הצלם הסיני ז׳אנג קצ׳ון מתעד את היופי ואת ההרס של הנהר השני בגודלו בסין. סדרת צילומיו בשם ״הנהר הצהוב״ תופסת את המרחבים העצומים לאורך הנהר שהולכים ונעלמים ככל שגדלה התעשייה באזור.
אורכו הממוצע של הנהר הוא כ5500 קילומטר והוא חוצה כתשעה מחוזות ביבשת העצומה. המישורים של שנצ׳י משחררים מצבורים אדירים של טין למימי הנהר ועל כן שמו ״הצהוב״. הנהר אפוף בהיסטוריה ומיתולוגיה סינית. במשך ארבע שנים של תיעוד הנהר נחשף הפער בין המיסתורין ובין המציאות העגומה שמשנה את פניו. הנהר עלה על גדותיו כל כך הרבה פעמים לאחרונה שקיבל את הכינוי ״נהר הצער״.
הצלם הסיני ז׳אנג קצ׳ון מתעד את היופי ואת ההרס של הנהר השני בגודלו בסין. סדרת צילומיו בשם ״הנהר הצהוב״ תופסת את המרחבים העצומים לאורך הנהר שהולכים ונעלמים ככל שגדלה התעשייה באזור.
אורכו הממוצע של הנהר הוא כ5500 קילומטר והוא חוצה כתשעה מחוזות ביבשת העצומה. המישורים של שנצ׳י משחררים מצבורים אדירים של טין למימי הנהר ועל כן שמו ״הצהוב״. הנהר אפוף בהיסטוריה ומיתולוגיה סינית. במשך ארבע שנים של תיעוד הנהר נחשף הפער בין המיסתורין ובין המציאות העגומה שמשנה את פניו. הנהר עלה על גדותיו כל כך הרבה פעמים לאחרונה שקיבל את הכינוי ״נהר הצער״.
הצלם הסיני ז׳אנג קצ׳ון מתעד את היופי ואת ההרס של הנהר השני בגודלו בסין. סדרת צילומיו בשם ״הנהר הצהוב״ תופסת את המרחבים העצומים לאורך הנהר שהולכים ונעלמים ככל שגדלה התעשייה באזור.
אורכו הממוצע של הנהר הוא כ5500 קילומטר והוא חוצה כתשעה מחוזות ביבשת העצומה. המישורים של שנצ׳י משחררים מצבורים אדירים של טין למימי הנהר ועל כן שמו ״הצהוב״. הנהר אפוף בהיסטוריה ומיתולוגיה סינית. במשך ארבע שנים של תיעוד הנהר נחשף הפער בין המיסתורין ובין המציאות העגומה שמשנה את פניו. הנהר עלה על גדותיו כל כך הרבה פעמים לאחרונה שקיבל את הכינוי ״נהר הצער״.
הצלם הסיני ז׳אנג קצ׳ון מתעד את היופי ואת ההרס של הנהר השני בגודלו בסין. סדרת צילומיו בשם ״הנהר הצהוב״ תופסת את המרחבים העצומים לאורך הנהר שהולכים ונעלמים ככל שגדלה התעשייה באזור.
אורכו הממוצע של הנהר הוא כ5500 קילומטר והוא חוצה כתשעה מחוזות ביבשת העצומה. המישורים של שנצ׳י משחררים מצבורים אדירים של טין למימי הנהר ועל כן שמו ״הצהוב״. הנהר אפוף בהיסטוריה ומיתולוגיה סינית. במשך ארבע שנים של תיעוד הנהר נחשף הפער בין המיסתורין ובין המציאות העגומה שמשנה את פניו. הנהר עלה על גדותיו כל כך הרבה פעמים לאחרונה שקיבל את הכינוי ״נהר הצער״.
במשך עשרות שנים חברת דיסני היתה בעלת בלעדיות אומנותית למקהלת חיות מאויירות. ראינו זאת לתפארת בסרט ״פנטזיה״ משנת 1940, ב״בת הים הקטנה״, וב״מלך האריות״ ועוד. אולם לאחרונה סרטון קצר חדש בשם ״מאסטרו״ זכה בתשואות רמות. הסרט מציג חיות יער מתקבצות לאופרה של בליני.
כמו בסרט הקודם ״מסיבת גן״ סטודיו איילוג׳יק משחק עם הרעיון מה עושות החיות כאשר בני האדם אינם שם להפריע. ״בחרנו בסנאי למנצח, עקב התנועות הנרווטיות שלו, ובציפור המתפארת בנוצות כזמרת המובילה. חיפשנו במשך שבועיים פס קול, ולבסוף בחרנו בקטע מלחמה של בליני.״
הסרטון מועמד לאוסקר 2020.
במשך עשרות שנים חברת דיסני היתה בעלת בלעדיות אומנותית למקהלת חיות מאויירות. ראינו זאת לתפארת בסרט ״פנטזיה״ משנת 1940, ב״בת הים הקטנה״, וב״מלך האריות״ ועוד. אולם לאחרונה סרטון קצר חדש בשם ״מאסטרו״ זכה בתשואות רמות. הסרט מציג חיות יער מתקבצות לאופרה של בליני.
כמו בסרט הקודם ״מסיבת גן״ סטודיו איילוג׳יק משחק עם הרעיון מה עושות החיות כאשר בני האדם אינם שם להפריע. ״בחרנו בסנאי למנצח, עקב התנועות הנרווטיות שלו, ובציפור המתפארת בנוצות כזמרת המובילה. חיפשנו במשך שבועיים פס קול, ולבסוף בחרנו בקטע מלחמה של בליני.״
הסרטון מועמד לאוסקר 2020.
במשך עשרות שנים חברת דיסני היתה בעלת בלעדיות אומנותית למקהלת חיות מאויירות. ראינו זאת לתפארת בסרט ״פנטזיה״ משנת 1940, ב״בת הים הקטנה״, וב״מלך האריות״ ועוד. אולם לאחרונה סרטון קצר חדש בשם ״מאסטרו״ זכה בתשואות רמות. הסרט מציג חיות יער מתקבצות לאופרה של בליני.
כמו בסרט הקודם ״מסיבת גן״ סטודיו איילוג׳יק משחק עם הרעיון מה עושות החיות כאשר בני האדם אינם שם להפריע. ״בחרנו בסנאי למנצח, עקב התנועות הנרווטיות שלו, ובציפור המתפארת בנוצות כזמרת המובילה. חיפשנו במשך שבועיים פס קול, ולבסוף בחרנו בקטע מלחמה של בליני.״
הסרטון מועמד לאוסקר 2020.
במשך עשרות שנים חברת דיסני היתה בעלת בלעדיות אומנותית למקהלת חיות מאויירות. ראינו זאת לתפארת בסרט ״פנטזיה״ משנת 1940, ב״בת הים הקטנה״, וב״מלך האריות״ ועוד. אולם לאחרונה סרטון קצר חדש בשם ״מאסטרו״ זכה בתשואות רמות. הסרט מציג חיות יער מתקבצות לאופרה של בליני.
כמו בסרט הקודם ״מסיבת גן״ סטודיו איילוג׳יק משחק עם הרעיון מה עושות החיות כאשר בני האדם אינם שם להפריע. ״בחרנו בסנאי למנצח, עקב התנועות הנרווטיות שלו, ובציפור המתפארת בנוצות כזמרת המובילה. חיפשנו במשך שבועיים פס קול, ולבסוף בחרנו בקטע מלחמה של בליני.״
הסרטון מועמד לאוסקר 2020.
לשתות את הים
ריקי שחם
האנימטורית הפריסאית שרלוט ארן יצרה סרטון אנימציה חדש, בו היא ישנה במיטתה בעוד גלי הים גועשים בחדרה. הסרט נעשה במהלך שבועיים כחלק מתחרות ״לה טרנסמוטור״.
לשתות את הים
ריקי שחם
האנימטורית הפריסאית שרלוט ארן יצרה סרטון אנימציה חדש, בו היא ישנה במיטתה בעוד גלי הים גועשים בחדרה. הסרט נעשה במהלך שבועיים כחלק מתחרות ״לה טרנסמוטור״.
לשתות את הים
ריקי שחם
האנימטורית הפריסאית שרלוט ארן יצרה סרטון אנימציה חדש, בו היא ישנה במיטתה בעוד גלי הים גועשים בחדרה. הסרט נעשה במהלך שבועיים כחלק מתחרות ״לה טרנסמוטור״.
לשתות את הים
ריקי שחם
האנימטורית הפריסאית שרלוט ארן יצרה סרטון אנימציה חדש, בו היא ישנה במיטתה בעוד גלי הים גועשים בחדרה. הסרט נעשה במהלך שבועיים כחלק מתחרות ״לה טרנסמוטור״.
במהלך עשרים שנה תיעד הצלם מסהיסה פוקסה כיצד משפחתו לאט לאט מתפרקת. ספרו הידוע ביותר, עורבים, שיצא בשנת 1986 הוא סוג של מדיטציה בעקבות הגירושים מאישתו. הספר נחשב לספר הצילום אולי הכי טוב שיצא אי פעם לפי רבים. עבודתו ״משפחה״, אינה שונה בתחום התעניינותו.
״משפחה״ יצא בשנת 1991 והיה לספרו האחרון. לפני מספר חודשים יצא הספר במהדורה מיוחדת. הספר מכיל 31 צילומים המייצרים סוכ של אלבום משפחתי. מפשחתו של פוקסה היתה הבעלים של סטודיו לצילום בהוקאידו. בכל ביקור אצל משפחתו צילם פוקסה פוטרט בסטודיו. לעיתים הוסיף לצילום מודל עירום, ותמיד משהו יוצא דופן. עם השנים נוספו תמונות של בני המשפחה שנפטרו במקום האנשים עצמם.
במהלך עשרים שנה תיעד הצלם מסהיסה פוקסה כיצד משפחתו לאט לאט מתפרקת. ספרו הידוע ביותר, עורבים, שיצא בשנת 1986 הוא סוג של מדיטציה בעקבות הגירושים מאישתו. הספר נחשב לספר הצילום אולי הכי טוב שיצא אי פעם לפי רבים. עבודתו ״משפחה״, אינה שונה בתחום התעניינותו.
״משפחה״ יצא בשנת 1991 והיה לספרו האחרון. לפני מספר חודשים יצא הספר במהדורה מיוחדת. הספר מכיל 31 צילומים המייצרים סוכ של אלבום משפחתי. מפשחתו של פוקסה היתה הבעלים של סטודיו לצילום בהוקאידו. בכל ביקור אצל משפחתו צילם פוקסה פוטרט בסטודיו. לעיתים הוסיף לצילום מודל עירום, ותמיד משהו יוצא דופן. עם השנים נוספו תמונות של בני המשפחה שנפטרו במקום האנשים עצמם.
במהלך עשרים שנה תיעד הצלם מסהיסה פוקסה כיצד משפחתו לאט לאט מתפרקת. ספרו הידוע ביותר, עורבים, שיצא בשנת 1986 הוא סוג של מדיטציה בעקבות הגירושים מאישתו. הספר נחשב לספר הצילום אולי הכי טוב שיצא אי פעם לפי רבים. עבודתו ״משפחה״, אינה שונה בתחום התעניינותו.
״משפחה״ יצא בשנת 1991 והיה לספרו האחרון. לפני מספר חודשים יצא הספר במהדורה מיוחדת. הספר מכיל 31 צילומים המייצרים סוכ של אלבום משפחתי. מפשחתו של פוקסה היתה הבעלים של סטודיו לצילום בהוקאידו. בכל ביקור אצל משפחתו צילם פוקסה פוטרט בסטודיו. לעיתים הוסיף לצילום מודל עירום, ותמיד משהו יוצא דופן. עם השנים נוספו תמונות של בני המשפחה שנפטרו במקום האנשים עצמם.
במהלך עשרים שנה תיעד הצלם מסהיסה פוקסה כיצד משפחתו לאט לאט מתפרקת. ספרו הידוע ביותר, עורבים, שיצא בשנת 1986 הוא סוג של מדיטציה בעקבות הגירושים מאישתו. הספר נחשב לספר הצילום אולי הכי טוב שיצא אי פעם לפי רבים. עבודתו ״משפחה״, אינה שונה בתחום התעניינותו.
״משפחה״ יצא בשנת 1991 והיה לספרו האחרון. לפני מספר חודשים יצא הספר במהדורה מיוחדת. הספר מכיל 31 צילומים המייצרים סוכ של אלבום משפחתי. מפשחתו של פוקסה היתה הבעלים של סטודיו לצילום בהוקאידו. בכל ביקור אצל משפחתו צילם פוקסה פוטרט בסטודיו. לעיתים הוסיף לצילום מודל עירום, ותמיד משהו יוצא דופן. עם השנים נוספו תמונות של בני המשפחה שנפטרו במקום האנשים עצמם.
ברבי לרוב מבלה את חייה בבית חלומי בחוף מליבו, אך לאחרונה קיבלה בוק על ידי צלמת הבובות לארה ויצ׳וזנינה בסביבת חיים שונה לחלוטין. לארה בנתה בית בובות במטבח סובייטי, ומציגה כיצד היו נראים חייה של ברבי לו חייתה בברית המועצות לשעבר בשנת 1986.
בעזרת צילומים אמיתיים כמקור השראה, הצליחה לארה לתפוס את הסגנון הסובייטי בדיוק מופלא. בית הבובות הנוסטלגי נבנה בגודל של כחצי מטר ומציג עציצים מפלסטיק, מחבתות וסירים חלודים וכביסה תלויה מעל שולחן במטבח. הצלמת הרחיקה לכת ואף הדפיסה אריזות של קופסאות מזון בגודל המותאם למודל.
ברבי לבושה בחלוק רחצה תולה את החזייה בעוד קן מעלעל במגזין פרבדה. אמא של ברבי שותפת את הכלים בכיור.
לארה, צלמת במקצועה, החלה בבניית בתי בובות בשנת 2013. ״זו היתה בשבילי דרך לחבר את התחביב לבובות ובתחביב לצילום לידי מלאכה אחת״ היא אומרת. ״אינני מצלמת אופנה, אלא סיפורים, והבובות הן המודלים המושלמים לכך. הן שקטות, ללא מצבי רוח, ותמיד נראות טוב. זה תענוג לעבוד איתם״
ברבי לרוב מבלה את חייה בבית חלומי בחוף מליבו, אך לאחרונה קיבלה בוק על ידי צלמת הבובות לארה ויצ׳וזנינה בסביבת חיים שונה לחלוטין. לארה בנתה בית בובות במטבח סובייטי, ומציגה כיצד היו נראים חייה של ברבי לו חייתה בברית המועצות לשעבר בשנת 1986.
בעזרת צילומים אמיתיים כמקור השראה, הצליחה לארה לתפוס את הסגנון הסובייטי בדיוק מופלא. בית הבובות הנוסטלגי נבנה בגודל של כחצי מטר ומציג עציצים מפלסטיק, מחבתות וסירים חלודים וכביסה תלויה מעל שולחן במטבח. הצלמת הרחיקה לכת ואף הדפיסה אריזות של קופסאות מזון בגודל המותאם למודל.
ברבי לבושה בחלוק רחצה תולה את החזייה בעוד קן מעלעל במגזין פרבדה. אמא של ברבי שותפת את הכלים בכיור.
לארה, צלמת במקצועה, החלה בבניית בתי בובות בשנת 2013. ״זו היתה בשבילי דרך לחבר את התחביב לבובות ובתחביב לצילום לידי מלאכה אחת״ היא אומרת. ״אינני מצלמת אופנה, אלא סיפורים, והבובות הן המודלים המושלמים לכך. הן שקטות, ללא מצבי רוח, ותמיד נראות טוב. זה תענוג לעבוד איתם״
ברבי לרוב מבלה את חייה בבית חלומי בחוף מליבו, אך לאחרונה קיבלה בוק על ידי צלמת הבובות לארה ויצ׳וזנינה בסביבת חיים שונה לחלוטין. לארה בנתה בית בובות במטבח סובייטי, ומציגה כיצד היו נראים חייה של ברבי לו חייתה בברית המועצות לשעבר בשנת 1986.
בעזרת צילומים אמיתיים כמקור השראה, הצליחה לארה לתפוס את הסגנון הסובייטי בדיוק מופלא. בית הבובות הנוסטלגי נבנה בגודל של כחצי מטר ומציג עציצים מפלסטיק, מחבתות וסירים חלודים וכביסה תלויה מעל שולחן במטבח. הצלמת הרחיקה לכת ואף הדפיסה אריזות של קופסאות מזון בגודל המותאם למודל.
ברבי לבושה בחלוק רחצה תולה את החזייה בעוד קן מעלעל במגזין פרבדה. אמא של ברבי שותפת את הכלים בכיור.
לארה, צלמת במקצועה, החלה בבניית בתי בובות בשנת 2013. ״זו היתה בשבילי דרך לחבר את התחביב לבובות ובתחביב לצילום לידי מלאכה אחת״ היא אומרת. ״אינני מצלמת אופנה, אלא סיפורים, והבובות הן המודלים המושלמים לכך. הן שקטות, ללא מצבי רוח, ותמיד נראות טוב. זה תענוג לעבוד איתם״
ברבי לרוב מבלה את חייה בבית חלומי בחוף מליבו, אך לאחרונה קיבלה בוק על ידי צלמת הבובות לארה ויצ׳וזנינה בסביבת חיים שונה לחלוטין. לארה בנתה בית בובות במטבח סובייטי, ומציגה כיצד היו נראים חייה של ברבי לו חייתה בברית המועצות לשעבר בשנת 1986.
בעזרת צילומים אמיתיים כמקור השראה, הצליחה לארה לתפוס את הסגנון הסובייטי בדיוק מופלא. בית הבובות הנוסטלגי נבנה בגודל של כחצי מטר ומציג עציצים מפלסטיק, מחבתות וסירים חלודים וכביסה תלויה מעל שולחן במטבח. הצלמת הרחיקה לכת ואף הדפיסה אריזות של קופסאות מזון בגודל המותאם למודל.
ברבי לבושה בחלוק רחצה תולה את החזייה בעוד קן מעלעל במגזין פרבדה. אמא של ברבי שותפת את הכלים בכיור.
לארה, צלמת במקצועה, החלה בבניית בתי בובות בשנת 2013. ״זו היתה בשבילי דרך לחבר את התחביב לבובות ובתחביב לצילום לידי מלאכה אחת״ היא אומרת. ״אינני מצלמת אופנה, אלא סיפורים, והבובות הן המודלים המושלמים לכך. הן שקטות, ללא מצבי רוח, ותמיד נראות טוב. זה תענוג לעבוד איתם״
כנסיה של נודיסטים בוירג׳יניה, כנסיית דרייב-אין בפלורידה או כנסייה על גלגלים להזמנה אישית עד הבית הן רק חלק ממושאי הצילום של הצלם הצרפתי סיריל עבד בספרו החדש ״אנו בוטחים באלוהים״.
בעוד ששני שליש מהאמריקאים מתארים עצמם כנוצרים, מספר הולך ופוחת מזדהים עם פלג מסויים. בשנת 2000 כמחצית היו פרוטסטנטים, היום מספר זה עומד על 30 אחוזים. צילומיו של עבד מחפשים את אותה נצרות חדשה, אלטרנטיבית שצצה בשנים האחרונות. ״אם אתה גולש, ישנה כנסייה לגולשים, אם אתה רוכב, ישנה אחת לאופנוענים״ אומר עבד.
התופעה הזו היא תופעה אמריקאית בלבד, לדבריו. צילומיו עוסקים סביב נושאים סוציולוגים ודתיים. ״אני רוצה שאנשים ישתעשעו מהתמונות, אך לאחר מכן שיעלו שאלות עמוקות יותר. לזלזל זה קל,הבנה ואמפתיה הם החלק הקשה״.
כנסיה של נודיסטים בוירג׳יניה, כנסיית דרייב-אין בפלורידה או כנסייה על גלגלים להזמנה אישית עד הבית הן רק חלק ממושאי הצילום של הצלם הצרפתי סיריל עבד בספרו החדש ״אנו בוטחים באלוהים״.
בעוד ששני שליש מהאמריקאים מתארים עצמם כנוצרים, מספר הולך ופוחת מזדהים עם פלג מסויים. בשנת 2000 כמחצית היו פרוטסטנטים, היום מספר זה עומד על 30 אחוזים. צילומיו של עבד מחפשים את אותה נצרות חדשה, אלטרנטיבית שצצה בשנים האחרונות. ״אם אתה גולש, ישנה כנסייה לגולשים, אם אתה רוכב, ישנה אחת לאופנוענים״ אומר עבד.
התופעה הזו היא תופעה אמריקאית בלבד, לדבריו. צילומיו עוסקים סביב נושאים סוציולוגים ודתיים. ״אני רוצה שאנשים ישתעשעו מהתמונות, אך לאחר מכן שיעלו שאלות עמוקות יותר. לזלזל זה קל,הבנה ואמפתיה הם החלק הקשה״.
כנסיה של נודיסטים בוירג׳יניה, כנסיית דרייב-אין בפלורידה או כנסייה על גלגלים להזמנה אישית עד הבית הן רק חלק ממושאי הצילום של הצלם הצרפתי סיריל עבד בספרו החדש ״אנו בוטחים באלוהים״.
בעוד ששני שליש מהאמריקאים מתארים עצמם כנוצרים, מספר הולך ופוחת מזדהים עם פלג מסויים. בשנת 2000 כמחצית היו פרוטסטנטים, היום מספר זה עומד על 30 אחוזים. צילומיו של עבד מחפשים את אותה נצרות חדשה, אלטרנטיבית שצצה בשנים האחרונות. ״אם אתה גולש, ישנה כנסייה לגולשים, אם אתה רוכב, ישנה אחת לאופנוענים״ אומר עבד.
התופעה הזו היא תופעה אמריקאית בלבד, לדבריו. צילומיו עוסקים סביב נושאים סוציולוגים ודתיים. ״אני רוצה שאנשים ישתעשעו מהתמונות, אך לאחר מכן שיעלו שאלות עמוקות יותר. לזלזל זה קל,הבנה ואמפתיה הם החלק הקשה״.
כנסיה של נודיסטים בוירג׳יניה, כנסיית דרייב-אין בפלורידה או כנסייה על גלגלים להזמנה אישית עד הבית הן רק חלק ממושאי הצילום של הצלם הצרפתי סיריל עבד בספרו החדש ״אנו בוטחים באלוהים״.
בעוד ששני שליש מהאמריקאים מתארים עצמם כנוצרים, מספר הולך ופוחת מזדהים עם פלג מסויים. בשנת 2000 כמחצית היו פרוטסטנטים, היום מספר זה עומד על 30 אחוזים. צילומיו של עבד מחפשים את אותה נצרות חדשה, אלטרנטיבית שצצה בשנים האחרונות. ״אם אתה גולש, ישנה כנסייה לגולשים, אם אתה רוכב, ישנה אחת לאופנוענים״ אומר עבד.
התופעה הזו היא תופעה אמריקאית בלבד, לדבריו. צילומיו עוסקים סביב נושאים סוציולוגים ודתיים. ״אני רוצה שאנשים ישתעשעו מהתמונות, אך לאחר מכן שיעלו שאלות עמוקות יותר. לזלזל זה קל,הבנה ואמפתיה הם החלק הקשה״.
תומס רנולדר הוא לא ממש אנימטור. באתר הרשמי שלו מופיעים בסה״כ שני סרטים. הראשון משנת 2011, והשני שיצא לפסטיבלים בשנה שעברה, גרף את הפרסים היוקרתיים ומועמד כרגע לאוסקר. זהו ארוע נדיר לסרט אוונגרד, ללא קו עלילתי, לזכות באהדה כה רבה. תומס הוא אמן ומוסיקאי מתחילת שנות השמונים.
סרטו החדש הוא עבודה מוסיקלית לא פחות מוויזואלית. עבודת האנימציה הקלאסית דורשת יצירה ידנית של פריים אחר פריים בכדי ליצור תנועה, תומס בחר בשיטה זהה לחלוטין בכדי ליצור את המוסיקה, פריים אחר פריים. תומס הקליט עצמו בוהה במצלמה ואומר שלושה משפטים: ״אני לא יודע, מה אני עושה. אני רק מנסה. אין לי מושג מה תהיה התוצאה״. כל משפט הוא חלק אחר בסרט של שמונה דקות. ״רציתי לעשות סרט אוונגרד שהוא גם מצחיק, מבדר. סרטי אוונגרד אינם כאלו בדרך כלל. רציתי שהקהל יצחק בקול רם״. ואכן בהקרנת הסרט פרץ הקהל בצחוק כמעט מראשיתו של הסרטון.
תומס רנולדר הוא לא ממש אנימטור. באתר הרשמי שלו מופיעים בסה״כ שני סרטים. הראשון משנת 2011, והשני שיצא לפסטיבלים בשנה שעברה, גרף את הפרסים היוקרתיים ומועמד כרגע לאוסקר. זהו ארוע נדיר לסרט אוונגרד, ללא קו עלילתי, לזכות באהדה כה רבה. תומס הוא אמן ומוסיקאי מתחילת שנות השמונים.
סרטו החדש הוא עבודה מוסיקלית לא פחות מוויזואלית. עבודת האנימציה הקלאסית דורשת יצירה ידנית של פריים אחר פריים בכדי ליצור תנועה, תומס בחר בשיטה זהה לחלוטין בכדי ליצור את המוסיקה, פריים אחר פריים. תומס הקליט עצמו בוהה במצלמה ואומר שלושה משפטים: ״אני לא יודע, מה אני עושה. אני רק מנסה. אין לי מושג מה תהיה התוצאה״. כל משפט הוא חלק אחר בסרט של שמונה דקות. ״רציתי לעשות סרט אוונגרד שהוא גם מצחיק, מבדר. סרטי אוונגרד אינם כאלו בדרך כלל. רציתי שהקהל יצחק בקול רם״. ואכן בהקרנת הסרט פרץ הקהל בצחוק כמעט מראשיתו של הסרטון.
תומס רנולדר הוא לא ממש אנימטור. באתר הרשמי שלו מופיעים בסה״כ שני סרטים. הראשון משנת 2011, והשני שיצא לפסטיבלים בשנה שעברה, גרף את הפרסים היוקרתיים ומועמד כרגע לאוסקר. זהו ארוע נדיר לסרט אוונגרד, ללא קו עלילתי, לזכות באהדה כה רבה. תומס הוא אמן ומוסיקאי מתחילת שנות השמונים.
סרטו החדש הוא עבודה מוסיקלית לא פחות מוויזואלית. עבודת האנימציה הקלאסית דורשת יצירה ידנית של פריים אחר פריים בכדי ליצור תנועה, תומס בחר בשיטה זהה לחלוטין בכדי ליצור את המוסיקה, פריים אחר פריים. תומס הקליט עצמו בוהה במצלמה ואומר שלושה משפטים: ״אני לא יודע, מה אני עושה. אני רק מנסה. אין לי מושג מה תהיה התוצאה״. כל משפט הוא חלק אחר בסרט של שמונה דקות. ״רציתי לעשות סרט אוונגרד שהוא גם מצחיק, מבדר. סרטי אוונגרד אינם כאלו בדרך כלל. רציתי שהקהל יצחק בקול רם״. ואכן בהקרנת הסרט פרץ הקהל בצחוק כמעט מראשיתו של הסרטון.
תומס רנולדר הוא לא ממש אנימטור. באתר הרשמי שלו מופיעים בסה״כ שני סרטים. הראשון משנת 2011, והשני שיצא לפסטיבלים בשנה שעברה, גרף את הפרסים היוקרתיים ומועמד כרגע לאוסקר. זהו ארוע נדיר לסרט אוונגרד, ללא קו עלילתי, לזכות באהדה כה רבה. תומס הוא אמן ומוסיקאי מתחילת שנות השמונים.
סרטו החדש הוא עבודה מוסיקלית לא פחות מוויזואלית. עבודת האנימציה הקלאסית דורשת יצירה ידנית של פריים אחר פריים בכדי ליצור תנועה, תומס בחר בשיטה זהה לחלוטין בכדי ליצור את המוסיקה, פריים אחר פריים. תומס הקליט עצמו בוהה במצלמה ואומר שלושה משפטים: ״אני לא יודע, מה אני עושה. אני רק מנסה. אין לי מושג מה תהיה התוצאה״. כל משפט הוא חלק אחר בסרט של שמונה דקות. ״רציתי לעשות סרט אוונגרד שהוא גם מצחיק, מבדר. סרטי אוונגרד אינם כאלו בדרך כלל. רציתי שהקהל יצחק בקול רם״. ואכן בהקרנת הסרט פרץ הקהל בצחוק כמעט מראשיתו של הסרטון.
מייק ווימקלמן, ידוע יותר בכינויו ביפל, יושב בסטודיו בביתו, מחובר 24 שעות לרשתות החדשות הגדולות על מסכי ענק התלויים מעל אמבטיה עקב החום הגדול שהם פולטים. לביפל מעל מיליון עוקבים ברשתות לפרוייקט יומי שהוא מנהל כבר למעלה מ12 שנה בו הוא מייצר דימוי אחד ביום. דימוי זה לרוב מעביר ביקורת סוריאליסטית, סרקסטית ואקסטרוגנטית בראייתו המיוחדת על ארועי העולם.
בין עבודותיו מופיע צוקרברג כזומבי אפוקליפטי שבא לבלוע את האנושות, קים יונג און במכשיר השואב ממנו את הטסטוסטרון שלו, מייקל ג׳קסון המחובר לרחם מלאכותי ועוד.
״אני לא רואה עצמי כאדם יצירתי או חרוץ״ אומר ביפל, ״נהפוך הוא. אבל מצאתי שיטה לדאוג לייצר משהו כל יום וזה הכי חשוב. לאנשים אין מחסור ברעיונות אלא רק מחסור בלוחות זמנים שהם מחוייבים להגיש עבודה.״
מייק ווימקלמן, ידוע יותר בכינויו ביפל, יושב בסטודיו בביתו, מחובר 24 שעות לרשתות החדשות הגדולות על מסכי ענק התלויים מעל אמבטיה עקב החום הגדול שהם פולטים. לביפל מעל מיליון עוקבים ברשתות לפרוייקט יומי שהוא מנהל כבר למעלה מ12 שנה בו הוא מייצר דימוי אחד ביום. דימוי זה לרוב מעביר ביקורת סוריאליסטית, סרקסטית ואקסטרוגנטית בראייתו המיוחדת על ארועי העולם.
בין עבודותיו מופיע צוקרברג כזומבי אפוקליפטי שבא לבלוע את האנושות, קים יונג און במכשיר השואב ממנו את הטסטוסטרון שלו, מייקל ג׳קסון המחובר לרחם מלאכותי ועוד.
״אני לא רואה עצמי כאדם יצירתי או חרוץ״ אומר ביפל, ״נהפוך הוא. אבל מצאתי שיטה לדאוג לייצר משהו כל יום וזה הכי חשוב. לאנשים אין מחסור ברעיונות אלא רק מחסור בלוחות זמנים שהם מחוייבים להגיש עבודה.״
מייק ווימקלמן, ידוע יותר בכינויו ביפל, יושב בסטודיו בביתו, מחובר 24 שעות לרשתות החדשות הגדולות על מסכי ענק התלויים מעל אמבטיה עקב החום הגדול שהם פולטים. לביפל מעל מיליון עוקבים ברשתות לפרוייקט יומי שהוא מנהל כבר למעלה מ12 שנה בו הוא מייצר דימוי אחד ביום. דימוי זה לרוב מעביר ביקורת סוריאליסטית, סרקסטית ואקסטרוגנטית בראייתו המיוחדת על ארועי העולם.
בין עבודותיו מופיע צוקרברג כזומבי אפוקליפטי שבא לבלוע את האנושות, קים יונג און במכשיר השואב ממנו את הטסטוסטרון שלו, מייקל ג׳קסון המחובר לרחם מלאכותי ועוד.
״אני לא רואה עצמי כאדם יצירתי או חרוץ״ אומר ביפל, ״נהפוך הוא. אבל מצאתי שיטה לדאוג לייצר משהו כל יום וזה הכי חשוב. לאנשים אין מחסור ברעיונות אלא רק מחסור בלוחות זמנים שהם מחוייבים להגיש עבודה.״
מייק ווימקלמן, ידוע יותר בכינויו ביפל, יושב בסטודיו בביתו, מחובר 24 שעות לרשתות החדשות הגדולות על מסכי ענק התלויים מעל אמבטיה עקב החום הגדול שהם פולטים. לביפל מעל מיליון עוקבים ברשתות לפרוייקט יומי שהוא מנהל כבר למעלה מ12 שנה בו הוא מייצר דימוי אחד ביום. דימוי זה לרוב מעביר ביקורת סוריאליסטית, סרקסטית ואקסטרוגנטית בראייתו המיוחדת על ארועי העולם.
בין עבודותיו מופיע צוקרברג כזומבי אפוקליפטי שבא לבלוע את האנושות, קים יונג און במכשיר השואב ממנו את הטסטוסטרון שלו, מייקל ג׳קסון המחובר לרחם מלאכותי ועוד.
״אני לא רואה עצמי כאדם יצירתי או חרוץ״ אומר ביפל, ״נהפוך הוא. אבל מצאתי שיטה לדאוג לייצר משהו כל יום וזה הכי חשוב. לאנשים אין מחסור ברעיונות אלא רק מחסור בלוחות זמנים שהם מחוייבים להגיש עבודה.״
לפני מספר שנים, הצלם הנורבגי הלגה סקודבין, קיבל רשות לתעד את המעבר של מחלקת הפוחלצים במוזיאון הטבע לאחסון זמני באוניברסיטת ברגן. בסדרתו ״חיות בתנועה״ צילם סקובדין את העדינות בה הועברו חיות אלו, חלקן נמצאות באוסף המוזיאון למעלה ממאה וחמישים שנה.
לפני מספר שנים, הצלם הנורבגי הלגה סקודבין, קיבל רשות לתעד את המעבר של מחלקת הפוחלצים במוזיאון הטבע לאחסון זמני באוניברסיטת ברגן. בסדרתו ״חיות בתנועה״ צילם סקובדין את העדינות בה הועברו חיות אלו, חלקן נמצאות באוסף המוזיאון למעלה ממאה וחמישים שנה.
לפני מספר שנים, הצלם הנורבגי הלגה סקודבין, קיבל רשות לתעד את המעבר של מחלקת הפוחלצים במוזיאון הטבע לאחסון זמני באוניברסיטת ברגן. בסדרתו ״חיות בתנועה״ צילם סקובדין את העדינות בה הועברו חיות אלו, חלקן נמצאות באוסף המוזיאון למעלה ממאה וחמישים שנה.
לפני מספר שנים, הצלם הנורבגי הלגה סקודבין, קיבל רשות לתעד את המעבר של מחלקת הפוחלצים במוזיאון הטבע לאחסון זמני באוניברסיטת ברגן. בסדרתו ״חיות בתנועה״ צילם סקובדין את העדינות בה הועברו חיות אלו, חלקן נמצאות באוסף המוזיאון למעלה ממאה וחמישים שנה.