אידה מלהום, אנימטורית, מתקשה להרדם בחדר שקט, כך גם רובי - גיבורת סרטה החדש.
רובי מנסה להרדם במיטתה בעזרת שימוש בכל האמצעים המודרנים העומדים לרשותה - מדיטציה ממערכת הסטריאו, מנורה משנת צבעים וספר הנחייה.
אך כאשר היא נכשלת בכל מאמציה מתחילות להגיח מפלצות מתחת למיטתה. תוך כדי הסרטון הקצר מתברר שהמפלצות הן התגשמות של רובי מגילאים שונים, המזכירות לה ארועים מביכים שהיתה שמחה להשאיר טמונים עמוק בתוך שק.
כך הפעם שפגעה בקולגה לעבודה, או שנתפסה מנסה לפתות שומר בכניסה למועדון כדי שייתן לה להיכנס, כל זכרונותיה רודפים אותה בחדרה בשעת לילה בסרט שהיה יכול להיות סרט אימה אילולה קיבל את הטיפול ההומוריסטי של האנימציה.
אידה מתמודדת עם זכרונותיה שלה תוך כדי התסריט, ומאפשרת לנו להציץ אל תוך השק הפרטי שלנו תוך כדי צפיה, ואולי אפילו לחייך מעט.
אידה מלהום, אנימטורית, מתקשה להרדם בחדר שקט, כך גם רובי - גיבורת סרטה החדש.
רובי מנסה להרדם במיטתה בעזרת שימוש בכל האמצעים המודרנים העומדים לרשותה - מדיטציה ממערכת הסטריאו, מנורה משנת צבעים וספר הנחייה.
אך כאשר היא נכשלת בכל מאמציה מתחילות להגיח מפלצות מתחת למיטתה. תוך כדי הסרטון הקצר מתברר שהמפלצות הן התגשמות של רובי מגילאים שונים, המזכירות לה ארועים מביכים שהיתה שמחה להשאיר טמונים עמוק בתוך שק.
כך הפעם שפגעה בקולגה לעבודה, או שנתפסה מנסה לפתות שומר בכניסה למועדון כדי שייתן לה להיכנס, כל זכרונותיה רודפים אותה בחדרה בשעת לילה בסרט שהיה יכול להיות סרט אימה אילולה קיבל את הטיפול ההומוריסטי של האנימציה.
אידה מתמודדת עם זכרונותיה שלה תוך כדי התסריט, ומאפשרת לנו להציץ אל תוך השק הפרטי שלנו תוך כדי צפיה, ואולי אפילו לחייך מעט.
אידה מלהום, אנימטורית, מתקשה להרדם בחדר שקט, כך גם רובי - גיבורת סרטה החדש.
רובי מנסה להרדם במיטתה בעזרת שימוש בכל האמצעים המודרנים העומדים לרשותה - מדיטציה ממערכת הסטריאו, מנורה משנת צבעים וספר הנחייה.
אך כאשר היא נכשלת בכל מאמציה מתחילות להגיח מפלצות מתחת למיטתה. תוך כדי הסרטון הקצר מתברר שהמפלצות הן התגשמות של רובי מגילאים שונים, המזכירות לה ארועים מביכים שהיתה שמחה להשאיר טמונים עמוק בתוך שק.
כך הפעם שפגעה בקולגה לעבודה, או שנתפסה מנסה לפתות שומר בכניסה למועדון כדי שייתן לה להיכנס, כל זכרונותיה רודפים אותה בחדרה בשעת לילה בסרט שהיה יכול להיות סרט אימה אילולה קיבל את הטיפול ההומוריסטי של האנימציה.
אידה מתמודדת עם זכרונותיה שלה תוך כדי התסריט, ומאפשרת לנו להציץ אל תוך השק הפרטי שלנו תוך כדי צפיה, ואולי אפילו לחייך מעט.
אידה מלהום, אנימטורית, מתקשה להרדם בחדר שקט, כך גם רובי - גיבורת סרטה החדש.
רובי מנסה להרדם במיטתה בעזרת שימוש בכל האמצעים המודרנים העומדים לרשותה - מדיטציה ממערכת הסטריאו, מנורה משנת צבעים וספר הנחייה.
אך כאשר היא נכשלת בכל מאמציה מתחילות להגיח מפלצות מתחת למיטתה. תוך כדי הסרטון הקצר מתברר שהמפלצות הן התגשמות של רובי מגילאים שונים, המזכירות לה ארועים מביכים שהיתה שמחה להשאיר טמונים עמוק בתוך שק.
כך הפעם שפגעה בקולגה לעבודה, או שנתפסה מנסה לפתות שומר בכניסה למועדון כדי שייתן לה להיכנס, כל זכרונותיה רודפים אותה בחדרה בשעת לילה בסרט שהיה יכול להיות סרט אימה אילולה קיבל את הטיפול ההומוריסטי של האנימציה.
אידה מתמודדת עם זכרונותיה שלה תוך כדי התסריט, ומאפשרת לנו להציץ אל תוך השק הפרטי שלנו תוך כדי צפיה, ואולי אפילו לחייך מעט.
ויואן ווסטווד חיתנה את רוח הפאנק האנטי-ממסדית ביחד עם אופנת העל הראוותנית.
שמה יצא לגדולה בשנות השבעים לאחר שפתחה חנות בלונדון עם שותפה מלקולם מקלארן. החנות הצטיינה בבגדים יוצאי דופן שהגדירו את דור הפאנק.
חברי להקת הסקס-פיסטולס נהגו לבקר באופן קבוע במקום ומקלארן הפך להיות המנהל שלהם.
ממקורות הפאנק, הרחיבה ווסטווד את אופקיה ומיקמה עצמה כמובילת אופנה בעלת רוח עצמאית כבר בשנות השמונים. עשרות מפורסמים פנו אליה מאז בחיפוש אחר האופנה אותה הגדירה.
גם כאשר ביססה את מעמדה בתוך המיינסטרים, כאהובת הוליווד, המשיכה ווסטווד למצוא דרכים חדשות לפרוץ את המוסכמות - והפעם דרך תצוגות האופנה הגדולות בעולם שם היתה לאחת המעצבות החשובות של כל הזמנים.
ויויאן תמיד מיקמה עצמה על הגבול בין אופנה לתרבות וחברה. היא לא זנחה את הפעילות החברתית שלה ומחאתה כנגד עוולות, גם כשהייתה מלווה בביקורות רבות כנגדה. למשל היא לחמה להוציא לחופשי את ג'וליאן אסאנג' שמייצג לתפיסתה את חופש הדיבור בעולם, בהזדמנות אחרת היא הגיעה רכובה על טנק אל ביתו של ראש ממשלת אנגליה כמחאה על מכרות שהורסים את כדור הארץ ועוד.
ווסטווד הלכה לעולמה לפני מספר ימים.
ויואן ווסטווד חיתנה את רוח הפאנק האנטי-ממסדית ביחד עם אופנת העל הראוותנית.
שמה יצא לגדולה בשנות השבעים לאחר שפתחה חנות בלונדון עם שותפה מלקולם מקלארן. החנות הצטיינה בבגדים יוצאי דופן שהגדירו את דור הפאנק.
חברי להקת הסקס-פיסטולס נהגו לבקר באופן קבוע במקום ומקלארן הפך להיות המנהל שלהם.
ממקורות הפאנק, הרחיבה ווסטווד את אופקיה ומיקמה עצמה כמובילת אופנה בעלת רוח עצמאית כבר בשנות השמונים. עשרות מפורסמים פנו אליה מאז בחיפוש אחר האופנה אותה הגדירה.
גם כאשר ביססה את מעמדה בתוך המיינסטרים, כאהובת הוליווד, המשיכה ווסטווד למצוא דרכים חדשות לפרוץ את המוסכמות - והפעם דרך תצוגות האופנה הגדולות בעולם שם היתה לאחת המעצבות החשובות של כל הזמנים.
ויויאן תמיד מיקמה עצמה על הגבול בין אופנה לתרבות וחברה. היא לא זנחה את הפעילות החברתית שלה ומחאתה כנגד עוולות, גם כשהייתה מלווה בביקורות רבות כנגדה. למשל היא לחמה להוציא לחופשי את ג'וליאן אסאנג' שמייצג לתפיסתה את חופש הדיבור בעולם, בהזדמנות אחרת היא הגיעה רכובה על טנק אל ביתו של ראש ממשלת אנגליה כמחאה על מכרות שהורסים את כדור הארץ ועוד.
ווסטווד הלכה לעולמה לפני מספר ימים.
ויואן ווסטווד חיתנה את רוח הפאנק האנטי-ממסדית ביחד עם אופנת העל הראוותנית.
שמה יצא לגדולה בשנות השבעים לאחר שפתחה חנות בלונדון עם שותפה מלקולם מקלארן. החנות הצטיינה בבגדים יוצאי דופן שהגדירו את דור הפאנק.
חברי להקת הסקס-פיסטולס נהגו לבקר באופן קבוע במקום ומקלארן הפך להיות המנהל שלהם.
ממקורות הפאנק, הרחיבה ווסטווד את אופקיה ומיקמה עצמה כמובילת אופנה בעלת רוח עצמאית כבר בשנות השמונים. עשרות מפורסמים פנו אליה מאז בחיפוש אחר האופנה אותה הגדירה.
גם כאשר ביססה את מעמדה בתוך המיינסטרים, כאהובת הוליווד, המשיכה ווסטווד למצוא דרכים חדשות לפרוץ את המוסכמות - והפעם דרך תצוגות האופנה הגדולות בעולם שם היתה לאחת המעצבות החשובות של כל הזמנים.
ויויאן תמיד מיקמה עצמה על הגבול בין אופנה לתרבות וחברה. היא לא זנחה את הפעילות החברתית שלה ומחאתה כנגד עוולות, גם כשהייתה מלווה בביקורות רבות כנגדה. למשל היא לחמה להוציא לחופשי את ג'וליאן אסאנג' שמייצג לתפיסתה את חופש הדיבור בעולם, בהזדמנות אחרת היא הגיעה רכובה על טנק אל ביתו של ראש ממשלת אנגליה כמחאה על מכרות שהורסים את כדור הארץ ועוד.
ווסטווד הלכה לעולמה לפני מספר ימים.
ויואן ווסטווד חיתנה את רוח הפאנק האנטי-ממסדית ביחד עם אופנת העל הראוותנית.
שמה יצא לגדולה בשנות השבעים לאחר שפתחה חנות בלונדון עם שותפה מלקולם מקלארן. החנות הצטיינה בבגדים יוצאי דופן שהגדירו את דור הפאנק.
חברי להקת הסקס-פיסטולס נהגו לבקר באופן קבוע במקום ומקלארן הפך להיות המנהל שלהם.
ממקורות הפאנק, הרחיבה ווסטווד את אופקיה ומיקמה עצמה כמובילת אופנה בעלת רוח עצמאית כבר בשנות השמונים. עשרות מפורסמים פנו אליה מאז בחיפוש אחר האופנה אותה הגדירה.
גם כאשר ביססה את מעמדה בתוך המיינסטרים, כאהובת הוליווד, המשיכה ווסטווד למצוא דרכים חדשות לפרוץ את המוסכמות - והפעם דרך תצוגות האופנה הגדולות בעולם שם היתה לאחת המעצבות החשובות של כל הזמנים.
ויויאן תמיד מיקמה עצמה על הגבול בין אופנה לתרבות וחברה. היא לא זנחה את הפעילות החברתית שלה ומחאתה כנגד עוולות, גם כשהייתה מלווה בביקורות רבות כנגדה. למשל היא לחמה להוציא לחופשי את ג'וליאן אסאנג' שמייצג לתפיסתה את חופש הדיבור בעולם, בהזדמנות אחרת היא הגיעה רכובה על טנק אל ביתו של ראש ממשלת אנגליה כמחאה על מכרות שהורסים את כדור הארץ ועוד.
ווסטווד הלכה לעולמה לפני מספר ימים.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
ג'ק לודר בות' הסתובב עם מצלמה ענקית ברחובות דרום בוסטון כאשר התבקש לעשות פרויקט צילומי עיתונאי על דיירי השכונות בהן עברה הרכבת העירונית שיועדה לצאת מכלל שימוש. השנה היתה 1985, הערב ירד - ובעוד הוא מתחיל לחזור לביתו חזה בות' מהעבר השני של הרחוב צללית של גבר שרירי כאשר השמש מאירה מאחור. בות' מייד ניגש לשוחח עמו.
האיש סיפר את סיפור חייו, את תהליך הגמילה מהסמים, וכיצד חדר הכושר שומר עליו מכל משמר. זו תמונת השער של ספרו החדש "הקו הכתום" המאחד צילומים מ-18 חודשים של טיולים בין האנשים שגרו בסמוך לפסי הרכבת.
ג'ק לודר בות' הסתובב עם מצלמה ענקית ברחובות דרום בוסטון כאשר התבקש לעשות פרויקט צילומי עיתונאי על דיירי השכונות בהן עברה הרכבת העירונית שיועדה לצאת מכלל שימוש. השנה היתה 1985, הערב ירד - ובעוד הוא מתחיל לחזור לביתו חזה בות' מהעבר השני של הרחוב צללית של גבר שרירי כאשר השמש מאירה מאחור. בות' מייד ניגש לשוחח עמו.
האיש סיפר את סיפור חייו, את תהליך הגמילה מהסמים, וכיצד חדר הכושר שומר עליו מכל משמר. זו תמונת השער של ספרו החדש "הקו הכתום" המאחד צילומים מ-18 חודשים של טיולים בין האנשים שגרו בסמוך לפסי הרכבת.
ג'ק לודר בות' הסתובב עם מצלמה ענקית ברחובות דרום בוסטון כאשר התבקש לעשות פרויקט צילומי עיתונאי על דיירי השכונות בהן עברה הרכבת העירונית שיועדה לצאת מכלל שימוש. השנה היתה 1985, הערב ירד - ובעוד הוא מתחיל לחזור לביתו חזה בות' מהעבר השני של הרחוב צללית של גבר שרירי כאשר השמש מאירה מאחור. בות' מייד ניגש לשוחח עמו.
האיש סיפר את סיפור חייו, את תהליך הגמילה מהסמים, וכיצד חדר הכושר שומר עליו מכל משמר. זו תמונת השער של ספרו החדש "הקו הכתום" המאחד צילומים מ-18 חודשים של טיולים בין האנשים שגרו בסמוך לפסי הרכבת.
ג'ק לודר בות' הסתובב עם מצלמה ענקית ברחובות דרום בוסטון כאשר התבקש לעשות פרויקט צילומי עיתונאי על דיירי השכונות בהן עברה הרכבת העירונית שיועדה לצאת מכלל שימוש. השנה היתה 1985, הערב ירד - ובעוד הוא מתחיל לחזור לביתו חזה בות' מהעבר השני של הרחוב צללית של גבר שרירי כאשר השמש מאירה מאחור. בות' מייד ניגש לשוחח עמו.
האיש סיפר את סיפור חייו, את תהליך הגמילה מהסמים, וכיצד חדר הכושר שומר עליו מכל משמר. זו תמונת השער של ספרו החדש "הקו הכתום" המאחד צילומים מ-18 חודשים של טיולים בין האנשים שגרו בסמוך לפסי הרכבת.
הסרט "ארכיטקט כלא" של האומנית הסינית קאו פיי משתמש במטאפורות של מרחב בכדי לדבר על חופש. במקום להתמודד עם הכלא כמקום להחזיק פושעים, נשאלת השאלה איך בני-אדם חיים עם הרעיון של לכלוא אדם אחר - בתא כלא: פיזי או תפיסתי.
את הסרט הזמין המרכז למסורת ואומנות בהונג-קונג, שיושב במבנה ששימש כבית-כלא במשך שנים רבות, עוד מימי השלטון הבריטי.
הסרט מביא את הדילמה של ארכיטקטית אשר צריכה לתכנן בית כלא, והדילמות המוסריות איתן היא מתמודדת, תוך כדי דיאלוג עם אסירה לשעבר.
הסרט "ארכיטקט כלא" של האומנית הסינית קאו פיי משתמש במטאפורות של מרחב בכדי לדבר על חופש. במקום להתמודד עם הכלא כמקום להחזיק פושעים, נשאלת השאלה איך בני-אדם חיים עם הרעיון של לכלוא אדם אחר - בתא כלא: פיזי או תפיסתי.
את הסרט הזמין המרכז למסורת ואומנות בהונג-קונג, שיושב במבנה ששימש כבית-כלא במשך שנים רבות, עוד מימי השלטון הבריטי.
הסרט מביא את הדילמה של ארכיטקטית אשר צריכה לתכנן בית כלא, והדילמות המוסריות איתן היא מתמודדת, תוך כדי דיאלוג עם אסירה לשעבר.
הסרט "ארכיטקט כלא" של האומנית הסינית קאו פיי משתמש במטאפורות של מרחב בכדי לדבר על חופש. במקום להתמודד עם הכלא כמקום להחזיק פושעים, נשאלת השאלה איך בני-אדם חיים עם הרעיון של לכלוא אדם אחר - בתא כלא: פיזי או תפיסתי.
את הסרט הזמין המרכז למסורת ואומנות בהונג-קונג, שיושב במבנה ששימש כבית-כלא במשך שנים רבות, עוד מימי השלטון הבריטי.
הסרט מביא את הדילמה של ארכיטקטית אשר צריכה לתכנן בית כלא, והדילמות המוסריות איתן היא מתמודדת, תוך כדי דיאלוג עם אסירה לשעבר.
הסרט "ארכיטקט כלא" של האומנית הסינית קאו פיי משתמש במטאפורות של מרחב בכדי לדבר על חופש. במקום להתמודד עם הכלא כמקום להחזיק פושעים, נשאלת השאלה איך בני-אדם חיים עם הרעיון של לכלוא אדם אחר - בתא כלא: פיזי או תפיסתי.
את הסרט הזמין המרכז למסורת ואומנות בהונג-קונג, שיושב במבנה ששימש כבית-כלא במשך שנים רבות, עוד מימי השלטון הבריטי.
הסרט מביא את הדילמה של ארכיטקטית אשר צריכה לתכנן בית כלא, והדילמות המוסריות איתן היא מתמודדת, תוך כדי דיאלוג עם אסירה לשעבר.
סרטה החדש של קתרין לפאג' "החולשה הגדולה" יצא לאחרונה בתמיכה של אגוד הסרטים הלאומי של קנדה הידוע בתמיכתו באנימציה פורצת דרך במאה השנים האחרונות.
הדמות משתפת את הצופים במחשבותיה, או מציגה עצמה בפני מישהו. היא מנסה להגדיר עצמה כבחורה צעירה, מושכת, מוכשרת, מלאת תשוקה, חיים, עניין, נחישות. היא ממשיכה בהגדרה של עצמה, אך אוסף הדימויים המוצגים מעביר סיפור אחר לחלוטין על הקושי, החרדות, הספקות, וכן על ההתמודדות היומיומית במציאות.
״מצאתי את מקומי״ היא אומרת, בעוד אנו מביטים בקיפוד באמצע ערמה של בלונים, או בדג המפרפר בכלוב ציפורים.
הדימויים מאיירים את החרדה הקיומית של בחורה צעירה בניסיונה להיות "בסדר".
הסרט מצחיק ונוגע ללב, אך בעיקר אנושי.
סרטה החדש של קתרין לפאג' "החולשה הגדולה" יצא לאחרונה בתמיכה של אגוד הסרטים הלאומי של קנדה הידוע בתמיכתו באנימציה פורצת דרך במאה השנים האחרונות.
הדמות משתפת את הצופים במחשבותיה, או מציגה עצמה בפני מישהו. היא מנסה להגדיר עצמה כבחורה צעירה, מושכת, מוכשרת, מלאת תשוקה, חיים, עניין, נחישות. היא ממשיכה בהגדרה של עצמה, אך אוסף הדימויים המוצגים מעביר סיפור אחר לחלוטין על הקושי, החרדות, הספקות, וכן על ההתמודדות היומיומית במציאות.
״מצאתי את מקומי״ היא אומרת, בעוד אנו מביטים בקיפוד באמצע ערמה של בלונים, או בדג המפרפר בכלוב ציפורים.
הדימויים מאיירים את החרדה הקיומית של בחורה צעירה בניסיונה להיות "בסדר".
הסרט מצחיק ונוגע ללב, אך בעיקר אנושי.
סרטה החדש של קתרין לפאג' "החולשה הגדולה" יצא לאחרונה בתמיכה של אגוד הסרטים הלאומי של קנדה הידוע בתמיכתו באנימציה פורצת דרך במאה השנים האחרונות.
הדמות משתפת את הצופים במחשבותיה, או מציגה עצמה בפני מישהו. היא מנסה להגדיר עצמה כבחורה צעירה, מושכת, מוכשרת, מלאת תשוקה, חיים, עניין, נחישות. היא ממשיכה בהגדרה של עצמה, אך אוסף הדימויים המוצגים מעביר סיפור אחר לחלוטין על הקושי, החרדות, הספקות, וכן על ההתמודדות היומיומית במציאות.
״מצאתי את מקומי״ היא אומרת, בעוד אנו מביטים בקיפוד באמצע ערמה של בלונים, או בדג המפרפר בכלוב ציפורים.
הדימויים מאיירים את החרדה הקיומית של בחורה צעירה בניסיונה להיות "בסדר".
הסרט מצחיק ונוגע ללב, אך בעיקר אנושי.
סרטה החדש של קתרין לפאג' "החולשה הגדולה" יצא לאחרונה בתמיכה של אגוד הסרטים הלאומי של קנדה הידוע בתמיכתו באנימציה פורצת דרך במאה השנים האחרונות.
הדמות משתפת את הצופים במחשבותיה, או מציגה עצמה בפני מישהו. היא מנסה להגדיר עצמה כבחורה צעירה, מושכת, מוכשרת, מלאת תשוקה, חיים, עניין, נחישות. היא ממשיכה בהגדרה של עצמה, אך אוסף הדימויים המוצגים מעביר סיפור אחר לחלוטין על הקושי, החרדות, הספקות, וכן על ההתמודדות היומיומית במציאות.
״מצאתי את מקומי״ היא אומרת, בעוד אנו מביטים בקיפוד באמצע ערמה של בלונים, או בדג המפרפר בכלוב ציפורים.
הדימויים מאיירים את החרדה הקיומית של בחורה צעירה בניסיונה להיות "בסדר".
הסרט מצחיק ונוגע ללב, אך בעיקר אנושי.
זהו סיפורן של שתי אחייניות, גיל ובלינדה. בשנת 1999 כאשר היום בני עשר והתגוררו בפרבר של בואנוס-איירס, הצתלבה דרכם עם הצלמת אלסנדרה סנגווינטי.
אלסנדרה נמשכה לשתי הילדות הצעירות שאהבתן זו לזו היתה ניכרת עוד בגיל צעיר. היא התחילה סדרת צילומים שהביטה על המרקם העשיר והעדין של עולמן.
כמו שאר עבודותיה של אלסנדרה, גם זו היא אינה יצירה דוקומנטרית. המעקב הרגיש אחרי גדילתן הוא נוגע ללב, משעשע, ומרתק.
במקביל לקשר בין שתי הנערות - גם הקשר עם הצלמת מתפתח לאורך העבודה שנמשכה כחמש שנים. סדרת צילומים המביטה על חלומותיהן, משחקן, וילדותן.
זהו סיפורן של שתי אחייניות, גיל ובלינדה. בשנת 1999 כאשר היום בני עשר והתגוררו בפרבר של בואנוס-איירס, הצתלבה דרכם עם הצלמת אלסנדרה סנגווינטי.
אלסנדרה נמשכה לשתי הילדות הצעירות שאהבתן זו לזו היתה ניכרת עוד בגיל צעיר. היא התחילה סדרת צילומים שהביטה על המרקם העשיר והעדין של עולמן.
כמו שאר עבודותיה של אלסנדרה, גם זו היא אינה יצירה דוקומנטרית. המעקב הרגיש אחרי גדילתן הוא נוגע ללב, משעשע, ומרתק.
במקביל לקשר בין שתי הנערות - גם הקשר עם הצלמת מתפתח לאורך העבודה שנמשכה כחמש שנים. סדרת צילומים המביטה על חלומותיהן, משחקן, וילדותן.
זהו סיפורן של שתי אחייניות, גיל ובלינדה. בשנת 1999 כאשר היום בני עשר והתגוררו בפרבר של בואנוס-איירס, הצתלבה דרכם עם הצלמת אלסנדרה סנגווינטי.
אלסנדרה נמשכה לשתי הילדות הצעירות שאהבתן זו לזו היתה ניכרת עוד בגיל צעיר. היא התחילה סדרת צילומים שהביטה על המרקם העשיר והעדין של עולמן.
כמו שאר עבודותיה של אלסנדרה, גם זו היא אינה יצירה דוקומנטרית. המעקב הרגיש אחרי גדילתן הוא נוגע ללב, משעשע, ומרתק.
במקביל לקשר בין שתי הנערות - גם הקשר עם הצלמת מתפתח לאורך העבודה שנמשכה כחמש שנים. סדרת צילומים המביטה על חלומותיהן, משחקן, וילדותן.
זהו סיפורן של שתי אחייניות, גיל ובלינדה. בשנת 1999 כאשר היום בני עשר והתגוררו בפרבר של בואנוס-איירס, הצתלבה דרכם עם הצלמת אלסנדרה סנגווינטי.
אלסנדרה נמשכה לשתי הילדות הצעירות שאהבתן זו לזו היתה ניכרת עוד בגיל צעיר. היא התחילה סדרת צילומים שהביטה על המרקם העשיר והעדין של עולמן.
כמו שאר עבודותיה של אלסנדרה, גם זו היא אינה יצירה דוקומנטרית. המעקב הרגיש אחרי גדילתן הוא נוגע ללב, משעשע, ומרתק.
במקביל לקשר בין שתי הנערות - גם הקשר עם הצלמת מתפתח לאורך העבודה שנמשכה כחמש שנים. סדרת צילומים המביטה על חלומותיהן, משחקן, וילדותן.
בשנת 1929 יצא וולט דיסני בסדרה חדשה ופורצת דרך של סרטוני אנימציה בשם סימפוניות מטופשות. הסרטונים היו עתידים להיות הצלחה אדירה כאשר הוקרנו בראשיתם של סרטי קולנוע שנפתחו באותה התקופה.
הסרטון הראשון, אותו אייר והנפיש אב אייוורקס, מציג ארבעה שלדים רוקדים בבית קברות אפוף שדים ורוחות. מחווה מודרנית לריקודים המקאברים של ימי הביניים. הפקת הסרטון ארכה בסך הכל שישה שבועות.
הסרטון זכה לתשבוחות רבות כאשר יצא, ועל פי כתבות מהתקופה גם לקול צחוק מתגלגל מהקהל על אף הנושא המורבידי לכאורה. בשנת 1994 זכה הסרט להיכנס לרשימה של אחד מ-50 הסרטונים המונפשים הטובים ביותר בכל הזמנים.
רק דנמרק אסרה על הקרנת הסרט בטענה שהוא "מקאברי" מדי.
בשנת 1929 יצא וולט דיסני בסדרה חדשה ופורצת דרך של סרטוני אנימציה בשם סימפוניות מטופשות. הסרטונים היו עתידים להיות הצלחה אדירה כאשר הוקרנו בראשיתם של סרטי קולנוע שנפתחו באותה התקופה.
הסרטון הראשון, אותו אייר והנפיש אב אייוורקס, מציג ארבעה שלדים רוקדים בבית קברות אפוף שדים ורוחות. מחווה מודרנית לריקודים המקאברים של ימי הביניים. הפקת הסרטון ארכה בסך הכל שישה שבועות.
הסרטון זכה לתשבוחות רבות כאשר יצא, ועל פי כתבות מהתקופה גם לקול צחוק מתגלגל מהקהל על אף הנושא המורבידי לכאורה. בשנת 1994 זכה הסרט להיכנס לרשימה של אחד מ-50 הסרטונים המונפשים הטובים ביותר בכל הזמנים.
רק דנמרק אסרה על הקרנת הסרט בטענה שהוא "מקאברי" מדי.
בשנת 1929 יצא וולט דיסני בסדרה חדשה ופורצת דרך של סרטוני אנימציה בשם סימפוניות מטופשות. הסרטונים היו עתידים להיות הצלחה אדירה כאשר הוקרנו בראשיתם של סרטי קולנוע שנפתחו באותה התקופה.
הסרטון הראשון, אותו אייר והנפיש אב אייוורקס, מציג ארבעה שלדים רוקדים בבית קברות אפוף שדים ורוחות. מחווה מודרנית לריקודים המקאברים של ימי הביניים. הפקת הסרטון ארכה בסך הכל שישה שבועות.
הסרטון זכה לתשבוחות רבות כאשר יצא, ועל פי כתבות מהתקופה גם לקול צחוק מתגלגל מהקהל על אף הנושא המורבידי לכאורה. בשנת 1994 זכה הסרט להיכנס לרשימה של אחד מ-50 הסרטונים המונפשים הטובים ביותר בכל הזמנים.
רק דנמרק אסרה על הקרנת הסרט בטענה שהוא "מקאברי" מדי.
בשנת 1929 יצא וולט דיסני בסדרה חדשה ופורצת דרך של סרטוני אנימציה בשם סימפוניות מטופשות. הסרטונים היו עתידים להיות הצלחה אדירה כאשר הוקרנו בראשיתם של סרטי קולנוע שנפתחו באותה התקופה.
הסרטון הראשון, אותו אייר והנפיש אב אייוורקס, מציג ארבעה שלדים רוקדים בבית קברות אפוף שדים ורוחות. מחווה מודרנית לריקודים המקאברים של ימי הביניים. הפקת הסרטון ארכה בסך הכל שישה שבועות.
הסרטון זכה לתשבוחות רבות כאשר יצא, ועל פי כתבות מהתקופה גם לקול צחוק מתגלגל מהקהל על אף הנושא המורבידי לכאורה. בשנת 1994 זכה הסרט להיכנס לרשימה של אחד מ-50 הסרטונים המונפשים הטובים ביותר בכל הזמנים.
רק דנמרק אסרה על הקרנת הסרט בטענה שהוא "מקאברי" מדי.
ציורו של הצייר יוהנס ורמיר, אומנות הציור, נעשה בתקופה שנשים החלו לבקר לעיתים תכופות יותר בסדנאות העבודה. שינוי שכמובן השפיע על אופי החלל ועל האומנות עצמה.
בציור ניתן להבחין בשלל פריטים ואביזרים - בד רקום, בגדים ססגוניים, שולחן קטן, רצפת שיש, כסאות עור ועוד. מרבית הפריטים הללו מופיעים בעבודות נוספות של האמן, דבר שמרמז על המיקום שבו צויירו יצירותיו - סדנת העבודה של האמן עצמו.
גם האמן עצמו מופיע בציור - אך נדמה כי מדובר בבדיחה פנימית של ורמיר עצמו, שכן הצייר יושב ללא צבעים, ללא פאלטה, ללא מכחולים נוספים, או אביזרים.
על כך ועוד בספרו החדש של ההיסטוריון ג'יימס הול "סדנת אומן, היסטוריה תרבותית"
ציורו של הצייר יוהנס ורמיר, אומנות הציור, נעשה בתקופה שנשים החלו לבקר לעיתים תכופות יותר בסדנאות העבודה. שינוי שכמובן השפיע על אופי החלל ועל האומנות עצמה.
בציור ניתן להבחין בשלל פריטים ואביזרים - בד רקום, בגדים ססגוניים, שולחן קטן, רצפת שיש, כסאות עור ועוד. מרבית הפריטים הללו מופיעים בעבודות נוספות של האמן, דבר שמרמז על המיקום שבו צויירו יצירותיו - סדנת העבודה של האמן עצמו.
גם האמן עצמו מופיע בציור - אך נדמה כי מדובר בבדיחה פנימית של ורמיר עצמו, שכן הצייר יושב ללא צבעים, ללא פאלטה, ללא מכחולים נוספים, או אביזרים.
על כך ועוד בספרו החדש של ההיסטוריון ג'יימס הול "סדנת אומן, היסטוריה תרבותית"
ציורו של הצייר יוהנס ורמיר, אומנות הציור, נעשה בתקופה שנשים החלו לבקר לעיתים תכופות יותר בסדנאות העבודה. שינוי שכמובן השפיע על אופי החלל ועל האומנות עצמה.
בציור ניתן להבחין בשלל פריטים ואביזרים - בד רקום, בגדים ססגוניים, שולחן קטן, רצפת שיש, כסאות עור ועוד. מרבית הפריטים הללו מופיעים בעבודות נוספות של האמן, דבר שמרמז על המיקום שבו צויירו יצירותיו - סדנת העבודה של האמן עצמו.
גם האמן עצמו מופיע בציור - אך נדמה כי מדובר בבדיחה פנימית של ורמיר עצמו, שכן הצייר יושב ללא צבעים, ללא פאלטה, ללא מכחולים נוספים, או אביזרים.
על כך ועוד בספרו החדש של ההיסטוריון ג'יימס הול "סדנת אומן, היסטוריה תרבותית"
ציורו של הצייר יוהנס ורמיר, אומנות הציור, נעשה בתקופה שנשים החלו לבקר לעיתים תכופות יותר בסדנאות העבודה. שינוי שכמובן השפיע על אופי החלל ועל האומנות עצמה.
בציור ניתן להבחין בשלל פריטים ואביזרים - בד רקום, בגדים ססגוניים, שולחן קטן, רצפת שיש, כסאות עור ועוד. מרבית הפריטים הללו מופיעים בעבודות נוספות של האמן, דבר שמרמז על המיקום שבו צויירו יצירותיו - סדנת העבודה של האמן עצמו.
גם האמן עצמו מופיע בציור - אך נדמה כי מדובר בבדיחה פנימית של ורמיר עצמו, שכן הצייר יושב ללא צבעים, ללא פאלטה, ללא מכחולים נוספים, או אביזרים.
על כך ועוד בספרו החדש של ההיסטוריון ג'יימס הול "סדנת אומן, היסטוריה תרבותית"