hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

אני רוצה את דירטי הארי
ריקי שחם

קריירת הצילום של אנדי גוטס החלה לפני למעלה משלושים שנה. במשך כל השנים האלו צילם אנדי את השמות הגדולים ביותר בתעשיית הבידור.

כשסמואל ל ג׳קסון הגיע לאולפנים, היה לבוש במכנסי ברמודה קצרות וחולצה בצבע כתום זרחני, עם כובע בייסבול לראשו. בזמן שאנדי סידר את התאורה חזר ג׳קסון מחדר ההלבשה לבוש כולו שחור ונראה כמו רוצח שכיר. 

כאשר קיבל אישור לצלם את טוני קרטיס בביתו בלאס וגאס, התרגש אנדי מהזכות לפגוש באחד מאליליו. הוא מעיד כי ספר את הימים עד הטיול לארצות הברית. יום לפני הנסיעה קיבל טלפון מקרטיס עצמו - ומיד היה בטוח כי הצילומים בוטלו. למעשה קרטיס אמר שהוא מצפה ליום הצילומים אך כיוון שאינו מרגיש בטוב היה שמח אם אנדי יוכל לצלם אותו עוד פעם אחת כמו אייקון. קרטיס נפטר ימים ספורים לאחר מכן. 

כאשר רצה לצלם את קלינט איסטווד, דמיין אנדי מייד את המבט החודר, הגבות המורדות והפה הקפוץ - רגע לפני שהאקדח נשלף. אך כשהגיע לביתו ישב קלינט וניגן ג׳ז בפסנתר ולבסוף ניגש עם משקאות ביד ופרצוף חמימות ורגועות. ״אני רוצה את דירטי הארי, לא את סבא וולטון!״ אמרתי לו.

קלינט איסטווד מאת ריקי שחם

אני רוצה את דירטי הארי

ריקי שחם

19.07.2020

קריירת הצילום של אנדי גוטס החלה לפני למעלה משלושים שנה. במשך כל השנים האלו צילם אנדי את השמות הגדולים ביותר בתעשיית הבידור.

כשסמואל ל ג׳קסון הגיע לאולפנים, היה לבוש במכנסי ברמודה קצרות וחולצה בצבע כתום זרחני, עם כובע בייסבול לראשו. בזמן שאנדי סידר את התאורה חזר ג׳קסון מחדר ההלבשה לבוש כולו שחור ונראה כמו רוצח שכיר. 

כאשר קיבל אישור לצלם את טוני קרטיס בביתו בלאס וגאס, התרגש אנדי מהזכות לפגוש באחד מאליליו. הוא מעיד כי ספר את הימים עד הטיול לארצות הברית. יום לפני הנסיעה קיבל טלפון מקרטיס עצמו - ומיד היה בטוח כי הצילומים בוטלו. למעשה קרטיס אמר שהוא מצפה ליום הצילומים אך כיוון שאינו מרגיש בטוב היה שמח אם אנדי יוכל לצלם אותו עוד פעם אחת כמו אייקון. קרטיס נפטר ימים ספורים לאחר מכן. 

כאשר רצה לצלם את קלינט איסטווד, דמיין אנדי מייד את המבט החודר, הגבות המורדות והפה הקפוץ - רגע לפני שהאקדח נשלף. אך כשהגיע לביתו ישב קלינט וניגן ג׳ז בפסנתר ולבסוף ניגש עם משקאות ביד ופרצוף חמימות ורגועות. ״אני רוצה את דירטי הארי, לא את סבא וולטון!״ אמרתי לו.

לקריאה נוספת

קריירת הצילום של אנדי גוטס החלה לפני למעלה משלושים שנה. במשך כל השנים האלו צילם אנדי את השמות הגדולים ביותר בתעשיית הבידור.

כשסמואל ל ג׳קסון הגיע לאולפנים, היה לבוש במכנסי ברמודה קצרות וחולצה בצבע כתום זרחני, עם כובע בייסבול לראשו. בזמן שאנדי סידר את התאורה חזר ג׳קסון מחדר ההלבשה לבוש כולו שחור ונראה כמו רוצח שכיר. 

כאשר קיבל אישור לצלם את טוני קרטיס בביתו בלאס וגאס, התרגש אנדי מהזכות לפגוש באחד מאליליו. הוא מעיד כי ספר את הימים עד הטיול לארצות הברית. יום לפני הנסיעה קיבל טלפון מקרטיס עצמו - ומיד היה בטוח כי הצילומים בוטלו. למעשה קרטיס אמר שהוא מצפה ליום הצילומים אך כיוון שאינו מרגיש בטוב היה שמח אם אנדי יוכל לצלם אותו עוד פעם אחת כמו אייקון. קרטיס נפטר ימים ספורים לאחר מכן. 

כאשר רצה לצלם את קלינט איסטווד, דמיין אנדי מייד את המבט החודר, הגבות המורדות והפה הקפוץ - רגע לפני שהאקדח נשלף. אך כשהגיע לביתו ישב קלינט וניגן ג׳ז בפסנתר ולבסוף ניגש עם משקאות ביד ופרצוף חמימות ורגועות. ״אני רוצה את דירטי הארי, לא את סבא וולטון!״ אמרתי לו.

ריקי שחם

אני רוצה את דירטי הארי

ריקי שחם

19.07.2020

קריירת הצילום של אנדי גוטס החלה לפני למעלה משלושים שנה. במשך כל השנים האלו צילם אנדי את השמות הגדולים ביותר בתעשיית הבידור.

כשסמואל ל ג׳קסון הגיע לאולפנים, היה לבוש במכנסי ברמודה קצרות וחולצה בצבע כתום זרחני, עם כובע בייסבול לראשו. בזמן שאנדי סידר את התאורה חזר ג׳קסון מחדר ההלבשה לבוש כולו שחור ונראה כמו רוצח שכיר. 

כאשר קיבל אישור לצלם את טוני קרטיס בביתו בלאס וגאס, התרגש אנדי מהזכות לפגוש באחד מאליליו. הוא מעיד כי ספר את הימים עד הטיול לארצות הברית. יום לפני הנסיעה קיבל טלפון מקרטיס עצמו - ומיד היה בטוח כי הצילומים בוטלו. למעשה קרטיס אמר שהוא מצפה ליום הצילומים אך כיוון שאינו מרגיש בטוב היה שמח אם אנדי יוכל לצלם אותו עוד פעם אחת כמו אייקון. קרטיס נפטר ימים ספורים לאחר מכן. 

כאשר רצה לצלם את קלינט איסטווד, דמיין אנדי מייד את המבט החודר, הגבות המורדות והפה הקפוץ - רגע לפני שהאקדח נשלף. אך כשהגיע לביתו ישב קלינט וניגן ג׳ז בפסנתר ולבסוף ניגש עם משקאות ביד ופרצוף חמימות ורגועות. ״אני רוצה את דירטי הארי, לא את סבא וולטון!״ אמרתי לו.

next song
סמואל גקסון בצילום שחור לבן מאת ריקי שחם

19.07.2020

19.07.2020
next song
טוני קרטיס עם דגל ארצות הברית מאת ריקי שחם

19.07.2020

19.07.2020
next song
גן חיות בחצר האחורית
ריקי שחם

בטקסס קיימות מספר רב של חברות המתמחות בגידול, קניה, מכירה והובלה של בעלי פרסה נדירים. הן תומכות בתעשייה מתרחבת והולכת של בעלי חוות פרטיות המגדלים חיות שונות החל מזברות, ג׳ירפות, בופאלו ועוד.
זו תעשייה המגלגלת כסף רב - ג׳ירפה נמכרת במחיר ממוצע של מאתיים אלף דולר. ישנן אלפי חוות כאלה נכון להיום.

קיימים כמאה עשרים וחמש זנים שונים העוברים מיד ליד בחוות אלו, המגלגלות כשני מיליארד דולר בשנה. בעלי החוות מכניסים כסף מסחר ביניהם, ממכירה לבעלי הון שנהנים להיות בעלים של חיות פרא אלו, או לציידים שבאים לשם הספורט, מבלי לעזוב את המדינה.

חוות אלו נוטות להיות פרטיות באופיין ונמנעות מהמדיה שרואה בהן יותר ויותר כבעיה. החיות אינן מבוייתות אך גם אינן ממש חיות בר. הציד מותר על פי חוק כיוון שחוק החיות בסכנת הכחדה חל בארצות הברית על זנים מקומיים ולא על חיות מיובאות. על פי החוק בטקסס גם הג׳ירפה מוגדרת כחיית משק. הציד מותר בכל עונות השנה, בכל שעות היום, ללא כל מכסה.

המרחבים הרבים, האופי העצמאי של טקסס, הקפדה על שטחים פרטיים ומזג האוויר החם הביאו את התופעה לכדי שגשוג. העסק הראשון נפתח בשנת 1950 ומאז הוא הולך וגדל.
רוב האנשים הבינו שהם יכולים להכניס רווח גדול יותר מסחר בחיות אקזוטיות מאשר בגידול בקר.

צייד מאכיל שתי ג׳ירפות בחוות צייד בטקסס

גן חיות בחצר האחורית

ריקי שחם

15.07.2020

בטקסס קיימות מספר רב של חברות המתמחות בגידול, קניה, מכירה והובלה של בעלי פרסה נדירים. הן תומכות בתעשייה מתרחבת והולכת של בעלי חוות פרטיות המגדלים חיות שונות החל מזברות, ג׳ירפות, בופאלו ועוד.
זו תעשייה המגלגלת כסף רב - ג׳ירפה נמכרת במחיר ממוצע של מאתיים אלף דולר. ישנן אלפי חוות כאלה נכון להיום.

קיימים כמאה עשרים וחמש זנים שונים העוברים מיד ליד בחוות אלו, המגלגלות כשני מיליארד דולר בשנה. בעלי החוות מכניסים כסף מסחר ביניהם, ממכירה לבעלי הון שנהנים להיות בעלים של חיות פרא אלו, או לציידים שבאים לשם הספורט, מבלי לעזוב את המדינה.

חוות אלו נוטות להיות פרטיות באופיין ונמנעות מהמדיה שרואה בהן יותר ויותר כבעיה. החיות אינן מבוייתות אך גם אינן ממש חיות בר. הציד מותר על פי חוק כיוון שחוק החיות בסכנת הכחדה חל בארצות הברית על זנים מקומיים ולא על חיות מיובאות. על פי החוק בטקסס גם הג׳ירפה מוגדרת כחיית משק. הציד מותר בכל עונות השנה, בכל שעות היום, ללא כל מכסה.

המרחבים הרבים, האופי העצמאי של טקסס, הקפדה על שטחים פרטיים ומזג האוויר החם הביאו את התופעה לכדי שגשוג. העסק הראשון נפתח בשנת 1950 ומאז הוא הולך וגדל.
רוב האנשים הבינו שהם יכולים להכניס רווח גדול יותר מסחר בחיות אקזוטיות מאשר בגידול בקר.

לקריאה נוספת

בטקסס קיימות מספר רב של חברות המתמחות בגידול, קניה, מכירה והובלה של בעלי פרסה נדירים. הן תומכות בתעשייה מתרחבת והולכת של בעלי חוות פרטיות המגדלים חיות שונות החל מזברות, ג׳ירפות, בופאלו ועוד.
זו תעשייה המגלגלת כסף רב - ג׳ירפה נמכרת במחיר ממוצע של מאתיים אלף דולר. ישנן אלפי חוות כאלה נכון להיום.

קיימים כמאה עשרים וחמש זנים שונים העוברים מיד ליד בחוות אלו, המגלגלות כשני מיליארד דולר בשנה. בעלי החוות מכניסים כסף מסחר ביניהם, ממכירה לבעלי הון שנהנים להיות בעלים של חיות פרא אלו, או לציידים שבאים לשם הספורט, מבלי לעזוב את המדינה.

חוות אלו נוטות להיות פרטיות באופיין ונמנעות מהמדיה שרואה בהן יותר ויותר כבעיה. החיות אינן מבוייתות אך גם אינן ממש חיות בר. הציד מותר על פי חוק כיוון שחוק החיות בסכנת הכחדה חל בארצות הברית על זנים מקומיים ולא על חיות מיובאות. על פי החוק בטקסס גם הג׳ירפה מוגדרת כחיית משק. הציד מותר בכל עונות השנה, בכל שעות היום, ללא כל מכסה.

המרחבים הרבים, האופי העצמאי של טקסס, הקפדה על שטחים פרטיים ומזג האוויר החם הביאו את התופעה לכדי שגשוג. העסק הראשון נפתח בשנת 1950 ומאז הוא הולך וגדל.
רוב האנשים הבינו שהם יכולים להכניס רווח גדול יותר מסחר בחיות אקזוטיות מאשר בגידול בקר.

ריקי שחם

גן חיות בחצר האחורית

ריקי שחם

15.07.2020

בטקסס קיימות מספר רב של חברות המתמחות בגידול, קניה, מכירה והובלה של בעלי פרסה נדירים. הן תומכות בתעשייה מתרחבת והולכת של בעלי חוות פרטיות המגדלים חיות שונות החל מזברות, ג׳ירפות, בופאלו ועוד.
זו תעשייה המגלגלת כסף רב - ג׳ירפה נמכרת במחיר ממוצע של מאתיים אלף דולר. ישנן אלפי חוות כאלה נכון להיום.

קיימים כמאה עשרים וחמש זנים שונים העוברים מיד ליד בחוות אלו, המגלגלות כשני מיליארד דולר בשנה. בעלי החוות מכניסים כסף מסחר ביניהם, ממכירה לבעלי הון שנהנים להיות בעלים של חיות פרא אלו, או לציידים שבאים לשם הספורט, מבלי לעזוב את המדינה.

חוות אלו נוטות להיות פרטיות באופיין ונמנעות מהמדיה שרואה בהן יותר ויותר כבעיה. החיות אינן מבוייתות אך גם אינן ממש חיות בר. הציד מותר על פי חוק כיוון שחוק החיות בסכנת הכחדה חל בארצות הברית על זנים מקומיים ולא על חיות מיובאות. על פי החוק בטקסס גם הג׳ירפה מוגדרת כחיית משק. הציד מותר בכל עונות השנה, בכל שעות היום, ללא כל מכסה.

המרחבים הרבים, האופי העצמאי של טקסס, הקפדה על שטחים פרטיים ומזג האוויר החם הביאו את התופעה לכדי שגשוג. העסק הראשון נפתח בשנת 1950 ומאז הוא הולך וגדל.
רוב האנשים הבינו שהם יכולים להכניס רווח גדול יותר מסחר בחיות אקזוטיות מאשר בגידול בקר.

next song
גלים
ריקי שחם

סרטו של האנימטור הצ׳כי וויטצ׳ דומלטיל אינו משהו שאנו מצפים לראות כאשר מספרים לנו על סרטון אנימציה חדש.
דומנטיל הוא במאי, אנימטור, מאייר, מעצב גרפי ומלמד אנימציה באוניברסיטת בוהמיה בפילסן.

שדות, עצים, עננים הם נוף כפרי מוכר לאלו שיוצאים מגבולות פראג אל עבר הכפרים. בסרט זה הלביש דומנטיל הקלטות של גלי הים על עריכה מוקפדת של אלפי צילומי נוף משנת 2017 והצליח ליצור נקודת מבט חדשה ומפתיעה על הטבע השלו.

דומנטיל יצר מספר סרטים, בהם הוא מטשטש את הגבול בין אנימציה, פואטיקה, דוקומנטרי וניסיונות חופשיים.

סרטו ״גלים״ הוקרן בלמעלה מארבעים פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים.

גלים  מאת ריקי שחם

גלים

ריקי שחם

12.07.2020

סרטו של האנימטור הצ׳כי וויטצ׳ דומלטיל אינו משהו שאנו מצפים לראות כאשר מספרים לנו על סרטון אנימציה חדש.
דומנטיל הוא במאי, אנימטור, מאייר, מעצב גרפי ומלמד אנימציה באוניברסיטת בוהמיה בפילסן.

שדות, עצים, עננים הם נוף כפרי מוכר לאלו שיוצאים מגבולות פראג אל עבר הכפרים. בסרט זה הלביש דומנטיל הקלטות של גלי הים על עריכה מוקפדת של אלפי צילומי נוף משנת 2017 והצליח ליצור נקודת מבט חדשה ומפתיעה על הטבע השלו.

דומנטיל יצר מספר סרטים, בהם הוא מטשטש את הגבול בין אנימציה, פואטיקה, דוקומנטרי וניסיונות חופשיים.

סרטו ״גלים״ הוקרן בלמעלה מארבעים פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים.

לקריאה נוספת

סרטו של האנימטור הצ׳כי וויטצ׳ דומלטיל אינו משהו שאנו מצפים לראות כאשר מספרים לנו על סרטון אנימציה חדש.
דומנטיל הוא במאי, אנימטור, מאייר, מעצב גרפי ומלמד אנימציה באוניברסיטת בוהמיה בפילסן.

שדות, עצים, עננים הם נוף כפרי מוכר לאלו שיוצאים מגבולות פראג אל עבר הכפרים. בסרט זה הלביש דומנטיל הקלטות של גלי הים על עריכה מוקפדת של אלפי צילומי נוף משנת 2017 והצליח ליצור נקודת מבט חדשה ומפתיעה על הטבע השלו.

דומנטיל יצר מספר סרטים, בהם הוא מטשטש את הגבול בין אנימציה, פואטיקה, דוקומנטרי וניסיונות חופשיים.

סרטו ״גלים״ הוקרן בלמעלה מארבעים פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים.

ריקי שחם

גלים

ריקי שחם

12.07.2020

סרטו של האנימטור הצ׳כי וויטצ׳ דומלטיל אינו משהו שאנו מצפים לראות כאשר מספרים לנו על סרטון אנימציה חדש.
דומנטיל הוא במאי, אנימטור, מאייר, מעצב גרפי ומלמד אנימציה באוניברסיטת בוהמיה בפילסן.

שדות, עצים, עננים הם נוף כפרי מוכר לאלו שיוצאים מגבולות פראג אל עבר הכפרים. בסרט זה הלביש דומנטיל הקלטות של גלי הים על עריכה מוקפדת של אלפי צילומי נוף משנת 2017 והצליח ליצור נקודת מבט חדשה ומפתיעה על הטבע השלו.

דומנטיל יצר מספר סרטים, בהם הוא מטשטש את הגבול בין אנימציה, פואטיקה, דוקומנטרי וניסיונות חופשיים.

סרטו ״גלים״ הוקרן בלמעלה מארבעים פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים.

next song
להחיות את המלחמה
ריקי שחם

כשהצלם ברנדון טאוזיק רצה לעשות פרויקט על אלפי האנשים המעבירים את זמנם בשחזורים חיים של מלחמת האזרחים של ארצות הברית הוא נתקל בחוסר התלהבות. יש שפע רב של צילומים סביב נושא זה. אך משהו בתמונותיו, הצבע, בקומפוזיציה - מושך את העין. ואולי זה הקונטקסט הנוכחי של ההפגנות ההמוניות ברחבי ארצות הברית המהדהדות כמו מהפכה אזרחית הקוראת תיגר על האפליה, כמו שמלחמת האזרחים קראה תיגר על העבדות.

המוני אדם יוצאים בכל יום לרחובות להפגין כנגד אלימות משטרתית ואפליה גזענית סיסטמתית. לחזות באנשים משחזרים כמו בתאטרון את מלחמת האזרחים זהו מחזה מעורר שאלות וזכרונות לאומיים רבים. פסלים של הקונפדרציה נהרסים ברחבי המדינה, ומוסדות רבים עומדים מול טענות קשות.

השיח המקובל על תוצאות המלחמה נכתב בסוף המאה התשע-עשרה. השיח הזה עצמו עומד בבחינה מחודשת במהומות ברחבי היבשת. גיבורי מלחמה דאז מוכרזים היום כפושעים. מונומנטים מוחלפים ושמות של בניינים ורחובות משתנים.

לוחם חייל במלחמת האזרחים של ארצות הברית ריקי שחם

להחיות את המלחמה

ריקי שחם

10.07.2020

כשהצלם ברנדון טאוזיק רצה לעשות פרויקט על אלפי האנשים המעבירים את זמנם בשחזורים חיים של מלחמת האזרחים של ארצות הברית הוא נתקל בחוסר התלהבות. יש שפע רב של צילומים סביב נושא זה. אך משהו בתמונותיו, הצבע, בקומפוזיציה - מושך את העין. ואולי זה הקונטקסט הנוכחי של ההפגנות ההמוניות ברחבי ארצות הברית המהדהדות כמו מהפכה אזרחית הקוראת תיגר על האפליה, כמו שמלחמת האזרחים קראה תיגר על העבדות.

המוני אדם יוצאים בכל יום לרחובות להפגין כנגד אלימות משטרתית ואפליה גזענית סיסטמתית. לחזות באנשים משחזרים כמו בתאטרון את מלחמת האזרחים זהו מחזה מעורר שאלות וזכרונות לאומיים רבים. פסלים של הקונפדרציה נהרסים ברחבי המדינה, ומוסדות רבים עומדים מול טענות קשות.

השיח המקובל על תוצאות המלחמה נכתב בסוף המאה התשע-עשרה. השיח הזה עצמו עומד בבחינה מחודשת במהומות ברחבי היבשת. גיבורי מלחמה דאז מוכרזים היום כפושעים. מונומנטים מוחלפים ושמות של בניינים ורחובות משתנים.

לקריאה נוספת

כשהצלם ברנדון טאוזיק רצה לעשות פרויקט על אלפי האנשים המעבירים את זמנם בשחזורים חיים של מלחמת האזרחים של ארצות הברית הוא נתקל בחוסר התלהבות. יש שפע רב של צילומים סביב נושא זה. אך משהו בתמונותיו, הצבע, בקומפוזיציה - מושך את העין. ואולי זה הקונטקסט הנוכחי של ההפגנות ההמוניות ברחבי ארצות הברית המהדהדות כמו מהפכה אזרחית הקוראת תיגר על האפליה, כמו שמלחמת האזרחים קראה תיגר על העבדות.

המוני אדם יוצאים בכל יום לרחובות להפגין כנגד אלימות משטרתית ואפליה גזענית סיסטמתית. לחזות באנשים משחזרים כמו בתאטרון את מלחמת האזרחים זהו מחזה מעורר שאלות וזכרונות לאומיים רבים. פסלים של הקונפדרציה נהרסים ברחבי המדינה, ומוסדות רבים עומדים מול טענות קשות.

השיח המקובל על תוצאות המלחמה נכתב בסוף המאה התשע-עשרה. השיח הזה עצמו עומד בבחינה מחודשת במהומות ברחבי היבשת. גיבורי מלחמה דאז מוכרזים היום כפושעים. מונומנטים מוחלפים ושמות של בניינים ורחובות משתנים.

ריקי שחם

להחיות את המלחמה

ריקי שחם

10.07.2020

כשהצלם ברנדון טאוזיק רצה לעשות פרויקט על אלפי האנשים המעבירים את זמנם בשחזורים חיים של מלחמת האזרחים של ארצות הברית הוא נתקל בחוסר התלהבות. יש שפע רב של צילומים סביב נושא זה. אך משהו בתמונותיו, הצבע, בקומפוזיציה - מושך את העין. ואולי זה הקונטקסט הנוכחי של ההפגנות ההמוניות ברחבי ארצות הברית המהדהדות כמו מהפכה אזרחית הקוראת תיגר על האפליה, כמו שמלחמת האזרחים קראה תיגר על העבדות.

המוני אדם יוצאים בכל יום לרחובות להפגין כנגד אלימות משטרתית ואפליה גזענית סיסטמתית. לחזות באנשים משחזרים כמו בתאטרון את מלחמת האזרחים זהו מחזה מעורר שאלות וזכרונות לאומיים רבים. פסלים של הקונפדרציה נהרסים ברחבי המדינה, ומוסדות רבים עומדים מול טענות קשות.

השיח המקובל על תוצאות המלחמה נכתב בסוף המאה התשע-עשרה. השיח הזה עצמו עומד בבחינה מחודשת במהומות ברחבי היבשת. גיבורי מלחמה דאז מוכרזים היום כפושעים. מונומנטים מוחלפים ושמות של בניינים ורחובות משתנים.

next song
לדוג נופרים
ריקי שחם

בכל סתיו נהר המקונג בויאטנם מתמלא בפרחי נופר יפהפיים בעלי גבעולים ארוכים - תוצאה של ההצפות של חודשי הקיץ.
מספטמבר ועד אמצע נובמבר חקלאים מעבירים את זמנם באיסוף פרחים עדינים אלו. זהו מחזה מרהיב שהצלמת טרונג היו פאם צילמה צילומי אוויר יוצאי דופן.

עם החום הגבוה ומפלס המים שעולה, המים השחורים מהווים קונטרסט ייחודי לפריחה הצבעונית ולכובעים המסורתיים של החקלאים. רוב הנופרים בצבעי ורוד עמוק, הנופרים הלבנים פורחים בלילה ולכן נקראים פרחי רוח.

למרות שמגיעים תיירים רבים לאסיף, החקלאים ממשיכים בעבודתם. הם אוספים את הפרחים שגדלים ללא טיפול מיוחד ומעמיסים אותם באשכולות על סירות. הפרחים משמשים לקישוט או למזון - הגבעולים אכילים ומהפרחים מכינים תה.

נשים בויאטנם אוספות נופרים בנהר מאת ריקי שחם

לדוג נופרים

ריקי שחם

07.07.2020

בכל סתיו נהר המקונג בויאטנם מתמלא בפרחי נופר יפהפיים בעלי גבעולים ארוכים - תוצאה של ההצפות של חודשי הקיץ.
מספטמבר ועד אמצע נובמבר חקלאים מעבירים את זמנם באיסוף פרחים עדינים אלו. זהו מחזה מרהיב שהצלמת טרונג היו פאם צילמה צילומי אוויר יוצאי דופן.

עם החום הגבוה ומפלס המים שעולה, המים השחורים מהווים קונטרסט ייחודי לפריחה הצבעונית ולכובעים המסורתיים של החקלאים. רוב הנופרים בצבעי ורוד עמוק, הנופרים הלבנים פורחים בלילה ולכן נקראים פרחי רוח.

למרות שמגיעים תיירים רבים לאסיף, החקלאים ממשיכים בעבודתם. הם אוספים את הפרחים שגדלים ללא טיפול מיוחד ומעמיסים אותם באשכולות על סירות. הפרחים משמשים לקישוט או למזון - הגבעולים אכילים ומהפרחים מכינים תה.

לקריאה נוספת

בכל סתיו נהר המקונג בויאטנם מתמלא בפרחי נופר יפהפיים בעלי גבעולים ארוכים - תוצאה של ההצפות של חודשי הקיץ.
מספטמבר ועד אמצע נובמבר חקלאים מעבירים את זמנם באיסוף פרחים עדינים אלו. זהו מחזה מרהיב שהצלמת טרונג היו פאם צילמה צילומי אוויר יוצאי דופן.

עם החום הגבוה ומפלס המים שעולה, המים השחורים מהווים קונטרסט ייחודי לפריחה הצבעונית ולכובעים המסורתיים של החקלאים. רוב הנופרים בצבעי ורוד עמוק, הנופרים הלבנים פורחים בלילה ולכן נקראים פרחי רוח.

למרות שמגיעים תיירים רבים לאסיף, החקלאים ממשיכים בעבודתם. הם אוספים את הפרחים שגדלים ללא טיפול מיוחד ומעמיסים אותם באשכולות על סירות. הפרחים משמשים לקישוט או למזון - הגבעולים אכילים ומהפרחים מכינים תה.

ריקי שחם

לדוג נופרים

ריקי שחם

07.07.2020

בכל סתיו נהר המקונג בויאטנם מתמלא בפרחי נופר יפהפיים בעלי גבעולים ארוכים - תוצאה של ההצפות של חודשי הקיץ.
מספטמבר ועד אמצע נובמבר חקלאים מעבירים את זמנם באיסוף פרחים עדינים אלו. זהו מחזה מרהיב שהצלמת טרונג היו פאם צילמה צילומי אוויר יוצאי דופן.

עם החום הגבוה ומפלס המים שעולה, המים השחורים מהווים קונטרסט ייחודי לפריחה הצבעונית ולכובעים המסורתיים של החקלאים. רוב הנופרים בצבעי ורוד עמוק, הנופרים הלבנים פורחים בלילה ולכן נקראים פרחי רוח.

למרות שמגיעים תיירים רבים לאסיף, החקלאים ממשיכים בעבודתם. הם אוספים את הפרחים שגדלים ללא טיפול מיוחד ומעמיסים אותם באשכולות על סירות. הפרחים משמשים לקישוט או למזון - הגבעולים אכילים ומהפרחים מכינים תה.

next song
אלו שאינם נראים ותמיד סובלים
ריקי שחם

״אני אוהב לסתור ולהמם את הקהל שלי״ אומר הצלם האיראני שאייאן סאיאדיאן.

במשך שלוש השנים האחרונות השתמש שאייאן בצילום ככלי לתעד את ההיסטוריה - במיוחד בארץ מולדתו איראן. צילומיו עוסקים בעיקר בפורטרטים. נושאי הצילום מעניינים אותו במראם או בדרך חייהם - הוא תר אחר אלו שיצאו מהחברה בכל דרך, בידי הממשלה או במעשיהם עצמם.

מעל הכל שאייאן מתמקד בנושאים המעניינים אותו באופן אישי. ״יש לי דאגות רבות בנוגע למדינה שלי ולמזרח התיכון, כמו גם לשאר העולם״ הוא מסביר את הסיבה לצילומיו. מתוך גישה לנושאים אלו, בוחר שאייאן אזור מסויים בעיר לשם הוא יוצא בשביל לצלם את עבודותיו. שם הוא ימתין לרגעי מפתח. לאחר שהוא מצלם את התמונה יישאר לשוכח עם מושא הצילום.

תאורה טובה חשובה לא פחות מהצילום עצמו. אור וצבע הם החלקים החשובים ביותר בשביל להשיג תמונה בעלת השפעה חזקה.

עבודתו האחרונה מתמקדת בפושעים באיראן. אני מחפש אותם במקומות בהם יש אחוזי פשיעה גבוהים. עבודה אחרת שלו עוסקת בזהות ואיך היא נעלמת בעיניו באזורים אורבניים עשירים. ישנם מקומות בעלי היסטוריה של 2400 שנה אך האנשים המתגוררים שם הורסים אותה. עבודה נוספת שלו עוסקת בבעיית ההתמכרות לסמים במולדתו.

בכל תמונותיו אלו שאינם נראים ותמיד סובלים הם הנושאים המרכזיים של צילומיו. הוא רואה את הצילום ככלי לתעד את מה שקורה עכשיו ובעבר.

בחור איראני בטהראן מאת ריקי שחם

אלו שאינם נראים ותמיד סובלים

ריקי שחם

04.07.2020

״אני אוהב לסתור ולהמם את הקהל שלי״ אומר הצלם האיראני שאייאן סאיאדיאן.

במשך שלוש השנים האחרונות השתמש שאייאן בצילום ככלי לתעד את ההיסטוריה - במיוחד בארץ מולדתו איראן. צילומיו עוסקים בעיקר בפורטרטים. נושאי הצילום מעניינים אותו במראם או בדרך חייהם - הוא תר אחר אלו שיצאו מהחברה בכל דרך, בידי הממשלה או במעשיהם עצמם.

מעל הכל שאייאן מתמקד בנושאים המעניינים אותו באופן אישי. ״יש לי דאגות רבות בנוגע למדינה שלי ולמזרח התיכון, כמו גם לשאר העולם״ הוא מסביר את הסיבה לצילומיו. מתוך גישה לנושאים אלו, בוחר שאייאן אזור מסויים בעיר לשם הוא יוצא בשביל לצלם את עבודותיו. שם הוא ימתין לרגעי מפתח. לאחר שהוא מצלם את התמונה יישאר לשוכח עם מושא הצילום.

תאורה טובה חשובה לא פחות מהצילום עצמו. אור וצבע הם החלקים החשובים ביותר בשביל להשיג תמונה בעלת השפעה חזקה.

עבודתו האחרונה מתמקדת בפושעים באיראן. אני מחפש אותם במקומות בהם יש אחוזי פשיעה גבוהים. עבודה אחרת שלו עוסקת בזהות ואיך היא נעלמת בעיניו באזורים אורבניים עשירים. ישנם מקומות בעלי היסטוריה של 2400 שנה אך האנשים המתגוררים שם הורסים אותה. עבודה נוספת שלו עוסקת בבעיית ההתמכרות לסמים במולדתו.

בכל תמונותיו אלו שאינם נראים ותמיד סובלים הם הנושאים המרכזיים של צילומיו. הוא רואה את הצילום ככלי לתעד את מה שקורה עכשיו ובעבר.

לקריאה נוספת

״אני אוהב לסתור ולהמם את הקהל שלי״ אומר הצלם האיראני שאייאן סאיאדיאן.

במשך שלוש השנים האחרונות השתמש שאייאן בצילום ככלי לתעד את ההיסטוריה - במיוחד בארץ מולדתו איראן. צילומיו עוסקים בעיקר בפורטרטים. נושאי הצילום מעניינים אותו במראם או בדרך חייהם - הוא תר אחר אלו שיצאו מהחברה בכל דרך, בידי הממשלה או במעשיהם עצמם.

מעל הכל שאייאן מתמקד בנושאים המעניינים אותו באופן אישי. ״יש לי דאגות רבות בנוגע למדינה שלי ולמזרח התיכון, כמו גם לשאר העולם״ הוא מסביר את הסיבה לצילומיו. מתוך גישה לנושאים אלו, בוחר שאייאן אזור מסויים בעיר לשם הוא יוצא בשביל לצלם את עבודותיו. שם הוא ימתין לרגעי מפתח. לאחר שהוא מצלם את התמונה יישאר לשוכח עם מושא הצילום.

תאורה טובה חשובה לא פחות מהצילום עצמו. אור וצבע הם החלקים החשובים ביותר בשביל להשיג תמונה בעלת השפעה חזקה.

עבודתו האחרונה מתמקדת בפושעים באיראן. אני מחפש אותם במקומות בהם יש אחוזי פשיעה גבוהים. עבודה אחרת שלו עוסקת בזהות ואיך היא נעלמת בעיניו באזורים אורבניים עשירים. ישנם מקומות בעלי היסטוריה של 2400 שנה אך האנשים המתגוררים שם הורסים אותה. עבודה נוספת שלו עוסקת בבעיית ההתמכרות לסמים במולדתו.

בכל תמונותיו אלו שאינם נראים ותמיד סובלים הם הנושאים המרכזיים של צילומיו. הוא רואה את הצילום ככלי לתעד את מה שקורה עכשיו ובעבר.

ריקי שחם

אלו שאינם נראים ותמיד סובלים

ריקי שחם

04.07.2020

״אני אוהב לסתור ולהמם את הקהל שלי״ אומר הצלם האיראני שאייאן סאיאדיאן.

במשך שלוש השנים האחרונות השתמש שאייאן בצילום ככלי לתעד את ההיסטוריה - במיוחד בארץ מולדתו איראן. צילומיו עוסקים בעיקר בפורטרטים. נושאי הצילום מעניינים אותו במראם או בדרך חייהם - הוא תר אחר אלו שיצאו מהחברה בכל דרך, בידי הממשלה או במעשיהם עצמם.

מעל הכל שאייאן מתמקד בנושאים המעניינים אותו באופן אישי. ״יש לי דאגות רבות בנוגע למדינה שלי ולמזרח התיכון, כמו גם לשאר העולם״ הוא מסביר את הסיבה לצילומיו. מתוך גישה לנושאים אלו, בוחר שאייאן אזור מסויים בעיר לשם הוא יוצא בשביל לצלם את עבודותיו. שם הוא ימתין לרגעי מפתח. לאחר שהוא מצלם את התמונה יישאר לשוכח עם מושא הצילום.

תאורה טובה חשובה לא פחות מהצילום עצמו. אור וצבע הם החלקים החשובים ביותר בשביל להשיג תמונה בעלת השפעה חזקה.

עבודתו האחרונה מתמקדת בפושעים באיראן. אני מחפש אותם במקומות בהם יש אחוזי פשיעה גבוהים. עבודה אחרת שלו עוסקת בזהות ואיך היא נעלמת בעיניו באזורים אורבניים עשירים. ישנם מקומות בעלי היסטוריה של 2400 שנה אך האנשים המתגוררים שם הורסים אותה. עבודה נוספת שלו עוסקת בבעיית ההתמכרות לסמים במולדתו.

בכל תמונותיו אלו שאינם נראים ותמיד סובלים הם הנושאים המרכזיים של צילומיו. הוא רואה את הצילום ככלי לתעד את מה שקורה עכשיו ובעבר.

next song
מה קרה כאשר הפסקנו כולנו?
ריקי שחם

הסופר זוכה הפרסים טום ריבט-קרנאק כתב לאחרונה ספר ילדים כדי לשתף במסר של תקווה ברגע בו מתחיל להשתחרר הסגר במדינות רבות ברחבי העולם. הסיפור הקצר הוסב לסרטון אנימציה אשר מקוריין על ידי האנתרופולוגית המפורסמת ונציגת האו״ם לשלום, ד״ר ג׳יין גודאל.

האיורים נעשו על ידי אחותו של טום, בי ריבט-קרנאק, מאיירת בעלת עשרים שנה של עבודה בתחום. הסיפור הקצר בא להעביר מסר של עתיד, עם טבע עשיר הממתין לאחר הבידוד. אך המסר לא פשוט.

טום, נזיר בודהיסט לשעבר, עובד במשך עשרים השנים האחרונות לעזור במציאת פיתרון לבעיית שינוי האקלים ברחבי העולם. הוא ידוע כאחד הארכיטקטים המובילים להסכמי פאריס שנחתמו על ידי 195 מדינות בשנת 2015 - במסגרת תפקידו כראש האסטרטגיה הפוליטית של האו״ם.

לאחר שנשאל פעמים רבות על כיצד לדבר עם ילדים על התחממות כדור הארץ, החליט טום לנצל את הזמן במהלך הבידוד לכתוב סיפור זה להורים, ולילדים, על מה שעתיד לבוא. ״בזמן זה של חוסר ודאות אדיר, יש לנו את ההזדמנות לדבר עם ילדינו איך לצאת מהמגפה ולצייר עתיד טוב יותר שלא נצבע בשטפונות, שרפות, ומגפות - כמו שיקרה אילו לא נצליח להתמודד עם הבעיה הקשה ביותר של משבר האקלים הניצב בפנינו.

״כאב לשני ילדים, טום מודע שהשיח הזה אינו קל, הוא מופשט ומפחיד, אך המסר של הסיפור הוא של תקווה. העתיד אינו מוחלט - מה שיקרה תלוי בנו. אנו כאן בכדי להכתיב את סיפור האנושות שעתיד להכתב, ועלינו לכתוב אותו היטב״.

ד״ר ג׳יין גודאל קיבלה השראה רבה מהסיפור והסכימה להיות הקריינית של הסרטון הקצר. ״פעמים רבות חשבתי שזה מוזר שהיצור האינטליגנטי ביותר לצעוד על כדור הארץ הוא זה שהורס את ביתו היחיד. הסיפור הנפלא הזה עוזר להורים ולילדים להתגבר על הניתוק בין ראשנו החושב ולבבותנו האוהבים. עלינו למצוא דרך לחיות בהרמוניה עם הטבע כך ששנינו נשגשג. אני מקווה שסיפור זה יעורר תקווה באנשים מכל הגילאים לשתף פעולה, לרפא את העולם שהזקנו לו כל כך, כדי שנוכל ליצור עתיד חדש״.

מה קרה כאשר הפסקנו כולנו? מאת ריקי שחם

מה קרה כאשר הפסקנו כולנו?

ריקי שחם

02.07.2020

הסופר זוכה הפרסים טום ריבט-קרנאק כתב לאחרונה ספר ילדים כדי לשתף במסר של תקווה ברגע בו מתחיל להשתחרר הסגר במדינות רבות ברחבי העולם. הסיפור הקצר הוסב לסרטון אנימציה אשר מקוריין על ידי האנתרופולוגית המפורסמת ונציגת האו״ם לשלום, ד״ר ג׳יין גודאל.

האיורים נעשו על ידי אחותו של טום, בי ריבט-קרנאק, מאיירת בעלת עשרים שנה של עבודה בתחום. הסיפור הקצר בא להעביר מסר של עתיד, עם טבע עשיר הממתין לאחר הבידוד. אך המסר לא פשוט.

טום, נזיר בודהיסט לשעבר, עובד במשך עשרים השנים האחרונות לעזור במציאת פיתרון לבעיית שינוי האקלים ברחבי העולם. הוא ידוע כאחד הארכיטקטים המובילים להסכמי פאריס שנחתמו על ידי 195 מדינות בשנת 2015 - במסגרת תפקידו כראש האסטרטגיה הפוליטית של האו״ם.

לאחר שנשאל פעמים רבות על כיצד לדבר עם ילדים על התחממות כדור הארץ, החליט טום לנצל את הזמן במהלך הבידוד לכתוב סיפור זה להורים, ולילדים, על מה שעתיד לבוא. ״בזמן זה של חוסר ודאות אדיר, יש לנו את ההזדמנות לדבר עם ילדינו איך לצאת מהמגפה ולצייר עתיד טוב יותר שלא נצבע בשטפונות, שרפות, ומגפות - כמו שיקרה אילו לא נצליח להתמודד עם הבעיה הקשה ביותר של משבר האקלים הניצב בפנינו.

״כאב לשני ילדים, טום מודע שהשיח הזה אינו קל, הוא מופשט ומפחיד, אך המסר של הסיפור הוא של תקווה. העתיד אינו מוחלט - מה שיקרה תלוי בנו. אנו כאן בכדי להכתיב את סיפור האנושות שעתיד להכתב, ועלינו לכתוב אותו היטב״.

ד״ר ג׳יין גודאל קיבלה השראה רבה מהסיפור והסכימה להיות הקריינית של הסרטון הקצר. ״פעמים רבות חשבתי שזה מוזר שהיצור האינטליגנטי ביותר לצעוד על כדור הארץ הוא זה שהורס את ביתו היחיד. הסיפור הנפלא הזה עוזר להורים ולילדים להתגבר על הניתוק בין ראשנו החושב ולבבותנו האוהבים. עלינו למצוא דרך לחיות בהרמוניה עם הטבע כך ששנינו נשגשג. אני מקווה שסיפור זה יעורר תקווה באנשים מכל הגילאים לשתף פעולה, לרפא את העולם שהזקנו לו כל כך, כדי שנוכל ליצור עתיד חדש״.

לקריאה נוספת

הסופר זוכה הפרסים טום ריבט-קרנאק כתב לאחרונה ספר ילדים כדי לשתף במסר של תקווה ברגע בו מתחיל להשתחרר הסגר במדינות רבות ברחבי העולם. הסיפור הקצר הוסב לסרטון אנימציה אשר מקוריין על ידי האנתרופולוגית המפורסמת ונציגת האו״ם לשלום, ד״ר ג׳יין גודאל.

האיורים נעשו על ידי אחותו של טום, בי ריבט-קרנאק, מאיירת בעלת עשרים שנה של עבודה בתחום. הסיפור הקצר בא להעביר מסר של עתיד, עם טבע עשיר הממתין לאחר הבידוד. אך המסר לא פשוט.

טום, נזיר בודהיסט לשעבר, עובד במשך עשרים השנים האחרונות לעזור במציאת פיתרון לבעיית שינוי האקלים ברחבי העולם. הוא ידוע כאחד הארכיטקטים המובילים להסכמי פאריס שנחתמו על ידי 195 מדינות בשנת 2015 - במסגרת תפקידו כראש האסטרטגיה הפוליטית של האו״ם.

לאחר שנשאל פעמים רבות על כיצד לדבר עם ילדים על התחממות כדור הארץ, החליט טום לנצל את הזמן במהלך הבידוד לכתוב סיפור זה להורים, ולילדים, על מה שעתיד לבוא. ״בזמן זה של חוסר ודאות אדיר, יש לנו את ההזדמנות לדבר עם ילדינו איך לצאת מהמגפה ולצייר עתיד טוב יותר שלא נצבע בשטפונות, שרפות, ומגפות - כמו שיקרה אילו לא נצליח להתמודד עם הבעיה הקשה ביותר של משבר האקלים הניצב בפנינו.

״כאב לשני ילדים, טום מודע שהשיח הזה אינו קל, הוא מופשט ומפחיד, אך המסר של הסיפור הוא של תקווה. העתיד אינו מוחלט - מה שיקרה תלוי בנו. אנו כאן בכדי להכתיב את סיפור האנושות שעתיד להכתב, ועלינו לכתוב אותו היטב״.

ד״ר ג׳יין גודאל קיבלה השראה רבה מהסיפור והסכימה להיות הקריינית של הסרטון הקצר. ״פעמים רבות חשבתי שזה מוזר שהיצור האינטליגנטי ביותר לצעוד על כדור הארץ הוא זה שהורס את ביתו היחיד. הסיפור הנפלא הזה עוזר להורים ולילדים להתגבר על הניתוק בין ראשנו החושב ולבבותנו האוהבים. עלינו למצוא דרך לחיות בהרמוניה עם הטבע כך ששנינו נשגשג. אני מקווה שסיפור זה יעורר תקווה באנשים מכל הגילאים לשתף פעולה, לרפא את העולם שהזקנו לו כל כך, כדי שנוכל ליצור עתיד חדש״.

ריקי שחם

מה קרה כאשר הפסקנו כולנו?

ריקי שחם

02.07.2020

הסופר זוכה הפרסים טום ריבט-קרנאק כתב לאחרונה ספר ילדים כדי לשתף במסר של תקווה ברגע בו מתחיל להשתחרר הסגר במדינות רבות ברחבי העולם. הסיפור הקצר הוסב לסרטון אנימציה אשר מקוריין על ידי האנתרופולוגית המפורסמת ונציגת האו״ם לשלום, ד״ר ג׳יין גודאל.

האיורים נעשו על ידי אחותו של טום, בי ריבט-קרנאק, מאיירת בעלת עשרים שנה של עבודה בתחום. הסיפור הקצר בא להעביר מסר של עתיד, עם טבע עשיר הממתין לאחר הבידוד. אך המסר לא פשוט.

טום, נזיר בודהיסט לשעבר, עובד במשך עשרים השנים האחרונות לעזור במציאת פיתרון לבעיית שינוי האקלים ברחבי העולם. הוא ידוע כאחד הארכיטקטים המובילים להסכמי פאריס שנחתמו על ידי 195 מדינות בשנת 2015 - במסגרת תפקידו כראש האסטרטגיה הפוליטית של האו״ם.

לאחר שנשאל פעמים רבות על כיצד לדבר עם ילדים על התחממות כדור הארץ, החליט טום לנצל את הזמן במהלך הבידוד לכתוב סיפור זה להורים, ולילדים, על מה שעתיד לבוא. ״בזמן זה של חוסר ודאות אדיר, יש לנו את ההזדמנות לדבר עם ילדינו איך לצאת מהמגפה ולצייר עתיד טוב יותר שלא נצבע בשטפונות, שרפות, ומגפות - כמו שיקרה אילו לא נצליח להתמודד עם הבעיה הקשה ביותר של משבר האקלים הניצב בפנינו.

״כאב לשני ילדים, טום מודע שהשיח הזה אינו קל, הוא מופשט ומפחיד, אך המסר של הסיפור הוא של תקווה. העתיד אינו מוחלט - מה שיקרה תלוי בנו. אנו כאן בכדי להכתיב את סיפור האנושות שעתיד להכתב, ועלינו לכתוב אותו היטב״.

ד״ר ג׳יין גודאל קיבלה השראה רבה מהסיפור והסכימה להיות הקריינית של הסרטון הקצר. ״פעמים רבות חשבתי שזה מוזר שהיצור האינטליגנטי ביותר לצעוד על כדור הארץ הוא זה שהורס את ביתו היחיד. הסיפור הנפלא הזה עוזר להורים ולילדים להתגבר על הניתוק בין ראשנו החושב ולבבותנו האוהבים. עלינו למצוא דרך לחיות בהרמוניה עם הטבע כך ששנינו נשגשג. אני מקווה שסיפור זה יעורר תקווה באנשים מכל הגילאים לשתף פעולה, לרפא את העולם שהזקנו לו כל כך, כדי שנוכל ליצור עתיד חדש״.

next song
אני אוהב את ניו-יורק
ריקי שחם

הלוגו האיקוני של המעצב מילטון גלאזר, אני אוהב את ניו יורק, עוצב בחינם בשנת 1977, ועזר לקדם את התדמית של העיר. בין עבודותיו האיקוניות נמצאת גם הצללית של בוב דילן עם שיער בצבעים פסיכדלים. בעזרת פוסטרים, לוגואים, פרסומות וכריכות של ספרים - דימוייו של מילטון הגדירו את רוח שנות השישים בעזרת צבעים וצורות פשוטות. הוא היה בין צוות המעצבים שהקימו את מגזין ניו-יורק בסוף שנות השישים. 

״אני מציע שנוציא מכלל שימוש את המונח אומנות ונתחיל לכנות הכל בשם עבודה״ אמר מילטון בראיון משנת 2000 כאשר המוזיאון לאומנות בפילדלפיה ערך רטרוספקטיבה של יצירותיו. ״כאשר העבודה מרגשת בצורה יוצאת מגדר הרגיל נכנה אותה בשם עבודה דגולה. נקרא לה עבודה טובה כאשר היא משיגה מטרה. ונקרא לה רעה כאשר היא אינה משיגה את אשר היא מפספת את המטרה״.

הלוגו המפורסם לעיר ניו-יורק נעשה לקדם את תדמית העיר כאשר הפשיעה והתקציב היו הכותרות המרכזיות בעיתונות.

באיורו משנת 1966 לבוב דילן הנציח מילטון את התפיסה שלתת לשיערך להיות משוחרר היא דרך לשחרר את הרוח. התמונה לא נעשתה ברוח הסמים של התקופה אלא בהשראתו של מרסל דושאמפ ואומנות איסלמית. 

מילטון גלאזר נפטר לפני ימים ספורים ביום הולדתו ה-91.

אני אוהב את ניו יורק לוגו מילטון גלאזר ריקי שחם

אני אוהב את ניו-יורק

ריקי שחם

30.06.2020

הלוגו האיקוני של המעצב מילטון גלאזר, אני אוהב את ניו יורק, עוצב בחינם בשנת 1977, ועזר לקדם את התדמית של העיר. בין עבודותיו האיקוניות נמצאת גם הצללית של בוב דילן עם שיער בצבעים פסיכדלים. בעזרת פוסטרים, לוגואים, פרסומות וכריכות של ספרים - דימוייו של מילטון הגדירו את רוח שנות השישים בעזרת צבעים וצורות פשוטות. הוא היה בין צוות המעצבים שהקימו את מגזין ניו-יורק בסוף שנות השישים. 

״אני מציע שנוציא מכלל שימוש את המונח אומנות ונתחיל לכנות הכל בשם עבודה״ אמר מילטון בראיון משנת 2000 כאשר המוזיאון לאומנות בפילדלפיה ערך רטרוספקטיבה של יצירותיו. ״כאשר העבודה מרגשת בצורה יוצאת מגדר הרגיל נכנה אותה בשם עבודה דגולה. נקרא לה עבודה טובה כאשר היא משיגה מטרה. ונקרא לה רעה כאשר היא אינה משיגה את אשר היא מפספת את המטרה״.

הלוגו המפורסם לעיר ניו-יורק נעשה לקדם את תדמית העיר כאשר הפשיעה והתקציב היו הכותרות המרכזיות בעיתונות.

באיורו משנת 1966 לבוב דילן הנציח מילטון את התפיסה שלתת לשיערך להיות משוחרר היא דרך לשחרר את הרוח. התמונה לא נעשתה ברוח הסמים של התקופה אלא בהשראתו של מרסל דושאמפ ואומנות איסלמית. 

מילטון גלאזר נפטר לפני ימים ספורים ביום הולדתו ה-91.

לקריאה נוספת

הלוגו האיקוני של המעצב מילטון גלאזר, אני אוהב את ניו יורק, עוצב בחינם בשנת 1977, ועזר לקדם את התדמית של העיר. בין עבודותיו האיקוניות נמצאת גם הצללית של בוב דילן עם שיער בצבעים פסיכדלים. בעזרת פוסטרים, לוגואים, פרסומות וכריכות של ספרים - דימוייו של מילטון הגדירו את רוח שנות השישים בעזרת צבעים וצורות פשוטות. הוא היה בין צוות המעצבים שהקימו את מגזין ניו-יורק בסוף שנות השישים. 

״אני מציע שנוציא מכלל שימוש את המונח אומנות ונתחיל לכנות הכל בשם עבודה״ אמר מילטון בראיון משנת 2000 כאשר המוזיאון לאומנות בפילדלפיה ערך רטרוספקטיבה של יצירותיו. ״כאשר העבודה מרגשת בצורה יוצאת מגדר הרגיל נכנה אותה בשם עבודה דגולה. נקרא לה עבודה טובה כאשר היא משיגה מטרה. ונקרא לה רעה כאשר היא אינה משיגה את אשר היא מפספת את המטרה״.

הלוגו המפורסם לעיר ניו-יורק נעשה לקדם את תדמית העיר כאשר הפשיעה והתקציב היו הכותרות המרכזיות בעיתונות.

באיורו משנת 1966 לבוב דילן הנציח מילטון את התפיסה שלתת לשיערך להיות משוחרר היא דרך לשחרר את הרוח. התמונה לא נעשתה ברוח הסמים של התקופה אלא בהשראתו של מרסל דושאמפ ואומנות איסלמית. 

מילטון גלאזר נפטר לפני ימים ספורים ביום הולדתו ה-91.

ריקי שחם

אני אוהב את ניו-יורק

ריקי שחם

30.06.2020

הלוגו האיקוני של המעצב מילטון גלאזר, אני אוהב את ניו יורק, עוצב בחינם בשנת 1977, ועזר לקדם את התדמית של העיר. בין עבודותיו האיקוניות נמצאת גם הצללית של בוב דילן עם שיער בצבעים פסיכדלים. בעזרת פוסטרים, לוגואים, פרסומות וכריכות של ספרים - דימוייו של מילטון הגדירו את רוח שנות השישים בעזרת צבעים וצורות פשוטות. הוא היה בין צוות המעצבים שהקימו את מגזין ניו-יורק בסוף שנות השישים. 

״אני מציע שנוציא מכלל שימוש את המונח אומנות ונתחיל לכנות הכל בשם עבודה״ אמר מילטון בראיון משנת 2000 כאשר המוזיאון לאומנות בפילדלפיה ערך רטרוספקטיבה של יצירותיו. ״כאשר העבודה מרגשת בצורה יוצאת מגדר הרגיל נכנה אותה בשם עבודה דגולה. נקרא לה עבודה טובה כאשר היא משיגה מטרה. ונקרא לה רעה כאשר היא אינה משיגה את אשר היא מפספת את המטרה״.

הלוגו המפורסם לעיר ניו-יורק נעשה לקדם את תדמית העיר כאשר הפשיעה והתקציב היו הכותרות המרכזיות בעיתונות.

באיורו משנת 1966 לבוב דילן הנציח מילטון את התפיסה שלתת לשיערך להיות משוחרר היא דרך לשחרר את הרוח. התמונה לא נעשתה ברוח הסמים של התקופה אלא בהשראתו של מרסל דושאמפ ואומנות איסלמית. 

מילטון גלאזר נפטר לפני ימים ספורים ביום הולדתו ה-91.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎