בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בקיץ הטמפרטורות ברפובליקה בשם טובה במחוזות רוסיה מגיעות למעל חמישים מעלות צלזיוס. בחורף הן יורדות יותר ממינוס חמישים מעלות. הצלמת נאנא היימן יצאה לצלם את השבטים במתגוררים בערבות אלו.
גדות נהר יניסיי היו מאות שנים מקום מושבם של שבטים נודדים הרבה לפני שהרוסים הכריזו בעלות על הקרקע. פושעים, שולי החברה, הרפתקנים - כולם מצאו עצמם בורחים לנהר פרא זה. אורתודקסים מצאו עצמם נמלטים לאדמה זו במאה השבע עשרה בכדי לברוח מידו הקשה של הצאר והסובייטים. תחת שלטונו של סטאלין לא רק תושבי המקום היו לכוח עבודה בכפייה אלא גם הנהר עצמו עליו ניבנו שני סכרי ענק שיצרו אגמים באורך של מעל 400 קילומטר.
מסע הצילום של נאנא ״להסתרר מבאבא-יאגא״ מציג את מסעותיה אחר הנהר. מרותקת מהניתוק של האזור והמגוון הרחב של אלו הקוראים לאדמות אלו בית. הצלמת הגרמניה-רוסיה בילתה את רוב זמנה על אדמות טובה בדרום סיביר, על גבולה הצפוני של מונגוליה.
בשנת 1944 סופחה טובה לברית המועצות. היום רפובליקה זו היא הענייה ביותר וחסרת דרכי גישה יותר מכל מקום אחר ברוסיה.
נהר היינסיי עובר דרך של 3500 קילומטר דרך החוג הארקטי, רוסיה ומונגוליה והוא מהנהרות הארוכים ביותר בעולם. בעשרות השנים האחרונות אדמות רבות לצידו הפכו לרדיו-אקטיביות עקב פעילות המדינה. מאז נפילת ברית המועצות נותרו רוב תושבי האזור מנותקים מהעולם, ומצאו לעצמם דרכים משלהם להתקיים מהאדמה.
המקומיים מספרים כי לעולם אינם יודעים כמה זמן יוכלו להשאר על הקרקע לפני שיאלצו לברוח למקום מרוחק ומבודד עוד יותר, לכן בתיהם נראים כל-כך ארעיים ואינם דומים לאלו של שאר תושבי רוסיה ולתושבי המדינות השכנות.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
בייקה דיפורטר מתמקדת בעיקר בקשר במיוחד שנוצר בין הצלמת לאלה אותם היא מצלמת. מפגשים לא צפויים הם נקודת התחלה לפרוייקט חדש, לפעמים פרוייקט של שנים רבות. התפתחות מפגשים אלה מגדירה את העבודה עצמה. חלק מהעבודות האחרונות של הצלמת הן תוצאה של תהליך זה.
צילום אנשים סובב סביב הרעיון המרכזי שהצילום לוכד את הקשר הנוצר בין המצלם למצולם. גישה זו מאמינה שתהליך יצירת אמון בין הנושא למושא בזמן קצר מייצר תמונות אינטימיות של זרים לחלוטין.
בייקה מאמינה שצלם צריך למקם עצמו תמיד מבחוץ, ולא כחלק מהעולם אותו הוא מצלם. עבודה המתמשכת בשם ״אגאתה״ מתמקדת בבחורה העבודת כחשפנית אותה פגשה בפריז לפני ארבע שנים, ממחישה את התהליך הארוך שדיפורטר מייצרת סביב צילומיה.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
תערוכה של צלמים מאגודת מגנום בודקת נושאים כמו זהות, אינטימיות, מיניות וטקסיות, מציצנות והופעות בעזרת צילום. התערוכה בשם ״מבט על הגוף״ נפתחת ב-23 למרץ ומציגה 14 צלמים במשך 90 השנים האחרונות.
צילומיו בשחור לבן של ברוס גילדן מהמגזין פשן מציגים מופע אל מול המצלמה. סגנונו הישר והפלאש החזק מייצרים נרטיב ברור. גילדן מביים את הדוגמניות ונע סביבן, לעיתים מתקרב עד כדי צילומי תקריב.
הסיטואציות הרבה פעמים מלאות הומור, אבסורד. מפגש בין דוגמנית המיתמרת מעל גברת ברחובות ניו-יורק מדגיש עולם נשגב הפוגש את היומיום של תושבי העיר.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
צעיר לנצח, איגי פופ אוהב את הג׳אז אשר חיבר אותו למוסיקה עוד בתחילת דרכו. לאחר שעבר יחד עם נגן החצוצרה לירון תומס על אלבומו האחרון ״חופשי״, מלך הפאנק בעל קול הבריטון הייחודי מצתרך לשני שירים בדיסק החדש של אמן האורגן סול-ג׳אז ד״ר לוני סמית.
האלבום בשם ״תנשום״ יצא לאור בעשרים לשש במרץ, ובינתיים שוחררו שני שירים לרשתות. אחד בשם ״מדוע אין אנו יכולים לחיות יחד״ קאבר לשיר משנת 1972 של הזמר טימי טומס, והשני ״סאנשיין סופרמן״, קאבר לשיר משנת 1966 של אקוסיאס דונובן.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
אנדי וורהול לא היה ביישן מול המצלמה, אך הוא היה הרבה יותר מוצלח מאחוריה - דוחף את העדשה מול המפורסמים שהקיפו אותו בניסיון להשיג תשומת לב. וורהול נהג לכנות את מכשיר ההקלטה שלו ״אישתי״, והמצלמה 35 מילימטר היתה תמיד בהישג ידו: ״בוקר בו עלי לפתח מספר סרטי פילם, נותן לי סיבה אמיתית לקום בבוקר״.
האומנית קארן בייסט היתה סטודנטית כאשר ניגשה לצלם את וורהול מטעם מגזין אינטרוויו. ״הוא איפר את עצמו, ויצר ממש עוגה על הפנים שלו. הצעתי לו עזרה והושטתי את ידי, וורהול מיד נרתע וזע אחורה. אני חושבת שהוא לא הרשה לאנשים לגעת בו.״
הצלם אליוט ארוויט צילם את וורהול במושב האחורי של לימוזינה ביחד עם גרייס ג׳ונס. ג׳ונס ווורהול היו זוג לטקס החתונה של ארנולד שוורצינגר ומריה שרייבר. וורהול המתין עם בתו של ארוויט, איימי, לגרייס שאיחרה בשעתיים - פרק זמן האופייני לה על פי וורהול.
חוסר הנוחות של וורהול ניכרת בצילום.
קליפ יפהפה לשיר מרגש של ג׳וני קאש. האזנה נעימה.
קליפ יפהפה לשיר מרגש של ג׳וני קאש. האזנה נעימה.
קליפ יפהפה לשיר מרגש של ג׳וני קאש. האזנה נעימה.
אני מתעניינת בקשר בין עור ובין גזע ומה ההשלחות שלהם, אומרת האומנית מקניה נגנדו מוקי. הרעיונות והתאוריות המוטבעות בעורנו ומשתנים עם חלוף הזמן. העיון במושג ה״יופי״ הפך לגלובלי, מייצר שאיפות הומוגניות, ומעוות את התפיסה העצמית של אנשים רבים על הפלנטה.
מוקי מתמקדת בתפיסה העצמית של נשים אפריקאיות באמצעות ראיונות וזכרונות. עבודתה משתמשת בסוגי מדיה רבים בכדי לנסות ולהעביר את החוויה הכמעט סכיזופרנית של דימוי עצמי שהיא ורבים ממכריה עוברים בכל יום.
הסרט הקצר זכה מספר רב של פרסים בארועים הגדולים בעולם, ומשלב קריינות, ריקוד, אנימציה, וצילומי עירום בתקריב.
אני מתעניינת בקשר בין עור ובין גזע ומה ההשלחות שלהם, אומרת האומנית מקניה נגנדו מוקי. הרעיונות והתאוריות המוטבעות בעורנו ומשתנים עם חלוף הזמן. העיון במושג ה״יופי״ הפך לגלובלי, מייצר שאיפות הומוגניות, ומעוות את התפיסה העצמית של אנשים רבים על הפלנטה.
מוקי מתמקדת בתפיסה העצמית של נשים אפריקאיות באמצעות ראיונות וזכרונות. עבודתה משתמשת בסוגי מדיה רבים בכדי לנסות ולהעביר את החוויה הכמעט סכיזופרנית של דימוי עצמי שהיא ורבים ממכריה עוברים בכל יום.
הסרט הקצר זכה מספר רב של פרסים בארועים הגדולים בעולם, ומשלב קריינות, ריקוד, אנימציה, וצילומי עירום בתקריב.
אני מתעניינת בקשר בין עור ובין גזע ומה ההשלחות שלהם, אומרת האומנית מקניה נגנדו מוקי. הרעיונות והתאוריות המוטבעות בעורנו ומשתנים עם חלוף הזמן. העיון במושג ה״יופי״ הפך לגלובלי, מייצר שאיפות הומוגניות, ומעוות את התפיסה העצמית של אנשים רבים על הפלנטה.
מוקי מתמקדת בתפיסה העצמית של נשים אפריקאיות באמצעות ראיונות וזכרונות. עבודתה משתמשת בסוגי מדיה רבים בכדי לנסות ולהעביר את החוויה הכמעט סכיזופרנית של דימוי עצמי שהיא ורבים ממכריה עוברים בכל יום.
הסרט הקצר זכה מספר רב של פרסים בארועים הגדולים בעולם, ומשלב קריינות, ריקוד, אנימציה, וצילומי עירום בתקריב.
אני מתעניינת בקשר בין עור ובין גזע ומה ההשלחות שלהם, אומרת האומנית מקניה נגנדו מוקי. הרעיונות והתאוריות המוטבעות בעורנו ומשתנים עם חלוף הזמן. העיון במושג ה״יופי״ הפך לגלובלי, מייצר שאיפות הומוגניות, ומעוות את התפיסה העצמית של אנשים רבים על הפלנטה.
מוקי מתמקדת בתפיסה העצמית של נשים אפריקאיות באמצעות ראיונות וזכרונות. עבודתה משתמשת בסוגי מדיה רבים בכדי לנסות ולהעביר את החוויה הכמעט סכיזופרנית של דימוי עצמי שהיא ורבים ממכריה עוברים בכל יום.
הסרט הקצר זכה מספר רב של פרסים בארועים הגדולים בעולם, ומשלב קריינות, ריקוד, אנימציה, וצילומי עירום בתקריב.
הצלמת אוה ווטקינס מגלה את היתרונות הפיזיים והמנטליים של שחיה סביב השנה.
אגם הנליז בבריסטול, אזור המוקדש לשחיה בטבע, חגג מאה שנה לפתיחתו. כדי לציין את האירוע, קבוצה של שחייניות מסונכרנות יצאה להתאמן במים. בשביל אוה היה באירוע זה את כל מה שביקשה בשביל עבודת צילום.
לרוב בעבודותיה משתלבת ווטקינס בקבוצות מסויימות. את פרוייקט הצילום הקודם שלה הקדישה לחברי קרקס מקומי. החיפוש אחר הפרויקט הבא מונע פעמים רבות אחרי חלום אשר היא חולמת בלילה - במקרה זה מספרת ווטקינס כי חלמה שהיא חלק מקבוצת שחייניות ומיד יצאה לחפש קבוצה שכזו.
מרותקת מהמאמץ, הכח והיופי הכרוך בספורט זה - במקרה זה התקיים הערך המוסף של שחייה בחיק הטבע. ״לא יכולתי לחכות ולהכיר את אלו שבחרו להיות חלק מארוע זה״ אומרת אוה.
בימי הצילום נמנעה אוה מצילומים מוכרים של קבוצות מסונכרנות, תמונות גאומטריות של הופעות בתוך המים. צילומי פורטרטים וצילומים קבוצתיים היו הכרח התחלתי אך האימונים היו עיקר העניין. עם הזמן החל להסתמן הכיוון של תמונות המרמזות על פעולות מסונכרנות אך לא בצורה ישירה. בתמונה אחת נראות חבורת הבנות שעונות זו לזו על שפת הבריכה - בבגדי ים וכובעים תואמים כמובן.
הצלמת אוה ווטקינס מגלה את היתרונות הפיזיים והמנטליים של שחיה סביב השנה.
אגם הנליז בבריסטול, אזור המוקדש לשחיה בטבע, חגג מאה שנה לפתיחתו. כדי לציין את האירוע, קבוצה של שחייניות מסונכרנות יצאה להתאמן במים. בשביל אוה היה באירוע זה את כל מה שביקשה בשביל עבודת צילום.
לרוב בעבודותיה משתלבת ווטקינס בקבוצות מסויימות. את פרוייקט הצילום הקודם שלה הקדישה לחברי קרקס מקומי. החיפוש אחר הפרויקט הבא מונע פעמים רבות אחרי חלום אשר היא חולמת בלילה - במקרה זה מספרת ווטקינס כי חלמה שהיא חלק מקבוצת שחייניות ומיד יצאה לחפש קבוצה שכזו.
מרותקת מהמאמץ, הכח והיופי הכרוך בספורט זה - במקרה זה התקיים הערך המוסף של שחייה בחיק הטבע. ״לא יכולתי לחכות ולהכיר את אלו שבחרו להיות חלק מארוע זה״ אומרת אוה.
בימי הצילום נמנעה אוה מצילומים מוכרים של קבוצות מסונכרנות, תמונות גאומטריות של הופעות בתוך המים. צילומי פורטרטים וצילומים קבוצתיים היו הכרח התחלתי אך האימונים היו עיקר העניין. עם הזמן החל להסתמן הכיוון של תמונות המרמזות על פעולות מסונכרנות אך לא בצורה ישירה. בתמונה אחת נראות חבורת הבנות שעונות זו לזו על שפת הבריכה - בבגדי ים וכובעים תואמים כמובן.
הצלמת אוה ווטקינס מגלה את היתרונות הפיזיים והמנטליים של שחיה סביב השנה.
אגם הנליז בבריסטול, אזור המוקדש לשחיה בטבע, חגג מאה שנה לפתיחתו. כדי לציין את האירוע, קבוצה של שחייניות מסונכרנות יצאה להתאמן במים. בשביל אוה היה באירוע זה את כל מה שביקשה בשביל עבודת צילום.
לרוב בעבודותיה משתלבת ווטקינס בקבוצות מסויימות. את פרוייקט הצילום הקודם שלה הקדישה לחברי קרקס מקומי. החיפוש אחר הפרויקט הבא מונע פעמים רבות אחרי חלום אשר היא חולמת בלילה - במקרה זה מספרת ווטקינס כי חלמה שהיא חלק מקבוצת שחייניות ומיד יצאה לחפש קבוצה שכזו.
מרותקת מהמאמץ, הכח והיופי הכרוך בספורט זה - במקרה זה התקיים הערך המוסף של שחייה בחיק הטבע. ״לא יכולתי לחכות ולהכיר את אלו שבחרו להיות חלק מארוע זה״ אומרת אוה.
בימי הצילום נמנעה אוה מצילומים מוכרים של קבוצות מסונכרנות, תמונות גאומטריות של הופעות בתוך המים. צילומי פורטרטים וצילומים קבוצתיים היו הכרח התחלתי אך האימונים היו עיקר העניין. עם הזמן החל להסתמן הכיוון של תמונות המרמזות על פעולות מסונכרנות אך לא בצורה ישירה. בתמונה אחת נראות חבורת הבנות שעונות זו לזו על שפת הבריכה - בבגדי ים וכובעים תואמים כמובן.
הצלמת אוה ווטקינס מגלה את היתרונות הפיזיים והמנטליים של שחיה סביב השנה.
אגם הנליז בבריסטול, אזור המוקדש לשחיה בטבע, חגג מאה שנה לפתיחתו. כדי לציין את האירוע, קבוצה של שחייניות מסונכרנות יצאה להתאמן במים. בשביל אוה היה באירוע זה את כל מה שביקשה בשביל עבודת צילום.
לרוב בעבודותיה משתלבת ווטקינס בקבוצות מסויימות. את פרוייקט הצילום הקודם שלה הקדישה לחברי קרקס מקומי. החיפוש אחר הפרויקט הבא מונע פעמים רבות אחרי חלום אשר היא חולמת בלילה - במקרה זה מספרת ווטקינס כי חלמה שהיא חלק מקבוצת שחייניות ומיד יצאה לחפש קבוצה שכזו.
מרותקת מהמאמץ, הכח והיופי הכרוך בספורט זה - במקרה זה התקיים הערך המוסף של שחייה בחיק הטבע. ״לא יכולתי לחכות ולהכיר את אלו שבחרו להיות חלק מארוע זה״ אומרת אוה.
בימי הצילום נמנעה אוה מצילומים מוכרים של קבוצות מסונכרנות, תמונות גאומטריות של הופעות בתוך המים. צילומי פורטרטים וצילומים קבוצתיים היו הכרח התחלתי אך האימונים היו עיקר העניין. עם הזמן החל להסתמן הכיוון של תמונות המרמזות על פעולות מסונכרנות אך לא בצורה ישירה. בתמונה אחת נראות חבורת הבנות שעונות זו לזו על שפת הבריכה - בבגדי ים וכובעים תואמים כמובן.
פלו קסרו מייצרת אומנות עם נשים הבורחות מאלימות בקרב המשפחה באסטוניה. האלימות המשפחתית היתה בראש מעייניה למעלה מעשר שנים מאז שאמא שלה החלה לעבוד במחסה לנשים.
התערוכה החדשה בשם ״חתוכה מהחיים״ נפתחה לאחרונה לאור גל גדל והולך של מקרי אלימות בעקבות הסגרים הרבים המתרחשים סביב העולם. האומנית האסטונית מתמודדת עם נושאים קשים אלה תמיד עם טוויסט מסויים.
התערוכה הראשונה בנושא אלימות במשפחה נערכה בשנת 2018 והיתה פתוחה אך ורק לנשים שבעצמן ברחו מביתן. בשתי התערוכות נעשה שימוש בחפצים מוכרים מהבית שנעשה בהם שימוש אלטרנטיבי ומטאפורי.
במדרגות לתערוכה תלויים מכתבים של ילדים לאמהות מוכות. במכתב אחד זה הילד בן השש המעודד את אמא שלו לקום ולעזוב את הבעל המכה. חלל התערוכה מאוכלס בעציצים מיובשים תחת הכותרת ״אלימות גדלה בשקט״.
התערוכה מאוד קונספטואלית - מעט מאוד אנשים ראו אותה, אך עם זאת זה היה נכון לערוך אותה בבית מחסה, מקום שכתובתו חשאית מטבעה.
פלו קסרו מייצרת אומנות עם נשים הבורחות מאלימות בקרב המשפחה באסטוניה. האלימות המשפחתית היתה בראש מעייניה למעלה מעשר שנים מאז שאמא שלה החלה לעבוד במחסה לנשים.
התערוכה החדשה בשם ״חתוכה מהחיים״ נפתחה לאחרונה לאור גל גדל והולך של מקרי אלימות בעקבות הסגרים הרבים המתרחשים סביב העולם. האומנית האסטונית מתמודדת עם נושאים קשים אלה תמיד עם טוויסט מסויים.
התערוכה הראשונה בנושא אלימות במשפחה נערכה בשנת 2018 והיתה פתוחה אך ורק לנשים שבעצמן ברחו מביתן. בשתי התערוכות נעשה שימוש בחפצים מוכרים מהבית שנעשה בהם שימוש אלטרנטיבי ומטאפורי.
במדרגות לתערוכה תלויים מכתבים של ילדים לאמהות מוכות. במכתב אחד זה הילד בן השש המעודד את אמא שלו לקום ולעזוב את הבעל המכה. חלל התערוכה מאוכלס בעציצים מיובשים תחת הכותרת ״אלימות גדלה בשקט״.
התערוכה מאוד קונספטואלית - מעט מאוד אנשים ראו אותה, אך עם זאת זה היה נכון לערוך אותה בבית מחסה, מקום שכתובתו חשאית מטבעה.
פלו קסרו מייצרת אומנות עם נשים הבורחות מאלימות בקרב המשפחה באסטוניה. האלימות המשפחתית היתה בראש מעייניה למעלה מעשר שנים מאז שאמא שלה החלה לעבוד במחסה לנשים.
התערוכה החדשה בשם ״חתוכה מהחיים״ נפתחה לאחרונה לאור גל גדל והולך של מקרי אלימות בעקבות הסגרים הרבים המתרחשים סביב העולם. האומנית האסטונית מתמודדת עם נושאים קשים אלה תמיד עם טוויסט מסויים.
התערוכה הראשונה בנושא אלימות במשפחה נערכה בשנת 2018 והיתה פתוחה אך ורק לנשים שבעצמן ברחו מביתן. בשתי התערוכות נעשה שימוש בחפצים מוכרים מהבית שנעשה בהם שימוש אלטרנטיבי ומטאפורי.
במדרגות לתערוכה תלויים מכתבים של ילדים לאמהות מוכות. במכתב אחד זה הילד בן השש המעודד את אמא שלו לקום ולעזוב את הבעל המכה. חלל התערוכה מאוכלס בעציצים מיובשים תחת הכותרת ״אלימות גדלה בשקט״.
התערוכה מאוד קונספטואלית - מעט מאוד אנשים ראו אותה, אך עם זאת זה היה נכון לערוך אותה בבית מחסה, מקום שכתובתו חשאית מטבעה.
פלו קסרו מייצרת אומנות עם נשים הבורחות מאלימות בקרב המשפחה באסטוניה. האלימות המשפחתית היתה בראש מעייניה למעלה מעשר שנים מאז שאמא שלה החלה לעבוד במחסה לנשים.
התערוכה החדשה בשם ״חתוכה מהחיים״ נפתחה לאחרונה לאור גל גדל והולך של מקרי אלימות בעקבות הסגרים הרבים המתרחשים סביב העולם. האומנית האסטונית מתמודדת עם נושאים קשים אלה תמיד עם טוויסט מסויים.
התערוכה הראשונה בנושא אלימות במשפחה נערכה בשנת 2018 והיתה פתוחה אך ורק לנשים שבעצמן ברחו מביתן. בשתי התערוכות נעשה שימוש בחפצים מוכרים מהבית שנעשה בהם שימוש אלטרנטיבי ומטאפורי.
במדרגות לתערוכה תלויים מכתבים של ילדים לאמהות מוכות. במכתב אחד זה הילד בן השש המעודד את אמא שלו לקום ולעזוב את הבעל המכה. חלל התערוכה מאוכלס בעציצים מיובשים תחת הכותרת ״אלימות גדלה בשקט״.
התערוכה מאוד קונספטואלית - מעט מאוד אנשים ראו אותה, אך עם זאת זה היה נכון לערוך אותה בבית מחסה, מקום שכתובתו חשאית מטבעה.
ישנן שתי מפלצות בסיפור שלי
אחת, מתגוררת בארון הבגדים שלי
גבוהה וחזקה
לבושה כולה שחורים
לשנייה, פנים מוכרים,
יוצאת מהמסתור כאשר חוזר הלילה,
זוחלת, מזדחלת, צל בתוך הלילה
זה כאשר כל הבית ישן -
אז הוא מזדחל לתוך המיטה שלי.
אם אני סוגר מספיק חזק את עיני
אולי המפלצת בארון תפתח את הדלת ותבריח את זו השניה
תזנק החוצה, תאיים
תבריח את המזדחל ללא כל מאמץ
הצל, אז, ימצא מחסה הרחק מכאן ולעולם לא ישוב
והבית חוזר לישון
ללא קולות מזדחלים
אך דלת הארון נותרת סגורה
אז לילה אחד - אזרתי אומץ
פתחתי את דלת הארון ושאלתי איך היא מאפשרת לזה להתרחש
הי! את בארון שלי! את לא מתכוונת להגן עלי?
ולגאול אותי מיגוני?
גבוהה וחזקה, לבושה כולה שחורים,
מילותיה היחידות היו:
האם אתה בטוח שאמרת ״לא״?
כמו שאמרתי
יש שתי מפלצות בסיפור שלי
בצרפת, ילד העובר התעללות מינית עדיין צריך להוכיח בבית משפט כי לא היתה הסכמה.
ישנן שתי מפלצות בסיפור שלי
אחת, מתגוררת בארון הבגדים שלי
גבוהה וחזקה
לבושה כולה שחורים
לשנייה, פנים מוכרים,
יוצאת מהמסתור כאשר חוזר הלילה,
זוחלת, מזדחלת, צל בתוך הלילה
זה כאשר כל הבית ישן -
אז הוא מזדחל לתוך המיטה שלי.
אם אני סוגר מספיק חזק את עיני
אולי המפלצת בארון תפתח את הדלת ותבריח את זו השניה
תזנק החוצה, תאיים
תבריח את המזדחל ללא כל מאמץ
הצל, אז, ימצא מחסה הרחק מכאן ולעולם לא ישוב
והבית חוזר לישון
ללא קולות מזדחלים
אך דלת הארון נותרת סגורה
אז לילה אחד - אזרתי אומץ
פתחתי את דלת הארון ושאלתי איך היא מאפשרת לזה להתרחש
הי! את בארון שלי! את לא מתכוונת להגן עלי?
ולגאול אותי מיגוני?
גבוהה וחזקה, לבושה כולה שחורים,
מילותיה היחידות היו:
האם אתה בטוח שאמרת ״לא״?
כמו שאמרתי
יש שתי מפלצות בסיפור שלי
בצרפת, ילד העובר התעללות מינית עדיין צריך להוכיח בבית משפט כי לא היתה הסכמה.
ישנן שתי מפלצות בסיפור שלי
אחת, מתגוררת בארון הבגדים שלי
גבוהה וחזקה
לבושה כולה שחורים
לשנייה, פנים מוכרים,
יוצאת מהמסתור כאשר חוזר הלילה,
זוחלת, מזדחלת, צל בתוך הלילה
זה כאשר כל הבית ישן -
אז הוא מזדחל לתוך המיטה שלי.
אם אני סוגר מספיק חזק את עיני
אולי המפלצת בארון תפתח את הדלת ותבריח את זו השניה
תזנק החוצה, תאיים
תבריח את המזדחל ללא כל מאמץ
הצל, אז, ימצא מחסה הרחק מכאן ולעולם לא ישוב
והבית חוזר לישון
ללא קולות מזדחלים
אך דלת הארון נותרת סגורה
אז לילה אחד - אזרתי אומץ
פתחתי את דלת הארון ושאלתי איך היא מאפשרת לזה להתרחש
הי! את בארון שלי! את לא מתכוונת להגן עלי?
ולגאול אותי מיגוני?
גבוהה וחזקה, לבושה כולה שחורים,
מילותיה היחידות היו:
האם אתה בטוח שאמרת ״לא״?
כמו שאמרתי
יש שתי מפלצות בסיפור שלי
בצרפת, ילד העובר התעללות מינית עדיין צריך להוכיח בבית משפט כי לא היתה הסכמה.
ישנן שתי מפלצות בסיפור שלי
אחת, מתגוררת בארון הבגדים שלי
גבוהה וחזקה
לבושה כולה שחורים
לשנייה, פנים מוכרים,
יוצאת מהמסתור כאשר חוזר הלילה,
זוחלת, מזדחלת, צל בתוך הלילה
זה כאשר כל הבית ישן -
אז הוא מזדחל לתוך המיטה שלי.
אם אני סוגר מספיק חזק את עיני
אולי המפלצת בארון תפתח את הדלת ותבריח את זו השניה
תזנק החוצה, תאיים
תבריח את המזדחל ללא כל מאמץ
הצל, אז, ימצא מחסה הרחק מכאן ולעולם לא ישוב
והבית חוזר לישון
ללא קולות מזדחלים
אך דלת הארון נותרת סגורה
אז לילה אחד - אזרתי אומץ
פתחתי את דלת הארון ושאלתי איך היא מאפשרת לזה להתרחש
הי! את בארון שלי! את לא מתכוונת להגן עלי?
ולגאול אותי מיגוני?
גבוהה וחזקה, לבושה כולה שחורים,
מילותיה היחידות היו:
האם אתה בטוח שאמרת ״לא״?
כמו שאמרתי
יש שתי מפלצות בסיפור שלי
בצרפת, ילד העובר התעללות מינית עדיין צריך להוכיח בבית משפט כי לא היתה הסכמה.