הצלם הגרמני יאן אנקלמן מחפש מקומות מחסה בהם השפים של הרובע הסיני של לונדון מוצאים רגע של שלווה. בסדרת צילומיו האחרונה מוצא יאן את הטבחים בהפסקות הסיגריה בסמטאות האחוריות של הרחובות המתויירים.
״זהו מבט על אנשים במקומות ציבוריים, ברגע מסויים של מחשבה״ אומר יאן. בסדרתו הקודמת חיפש יאן את הקיצוניות השניה, בה נראים הנואמים של הייד פארק ברגע של תשוקה פורצת.
במקור משטוטגארט, עובד יאן מזה שני עשורים באנגליה. את זמנו הוא מחלק בין עבודה אישית למסחרית.
הצלם הגרמני יאן אנקלמן מחפש מקומות מחסה בהם השפים של הרובע הסיני של לונדון מוצאים רגע של שלווה. בסדרת צילומיו האחרונה מוצא יאן את הטבחים בהפסקות הסיגריה בסמטאות האחוריות של הרחובות המתויירים.
״זהו מבט על אנשים במקומות ציבוריים, ברגע מסויים של מחשבה״ אומר יאן. בסדרתו הקודמת חיפש יאן את הקיצוניות השניה, בה נראים הנואמים של הייד פארק ברגע של תשוקה פורצת.
במקור משטוטגארט, עובד יאן מזה שני עשורים באנגליה. את זמנו הוא מחלק בין עבודה אישית למסחרית.
הצלם הגרמני יאן אנקלמן מחפש מקומות מחסה בהם השפים של הרובע הסיני של לונדון מוצאים רגע של שלווה. בסדרת צילומיו האחרונה מוצא יאן את הטבחים בהפסקות הסיגריה בסמטאות האחוריות של הרחובות המתויירים.
״זהו מבט על אנשים במקומות ציבוריים, ברגע מסויים של מחשבה״ אומר יאן. בסדרתו הקודמת חיפש יאן את הקיצוניות השניה, בה נראים הנואמים של הייד פארק ברגע של תשוקה פורצת.
במקור משטוטגארט, עובד יאן מזה שני עשורים באנגליה. את זמנו הוא מחלק בין עבודה אישית למסחרית.
הצלם הגרמני יאן אנקלמן מחפש מקומות מחסה בהם השפים של הרובע הסיני של לונדון מוצאים רגע של שלווה. בסדרת צילומיו האחרונה מוצא יאן את הטבחים בהפסקות הסיגריה בסמטאות האחוריות של הרחובות המתויירים.
״זהו מבט על אנשים במקומות ציבוריים, ברגע מסויים של מחשבה״ אומר יאן. בסדרתו הקודמת חיפש יאן את הקיצוניות השניה, בה נראים הנואמים של הייד פארק ברגע של תשוקה פורצת.
במקור משטוטגארט, עובד יאן מזה שני עשורים באנגליה. את זמנו הוא מחלק בין עבודה אישית למסחרית.
הצלם יאן אנקלמן ביקש לתעד רת הספורט השני הפופלרי באנגליה, לאחר כדורגל - מרוצי סוסים. כמובן מדובר בהרבה מעבר לארוע אתלטי, אלא בארוע אופנה. פעם בשנה סכומי עתק מושקעים בכובעים, שמלות, שיער ואיפור.
במקום לבקר במרוצים עצמם, בחר יאן להמתין מחוץ לרכבת התחתית הקרובה ביותר - ולתפוס את המבקרים ברגעים בהם פחות היו מוכנים לעדשה. כאן, בשעות הבוקר - התמונה לרוב הרבה פחות מ״מהודרת״.
הצלם יאן אנקלמן ביקש לתעד רת הספורט השני הפופלרי באנגליה, לאחר כדורגל - מרוצי סוסים. כמובן מדובר בהרבה מעבר לארוע אתלטי, אלא בארוע אופנה. פעם בשנה סכומי עתק מושקעים בכובעים, שמלות, שיער ואיפור.
במקום לבקר במרוצים עצמם, בחר יאן להמתין מחוץ לרכבת התחתית הקרובה ביותר - ולתפוס את המבקרים ברגעים בהם פחות היו מוכנים לעדשה. כאן, בשעות הבוקר - התמונה לרוב הרבה פחות מ״מהודרת״.
הצלם יאן אנקלמן ביקש לתעד רת הספורט השני הפופלרי באנגליה, לאחר כדורגל - מרוצי סוסים. כמובן מדובר בהרבה מעבר לארוע אתלטי, אלא בארוע אופנה. פעם בשנה סכומי עתק מושקעים בכובעים, שמלות, שיער ואיפור.
במקום לבקר במרוצים עצמם, בחר יאן להמתין מחוץ לרכבת התחתית הקרובה ביותר - ולתפוס את המבקרים ברגעים בהם פחות היו מוכנים לעדשה. כאן, בשעות הבוקר - התמונה לרוב הרבה פחות מ״מהודרת״.
הצלם יאן אנקלמן ביקש לתעד רת הספורט השני הפופלרי באנגליה, לאחר כדורגל - מרוצי סוסים. כמובן מדובר בהרבה מעבר לארוע אתלטי, אלא בארוע אופנה. פעם בשנה סכומי עתק מושקעים בכובעים, שמלות, שיער ואיפור.
במקום לבקר במרוצים עצמם, בחר יאן להמתין מחוץ לרכבת התחתית הקרובה ביותר - ולתפוס את המבקרים ברגעים בהם פחות היו מוכנים לעדשה. כאן, בשעות הבוקר - התמונה לרוב הרבה פחות מ״מהודרת״.
בין השנים 1962 ל-1971 עבד יוסף קודלקה בצ׳כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, צרפת וספרד ותיעד את חייהם של הצוענים: קבוצה אתנית החיה כנוודים לפחות מהמאה ה-12, במיוחד במרכז ומזרח אירופה.
כיוון שהם מפוזרים בין מדינות שונות, מעריכים את מספרם בין שני מיליון לעשרים מיליון איש. קהילה זו לכודה בעוני, וקורבן של גזענות, אפליה, וניצול. בשמם הרשמי הם ידועים כ-רומה.
עבודתו זו של יוסף היא בין החשובות ביותר שלו. ההקדמה לכל מהדורות ספרו נכתבו על ידי הסוציולוג וויל גיא, בתקופה שהגזענות כנגד הרומה היתה בשיאה.
בין השנים 1962 ל-1971 עבד יוסף קודלקה בצ׳כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, צרפת וספרד ותיעד את חייהם של הצוענים: קבוצה אתנית החיה כנוודים לפחות מהמאה ה-12, במיוחד במרכז ומזרח אירופה.
כיוון שהם מפוזרים בין מדינות שונות, מעריכים את מספרם בין שני מיליון לעשרים מיליון איש. קהילה זו לכודה בעוני, וקורבן של גזענות, אפליה, וניצול. בשמם הרשמי הם ידועים כ-רומה.
עבודתו זו של יוסף היא בין החשובות ביותר שלו. ההקדמה לכל מהדורות ספרו נכתבו על ידי הסוציולוג וויל גיא, בתקופה שהגזענות כנגד הרומה היתה בשיאה.
בין השנים 1962 ל-1971 עבד יוסף קודלקה בצ׳כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, צרפת וספרד ותיעד את חייהם של הצוענים: קבוצה אתנית החיה כנוודים לפחות מהמאה ה-12, במיוחד במרכז ומזרח אירופה.
כיוון שהם מפוזרים בין מדינות שונות, מעריכים את מספרם בין שני מיליון לעשרים מיליון איש. קהילה זו לכודה בעוני, וקורבן של גזענות, אפליה, וניצול. בשמם הרשמי הם ידועים כ-רומה.
עבודתו זו של יוסף היא בין החשובות ביותר שלו. ההקדמה לכל מהדורות ספרו נכתבו על ידי הסוציולוג וויל גיא, בתקופה שהגזענות כנגד הרומה היתה בשיאה.
בין השנים 1962 ל-1971 עבד יוסף קודלקה בצ׳כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, צרפת וספרד ותיעד את חייהם של הצוענים: קבוצה אתנית החיה כנוודים לפחות מהמאה ה-12, במיוחד במרכז ומזרח אירופה.
כיוון שהם מפוזרים בין מדינות שונות, מעריכים את מספרם בין שני מיליון לעשרים מיליון איש. קהילה זו לכודה בעוני, וקורבן של גזענות, אפליה, וניצול. בשמם הרשמי הם ידועים כ-רומה.
עבודתו זו של יוסף היא בין החשובות ביותר שלו. ההקדמה לכל מהדורות ספרו נכתבו על ידי הסוציולוג וויל גיא, בתקופה שהגזענות כנגד הרומה היתה בשיאה.
״האגודה להערכה של עננים״ נוסדה על ידי גאבין פיני לפני כחמש עשרה שנה. היום היא מונה עשרות אלפי בני אדם סביב העולם הנפגשים לארועים של צפייה בשמיים לשמוע הרצאות, מסעות והופעות. כמו כן הם מעלים לאפליקציה של האגודה צילומים מרהיבים של עננים.
עננים אינם סימן לשליליות או עגמומיות, אלא שירתה של הטבע, הם מצהירים במניפסטו. ״אנו כאן בכדי להלחם בחשיבה של שמיים כחולים״. כולם מפללים ליום לא מעונן, אך מהרגע שאתה מתחיל להביט סביב, מתברר שאנשים אינם מביטים כלל למעלה.
״האגודה להערכה של עננים״ נוסדה על ידי גאבין פיני לפני כחמש עשרה שנה. היום היא מונה עשרות אלפי בני אדם סביב העולם הנפגשים לארועים של צפייה בשמיים לשמוע הרצאות, מסעות והופעות. כמו כן הם מעלים לאפליקציה של האגודה צילומים מרהיבים של עננים.
עננים אינם סימן לשליליות או עגמומיות, אלא שירתה של הטבע, הם מצהירים במניפסטו. ״אנו כאן בכדי להלחם בחשיבה של שמיים כחולים״. כולם מפללים ליום לא מעונן, אך מהרגע שאתה מתחיל להביט סביב, מתברר שאנשים אינם מביטים כלל למעלה.
״האגודה להערכה של עננים״ נוסדה על ידי גאבין פיני לפני כחמש עשרה שנה. היום היא מונה עשרות אלפי בני אדם סביב העולם הנפגשים לארועים של צפייה בשמיים לשמוע הרצאות, מסעות והופעות. כמו כן הם מעלים לאפליקציה של האגודה צילומים מרהיבים של עננים.
עננים אינם סימן לשליליות או עגמומיות, אלא שירתה של הטבע, הם מצהירים במניפסטו. ״אנו כאן בכדי להלחם בחשיבה של שמיים כחולים״. כולם מפללים ליום לא מעונן, אך מהרגע שאתה מתחיל להביט סביב, מתברר שאנשים אינם מביטים כלל למעלה.
״האגודה להערכה של עננים״ נוסדה על ידי גאבין פיני לפני כחמש עשרה שנה. היום היא מונה עשרות אלפי בני אדם סביב העולם הנפגשים לארועים של צפייה בשמיים לשמוע הרצאות, מסעות והופעות. כמו כן הם מעלים לאפליקציה של האגודה צילומים מרהיבים של עננים.
עננים אינם סימן לשליליות או עגמומיות, אלא שירתה של הטבע, הם מצהירים במניפסטו. ״אנו כאן בכדי להלחם בחשיבה של שמיים כחולים״. כולם מפללים ליום לא מעונן, אך מהרגע שאתה מתחיל להביט סביב, מתברר שאנשים אינם מביטים כלל למעלה.
וויליאם דורסי סוואן היה מוכר לחבריו בשמו ״המלכה״. שני השמות האלו נשכחו זה למעלה ממאה שנה. דורסי נולד במרילנד בשנת 1858. הוא נולד לעבדות, גזענות, מלחמת אזרחים, הטרדות מהמשטרה, כלא, עינויים ועוד רשימה לא קטנה. הוא גם היה האמריקאי הראשון להנהיג מחאה חברתית של מגדר זה, והראשון שהיה ידוע כ״קווין״, ״דראג״ ו-״דארג קווין״.
בשנת 1896 נכנס לכלא לעשרה חודשים באשמת ״אחזקת בית לא מסודר״. זה היה שם קוד לניהול בית בושת - למעשה היתה זו מסיבת דראג. מסיבה אחת מתוך רבות שארגן לקהילה בוושינגטון דיסי. וויליאם היה הראשון לקיים מאבק משפטי לזכויות הומואים.
וויליאם דורסי סוואן היה מוכר לחבריו בשמו ״המלכה״. שני השמות האלו נשכחו זה למעלה ממאה שנה. דורסי נולד במרילנד בשנת 1858. הוא נולד לעבדות, גזענות, מלחמת אזרחים, הטרדות מהמשטרה, כלא, עינויים ועוד רשימה לא קטנה. הוא גם היה האמריקאי הראשון להנהיג מחאה חברתית של מגדר זה, והראשון שהיה ידוע כ״קווין״, ״דראג״ ו-״דארג קווין״.
בשנת 1896 נכנס לכלא לעשרה חודשים באשמת ״אחזקת בית לא מסודר״. זה היה שם קוד לניהול בית בושת - למעשה היתה זו מסיבת דראג. מסיבה אחת מתוך רבות שארגן לקהילה בוושינגטון דיסי. וויליאם היה הראשון לקיים מאבק משפטי לזכויות הומואים.
וויליאם דורסי סוואן היה מוכר לחבריו בשמו ״המלכה״. שני השמות האלו נשכחו זה למעלה ממאה שנה. דורסי נולד במרילנד בשנת 1858. הוא נולד לעבדות, גזענות, מלחמת אזרחים, הטרדות מהמשטרה, כלא, עינויים ועוד רשימה לא קטנה. הוא גם היה האמריקאי הראשון להנהיג מחאה חברתית של מגדר זה, והראשון שהיה ידוע כ״קווין״, ״דראג״ ו-״דארג קווין״.
בשנת 1896 נכנס לכלא לעשרה חודשים באשמת ״אחזקת בית לא מסודר״. זה היה שם קוד לניהול בית בושת - למעשה היתה זו מסיבת דראג. מסיבה אחת מתוך רבות שארגן לקהילה בוושינגטון דיסי. וויליאם היה הראשון לקיים מאבק משפטי לזכויות הומואים.
וויליאם דורסי סוואן היה מוכר לחבריו בשמו ״המלכה״. שני השמות האלו נשכחו זה למעלה ממאה שנה. דורסי נולד במרילנד בשנת 1858. הוא נולד לעבדות, גזענות, מלחמת אזרחים, הטרדות מהמשטרה, כלא, עינויים ועוד רשימה לא קטנה. הוא גם היה האמריקאי הראשון להנהיג מחאה חברתית של מגדר זה, והראשון שהיה ידוע כ״קווין״, ״דראג״ ו-״דארג קווין״.
בשנת 1896 נכנס לכלא לעשרה חודשים באשמת ״אחזקת בית לא מסודר״. זה היה שם קוד לניהול בית בושת - למעשה היתה זו מסיבת דראג. מסיבה אחת מתוך רבות שארגן לקהילה בוושינגטון דיסי. וויליאם היה הראשון לקיים מאבק משפטי לזכויות הומואים.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
איימי ויטלי, צלמת אמריקאית המקדישה את חייה לחיות הבר האחרונות באפריקה. לאחרונה השיקה קמפיין המשתמש בצילום בכדי להראות כיצד קהילות מקומיות עובדות להציל את חיות הבר מידי רשתות ציד בלתי חוקיות שמשחיתות את עתיד הקרנפים, הפילים וחיות בר רבות אחרות באפריקה. איימי עברה בלמעלה מ85 מדינות, ועובדת בין השאר עם נשיונל גאוגרפיק ומגזין טיים. עבודתה מתמקדת בעזרה לתושבי צפון קניה לקיים חיים מסורתיים וחזקים. צילומיה מציגים את הקשר המורכב בין עוני, חיות, קהילה, וציידים - ואת הצורך ליצור סימביוזה בין כולם.
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הצלם הברלינאי מיכאל שלגל מתבונן בעצים בפליאה. בסדרת עבודות על עצי זית בספרד, או פרוייקט על עצים מכוסי שלג בגרמניה, מיכאל מתעד בעקביות צמחים ברחבי העולם. צילומי השחור לבן בעבודתו החדשה מציגים ענפי עצים מבוטלים עטוים ערפל כבד. הצילומים נעשו בפורטוגל.
״היה ערפל כבד מהרגע שהגעתי. צילמתי במשך חמישה ימים רצופים. ניסיתי ככל יכולתי להציג את מה שחזו בו עיני ללא הוספה של דרמה או אפקטים שלא היתה במקור.״
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הבבושקות הוא כינויין של נשים מבוגרות המתגוררות בכפרים קטנים, מתהלכות ברגל, מגדלות תפוחי אדמה, והפכו את ה״אזור האסור״ בצ׳רנוביל לבתיהן. הצלם ראול אראנטס יצא לצלם אותן.
ראול בילה שבוע בבתיהן של אותן נשים, כמאתיים במספר, שמתגוררות בטווח של שלושים קילומטר מתחנת הכח כבר כשלושים שנה. חלקן חזרו זמן קצר לאחר הפינוי, וחלקן מעולם לא עזב. האסון הוא ארוע יום יומי בשבילהן. רובן נשים, ורוב בעליהן מתו כתוצאה מעבודתם בפינוי הפסולת הגרעינית.
האזור עצמו סגור לחלוטין. ללא תחבורה, ללא קווי טלפון או תקשורת. החורפים קשים למחייה. ראול חושב כי הנשים שנשארו עשו זאת לא רק עקב תחושת שייכות, אלא כי לא היה להן ממש לאן ללכת.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
הצלם הצעיר טאו ליו מכיר היטב את עיר מגוריו. בחמש עשרה השנים האחרונות הוא רוכב לאורכה ולרוחבה על אופנוע, קורא שעונים של צריכת מים לחברת תשתיות מקומית. העבודה היתה קשה, משעממת, ומתישה - עד אשר לקח עימו מצלמה.
בשלוש השנים האחרונות לוכד טאו במצלמתו ארועים אינטימיים, שנונים והומוריסטים. לטאו אין הכשרה רשמית בצילום, אך בחר בצלם מוריאמא כדמות הערצה ממנה הוא לוקח השראה. עבודותיו של טאו פעמים רבות מגיבות למסחריות ועירוניות שהוא רואה סביבו.
