בשנת 1956 משרד המדינה של ארצות הברית הקים את מחלקת שגרירי הג׳אז. הממשלה שכרה את שרותם של ענקי ג׳אז אמריקאיים כמו לואיס ארמסטרונג, דיזי גליספי, בני גודמן ודיוק אלינגטון להיות שגרירים של המדינה מעבר לים, כחלק מתוכנית התרבות של הנשיא אייזנהאור שנועדה לפוגג חוסר אמון בעקבות תפיסות שווא ולקדם הבנה בין-לאומית.
שגרירי הג׳אז יבקיעו קרני אור דרך החריצים של הקומוניזם הסובייטי ויוכיחו כי אמריקה אינה מדינה של רכושניות ומתח גזעי אלא מדינה פרוגרסיבית המקדמת חופש.
הסובייטים ישתגעו על ג׳אז. המסע יצא לדרך במרץ 1956 ונמשך עשרה שבועות. ג׳ילספי ולהקתו המשיכו לנגן באיראן, פקיסטן, לבנון, טורקיה, יוגוסלביה ויוון.
בשנת 1956 משרד המדינה של ארצות הברית הקים את מחלקת שגרירי הג׳אז. הממשלה שכרה את שרותם של ענקי ג׳אז אמריקאיים כמו לואיס ארמסטרונג, דיזי גליספי, בני גודמן ודיוק אלינגטון להיות שגרירים של המדינה מעבר לים, כחלק מתוכנית התרבות של הנשיא אייזנהאור שנועדה לפוגג חוסר אמון בעקבות תפיסות שווא ולקדם הבנה בין-לאומית.
שגרירי הג׳אז יבקיעו קרני אור דרך החריצים של הקומוניזם הסובייטי ויוכיחו כי אמריקה אינה מדינה של רכושניות ומתח גזעי אלא מדינה פרוגרסיבית המקדמת חופש.
הסובייטים ישתגעו על ג׳אז. המסע יצא לדרך במרץ 1956 ונמשך עשרה שבועות. ג׳ילספי ולהקתו המשיכו לנגן באיראן, פקיסטן, לבנון, טורקיה, יוגוסלביה ויוון.
בשנת 1956 משרד המדינה של ארצות הברית הקים את מחלקת שגרירי הג׳אז. הממשלה שכרה את שרותם של ענקי ג׳אז אמריקאיים כמו לואיס ארמסטרונג, דיזי גליספי, בני גודמן ודיוק אלינגטון להיות שגרירים של המדינה מעבר לים, כחלק מתוכנית התרבות של הנשיא אייזנהאור שנועדה לפוגג חוסר אמון בעקבות תפיסות שווא ולקדם הבנה בין-לאומית.
שגרירי הג׳אז יבקיעו קרני אור דרך החריצים של הקומוניזם הסובייטי ויוכיחו כי אמריקה אינה מדינה של רכושניות ומתח גזעי אלא מדינה פרוגרסיבית המקדמת חופש.
הסובייטים ישתגעו על ג׳אז. המסע יצא לדרך במרץ 1956 ונמשך עשרה שבועות. ג׳ילספי ולהקתו המשיכו לנגן באיראן, פקיסטן, לבנון, טורקיה, יוגוסלביה ויוון.
בשנת 1956 משרד המדינה של ארצות הברית הקים את מחלקת שגרירי הג׳אז. הממשלה שכרה את שרותם של ענקי ג׳אז אמריקאיים כמו לואיס ארמסטרונג, דיזי גליספי, בני גודמן ודיוק אלינגטון להיות שגרירים של המדינה מעבר לים, כחלק מתוכנית התרבות של הנשיא אייזנהאור שנועדה לפוגג חוסר אמון בעקבות תפיסות שווא ולקדם הבנה בין-לאומית.
שגרירי הג׳אז יבקיעו קרני אור דרך החריצים של הקומוניזם הסובייטי ויוכיחו כי אמריקה אינה מדינה של רכושניות ומתח גזעי אלא מדינה פרוגרסיבית המקדמת חופש.
הסובייטים ישתגעו על ג׳אז. המסע יצא לדרך במרץ 1956 ונמשך עשרה שבועות. ג׳ילספי ולהקתו המשיכו לנגן באיראן, פקיסטן, לבנון, טורקיה, יוגוסלביה ויוון.
בשנת 2003 הוציאו אולפני וולט דיסני את הסרטון ״דסטינו״ - סרט ייחודי שנהגה לראשונה על ידי זוג יוצא דופן, וולט דיסני והאמן הסוריאליסטי הנודע סלבדור דאלי. דיסני ודאלי נפגשו לראשונה בשנת 1944. הפגישה התרחשה בארוחת ערב אצל ג׳ק וורנר, מנהל אולפני האחים וורנר. דאלי היה כבר אז מעריץ של דיסני ואף כינה אותו הסוריאליסט האמריקני הדגול.
הסרט שאורכו 6 דקות וארבעים שניות לקח למעלה מחמישה עשורים להשלים. דאלי יצר בשנת 1946 עשרים ושניים ציורים שונים ומעל 135 סקיצות, רישומים, ואיורים. אולפני דיסני הכינו עשרים שניות של אנימציה לבדוק את הרעיונות הראשונים.
קשיים כלכליים שנגרמו בעקבות מלחמת העולם השניה אילצו את האולפנים להניח את הסרט על המדף. היה זה רוי דיסני, אחיו של וולט, שהחליט לבסוף לסיים את הסרט המהלך עבודתו על פנטסיה 2000. כאשר יצא הסרט עצמו דאלי ודיסני כבר לא היו בכדי לצפות ביצירה הסופית.
בשנת 2003 הוציאו אולפני וולט דיסני את הסרטון ״דסטינו״ - סרט ייחודי שנהגה לראשונה על ידי זוג יוצא דופן, וולט דיסני והאמן הסוריאליסטי הנודע סלבדור דאלי. דיסני ודאלי נפגשו לראשונה בשנת 1944. הפגישה התרחשה בארוחת ערב אצל ג׳ק וורנר, מנהל אולפני האחים וורנר. דאלי היה כבר אז מעריץ של דיסני ואף כינה אותו הסוריאליסט האמריקני הדגול.
הסרט שאורכו 6 דקות וארבעים שניות לקח למעלה מחמישה עשורים להשלים. דאלי יצר בשנת 1946 עשרים ושניים ציורים שונים ומעל 135 סקיצות, רישומים, ואיורים. אולפני דיסני הכינו עשרים שניות של אנימציה לבדוק את הרעיונות הראשונים.
קשיים כלכליים שנגרמו בעקבות מלחמת העולם השניה אילצו את האולפנים להניח את הסרט על המדף. היה זה רוי דיסני, אחיו של וולט, שהחליט לבסוף לסיים את הסרט המהלך עבודתו על פנטסיה 2000. כאשר יצא הסרט עצמו דאלי ודיסני כבר לא היו בכדי לצפות ביצירה הסופית.
בשנת 2003 הוציאו אולפני וולט דיסני את הסרטון ״דסטינו״ - סרט ייחודי שנהגה לראשונה על ידי זוג יוצא דופן, וולט דיסני והאמן הסוריאליסטי הנודע סלבדור דאלי. דיסני ודאלי נפגשו לראשונה בשנת 1944. הפגישה התרחשה בארוחת ערב אצל ג׳ק וורנר, מנהל אולפני האחים וורנר. דאלי היה כבר אז מעריץ של דיסני ואף כינה אותו הסוריאליסט האמריקני הדגול.
הסרט שאורכו 6 דקות וארבעים שניות לקח למעלה מחמישה עשורים להשלים. דאלי יצר בשנת 1946 עשרים ושניים ציורים שונים ומעל 135 סקיצות, רישומים, ואיורים. אולפני דיסני הכינו עשרים שניות של אנימציה לבדוק את הרעיונות הראשונים.
קשיים כלכליים שנגרמו בעקבות מלחמת העולם השניה אילצו את האולפנים להניח את הסרט על המדף. היה זה רוי דיסני, אחיו של וולט, שהחליט לבסוף לסיים את הסרט המהלך עבודתו על פנטסיה 2000. כאשר יצא הסרט עצמו דאלי ודיסני כבר לא היו בכדי לצפות ביצירה הסופית.
בשנת 2003 הוציאו אולפני וולט דיסני את הסרטון ״דסטינו״ - סרט ייחודי שנהגה לראשונה על ידי זוג יוצא דופן, וולט דיסני והאמן הסוריאליסטי הנודע סלבדור דאלי. דיסני ודאלי נפגשו לראשונה בשנת 1944. הפגישה התרחשה בארוחת ערב אצל ג׳ק וורנר, מנהל אולפני האחים וורנר. דאלי היה כבר אז מעריץ של דיסני ואף כינה אותו הסוריאליסט האמריקני הדגול.
הסרט שאורכו 6 דקות וארבעים שניות לקח למעלה מחמישה עשורים להשלים. דאלי יצר בשנת 1946 עשרים ושניים ציורים שונים ומעל 135 סקיצות, רישומים, ואיורים. אולפני דיסני הכינו עשרים שניות של אנימציה לבדוק את הרעיונות הראשונים.
קשיים כלכליים שנגרמו בעקבות מלחמת העולם השניה אילצו את האולפנים להניח את הסרט על המדף. היה זה רוי דיסני, אחיו של וולט, שהחליט לבסוף לסיים את הסרט המהלך עבודתו על פנטסיה 2000. כאשר יצא הסרט עצמו דאלי ודיסני כבר לא היו בכדי לצפות ביצירה הסופית.
צלם בילה 12 שנים, 1250 שעות בסך הכל, בחשיפה של מצלמתו כדי לצלם את שביל החלב. הצלם הפיני מטסבניו פרסם לאחרונה תמונה שצילם במהלך למעלה מעשור. מטסבניו החל את הפרויקט בשנת 2009 ובכל ערב מיקד את העדשה על פיסת שמיים אחרת. הוא ייצר פסיפס של שביל החלב אותו חיבר לעבודה אחת כמו גם לצילומים נפרדים של החלקים הנפרדים.
״אני מאמין שזה הצילום הראשון של שביל החלב באיכות ועומק צבעוני שכזה. התמונה ברוחב של 100,000 פיקסל רוחב ומורכבת מ-234 יחידות שונות. הצילום מקיף 125 מעלות מכיפת השמיים מצביר הכוכבים של מזל שור ועד סיגנוס. ניתן לראות כעשרים מיליון כוכבים שונים בעבודה כולה.
צלם בילה 12 שנים, 1250 שעות בסך הכל, בחשיפה של מצלמתו כדי לצלם את שביל החלב. הצלם הפיני מטסבניו פרסם לאחרונה תמונה שצילם במהלך למעלה מעשור. מטסבניו החל את הפרויקט בשנת 2009 ובכל ערב מיקד את העדשה על פיסת שמיים אחרת. הוא ייצר פסיפס של שביל החלב אותו חיבר לעבודה אחת כמו גם לצילומים נפרדים של החלקים הנפרדים.
״אני מאמין שזה הצילום הראשון של שביל החלב באיכות ועומק צבעוני שכזה. התמונה ברוחב של 100,000 פיקסל רוחב ומורכבת מ-234 יחידות שונות. הצילום מקיף 125 מעלות מכיפת השמיים מצביר הכוכבים של מזל שור ועד סיגנוס. ניתן לראות כעשרים מיליון כוכבים שונים בעבודה כולה.
צלם בילה 12 שנים, 1250 שעות בסך הכל, בחשיפה של מצלמתו כדי לצלם את שביל החלב. הצלם הפיני מטסבניו פרסם לאחרונה תמונה שצילם במהלך למעלה מעשור. מטסבניו החל את הפרויקט בשנת 2009 ובכל ערב מיקד את העדשה על פיסת שמיים אחרת. הוא ייצר פסיפס של שביל החלב אותו חיבר לעבודה אחת כמו גם לצילומים נפרדים של החלקים הנפרדים.
״אני מאמין שזה הצילום הראשון של שביל החלב באיכות ועומק צבעוני שכזה. התמונה ברוחב של 100,000 פיקסל רוחב ומורכבת מ-234 יחידות שונות. הצילום מקיף 125 מעלות מכיפת השמיים מצביר הכוכבים של מזל שור ועד סיגנוס. ניתן לראות כעשרים מיליון כוכבים שונים בעבודה כולה.
צלם בילה 12 שנים, 1250 שעות בסך הכל, בחשיפה של מצלמתו כדי לצלם את שביל החלב. הצלם הפיני מטסבניו פרסם לאחרונה תמונה שצילם במהלך למעלה מעשור. מטסבניו החל את הפרויקט בשנת 2009 ובכל ערב מיקד את העדשה על פיסת שמיים אחרת. הוא ייצר פסיפס של שביל החלב אותו חיבר לעבודה אחת כמו גם לצילומים נפרדים של החלקים הנפרדים.
״אני מאמין שזה הצילום הראשון של שביל החלב באיכות ועומק צבעוני שכזה. התמונה ברוחב של 100,000 פיקסל רוחב ומורכבת מ-234 יחידות שונות. הצילום מקיף 125 מעלות מכיפת השמיים מצביר הכוכבים של מזל שור ועד סיגנוס. ניתן לראות כעשרים מיליון כוכבים שונים בעבודה כולה.
״אוגנבליק״ הוא אחד מאותם סרטונים שמצליח בדקות ספורות לחדור עמוק להוויתו של הצופה, דרך החוויה הברוטלית והעוצמתית של טיפול בנושא אונס.
תקציר הסרט מדבר על שלוש נקודות מבט: שלה, שלו ושלנו. אישה הולכת בשעת לילה לביתה, היא מותקפת מאחור על ידי זר. הוא מתנפל עליה מאחור והיא משיבה מאבק. המבט מתחלף בין עיניה לעיניו. המציאות והפחד מתערבבים זה בזה. נקודת מבט חדשה מצטרפת - זו של עוברי האורח, דיירים בבתים של הרחוב המעדיפים להעלים עין.
הסרט הוא סרט חובה. קשה ככל שיהיה.
״אוגנבליק״ הוא אחד מאותם סרטונים שמצליח בדקות ספורות לחדור עמוק להוויתו של הצופה, דרך החוויה הברוטלית והעוצמתית של טיפול בנושא אונס.
תקציר הסרט מדבר על שלוש נקודות מבט: שלה, שלו ושלנו. אישה הולכת בשעת לילה לביתה, היא מותקפת מאחור על ידי זר. הוא מתנפל עליה מאחור והיא משיבה מאבק. המבט מתחלף בין עיניה לעיניו. המציאות והפחד מתערבבים זה בזה. נקודת מבט חדשה מצטרפת - זו של עוברי האורח, דיירים בבתים של הרחוב המעדיפים להעלים עין.
הסרט הוא סרט חובה. קשה ככל שיהיה.
״אוגנבליק״ הוא אחד מאותם סרטונים שמצליח בדקות ספורות לחדור עמוק להוויתו של הצופה, דרך החוויה הברוטלית והעוצמתית של טיפול בנושא אונס.
תקציר הסרט מדבר על שלוש נקודות מבט: שלה, שלו ושלנו. אישה הולכת בשעת לילה לביתה, היא מותקפת מאחור על ידי זר. הוא מתנפל עליה מאחור והיא משיבה מאבק. המבט מתחלף בין עיניה לעיניו. המציאות והפחד מתערבבים זה בזה. נקודת מבט חדשה מצטרפת - זו של עוברי האורח, דיירים בבתים של הרחוב המעדיפים להעלים עין.
הסרט הוא סרט חובה. קשה ככל שיהיה.
״אוגנבליק״ הוא אחד מאותם סרטונים שמצליח בדקות ספורות לחדור עמוק להוויתו של הצופה, דרך החוויה הברוטלית והעוצמתית של טיפול בנושא אונס.
תקציר הסרט מדבר על שלוש נקודות מבט: שלה, שלו ושלנו. אישה הולכת בשעת לילה לביתה, היא מותקפת מאחור על ידי זר. הוא מתנפל עליה מאחור והיא משיבה מאבק. המבט מתחלף בין עיניה לעיניו. המציאות והפחד מתערבבים זה בזה. נקודת מבט חדשה מצטרפת - זו של עוברי האורח, דיירים בבתים של הרחוב המעדיפים להעלים עין.
הסרט הוא סרט חובה. קשה ככל שיהיה.
ספרו המפורסם של רוברט קאפא המתעד בצילום את מלחמת האזרחים הספרדית יוצא לאור במהדורה חדשה. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1938.
כאשר קאפא הגיע לניו-יורק בשנת 1938 הוא נפגש עם חברו הטוב הצלם הצ׳כי אנדרה קרטז ויחדיו הצליחו להפיק את המהדורה הראשונה. ההדפסה היתה מוגבלת ולא זכתה להדים רבים. עם השנים צבר הספר יותר ויותר מעריצים והפך למעין ספר קאלט מחתרתי.
עד לפני מספר שנים ניתן היה למצוא עותק מקורי בכחמישים דולר. היום המחיר מטפס למאות ואלפי דולר למי שמצליח למצוא אחד. הספר הוא אחד מספרי הצילום העוסקים במלחמה הראשונים שיצאו אי פעם. אנו יודעים שקאפא עצמו נחרד מאיכות הצילומים בספר המקורי והושקעה עבודה רבה שבמהדורה החדשה האיכות תהיה הרבה יותר טובה.
הספר מתעד את מלחמת האזרחים וההקרבה של הרפובליקה של ספרד. עקב הקשר בין הרפובליקה ובין הקומוניזם היה קושי בלמצוא אהדה של מוציאים לאור לספר זה בעשרות השנים של המאה העשרים - מחוץ לחוגים סגורים.
אנדרה פרידמן פגש את אהובת ליבו גרטה פוהוריל בפריז בשנת 1933 כאשר ברחו מגרמניה עקב אנטישמיות. בעקבות חלום משותף להיות צלמים מקצוענים שינה אנדרה את שמו לרוברט קאפא, וגרטה שינתה את שמה לדרגה טארו. טארו מצאה את מותה במהלך הצילומים של המלחמה. הספר מוקדש לזכרה, ומציג את צילומיה לצד אלו של רוברט.
הספר מעולם לא נועד להיות ספר צילום יפה, אלא אקט פוליטי - לעורר את צרפת ובריטניה להכיר בסכנה שבפאשיזם והצורך בהתערבות בין-לאומית. הספר רלוונטי גם היום כדי להזכיר לממשלות ולכולנו שאסור להעלים עין ממאורעות קשים סביבנו, המשפיעים על כולנו.
ספרו המפורסם של רוברט קאפא המתעד בצילום את מלחמת האזרחים הספרדית יוצא לאור במהדורה חדשה. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1938.
כאשר קאפא הגיע לניו-יורק בשנת 1938 הוא נפגש עם חברו הטוב הצלם הצ׳כי אנדרה קרטז ויחדיו הצליחו להפיק את המהדורה הראשונה. ההדפסה היתה מוגבלת ולא זכתה להדים רבים. עם השנים צבר הספר יותר ויותר מעריצים והפך למעין ספר קאלט מחתרתי.
עד לפני מספר שנים ניתן היה למצוא עותק מקורי בכחמישים דולר. היום המחיר מטפס למאות ואלפי דולר למי שמצליח למצוא אחד. הספר הוא אחד מספרי הצילום העוסקים במלחמה הראשונים שיצאו אי פעם. אנו יודעים שקאפא עצמו נחרד מאיכות הצילומים בספר המקורי והושקעה עבודה רבה שבמהדורה החדשה האיכות תהיה הרבה יותר טובה.
הספר מתעד את מלחמת האזרחים וההקרבה של הרפובליקה של ספרד. עקב הקשר בין הרפובליקה ובין הקומוניזם היה קושי בלמצוא אהדה של מוציאים לאור לספר זה בעשרות השנים של המאה העשרים - מחוץ לחוגים סגורים.
אנדרה פרידמן פגש את אהובת ליבו גרטה פוהוריל בפריז בשנת 1933 כאשר ברחו מגרמניה עקב אנטישמיות. בעקבות חלום משותף להיות צלמים מקצוענים שינה אנדרה את שמו לרוברט קאפא, וגרטה שינתה את שמה לדרגה טארו. טארו מצאה את מותה במהלך הצילומים של המלחמה. הספר מוקדש לזכרה, ומציג את צילומיה לצד אלו של רוברט.
הספר מעולם לא נועד להיות ספר צילום יפה, אלא אקט פוליטי - לעורר את צרפת ובריטניה להכיר בסכנה שבפאשיזם והצורך בהתערבות בין-לאומית. הספר רלוונטי גם היום כדי להזכיר לממשלות ולכולנו שאסור להעלים עין ממאורעות קשים סביבנו, המשפיעים על כולנו.
ספרו המפורסם של רוברט קאפא המתעד בצילום את מלחמת האזרחים הספרדית יוצא לאור במהדורה חדשה. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1938.
כאשר קאפא הגיע לניו-יורק בשנת 1938 הוא נפגש עם חברו הטוב הצלם הצ׳כי אנדרה קרטז ויחדיו הצליחו להפיק את המהדורה הראשונה. ההדפסה היתה מוגבלת ולא זכתה להדים רבים. עם השנים צבר הספר יותר ויותר מעריצים והפך למעין ספר קאלט מחתרתי.
עד לפני מספר שנים ניתן היה למצוא עותק מקורי בכחמישים דולר. היום המחיר מטפס למאות ואלפי דולר למי שמצליח למצוא אחד. הספר הוא אחד מספרי הצילום העוסקים במלחמה הראשונים שיצאו אי פעם. אנו יודעים שקאפא עצמו נחרד מאיכות הצילומים בספר המקורי והושקעה עבודה רבה שבמהדורה החדשה האיכות תהיה הרבה יותר טובה.
הספר מתעד את מלחמת האזרחים וההקרבה של הרפובליקה של ספרד. עקב הקשר בין הרפובליקה ובין הקומוניזם היה קושי בלמצוא אהדה של מוציאים לאור לספר זה בעשרות השנים של המאה העשרים - מחוץ לחוגים סגורים.
אנדרה פרידמן פגש את אהובת ליבו גרטה פוהוריל בפריז בשנת 1933 כאשר ברחו מגרמניה עקב אנטישמיות. בעקבות חלום משותף להיות צלמים מקצוענים שינה אנדרה את שמו לרוברט קאפא, וגרטה שינתה את שמה לדרגה טארו. טארו מצאה את מותה במהלך הצילומים של המלחמה. הספר מוקדש לזכרה, ומציג את צילומיה לצד אלו של רוברט.
הספר מעולם לא נועד להיות ספר צילום יפה, אלא אקט פוליטי - לעורר את צרפת ובריטניה להכיר בסכנה שבפאשיזם והצורך בהתערבות בין-לאומית. הספר רלוונטי גם היום כדי להזכיר לממשלות ולכולנו שאסור להעלים עין ממאורעות קשים סביבנו, המשפיעים על כולנו.
ספרו המפורסם של רוברט קאפא המתעד בצילום את מלחמת האזרחים הספרדית יוצא לאור במהדורה חדשה. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1938.
כאשר קאפא הגיע לניו-יורק בשנת 1938 הוא נפגש עם חברו הטוב הצלם הצ׳כי אנדרה קרטז ויחדיו הצליחו להפיק את המהדורה הראשונה. ההדפסה היתה מוגבלת ולא זכתה להדים רבים. עם השנים צבר הספר יותר ויותר מעריצים והפך למעין ספר קאלט מחתרתי.
עד לפני מספר שנים ניתן היה למצוא עותק מקורי בכחמישים דולר. היום המחיר מטפס למאות ואלפי דולר למי שמצליח למצוא אחד. הספר הוא אחד מספרי הצילום העוסקים במלחמה הראשונים שיצאו אי פעם. אנו יודעים שקאפא עצמו נחרד מאיכות הצילומים בספר המקורי והושקעה עבודה רבה שבמהדורה החדשה האיכות תהיה הרבה יותר טובה.
הספר מתעד את מלחמת האזרחים וההקרבה של הרפובליקה של ספרד. עקב הקשר בין הרפובליקה ובין הקומוניזם היה קושי בלמצוא אהדה של מוציאים לאור לספר זה בעשרות השנים של המאה העשרים - מחוץ לחוגים סגורים.
אנדרה פרידמן פגש את אהובת ליבו גרטה פוהוריל בפריז בשנת 1933 כאשר ברחו מגרמניה עקב אנטישמיות. בעקבות חלום משותף להיות צלמים מקצוענים שינה אנדרה את שמו לרוברט קאפא, וגרטה שינתה את שמה לדרגה טארו. טארו מצאה את מותה במהלך הצילומים של המלחמה. הספר מוקדש לזכרה, ומציג את צילומיה לצד אלו של רוברט.
הספר מעולם לא נועד להיות ספר צילום יפה, אלא אקט פוליטי - לעורר את צרפת ובריטניה להכיר בסכנה שבפאשיזם והצורך בהתערבות בין-לאומית. הספר רלוונטי גם היום כדי להזכיר לממשלות ולכולנו שאסור להעלים עין ממאורעות קשים סביבנו, המשפיעים על כולנו.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.