבות ההיפ-הופ במדינה המרוחקת מיד נמשך לביקור עבודה שם. עד נפילת ברית המועצות מונגוליה היתה מדינה קומוניסטית. הארץ היתה תחת צנזורה אשר כללה כל מוסיקה שאינה קבילה על ידי הממשל. בשנים האחרונות החלו לעבור קלטות של ראפרים אמריקאים ידועים מיד ליד בין הדור החדש. אז לפתע נולדה תרבות ההיפ-הופ החדשה.

אלכס הגיע בפעם הראשונה לבירה, ומצא עיר סואנת וצפופה. ישנם מקומות שהפקקים כה רבים עד כי מותר לכל רכב לנסוע רק בימים ספורים בכל שבוע על פי מספר הרישוי שלו.

הראפר המפורסם ביותר במדינה, ביג-ג׳י, גדל בפרברים. אוסף של בתים ואוהלים בגבעות סביב העיר, אשר הטמפרטורה בחורף יכולה לרדת מתחת למינוס 40 מעלות. אלכס העביר איתו את מרבית המסע, כמו גם עם ראפרים מתחילים, נשים וגברים כאחד. המאפיין את כולם זו דאגה ועניין רב בארצם ומורשתם. הנושאים החוזרים בשירה הם פוליטיקה, אלימות במשפחה, אלכוהוליזם ועוד.

בעבר מונגוליה היתה כמו צפון קוריאה, היום הראפ מאפשר לנו לדבר באופן חופשי - אומר מוכר מכולת מקומית.

ריקי שחם

היפ-הופ במונגוליה

ריקי שחם

09.09.2020

קבוצה חדשה של זמרי היפ-הופ מגדירה מחדש את השאלה ״מה זה אומר להיות מונגולי״ לאחר שנים של שלטון סובייטי.

מונגוליה היא מולדתם של אחד המקומות האחרונים בהם מתקיימת תרבות של נוודים. הדימוי של רוכבים דוהרים על גבי סוסים בערבות עובר לרוב בראשנו כאשר אנו שומעים על המדינה. אך בבירה אולאנבאאטר מתגוררים כמחצית מהתושבים, מתקיימת מציאות אחרת. מעבר לחזית של פיח האופף מבנים קומוניטים גדלה והולכת תרבות היפ-הופ תוססת.

הצלם הבריטי אלקס דה-מורה תמיד נמשך אל המוסיקה. כאשר שמע לראשונה על תרבות ההיפ-הופ במדינה המרוחקת מיד נמשך לביקור עבודה שם. עד נפילת ברית המועצות מונגוליה היתה מדינה קומוניסטית. הארץ היתה תחת צנזורה אשר כללה כל מוסיקה שאינה קבילה על ידי הממשל. בשנים האחרונות החלו לעבור קלטות של ראפרים אמריקאים ידועים מיד ליד בין הדור החדש. אז לפתע נולדה תרבות ההיפ-הופ החדשה.

אלכס הגיע בפעם הראשונה לבירה, ומצא עיר סואנת וצפופה. ישנם מקומות שהפקקים כה רבים עד כי מותר לכל רכב לנסוע רק בימים ספורים בכל שבוע על פי מספר הרישוי שלו.

הראפר המפורסם ביותר במדינה, ביג-ג׳י, גדל בפרברים. אוסף של בתים ואוהלים בגבעות סביב העיר, אשר הטמפרטורה בחורף יכולה לרדת מתחת למינוס 40 מעלות. אלכס העביר איתו את מרבית המסע, כמו גם עם ראפרים מתחילים, נשים וגברים כאחד. המאפיין את כולם זו דאגה ועניין רב בארצם ומורשתם. הנושאים החוזרים בשירה הם פוליטיקה, אלימות במשפחה, אלכוהוליזם ועוד.

בעבר מונגוליה היתה כמו צפון קוריאה, היום הראפ מאפשר לנו לדבר באופן חופשי - אומר מוכר מכולת מקומית.

next song
על מה אתם מסכלים?
ריקי שחם

אנה גרבנטיס היא צלמת צרפתיה המתגוררת בברוקלין, ניו-יורק. אנה אמא לשני ילדים. אנדוני, נער בן חמש עשרה חסר שקט, ולואיג׳ה המכונה לולו הגדולה ממנו בשנה. לולו עם משקפיים בעלות מסגרת שחורה עבה, שיער בלונדיני שקצוותיו תמיד צבועים כמו מיטב גיבורות הרוק שלה, היא המוזה של אנה. מגיל צעיר היא מתאפרת ומתלבשת ורק מחפשת את עדשת המצלמה.

לולו מושכת מבטים בציבור, ולא רק את מבט המצלמה. היא נולדה עם תסמונת דאון, אחת מששת אלפים ילדים בשנה הנולדים עם האיפיון הגנטי הזה. לעיתים המבט של כולם מהמכולת השכונתית מעורר אצלה שמחה שכולם אוהבים אותה - ופעמים רבות אימה על שכולם סולדים ממנה. המבט שאנה מחזירה לבוהים משתק אותם בחזרה והם ממהרים להסיט את מבטם.

בעבודה ״מבט״, סדרת צילומים שחור לבן שלה עם לולו - אנה מזמינה את הצופה להביט בה, ובביתה. בכל תמונה אנה מחזירה מבט חודר למצלמה, בעוד לולו ממשיכה בחיי נערה מתבגרת - הנחת מאסקרה, אפיית עוגיות, או שמיעת מוזיקה עם אחיה.

במבט ראשון נראה כאילו אני מניחה אותנו כטרף קל לעין הצופה, אומרת אנה. אך מטרתה להתיר את הסטיגמה על ידי פריסת מניפה רחבה של החיים עם תסמונת דאון. ילדים אלו לרוב נתפסים כמלאכים חסרי דאגות, או כעול אומלל ולא רצוי. אנה רוצה להראות את החיים כמו שהם, רצופים באין-ספור חוויות רגילות.

ילדה עם תסמונת דאון מציגה ריקי שחם

על מה אתם מסכלים?

ריקי שחם

05.09.2020

אנה גרבנטיס היא צלמת צרפתיה המתגוררת בברוקלין, ניו-יורק. אנה אמא לשני ילדים. אנדוני, נער בן חמש עשרה חסר שקט, ולואיג׳ה המכונה לולו הגדולה ממנו בשנה. לולו עם משקפיים בעלות מסגרת שחורה עבה, שיער בלונדיני שקצוותיו תמיד צבועים כמו מיטב גיבורות הרוק שלה, היא המוזה של אנה. מגיל צעיר היא מתאפרת ומתלבשת ורק מחפשת את עדשת המצלמה.

לולו מושכת מבטים בציבור, ולא רק את מבט המצלמה. היא נולדה עם תסמונת דאון, אחת מששת אלפים ילדים בשנה הנולדים עם האיפיון הגנטי הזה. לעיתים המבט של כולם מהמכולת השכונתית מעורר אצלה שמחה שכולם אוהבים אותה - ופעמים רבות אימה על שכולם סולדים ממנה. המבט שאנה מחזירה לבוהים משתק אותם בחזרה והם ממהרים להסיט את מבטם.

בעבודה ״מבט״, סדרת צילומים שחור לבן שלה עם לולו - אנה מזמינה את הצופה להביט בה, ובביתה. בכל תמונה אנה מחזירה מבט חודר למצלמה, בעוד לולו ממשיכה בחיי נערה מתבגרת - הנחת מאסקרה, אפיית עוגיות, או שמיעת מוזיקה עם אחיה.

במבט ראשון נראה כאילו אני מניחה אותנו כטרף קל לעין הצופה, אומרת אנה. אך מטרתה להתיר את הסטיגמה על ידי פריסת מניפה רחבה של החיים עם תסמונת דאון. ילדים אלו לרוב נתפסים כמלאכים חסרי דאגות, או כעול אומלל ולא רצוי. אנה רוצה להראות את החיים כמו שהם, רצופים באין-ספור חוויות רגילות.

לקריאה נוספת

אנה גרבנטיס היא צלמת צרפתיה המתגוררת בברוקלין, ניו-יורק. אנה אמא לשני ילדים. אנדוני, נער בן חמש עשרה חסר שקט, ולואיג׳ה המכונה לולו הגדולה ממנו בשנה. לולו עם משקפיים בעלות מסגרת שחורה עבה, שיער בלונדיני שקצוותיו תמיד צבועים כמו מיטב גיבורות הרוק שלה, היא המוזה של אנה. מגיל צעיר היא מתאפרת ומתלבשת ורק מחפשת את עדשת המצלמה.

לולו מושכת מבטים בציבור, ולא רק את מבט המצלמה. היא נולדה עם תסמונת דאון, אחת מששת אלפים ילדים בשנה הנולדים עם האיפיון הגנטי הזה. לעיתים המבט של כולם מהמכולת השכונתית מעורר אצלה שמחה שכולם אוהבים אותה - ופעמים רבות אימה על שכולם סולדים ממנה. המבט שאנה מחזירה לבוהים משתק אותם בחזרה והם ממהרים להסיט את מבטם.

בעבודה ״מבט״, סדרת צילומים שחור לבן שלה עם לולו - אנה מזמינה את הצופה להביט בה, ובביתה. בכל תמונה אנה מחזירה מבט חודר למצלמה, בעוד לולו ממשיכה בחיי נערה מתבגרת - הנחת מאסקרה, אפיית עוגיות, או שמיעת מוזיקה עם אחיה.

במבט ראשון נראה כאילו אני מניחה אותנו כטרף קל לעין הצופה, אומרת אנה. אך מטרתה להתיר את הסטיגמה על ידי פריסת מניפה רחבה של החיים עם תסמונת דאון. ילדים אלו לרוב נתפסים כמלאכים חסרי דאגות, או כעול אומלל ולא רצוי. אנה רוצה להראות את החיים כמו שהם, רצופים באין-ספור חוויות רגילות.

ריקי שחם

על מה אתם מסכלים?

ריקי שחם

05.09.2020

אנה גרבנטיס היא צלמת צרפתיה המתגוררת בברוקלין, ניו-יורק. אנה אמא לשני ילדים. אנדוני, נער בן חמש עשרה חסר שקט, ולואיג׳ה המכונה לולו הגדולה ממנו בשנה. לולו עם משקפיים בעלות מסגרת שחורה עבה, שיער בלונדיני שקצוותיו תמיד צבועים כמו מיטב גיבורות הרוק שלה, היא המוזה של אנה. מגיל צעיר היא מתאפרת ומתלבשת ורק מחפשת את עדשת המצלמה.

לולו מושכת מבטים בציבור, ולא רק את מבט המצלמה. היא נולדה עם תסמונת דאון, אחת מששת אלפים ילדים בשנה הנולדים עם האיפיון הגנטי הזה. לעיתים המבט של כולם מהמכולת השכונתית מעורר אצלה שמחה שכולם אוהבים אותה - ופעמים רבות אימה על שכולם סולדים ממנה. המבט שאנה מחזירה לבוהים משתק אותם בחזרה והם ממהרים להסיט את מבטם.

בעבודה ״מבט״, סדרת צילומים שחור לבן שלה עם לולו - אנה מזמינה את הצופה להביט בה, ובביתה. בכל תמונה אנה מחזירה מבט חודר למצלמה, בעוד לולו ממשיכה בחיי נערה מתבגרת - הנחת מאסקרה, אפיית עוגיות, או שמיעת מוזיקה עם אחיה.

במבט ראשון נראה כאילו אני מניחה אותנו כטרף קל לעין הצופה, אומרת אנה. אך מטרתה להתיר את הסטיגמה על ידי פריסת מניפה רחבה של החיים עם תסמונת דאון. ילדים אלו לרוב נתפסים כמלאכים חסרי דאגות, או כעול אומלל ולא רצוי. אנה רוצה להראות את החיים כמו שהם, רצופים באין-ספור חוויות רגילות.

next song
יום טוב לכולם
ריקי שחם
קודם נעליים, אחר-כך המכנסיים!

יום טוב לכולם

ריקי שחם

02.09.2020 לקריאה נוספת

ריקי שחם

יום טוב לכולם

ריקי שחם

02.09.2020
next song
הצלם התת-מימי הראשון
ריקי שחם

לואיס מרי-אוגוסט בוטאן היה ביולוג וצלם ימי אשר חי בצרפת בראשית המאה העשרים. את לימודיו העביר באוניברסיטה של ורסאי ולאחר מכן המשיך לאוסטרליה שם זיהה מיני בעלי-חיים חדשים במשך שנה וחצי של מחקר.  בגיל עשרים וחמש למד לואיס צלילה, מקצוע חדש ומסוכן באותם ימים. ביחד עם אחיו פיתח בוטאן את הציוד התת מימי הראשון כדי לעשות צילומים יוצאי דופן. בין השאר מצא לואיס יכולת כימיקלית לייצר פלאש לצילום על קרקעית הים בעזרת פחמן.

בשנת 1898 הוציא את ספרו הראשון המכיל צילומים תת-מימיים, אשר הוצגו גם ביריד הבין-לאומי של פריז בשנת 1900.
לואיס המשיך את מסעותיו בעולם, בין השאר פיתח חליפות צלילה לצבא הצרפתי, וחקר את הייצור המלאכותי של פנינים במהלך מספר שנים בהאנוי.

לואיס נפטר באלג׳יר בגיל שבעים וחמש, והוגדר כאחד מפורצי הדרך החשובים בהיסטוריה של הצילום, הצלילה, והזואולוגיה.

הצילום התת מימי הראשון מאת ריקי שחם

הצלם התת-מימי הראשון

ריקי שחם

31.08.2020

לואיס מרי-אוגוסט בוטאן היה ביולוג וצלם ימי אשר חי בצרפת בראשית המאה העשרים. את לימודיו העביר באוניברסיטה של ורסאי ולאחר מכן המשיך לאוסטרליה שם זיהה מיני בעלי-חיים חדשים במשך שנה וחצי של מחקר.  בגיל עשרים וחמש למד לואיס צלילה, מקצוע חדש ומסוכן באותם ימים. ביחד עם אחיו פיתח בוטאן את הציוד התת מימי הראשון כדי לעשות צילומים יוצאי דופן. בין השאר מצא לואיס יכולת כימיקלית לייצר פלאש לצילום על קרקעית הים בעזרת פחמן.

בשנת 1898 הוציא את ספרו הראשון המכיל צילומים תת-מימיים, אשר הוצגו גם ביריד הבין-לאומי של פריז בשנת 1900.
לואיס המשיך את מסעותיו בעולם, בין השאר פיתח חליפות צלילה לצבא הצרפתי, וחקר את הייצור המלאכותי של פנינים במהלך מספר שנים בהאנוי.

לואיס נפטר באלג׳יר בגיל שבעים וחמש, והוגדר כאחד מפורצי הדרך החשובים בהיסטוריה של הצילום, הצלילה, והזואולוגיה.

לקריאה נוספת

לואיס מרי-אוגוסט בוטאן היה ביולוג וצלם ימי אשר חי בצרפת בראשית המאה העשרים. את לימודיו העביר באוניברסיטה של ורסאי ולאחר מכן המשיך לאוסטרליה שם זיהה מיני בעלי-חיים חדשים במשך שנה וחצי של מחקר.  בגיל עשרים וחמש למד לואיס צלילה, מקצוע חדש ומסוכן באותם ימים. ביחד עם אחיו פיתח בוטאן את הציוד התת מימי הראשון כדי לעשות צילומים יוצאי דופן. בין השאר מצא לואיס יכולת כימיקלית לייצר פלאש לצילום על קרקעית הים בעזרת פחמן.

בשנת 1898 הוציא את ספרו הראשון המכיל צילומים תת-מימיים, אשר הוצגו גם ביריד הבין-לאומי של פריז בשנת 1900.
לואיס המשיך את מסעותיו בעולם, בין השאר פיתח חליפות צלילה לצבא הצרפתי, וחקר את הייצור המלאכותי של פנינים במהלך מספר שנים בהאנוי.

לואיס נפטר באלג׳יר בגיל שבעים וחמש, והוגדר כאחד מפורצי הדרך החשובים בהיסטוריה של הצילום, הצלילה, והזואולוגיה.

ריקי שחם

הצלם התת-מימי הראשון

ריקי שחם

31.08.2020

לואיס מרי-אוגוסט בוטאן היה ביולוג וצלם ימי אשר חי בצרפת בראשית המאה העשרים. את לימודיו העביר באוניברסיטה של ורסאי ולאחר מכן המשיך לאוסטרליה שם זיהה מיני בעלי-חיים חדשים במשך שנה וחצי של מחקר.  בגיל עשרים וחמש למד לואיס צלילה, מקצוע חדש ומסוכן באותם ימים. ביחד עם אחיו פיתח בוטאן את הציוד התת מימי הראשון כדי לעשות צילומים יוצאי דופן. בין השאר מצא לואיס יכולת כימיקלית לייצר פלאש לצילום על קרקעית הים בעזרת פחמן.

בשנת 1898 הוציא את ספרו הראשון המכיל צילומים תת-מימיים, אשר הוצגו גם ביריד הבין-לאומי של פריז בשנת 1900.
לואיס המשיך את מסעותיו בעולם, בין השאר פיתח חליפות צלילה לצבא הצרפתי, וחקר את הייצור המלאכותי של פנינים במהלך מספר שנים בהאנוי.

לואיס נפטר באלג׳יר בגיל שבעים וחמש, והוגדר כאחד מפורצי הדרך החשובים בהיסטוריה של הצילום, הצלילה, והזואולוגיה.

next song
כשאסטרונאוט ואמן נפגשים בחלל
ריקי שחם

הצלם רולאנד מילר והמהנדס פאולו נספולי תיעדו בשיתוף פעולה ייחודי רגעים במסע של תחנת החלל. השניים עובדים יחדיו מספר שנים בתיעוד טכנולוגיית החלל. בין צילומיהם מופיע הים מכוסה עננים מבעד לחלונות התחנה, חליפות חלל בתא הלבשה, ומעברים בין החללים. ״אני מנסה להעביר את ההרגשה כאשר אתה עומד בתחנת חלל ומביט״ אומר מילר.

הפרויקט החל כאשר מילר שוחח עם האסטרונאוטית והכימאית קיידי קולמן, אשר עודדה אותו לשתף בראייה שלו ובגישה שלו לצילום עם אלו הנמצאים בתחנת חלל. קולמן בין שאר עיסוקיה מחללת בחליל והיתה טסה עם מספר כלי נגינה למסעות החלל שלה. באחת הפעמים ביצעה דואט עם איאן אנדרסון מג׳ת׳רו-טאל כאשר היתה בתחנת החלל והוא ברוסיה כארוע מחווה לציון חמישים שנה לטיסתו המפורסמת של יורי גגרין. באותו רגע חשב מילר האם גם הוא יכול להפיק שיתוף פעולה בעל אופי דומה.

מילר בסופו של דבר בחר בשיטוט בתחנת חלל בעזרת גוגל-סטריט-ויו בשביל לייצר קומפוזיציה של פריימים - אותם לאחר מכן נספולי ייצר מחדש על ידי צילום בתחנת החלל עצמה.

אחת הבעיות הטכניות הבסיסיות בהן נתקל נספולי היא חוסר הכבידה. לא ניתן להעמיד חצובה כיוון שהיא מתעופפת במרחב ללא עוגן, והתנועה של התחנה עצמה מייצרת ויברציה תמידית מהקירות. הצילומים לכן כולם נעשו עם פלאש, דבר שמילר אינו רגיל לעשות.

תוצר העבודה הוא ספר בין מאתיים בעמודים אשר מומן בעזרת אתר קיק-סטארטר. הספר מכיל מספר מאמרים, צילומים מתחנת החלל, וצילומים ספורים אותם צילם מילר על כדור הארץ. מילר המרותק מהשילוב של אומנות, עיצוב ומדע מנסה להראות שתחנת חלל היא אוסף של קבלים, מסכים, מחשבים ובלאגן על כל הקירות - ואנו רחוקים שנות אור מהחלליות הנקיות והלבנות שהורגלנו לראות בסרטים ובסדרות.

חליפות אסטרונאוטים בתחנת החלל הבין לאומית מאת ריקי שחם

כשאסטרונאוט ואמן נפגשים בחלל

ריקי שחם

29.08.2020

הצלם רולאנד מילר והמהנדס פאולו נספולי תיעדו בשיתוף פעולה ייחודי רגעים במסע של תחנת החלל. השניים עובדים יחדיו מספר שנים בתיעוד טכנולוגיית החלל. בין צילומיהם מופיע הים מכוסה עננים מבעד לחלונות התחנה, חליפות חלל בתא הלבשה, ומעברים בין החללים. ״אני מנסה להעביר את ההרגשה כאשר אתה עומד בתחנת חלל ומביט״ אומר מילר.

הפרויקט החל כאשר מילר שוחח עם האסטרונאוטית והכימאית קיידי קולמן, אשר עודדה אותו לשתף בראייה שלו ובגישה שלו לצילום עם אלו הנמצאים בתחנת חלל. קולמן בין שאר עיסוקיה מחללת בחליל והיתה טסה עם מספר כלי נגינה למסעות החלל שלה. באחת הפעמים ביצעה דואט עם איאן אנדרסון מג׳ת׳רו-טאל כאשר היתה בתחנת החלל והוא ברוסיה כארוע מחווה לציון חמישים שנה לטיסתו המפורסמת של יורי גגרין. באותו רגע חשב מילר האם גם הוא יכול להפיק שיתוף פעולה בעל אופי דומה.

מילר בסופו של דבר בחר בשיטוט בתחנת חלל בעזרת גוגל-סטריט-ויו בשביל לייצר קומפוזיציה של פריימים - אותם לאחר מכן נספולי ייצר מחדש על ידי צילום בתחנת החלל עצמה.

אחת הבעיות הטכניות הבסיסיות בהן נתקל נספולי היא חוסר הכבידה. לא ניתן להעמיד חצובה כיוון שהיא מתעופפת במרחב ללא עוגן, והתנועה של התחנה עצמה מייצרת ויברציה תמידית מהקירות. הצילומים לכן כולם נעשו עם פלאש, דבר שמילר אינו רגיל לעשות.

תוצר העבודה הוא ספר בין מאתיים בעמודים אשר מומן בעזרת אתר קיק-סטארטר. הספר מכיל מספר מאמרים, צילומים מתחנת החלל, וצילומים ספורים אותם צילם מילר על כדור הארץ. מילר המרותק מהשילוב של אומנות, עיצוב ומדע מנסה להראות שתחנת חלל היא אוסף של קבלים, מסכים, מחשבים ובלאגן על כל הקירות - ואנו רחוקים שנות אור מהחלליות הנקיות והלבנות שהורגלנו לראות בסרטים ובסדרות.

לקריאה נוספת

הצלם רולאנד מילר והמהנדס פאולו נספולי תיעדו בשיתוף פעולה ייחודי רגעים במסע של תחנת החלל. השניים עובדים יחדיו מספר שנים בתיעוד טכנולוגיית החלל. בין צילומיהם מופיע הים מכוסה עננים מבעד לחלונות התחנה, חליפות חלל בתא הלבשה, ומעברים בין החללים. ״אני מנסה להעביר את ההרגשה כאשר אתה עומד בתחנת חלל ומביט״ אומר מילר.

הפרויקט החל כאשר מילר שוחח עם האסטרונאוטית והכימאית קיידי קולמן, אשר עודדה אותו לשתף בראייה שלו ובגישה שלו לצילום עם אלו הנמצאים בתחנת חלל. קולמן בין שאר עיסוקיה מחללת בחליל והיתה טסה עם מספר כלי נגינה למסעות החלל שלה. באחת הפעמים ביצעה דואט עם איאן אנדרסון מג׳ת׳רו-טאל כאשר היתה בתחנת החלל והוא ברוסיה כארוע מחווה לציון חמישים שנה לטיסתו המפורסמת של יורי גגרין. באותו רגע חשב מילר האם גם הוא יכול להפיק שיתוף פעולה בעל אופי דומה.

מילר בסופו של דבר בחר בשיטוט בתחנת חלל בעזרת גוגל-סטריט-ויו בשביל לייצר קומפוזיציה של פריימים - אותם לאחר מכן נספולי ייצר מחדש על ידי צילום בתחנת החלל עצמה.

אחת הבעיות הטכניות הבסיסיות בהן נתקל נספולי היא חוסר הכבידה. לא ניתן להעמיד חצובה כיוון שהיא מתעופפת במרחב ללא עוגן, והתנועה של התחנה עצמה מייצרת ויברציה תמידית מהקירות. הצילומים לכן כולם נעשו עם פלאש, דבר שמילר אינו רגיל לעשות.

תוצר העבודה הוא ספר בין מאתיים בעמודים אשר מומן בעזרת אתר קיק-סטארטר. הספר מכיל מספר מאמרים, צילומים מתחנת החלל, וצילומים ספורים אותם צילם מילר על כדור הארץ. מילר המרותק מהשילוב של אומנות, עיצוב ומדע מנסה להראות שתחנת חלל היא אוסף של קבלים, מסכים, מחשבים ובלאגן על כל הקירות - ואנו רחוקים שנות אור מהחלליות הנקיות והלבנות שהורגלנו לראות בסרטים ובסדרות.

ריקי שחם

כשאסטרונאוט ואמן נפגשים בחלל

ריקי שחם

29.08.2020

הצלם רולאנד מילר והמהנדס פאולו נספולי תיעדו בשיתוף פעולה ייחודי רגעים במסע של תחנת החלל. השניים עובדים יחדיו מספר שנים בתיעוד טכנולוגיית החלל. בין צילומיהם מופיע הים מכוסה עננים מבעד לחלונות התחנה, חליפות חלל בתא הלבשה, ומעברים בין החללים. ״אני מנסה להעביר את ההרגשה כאשר אתה עומד בתחנת חלל ומביט״ אומר מילר.

הפרויקט החל כאשר מילר שוחח עם האסטרונאוטית והכימאית קיידי קולמן, אשר עודדה אותו לשתף בראייה שלו ובגישה שלו לצילום עם אלו הנמצאים בתחנת חלל. קולמן בין שאר עיסוקיה מחללת בחליל והיתה טסה עם מספר כלי נגינה למסעות החלל שלה. באחת הפעמים ביצעה דואט עם איאן אנדרסון מג׳ת׳רו-טאל כאשר היתה בתחנת החלל והוא ברוסיה כארוע מחווה לציון חמישים שנה לטיסתו המפורסמת של יורי גגרין. באותו רגע חשב מילר האם גם הוא יכול להפיק שיתוף פעולה בעל אופי דומה.

מילר בסופו של דבר בחר בשיטוט בתחנת חלל בעזרת גוגל-סטריט-ויו בשביל לייצר קומפוזיציה של פריימים - אותם לאחר מכן נספולי ייצר מחדש על ידי צילום בתחנת החלל עצמה.

אחת הבעיות הטכניות הבסיסיות בהן נתקל נספולי היא חוסר הכבידה. לא ניתן להעמיד חצובה כיוון שהיא מתעופפת במרחב ללא עוגן, והתנועה של התחנה עצמה מייצרת ויברציה תמידית מהקירות. הצילומים לכן כולם נעשו עם פלאש, דבר שמילר אינו רגיל לעשות.

תוצר העבודה הוא ספר בין מאתיים בעמודים אשר מומן בעזרת אתר קיק-סטארטר. הספר מכיל מספר מאמרים, צילומים מתחנת החלל, וצילומים ספורים אותם צילם מילר על כדור הארץ. מילר המרותק מהשילוב של אומנות, עיצוב ומדע מנסה להראות שתחנת חלל היא אוסף של קבלים, מסכים, מחשבים ובלאגן על כל הקירות - ואנו רחוקים שנות אור מהחלליות הנקיות והלבנות שהורגלנו לראות בסרטים ובסדרות.

next song
לגור בחדר אחד
ריקי שחם

קוריאה הדרומית ידועה בתרבות המגוונת שלה. גורדי שחקים מרהיבים, אוכל ייחודי, וטכנולוגיה מתקדמת. אך הצלם הדרום קוריאני סים קיו-דונג מראה לנו צד נוסף ונסתר יותר בסדרתו ״גושיוון״. מדובר בחדרי מגורים קטנטנים, דחוסים, זולים - המאוכלסים על ידי אנשים מעוטי אמצעים. רבים מחסרי הבית ואנשים בעלי הפרעות נפשיות מוצאים עצמם במגורים אלו, כמו גם סטודנטים או צעירים המנסים את מזלם במעבר מהכפר אל העיר.

החדרים מספיקים רק לשינה ולימודים. הם מאפשרים מגורים ללא מקדמה או ערבות - דבר הנדיר מאוד במדינה עם מצוקת דיור קשה. גם בכדי להשכיר דירת סטודיו קטנה בעיר יש צורך בסכום גדול של כסף כמקדמה.

בחדר לרוב יש מיטת יחיד, שולחן ללא כסא, וארון קטן. כל השאר הוא בשיתוף עם דיירים אחרים בבניין. גם כאשר סוגרים את הדלת אינך לבד, אומר סים, הרעשים מהקירות ומהפרוזדור של דיירים נוספים אינם פוסקים לרגע.

תמורת תוספות למחיר בסיס ניתן לקבל חדר עם חלון לפרוזדור - או אפילו חלון החוצה לאלו שמשקיעים יותר. דירה יקרה יותר כוללת שרותים בחדר עצמו. אך סים אומר שהוא הופתע לטובה מהתנאים - אשר אפשרו לו להתחיל את חייו בסיאול, דבר שלא היה אפשרי ללא אפשרות זו.

דירת חדר בדרום קוריאה מאת ריקי שחם

לגור בחדר אחד

ריקי שחם

27.08.2020

קוריאה הדרומית ידועה בתרבות המגוונת שלה. גורדי שחקים מרהיבים, אוכל ייחודי, וטכנולוגיה מתקדמת. אך הצלם הדרום קוריאני סים קיו-דונג מראה לנו צד נוסף ונסתר יותר בסדרתו ״גושיוון״. מדובר בחדרי מגורים קטנטנים, דחוסים, זולים - המאוכלסים על ידי אנשים מעוטי אמצעים. רבים מחסרי הבית ואנשים בעלי הפרעות נפשיות מוצאים עצמם במגורים אלו, כמו גם סטודנטים או צעירים המנסים את מזלם במעבר מהכפר אל העיר.

החדרים מספיקים רק לשינה ולימודים. הם מאפשרים מגורים ללא מקדמה או ערבות - דבר הנדיר מאוד במדינה עם מצוקת דיור קשה. גם בכדי להשכיר דירת סטודיו קטנה בעיר יש צורך בסכום גדול של כסף כמקדמה.

בחדר לרוב יש מיטת יחיד, שולחן ללא כסא, וארון קטן. כל השאר הוא בשיתוף עם דיירים אחרים בבניין. גם כאשר סוגרים את הדלת אינך לבד, אומר סים, הרעשים מהקירות ומהפרוזדור של דיירים נוספים אינם פוסקים לרגע.

תמורת תוספות למחיר בסיס ניתן לקבל חדר עם חלון לפרוזדור - או אפילו חלון החוצה לאלו שמשקיעים יותר. דירה יקרה יותר כוללת שרותים בחדר עצמו. אך סים אומר שהוא הופתע לטובה מהתנאים - אשר אפשרו לו להתחיל את חייו בסיאול, דבר שלא היה אפשרי ללא אפשרות זו.

לקריאה נוספת

קוריאה הדרומית ידועה בתרבות המגוונת שלה. גורדי שחקים מרהיבים, אוכל ייחודי, וטכנולוגיה מתקדמת. אך הצלם הדרום קוריאני סים קיו-דונג מראה לנו צד נוסף ונסתר יותר בסדרתו ״גושיוון״. מדובר בחדרי מגורים קטנטנים, דחוסים, זולים - המאוכלסים על ידי אנשים מעוטי אמצעים. רבים מחסרי הבית ואנשים בעלי הפרעות נפשיות מוצאים עצמם במגורים אלו, כמו גם סטודנטים או צעירים המנסים את מזלם במעבר מהכפר אל העיר.

החדרים מספיקים רק לשינה ולימודים. הם מאפשרים מגורים ללא מקדמה או ערבות - דבר הנדיר מאוד במדינה עם מצוקת דיור קשה. גם בכדי להשכיר דירת סטודיו קטנה בעיר יש צורך בסכום גדול של כסף כמקדמה.

בחדר לרוב יש מיטת יחיד, שולחן ללא כסא, וארון קטן. כל השאר הוא בשיתוף עם דיירים אחרים בבניין. גם כאשר סוגרים את הדלת אינך לבד, אומר סים, הרעשים מהקירות ומהפרוזדור של דיירים נוספים אינם פוסקים לרגע.

תמורת תוספות למחיר בסיס ניתן לקבל חדר עם חלון לפרוזדור - או אפילו חלון החוצה לאלו שמשקיעים יותר. דירה יקרה יותר כוללת שרותים בחדר עצמו. אך סים אומר שהוא הופתע לטובה מהתנאים - אשר אפשרו לו להתחיל את חייו בסיאול, דבר שלא היה אפשרי ללא אפשרות זו.

ריקי שחם

לגור בחדר אחד

ריקי שחם

27.08.2020

קוריאה הדרומית ידועה בתרבות המגוונת שלה. גורדי שחקים מרהיבים, אוכל ייחודי, וטכנולוגיה מתקדמת. אך הצלם הדרום קוריאני סים קיו-דונג מראה לנו צד נוסף ונסתר יותר בסדרתו ״גושיוון״. מדובר בחדרי מגורים קטנטנים, דחוסים, זולים - המאוכלסים על ידי אנשים מעוטי אמצעים. רבים מחסרי הבית ואנשים בעלי הפרעות נפשיות מוצאים עצמם במגורים אלו, כמו גם סטודנטים או צעירים המנסים את מזלם במעבר מהכפר אל העיר.

החדרים מספיקים רק לשינה ולימודים. הם מאפשרים מגורים ללא מקדמה או ערבות - דבר הנדיר מאוד במדינה עם מצוקת דיור קשה. גם בכדי להשכיר דירת סטודיו קטנה בעיר יש צורך בסכום גדול של כסף כמקדמה.

בחדר לרוב יש מיטת יחיד, שולחן ללא כסא, וארון קטן. כל השאר הוא בשיתוף עם דיירים אחרים בבניין. גם כאשר סוגרים את הדלת אינך לבד, אומר סים, הרעשים מהקירות ומהפרוזדור של דיירים נוספים אינם פוסקים לרגע.

תמורת תוספות למחיר בסיס ניתן לקבל חדר עם חלון לפרוזדור - או אפילו חלון החוצה לאלו שמשקיעים יותר. דירה יקרה יותר כוללת שרותים בחדר עצמו. אך סים אומר שהוא הופתע לטובה מהתנאים - אשר אפשרו לו להתחיל את חייו בסיאול, דבר שלא היה אפשרי ללא אפשרות זו.

next song
ניו יורק - מתחת לפני הקרקע
ריקי שחם

הרכבת התחתית של ניו יורק היא עולם כמעט נטוש בימינו. למרות שמצב המגפה בניו יורק טוב מברוב ארצות הברית, ולמרות שעל פי הידוע עד היום אין הנסיעה ברכבת בתחתית מעלה את הסיכון להדבק בנגיף בצורה ניכרת, ירדה התנועה לכדי רבע משהיתה בתחילת השנה. במאי נסגרה הרכבת בכל לילה למספר שעות בשביל ניקיון - הרכבת התחתית של ניו יורק לא נסגרה במאה וחמש עשרה שנים האחרונות.

הצלם פטריק קאשין הוא הצלם הרשמי של הרכבת התחתית. חלק מעבודותיו היפות ביותר נלקחו בתחנות עזובות בחשכת ליל, מראשי גשרים בודדים, או תעלות ארוכות ומפותלות הנמתחות מתחת לכל העיר.

עבודתו הרשמית דורשת תיעוד של המבנים והעבודה המתרחשת במערכת התחבורה. אך קאשין הצליח להכניס אנושיות בצילומים שיכלו להיות עבודה טכנית יבשה. אמנם קאשין מתקשה לראות בעצמו אומן, אחרי הכל זו אינה עבודתו, הוא שמח כאשר אנשים רואים בצילומיו דבר מעבר לפרטים הטכניים.

החודש פרש קאשין לגמלאות - בדיוק בימים שהרכבת מציעה צילומים יוצאי דופן באיכותם.

הרכבת התחתית של ניו יורק ריקי שחם

ניו יורק - מתחת לפני הקרקע

ריקי שחם

25.08.2020

הרכבת התחתית של ניו יורק היא עולם כמעט נטוש בימינו. למרות שמצב המגפה בניו יורק טוב מברוב ארצות הברית, ולמרות שעל פי הידוע עד היום אין הנסיעה ברכבת בתחתית מעלה את הסיכון להדבק בנגיף בצורה ניכרת, ירדה התנועה לכדי רבע משהיתה בתחילת השנה. במאי נסגרה הרכבת בכל לילה למספר שעות בשביל ניקיון - הרכבת התחתית של ניו יורק לא נסגרה במאה וחמש עשרה שנים האחרונות.

הצלם פטריק קאשין הוא הצלם הרשמי של הרכבת התחתית. חלק מעבודותיו היפות ביותר נלקחו בתחנות עזובות בחשכת ליל, מראשי גשרים בודדים, או תעלות ארוכות ומפותלות הנמתחות מתחת לכל העיר.

עבודתו הרשמית דורשת תיעוד של המבנים והעבודה המתרחשת במערכת התחבורה. אך קאשין הצליח להכניס אנושיות בצילומים שיכלו להיות עבודה טכנית יבשה. אמנם קאשין מתקשה לראות בעצמו אומן, אחרי הכל זו אינה עבודתו, הוא שמח כאשר אנשים רואים בצילומיו דבר מעבר לפרטים הטכניים.

החודש פרש קאשין לגמלאות - בדיוק בימים שהרכבת מציעה צילומים יוצאי דופן באיכותם.

לקריאה נוספת

הרכבת התחתית של ניו יורק היא עולם כמעט נטוש בימינו. למרות שמצב המגפה בניו יורק טוב מברוב ארצות הברית, ולמרות שעל פי הידוע עד היום אין הנסיעה ברכבת בתחתית מעלה את הסיכון להדבק בנגיף בצורה ניכרת, ירדה התנועה לכדי רבע משהיתה בתחילת השנה. במאי נסגרה הרכבת בכל לילה למספר שעות בשביל ניקיון - הרכבת התחתית של ניו יורק לא נסגרה במאה וחמש עשרה שנים האחרונות.

הצלם פטריק קאשין הוא הצלם הרשמי של הרכבת התחתית. חלק מעבודותיו היפות ביותר נלקחו בתחנות עזובות בחשכת ליל, מראשי גשרים בודדים, או תעלות ארוכות ומפותלות הנמתחות מתחת לכל העיר.

עבודתו הרשמית דורשת תיעוד של המבנים והעבודה המתרחשת במערכת התחבורה. אך קאשין הצליח להכניס אנושיות בצילומים שיכלו להיות עבודה טכנית יבשה. אמנם קאשין מתקשה לראות בעצמו אומן, אחרי הכל זו אינה עבודתו, הוא שמח כאשר אנשים רואים בצילומיו דבר מעבר לפרטים הטכניים.

החודש פרש קאשין לגמלאות - בדיוק בימים שהרכבת מציעה צילומים יוצאי דופן באיכותם.

ריקי שחם

ניו יורק - מתחת לפני הקרקע

ריקי שחם

25.08.2020

הרכבת התחתית של ניו יורק היא עולם כמעט נטוש בימינו. למרות שמצב המגפה בניו יורק טוב מברוב ארצות הברית, ולמרות שעל פי הידוע עד היום אין הנסיעה ברכבת בתחתית מעלה את הסיכון להדבק בנגיף בצורה ניכרת, ירדה התנועה לכדי רבע משהיתה בתחילת השנה. במאי נסגרה הרכבת בכל לילה למספר שעות בשביל ניקיון - הרכבת התחתית של ניו יורק לא נסגרה במאה וחמש עשרה שנים האחרונות.

הצלם פטריק קאשין הוא הצלם הרשמי של הרכבת התחתית. חלק מעבודותיו היפות ביותר נלקחו בתחנות עזובות בחשכת ליל, מראשי גשרים בודדים, או תעלות ארוכות ומפותלות הנמתחות מתחת לכל העיר.

עבודתו הרשמית דורשת תיעוד של המבנים והעבודה המתרחשת במערכת התחבורה. אך קאשין הצליח להכניס אנושיות בצילומים שיכלו להיות עבודה טכנית יבשה. אמנם קאשין מתקשה לראות בעצמו אומן, אחרי הכל זו אינה עבודתו, הוא שמח כאשר אנשים רואים בצילומיו דבר מעבר לפרטים הטכניים.

החודש פרש קאשין לגמלאות - בדיוק בימים שהרכבת מציעה צילומים יוצאי דופן באיכותם.

next song
פרסומת בימי קורונה
ריקי שחם

מחזור צילומים אינו נוסחה לסרט משעמם. הסרטון החדש של ווידן וקנדי פורטלנד לנייקי הוא פאזל העשוי כולו מחומרי ארכיון.

הצוות עבר על 4000 קטעי ספורט ובחר מתוכם 72 קטעים שונים אותם הדביק בשלושים ושישה זוגות של מסך מפוצל - שם התנועה מתמזגת בין הצילומים השונים.

עבודת העריכה המרשימה היא דרך יוצאת דופן להעביר מסר על יכולתו של הספורט לאחד - בימים שמגפת הקורונה מאפילה על כל עולם הספורט התחרותי.

לצד אתלטים מוכרים פחות, מופיעים בין השאר לברון ג׳יימס, קריסטיאנו רונלדו וסרינה וויליאמס. אנו רואים כבר אתלטים חזרה על המגרש אך העולם רחוק מלהיות על המסלול המוכר והישן. עלינו לדמיין את העולם החדש המצפה לנו ואותו עלינו להקים.

צוות נייקי הוציאו מספר פרסומות מרשימות ביותר מאז התפרצה הקורונה וסרטון זה אינו מאכזב.

פרסומת בימי קורונה מאת ריקי שחם

פרסומת בימי קורונה

ריקי שחם

23.08.2020

מחזור צילומים אינו נוסחה לסרט משעמם. הסרטון החדש של ווידן וקנדי פורטלנד לנייקי הוא פאזל העשוי כולו מחומרי ארכיון.

הצוות עבר על 4000 קטעי ספורט ובחר מתוכם 72 קטעים שונים אותם הדביק בשלושים ושישה זוגות של מסך מפוצל - שם התנועה מתמזגת בין הצילומים השונים.

עבודת העריכה המרשימה היא דרך יוצאת דופן להעביר מסר על יכולתו של הספורט לאחד - בימים שמגפת הקורונה מאפילה על כל עולם הספורט התחרותי.

לצד אתלטים מוכרים פחות, מופיעים בין השאר לברון ג׳יימס, קריסטיאנו רונלדו וסרינה וויליאמס. אנו רואים כבר אתלטים חזרה על המגרש אך העולם רחוק מלהיות על המסלול המוכר והישן. עלינו לדמיין את העולם החדש המצפה לנו ואותו עלינו להקים.

צוות נייקי הוציאו מספר פרסומות מרשימות ביותר מאז התפרצה הקורונה וסרטון זה אינו מאכזב.

לקריאה נוספת

מחזור צילומים אינו נוסחה לסרט משעמם. הסרטון החדש של ווידן וקנדי פורטלנד לנייקי הוא פאזל העשוי כולו מחומרי ארכיון.

הצוות עבר על 4000 קטעי ספורט ובחר מתוכם 72 קטעים שונים אותם הדביק בשלושים ושישה זוגות של מסך מפוצל - שם התנועה מתמזגת בין הצילומים השונים.

עבודת העריכה המרשימה היא דרך יוצאת דופן להעביר מסר על יכולתו של הספורט לאחד - בימים שמגפת הקורונה מאפילה על כל עולם הספורט התחרותי.

לצד אתלטים מוכרים פחות, מופיעים בין השאר לברון ג׳יימס, קריסטיאנו רונלדו וסרינה וויליאמס. אנו רואים כבר אתלטים חזרה על המגרש אך העולם רחוק מלהיות על המסלול המוכר והישן. עלינו לדמיין את העולם החדש המצפה לנו ואותו עלינו להקים.

צוות נייקי הוציאו מספר פרסומות מרשימות ביותר מאז התפרצה הקורונה וסרטון זה אינו מאכזב.

ריקי שחם

פרסומת בימי קורונה

ריקי שחם

23.08.2020

מחזור צילומים אינו נוסחה לסרט משעמם. הסרטון החדש של ווידן וקנדי פורטלנד לנייקי הוא פאזל העשוי כולו מחומרי ארכיון.

הצוות עבר על 4000 קטעי ספורט ובחר מתוכם 72 קטעים שונים אותם הדביק בשלושים ושישה זוגות של מסך מפוצל - שם התנועה מתמזגת בין הצילומים השונים.

עבודת העריכה המרשימה היא דרך יוצאת דופן להעביר מסר על יכולתו של הספורט לאחד - בימים שמגפת הקורונה מאפילה על כל עולם הספורט התחרותי.

לצד אתלטים מוכרים פחות, מופיעים בין השאר לברון ג׳יימס, קריסטיאנו רונלדו וסרינה וויליאמס. אנו רואים כבר אתלטים חזרה על המגרש אך העולם רחוק מלהיות על המסלול המוכר והישן. עלינו לדמיין את העולם החדש המצפה לנו ואותו עלינו להקים.

צוות נייקי הוציאו מספר פרסומות מרשימות ביותר מאז התפרצה הקורונה וסרטון זה אינו מאכזב.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎