ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
ג׳וני קאש מעולם לא בילה יותר מלילה אחד בבית הסוהר, אך הוא הפך לגיבור של אסירים בבתי כלא שמורים בארצות הברית עקב הנכונות שלו להקשיב להם על המציאות של חייהם.
שירו של קאש ״בלוז כלא פולסום״ הוא אולי השיר המזוהה ביותר עם פורעי החוק. ״יריתי באדם ברינו רק בכדי לצפות בו מת״ הוא מציג עצמו כרוצח חסר רחמים - אדם שרובנו היו שמחים שהיה מבלה את חייו מאחורי סורג ובריח. אך האמפתיה של קאש לפורעי החוק הלכה הרבה מעבר למילות השיר.
״לא משנה עד כמה נוראים מעשיהם של הנכנסים לבתי הכלא, הם לעולם לא במצב טוב יותר כאשר הם יוצאים״ אומר קאש בהתייחסותו לבעיית הכליאה. בתי הכלא הם חלק מסיפור הפשיעה אותו הם לכאורה מנסים למנוע.
באמריקה של שנות השישים היתה הבנה הדרגתית לחוסר יעילותם של מוסדות אלו. הם בסה״כ אימנו אסירים בכדי להיות פושעים. אחוז האסירים המשוחררים שחזרו לכלא היה גבוה בצורה לא רגילה, מבלי להביא בחשבון את הטראומה שבכליאה, חוסר ההזדמנויות למשתחררים מהכלא והסטיגמה החברתית כלפיהם.
כחלק מאמונתו הדתית הזדהה קאש עם הרעיון כי אדם יכול לכפר על מעשיו, ולכן ראוי לחמלה מצד החברה. הוא הזדהה עם חסרי המזל, אומר אחיו. קאש ניגן מאות קונצרטים בבתי הכלא ללא תשלום בכל רחבי המדינה. במהלך ביקורים אלו היה יושב עם האסירים ומקשיב לסיפורי האימה שלהם הכוללים אלימות, פגיעה על רקע מיני ורצח.
קאש תרם חלק מהכנסות אלבומיו לפרוייקטים לשיקום אסירים. בשנת 1972 העיד בסנאט וישב עם הנשיא ניקסון בניסיון לדחוף רפורמה בנושא.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
מיכאל קרליבך מצלם אמריקאים שכולם רואים, אך לא ממש שמים אליהם לב. אלו אינם מהגרים אך רבים יראו בהם כזרים בחברה בה הם חיים. אנו מוזמנים להשתמש בדימיון ולנחש מי הם. אין כוונה שנאהב אותם. ייתכן ונחייך אל מול חקיינים של אלביס פרסלי, או נתהה מי רוכש בגדים בחנות הרדנק בדרום קרולינה המוכרת גלימות של הקו-קלקס-קלן, דגלים עם צלב קרס ומוזיאון מקומי.
״לפני שנים רבות החלטתי להמנע מאותם דמויות שהקידום העצמי שלהם מבטיח יותר מדי תשומת לב עם מעט תוכן. רק רעש, המון רעש. אני מחפש משמעות בקצוות של המקומות. היכולת של צלמים רבים לתעד את הדמויות והארועים הממלאים את המדיה, לפעמים מקשה עלינו לראות ולהעריך את ההומור והעניין של מה שנמצא מול עיננו״.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
סולד - סדרה של 27 פורטרטים המציגה קורבנות של סחר בבני אדם בימים אלו בהולנד. הצילומים נלקחו בבתים ובמחסות שם מצאו נשים וגברים אלו מקלט זמני, בית, ואולי התחלה של חיים חדשים. הבגדים אותם הם לובשים הם לרוב רכושם היחיד.
הצילומים הם פרי של דו שיח בין הצלם ארנסט קופיאנס והקורבנות עצמם. חילוף רעיונות ושיח משותף הבא להראות את היופי והכח - ולא את הקורבניות.
״הגדרת הקורבן אינה מגדירה אותם. אלו אנשים, כמונו. אנשים שעברו דבר נורא. אנשים חזקים. לחיות את החוויות אותם חוו מצריך החלטיות ואופי. אלו אנשים עם תקוות, חלומות, ובשאיפה עתיד טוב יותר״ אומר ארנסט.
הדרישה היחידה היתה כי הצילומים יהיו אנונימיים בכדי להגן על המצולמים. הם עדיין תחת סכנה. המשטרה ומשרד המשפטים עדיין חוקרים את המקרים, ותשעים אחוז מהפושעים עוד לא נתפסו.
ארנסט עבד על פרויקט זה כשנתיים וחצי. הכל התחיל כאשר הופתע לגלות כי קיים בית מחסה לנפגעים של סחר בבני אדם באמסטרדם. לקח זמן עד שיכל לפגוש את האנשים המסתתרים שם, וזמן רב יותר לזכות באמונם. הסיפורים אותם גוללו מזוויעים, והיקף התופעה מעורר חלחלה. ארנסט מבקש להראות כי סחר בבני אדם אינה תופעה המתרחשת בעולם השלישי לכאורה, במקום רחוק. זוהי בעיה בינלאומית הקרובה לכל אחד מאיתנו באשר אנו חיים.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
רופאים בברצלונה מוציאים את חולי הקורונה לראות את הים.
צילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות לפני מספר ימים מציגים רופאות ואחים מבית החולים ״דל מר״ מוציאים חולים המאושפזים בעקבות הקורונה לטיול בחוף הים, בעודם שוכבים על מיטות האשפוז. הניסיון להפוך את חווית האשפוז להומנית יותר מגיע בעקבות שחרור בהגבלות הסגר וירידה במספר החולים במדינה שספגה את המגפה בצורה קשה ביותר.
בשיא הסגר נאסר על אנשים לצאת החוצה לעשות כושר, ועל הילדים נאסר לצאת מהבתים מכל סיבה שהיא. התמונה מגיעה כקונטרסט חיובי לאחר מראות קשים בהם בני משפחה לא יכלו להיפרד מיקיריהם המאושפזים -אלא דרך שיחת וידאו.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
מגזין הגרדיאן הבריטי יצא בסדרת צילומים המציגה את נפלאות המבנים של ברית המועצות. מטרקטורים המוצגים על עמודים למדרכות המתנשאות אל עבר הרקיע - ג׳ייסון גוויבו לא נכנע להסגר של הקורנה וטייל במנוע החיפוש של גוגל אחר המונומנטים ההזויים.
הצלם העביר שעות רבות מול המחשב כאשר חיפש בעזרת צילומי הרחוב של גוגל אחר פסלי הרחוב הללו - שלעוברים ושבים הגרים באזורם הם נטמעו בנוף ואינם מושכים עוד תשומת לב כלשהיא.
התעבורה הוא נושא השב ועולה ופסלים רבים. באחד נצפה מטוס סילון אשר שובל המנוע שלו נראה כעמוד בטון המתנשא מהקרקע. באחר נראה מסוק, או אוטובוס, מכוניות, רכבות, אוניות ומשאיות.
הסמלים הקומוניסטיים גם מתועדים במקומות רבים. פרופגנדה של סמלי המהפכה והקומוניזם העומדים בצד הדרך, כמו המעודדים את רצי המרתון הנאבקים במסלול חייהם.
הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאת פיול, הוצאה שהביאה בעבר ספרים המתעדים תחנות אוטובוס סובייטיות ותיעוד של קעקועים סובייטים. למרות שבספרים אלו הצילום נעשה על ידי הצלם ולא על ידי מצלמות הרחוב של גוגל.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
פלוריאן גרוליג הוא מעצב משחקים שמביים סרטי אנימציה, או אנימטור שמייצר משחקים. בסרטו ״במרחק״ ניסה פלוריאן האם הוא מסוגל ליצור מעורבות רגשית עם מצלמה נייחת המביטה ממרחק על סיטואציה. גרוליג השאיר את העלילה מעורפלת באופן מכוון בכדי לאפשר פרשנות גמישה של הצופה. המידע החסר לגבי העולם הסובב את הסרט נשאר כתעלומה.
רוב ההתרחשות בסרט מתרחשת מחוץ לנקודת המבט של המצלמה. אך עם כל הקשיים המכוונים האלו - הסרט שואב את הצופה לחוויה מהפנטת ומרתקת. האדם המתגורר בבית הופך להיות כל אחד, והמקום הופך להיות כל מקום.
משחק המחשב האחרון של פלוריאן - סיזיפוס - בו אתה מגלם את דמותו של סיזיפוס מגלגל את האבן במעלה ההר, מעביר אווירה דומה המרתקת את היוצר הזה.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
בקהילה הקוריאנית של קווינס, ניו יורק, יושבים גברים עם עיתונים ולוגמים קפה בקפיטריה תחת אורות פלורוסנט. פופ שוודי הוא לא ז׳אנר המוסיקה שהיית מצפה למצוא בכזו סביבה אך להקת אבבא מהדהדת בין הקירות. מאחורי מחיצה רוקדות נשים בתלבושות מנצנצות לצלילי הלהיטים.
זוהי קבוצת גמלאים, נשים זוהרות בגילאי שישים, שבעים, שמונים. ״המוסיקה מרפאת״ אומרת קיונג אוק לי, מנהיגת הלהקה.
״אני מתאמנת בבית״ אומרת צ׳א קיונג יון המתקשה לזכור את כל התנועות. ״כאשר אני רוקדת אני מאוד מפוקסת, חושבת על כל תנועה, שוכחת שאני בת 79״.
הקבוצה קיימת למעלה משלושים שנה ומתאמנת פעמיים בשבוע. בחודשים האחרונים הם מתאמנים באופן אינטנסיבי להופעה בנובמבר. הן מחליפות תלבושות מספר פעמים תוך כדי ההופעה ומקפידות שכל בגד יתאים לשיר אותו הן מבצעות.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
אורכה כמעט שני קילומטר - או מאתיים קרונות מסע. רכבת המדבר של מאוריטניה היא אחת מהארוכות והכבדות בעולם. הרכבת נבנתה ב1963 ונוסעת מדי יום בין מכרות הברזל ועד הים האטלנטי - מסע של קרוב לשמונה מאות קילומטר האורך כ13 שעות בכל כיוון. למרות שמטרתה העיקרית היא הובלת ברזל מהמכרות אל האוניות העוגנות מול החוף, כפריים רבים תופסים עליה טרמפ ליישובים נידחים באדמה הצחיחה.
הצלם האוסטרלי אדריאן גרין החל לחלום על לרכב על גבי רכבת זו לאחר ביקורו הראשון למאוריטניה בשנת 2015. לאחר שנים של התכוננות עשה מסע זה לבסוף.
לאחר המתנה של כ10 שעות בתחנת הרכבת, עלה הצלם עם ציוד צילום ושפע של מים. בכיוון מזרח קרונות המסע ריקים בעיקרם ורוב הנוסעים מנצלים זאת לרכב באוויר הפתוח. אדריאן חלק קרון עם משפחה שפרסה שטיח, התקינה תנור, ארון, ומיטה. ללא שרותים, ערמת חול בפינה היוותה תחליף לבני המשפחה.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
פטריק סמית הוא אומן, במאי - אך בעיקר אנימטור. הוא חבר האקדמיה לקולנוע אומנות ומדע. את ראשית דרכו העביר כצייר סקיצות באולפני וולט דיסני, ולאחר מכן לימד בסינגפור תחת הניהול האומנותי של אוליבר סטון.
סרטיו הוצגו בפסטיבלים הגדולים בעולם וגרפו פרסים רבים ומועמדויות לאוסקר. סמית הפיק עם האולפנים אוצם הכים את הסדרה ״ריק על ריק״ המביאה ראיונות עם גיבורי תרבות כסרטוני אנימציה.
בסרטו זוכה הפרסים ״חנות ממתקים״ מציג פטריק ביקורת סאטירית על התרבות שלנו ועל ההתמכרות החברתית לתרופות מרשם.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.
מראות אלו יעלו חיוך, אולי אפילו יעצרו אותנו בהליכה ויעוררו מחשבה. בובה של שועל, צילום של ישו, פסל מצרי או כדור פסיפס בסגנון גאודי - חפצים המונחים כמו אוצרות מאחורי מסך זכוכית - מזמינים את הצועדים ברחוב לתהות על הסיפור המסתתר מאחוריהם, או אולי על האינטימיות של אלו המתגוררים בבית.
הצלם ז׳אן לוק פייקסה שוטט במשך חודשים ברחובות בלגיה עם מצלמה בידו, תוהה על הסודות הקטנים המסתתרים בכל פינה.בתחילה ראה. ז׳אן את עירו כמקום אפרפר, אך בזכות צילומיו הופתע לגלות את הצבעוניות המסתתרת בפינות השונות.
ז׳אן עבר מצרפת לבלגיה בשנת 2013. כצלם עם למעלה מ15 שנות ניסיון בצילומי עיתונות לפני שעבר לעבוד על עבודות משל עצמו.