מאז שנת 2011, ריטה איקונן וקרולין היורת צילמו חקלאים, דייגים, זואולוגים, שרברבים וזמרי אופרה סביב העולם. חלק מצילומים אלו נראים כמו פורטרטים אנתרופולוגים ממגזין נשיונל גיאוגרפיק. אנשים כמו פסלים בנופים מרוחקים לבושים בתלבושות של צדפות ועלי תמרים.
הסדרה של הצלמים הסקנדינבים מעוררת שאלות בצופה. חלק מהגדרת הפרויקט היא כי הצופה יכול לתת כמה תשובות שיחפוץ למהות הצילומים ולמה שעומד מאחוריהם. בתחילה ניסו הצלמים לשחזר נופים מסיפורי פולקלור, מיתוסים מקומיים. בצילומים החדשים הם השאירו את הקו המנחה הזה מאחוריהם.
שם העבודה ״עיניים גדולות כצלחות״ הוא מחווה לסיפור עממי נורבגי. מסופר בו על כלב, או טרול, בעל עיניים גדולות המתגורר מתחת לגשר.
מאז שנת 2011, ריטה איקונן וקרולין היורת צילמו חקלאים, דייגים, זואולוגים, שרברבים וזמרי אופרה סביב העולם. חלק מצילומים אלו נראים כמו פורטרטים אנתרופולוגים ממגזין נשיונל גיאוגרפיק. אנשים כמו פסלים בנופים מרוחקים לבושים בתלבושות של צדפות ועלי תמרים.
הסדרה של הצלמים הסקנדינבים מעוררת שאלות בצופה. חלק מהגדרת הפרויקט היא כי הצופה יכול לתת כמה תשובות שיחפוץ למהות הצילומים ולמה שעומד מאחוריהם. בתחילה ניסו הצלמים לשחזר נופים מסיפורי פולקלור, מיתוסים מקומיים. בצילומים החדשים הם השאירו את הקו המנחה הזה מאחוריהם.
שם העבודה ״עיניים גדולות כצלחות״ הוא מחווה לסיפור עממי נורבגי. מסופר בו על כלב, או טרול, בעל עיניים גדולות המתגורר מתחת לגשר.
מאז שנת 2011, ריטה איקונן וקרולין היורת צילמו חקלאים, דייגים, זואולוגים, שרברבים וזמרי אופרה סביב העולם. חלק מצילומים אלו נראים כמו פורטרטים אנתרופולוגים ממגזין נשיונל גיאוגרפיק. אנשים כמו פסלים בנופים מרוחקים לבושים בתלבושות של צדפות ועלי תמרים.
הסדרה של הצלמים הסקנדינבים מעוררת שאלות בצופה. חלק מהגדרת הפרויקט היא כי הצופה יכול לתת כמה תשובות שיחפוץ למהות הצילומים ולמה שעומד מאחוריהם. בתחילה ניסו הצלמים לשחזר נופים מסיפורי פולקלור, מיתוסים מקומיים. בצילומים החדשים הם השאירו את הקו המנחה הזה מאחוריהם.
שם העבודה ״עיניים גדולות כצלחות״ הוא מחווה לסיפור עממי נורבגי. מסופר בו על כלב, או טרול, בעל עיניים גדולות המתגורר מתחת לגשר.
מאז שנת 2011, ריטה איקונן וקרולין היורת צילמו חקלאים, דייגים, זואולוגים, שרברבים וזמרי אופרה סביב העולם. חלק מצילומים אלו נראים כמו פורטרטים אנתרופולוגים ממגזין נשיונל גיאוגרפיק. אנשים כמו פסלים בנופים מרוחקים לבושים בתלבושות של צדפות ועלי תמרים.
הסדרה של הצלמים הסקנדינבים מעוררת שאלות בצופה. חלק מהגדרת הפרויקט היא כי הצופה יכול לתת כמה תשובות שיחפוץ למהות הצילומים ולמה שעומד מאחוריהם. בתחילה ניסו הצלמים לשחזר נופים מסיפורי פולקלור, מיתוסים מקומיים. בצילומים החדשים הם השאירו את הקו המנחה הזה מאחוריהם.
שם העבודה ״עיניים גדולות כצלחות״ הוא מחווה לסיפור עממי נורבגי. מסופר בו על כלב, או טרול, בעל עיניים גדולות המתגורר מתחת לגשר.
בשנת 1958 הצלם ארט קיין ארגן יחדיו את ענקי הג׳ז של תקופתו וצילם את אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו. הצילום הידוע בשמו ״יום טוב בהארלם״ הפך לאחד מצילומי המוסיקה האייקונים בכל הזמנים וחרט את שם של ארט קיין בהיסטוריה של צלמי הג׳אז.
ארט המשיך בשנות השישים ושנות השבעים לצלם ענקים כמו האבנים המתגלגלות, הו, ג׳ניס ג׳ופלין, הדלתות, ארית׳ה פרנקלין, בוב דילן, ג׳פרסון איירפליין, פרנק זאפה ואנדי וורהול צבוע בזהב.
קיין החל את הקריירה כצלם למגזין אסקוויר ומגזין שבע-עשרה אך רצה לצאת לדרך עצמאית. ״יום גדול בהארלם״ היתה עבודת הפרילנס הראשונה שלו שהזניקה אותו אל קריירה חדשה.
שלושים שנה לפני פוטושופ, מצוייד רק במנורת שולחן, המציא קיין את תמונת ״הכריך״ - שתי תמונות או יותר בשקיפות אחת על השניה. בשכלול טכניקה זו סיפר קיין סיפורים מורכבים בצילום בודד, משלב פואטיקה ומטאפורה - והופך את הצילום לאיור.
בניגוד לצלמי רוק רבים אחרים - היה קיין משקיע ימים רבים בהקשבה לתקליטים של מי שעתיד היה לצלם. משרבט סקיצות ומתכנן את התמונות זמן רב לפני יום הצילומים עצמו. קיין היה מביים כל פרט בתמונה ולא ממתין לרגע מסויים בו יופיע פתאום.
בשנת 1958 הצלם ארט קיין ארגן יחדיו את ענקי הג׳ז של תקופתו וצילם את אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו. הצילום הידוע בשמו ״יום טוב בהארלם״ הפך לאחד מצילומי המוסיקה האייקונים בכל הזמנים וחרט את שם של ארט קיין בהיסטוריה של צלמי הג׳אז.
ארט המשיך בשנות השישים ושנות השבעים לצלם ענקים כמו האבנים המתגלגלות, הו, ג׳ניס ג׳ופלין, הדלתות, ארית׳ה פרנקלין, בוב דילן, ג׳פרסון איירפליין, פרנק זאפה ואנדי וורהול צבוע בזהב.
קיין החל את הקריירה כצלם למגזין אסקוויר ומגזין שבע-עשרה אך רצה לצאת לדרך עצמאית. ״יום גדול בהארלם״ היתה עבודת הפרילנס הראשונה שלו שהזניקה אותו אל קריירה חדשה.
שלושים שנה לפני פוטושופ, מצוייד רק במנורת שולחן, המציא קיין את תמונת ״הכריך״ - שתי תמונות או יותר בשקיפות אחת על השניה. בשכלול טכניקה זו סיפר קיין סיפורים מורכבים בצילום בודד, משלב פואטיקה ומטאפורה - והופך את הצילום לאיור.
בניגוד לצלמי רוק רבים אחרים - היה קיין משקיע ימים רבים בהקשבה לתקליטים של מי שעתיד היה לצלם. משרבט סקיצות ומתכנן את התמונות זמן רב לפני יום הצילומים עצמו. קיין היה מביים כל פרט בתמונה ולא ממתין לרגע מסויים בו יופיע פתאום.
בשנת 1958 הצלם ארט קיין ארגן יחדיו את ענקי הג׳ז של תקופתו וצילם את אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו. הצילום הידוע בשמו ״יום טוב בהארלם״ הפך לאחד מצילומי המוסיקה האייקונים בכל הזמנים וחרט את שם של ארט קיין בהיסטוריה של צלמי הג׳אז.
ארט המשיך בשנות השישים ושנות השבעים לצלם ענקים כמו האבנים המתגלגלות, הו, ג׳ניס ג׳ופלין, הדלתות, ארית׳ה פרנקלין, בוב דילן, ג׳פרסון איירפליין, פרנק זאפה ואנדי וורהול צבוע בזהב.
קיין החל את הקריירה כצלם למגזין אסקוויר ומגזין שבע-עשרה אך רצה לצאת לדרך עצמאית. ״יום גדול בהארלם״ היתה עבודת הפרילנס הראשונה שלו שהזניקה אותו אל קריירה חדשה.
שלושים שנה לפני פוטושופ, מצוייד רק במנורת שולחן, המציא קיין את תמונת ״הכריך״ - שתי תמונות או יותר בשקיפות אחת על השניה. בשכלול טכניקה זו סיפר קיין סיפורים מורכבים בצילום בודד, משלב פואטיקה ומטאפורה - והופך את הצילום לאיור.
בניגוד לצלמי רוק רבים אחרים - היה קיין משקיע ימים רבים בהקשבה לתקליטים של מי שעתיד היה לצלם. משרבט סקיצות ומתכנן את התמונות זמן רב לפני יום הצילומים עצמו. קיין היה מביים כל פרט בתמונה ולא ממתין לרגע מסויים בו יופיע פתאום.
בשנת 1958 הצלם ארט קיין ארגן יחדיו את ענקי הג׳ז של תקופתו וצילם את אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו. הצילום הידוע בשמו ״יום טוב בהארלם״ הפך לאחד מצילומי המוסיקה האייקונים בכל הזמנים וחרט את שם של ארט קיין בהיסטוריה של צלמי הג׳אז.
ארט המשיך בשנות השישים ושנות השבעים לצלם ענקים כמו האבנים המתגלגלות, הו, ג׳ניס ג׳ופלין, הדלתות, ארית׳ה פרנקלין, בוב דילן, ג׳פרסון איירפליין, פרנק זאפה ואנדי וורהול צבוע בזהב.
קיין החל את הקריירה כצלם למגזין אסקוויר ומגזין שבע-עשרה אך רצה לצאת לדרך עצמאית. ״יום גדול בהארלם״ היתה עבודת הפרילנס הראשונה שלו שהזניקה אותו אל קריירה חדשה.
שלושים שנה לפני פוטושופ, מצוייד רק במנורת שולחן, המציא קיין את תמונת ״הכריך״ - שתי תמונות או יותר בשקיפות אחת על השניה. בשכלול טכניקה זו סיפר קיין סיפורים מורכבים בצילום בודד, משלב פואטיקה ומטאפורה - והופך את הצילום לאיור.
בניגוד לצלמי רוק רבים אחרים - היה קיין משקיע ימים רבים בהקשבה לתקליטים של מי שעתיד היה לצלם. משרבט סקיצות ומתכנן את התמונות זמן רב לפני יום הצילומים עצמו. קיין היה מביים כל פרט בתמונה ולא ממתין לרגע מסויים בו יופיע פתאום.
גבר מתעורר בכל ערב במיטתו והולך לחדר השני. שם הוא מצלם סרט אנימציה עם בובות מעיסת נייר.
בבוקר מגיעה בחורה לתקן את הבובות ולהכין את התפאורה. הצופה כמעט ושוכח שגם הבחור וגם הבחורה הם בובות עשויות עיסת נייר בעצמן.
סרט אנימציה זוכה פרסים מאת האנימטור הקנדי פרדריק טרמבליי.
גבר מתעורר בכל ערב במיטתו והולך לחדר השני. שם הוא מצלם סרט אנימציה עם בובות מעיסת נייר.
בבוקר מגיעה בחורה לתקן את הבובות ולהכין את התפאורה. הצופה כמעט ושוכח שגם הבחור וגם הבחורה הם בובות עשויות עיסת נייר בעצמן.
סרט אנימציה זוכה פרסים מאת האנימטור הקנדי פרדריק טרמבליי.
גבר מתעורר בכל ערב במיטתו והולך לחדר השני. שם הוא מצלם סרט אנימציה עם בובות מעיסת נייר.
בבוקר מגיעה בחורה לתקן את הבובות ולהכין את התפאורה. הצופה כמעט ושוכח שגם הבחור וגם הבחורה הם בובות עשויות עיסת נייר בעצמן.
סרט אנימציה זוכה פרסים מאת האנימטור הקנדי פרדריק טרמבליי.
גבר מתעורר בכל ערב במיטתו והולך לחדר השני. שם הוא מצלם סרט אנימציה עם בובות מעיסת נייר.
בבוקר מגיעה בחורה לתקן את הבובות ולהכין את התפאורה. הצופה כמעט ושוכח שגם הבחור וגם הבחורה הם בובות עשויות עיסת נייר בעצמן.
סרט אנימציה זוכה פרסים מאת האנימטור הקנדי פרדריק טרמבליי.
מגפת ״השפעת הספרדית״ של שנת 1918-1919 היתה נוראית. מעריכים כי שליש מאוכלוסיית כדור הארץ נדבקה וכחמישים מיליון איש נהרגו. באנגליה בלבד רבע מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהמחלה. אחוזי המוות הגבוהים אצל בני אדם בריאים בגיליאי עשרים עד ארבעים היה אחד המאפיינים הקשים של המגפה.
באותה התקופה לא היתה אנטיביוטיקה או חיסונים שעזרו לטפל במחלות משנה לשפעת עצמה. רק בשנת 1933 הוכח כי וירוס גרם למחלה.
כאשר פרצה המגפה, מלחמת העולם הראשונה היתה עדיין בעיצומה והיו הגבלות על התקשורת. עדכון על מספר המתים והנדבקים היה מצונזר בעקבות הגבלות המלחמה. כיוון שספרד לא היתה תחת מלחמה הם פרסמו באופן גלוי את הנתונים שהשתוללו במדינתם. זוהי הסיבה שבעולם כולו חשבו כי המצב הקשה ביותר היה בספרד - ומשם השם המטעה של המגפה.
בארצות הברית יצאה הוראה נשיאותית שאסרה על פרסום כל ידיעה בעיתונות המספרת על המגפה שהשתוללה ביבשת. התנועה הרבה של חיילים ברחבי העולם עזרה להפיץ את השפעת ברחבי העולם כולו במהירות.
הממשלה הבריטית העבירה הנחיות להשאר בבתים לכל מי שמרגיש לא טוב, להרחיק ממחטות משומשות מילדים, לצחצח היטב ידיים ולאכול הרבה דייסה. כמו כן הממשלה המליצה להפסיק ללחוץ ידיים ולהתנשק עד הודעה חדשה. בתי ספר רבים נסגרו - אך בתי ספר תיכון, קולנועים וכנסיות נשארו פתוחות.
מבין התרופות היו וויסקי, סיגריות ובצלים. עקב האיסור על הפרסום חלק גדול מההיסטוריה של מגפה זו נעלם עם הזמן. אין אנדרטאות המנציחות את המתים. כותרת מאותה תקופה שואלת מתי יבינו כי עכברים, יתושים ופשפשים הם רוצחים הרסניים יותר מכל מכונת ירייה וגז עצבים.
מגפת ״השפעת הספרדית״ של שנת 1918-1919 היתה נוראית. מעריכים כי שליש מאוכלוסיית כדור הארץ נדבקה וכחמישים מיליון איש נהרגו. באנגליה בלבד רבע מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהמחלה. אחוזי המוות הגבוהים אצל בני אדם בריאים בגיליאי עשרים עד ארבעים היה אחד המאפיינים הקשים של המגפה.
באותה התקופה לא היתה אנטיביוטיקה או חיסונים שעזרו לטפל במחלות משנה לשפעת עצמה. רק בשנת 1933 הוכח כי וירוס גרם למחלה.
כאשר פרצה המגפה, מלחמת העולם הראשונה היתה עדיין בעיצומה והיו הגבלות על התקשורת. עדכון על מספר המתים והנדבקים היה מצונזר בעקבות הגבלות המלחמה. כיוון שספרד לא היתה תחת מלחמה הם פרסמו באופן גלוי את הנתונים שהשתוללו במדינתם. זוהי הסיבה שבעולם כולו חשבו כי המצב הקשה ביותר היה בספרד - ומשם השם המטעה של המגפה.
בארצות הברית יצאה הוראה נשיאותית שאסרה על פרסום כל ידיעה בעיתונות המספרת על המגפה שהשתוללה ביבשת. התנועה הרבה של חיילים ברחבי העולם עזרה להפיץ את השפעת ברחבי העולם כולו במהירות.
הממשלה הבריטית העבירה הנחיות להשאר בבתים לכל מי שמרגיש לא טוב, להרחיק ממחטות משומשות מילדים, לצחצח היטב ידיים ולאכול הרבה דייסה. כמו כן הממשלה המליצה להפסיק ללחוץ ידיים ולהתנשק עד הודעה חדשה. בתי ספר רבים נסגרו - אך בתי ספר תיכון, קולנועים וכנסיות נשארו פתוחות.
מבין התרופות היו וויסקי, סיגריות ובצלים. עקב האיסור על הפרסום חלק גדול מההיסטוריה של מגפה זו נעלם עם הזמן. אין אנדרטאות המנציחות את המתים. כותרת מאותה תקופה שואלת מתי יבינו כי עכברים, יתושים ופשפשים הם רוצחים הרסניים יותר מכל מכונת ירייה וגז עצבים.
מגפת ״השפעת הספרדית״ של שנת 1918-1919 היתה נוראית. מעריכים כי שליש מאוכלוסיית כדור הארץ נדבקה וכחמישים מיליון איש נהרגו. באנגליה בלבד רבע מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהמחלה. אחוזי המוות הגבוהים אצל בני אדם בריאים בגיליאי עשרים עד ארבעים היה אחד המאפיינים הקשים של המגפה.
באותה התקופה לא היתה אנטיביוטיקה או חיסונים שעזרו לטפל במחלות משנה לשפעת עצמה. רק בשנת 1933 הוכח כי וירוס גרם למחלה.
כאשר פרצה המגפה, מלחמת העולם הראשונה היתה עדיין בעיצומה והיו הגבלות על התקשורת. עדכון על מספר המתים והנדבקים היה מצונזר בעקבות הגבלות המלחמה. כיוון שספרד לא היתה תחת מלחמה הם פרסמו באופן גלוי את הנתונים שהשתוללו במדינתם. זוהי הסיבה שבעולם כולו חשבו כי המצב הקשה ביותר היה בספרד - ומשם השם המטעה של המגפה.
בארצות הברית יצאה הוראה נשיאותית שאסרה על פרסום כל ידיעה בעיתונות המספרת על המגפה שהשתוללה ביבשת. התנועה הרבה של חיילים ברחבי העולם עזרה להפיץ את השפעת ברחבי העולם כולו במהירות.
הממשלה הבריטית העבירה הנחיות להשאר בבתים לכל מי שמרגיש לא טוב, להרחיק ממחטות משומשות מילדים, לצחצח היטב ידיים ולאכול הרבה דייסה. כמו כן הממשלה המליצה להפסיק ללחוץ ידיים ולהתנשק עד הודעה חדשה. בתי ספר רבים נסגרו - אך בתי ספר תיכון, קולנועים וכנסיות נשארו פתוחות.
מבין התרופות היו וויסקי, סיגריות ובצלים. עקב האיסור על הפרסום חלק גדול מההיסטוריה של מגפה זו נעלם עם הזמן. אין אנדרטאות המנציחות את המתים. כותרת מאותה תקופה שואלת מתי יבינו כי עכברים, יתושים ופשפשים הם רוצחים הרסניים יותר מכל מכונת ירייה וגז עצבים.
מגפת ״השפעת הספרדית״ של שנת 1918-1919 היתה נוראית. מעריכים כי שליש מאוכלוסיית כדור הארץ נדבקה וכחמישים מיליון איש נהרגו. באנגליה בלבד רבע מיליון בני אדם מתו כתוצאה מהמחלה. אחוזי המוות הגבוהים אצל בני אדם בריאים בגיליאי עשרים עד ארבעים היה אחד המאפיינים הקשים של המגפה.
באותה התקופה לא היתה אנטיביוטיקה או חיסונים שעזרו לטפל במחלות משנה לשפעת עצמה. רק בשנת 1933 הוכח כי וירוס גרם למחלה.
כאשר פרצה המגפה, מלחמת העולם הראשונה היתה עדיין בעיצומה והיו הגבלות על התקשורת. עדכון על מספר המתים והנדבקים היה מצונזר בעקבות הגבלות המלחמה. כיוון שספרד לא היתה תחת מלחמה הם פרסמו באופן גלוי את הנתונים שהשתוללו במדינתם. זוהי הסיבה שבעולם כולו חשבו כי המצב הקשה ביותר היה בספרד - ומשם השם המטעה של המגפה.
בארצות הברית יצאה הוראה נשיאותית שאסרה על פרסום כל ידיעה בעיתונות המספרת על המגפה שהשתוללה ביבשת. התנועה הרבה של חיילים ברחבי העולם עזרה להפיץ את השפעת ברחבי העולם כולו במהירות.
הממשלה הבריטית העבירה הנחיות להשאר בבתים לכל מי שמרגיש לא טוב, להרחיק ממחטות משומשות מילדים, לצחצח היטב ידיים ולאכול הרבה דייסה. כמו כן הממשלה המליצה להפסיק ללחוץ ידיים ולהתנשק עד הודעה חדשה. בתי ספר רבים נסגרו - אך בתי ספר תיכון, קולנועים וכנסיות נשארו פתוחות.
מבין התרופות היו וויסקי, סיגריות ובצלים. עקב האיסור על הפרסום חלק גדול מההיסטוריה של מגפה זו נעלם עם הזמן. אין אנדרטאות המנציחות את המתים. כותרת מאותה תקופה שואלת מתי יבינו כי עכברים, יתושים ופשפשים הם רוצחים הרסניים יותר מכל מכונת ירייה וגז עצבים.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.