ריקי שחם

דיוויד הורן יצא לצלם את התושבים המבוגרים של אריזונה, המתמודדים יום יום עם תחושת הבדידות המתחזקת עם הגיל בחברה.

הורן תושב אנגליה, בחר באריזונה כיוון שסקרנו אותו החיים במדבר, והנטייה הימנית החזקה של המדינה. שתי קצוות הפוכים ממקום מגוריו היבש והשמאלני. הורן חשב שיימצא שם סיטואציות משעשעות - ובמקום מצא רגישות שנגעה בו עד לרמה ששקל לקנות שם בית ולעבור לגור באזור.

ומיקס הוא אחד מאמני הרשת שזוכים להרבה תהודה בתקופה האחרונה. הוא או היא דואגים להסתיר את זהותם האמיתית - ללא שם וללא תמונה. אך יש לו עשרות אלפי עוקבים שנוהרים לראות את עבודותיו החדשות.

ומיקס מייצר מניפולציות פוטושופ מתמונות אמיתיות. אך בניגוד לשם הרע והשימוש האכזרי שתחום זה קיבל, ומיקס מתמקד בתמונות המשלבות מפורסמים בעיקר מתחום המוסיקה בסיטואציות לא אפשרויות.

בין עבודותיו ניתן לראות את קורט קוביין מנגן ביחד עם ג׳ון לנון, או את ברק אובמה לובש חולצה של נירוונה.

עבודותיו של ומיקס יצרו מהומה רבה ברשת - ואף מספר אתרי חדשות הולכו שולל ופרסמו כתבות המסתמכות על כך שהתמונות אמיתיות.

הורירן הראשונה היא אולי אומנית הקעקועים הכי מבוקשת כיום בעולם, ומהיחידים המשמרים את אומנות הטבורי - קעקוע ללא מכשירים חשמליים - בחיים. הסטודיו שלה נמצא במרחק נסיעה קצרה ברכבת מטוקיו, במבנה קטן ללא כל שילוט. הקירות עמוסים עבודות אומנות וספרים.

את תחילת דרכה התחילה הורירן באוניברסיטה לעיצוב של טוקיו, לימודים אשר מימנה לבד בעבודה לילית בבארים. את העבודה הראשונה שלה התחילה בעיצוב משחקי מחשב. את האימונים שלה באומנות הקעקועים החלה הורירן על ידיה ורגליה לפני שהעיזה לקחת אחריות על גוף של אדם אחר.

היא אינה מקבלת לקוחות חדשים אלא דרך לקוחות קיימים.

בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ילדים רבים ללא הורים שיעזרו להם לחיות בהרס שנותר. במזרח פרוסיה זה היה נכון לא פחות מכל מקום אחר באירופה. את הכינוי ״ילדי הזאבים״ נתנו להם כיוון שהם הסתובבו כמו זאבים מורעבים. אבים מהילדים, מנותקים מהחברה - הסתובבו ביערות בכדי לשרוד.

עבודתו של לוקאס קרייביג מתעדת את חייהם.

אידה ווימן היא אחת הצלמות המרתקות ביותר. היא החלה את הקריירה בשנות הארבעים כצלמת למגזין. בתקופה בה עבודה זו היתה בלעדית לגברים, החלה אידה מתפקיד זוטר בחדר הדואר וטיפסה בהתמדה. ווימן האמינה שצילום יכול לגרום לשינוי - ופרסמה רבים מצילומיה במגזין לייף. אידה נפטרה בחודש שעבר בגיל 93.

רוחצים ומשתזפים בסין בחופשת הקיץ. חלקם הסתתרו תחת מטריות בעוד הרוב חבשו מסכות נגד השמש.

בחברות הסיניות העבודה קשה והחופשים מעטים. לאלה עם פחות אמצעים לטיולים בחו״ל הבילויים בפארקי המים הם הבחירה הנפוצה. לרוב מדובר בנופש ליום אחד. כיוון שהים במרחק עצום לרובם - בריכות הגלים נפוצות מאוד באחבי המדינה, ובאתרים מסויימים מגיעים עד 13000 מבקרים ביום.

צילומה של סים צ׳י יין

עבודתה של הצלמת טנייה אביוקה מאירה באור חדש את המראות שאנו רגילים לראות בחדשות מהמזרח התיכון.

טנייה נולדה בירדן וגדלה בארצות הברית. כיום היא גרה ועובדת במזרח ירושלים. ״חשוב לי להעביר את החיים של המקום בו אני חיה מנקודת מבט אחרת, ממבט שיש בו הרבה הומור״ אומרת טניה. בצילומיה מופיעים אנשים החיים בגדה המערבית, ירושלים, עזה, ירדן, סוריה ועוד.

בסדרת צילומים אחת, מסיבה של מלכות דראג בבאר קטן בירושלים המערבית, שם חוגגים ולו רק לערב אחד דתיים ופלסטינאים על עקבים ואודם מנצנץ. בתמונה אחרת נראית אישה החוצה מנהרות בעזה עם זר פרחים בדרך לחתונה של קרוב משפחה. ובתמונה נוספת נראות נשים בכיסוי ראש עושות יוגה על רקע חומת ההפרדה עם ישראל.

ולדימיר נבוקוב תמיד אמר שהצילומים שפיליפ הלסמן צילם אותו הם הטובים ביותר שיש לו. הוא ביקש שהם יהיו מודפסים על הכריכה הפנימית של כל ספריו העתידיים. הצילומים נלקחו בשני סשנים שונים בשנת 1966 ושנת 1968.

נדיר שנבוקוב חשף עצמו לעיתונאים. את הראיונות עמו לרוב עשה בכתב. וגם בסדרת הצילומים של הלסמן ניכרת בחירה מאוד ברורה של מה ברצונו לחשוף.