הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם האיטלקי ליאונרדו קולנטוני צילם פורטרט של ביתו בסיציליה, מן הצד השני של הגלויה, מעיניו של מקומי.
ליאנרדו התעניין בצילום מגיל צעיר אך בחר שלא ללכת בדרך החינוכית המצופה. הוא החל לבנות לעצמו תכנית לימודים שכללה קריאה של מאמרים וספרים באופן יומיומי: ״אני עושה זאת עד היום״, הוא מעיד.
כחלק מדרכו, הוא מקפיד לצלם בכל יום את היום-יום. בכל מקום אפשרי, עם טלפון נייד. הקולנוע והספרות העניקו לנו תמונה של סיציליה כמקום שקט וכפרי, אך מנגד הוצגה גם רבות באור שלילי. ״רציתי להעניק נקודת מבט עכשווית יותר, של חופי ים, קיץ, אוכל, האנשים - ומערכת היחסים שלהם עם הקדושה.
ליאונרדו מקווה להוציא ספר בעתיד הקרוב עם צילומים מסדרתו האחרונה.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם ג׳יימס וויטלו דלנו היה אמור להצטרף לאוניית מחקר מדעית בקוטב שיצאה לדרכה בחודש מרץ.
דלנו, יחד עם מדענים, סטודנטים ועוד, לקח חלק בסיור מדעי, רק חודשים ספורים קודם לכן, עם צוות המחקר הארקטי של צ׳ילה. התכנית היתה לנצל את מזג האויר החם יחסית, לקפץ מאי לאי ולאסוף מידע. החזרה המיועדת היתה ב13 לאפריל. אך אז הגיע וירוס הקורונה.
ראש התחנה הכריז יום קודם שהצוות יכניס עצמו לבידוד מסיבות בטיחותיות. הצוות עדיין קיווה לחזור איש איש לביתו לפני סגירת הגבולות. לבסוף חזר דלנו לביתו שבטוקיו, ומצא עצמו האדם היחיד שירד מהרכבת בתחנה המרכזית שבכל יום אחר הומה אדם.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
הצלם התיעודי פבלו מרסיה סקריסטן העביר יום ולילה עם צוותי ׳מד״א׳ של מדריד - המעניקים סיוע רפואי ופסיכולוגי לנפגעי קורונה.
ביום רגיל רחובות מדריד עמוסי תנועה בשמונה בבוקר, אך מזה שבועות שאין שם ״יום רגיל״. זה מקל על התנועה של צוותי האמבולנס העובדים ללא הרף מאז אמצע חודש מרץ.
ד״ר רלונסו מטאו, האחות מרטה ויוס, שני טכנאים - דניאל מרטינז ומיגל קולאדו - עובדים בצוות האמבולנס. מיגל חזר מחופשת מחלה בת עשרים יום לאחר שלקה בנגיף הקורונה בעצמו. לכל מקרה אליו הם נקראים הם מתייחסים כמו פוטנציאל לקורונה ומגיעים בחליפות מלאות. אחד הטכנאים נשאר מחוץ לדלת באזור הנקי - תפקידו לעזור לצוות ללבוש ולהסיר את חליפות המיגון בסיום הביקור.
רבים מהמבוגרים חוששים ללכת לבית החולים עם צוות האמבולנס מתוך חשש שבבית החולים יישארו לבדם ללא אישור כניסה לבני המשפחה. פעמים רבות הם נשארים בביתם עד שמאוחר מדי. ההבנה שאם הם ימותו - לא יהיו בני משפחה בלוויתם - היא לכשעצמה גורמת לחרדות איתם מתמודדים צוותי הרפואה.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
היצירה של וולט דיסני יצאה לאקרנים לפני כמעט שמונים שנה. בימיה הראשונים היתה פנטסיה כשלון כלכלי שלא משך קהל רב, אולם מאז יצאה במספר רב של גרסאות וקיבלה מעמד של יצירת מופת בעיני רבים.
הרעיון לסרט נולד כאשר פגש וולט דיסני את המנצח של הפילהרמוניה של פילדלפיה, ליאופולד סטוקווסקי, מחוץ למסעדה בהוליווד. השניים השתעשעו ברעיון שהתזמורת תנגן לסרטון של מיקי מאוס. כאשר תקציב הסרטון עבר את התקציב העצום לכשעצמו - במקום לגנוז את הפרויקט - החליט וולט להפוך את שיתוף הפעולה לסרט באורך מלא.
פנטזיה היה הסרט הראשון להיות מוקרן בסטריאו. בתי קולנוע צויידו במערכת מיוחדת בכדי להקרין את הסרט. לכן ההקרנות היו יותר כמו מסע הופעות שעבר מעיר לעיר.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
מוקדם יותר השנה נשלחו מספר צלמות, ביניהן אלסנדרה סנגווטי, לשלוש מקומות שונים בעולם למען קמפיין צילומי המתעד ילדות באזורי מלחמה. הפרוייקט מתעד את הקושי האישי בהקשר של זכויות אזרח איתם מתמודדות נערות צעירות. עבודתה של אלסנדרה מתמקדת בעזה דרך נקודת מבטן של שלוש נערות צעירות - חנה, ראניה, ועמאני.
הנערות כתבו סוג של עדות בהקשר של הפרויקט במבנה של שירה או פרוזה. המניע לכתבה נבע מדיווחים שנערות צעירות נפגעות בצורה רבה יותר מכל מגזר אוכלוסיה אחר. בין הפגיעות הנפוצות הן פגיעות מיניות, חתונה בכפייה בגיל צעיר, ומניעה מזכויות אדם בסיסיות ביניהן טיפול רפואי וחינוך.
נערות שנסגרו בבית עקב חתונה מוקדמת או מטלות בית אינן מוצאות במה לומר את שעל ליבן. פרויקט זה נועד לתת את אותה במה לסיפורים שאינם נשמעים, על סבל, קשיים, תקווה וחלומות.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
אנני קולינג׳ ורוטינגדין בזאר יצאו בשיתוף פעולה חדש המציג בני אדם מחופשים למאכלים במשחק פשוט של בגדים ואביזרים.
בחורה באינטסגרם לבושה במעיל אדום מכף רגל ועד ראש, כאשר עציץ עומד על מדף מאחוריה גררה שלל תגובות ברשת החברתית. היא נראית באופן מפתיע לעגבניה מלאת הומור. הכותרת של העבודה - שולחן לאחד - מייצגת את הלך הרוח שרבים מאיתנו חווים כשגרה בימים הלא שגרתיים אלו. בתמונות אחרות היא לבושה כגזר, גלידה, בננה או כריך.
תהליך יצירה של כל תמונה היה די מורכב, במיוחד למצוא את הבגדים המתאימים לכל אחד מהצילומים, בתקווה שהכל יעבוד כאשר המרכיבים יחוברו יחדיו.
התוצאות מרהיבות ומוזרות, ומעט דכאוניות למרות בדיחות הדעת. את השארתה שאבה אנני בעיקר מספרי ילדים עליהם היא גדלה כילדה. עבודתה כרוכה בעיקר בטיולי שבת בין עשרות שווקי יד שניה, מחפשת אחר אביזרים יוצאי דופן - בעיניים שלה. סיבה מספקת לכך שהיא ממתינה בקוצר רוח לצאת מביתה ולהתחיל בפרויקט צילום חדש שמתגלגל זמן רב בראשה.
הסדרה נעשתה למגזין לאנצ׳און.
יונתן האדג׳סון הוא אנימטור בין-לאומי, זוכה פרס הבאפטה היוקרתי, המתגורר בלונדון. הוא למד אנימציה במכללה המלכותית בליברפול.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1985, ביים סרט בן עשר דקות על החימוש הגרעיני שהוזמן על ידי האו״ם. לאחר מכן עבד במספר אולפנים עד אשר הקים אולפן אנימציה משלו בשנת 1996. שם ביים מספר רב של סרטי פרסומת מצליחים בן השאר עם המאייר הנודע מוריס סנדק.
סרטיו הרבים הוצגו בפסטיבלים באנגליה, ברזיל, שוודיה, ספרד, בלגיה, סלובניה, ישראל, פולין וקנדה - שם גם לימד מספר סדנאות.
מאז משלב יונתן בין הוראה לבימוי - וסרטיו עוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים. עבודותיו החדשות נעשו בשיתוף עם אמנסטי, וסרטו על כלא גוואנטנמו זכה להדים בעולם כולו.
סרטו האחרון שיצא לאחרונה, מציג בעזרת עריכה פשוטה שטיח פרסי בצורה יוצאת דופן.
יונתן האדג׳סון הוא אנימטור בין-לאומי, זוכה פרס הבאפטה היוקרתי, המתגורר בלונדון. הוא למד אנימציה במכללה המלכותית בליברפול.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1985, ביים סרט בן עשר דקות על החימוש הגרעיני שהוזמן על ידי האו״ם. לאחר מכן עבד במספר אולפנים עד אשר הקים אולפן אנימציה משלו בשנת 1996. שם ביים מספר רב של סרטי פרסומת מצליחים בן השאר עם המאייר הנודע מוריס סנדק.
סרטיו הרבים הוצגו בפסטיבלים באנגליה, ברזיל, שוודיה, ספרד, בלגיה, סלובניה, ישראל, פולין וקנדה - שם גם לימד מספר סדנאות.
מאז משלב יונתן בין הוראה לבימוי - וסרטיו עוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים. עבודותיו החדשות נעשו בשיתוף עם אמנסטי, וסרטו על כלא גוואנטנמו זכה להדים בעולם כולו.
סרטו האחרון שיצא לאחרונה, מציג בעזרת עריכה פשוטה שטיח פרסי בצורה יוצאת דופן.
יונתן האדג׳סון הוא אנימטור בין-לאומי, זוכה פרס הבאפטה היוקרתי, המתגורר בלונדון. הוא למד אנימציה במכללה המלכותית בליברפול.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1985, ביים סרט בן עשר דקות על החימוש הגרעיני שהוזמן על ידי האו״ם. לאחר מכן עבד במספר אולפנים עד אשר הקים אולפן אנימציה משלו בשנת 1996. שם ביים מספר רב של סרטי פרסומת מצליחים בן השאר עם המאייר הנודע מוריס סנדק.
סרטיו הרבים הוצגו בפסטיבלים באנגליה, ברזיל, שוודיה, ספרד, בלגיה, סלובניה, ישראל, פולין וקנדה - שם גם לימד מספר סדנאות.
מאז משלב יונתן בין הוראה לבימוי - וסרטיו עוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים. עבודותיו החדשות נעשו בשיתוף עם אמנסטי, וסרטו על כלא גוואנטנמו זכה להדים בעולם כולו.
סרטו האחרון שיצא לאחרונה, מציג בעזרת עריכה פשוטה שטיח פרסי בצורה יוצאת דופן.
יונתן האדג׳סון הוא אנימטור בין-לאומי, זוכה פרס הבאפטה היוקרתי, המתגורר בלונדון. הוא למד אנימציה במכללה המלכותית בליברפול.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1985, ביים סרט בן עשר דקות על החימוש הגרעיני שהוזמן על ידי האו״ם. לאחר מכן עבד במספר אולפנים עד אשר הקים אולפן אנימציה משלו בשנת 1996. שם ביים מספר רב של סרטי פרסומת מצליחים בן השאר עם המאייר הנודע מוריס סנדק.
סרטיו הרבים הוצגו בפסטיבלים באנגליה, ברזיל, שוודיה, ספרד, בלגיה, סלובניה, ישראל, פולין וקנדה - שם גם לימד מספר סדנאות.
מאז משלב יונתן בין הוראה לבימוי - וסרטיו עוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים. עבודותיו החדשות נעשו בשיתוף עם אמנסטי, וסרטו על כלא גוואנטנמו זכה להדים בעולם כולו.
סרטו האחרון שיצא לאחרונה, מציג בעזרת עריכה פשוטה שטיח פרסי בצורה יוצאת דופן.
זהו אחד המקומות הקרים ביותר על הפלנטה. אך הוא מתחמם בקצב של עד פי שלוש משאר העולם. הצלם אלקסיס פזומיאן מצלם את יערות השלג של יקוטיה.
יקוטיה היא רפובליקה רוסית במזרח סיביר. בחורף בעוד שהספינות שמגיעות לאזור נתקעות בקרח העבה של נהר לנה, המתמשך לאורך 4400 ק״מ, הופך מעבר הקרח לכביש הראשי של הרפובליקה. כיוון שכבישים ורכבות נדירים באזורים אלו - אפילו המשאיות משתמשות בנהר כבדרך בין עירונית ראשית.
אומרים שהבירה יאקוטסק היא העיר השניה הקרה בעולם, אחרי נורילסק - למרות שהחורפים כאן קרים יותר. רוב הבנייה החדשה ניצבת על עמודים בכדי שתחתית הבניין לא יקפא בקרח.
זהו אחד המקומות הקרים ביותר על הפלנטה. אך הוא מתחמם בקצב של עד פי שלוש משאר העולם. הצלם אלקסיס פזומיאן מצלם את יערות השלג של יקוטיה.
יקוטיה היא רפובליקה רוסית במזרח סיביר. בחורף בעוד שהספינות שמגיעות לאזור נתקעות בקרח העבה של נהר לנה, המתמשך לאורך 4400 ק״מ, הופך מעבר הקרח לכביש הראשי של הרפובליקה. כיוון שכבישים ורכבות נדירים באזורים אלו - אפילו המשאיות משתמשות בנהר כבדרך בין עירונית ראשית.
אומרים שהבירה יאקוטסק היא העיר השניה הקרה בעולם, אחרי נורילסק - למרות שהחורפים כאן קרים יותר. רוב הבנייה החדשה ניצבת על עמודים בכדי שתחתית הבניין לא יקפא בקרח.
זהו אחד המקומות הקרים ביותר על הפלנטה. אך הוא מתחמם בקצב של עד פי שלוש משאר העולם. הצלם אלקסיס פזומיאן מצלם את יערות השלג של יקוטיה.
יקוטיה היא רפובליקה רוסית במזרח סיביר. בחורף בעוד שהספינות שמגיעות לאזור נתקעות בקרח העבה של נהר לנה, המתמשך לאורך 4400 ק״מ, הופך מעבר הקרח לכביש הראשי של הרפובליקה. כיוון שכבישים ורכבות נדירים באזורים אלו - אפילו המשאיות משתמשות בנהר כבדרך בין עירונית ראשית.
אומרים שהבירה יאקוטסק היא העיר השניה הקרה בעולם, אחרי נורילסק - למרות שהחורפים כאן קרים יותר. רוב הבנייה החדשה ניצבת על עמודים בכדי שתחתית הבניין לא יקפא בקרח.
זהו אחד המקומות הקרים ביותר על הפלנטה. אך הוא מתחמם בקצב של עד פי שלוש משאר העולם. הצלם אלקסיס פזומיאן מצלם את יערות השלג של יקוטיה.
יקוטיה היא רפובליקה רוסית במזרח סיביר. בחורף בעוד שהספינות שמגיעות לאזור נתקעות בקרח העבה של נהר לנה, המתמשך לאורך 4400 ק״מ, הופך מעבר הקרח לכביש הראשי של הרפובליקה. כיוון שכבישים ורכבות נדירים באזורים אלו - אפילו המשאיות משתמשות בנהר כבדרך בין עירונית ראשית.
אומרים שהבירה יאקוטסק היא העיר השניה הקרה בעולם, אחרי נורילסק - למרות שהחורפים כאן קרים יותר. רוב הבנייה החדשה ניצבת על עמודים בכדי שתחתית הבניין לא יקפא בקרח.
צפצף פעם אחת ל״אמן״, פעמיים ל״הללויה״.
אלו ההוראות החדשות של כנסיית רוק למאמיניה. הכנסייה העצומה נמצאת בחוף וירג׳יניה, ארצות הברית. ביום רגיל יושבים באודיטוריום של יום ראשון כ5000 איש. עם התפשטות מגפת הקורונה נאלצו למצוא דרכים אחרים להמשיך את אורח חייהם. כפתרון החלו חברי הקהילה להיפגש במגרש חנייה ולהשאר במכוניות נוסח קולנוע דרייב-אין.
הלהקה והכומר עומדים על במת הופעות מחוץ לבניין. תחנת רדיו מקומית העניקה לכנסיה זמן אוויר בכדי לשדר את הדרשה לכל המכוניות.
הצלם מארק פיטרסון צילם את האירוע לפני שבועות ספורים.
צפצף פעם אחת ל״אמן״, פעמיים ל״הללויה״.
אלו ההוראות החדשות של כנסיית רוק למאמיניה. הכנסייה העצומה נמצאת בחוף וירג׳יניה, ארצות הברית. ביום רגיל יושבים באודיטוריום של יום ראשון כ5000 איש. עם התפשטות מגפת הקורונה נאלצו למצוא דרכים אחרים להמשיך את אורח חייהם. כפתרון החלו חברי הקהילה להיפגש במגרש חנייה ולהשאר במכוניות נוסח קולנוע דרייב-אין.
הלהקה והכומר עומדים על במת הופעות מחוץ לבניין. תחנת רדיו מקומית העניקה לכנסיה זמן אוויר בכדי לשדר את הדרשה לכל המכוניות.
הצלם מארק פיטרסון צילם את האירוע לפני שבועות ספורים.
צפצף פעם אחת ל״אמן״, פעמיים ל״הללויה״.
אלו ההוראות החדשות של כנסיית רוק למאמיניה. הכנסייה העצומה נמצאת בחוף וירג׳יניה, ארצות הברית. ביום רגיל יושבים באודיטוריום של יום ראשון כ5000 איש. עם התפשטות מגפת הקורונה נאלצו למצוא דרכים אחרים להמשיך את אורח חייהם. כפתרון החלו חברי הקהילה להיפגש במגרש חנייה ולהשאר במכוניות נוסח קולנוע דרייב-אין.
הלהקה והכומר עומדים על במת הופעות מחוץ לבניין. תחנת רדיו מקומית העניקה לכנסיה זמן אוויר בכדי לשדר את הדרשה לכל המכוניות.
הצלם מארק פיטרסון צילם את האירוע לפני שבועות ספורים.
צפצף פעם אחת ל״אמן״, פעמיים ל״הללויה״.
אלו ההוראות החדשות של כנסיית רוק למאמיניה. הכנסייה העצומה נמצאת בחוף וירג׳יניה, ארצות הברית. ביום רגיל יושבים באודיטוריום של יום ראשון כ5000 איש. עם התפשטות מגפת הקורונה נאלצו למצוא דרכים אחרים להמשיך את אורח חייהם. כפתרון החלו חברי הקהילה להיפגש במגרש חנייה ולהשאר במכוניות נוסח קולנוע דרייב-אין.
הלהקה והכומר עומדים על במת הופעות מחוץ לבניין. תחנת רדיו מקומית העניקה לכנסיה זמן אוויר בכדי לשדר את הדרשה לכל המכוניות.
הצלם מארק פיטרסון צילם את האירוע לפני שבועות ספורים.