טרי גיליאם, במאי, תסריטאי, אנימטור, שחקן, וקומיקאי. מבין סרטיו הידועים יותר הם סאטי מונטי פייתון שהפכו למעמד קאלט, ברזיל, עלילות הבאון מינכאוזן, פישר קינג, 12 קופים, דון קישוט, ועוד.
גיליאם יליד ארה״ב, קיבל אזרחות בריטית וויתר על זו האמריקאית לפני שנים רבות.
סגנון האנימציה הייחודי של טרי גיליאם הפך להיות לסימן ההיכר של סדרת הסרטים בכיכובו, מונטי פייתון. הסרטון ״שעת סיפור״ הוא למעשה עריכה של שלוש מתוך עבודות האנימציה של גיליאם משנות השישים.
״אני מאוד רוצה לעודד סוג של פנטזיה, של קסם […] אני חושב שאנו חיים בעידן שבו מכים בנו בפטיש, מכריחים אותנו לחשוב שככה הוא העולם. כך אומרת הטלויזיה, כך אומרים כולם. אך לא זהו העולם. העולם הוא מיליון אפשרויות שונות״
טרי גיליאם, במאי, תסריטאי, אנימטור, שחקן, וקומיקאי. מבין סרטיו הידועים יותר הם סאטי מונטי פייתון שהפכו למעמד קאלט, ברזיל, עלילות הבאון מינכאוזן, פישר קינג, 12 קופים, דון קישוט, ועוד.
גיליאם יליד ארה״ב, קיבל אזרחות בריטית וויתר על זו האמריקאית לפני שנים רבות.
סגנון האנימציה הייחודי של טרי גיליאם הפך להיות לסימן ההיכר של סדרת הסרטים בכיכובו, מונטי פייתון. הסרטון ״שעת סיפור״ הוא למעשה עריכה של שלוש מתוך עבודות האנימציה של גיליאם משנות השישים.
״אני מאוד רוצה לעודד סוג של פנטזיה, של קסם […] אני חושב שאנו חיים בעידן שבו מכים בנו בפטיש, מכריחים אותנו לחשוב שככה הוא העולם. כך אומרת הטלויזיה, כך אומרים כולם. אך לא זהו העולם. העולם הוא מיליון אפשרויות שונות״
טרי גיליאם, במאי, תסריטאי, אנימטור, שחקן, וקומיקאי. מבין סרטיו הידועים יותר הם סאטי מונטי פייתון שהפכו למעמד קאלט, ברזיל, עלילות הבאון מינכאוזן, פישר קינג, 12 קופים, דון קישוט, ועוד.
גיליאם יליד ארה״ב, קיבל אזרחות בריטית וויתר על זו האמריקאית לפני שנים רבות.
סגנון האנימציה הייחודי של טרי גיליאם הפך להיות לסימן ההיכר של סדרת הסרטים בכיכובו, מונטי פייתון. הסרטון ״שעת סיפור״ הוא למעשה עריכה של שלוש מתוך עבודות האנימציה של גיליאם משנות השישים.
״אני מאוד רוצה לעודד סוג של פנטזיה, של קסם […] אני חושב שאנו חיים בעידן שבו מכים בנו בפטיש, מכריחים אותנו לחשוב שככה הוא העולם. כך אומרת הטלויזיה, כך אומרים כולם. אך לא זהו העולם. העולם הוא מיליון אפשרויות שונות״
טרי גיליאם, במאי, תסריטאי, אנימטור, שחקן, וקומיקאי. מבין סרטיו הידועים יותר הם סאטי מונטי פייתון שהפכו למעמד קאלט, ברזיל, עלילות הבאון מינכאוזן, פישר קינג, 12 קופים, דון קישוט, ועוד.
גיליאם יליד ארה״ב, קיבל אזרחות בריטית וויתר על זו האמריקאית לפני שנים רבות.
סגנון האנימציה הייחודי של טרי גיליאם הפך להיות לסימן ההיכר של סדרת הסרטים בכיכובו, מונטי פייתון. הסרטון ״שעת סיפור״ הוא למעשה עריכה של שלוש מתוך עבודות האנימציה של גיליאם משנות השישים.
״אני מאוד רוצה לעודד סוג של פנטזיה, של קסם […] אני חושב שאנו חיים בעידן שבו מכים בנו בפטיש, מכריחים אותנו לחשוב שככה הוא העולם. כך אומרת הטלויזיה, כך אומרים כולם. אך לא זהו העולם. העולם הוא מיליון אפשרויות שונות״
בשנת 1927 ביקש וולטר גרופיוס, מנהל בית הספר לאומנות באוהאוס, מתלמידו אריך קונסמולר שבדיוק הפך למורה, לצלם את בניין בית הספר.
אריך לימד את עצמו צילום בעודו לומד נגרות בבית הספר, וחזר בשביל ללמד ארכיטקטורה. הוא צילם למעלה מ300 תמונות של פנים הבניין, התלמידים והמורים. ביחד עם צילומי החוץ של לוסיה מוהולי - איפיינו הצילומים את איך שאנו היום תופסים את ״סצנת הבאוהאוס״ ששינתה את העולם באותם ימים.
הנאצים סגרו את מוסד הבאוהאוס בשנת 1933 כדי לפתור את העולם מאומנות דגנרטית לדבריהם. אריך שהיה גם בולשביק וגם יהודי מצא עצמו ללא עבודה וללא מדינה.
בתמונה, ליז בייאר בכסא ווסילי עוטה מסכת תאטרון שעיצב אוסקר שלמר.
בשנת 1927 ביקש וולטר גרופיוס, מנהל בית הספר לאומנות באוהאוס, מתלמידו אריך קונסמולר שבדיוק הפך למורה, לצלם את בניין בית הספר.
אריך לימד את עצמו צילום בעודו לומד נגרות בבית הספר, וחזר בשביל ללמד ארכיטקטורה. הוא צילם למעלה מ300 תמונות של פנים הבניין, התלמידים והמורים. ביחד עם צילומי החוץ של לוסיה מוהולי - איפיינו הצילומים את איך שאנו היום תופסים את ״סצנת הבאוהאוס״ ששינתה את העולם באותם ימים.
הנאצים סגרו את מוסד הבאוהאוס בשנת 1933 כדי לפתור את העולם מאומנות דגנרטית לדבריהם. אריך שהיה גם בולשביק וגם יהודי מצא עצמו ללא עבודה וללא מדינה.
בתמונה, ליז בייאר בכסא ווסילי עוטה מסכת תאטרון שעיצב אוסקר שלמר.
בשנת 1927 ביקש וולטר גרופיוס, מנהל בית הספר לאומנות באוהאוס, מתלמידו אריך קונסמולר שבדיוק הפך למורה, לצלם את בניין בית הספר.
אריך לימד את עצמו צילום בעודו לומד נגרות בבית הספר, וחזר בשביל ללמד ארכיטקטורה. הוא צילם למעלה מ300 תמונות של פנים הבניין, התלמידים והמורים. ביחד עם צילומי החוץ של לוסיה מוהולי - איפיינו הצילומים את איך שאנו היום תופסים את ״סצנת הבאוהאוס״ ששינתה את העולם באותם ימים.
הנאצים סגרו את מוסד הבאוהאוס בשנת 1933 כדי לפתור את העולם מאומנות דגנרטית לדבריהם. אריך שהיה גם בולשביק וגם יהודי מצא עצמו ללא עבודה וללא מדינה.
בתמונה, ליז בייאר בכסא ווסילי עוטה מסכת תאטרון שעיצב אוסקר שלמר.
בשנת 1927 ביקש וולטר גרופיוס, מנהל בית הספר לאומנות באוהאוס, מתלמידו אריך קונסמולר שבדיוק הפך למורה, לצלם את בניין בית הספר.
אריך לימד את עצמו צילום בעודו לומד נגרות בבית הספר, וחזר בשביל ללמד ארכיטקטורה. הוא צילם למעלה מ300 תמונות של פנים הבניין, התלמידים והמורים. ביחד עם צילומי החוץ של לוסיה מוהולי - איפיינו הצילומים את איך שאנו היום תופסים את ״סצנת הבאוהאוס״ ששינתה את העולם באותם ימים.
הנאצים סגרו את מוסד הבאוהאוס בשנת 1933 כדי לפתור את העולם מאומנות דגנרטית לדבריהם. אריך שהיה גם בולשביק וגם יהודי מצא עצמו ללא עבודה וללא מדינה.
בתמונה, ליז בייאר בכסא ווסילי עוטה מסכת תאטרון שעיצב אוסקר שלמר.
מכל התופעות שנזכור מהימים של הקורונה, שיחות הועידה עם אפליקציית זום יהיו בהחלט במקום גבוה ברשימה. זו הפעם הראשונה שרבים בעולם השתמשו אי פעם בשיחות וידאו מרובות משתתפים.
שיחות וידאו אינן דומות למפגש אמיתי ומביאות עימן אי-נוחיות מסוג שאיננו רגילים להתמודד איתן - למרות שצפיה באנשים על מסך זו פעילות שאנו עושים כבר עשרות רבות של שנים כחברה.
אולם סוג מסויים של בימאי קולנוע ואומנים עסקו רבות בפריים הזה שמציג בהייה במסך,ללא מצמוץ, ללא תנועה. לאחר צפייה בעבודתם - שיחת ועידת הזום הברה שתבצעו עם המשרד או עם המשפחה תראה כמו סרט אוונגארד.
שיחת ועידה שונה בעיקרה מצפייה בסרט בכך שגם הצופה הוא שחקן ובימאי של סרט משלו באותו הזמן. מדובר בסרט אחד ארוך, סטטי, עם טייק אחד - ואנו בכל השנים אומנו לצפות בסרטים מסוג אחר לחלוטין, תזזיתיים ודינמיים. אך ישנם בימאים שהפכו את המצלמה הסטטית להצהרה. אנדי וורהול הוא אולי המפורסם שבהם.
בסרטו ״שינה״ צילם וורהול אדם ישן במיטתו למעלה מחמש שעות. את מגדל האמפייר סטייט בניו יורק צילם במשך שעות רבות ברקע השקיעה שבועות לפני בניית מגדלי התאומים. הסרטים הוקרנו בקולנוע באורך מלא פעמים רבות. ב״פקטורי״ המפורסם היה וורהול מעמיד מצלמה על חצובה ומצלם את הבאים והולכים, ביניהם דניס הופר ולו ריד, במשך מספר דקות, יושבים ובוהים ישירות בעדשה. פעולה לא שונה בהרבה מאיך שאנו מעבירים את היום יום שלנו כעת.
מכל התופעות שנזכור מהימים של הקורונה, שיחות הועידה עם אפליקציית זום יהיו בהחלט במקום גבוה ברשימה. זו הפעם הראשונה שרבים בעולם השתמשו אי פעם בשיחות וידאו מרובות משתתפים.
שיחות וידאו אינן דומות למפגש אמיתי ומביאות עימן אי-נוחיות מסוג שאיננו רגילים להתמודד איתן - למרות שצפיה באנשים על מסך זו פעילות שאנו עושים כבר עשרות רבות של שנים כחברה.
אולם סוג מסויים של בימאי קולנוע ואומנים עסקו רבות בפריים הזה שמציג בהייה במסך,ללא מצמוץ, ללא תנועה. לאחר צפייה בעבודתם - שיחת ועידת הזום הברה שתבצעו עם המשרד או עם המשפחה תראה כמו סרט אוונגארד.
שיחת ועידה שונה בעיקרה מצפייה בסרט בכך שגם הצופה הוא שחקן ובימאי של סרט משלו באותו הזמן. מדובר בסרט אחד ארוך, סטטי, עם טייק אחד - ואנו בכל השנים אומנו לצפות בסרטים מסוג אחר לחלוטין, תזזיתיים ודינמיים. אך ישנם בימאים שהפכו את המצלמה הסטטית להצהרה. אנדי וורהול הוא אולי המפורסם שבהם.
בסרטו ״שינה״ צילם וורהול אדם ישן במיטתו למעלה מחמש שעות. את מגדל האמפייר סטייט בניו יורק צילם במשך שעות רבות ברקע השקיעה שבועות לפני בניית מגדלי התאומים. הסרטים הוקרנו בקולנוע באורך מלא פעמים רבות. ב״פקטורי״ המפורסם היה וורהול מעמיד מצלמה על חצובה ומצלם את הבאים והולכים, ביניהם דניס הופר ולו ריד, במשך מספר דקות, יושבים ובוהים ישירות בעדשה. פעולה לא שונה בהרבה מאיך שאנו מעבירים את היום יום שלנו כעת.
מכל התופעות שנזכור מהימים של הקורונה, שיחות הועידה עם אפליקציית זום יהיו בהחלט במקום גבוה ברשימה. זו הפעם הראשונה שרבים בעולם השתמשו אי פעם בשיחות וידאו מרובות משתתפים.
שיחות וידאו אינן דומות למפגש אמיתי ומביאות עימן אי-נוחיות מסוג שאיננו רגילים להתמודד איתן - למרות שצפיה באנשים על מסך זו פעילות שאנו עושים כבר עשרות רבות של שנים כחברה.
אולם סוג מסויים של בימאי קולנוע ואומנים עסקו רבות בפריים הזה שמציג בהייה במסך,ללא מצמוץ, ללא תנועה. לאחר צפייה בעבודתם - שיחת ועידת הזום הברה שתבצעו עם המשרד או עם המשפחה תראה כמו סרט אוונגארד.
שיחת ועידה שונה בעיקרה מצפייה בסרט בכך שגם הצופה הוא שחקן ובימאי של סרט משלו באותו הזמן. מדובר בסרט אחד ארוך, סטטי, עם טייק אחד - ואנו בכל השנים אומנו לצפות בסרטים מסוג אחר לחלוטין, תזזיתיים ודינמיים. אך ישנם בימאים שהפכו את המצלמה הסטטית להצהרה. אנדי וורהול הוא אולי המפורסם שבהם.
בסרטו ״שינה״ צילם וורהול אדם ישן במיטתו למעלה מחמש שעות. את מגדל האמפייר סטייט בניו יורק צילם במשך שעות רבות ברקע השקיעה שבועות לפני בניית מגדלי התאומים. הסרטים הוקרנו בקולנוע באורך מלא פעמים רבות. ב״פקטורי״ המפורסם היה וורהול מעמיד מצלמה על חצובה ומצלם את הבאים והולכים, ביניהם דניס הופר ולו ריד, במשך מספר דקות, יושבים ובוהים ישירות בעדשה. פעולה לא שונה בהרבה מאיך שאנו מעבירים את היום יום שלנו כעת.
מכל התופעות שנזכור מהימים של הקורונה, שיחות הועידה עם אפליקציית זום יהיו בהחלט במקום גבוה ברשימה. זו הפעם הראשונה שרבים בעולם השתמשו אי פעם בשיחות וידאו מרובות משתתפים.
שיחות וידאו אינן דומות למפגש אמיתי ומביאות עימן אי-נוחיות מסוג שאיננו רגילים להתמודד איתן - למרות שצפיה באנשים על מסך זו פעילות שאנו עושים כבר עשרות רבות של שנים כחברה.
אולם סוג מסויים של בימאי קולנוע ואומנים עסקו רבות בפריים הזה שמציג בהייה במסך,ללא מצמוץ, ללא תנועה. לאחר צפייה בעבודתם - שיחת ועידת הזום הברה שתבצעו עם המשרד או עם המשפחה תראה כמו סרט אוונגארד.
שיחת ועידה שונה בעיקרה מצפייה בסרט בכך שגם הצופה הוא שחקן ובימאי של סרט משלו באותו הזמן. מדובר בסרט אחד ארוך, סטטי, עם טייק אחד - ואנו בכל השנים אומנו לצפות בסרטים מסוג אחר לחלוטין, תזזיתיים ודינמיים. אך ישנם בימאים שהפכו את המצלמה הסטטית להצהרה. אנדי וורהול הוא אולי המפורסם שבהם.
בסרטו ״שינה״ צילם וורהול אדם ישן במיטתו למעלה מחמש שעות. את מגדל האמפייר סטייט בניו יורק צילם במשך שעות רבות ברקע השקיעה שבועות לפני בניית מגדלי התאומים. הסרטים הוקרנו בקולנוע באורך מלא פעמים רבות. ב״פקטורי״ המפורסם היה וורהול מעמיד מצלמה על חצובה ומצלם את הבאים והולכים, ביניהם דניס הופר ולו ריד, במשך מספר דקות, יושבים ובוהים ישירות בעדשה. פעולה לא שונה בהרבה מאיך שאנו מעבירים את היום יום שלנו כעת.
אזור פולטובה הוא אחד המקומות המסתוריים והפחות מוכרים באוקראינה. התרבות, המיתולוגיה, הארכיטקטורה והאמונות הדתיות מקורן במיזוג בין מזרח אירופה לאסיה (מונגוליה, טורקיה..), בין פגאניות, הכנסיה האורתודוקסית והאיסלם.
סופרים ידועים ומשוררים כמו ניקולאי גוגול, אלכסנדר פושקין ואחרים כתבו על פולטובה - ורבים מהם התגוררו שם. יש שאומרים שמרגריטה של מיכאיל בולגקוב מבוססת על אחת מהמכשפות של פולטובה.
המקומיים מזהירים שמי שנשאר שם זמן רב מדי אינו יכול לעזוב - כאילו ישנו שער בלתי נראה הנסגר לאחר זמן מה ומי שבא להציץ נשאר לכל חייו.
בצילום נראה ולריה - מומחה לבובות. הוא מייצר בובות הדומות יותר לפסלים קונספטואלים. לכל אחת סיפור ומשמעות משלה. ולריה הוא גם בעל אוסף של בובות יפניות עתיקות אותן הוא משפץ. זהו אחד האוספים הגדולים ביותר באירופה. הוא חי מוקף ביצירותיו ומתקשה למכור אותן כיוון שאינו מסוגל להיפרד מהן.
אזור פולטובה הוא אחד המקומות המסתוריים והפחות מוכרים באוקראינה. התרבות, המיתולוגיה, הארכיטקטורה והאמונות הדתיות מקורן במיזוג בין מזרח אירופה לאסיה (מונגוליה, טורקיה..), בין פגאניות, הכנסיה האורתודוקסית והאיסלם.
סופרים ידועים ומשוררים כמו ניקולאי גוגול, אלכסנדר פושקין ואחרים כתבו על פולטובה - ורבים מהם התגוררו שם. יש שאומרים שמרגריטה של מיכאיל בולגקוב מבוססת על אחת מהמכשפות של פולטובה.
המקומיים מזהירים שמי שנשאר שם זמן רב מדי אינו יכול לעזוב - כאילו ישנו שער בלתי נראה הנסגר לאחר זמן מה ומי שבא להציץ נשאר לכל חייו.
בצילום נראה ולריה - מומחה לבובות. הוא מייצר בובות הדומות יותר לפסלים קונספטואלים. לכל אחת סיפור ומשמעות משלה. ולריה הוא גם בעל אוסף של בובות יפניות עתיקות אותן הוא משפץ. זהו אחד האוספים הגדולים ביותר באירופה. הוא חי מוקף ביצירותיו ומתקשה למכור אותן כיוון שאינו מסוגל להיפרד מהן.
אזור פולטובה הוא אחד המקומות המסתוריים והפחות מוכרים באוקראינה. התרבות, המיתולוגיה, הארכיטקטורה והאמונות הדתיות מקורן במיזוג בין מזרח אירופה לאסיה (מונגוליה, טורקיה..), בין פגאניות, הכנסיה האורתודוקסית והאיסלם.
סופרים ידועים ומשוררים כמו ניקולאי גוגול, אלכסנדר פושקין ואחרים כתבו על פולטובה - ורבים מהם התגוררו שם. יש שאומרים שמרגריטה של מיכאיל בולגקוב מבוססת על אחת מהמכשפות של פולטובה.
המקומיים מזהירים שמי שנשאר שם זמן רב מדי אינו יכול לעזוב - כאילו ישנו שער בלתי נראה הנסגר לאחר זמן מה ומי שבא להציץ נשאר לכל חייו.
בצילום נראה ולריה - מומחה לבובות. הוא מייצר בובות הדומות יותר לפסלים קונספטואלים. לכל אחת סיפור ומשמעות משלה. ולריה הוא גם בעל אוסף של בובות יפניות עתיקות אותן הוא משפץ. זהו אחד האוספים הגדולים ביותר באירופה. הוא חי מוקף ביצירותיו ומתקשה למכור אותן כיוון שאינו מסוגל להיפרד מהן.
אזור פולטובה הוא אחד המקומות המסתוריים והפחות מוכרים באוקראינה. התרבות, המיתולוגיה, הארכיטקטורה והאמונות הדתיות מקורן במיזוג בין מזרח אירופה לאסיה (מונגוליה, טורקיה..), בין פגאניות, הכנסיה האורתודוקסית והאיסלם.
סופרים ידועים ומשוררים כמו ניקולאי גוגול, אלכסנדר פושקין ואחרים כתבו על פולטובה - ורבים מהם התגוררו שם. יש שאומרים שמרגריטה של מיכאיל בולגקוב מבוססת על אחת מהמכשפות של פולטובה.
המקומיים מזהירים שמי שנשאר שם זמן רב מדי אינו יכול לעזוב - כאילו ישנו שער בלתי נראה הנסגר לאחר זמן מה ומי שבא להציץ נשאר לכל חייו.
בצילום נראה ולריה - מומחה לבובות. הוא מייצר בובות הדומות יותר לפסלים קונספטואלים. לכל אחת סיפור ומשמעות משלה. ולריה הוא גם בעל אוסף של בובות יפניות עתיקות אותן הוא משפץ. זהו אחד האוספים הגדולים ביותר באירופה. הוא חי מוקף ביצירותיו ומתקשה למכור אותן כיוון שאינו מסוגל להיפרד מהן.
״ליצור משהו מכלום זו אחת התחושות הגדולות שיש, ואני מאחל אותה לכולם. זה גן עדן״ אמר פרינס בראיון.
בשנת 1977 הצלם רוברט וויטמן התבקש לצלם מוזיקאי לא ידוע, בן 19, בשם פרינס רוג׳רס נלסון. ״שמעתי שיר דמו שלו על קלטת וזה סקרן אותי״. במהלך הימים הבאים צילם נלסון את פרינס בעיר מיניאפוליס, ברחובות, בחניונים, ובאולם המוסיקה המפורסם של העיר. הוא היה הצלם המקצועי הראשון לצלם אותו.
בסופו של עניין צילומים אלו עזרו לפרינס לחתום חוזה עם חברת וורנר-ברדרס. השיר הראשון יצא בשנת 1978 והוקלט באולפנים בקליפורניה בדיוק מול גשר הזהב. השיר הופק, אורגן, נכתב, והולחן על ידי פרינס, וציין את ההתחלתה של קריירה של הכוכב העולה - אדם שמהרגע הראשון החזיק בכל החוטים היצירתיים של עבודתו.
״ליצור משהו מכלום זו אחת התחושות הגדולות שיש, ואני מאחל אותה לכולם. זה גן עדן״ אמר פרינס בראיון.
בשנת 1977 הצלם רוברט וויטמן התבקש לצלם מוזיקאי לא ידוע, בן 19, בשם פרינס רוג׳רס נלסון. ״שמעתי שיר דמו שלו על קלטת וזה סקרן אותי״. במהלך הימים הבאים צילם נלסון את פרינס בעיר מיניאפוליס, ברחובות, בחניונים, ובאולם המוסיקה המפורסם של העיר. הוא היה הצלם המקצועי הראשון לצלם אותו.
בסופו של עניין צילומים אלו עזרו לפרינס לחתום חוזה עם חברת וורנר-ברדרס. השיר הראשון יצא בשנת 1978 והוקלט באולפנים בקליפורניה בדיוק מול גשר הזהב. השיר הופק, אורגן, נכתב, והולחן על ידי פרינס, וציין את ההתחלתה של קריירה של הכוכב העולה - אדם שמהרגע הראשון החזיק בכל החוטים היצירתיים של עבודתו.
״ליצור משהו מכלום זו אחת התחושות הגדולות שיש, ואני מאחל אותה לכולם. זה גן עדן״ אמר פרינס בראיון.
בשנת 1977 הצלם רוברט וויטמן התבקש לצלם מוזיקאי לא ידוע, בן 19, בשם פרינס רוג׳רס נלסון. ״שמעתי שיר דמו שלו על קלטת וזה סקרן אותי״. במהלך הימים הבאים צילם נלסון את פרינס בעיר מיניאפוליס, ברחובות, בחניונים, ובאולם המוסיקה המפורסם של העיר. הוא היה הצלם המקצועי הראשון לצלם אותו.
בסופו של עניין צילומים אלו עזרו לפרינס לחתום חוזה עם חברת וורנר-ברדרס. השיר הראשון יצא בשנת 1978 והוקלט באולפנים בקליפורניה בדיוק מול גשר הזהב. השיר הופק, אורגן, נכתב, והולחן על ידי פרינס, וציין את ההתחלתה של קריירה של הכוכב העולה - אדם שמהרגע הראשון החזיק בכל החוטים היצירתיים של עבודתו.
״ליצור משהו מכלום זו אחת התחושות הגדולות שיש, ואני מאחל אותה לכולם. זה גן עדן״ אמר פרינס בראיון.
בשנת 1977 הצלם רוברט וויטמן התבקש לצלם מוזיקאי לא ידוע, בן 19, בשם פרינס רוג׳רס נלסון. ״שמעתי שיר דמו שלו על קלטת וזה סקרן אותי״. במהלך הימים הבאים צילם נלסון את פרינס בעיר מיניאפוליס, ברחובות, בחניונים, ובאולם המוסיקה המפורסם של העיר. הוא היה הצלם המקצועי הראשון לצלם אותו.
בסופו של עניין צילומים אלו עזרו לפרינס לחתום חוזה עם חברת וורנר-ברדרס. השיר הראשון יצא בשנת 1978 והוקלט באולפנים בקליפורניה בדיוק מול גשר הזהב. השיר הופק, אורגן, נכתב, והולחן על ידי פרינס, וציין את ההתחלתה של קריירה של הכוכב העולה - אדם שמהרגע הראשון החזיק בכל החוטים היצירתיים של עבודתו.
בניין קופאן בסאו פאולו, ברזיל, נראה בצורתו כמו גל. מבנה בטון עצום עם 1160 דירות, כ5000 דיירים - הוא מבנה המגורים הגדול ביותר בכל דרום אמריקה. לבניין יש מיקוד רק משלו. הוא נבנה כסוג של ניסוי חברתי בשנות החמישים.
הבניין הוא חלומו של הארכיטקט אוסקר נימר, שרצה לבנות מגורים מתאימים לכל שכבות האוכלוסיה של המדינה. הוא הצליח. בבניין מתגוררים אומנים, איילי הון, ומשרתים. הדירות משתנות בגודלן בין 90 מטר רבוע ועד למעלה מקילומטר רבוע.
כמו הארכיטקט, רוב הדיירים נוטים לצד השמאלי של הקשת הפוליטית. בכל ערב כולם יוצאים לחלונות ומכים בעוצמה עם סירים ומחבתות כמחאה על התנהלות הממשלה בטיפול במגפה.
אפונסו סלסו הוא מנהל הבניין. הדיירים קוראים לו ״ראש העיר״. מהיום הראשון של ההתפרצות הוא סגר מיד את הגג, שם התקהלו בכל יום מאות בני אדם שיצאו לטייל. משטר הניקיון התגבר, ומאה העובדים רצים לנקות את המעלית בכל פעם שהם רואים במצלמת האבטחה שנגעו במראה ללא כפפות.
רבים טענו שהוא מגזים, אך היום קוראים לו גאון. עד עתה לא היה ולו מקרה אחד בתוך הבניין.
בניין קופאן בסאו פאולו, ברזיל, נראה בצורתו כמו גל. מבנה בטון עצום עם 1160 דירות, כ5000 דיירים - הוא מבנה המגורים הגדול ביותר בכל דרום אמריקה. לבניין יש מיקוד רק משלו. הוא נבנה כסוג של ניסוי חברתי בשנות החמישים.
הבניין הוא חלומו של הארכיטקט אוסקר נימר, שרצה לבנות מגורים מתאימים לכל שכבות האוכלוסיה של המדינה. הוא הצליח. בבניין מתגוררים אומנים, איילי הון, ומשרתים. הדירות משתנות בגודלן בין 90 מטר רבוע ועד למעלה מקילומטר רבוע.
כמו הארכיטקט, רוב הדיירים נוטים לצד השמאלי של הקשת הפוליטית. בכל ערב כולם יוצאים לחלונות ומכים בעוצמה עם סירים ומחבתות כמחאה על התנהלות הממשלה בטיפול במגפה.
אפונסו סלסו הוא מנהל הבניין. הדיירים קוראים לו ״ראש העיר״. מהיום הראשון של ההתפרצות הוא סגר מיד את הגג, שם התקהלו בכל יום מאות בני אדם שיצאו לטייל. משטר הניקיון התגבר, ומאה העובדים רצים לנקות את המעלית בכל פעם שהם רואים במצלמת האבטחה שנגעו במראה ללא כפפות.
רבים טענו שהוא מגזים, אך היום קוראים לו גאון. עד עתה לא היה ולו מקרה אחד בתוך הבניין.
בניין קופאן בסאו פאולו, ברזיל, נראה בצורתו כמו גל. מבנה בטון עצום עם 1160 דירות, כ5000 דיירים - הוא מבנה המגורים הגדול ביותר בכל דרום אמריקה. לבניין יש מיקוד רק משלו. הוא נבנה כסוג של ניסוי חברתי בשנות החמישים.
הבניין הוא חלומו של הארכיטקט אוסקר נימר, שרצה לבנות מגורים מתאימים לכל שכבות האוכלוסיה של המדינה. הוא הצליח. בבניין מתגוררים אומנים, איילי הון, ומשרתים. הדירות משתנות בגודלן בין 90 מטר רבוע ועד למעלה מקילומטר רבוע.
כמו הארכיטקט, רוב הדיירים נוטים לצד השמאלי של הקשת הפוליטית. בכל ערב כולם יוצאים לחלונות ומכים בעוצמה עם סירים ומחבתות כמחאה על התנהלות הממשלה בטיפול במגפה.
אפונסו סלסו הוא מנהל הבניין. הדיירים קוראים לו ״ראש העיר״. מהיום הראשון של ההתפרצות הוא סגר מיד את הגג, שם התקהלו בכל יום מאות בני אדם שיצאו לטייל. משטר הניקיון התגבר, ומאה העובדים רצים לנקות את המעלית בכל פעם שהם רואים במצלמת האבטחה שנגעו במראה ללא כפפות.
רבים טענו שהוא מגזים, אך היום קוראים לו גאון. עד עתה לא היה ולו מקרה אחד בתוך הבניין.
בניין קופאן בסאו פאולו, ברזיל, נראה בצורתו כמו גל. מבנה בטון עצום עם 1160 דירות, כ5000 דיירים - הוא מבנה המגורים הגדול ביותר בכל דרום אמריקה. לבניין יש מיקוד רק משלו. הוא נבנה כסוג של ניסוי חברתי בשנות החמישים.
הבניין הוא חלומו של הארכיטקט אוסקר נימר, שרצה לבנות מגורים מתאימים לכל שכבות האוכלוסיה של המדינה. הוא הצליח. בבניין מתגוררים אומנים, איילי הון, ומשרתים. הדירות משתנות בגודלן בין 90 מטר רבוע ועד למעלה מקילומטר רבוע.
כמו הארכיטקט, רוב הדיירים נוטים לצד השמאלי של הקשת הפוליטית. בכל ערב כולם יוצאים לחלונות ומכים בעוצמה עם סירים ומחבתות כמחאה על התנהלות הממשלה בטיפול במגפה.
אפונסו סלסו הוא מנהל הבניין. הדיירים קוראים לו ״ראש העיר״. מהיום הראשון של ההתפרצות הוא סגר מיד את הגג, שם התקהלו בכל יום מאות בני אדם שיצאו לטייל. משטר הניקיון התגבר, ומאה העובדים רצים לנקות את המעלית בכל פעם שהם רואים במצלמת האבטחה שנגעו במראה ללא כפפות.
רבים טענו שהוא מגזים, אך היום קוראים לו גאון. עד עתה לא היה ולו מקרה אחד בתוך הבניין.
עלי קור פרצה את דרכה כבימאית מצליחה בעזרת תיק עבודות מרשים של פרומואים ופרסומות זוכות פרסים. בשבועות אלו היא חוזרת עם מספר עבודות מרשימות הכוללות בין השאר קומדיית פורנו.
עלי עסוקה בין השאר בניגון בנבל, עיצוב הלבשה תחתונה, צילומי רחוב והיסטוריה של האומנות. עם כשרונות כאלו יכלה לקחת מספר רב של מסלולים אך עלי התאהבה בתפקיד הבימאית מגיל צעיר מאוד.
עלי עסוקה בכל הנושאים הפמיניסטים, ומסרבת לביים בימוי ״נשי סטריאוטיפי״, מסלול שהוביל אותה לבימוי פרסומות ספורט של חברות כמו נייקי.
עלי קור פרצה את דרכה כבימאית מצליחה בעזרת תיק עבודות מרשים של פרומואים ופרסומות זוכות פרסים. בשבועות אלו היא חוזרת עם מספר עבודות מרשימות הכוללות בין השאר קומדיית פורנו.
עלי עסוקה בין השאר בניגון בנבל, עיצוב הלבשה תחתונה, צילומי רחוב והיסטוריה של האומנות. עם כשרונות כאלו יכלה לקחת מספר רב של מסלולים אך עלי התאהבה בתפקיד הבימאית מגיל צעיר מאוד.
עלי עסוקה בכל הנושאים הפמיניסטים, ומסרבת לביים בימוי ״נשי סטריאוטיפי״, מסלול שהוביל אותה לבימוי פרסומות ספורט של חברות כמו נייקי.
עלי קור פרצה את דרכה כבימאית מצליחה בעזרת תיק עבודות מרשים של פרומואים ופרסומות זוכות פרסים. בשבועות אלו היא חוזרת עם מספר עבודות מרשימות הכוללות בין השאר קומדיית פורנו.
עלי עסוקה בין השאר בניגון בנבל, עיצוב הלבשה תחתונה, צילומי רחוב והיסטוריה של האומנות. עם כשרונות כאלו יכלה לקחת מספר רב של מסלולים אך עלי התאהבה בתפקיד הבימאית מגיל צעיר מאוד.
עלי עסוקה בכל הנושאים הפמיניסטים, ומסרבת לביים בימוי ״נשי סטריאוטיפי״, מסלול שהוביל אותה לבימוי פרסומות ספורט של חברות כמו נייקי.
עלי קור פרצה את דרכה כבימאית מצליחה בעזרת תיק עבודות מרשים של פרומואים ופרסומות זוכות פרסים. בשבועות אלו היא חוזרת עם מספר עבודות מרשימות הכוללות בין השאר קומדיית פורנו.
עלי עסוקה בין השאר בניגון בנבל, עיצוב הלבשה תחתונה, צילומי רחוב והיסטוריה של האומנות. עם כשרונות כאלו יכלה לקחת מספר רב של מסלולים אך עלי התאהבה בתפקיד הבימאית מגיל צעיר מאוד.
עלי עסוקה בכל הנושאים הפמיניסטים, ומסרבת לביים בימוי ״נשי סטריאוטיפי״, מסלול שהוביל אותה לבימוי פרסומות ספורט של חברות כמו נייקי.
אין דבר יותר איטלקי מפסטה. היא חלק יסודי בהיסטוריה הקולינרית של המדינה. לכל מקום שהיגרו האיטלקים הם הביאו את הפסטה ביחד איתם. עד כדי כך שרבים מתייחסים לפסטה כמאכל בין לאומי בימינו.
במיליה ״לגניה״ היתה בשימוש בתקופה הרומאית, וציינה נודלס מחיטת דורום דומה לאותה הפסטה אותה אנו מכירים היום. אך הם לא הרתיחו אותה במים אלא אפו בתנור, ולכן קשה להתייחס אליה כמקור המאכל.
המילה ״מקרוני״ מייצגת לישה אינטנסיבית שהתאימה לעבודת ההכנה לפני שנים רבות. אך לא ממש יודעים כיצד הוגשו צלחות מקרוני אלו. מתכונים רבים מציינים צימוקים וקינמון שאולי מעידים על מקורות מזרח תיכונים. אך עדיין ניתן להתייחס לסיציליה כנקודת התחלה משמעותית.
בשנת 1300 פסטה יבשה היתה מאוד מקובלת כמאכל שהתאים למסעות ארוכים על ספינות. אולי לכן התפזרה במהירות ברחבי הגלובוס. אך הקפיצה הבאה היתה רק במאה ה-19 כאשר פגשה הפסטה את העגבניות. העגבניות הראשונות הובאו לאירופה מהעולם החדש בימי הרנסנס - אך לקח זמן רב עד שהתייחסו אליהן כדבר הראוי לאכילה.
למעשה עד אמצע המאה העשרים חידת עשיית הפסטה נותרה מיסתורית, והבי-בי-סי אף פרסמו כתבה לכבוד 1 באפריל שילדים קוטפים פסטה מעצי פסטה, שעוררה תהיות רבות.
אין דבר יותר איטלקי מפסטה. היא חלק יסודי בהיסטוריה הקולינרית של המדינה. לכל מקום שהיגרו האיטלקים הם הביאו את הפסטה ביחד איתם. עד כדי כך שרבים מתייחסים לפסטה כמאכל בין לאומי בימינו.
במיליה ״לגניה״ היתה בשימוש בתקופה הרומאית, וציינה נודלס מחיטת דורום דומה לאותה הפסטה אותה אנו מכירים היום. אך הם לא הרתיחו אותה במים אלא אפו בתנור, ולכן קשה להתייחס אליה כמקור המאכל.
המילה ״מקרוני״ מייצגת לישה אינטנסיבית שהתאימה לעבודת ההכנה לפני שנים רבות. אך לא ממש יודעים כיצד הוגשו צלחות מקרוני אלו. מתכונים רבים מציינים צימוקים וקינמון שאולי מעידים על מקורות מזרח תיכונים. אך עדיין ניתן להתייחס לסיציליה כנקודת התחלה משמעותית.
בשנת 1300 פסטה יבשה היתה מאוד מקובלת כמאכל שהתאים למסעות ארוכים על ספינות. אולי לכן התפזרה במהירות ברחבי הגלובוס. אך הקפיצה הבאה היתה רק במאה ה-19 כאשר פגשה הפסטה את העגבניות. העגבניות הראשונות הובאו לאירופה מהעולם החדש בימי הרנסנס - אך לקח זמן רב עד שהתייחסו אליהן כדבר הראוי לאכילה.
למעשה עד אמצע המאה העשרים חידת עשיית הפסטה נותרה מיסתורית, והבי-בי-סי אף פרסמו כתבה לכבוד 1 באפריל שילדים קוטפים פסטה מעצי פסטה, שעוררה תהיות רבות.
אין דבר יותר איטלקי מפסטה. היא חלק יסודי בהיסטוריה הקולינרית של המדינה. לכל מקום שהיגרו האיטלקים הם הביאו את הפסטה ביחד איתם. עד כדי כך שרבים מתייחסים לפסטה כמאכל בין לאומי בימינו.
במיליה ״לגניה״ היתה בשימוש בתקופה הרומאית, וציינה נודלס מחיטת דורום דומה לאותה הפסטה אותה אנו מכירים היום. אך הם לא הרתיחו אותה במים אלא אפו בתנור, ולכן קשה להתייחס אליה כמקור המאכל.
המילה ״מקרוני״ מייצגת לישה אינטנסיבית שהתאימה לעבודת ההכנה לפני שנים רבות. אך לא ממש יודעים כיצד הוגשו צלחות מקרוני אלו. מתכונים רבים מציינים צימוקים וקינמון שאולי מעידים על מקורות מזרח תיכונים. אך עדיין ניתן להתייחס לסיציליה כנקודת התחלה משמעותית.
בשנת 1300 פסטה יבשה היתה מאוד מקובלת כמאכל שהתאים למסעות ארוכים על ספינות. אולי לכן התפזרה במהירות ברחבי הגלובוס. אך הקפיצה הבאה היתה רק במאה ה-19 כאשר פגשה הפסטה את העגבניות. העגבניות הראשונות הובאו לאירופה מהעולם החדש בימי הרנסנס - אך לקח זמן רב עד שהתייחסו אליהן כדבר הראוי לאכילה.
למעשה עד אמצע המאה העשרים חידת עשיית הפסטה נותרה מיסתורית, והבי-בי-סי אף פרסמו כתבה לכבוד 1 באפריל שילדים קוטפים פסטה מעצי פסטה, שעוררה תהיות רבות.
אין דבר יותר איטלקי מפסטה. היא חלק יסודי בהיסטוריה הקולינרית של המדינה. לכל מקום שהיגרו האיטלקים הם הביאו את הפסטה ביחד איתם. עד כדי כך שרבים מתייחסים לפסטה כמאכל בין לאומי בימינו.
במיליה ״לגניה״ היתה בשימוש בתקופה הרומאית, וציינה נודלס מחיטת דורום דומה לאותה הפסטה אותה אנו מכירים היום. אך הם לא הרתיחו אותה במים אלא אפו בתנור, ולכן קשה להתייחס אליה כמקור המאכל.
המילה ״מקרוני״ מייצגת לישה אינטנסיבית שהתאימה לעבודת ההכנה לפני שנים רבות. אך לא ממש יודעים כיצד הוגשו צלחות מקרוני אלו. מתכונים רבים מציינים צימוקים וקינמון שאולי מעידים על מקורות מזרח תיכונים. אך עדיין ניתן להתייחס לסיציליה כנקודת התחלה משמעותית.
בשנת 1300 פסטה יבשה היתה מאוד מקובלת כמאכל שהתאים למסעות ארוכים על ספינות. אולי לכן התפזרה במהירות ברחבי הגלובוס. אך הקפיצה הבאה היתה רק במאה ה-19 כאשר פגשה הפסטה את העגבניות. העגבניות הראשונות הובאו לאירופה מהעולם החדש בימי הרנסנס - אך לקח זמן רב עד שהתייחסו אליהן כדבר הראוי לאכילה.
למעשה עד אמצע המאה העשרים חידת עשיית הפסטה נותרה מיסתורית, והבי-בי-סי אף פרסמו כתבה לכבוד 1 באפריל שילדים קוטפים פסטה מעצי פסטה, שעוררה תהיות רבות.
הפירמידה הגדולה של גיזה, המגדל הנטוי של פיזה, הכותל המערבי - אתרים אלו ואחרים ברחבי העולם לרוב עמוסים תיירים, רוכלים ומדריכים לעייפה. אך בשבועות האחרונים של הסגר העולמי עקב מגפת הקורונה, גם הם נסגרו לקהל הרחב. המקום המבקרים הרגילים מאוכלסים אתרים היסטוריים אלו על ידי עובדי עירייה העסוקים בחיטוי וניקוי יסודיים. לרוב עטויים במסכות פנים, כפפות וחליפות מגן - עבודתם היא לשטוף מבנים אלו בזרמי מים חזקים ולרסס בחומרי חיטוי ייעודיים.
עובדי סניטריה רגישים למחלות גם בימים כתיקונם - וכעת זה נכון עוד יותר. לצד עובדי מערכת הבריאות, הם בהחלט חלק מהעובדים הנחוצים בקו הראשון המתמודד עם המגפה.
בסדרת צילומים של אטלס אובסקורה נראים העובדים מנקים בין השאר את הטאג׳ מאהאל, את הספריה הלאומית באתונה, הטירה המלכותית באינדונזיה, המנזר הכחול באיסטנבול, ועוד.
הפירמידה הגדולה של גיזה, המגדל הנטוי של פיזה, הכותל המערבי - אתרים אלו ואחרים ברחבי העולם לרוב עמוסים תיירים, רוכלים ומדריכים לעייפה. אך בשבועות האחרונים של הסגר העולמי עקב מגפת הקורונה, גם הם נסגרו לקהל הרחב. המקום המבקרים הרגילים מאוכלסים אתרים היסטוריים אלו על ידי עובדי עירייה העסוקים בחיטוי וניקוי יסודיים. לרוב עטויים במסכות פנים, כפפות וחליפות מגן - עבודתם היא לשטוף מבנים אלו בזרמי מים חזקים ולרסס בחומרי חיטוי ייעודיים.
עובדי סניטריה רגישים למחלות גם בימים כתיקונם - וכעת זה נכון עוד יותר. לצד עובדי מערכת הבריאות, הם בהחלט חלק מהעובדים הנחוצים בקו הראשון המתמודד עם המגפה.
בסדרת צילומים של אטלס אובסקורה נראים העובדים מנקים בין השאר את הטאג׳ מאהאל, את הספריה הלאומית באתונה, הטירה המלכותית באינדונזיה, המנזר הכחול באיסטנבול, ועוד.
הפירמידה הגדולה של גיזה, המגדל הנטוי של פיזה, הכותל המערבי - אתרים אלו ואחרים ברחבי העולם לרוב עמוסים תיירים, רוכלים ומדריכים לעייפה. אך בשבועות האחרונים של הסגר העולמי עקב מגפת הקורונה, גם הם נסגרו לקהל הרחב. המקום המבקרים הרגילים מאוכלסים אתרים היסטוריים אלו על ידי עובדי עירייה העסוקים בחיטוי וניקוי יסודיים. לרוב עטויים במסכות פנים, כפפות וחליפות מגן - עבודתם היא לשטוף מבנים אלו בזרמי מים חזקים ולרסס בחומרי חיטוי ייעודיים.
עובדי סניטריה רגישים למחלות גם בימים כתיקונם - וכעת זה נכון עוד יותר. לצד עובדי מערכת הבריאות, הם בהחלט חלק מהעובדים הנחוצים בקו הראשון המתמודד עם המגפה.
בסדרת צילומים של אטלס אובסקורה נראים העובדים מנקים בין השאר את הטאג׳ מאהאל, את הספריה הלאומית באתונה, הטירה המלכותית באינדונזיה, המנזר הכחול באיסטנבול, ועוד.
הפירמידה הגדולה של גיזה, המגדל הנטוי של פיזה, הכותל המערבי - אתרים אלו ואחרים ברחבי העולם לרוב עמוסים תיירים, רוכלים ומדריכים לעייפה. אך בשבועות האחרונים של הסגר העולמי עקב מגפת הקורונה, גם הם נסגרו לקהל הרחב. המקום המבקרים הרגילים מאוכלסים אתרים היסטוריים אלו על ידי עובדי עירייה העסוקים בחיטוי וניקוי יסודיים. לרוב עטויים במסכות פנים, כפפות וחליפות מגן - עבודתם היא לשטוף מבנים אלו בזרמי מים חזקים ולרסס בחומרי חיטוי ייעודיים.
עובדי סניטריה רגישים למחלות גם בימים כתיקונם - וכעת זה נכון עוד יותר. לצד עובדי מערכת הבריאות, הם בהחלט חלק מהעובדים הנחוצים בקו הראשון המתמודד עם המגפה.
בסדרת צילומים של אטלס אובסקורה נראים העובדים מנקים בין השאר את הטאג׳ מאהאל, את הספריה הלאומית באתונה, הטירה המלכותית באינדונזיה, המנזר הכחול באיסטנבול, ועוד.
מיכאל טורק היה בן שמונה כאשר קיבל כמתנה את מצלמת 35 ממ הראשונה שלו לכבוד כריסמס. בשנת 2004 עבר לניו-יורק והחל לעבוד כצלם מקצועי.
הפרויקט האישי האחרון שלו, סיבריה, נמשך במשך מספר שנים לעומת משימות אחרות שנמשכות אצלו לא יותר משבוע. מיכאל מצא עצמו נמשך באופן טבעי למקומות שהרגישו מוזרים וזרים - ותוך כדי עבודה הפכו למוכרים.
המסע לסיבריה שינה את הדרך בה הוא צילם. ככל ששהה שם יותר זמן, כך צילם פחות. מיכאל הרגיש פחות ופחות במשימת צילום ויותר כאילו הוא מצלם את ביתו. התוצאה היא תיעוד של כפרים קטנים. מהו הקשר בין המדינה בה הוא פגש לבין הדימוי של סיבריה כמדינה אליה נשלחים אנשים לגלות, היתה השאלה המרכזית תוך כדי עבודתו.
ספרו החדש זמין עכשיו למכירה.
מיכאל טורק היה בן שמונה כאשר קיבל כמתנה את מצלמת 35 ממ הראשונה שלו לכבוד כריסמס. בשנת 2004 עבר לניו-יורק והחל לעבוד כצלם מקצועי.
הפרויקט האישי האחרון שלו, סיבריה, נמשך במשך מספר שנים לעומת משימות אחרות שנמשכות אצלו לא יותר משבוע. מיכאל מצא עצמו נמשך באופן טבעי למקומות שהרגישו מוזרים וזרים - ותוך כדי עבודה הפכו למוכרים.
המסע לסיבריה שינה את הדרך בה הוא צילם. ככל ששהה שם יותר זמן, כך צילם פחות. מיכאל הרגיש פחות ופחות במשימת צילום ויותר כאילו הוא מצלם את ביתו. התוצאה היא תיעוד של כפרים קטנים. מהו הקשר בין המדינה בה הוא פגש לבין הדימוי של סיבריה כמדינה אליה נשלחים אנשים לגלות, היתה השאלה המרכזית תוך כדי עבודתו.
ספרו החדש זמין עכשיו למכירה.
מיכאל טורק היה בן שמונה כאשר קיבל כמתנה את מצלמת 35 ממ הראשונה שלו לכבוד כריסמס. בשנת 2004 עבר לניו-יורק והחל לעבוד כצלם מקצועי.
הפרויקט האישי האחרון שלו, סיבריה, נמשך במשך מספר שנים לעומת משימות אחרות שנמשכות אצלו לא יותר משבוע. מיכאל מצא עצמו נמשך באופן טבעי למקומות שהרגישו מוזרים וזרים - ותוך כדי עבודה הפכו למוכרים.
המסע לסיבריה שינה את הדרך בה הוא צילם. ככל ששהה שם יותר זמן, כך צילם פחות. מיכאל הרגיש פחות ופחות במשימת צילום ויותר כאילו הוא מצלם את ביתו. התוצאה היא תיעוד של כפרים קטנים. מהו הקשר בין המדינה בה הוא פגש לבין הדימוי של סיבריה כמדינה אליה נשלחים אנשים לגלות, היתה השאלה המרכזית תוך כדי עבודתו.
ספרו החדש זמין עכשיו למכירה.
מיכאל טורק היה בן שמונה כאשר קיבל כמתנה את מצלמת 35 ממ הראשונה שלו לכבוד כריסמס. בשנת 2004 עבר לניו-יורק והחל לעבוד כצלם מקצועי.
הפרויקט האישי האחרון שלו, סיבריה, נמשך במשך מספר שנים לעומת משימות אחרות שנמשכות אצלו לא יותר משבוע. מיכאל מצא עצמו נמשך באופן טבעי למקומות שהרגישו מוזרים וזרים - ותוך כדי עבודה הפכו למוכרים.
המסע לסיבריה שינה את הדרך בה הוא צילם. ככל ששהה שם יותר זמן, כך צילם פחות. מיכאל הרגיש פחות ופחות במשימת צילום ויותר כאילו הוא מצלם את ביתו. התוצאה היא תיעוד של כפרים קטנים. מהו הקשר בין המדינה בה הוא פגש לבין הדימוי של סיבריה כמדינה אליה נשלחים אנשים לגלות, היתה השאלה המרכזית תוך כדי עבודתו.
ספרו החדש זמין עכשיו למכירה.