לאחרונה זכה הצלם דיוויד פריצ'ארד בפרס טיילור היוקרתי בסדרת צילומיו של נשים ילידות צפון אוסטרליה, רובן עובדות למחייתן בחוות בקר. זמן רב מחייהן מעבירות נשים אלו על גבי סוסים. החווה בה צולמו הצילומים היתה מרכז למכירת עבדים לפני כמאתיים שנה בלבד.
ארבע הנשים אותן צילם רואיינו כחלק מהעבודה. כולן התחילו את עבודתן בחווה משחר נעוריהן, ולרוב התמודדו עם יחסים קשים מהחוואים עצמם.
פריצ'ארד מודה לנשים אלו על האמון שנתנו בו, ומעיד שהוא נמצא שם רק בכדי לספר את סיפורן. זוהי קהילה שדובר בה רק במעט במרוצת השנים. העבודות מוצגות בלונדון עד 2/1/2022.
לאחרונה זכה הצלם דיוויד פריצ'ארד בפרס טיילור היוקרתי בסדרת צילומיו של נשים ילידות צפון אוסטרליה, רובן עובדות למחייתן בחוות בקר. זמן רב מחייהן מעבירות נשים אלו על גבי סוסים. החווה בה צולמו הצילומים היתה מרכז למכירת עבדים לפני כמאתיים שנה בלבד.
ארבע הנשים אותן צילם רואיינו כחלק מהעבודה. כולן התחילו את עבודתן בחווה משחר נעוריהן, ולרוב התמודדו עם יחסים קשים מהחוואים עצמם.
פריצ'ארד מודה לנשים אלו על האמון שנתנו בו, ומעיד שהוא נמצא שם רק בכדי לספר את סיפורן. זוהי קהילה שדובר בה רק במעט במרוצת השנים. העבודות מוצגות בלונדון עד 2/1/2022.
לאחרונה זכה הצלם דיוויד פריצ'ארד בפרס טיילור היוקרתי בסדרת צילומיו של נשים ילידות צפון אוסטרליה, רובן עובדות למחייתן בחוות בקר. זמן רב מחייהן מעבירות נשים אלו על גבי סוסים. החווה בה צולמו הצילומים היתה מרכז למכירת עבדים לפני כמאתיים שנה בלבד.
ארבע הנשים אותן צילם רואיינו כחלק מהעבודה. כולן התחילו את עבודתן בחווה משחר נעוריהן, ולרוב התמודדו עם יחסים קשים מהחוואים עצמם.
פריצ'ארד מודה לנשים אלו על האמון שנתנו בו, ומעיד שהוא נמצא שם רק בכדי לספר את סיפורן. זוהי קהילה שדובר בה רק במעט במרוצת השנים. העבודות מוצגות בלונדון עד 2/1/2022.
לאחרונה זכה הצלם דיוויד פריצ'ארד בפרס טיילור היוקרתי בסדרת צילומיו של נשים ילידות צפון אוסטרליה, רובן עובדות למחייתן בחוות בקר. זמן רב מחייהן מעבירות נשים אלו על גבי סוסים. החווה בה צולמו הצילומים היתה מרכז למכירת עבדים לפני כמאתיים שנה בלבד.
ארבע הנשים אותן צילם רואיינו כחלק מהעבודה. כולן התחילו את עבודתן בחווה משחר נעוריהן, ולרוב התמודדו עם יחסים קשים מהחוואים עצמם.
פריצ'ארד מודה לנשים אלו על האמון שנתנו בו, ומעיד שהוא נמצא שם רק בכדי לספר את סיפורן. זוהי קהילה שדובר בה רק במעט במרוצת השנים. העבודות מוצגות בלונדון עד 2/1/2022.
הסרטון הקצר הזה הוא עבודת הגמר של חמישה סטודנטים במגמה לאנימציה באוניברסיטת גובלינס בצרפת. שלוש נשים משעשעות בעולם בדיוני והזוי מעוניינות לשיר במקהלה יחדיו. אך בדיוק כאשר יוצא חוק על פיו אסור לפחות משלוש נשים לשיר יחדיו, אחת מהן מתה, כיוון שיצא חוק שאסור לה להחזיק בכלב שלה. אז יוצאות השניים לחפש מחליפה ולבסוף מוצאות פיתרון יצירתי.
הסרט מעוצב בטוב טעם ומעביר את ההומור האופייני לסרטי סטודנטים משובחים. רק בסצנה באחרונה מתבצעת תפנית חדה אצל הצופה, כאשר מתברר שברוב בארצות בעולם בו אנו חיים אכן מתקיימים חוקים הזויים אלו בימים אלו. על רוב הנשים בעולם נאסר לשיר, נאסר להחזיק בכלב ונאסר לרכב על אופניים.
הסרטון הקצר הזה הוא עבודת הגמר של חמישה סטודנטים במגמה לאנימציה באוניברסיטת גובלינס בצרפת. שלוש נשים משעשעות בעולם בדיוני והזוי מעוניינות לשיר במקהלה יחדיו. אך בדיוק כאשר יוצא חוק על פיו אסור לפחות משלוש נשים לשיר יחדיו, אחת מהן מתה, כיוון שיצא חוק שאסור לה להחזיק בכלב שלה. אז יוצאות השניים לחפש מחליפה ולבסוף מוצאות פיתרון יצירתי.
הסרט מעוצב בטוב טעם ומעביר את ההומור האופייני לסרטי סטודנטים משובחים. רק בסצנה באחרונה מתבצעת תפנית חדה אצל הצופה, כאשר מתברר שברוב בארצות בעולם בו אנו חיים אכן מתקיימים חוקים הזויים אלו בימים אלו. על רוב הנשים בעולם נאסר לשיר, נאסר להחזיק בכלב ונאסר לרכב על אופניים.
הסרטון הקצר הזה הוא עבודת הגמר של חמישה סטודנטים במגמה לאנימציה באוניברסיטת גובלינס בצרפת. שלוש נשים משעשעות בעולם בדיוני והזוי מעוניינות לשיר במקהלה יחדיו. אך בדיוק כאשר יוצא חוק על פיו אסור לפחות משלוש נשים לשיר יחדיו, אחת מהן מתה, כיוון שיצא חוק שאסור לה להחזיק בכלב שלה. אז יוצאות השניים לחפש מחליפה ולבסוף מוצאות פיתרון יצירתי.
הסרט מעוצב בטוב טעם ומעביר את ההומור האופייני לסרטי סטודנטים משובחים. רק בסצנה באחרונה מתבצעת תפנית חדה אצל הצופה, כאשר מתברר שברוב בארצות בעולם בו אנו חיים אכן מתקיימים חוקים הזויים אלו בימים אלו. על רוב הנשים בעולם נאסר לשיר, נאסר להחזיק בכלב ונאסר לרכב על אופניים.
הסרטון הקצר הזה הוא עבודת הגמר של חמישה סטודנטים במגמה לאנימציה באוניברסיטת גובלינס בצרפת. שלוש נשים משעשעות בעולם בדיוני והזוי מעוניינות לשיר במקהלה יחדיו. אך בדיוק כאשר יוצא חוק על פיו אסור לפחות משלוש נשים לשיר יחדיו, אחת מהן מתה, כיוון שיצא חוק שאסור לה להחזיק בכלב שלה. אז יוצאות השניים לחפש מחליפה ולבסוף מוצאות פיתרון יצירתי.
הסרט מעוצב בטוב טעם ומעביר את ההומור האופייני לסרטי סטודנטים משובחים. רק בסצנה באחרונה מתבצעת תפנית חדה אצל הצופה, כאשר מתברר שברוב בארצות בעולם בו אנו חיים אכן מתקיימים חוקים הזויים אלו בימים אלו. על רוב הנשים בעולם נאסר לשיר, נאסר להחזיק בכלב ונאסר לרכב על אופניים.
"אני מתייחס לחלל כחומר. הדיבור של החלל לוקח עדיפות על פני כל שיקול אחר. אני משתמש בצורות פיסוליות בכדי לאפיין את החלל" אומר הפסל האמריקאי ריצ'ארד סרה לרגל תערוכה חדשה בגלריית גגוסיאן, רטרוספקטיבה של עבודות וידאו במוזיאון הפומפידו בפאריס.
סרה הוא אחד האומנים החשובים ביותר בדורו. עבודותיו מגדילות את המינימליזם למימדי ענק. פסליו המאופיינים על ידי ברזל חלוד בגדלים עצומים הם איקונות של המאה העשרים. מוזיאונים רבים וחשובים בעולם הרחיבו את המבנים רק בכדי שיוכלו להציג את עבודותיו.
סרה נולד בסן פרנסיסקו, שם למד ספרות אנגלית. את לימודיו מימן בעבודה במפעל ברזל באזור מגוריו. לאחר שסיים לימודי אומנות בתחילת שנות השישים, עבר למנהאטן שם פתח חברת הובלות ביחד עם המוזיקאי פיליפ גלאס.
עבודותיו של סרה מצריכות הפקה עצומה. לא מדובר באמן העובד בחדר עבודה. יצירותיו מצריכות שיתוף פעולה עם מהנדסים, חרשי ברזל, פועלי בניין, מפיקים, אוצרים, וצופים. "הדרך בה העבודה משנה את החלל בה היא מוצגת זה חלק משמעותי בכל העניין" מעיד סרה "ולא הפרסונה של האמן".
עבודתו הידועה ביותר של סרה היא "קשת מוטה". מדובר בעבודה שהוזמנה לכיכר בדרום מנהאטן והותקנה בכיכר בעיר בשנת 1981. פלטת מתכת עצומה חצתה את הכיכר לשניים. יום למחרת כבר התחילה תרעומת של עובדים במקום שהתלוננו כי העבודה מצריכה לעשות עיקוף בכדי להגיע לעבר השני וביקשו למצוא לה מקום תצוגה חדש. ריצ'ארד הגן על היצירה מספר שנים בבית משפט בטענה שהעיקוף סביב היצירה הוא מהותה, בהגדרה המחודשת של החלל. ושאם תועבר למקום חדש היא תחדל להיות עבודת אומנות ותחזור להיות פיסת מתכת חסרת משמעות.
לאחר חמש שנים של מאבק ובניגוד לרוב הקולות, נחתכה העבודה לשלושה חלקים ונשלחה לבית מסחר בגרוטאות.
"אני מתייחס לחלל כחומר. הדיבור של החלל לוקח עדיפות על פני כל שיקול אחר. אני משתמש בצורות פיסוליות בכדי לאפיין את החלל" אומר הפסל האמריקאי ריצ'ארד סרה לרגל תערוכה חדשה בגלריית גגוסיאן, רטרוספקטיבה של עבודות וידאו במוזיאון הפומפידו בפאריס.
סרה הוא אחד האומנים החשובים ביותר בדורו. עבודותיו מגדילות את המינימליזם למימדי ענק. פסליו המאופיינים על ידי ברזל חלוד בגדלים עצומים הם איקונות של המאה העשרים. מוזיאונים רבים וחשובים בעולם הרחיבו את המבנים רק בכדי שיוכלו להציג את עבודותיו.
סרה נולד בסן פרנסיסקו, שם למד ספרות אנגלית. את לימודיו מימן בעבודה במפעל ברזל באזור מגוריו. לאחר שסיים לימודי אומנות בתחילת שנות השישים, עבר למנהאטן שם פתח חברת הובלות ביחד עם המוזיקאי פיליפ גלאס.
עבודותיו של סרה מצריכות הפקה עצומה. לא מדובר באמן העובד בחדר עבודה. יצירותיו מצריכות שיתוף פעולה עם מהנדסים, חרשי ברזל, פועלי בניין, מפיקים, אוצרים, וצופים. "הדרך בה העבודה משנה את החלל בה היא מוצגת זה חלק משמעותי בכל העניין" מעיד סרה "ולא הפרסונה של האמן".
עבודתו הידועה ביותר של סרה היא "קשת מוטה". מדובר בעבודה שהוזמנה לכיכר בדרום מנהאטן והותקנה בכיכר בעיר בשנת 1981. פלטת מתכת עצומה חצתה את הכיכר לשניים. יום למחרת כבר התחילה תרעומת של עובדים במקום שהתלוננו כי העבודה מצריכה לעשות עיקוף בכדי להגיע לעבר השני וביקשו למצוא לה מקום תצוגה חדש. ריצ'ארד הגן על היצירה מספר שנים בבית משפט בטענה שהעיקוף סביב היצירה הוא מהותה, בהגדרה המחודשת של החלל. ושאם תועבר למקום חדש היא תחדל להיות עבודת אומנות ותחזור להיות פיסת מתכת חסרת משמעות.
לאחר חמש שנים של מאבק ובניגוד לרוב הקולות, נחתכה העבודה לשלושה חלקים ונשלחה לבית מסחר בגרוטאות.
"אני מתייחס לחלל כחומר. הדיבור של החלל לוקח עדיפות על פני כל שיקול אחר. אני משתמש בצורות פיסוליות בכדי לאפיין את החלל" אומר הפסל האמריקאי ריצ'ארד סרה לרגל תערוכה חדשה בגלריית גגוסיאן, רטרוספקטיבה של עבודות וידאו במוזיאון הפומפידו בפאריס.
סרה הוא אחד האומנים החשובים ביותר בדורו. עבודותיו מגדילות את המינימליזם למימדי ענק. פסליו המאופיינים על ידי ברזל חלוד בגדלים עצומים הם איקונות של המאה העשרים. מוזיאונים רבים וחשובים בעולם הרחיבו את המבנים רק בכדי שיוכלו להציג את עבודותיו.
סרה נולד בסן פרנסיסקו, שם למד ספרות אנגלית. את לימודיו מימן בעבודה במפעל ברזל באזור מגוריו. לאחר שסיים לימודי אומנות בתחילת שנות השישים, עבר למנהאטן שם פתח חברת הובלות ביחד עם המוזיקאי פיליפ גלאס.
עבודותיו של סרה מצריכות הפקה עצומה. לא מדובר באמן העובד בחדר עבודה. יצירותיו מצריכות שיתוף פעולה עם מהנדסים, חרשי ברזל, פועלי בניין, מפיקים, אוצרים, וצופים. "הדרך בה העבודה משנה את החלל בה היא מוצגת זה חלק משמעותי בכל העניין" מעיד סרה "ולא הפרסונה של האמן".
עבודתו הידועה ביותר של סרה היא "קשת מוטה". מדובר בעבודה שהוזמנה לכיכר בדרום מנהאטן והותקנה בכיכר בעיר בשנת 1981. פלטת מתכת עצומה חצתה את הכיכר לשניים. יום למחרת כבר התחילה תרעומת של עובדים במקום שהתלוננו כי העבודה מצריכה לעשות עיקוף בכדי להגיע לעבר השני וביקשו למצוא לה מקום תצוגה חדש. ריצ'ארד הגן על היצירה מספר שנים בבית משפט בטענה שהעיקוף סביב היצירה הוא מהותה, בהגדרה המחודשת של החלל. ושאם תועבר למקום חדש היא תחדל להיות עבודת אומנות ותחזור להיות פיסת מתכת חסרת משמעות.
לאחר חמש שנים של מאבק ובניגוד לרוב הקולות, נחתכה העבודה לשלושה חלקים ונשלחה לבית מסחר בגרוטאות.
"אני מתייחס לחלל כחומר. הדיבור של החלל לוקח עדיפות על פני כל שיקול אחר. אני משתמש בצורות פיסוליות בכדי לאפיין את החלל" אומר הפסל האמריקאי ריצ'ארד סרה לרגל תערוכה חדשה בגלריית גגוסיאן, רטרוספקטיבה של עבודות וידאו במוזיאון הפומפידו בפאריס.
סרה הוא אחד האומנים החשובים ביותר בדורו. עבודותיו מגדילות את המינימליזם למימדי ענק. פסליו המאופיינים על ידי ברזל חלוד בגדלים עצומים הם איקונות של המאה העשרים. מוזיאונים רבים וחשובים בעולם הרחיבו את המבנים רק בכדי שיוכלו להציג את עבודותיו.
סרה נולד בסן פרנסיסקו, שם למד ספרות אנגלית. את לימודיו מימן בעבודה במפעל ברזל באזור מגוריו. לאחר שסיים לימודי אומנות בתחילת שנות השישים, עבר למנהאטן שם פתח חברת הובלות ביחד עם המוזיקאי פיליפ גלאס.
עבודותיו של סרה מצריכות הפקה עצומה. לא מדובר באמן העובד בחדר עבודה. יצירותיו מצריכות שיתוף פעולה עם מהנדסים, חרשי ברזל, פועלי בניין, מפיקים, אוצרים, וצופים. "הדרך בה העבודה משנה את החלל בה היא מוצגת זה חלק משמעותי בכל העניין" מעיד סרה "ולא הפרסונה של האמן".
עבודתו הידועה ביותר של סרה היא "קשת מוטה". מדובר בעבודה שהוזמנה לכיכר בדרום מנהאטן והותקנה בכיכר בעיר בשנת 1981. פלטת מתכת עצומה חצתה את הכיכר לשניים. יום למחרת כבר התחילה תרעומת של עובדים במקום שהתלוננו כי העבודה מצריכה לעשות עיקוף בכדי להגיע לעבר השני וביקשו למצוא לה מקום תצוגה חדש. ריצ'ארד הגן על היצירה מספר שנים בבית משפט בטענה שהעיקוף סביב היצירה הוא מהותה, בהגדרה המחודשת של החלל. ושאם תועבר למקום חדש היא תחדל להיות עבודת אומנות ותחזור להיות פיסת מתכת חסרת משמעות.
לאחר חמש שנים של מאבק ובניגוד לרוב הקולות, נחתכה העבודה לשלושה חלקים ונשלחה לבית מסחר בגרוטאות.
המטרה של אלכס מולצאנוב, הצוללן החופשי הטוב בעולם, היא מאוד פשוטה - לצלול לעומק מירבי ולהצליח לחזור חזרה למעלה בלי להתעלף ובלי למות בעזרת נשימה אחת.
לאחרונה נפגשו באיי הבאהאמס 42 הצוללנים החופשיים הטובים בעולם, סביב חור טבעי באוקיינוס בעומק של 200 מטרים. המקום נחשב לאתר הטוב ביותר לתחרות זו.
האנשים הלוקחים חלק בתחרות זו הם כמו כת. הם מגיעים מיוון, ניו זילנד, מצרים או פרו - אך כולם מכירים היטב אחד את השני. הם מסתובבים יחדיו בעולם, שוכרים יחדיו חדרים ורכבים, פעמים רבות ישנים יחדיו ואפילו מתחתנים ביניהם. הם מקצוענים אך אינם מרוויחים כסף מספורט שוליים זה - הם כאן בשביל משהו אחר, משהו מעבר.
הצלילה החופשית מחייבת חיווט מחדש של הגוף ושל המיינד. הצוללן מאמן את הריאות שלו כמו את התפיסה שלו. בסופו של דבר הם הופכים לא רק לצוללנים טובים יותר אלא גם לאנשים טובים יותר. התפיסה את המציאות משתנה, הם מעידים. המבט בעיניים של מי שהגיע עמוק במיוחד - דומה למבט של מי שהיה על הירח, או מת וחזר חזרה אל בין החיים.
כדי להצליח להגיע למעמקים אלה נדרשת שליטה אדירה בגוף, אך גם מציאה של מצב תודעתי הנדרש להתמודד עם עומקים אלו. זהו מצב העוזר גם בענפי ספורט אחרים, במערכות יחסים, ובעבודה וחיים גם מחוץ לאוקיינוס.
אלכסיי מוכשר בדברים רבים - אך אולי הכישרון הגדול שלו המביא אותו להצליח בספורט זה, זה יכולתו לצמצם את הפוקוס שלו לנקודה אחת קטנה אשר נמצאת מולו, באותו הרגע היא העולם כולו. חלומו של אלכסיי לפתוח בתי ספר לצלילה חופשית בערים הגדולות בעולם - היכן שאנשים זקוקים ביותר ליכולת ריכוז נדירה זו.
המטרה של אלכס מולצאנוב, הצוללן החופשי הטוב בעולם, היא מאוד פשוטה - לצלול לעומק מירבי ולהצליח לחזור חזרה למעלה בלי להתעלף ובלי למות בעזרת נשימה אחת.
לאחרונה נפגשו באיי הבאהאמס 42 הצוללנים החופשיים הטובים בעולם, סביב חור טבעי באוקיינוס בעומק של 200 מטרים. המקום נחשב לאתר הטוב ביותר לתחרות זו.
האנשים הלוקחים חלק בתחרות זו הם כמו כת. הם מגיעים מיוון, ניו זילנד, מצרים או פרו - אך כולם מכירים היטב אחד את השני. הם מסתובבים יחדיו בעולם, שוכרים יחדיו חדרים ורכבים, פעמים רבות ישנים יחדיו ואפילו מתחתנים ביניהם. הם מקצוענים אך אינם מרוויחים כסף מספורט שוליים זה - הם כאן בשביל משהו אחר, משהו מעבר.
הצלילה החופשית מחייבת חיווט מחדש של הגוף ושל המיינד. הצוללן מאמן את הריאות שלו כמו את התפיסה שלו. בסופו של דבר הם הופכים לא רק לצוללנים טובים יותר אלא גם לאנשים טובים יותר. התפיסה את המציאות משתנה, הם מעידים. המבט בעיניים של מי שהגיע עמוק במיוחד - דומה למבט של מי שהיה על הירח, או מת וחזר חזרה אל בין החיים.
כדי להצליח להגיע למעמקים אלה נדרשת שליטה אדירה בגוף, אך גם מציאה של מצב תודעתי הנדרש להתמודד עם עומקים אלו. זהו מצב העוזר גם בענפי ספורט אחרים, במערכות יחסים, ובעבודה וחיים גם מחוץ לאוקיינוס.
אלכסיי מוכשר בדברים רבים - אך אולי הכישרון הגדול שלו המביא אותו להצליח בספורט זה, זה יכולתו לצמצם את הפוקוס שלו לנקודה אחת קטנה אשר נמצאת מולו, באותו הרגע היא העולם כולו. חלומו של אלכסיי לפתוח בתי ספר לצלילה חופשית בערים הגדולות בעולם - היכן שאנשים זקוקים ביותר ליכולת ריכוז נדירה זו.
המטרה של אלכס מולצאנוב, הצוללן החופשי הטוב בעולם, היא מאוד פשוטה - לצלול לעומק מירבי ולהצליח לחזור חזרה למעלה בלי להתעלף ובלי למות בעזרת נשימה אחת.
לאחרונה נפגשו באיי הבאהאמס 42 הצוללנים החופשיים הטובים בעולם, סביב חור טבעי באוקיינוס בעומק של 200 מטרים. המקום נחשב לאתר הטוב ביותר לתחרות זו.
האנשים הלוקחים חלק בתחרות זו הם כמו כת. הם מגיעים מיוון, ניו זילנד, מצרים או פרו - אך כולם מכירים היטב אחד את השני. הם מסתובבים יחדיו בעולם, שוכרים יחדיו חדרים ורכבים, פעמים רבות ישנים יחדיו ואפילו מתחתנים ביניהם. הם מקצוענים אך אינם מרוויחים כסף מספורט שוליים זה - הם כאן בשביל משהו אחר, משהו מעבר.
הצלילה החופשית מחייבת חיווט מחדש של הגוף ושל המיינד. הצוללן מאמן את הריאות שלו כמו את התפיסה שלו. בסופו של דבר הם הופכים לא רק לצוללנים טובים יותר אלא גם לאנשים טובים יותר. התפיסה את המציאות משתנה, הם מעידים. המבט בעיניים של מי שהגיע עמוק במיוחד - דומה למבט של מי שהיה על הירח, או מת וחזר חזרה אל בין החיים.
כדי להצליח להגיע למעמקים אלה נדרשת שליטה אדירה בגוף, אך גם מציאה של מצב תודעתי הנדרש להתמודד עם עומקים אלו. זהו מצב העוזר גם בענפי ספורט אחרים, במערכות יחסים, ובעבודה וחיים גם מחוץ לאוקיינוס.
אלכסיי מוכשר בדברים רבים - אך אולי הכישרון הגדול שלו המביא אותו להצליח בספורט זה, זה יכולתו לצמצם את הפוקוס שלו לנקודה אחת קטנה אשר נמצאת מולו, באותו הרגע היא העולם כולו. חלומו של אלכסיי לפתוח בתי ספר לצלילה חופשית בערים הגדולות בעולם - היכן שאנשים זקוקים ביותר ליכולת ריכוז נדירה זו.
המטרה של אלכס מולצאנוב, הצוללן החופשי הטוב בעולם, היא מאוד פשוטה - לצלול לעומק מירבי ולהצליח לחזור חזרה למעלה בלי להתעלף ובלי למות בעזרת נשימה אחת.
לאחרונה נפגשו באיי הבאהאמס 42 הצוללנים החופשיים הטובים בעולם, סביב חור טבעי באוקיינוס בעומק של 200 מטרים. המקום נחשב לאתר הטוב ביותר לתחרות זו.
האנשים הלוקחים חלק בתחרות זו הם כמו כת. הם מגיעים מיוון, ניו זילנד, מצרים או פרו - אך כולם מכירים היטב אחד את השני. הם מסתובבים יחדיו בעולם, שוכרים יחדיו חדרים ורכבים, פעמים רבות ישנים יחדיו ואפילו מתחתנים ביניהם. הם מקצוענים אך אינם מרוויחים כסף מספורט שוליים זה - הם כאן בשביל משהו אחר, משהו מעבר.
הצלילה החופשית מחייבת חיווט מחדש של הגוף ושל המיינד. הצוללן מאמן את הריאות שלו כמו את התפיסה שלו. בסופו של דבר הם הופכים לא רק לצוללנים טובים יותר אלא גם לאנשים טובים יותר. התפיסה את המציאות משתנה, הם מעידים. המבט בעיניים של מי שהגיע עמוק במיוחד - דומה למבט של מי שהיה על הירח, או מת וחזר חזרה אל בין החיים.
כדי להצליח להגיע למעמקים אלה נדרשת שליטה אדירה בגוף, אך גם מציאה של מצב תודעתי הנדרש להתמודד עם עומקים אלו. זהו מצב העוזר גם בענפי ספורט אחרים, במערכות יחסים, ובעבודה וחיים גם מחוץ לאוקיינוס.
אלכסיי מוכשר בדברים רבים - אך אולי הכישרון הגדול שלו המביא אותו להצליח בספורט זה, זה יכולתו לצמצם את הפוקוס שלו לנקודה אחת קטנה אשר נמצאת מולו, באותו הרגע היא העולם כולו. חלומו של אלכסיי לפתוח בתי ספר לצלילה חופשית בערים הגדולות בעולם - היכן שאנשים זקוקים ביותר ליכולת ריכוז נדירה זו.
השבוע הסתיימה התערוכה האחרונה של ז׳אן קלוד וכריסטו, לכרוך את שער הניצחון בשדרות השאמפ-אליזה בפריז. זו עבודה שהזוג דמיין בפעם הראשונה עוד בשנות השישים וכריסטו סיים את השרטוטים עשור לאחר מותה של ז׳אן קלוד, בטרם מותו בשנת 2020. משאלתו היתה כי הפרויקט ייצא לאור.
הפרויקט הגרנדיוזי מומן באופן פרטי על ידי כריסטו ללא כל עזרת הציבור. הכסף נאסף ממכירה מוקדמת של השרטוטים, התכנונים, מקטים, ועובודת נוספות מהעשורים הראשונים של עבודתו.
לאחר שבועיים של תצוגה, עשרים וחמישה אלף מטרים רבועים של בד הוסרו בפעם האחרונה. במשך שבועיים הגיעו המוני אדם לצפות במראה יוצא דופן זה.
היום עבודה זו נשארה רק בזיכרון לאחר שפירוקה הסתיים, והיא תמצא את מקומה לצד עבודות נוספות כמו העטיפה המפורסמת של גשר "פונט נף".
השבוע הסתיימה התערוכה האחרונה של ז׳אן קלוד וכריסטו, לכרוך את שער הניצחון בשדרות השאמפ-אליזה בפריז. זו עבודה שהזוג דמיין בפעם הראשונה עוד בשנות השישים וכריסטו סיים את השרטוטים עשור לאחר מותה של ז׳אן קלוד, בטרם מותו בשנת 2020. משאלתו היתה כי הפרויקט ייצא לאור.
הפרויקט הגרנדיוזי מומן באופן פרטי על ידי כריסטו ללא כל עזרת הציבור. הכסף נאסף ממכירה מוקדמת של השרטוטים, התכנונים, מקטים, ועובודת נוספות מהעשורים הראשונים של עבודתו.
לאחר שבועיים של תצוגה, עשרים וחמישה אלף מטרים רבועים של בד הוסרו בפעם האחרונה. במשך שבועיים הגיעו המוני אדם לצפות במראה יוצא דופן זה.
היום עבודה זו נשארה רק בזיכרון לאחר שפירוקה הסתיים, והיא תמצא את מקומה לצד עבודות נוספות כמו העטיפה המפורסמת של גשר "פונט נף".
השבוע הסתיימה התערוכה האחרונה של ז׳אן קלוד וכריסטו, לכרוך את שער הניצחון בשדרות השאמפ-אליזה בפריז. זו עבודה שהזוג דמיין בפעם הראשונה עוד בשנות השישים וכריסטו סיים את השרטוטים עשור לאחר מותה של ז׳אן קלוד, בטרם מותו בשנת 2020. משאלתו היתה כי הפרויקט ייצא לאור.
הפרויקט הגרנדיוזי מומן באופן פרטי על ידי כריסטו ללא כל עזרת הציבור. הכסף נאסף ממכירה מוקדמת של השרטוטים, התכנונים, מקטים, ועובודת נוספות מהעשורים הראשונים של עבודתו.
לאחר שבועיים של תצוגה, עשרים וחמישה אלף מטרים רבועים של בד הוסרו בפעם האחרונה. במשך שבועיים הגיעו המוני אדם לצפות במראה יוצא דופן זה.
היום עבודה זו נשארה רק בזיכרון לאחר שפירוקה הסתיים, והיא תמצא את מקומה לצד עבודות נוספות כמו העטיפה המפורסמת של גשר "פונט נף".
השבוע הסתיימה התערוכה האחרונה של ז׳אן קלוד וכריסטו, לכרוך את שער הניצחון בשדרות השאמפ-אליזה בפריז. זו עבודה שהזוג דמיין בפעם הראשונה עוד בשנות השישים וכריסטו סיים את השרטוטים עשור לאחר מותה של ז׳אן קלוד, בטרם מותו בשנת 2020. משאלתו היתה כי הפרויקט ייצא לאור.
הפרויקט הגרנדיוזי מומן באופן פרטי על ידי כריסטו ללא כל עזרת הציבור. הכסף נאסף ממכירה מוקדמת של השרטוטים, התכנונים, מקטים, ועובודת נוספות מהעשורים הראשונים של עבודתו.
לאחר שבועיים של תצוגה, עשרים וחמישה אלף מטרים רבועים של בד הוסרו בפעם האחרונה. במשך שבועיים הגיעו המוני אדם לצפות במראה יוצא דופן זה.
היום עבודה זו נשארה רק בזיכרון לאחר שפירוקה הסתיים, והיא תמצא את מקומה לצד עבודות נוספות כמו העטיפה המפורסמת של גשר "פונט נף".
האם היא פונה אליך או ממך, אין מי שיסכים בשאלה הפשוטה סביב ציורו הידוע של ורמיר, צייר פלמי ידוע מהמאה השבע עשרה. זהו ציורו היחיד של הצייר הידוע שמייצר דיאלוג כה חזק עם הצופה. בכל עבודותיו אנו מביטים מהצד, צופים בסצנה שלווה, שאינה מיועדת לנו. החלב שמוזגת בחורה אינו בשבילנו לטעום ממנו.
ורמיר הוא רב אומן ביצירת מרחב בעבודותיו. הוא מייצר תחושת חלל עם רצפה עשויה מרצפות החוזרת פעמים רבות בציורים שצוירו כפי הנראה כולם בביתו הקטן. קווי המבט בין הדמויות, ראי שעל הקיר והאור הנכנס מבעד לחלון, תחת שליטת מכחולו, מכוונים ביד אומן את מבטינו. כל האלמנטים האלה המזוהים עימו אינם מופיעים בנערה עם עגיל פנינה.
ואולי זו הסיבה שציור זה כה שבה את ליבנו. הרקע הכהה אינו מותיר לעין אלא להביט למבטה של הנערה, הפה הפתוח קמעה כאילו מיד תאמר לנו הנערה דבר מה, או תסתובב ללא מילה נוספת.
מדוע בחר ורמיר לצייר נערה זו? בחורה שכנראה לעולם לא נדע את זהותה? בשנים אלה צמח מעמד חדש בהולנד - סוחרים שעשו את כספם ממסחר עם המזרח. מעמד זה מימן עבודות שביקש להציג את הדמויות כפשוטן, בביתם, עם חפצים מוכרים. ורמיר שהקפיד לצייר בצבעים המשובחים ביותר, ולא חסך לאפיס כחול גם בגוונים החמים של הבגדים - היה זקוק לפטרון בכדי לממן את יצירתו. סביר להניח שגם עגיל הפנינה הוא הפרזה בגודל ומרמז על עושר שלא היה בהישג יד בביתו.
היום, בביתה בהאג, נערה זו ממשיכה לציין נקודת מפנה של תרבות, כלכלה חדשה, חברה חדשה - ואולי בעיקר של מבט שלא ניתן להתיקו.
האם היא פונה אליך או ממך, אין מי שיסכים בשאלה הפשוטה סביב ציורו הידוע של ורמיר, צייר פלמי ידוע מהמאה השבע עשרה. זהו ציורו היחיד של הצייר הידוע שמייצר דיאלוג כה חזק עם הצופה. בכל עבודותיו אנו מביטים מהצד, צופים בסצנה שלווה, שאינה מיועדת לנו. החלב שמוזגת בחורה אינו בשבילנו לטעום ממנו.
ורמיר הוא רב אומן ביצירת מרחב בעבודותיו. הוא מייצר תחושת חלל עם רצפה עשויה מרצפות החוזרת פעמים רבות בציורים שצוירו כפי הנראה כולם בביתו הקטן. קווי המבט בין הדמויות, ראי שעל הקיר והאור הנכנס מבעד לחלון, תחת שליטת מכחולו, מכוונים ביד אומן את מבטינו. כל האלמנטים האלה המזוהים עימו אינם מופיעים בנערה עם עגיל פנינה.
ואולי זו הסיבה שציור זה כה שבה את ליבנו. הרקע הכהה אינו מותיר לעין אלא להביט למבטה של הנערה, הפה הפתוח קמעה כאילו מיד תאמר לנו הנערה דבר מה, או תסתובב ללא מילה נוספת.
מדוע בחר ורמיר לצייר נערה זו? בחורה שכנראה לעולם לא נדע את זהותה? בשנים אלה צמח מעמד חדש בהולנד - סוחרים שעשו את כספם ממסחר עם המזרח. מעמד זה מימן עבודות שביקש להציג את הדמויות כפשוטן, בביתם, עם חפצים מוכרים. ורמיר שהקפיד לצייר בצבעים המשובחים ביותר, ולא חסך לאפיס כחול גם בגוונים החמים של הבגדים - היה זקוק לפטרון בכדי לממן את יצירתו. סביר להניח שגם עגיל הפנינה הוא הפרזה בגודל ומרמז על עושר שלא היה בהישג יד בביתו.
היום, בביתה בהאג, נערה זו ממשיכה לציין נקודת מפנה של תרבות, כלכלה חדשה, חברה חדשה - ואולי בעיקר של מבט שלא ניתן להתיקו.
האם היא פונה אליך או ממך, אין מי שיסכים בשאלה הפשוטה סביב ציורו הידוע של ורמיר, צייר פלמי ידוע מהמאה השבע עשרה. זהו ציורו היחיד של הצייר הידוע שמייצר דיאלוג כה חזק עם הצופה. בכל עבודותיו אנו מביטים מהצד, צופים בסצנה שלווה, שאינה מיועדת לנו. החלב שמוזגת בחורה אינו בשבילנו לטעום ממנו.
ורמיר הוא רב אומן ביצירת מרחב בעבודותיו. הוא מייצר תחושת חלל עם רצפה עשויה מרצפות החוזרת פעמים רבות בציורים שצוירו כפי הנראה כולם בביתו הקטן. קווי המבט בין הדמויות, ראי שעל הקיר והאור הנכנס מבעד לחלון, תחת שליטת מכחולו, מכוונים ביד אומן את מבטינו. כל האלמנטים האלה המזוהים עימו אינם מופיעים בנערה עם עגיל פנינה.
ואולי זו הסיבה שציור זה כה שבה את ליבנו. הרקע הכהה אינו מותיר לעין אלא להביט למבטה של הנערה, הפה הפתוח קמעה כאילו מיד תאמר לנו הנערה דבר מה, או תסתובב ללא מילה נוספת.
מדוע בחר ורמיר לצייר נערה זו? בחורה שכנראה לעולם לא נדע את זהותה? בשנים אלה צמח מעמד חדש בהולנד - סוחרים שעשו את כספם ממסחר עם המזרח. מעמד זה מימן עבודות שביקש להציג את הדמויות כפשוטן, בביתם, עם חפצים מוכרים. ורמיר שהקפיד לצייר בצבעים המשובחים ביותר, ולא חסך לאפיס כחול גם בגוונים החמים של הבגדים - היה זקוק לפטרון בכדי לממן את יצירתו. סביר להניח שגם עגיל הפנינה הוא הפרזה בגודל ומרמז על עושר שלא היה בהישג יד בביתו.
היום, בביתה בהאג, נערה זו ממשיכה לציין נקודת מפנה של תרבות, כלכלה חדשה, חברה חדשה - ואולי בעיקר של מבט שלא ניתן להתיקו.
האם היא פונה אליך או ממך, אין מי שיסכים בשאלה הפשוטה סביב ציורו הידוע של ורמיר, צייר פלמי ידוע מהמאה השבע עשרה. זהו ציורו היחיד של הצייר הידוע שמייצר דיאלוג כה חזק עם הצופה. בכל עבודותיו אנו מביטים מהצד, צופים בסצנה שלווה, שאינה מיועדת לנו. החלב שמוזגת בחורה אינו בשבילנו לטעום ממנו.
ורמיר הוא רב אומן ביצירת מרחב בעבודותיו. הוא מייצר תחושת חלל עם רצפה עשויה מרצפות החוזרת פעמים רבות בציורים שצוירו כפי הנראה כולם בביתו הקטן. קווי המבט בין הדמויות, ראי שעל הקיר והאור הנכנס מבעד לחלון, תחת שליטת מכחולו, מכוונים ביד אומן את מבטינו. כל האלמנטים האלה המזוהים עימו אינם מופיעים בנערה עם עגיל פנינה.
ואולי זו הסיבה שציור זה כה שבה את ליבנו. הרקע הכהה אינו מותיר לעין אלא להביט למבטה של הנערה, הפה הפתוח קמעה כאילו מיד תאמר לנו הנערה דבר מה, או תסתובב ללא מילה נוספת.
מדוע בחר ורמיר לצייר נערה זו? בחורה שכנראה לעולם לא נדע את זהותה? בשנים אלה צמח מעמד חדש בהולנד - סוחרים שעשו את כספם ממסחר עם המזרח. מעמד זה מימן עבודות שביקש להציג את הדמויות כפשוטן, בביתם, עם חפצים מוכרים. ורמיר שהקפיד לצייר בצבעים המשובחים ביותר, ולא חסך לאפיס כחול גם בגוונים החמים של הבגדים - היה זקוק לפטרון בכדי לממן את יצירתו. סביר להניח שגם עגיל הפנינה הוא הפרזה בגודל ומרמז על עושר שלא היה בהישג יד בביתו.
היום, בביתה בהאג, נערה זו ממשיכה לציין נקודת מפנה של תרבות, כלכלה חדשה, חברה חדשה - ואולי בעיקר של מבט שלא ניתן להתיקו.
מארק סטוצמן נולד בשנת 1982 ללא ידיים. הרופאים שלא מצאו סיבה רפואית לתופעה הודיעו להוריו שיעלה להם מיליוני דולרים בשביל לגדל אותו במצב זה. הוריו של מארק נבהלו מהסכום ומסרו אותו לאימוץ בגיל שלושה חודשים.
הוריו המאמצים איפשרו למארק לממש את כל חלומותיו. עוד בילדותו נהג לטפס על עצים ללא הפסקה. בילדותו חלם להיות המייקל ג׳ורדן הבא, אבל הבין שהוא לא מספיק גבוה. מארק התאהב במכוניות מרוץ, למכונית אין יכולת שיפוט, היא רק רוצה למלא את יעודה ולנסוע. את אותה הגישה מצא מארק בחץ וקשת - הקשת רק רוצה לשלוח את החץ.
בכל חייו התרגל מארק למבטים של הסביבה שננעצים בו. בגיל מאוד צעיר למד להתעלם ממבטים אלה ולהתמקד במה שהוא עושה. ״אני חושב שלחיות ללא ידיים דווקא עוזר לי כקשת. אולי לא באופן פיזי, אבל בהחלט באופן מנטלי״ הוא אומר. ״כשאני מותח את הקשת אני לא חושב על דבר מלבד על המטרה שנמצאת מולי״.
מארק סטוצמן נולד בשנת 1982 ללא ידיים. הרופאים שלא מצאו סיבה רפואית לתופעה הודיעו להוריו שיעלה להם מיליוני דולרים בשביל לגדל אותו במצב זה. הוריו של מארק נבהלו מהסכום ומסרו אותו לאימוץ בגיל שלושה חודשים.
הוריו המאמצים איפשרו למארק לממש את כל חלומותיו. עוד בילדותו נהג לטפס על עצים ללא הפסקה. בילדותו חלם להיות המייקל ג׳ורדן הבא, אבל הבין שהוא לא מספיק גבוה. מארק התאהב במכוניות מרוץ, למכונית אין יכולת שיפוט, היא רק רוצה למלא את יעודה ולנסוע. את אותה הגישה מצא מארק בחץ וקשת - הקשת רק רוצה לשלוח את החץ.
בכל חייו התרגל מארק למבטים של הסביבה שננעצים בו. בגיל מאוד צעיר למד להתעלם ממבטים אלה ולהתמקד במה שהוא עושה. ״אני חושב שלחיות ללא ידיים דווקא עוזר לי כקשת. אולי לא באופן פיזי, אבל בהחלט באופן מנטלי״ הוא אומר. ״כשאני מותח את הקשת אני לא חושב על דבר מלבד על המטרה שנמצאת מולי״.
מארק סטוצמן נולד בשנת 1982 ללא ידיים. הרופאים שלא מצאו סיבה רפואית לתופעה הודיעו להוריו שיעלה להם מיליוני דולרים בשביל לגדל אותו במצב זה. הוריו של מארק נבהלו מהסכום ומסרו אותו לאימוץ בגיל שלושה חודשים.
הוריו המאמצים איפשרו למארק לממש את כל חלומותיו. עוד בילדותו נהג לטפס על עצים ללא הפסקה. בילדותו חלם להיות המייקל ג׳ורדן הבא, אבל הבין שהוא לא מספיק גבוה. מארק התאהב במכוניות מרוץ, למכונית אין יכולת שיפוט, היא רק רוצה למלא את יעודה ולנסוע. את אותה הגישה מצא מארק בחץ וקשת - הקשת רק רוצה לשלוח את החץ.
בכל חייו התרגל מארק למבטים של הסביבה שננעצים בו. בגיל מאוד צעיר למד להתעלם ממבטים אלה ולהתמקד במה שהוא עושה. ״אני חושב שלחיות ללא ידיים דווקא עוזר לי כקשת. אולי לא באופן פיזי, אבל בהחלט באופן מנטלי״ הוא אומר. ״כשאני מותח את הקשת אני לא חושב על דבר מלבד על המטרה שנמצאת מולי״.
מארק סטוצמן נולד בשנת 1982 ללא ידיים. הרופאים שלא מצאו סיבה רפואית לתופעה הודיעו להוריו שיעלה להם מיליוני דולרים בשביל לגדל אותו במצב זה. הוריו של מארק נבהלו מהסכום ומסרו אותו לאימוץ בגיל שלושה חודשים.
הוריו המאמצים איפשרו למארק לממש את כל חלומותיו. עוד בילדותו נהג לטפס על עצים ללא הפסקה. בילדותו חלם להיות המייקל ג׳ורדן הבא, אבל הבין שהוא לא מספיק גבוה. מארק התאהב במכוניות מרוץ, למכונית אין יכולת שיפוט, היא רק רוצה למלא את יעודה ולנסוע. את אותה הגישה מצא מארק בחץ וקשת - הקשת רק רוצה לשלוח את החץ.
בכל חייו התרגל מארק למבטים של הסביבה שננעצים בו. בגיל מאוד צעיר למד להתעלם ממבטים אלה ולהתמקד במה שהוא עושה. ״אני חושב שלחיות ללא ידיים דווקא עוזר לי כקשת. אולי לא באופן פיזי, אבל בהחלט באופן מנטלי״ הוא אומר. ״כשאני מותח את הקשת אני לא חושב על דבר מלבד על המטרה שנמצאת מולי״.
האמן וונג פינג נולד בהונג-קונג בשנת 1984, והשלים את לימודיו האקדמאים באוסטרליה. את ראשית דרכו החל בשידורים מחתרתיים בעיר הולדתו הונג-קונג בטרם הקים את ״מעבדות וונג פינג״ בשנת 2014.
אובססיות מודחקות, תשוקות לא ממומשות, מוטיביים מיניים בוטים ואמירה פוליטית נוקבת, תאווה ומוסר שבור - כל אלה הם מוטיבים החוזרים על עצמם בשלל יצירותיו. סרטיו של פינג מוזרים ואינטימיים, משחקים על ציר בין המשעשע למזעזע. פינג פותח צוהר למקומות המכוערים יותר של כל אדם ואדם דרך אנקדוטות קטנות וחושפניות.
בסרטו משנת 2014 ״תפסיק להציץ״, אדם המאוהב בסתר בשכנתו עליה הוא מציץ בכל יום מבעד חור מנעול, אוסף טיפין טיפין את זיעתה בכדי להכין ממנה ארטיק. בסרטו ״אף עם רגשות״ אדם מנהל מערכת יחסים זוגית עם האף שלו, עד אשר האף מחליט לעזוב ויוצא לחפש אהבה אחרת.
סרטין של וונג הוצגו ברחבי העולם וגרפו פרסים רבים. מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק היה האחרון להזמין ממנו עבודה במיוחד לחלל תצוגה חדש שנפתח.
האמן וונג פינג נולד בהונג-קונג בשנת 1984, והשלים את לימודיו האקדמאים באוסטרליה. את ראשית דרכו החל בשידורים מחתרתיים בעיר הולדתו הונג-קונג בטרם הקים את ״מעבדות וונג פינג״ בשנת 2014.
אובססיות מודחקות, תשוקות לא ממומשות, מוטיביים מיניים בוטים ואמירה פוליטית נוקבת, תאווה ומוסר שבור - כל אלה הם מוטיבים החוזרים על עצמם בשלל יצירותיו. סרטיו של פינג מוזרים ואינטימיים, משחקים על ציר בין המשעשע למזעזע. פינג פותח צוהר למקומות המכוערים יותר של כל אדם ואדם דרך אנקדוטות קטנות וחושפניות.
בסרטו משנת 2014 ״תפסיק להציץ״, אדם המאוהב בסתר בשכנתו עליה הוא מציץ בכל יום מבעד חור מנעול, אוסף טיפין טיפין את זיעתה בכדי להכין ממנה ארטיק. בסרטו ״אף עם רגשות״ אדם מנהל מערכת יחסים זוגית עם האף שלו, עד אשר האף מחליט לעזוב ויוצא לחפש אהבה אחרת.
סרטין של וונג הוצגו ברחבי העולם וגרפו פרסים רבים. מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק היה האחרון להזמין ממנו עבודה במיוחד לחלל תצוגה חדש שנפתח.
האמן וונג פינג נולד בהונג-קונג בשנת 1984, והשלים את לימודיו האקדמאים באוסטרליה. את ראשית דרכו החל בשידורים מחתרתיים בעיר הולדתו הונג-קונג בטרם הקים את ״מעבדות וונג פינג״ בשנת 2014.
אובססיות מודחקות, תשוקות לא ממומשות, מוטיביים מיניים בוטים ואמירה פוליטית נוקבת, תאווה ומוסר שבור - כל אלה הם מוטיבים החוזרים על עצמם בשלל יצירותיו. סרטיו של פינג מוזרים ואינטימיים, משחקים על ציר בין המשעשע למזעזע. פינג פותח צוהר למקומות המכוערים יותר של כל אדם ואדם דרך אנקדוטות קטנות וחושפניות.
בסרטו משנת 2014 ״תפסיק להציץ״, אדם המאוהב בסתר בשכנתו עליה הוא מציץ בכל יום מבעד חור מנעול, אוסף טיפין טיפין את זיעתה בכדי להכין ממנה ארטיק. בסרטו ״אף עם רגשות״ אדם מנהל מערכת יחסים זוגית עם האף שלו, עד אשר האף מחליט לעזוב ויוצא לחפש אהבה אחרת.
סרטין של וונג הוצגו ברחבי העולם וגרפו פרסים רבים. מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק היה האחרון להזמין ממנו עבודה במיוחד לחלל תצוגה חדש שנפתח.
האמן וונג פינג נולד בהונג-קונג בשנת 1984, והשלים את לימודיו האקדמאים באוסטרליה. את ראשית דרכו החל בשידורים מחתרתיים בעיר הולדתו הונג-קונג בטרם הקים את ״מעבדות וונג פינג״ בשנת 2014.
אובססיות מודחקות, תשוקות לא ממומשות, מוטיביים מיניים בוטים ואמירה פוליטית נוקבת, תאווה ומוסר שבור - כל אלה הם מוטיבים החוזרים על עצמם בשלל יצירותיו. סרטיו של פינג מוזרים ואינטימיים, משחקים על ציר בין המשעשע למזעזע. פינג פותח צוהר למקומות המכוערים יותר של כל אדם ואדם דרך אנקדוטות קטנות וחושפניות.
בסרטו משנת 2014 ״תפסיק להציץ״, אדם המאוהב בסתר בשכנתו עליה הוא מציץ בכל יום מבעד חור מנעול, אוסף טיפין טיפין את זיעתה בכדי להכין ממנה ארטיק. בסרטו ״אף עם רגשות״ אדם מנהל מערכת יחסים זוגית עם האף שלו, עד אשר האף מחליט לעזוב ויוצא לחפש אהבה אחרת.
סרטין של וונג הוצגו ברחבי העולם וגרפו פרסים רבים. מוזיאון הגוגנהיים בניו-יורק היה האחרון להזמין ממנו עבודה במיוחד לחלל תצוגה חדש שנפתח.
לחשוב בקטן היה אחד מהקמפיינים לפירסום הידועים ביותר בכל הזמנים. מדובר במודעה שנעשתה לרכב החיפושית של חברת פולקסווגן. המודעה זכתה בתואר המודעה החשובה ביותר של המאה העשרים והוגדרה כמודעה שלא רק שיפרה את המכירות וקידמה את המותג אלא שינתה את פני עולם הפרסום מקצה לקצה.
כעשור לאחר מלחמת העולם השניה הפכה ארצות הברית למעצמת על, ותעשיית המכוניות קפצה קפיצה מטאורית ובפרט השוק של מכוניות גדולות ומרשימות לכל המשפחה. החיפושית, מכונית קטנה ומוזרה, נבנתה במפעל נאצי לשעבר ועוצבה בגרמניה הנאצית - אתגר מיתוגי לא פשוט בשנים של אחרי המלחמה.
פרסומות הרכבים של אותה התקופה התמקדו בלספק כמה שיותר מידע לצופה במקום בלשכנע אותו לרכוש את המוצר.
הלמוט קרון רצה להשתמש בפשטות של החיפושית בניגוד ללוקסוס שהיה פופולרי בתחום המיתוג של המכוניות באותה התקופה.
המודעה היתה מהפכנית בהיבטים רבים. בתקופה שכל המודעות הציגו מכוניות ראווה בשלל צבעים על מודעות ענק, המודעה של החיפושית היתה ברובה לבנה, עם מכונית קטנה בפינה, המודעה הודפסה בשחור לבן, והפונט בו נכתב הטקסט עוצב כאילו ברשלנות בכדי לשדר אמינות וישירות, ערכים נדירים בעולם הפירסום רווי הפנטזיה.
לחשוב בקטן היה אחד מהקמפיינים לפירסום הידועים ביותר בכל הזמנים. מדובר במודעה שנעשתה לרכב החיפושית של חברת פולקסווגן. המודעה זכתה בתואר המודעה החשובה ביותר של המאה העשרים והוגדרה כמודעה שלא רק שיפרה את המכירות וקידמה את המותג אלא שינתה את פני עולם הפרסום מקצה לקצה.
כעשור לאחר מלחמת העולם השניה הפכה ארצות הברית למעצמת על, ותעשיית המכוניות קפצה קפיצה מטאורית ובפרט השוק של מכוניות גדולות ומרשימות לכל המשפחה. החיפושית, מכונית קטנה ומוזרה, נבנתה במפעל נאצי לשעבר ועוצבה בגרמניה הנאצית - אתגר מיתוגי לא פשוט בשנים של אחרי המלחמה.
פרסומות הרכבים של אותה התקופה התמקדו בלספק כמה שיותר מידע לצופה במקום בלשכנע אותו לרכוש את המוצר.
הלמוט קרון רצה להשתמש בפשטות של החיפושית בניגוד ללוקסוס שהיה פופולרי בתחום המיתוג של המכוניות באותה התקופה.
המודעה היתה מהפכנית בהיבטים רבים. בתקופה שכל המודעות הציגו מכוניות ראווה בשלל צבעים על מודעות ענק, המודעה של החיפושית היתה ברובה לבנה, עם מכונית קטנה בפינה, המודעה הודפסה בשחור לבן, והפונט בו נכתב הטקסט עוצב כאילו ברשלנות בכדי לשדר אמינות וישירות, ערכים נדירים בעולם הפירסום רווי הפנטזיה.
לחשוב בקטן היה אחד מהקמפיינים לפירסום הידועים ביותר בכל הזמנים. מדובר במודעה שנעשתה לרכב החיפושית של חברת פולקסווגן. המודעה זכתה בתואר המודעה החשובה ביותר של המאה העשרים והוגדרה כמודעה שלא רק שיפרה את המכירות וקידמה את המותג אלא שינתה את פני עולם הפרסום מקצה לקצה.
כעשור לאחר מלחמת העולם השניה הפכה ארצות הברית למעצמת על, ותעשיית המכוניות קפצה קפיצה מטאורית ובפרט השוק של מכוניות גדולות ומרשימות לכל המשפחה. החיפושית, מכונית קטנה ומוזרה, נבנתה במפעל נאצי לשעבר ועוצבה בגרמניה הנאצית - אתגר מיתוגי לא פשוט בשנים של אחרי המלחמה.
פרסומות הרכבים של אותה התקופה התמקדו בלספק כמה שיותר מידע לצופה במקום בלשכנע אותו לרכוש את המוצר.
הלמוט קרון רצה להשתמש בפשטות של החיפושית בניגוד ללוקסוס שהיה פופולרי בתחום המיתוג של המכוניות באותה התקופה.
המודעה היתה מהפכנית בהיבטים רבים. בתקופה שכל המודעות הציגו מכוניות ראווה בשלל צבעים על מודעות ענק, המודעה של החיפושית היתה ברובה לבנה, עם מכונית קטנה בפינה, המודעה הודפסה בשחור לבן, והפונט בו נכתב הטקסט עוצב כאילו ברשלנות בכדי לשדר אמינות וישירות, ערכים נדירים בעולם הפירסום רווי הפנטזיה.
לחשוב בקטן היה אחד מהקמפיינים לפירסום הידועים ביותר בכל הזמנים. מדובר במודעה שנעשתה לרכב החיפושית של חברת פולקסווגן. המודעה זכתה בתואר המודעה החשובה ביותר של המאה העשרים והוגדרה כמודעה שלא רק שיפרה את המכירות וקידמה את המותג אלא שינתה את פני עולם הפרסום מקצה לקצה.
כעשור לאחר מלחמת העולם השניה הפכה ארצות הברית למעצמת על, ותעשיית המכוניות קפצה קפיצה מטאורית ובפרט השוק של מכוניות גדולות ומרשימות לכל המשפחה. החיפושית, מכונית קטנה ומוזרה, נבנתה במפעל נאצי לשעבר ועוצבה בגרמניה הנאצית - אתגר מיתוגי לא פשוט בשנים של אחרי המלחמה.
פרסומות הרכבים של אותה התקופה התמקדו בלספק כמה שיותר מידע לצופה במקום בלשכנע אותו לרכוש את המוצר.
הלמוט קרון רצה להשתמש בפשטות של החיפושית בניגוד ללוקסוס שהיה פופולרי בתחום המיתוג של המכוניות באותה התקופה.
המודעה היתה מהפכנית בהיבטים רבים. בתקופה שכל המודעות הציגו מכוניות ראווה בשלל צבעים על מודעות ענק, המודעה של החיפושית היתה ברובה לבנה, עם מכונית קטנה בפינה, המודעה הודפסה בשחור לבן, והפונט בו נכתב הטקסט עוצב כאילו ברשלנות בכדי לשדר אמינות וישירות, ערכים נדירים בעולם הפירסום רווי הפנטזיה.
עבודותיו של סטפן שור הוצגו ופרוסמו פעמים רבות במרוצת ארבעים השנים האחרונות. הוא ידוע כמי שמצלם רגעים באנאלים לכאורה ברחבי ארצות הברית, וכמי שמתשמש בצורה ייחודית בצבע בעבודותיו. שני ספריו המפורסמים ביותר - משטחים אמריקאיים ומקומות לא רגילים, צולמו במהלך מסעות שערך בדרכים ברחבי היבשת בתחילת שנות השבעים.
כאשר היה בן 14 הראה את צילומיו למנהל מוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק שזיהה את כשרונו ורחש מהילד שלוש עבודות בשחור לבן המציגות את העיר. כאשר היה בן 16 פגש שור את אנדי וואהול והפך להיות לבן בית בסטודיו המפורסם שלו ״הפקטורי״.
שור נחשב כאחד הצלמים המרכזיים שהפכו את הצילום בצבע לאומנות. בין האומנים שמכירים בשור כהשראה מרכזית לעבודותיהם נמנים נאן גולדין, מרטין פר, יואל סטרנפלד ועוד. בין עבודותיו המסחריות צילם אופנה עבור המותג בוטגה ונטה והציג צילומים במגזינים הנחשבים ביותר.
בשנים האחרונות עובד שור בישראל, בגדה המערבית, ובאוקרינה.
עבודותיו של סטפן שור הוצגו ופרוסמו פעמים רבות במרוצת ארבעים השנים האחרונות. הוא ידוע כמי שמצלם רגעים באנאלים לכאורה ברחבי ארצות הברית, וכמי שמתשמש בצורה ייחודית בצבע בעבודותיו. שני ספריו המפורסמים ביותר - משטחים אמריקאיים ומקומות לא רגילים, צולמו במהלך מסעות שערך בדרכים ברחבי היבשת בתחילת שנות השבעים.
כאשר היה בן 14 הראה את צילומיו למנהל מוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק שזיהה את כשרונו ורחש מהילד שלוש עבודות בשחור לבן המציגות את העיר. כאשר היה בן 16 פגש שור את אנדי וואהול והפך להיות לבן בית בסטודיו המפורסם שלו ״הפקטורי״.
שור נחשב כאחד הצלמים המרכזיים שהפכו את הצילום בצבע לאומנות. בין האומנים שמכירים בשור כהשראה מרכזית לעבודותיהם נמנים נאן גולדין, מרטין פר, יואל סטרנפלד ועוד. בין עבודותיו המסחריות צילם אופנה עבור המותג בוטגה ונטה והציג צילומים במגזינים הנחשבים ביותר.
בשנים האחרונות עובד שור בישראל, בגדה המערבית, ובאוקרינה.
עבודותיו של סטפן שור הוצגו ופרוסמו פעמים רבות במרוצת ארבעים השנים האחרונות. הוא ידוע כמי שמצלם רגעים באנאלים לכאורה ברחבי ארצות הברית, וכמי שמתשמש בצורה ייחודית בצבע בעבודותיו. שני ספריו המפורסמים ביותר - משטחים אמריקאיים ומקומות לא רגילים, צולמו במהלך מסעות שערך בדרכים ברחבי היבשת בתחילת שנות השבעים.
כאשר היה בן 14 הראה את צילומיו למנהל מוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק שזיהה את כשרונו ורחש מהילד שלוש עבודות בשחור לבן המציגות את העיר. כאשר היה בן 16 פגש שור את אנדי וואהול והפך להיות לבן בית בסטודיו המפורסם שלו ״הפקטורי״.
שור נחשב כאחד הצלמים המרכזיים שהפכו את הצילום בצבע לאומנות. בין האומנים שמכירים בשור כהשראה מרכזית לעבודותיהם נמנים נאן גולדין, מרטין פר, יואל סטרנפלד ועוד. בין עבודותיו המסחריות צילם אופנה עבור המותג בוטגה ונטה והציג צילומים במגזינים הנחשבים ביותר.
בשנים האחרונות עובד שור בישראל, בגדה המערבית, ובאוקרינה.
עבודותיו של סטפן שור הוצגו ופרוסמו פעמים רבות במרוצת ארבעים השנים האחרונות. הוא ידוע כמי שמצלם רגעים באנאלים לכאורה ברחבי ארצות הברית, וכמי שמתשמש בצורה ייחודית בצבע בעבודותיו. שני ספריו המפורסמים ביותר - משטחים אמריקאיים ומקומות לא רגילים, צולמו במהלך מסעות שערך בדרכים ברחבי היבשת בתחילת שנות השבעים.
כאשר היה בן 14 הראה את צילומיו למנהל מוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק שזיהה את כשרונו ורחש מהילד שלוש עבודות בשחור לבן המציגות את העיר. כאשר היה בן 16 פגש שור את אנדי וואהול והפך להיות לבן בית בסטודיו המפורסם שלו ״הפקטורי״.
שור נחשב כאחד הצלמים המרכזיים שהפכו את הצילום בצבע לאומנות. בין האומנים שמכירים בשור כהשראה מרכזית לעבודותיהם נמנים נאן גולדין, מרטין פר, יואל סטרנפלד ועוד. בין עבודותיו המסחריות צילם אופנה עבור המותג בוטגה ונטה והציג צילומים במגזינים הנחשבים ביותר.
בשנים האחרונות עובד שור בישראל, בגדה המערבית, ובאוקרינה.