hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

לגדול באיראן
ריקי שחם

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

לגדול באיראן אישה בחלון ריקי שחם

לגדול באיראן

ריקי שחם

26.12.2023

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

לקריאה נוספת

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

ריקי שחם

לגדול באיראן

ריקי שחם

26.12.2023

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

next song
הממבות השחורות
ריקי שחם
חברה בארגון הצבאי הממבה השחורה מאת ריקי שחם

הממבות השחורות

ריקי שחם

18.12.2023 לקריאה נוספת

ריקי שחם

הממבות השחורות

ריקי שחם

18.12.2023
next song
עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין
ריקי שחם

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

אישה פסלסטינאית במעבר הגבול עזה מאת ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

06.12.2023

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

לקריאה נוספת

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

06.12.2023

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

next song
למכור פולארוידים באמסטרדם
ריקי שחם

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

למכור פולארוידים באמסטרדם ריקי שחם

למכור פולארוידים באמסטרדם

ריקי שחם

25.11.2023

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

לקריאה נוספת

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

ריקי שחם

למכור פולארוידים באמסטרדם

ריקי שחם

25.11.2023

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

next song
באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה
ריקי שחם

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

לי מילר באמבטיה של היטלר מאתר ריקי שחם

באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה

ריקי שחם

20.11.2023

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

לקריאה נוספת

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

ריקי שחם

באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה

ריקי שחם

20.11.2023

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

next song
פרצופים מפורסמים מחדר החושך
ריקי שחם

תערכה חדשה חושפת את עבודתו של הדפס המפורסם פבלו אינירו.

חלק מהצילומים המפורסמים ביותר של כל הזמנים מוצגים בפעם הראשונה לקהל הרחב ביחד עם כל הדפסות הניסיון וההערות של המפתח בחדר החושך. ההערות חושפות  את מלאכת המחשבת שבאה להעניק עומק לתמונה ולהפיח חיים בדמויות המצולמות.

בין הצילומים בתערוכה מופיע הצילום של מוחמד עלי על ידי הצלם תומס הופקר, צילומו של ג'יימס דין מאת דניס סטוק בטיימס סקוור ניו יורק, צילום של מרתין לותר קינג בעצרת בוושינגטון, וצילומה הידוע של אודרי הפבורן ברכב.

הצילום של הפבורן נעשה על צילומי הסט של הסרט סברינה לצד המפרי בוגארט. דניס סטוק מעיד כי היה מאוהב בהפבורן בצילומים, כי הייתה מאוד ישירה ופשוטה - תכונה נדירה לשחקנית כה מפורסמת, ויותר מכל היתה עסוקה בעבודתה לארגון UNICEF

אודרי הפבורן בעיני הצלם מאת ריקי שחם

פרצופים מפורסמים מחדר החושך

ריקי שחם

12.11.2023

תערכה חדשה חושפת את עבודתו של הדפס המפורסם פבלו אינירו.

חלק מהצילומים המפורסמים ביותר של כל הזמנים מוצגים בפעם הראשונה לקהל הרחב ביחד עם כל הדפסות הניסיון וההערות של המפתח בחדר החושך. ההערות חושפות  את מלאכת המחשבת שבאה להעניק עומק לתמונה ולהפיח חיים בדמויות המצולמות.

בין הצילומים בתערוכה מופיע הצילום של מוחמד עלי על ידי הצלם תומס הופקר, צילומו של ג'יימס דין מאת דניס סטוק בטיימס סקוור ניו יורק, צילום של מרתין לותר קינג בעצרת בוושינגטון, וצילומה הידוע של אודרי הפבורן ברכב.

הצילום של הפבורן נעשה על צילומי הסט של הסרט סברינה לצד המפרי בוגארט. דניס סטוק מעיד כי היה מאוהב בהפבורן בצילומים, כי הייתה מאוד ישירה ופשוטה - תכונה נדירה לשחקנית כה מפורסמת, ויותר מכל היתה עסוקה בעבודתה לארגון UNICEF

לקריאה נוספת

תערכה חדשה חושפת את עבודתו של הדפס המפורסם פבלו אינירו.

חלק מהצילומים המפורסמים ביותר של כל הזמנים מוצגים בפעם הראשונה לקהל הרחב ביחד עם כל הדפסות הניסיון וההערות של המפתח בחדר החושך. ההערות חושפות  את מלאכת המחשבת שבאה להעניק עומק לתמונה ולהפיח חיים בדמויות המצולמות.

בין הצילומים בתערוכה מופיע הצילום של מוחמד עלי על ידי הצלם תומס הופקר, צילומו של ג'יימס דין מאת דניס סטוק בטיימס סקוור ניו יורק, צילום של מרתין לותר קינג בעצרת בוושינגטון, וצילומה הידוע של אודרי הפבורן ברכב.

הצילום של הפבורן נעשה על צילומי הסט של הסרט סברינה לצד המפרי בוגארט. דניס סטוק מעיד כי היה מאוהב בהפבורן בצילומים, כי הייתה מאוד ישירה ופשוטה - תכונה נדירה לשחקנית כה מפורסמת, ויותר מכל היתה עסוקה בעבודתה לארגון UNICEF

ריקי שחם

פרצופים מפורסמים מחדר החושך

ריקי שחם

12.11.2023

תערכה חדשה חושפת את עבודתו של הדפס המפורסם פבלו אינירו.

חלק מהצילומים המפורסמים ביותר של כל הזמנים מוצגים בפעם הראשונה לקהל הרחב ביחד עם כל הדפסות הניסיון וההערות של המפתח בחדר החושך. ההערות חושפות  את מלאכת המחשבת שבאה להעניק עומק לתמונה ולהפיח חיים בדמויות המצולמות.

בין הצילומים בתערוכה מופיע הצילום של מוחמד עלי על ידי הצלם תומס הופקר, צילומו של ג'יימס דין מאת דניס סטוק בטיימס סקוור ניו יורק, צילום של מרתין לותר קינג בעצרת בוושינגטון, וצילומה הידוע של אודרי הפבורן ברכב.

הצילום של הפבורן נעשה על צילומי הסט של הסרט סברינה לצד המפרי בוגארט. דניס סטוק מעיד כי היה מאוהב בהפבורן בצילומים, כי הייתה מאוד ישירה ופשוטה - תכונה נדירה לשחקנית כה מפורסמת, ויותר מכל היתה עסוקה בעבודתה לארגון UNICEF

next song
מה זה אומר להיות שומרות הקוראן?
ריקי שחם

בלב טורקיה מתרחש מסע ייחודי. נערות צעירות, בקושי בשנות העשרה שלהן, יוצאות למסע רוחני להפוך לחאפיז - שומרות הקוראן. זה לא מסע לבעלי לב חלש. זה דורש מסירות, משמעת, ובעיקר אהבה עמוקה לספר הקדוש. הבנות הללו מקדישות שנים מחייהן לשנן את הקוראן בעל פה, הישג שמקנה להן את התואר המוערך חאפיז.

הצלמת הטורקית סבינה סימן לוקחת אותנו לעולם הזה עם הפרויקט שלה חאפיז. דרך העדשה שלה, אנו רואים את הבנות בחיי היומיום שלהן - לומדות, מתפללות ומשחקות. אנו רואים את המאבקים והניצחונות שלהם, את רגעי הספק ואת רגעי השמחה שלהם. אבל יותר מזה, אנו רואים את האמונה והמחויבות הבלתי מעורערת שלהם.

התמונות עדינות וצבעוניות, לוכדות את רוחן של הבנות הצעירות הללו. הן בעת ובעונה אחת תלמידות ומורות, ילדות ומבוגרות, יחידות וחלק מקהילה. הן מעצבות את זהותן בסביבה מאתגרת ומטפחת כאחד.

תערוכה זו ברוטרדם היא חגיגה של הבנות הללו והמסע יוצא הדופן שלהן. זו הזמנה להיכנס לעולמן, להבין את חייהן ולהעריך את מסירותן. כאשר אנו חוקרים את התמונות, אנו נזכרים בכוחה של האמונה, ביופי הנעורים ובאינסוף האפשרויות העומדות בפני שומרות הקוראן הצעירות הללו.

נערות השומרות על הקוראן, מאת ריקי שחם

מה זה אומר להיות שומרות הקוראן?

ריקי שחם

05.11.2023

בלב טורקיה מתרחש מסע ייחודי. נערות צעירות, בקושי בשנות העשרה שלהן, יוצאות למסע רוחני להפוך לחאפיז - שומרות הקוראן. זה לא מסע לבעלי לב חלש. זה דורש מסירות, משמעת, ובעיקר אהבה עמוקה לספר הקדוש. הבנות הללו מקדישות שנים מחייהן לשנן את הקוראן בעל פה, הישג שמקנה להן את התואר המוערך חאפיז.

הצלמת הטורקית סבינה סימן לוקחת אותנו לעולם הזה עם הפרויקט שלה חאפיז. דרך העדשה שלה, אנו רואים את הבנות בחיי היומיום שלהן - לומדות, מתפללות ומשחקות. אנו רואים את המאבקים והניצחונות שלהם, את רגעי הספק ואת רגעי השמחה שלהם. אבל יותר מזה, אנו רואים את האמונה והמחויבות הבלתי מעורערת שלהם.

התמונות עדינות וצבעוניות, לוכדות את רוחן של הבנות הצעירות הללו. הן בעת ובעונה אחת תלמידות ומורות, ילדות ומבוגרות, יחידות וחלק מקהילה. הן מעצבות את זהותן בסביבה מאתגרת ומטפחת כאחד.

תערוכה זו ברוטרדם היא חגיגה של הבנות הללו והמסע יוצא הדופן שלהן. זו הזמנה להיכנס לעולמן, להבין את חייהן ולהעריך את מסירותן. כאשר אנו חוקרים את התמונות, אנו נזכרים בכוחה של האמונה, ביופי הנעורים ובאינסוף האפשרויות העומדות בפני שומרות הקוראן הצעירות הללו.

לקריאה נוספת

בלב טורקיה מתרחש מסע ייחודי. נערות צעירות, בקושי בשנות העשרה שלהן, יוצאות למסע רוחני להפוך לחאפיז - שומרות הקוראן. זה לא מסע לבעלי לב חלש. זה דורש מסירות, משמעת, ובעיקר אהבה עמוקה לספר הקדוש. הבנות הללו מקדישות שנים מחייהן לשנן את הקוראן בעל פה, הישג שמקנה להן את התואר המוערך חאפיז.

הצלמת הטורקית סבינה סימן לוקחת אותנו לעולם הזה עם הפרויקט שלה חאפיז. דרך העדשה שלה, אנו רואים את הבנות בחיי היומיום שלהן - לומדות, מתפללות ומשחקות. אנו רואים את המאבקים והניצחונות שלהם, את רגעי הספק ואת רגעי השמחה שלהם. אבל יותר מזה, אנו רואים את האמונה והמחויבות הבלתי מעורערת שלהם.

התמונות עדינות וצבעוניות, לוכדות את רוחן של הבנות הצעירות הללו. הן בעת ובעונה אחת תלמידות ומורות, ילדות ומבוגרות, יחידות וחלק מקהילה. הן מעצבות את זהותן בסביבה מאתגרת ומטפחת כאחד.

תערוכה זו ברוטרדם היא חגיגה של הבנות הללו והמסע יוצא הדופן שלהן. זו הזמנה להיכנס לעולמן, להבין את חייהן ולהעריך את מסירותן. כאשר אנו חוקרים את התמונות, אנו נזכרים בכוחה של האמונה, ביופי הנעורים ובאינסוף האפשרויות העומדות בפני שומרות הקוראן הצעירות הללו.

ריקי שחם

מה זה אומר להיות שומרות הקוראן?

ריקי שחם

05.11.2023

בלב טורקיה מתרחש מסע ייחודי. נערות צעירות, בקושי בשנות העשרה שלהן, יוצאות למסע רוחני להפוך לחאפיז - שומרות הקוראן. זה לא מסע לבעלי לב חלש. זה דורש מסירות, משמעת, ובעיקר אהבה עמוקה לספר הקדוש. הבנות הללו מקדישות שנים מחייהן לשנן את הקוראן בעל פה, הישג שמקנה להן את התואר המוערך חאפיז.

הצלמת הטורקית סבינה סימן לוקחת אותנו לעולם הזה עם הפרויקט שלה חאפיז. דרך העדשה שלה, אנו רואים את הבנות בחיי היומיום שלהן - לומדות, מתפללות ומשחקות. אנו רואים את המאבקים והניצחונות שלהם, את רגעי הספק ואת רגעי השמחה שלהם. אבל יותר מזה, אנו רואים את האמונה והמחויבות הבלתי מעורערת שלהם.

התמונות עדינות וצבעוניות, לוכדות את רוחן של הבנות הצעירות הללו. הן בעת ובעונה אחת תלמידות ומורות, ילדות ומבוגרות, יחידות וחלק מקהילה. הן מעצבות את זהותן בסביבה מאתגרת ומטפחת כאחד.

תערוכה זו ברוטרדם היא חגיגה של הבנות הללו והמסע יוצא הדופן שלהן. זו הזמנה להיכנס לעולמן, להבין את חייהן ולהעריך את מסירותן. כאשר אנו חוקרים את התמונות, אנו נזכרים בכוחה של האמונה, ביופי הנעורים ובאינסוף האפשרויות העומדות בפני שומרות הקוראן הצעירות הללו.

next song
שחקניות ודוגמניות לוקחות לעתים קרובות השראה ממרילין מונרו, אבל האם מרילין עצמה ספדה לאגדות הוליוודיות מהעבר?
ריקי שחם

בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.

אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.

אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."

הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.

הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.

כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.

השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.

אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.

 

יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...

ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.

מרילין מונרו בהומאג

שחקניות ודוגמניות לוקחות לעתים קרובות השראה ממרילין מונרו, אבל האם מרילין עצמה ספדה לאגדות הוליוודיות מהעבר?

ריקי שחם

21.10.2023

בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.

אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.

אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."

הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.

הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.

כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.

השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.

אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.

 

יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...

ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.

לקריאה נוספת

בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.

אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.

אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."

הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.

הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.

כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.

השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.

אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.

 

יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...

ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.

ריקי שחם

שחקניות ודוגמניות לוקחות לעתים קרובות השראה ממרילין מונרו, אבל האם מרילין עצמה ספדה לאגדות הוליוודיות מהעבר?

ריקי שחם

21.10.2023

בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.

אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.

אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."

הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.

הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.

כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.

השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.

אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.

 

יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...

ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.

next song
קורנליה הדיגר
ריקי שחם

הומאז' היא סדרה של פוטומונטאז'ים בעבודת יד שנוצרו בהשראת ציורי אמן פיגורטיביים שנוצרו לאורך תולדות האמנות - רגעים בקאנון המערבי. האהבה של האומנית קורנליה הדיגר לנוכחות המיוחדת של ציורי מאסטר, בשילוב עם העניין שלה בצילום, סיפקו נקודת מוצא שממנה ניתן לחקור. לאחר מכן נוצרו המצאות מחדש, רי-מאסטרינג, תוך כדי עבודה דרך הרגישות האישית וההתעסקויות כאמן. פוטומונטאז' מאפשר לתרגם את הציורים לסביבות חדשות.

"בשבילי זה מעשה תרגום. בזמן שאני משתמש בטכנולוגיות עדכניות, אני משתדלת לשמור על איכויות המישוש והממדים המגוונים שמשכו אותי אל האובייקטים מלכתחילה. " אומרת קורנליה. סדרה זו מנסה ללכוד את רוחות הרפאים, תמיד חלקיים ואשליים, תוך שהיא מציעה שפות ויזואליות חדשות סביב יצירות המופת המבוססות הללו. הומאז' הוא מדיטציה על חלוף הזמן. זוהי השתקפות על המקום, במאה ה-21, מושפע אי פעם מהעבר ומהמורשת.

הומאז ריקי שחם

קורנליה הדיגר

ריקי שחם

08.10.2023

הומאז' היא סדרה של פוטומונטאז'ים בעבודת יד שנוצרו בהשראת ציורי אמן פיגורטיביים שנוצרו לאורך תולדות האמנות - רגעים בקאנון המערבי. האהבה של האומנית קורנליה הדיגר לנוכחות המיוחדת של ציורי מאסטר, בשילוב עם העניין שלה בצילום, סיפקו נקודת מוצא שממנה ניתן לחקור. לאחר מכן נוצרו המצאות מחדש, רי-מאסטרינג, תוך כדי עבודה דרך הרגישות האישית וההתעסקויות כאמן. פוטומונטאז' מאפשר לתרגם את הציורים לסביבות חדשות.

"בשבילי זה מעשה תרגום. בזמן שאני משתמש בטכנולוגיות עדכניות, אני משתדלת לשמור על איכויות המישוש והממדים המגוונים שמשכו אותי אל האובייקטים מלכתחילה. " אומרת קורנליה. סדרה זו מנסה ללכוד את רוחות הרפאים, תמיד חלקיים ואשליים, תוך שהיא מציעה שפות ויזואליות חדשות סביב יצירות המופת המבוססות הללו. הומאז' הוא מדיטציה על חלוף הזמן. זוהי השתקפות על המקום, במאה ה-21, מושפע אי פעם מהעבר ומהמורשת.

לקריאה נוספת

הומאז' היא סדרה של פוטומונטאז'ים בעבודת יד שנוצרו בהשראת ציורי אמן פיגורטיביים שנוצרו לאורך תולדות האמנות - רגעים בקאנון המערבי. האהבה של האומנית קורנליה הדיגר לנוכחות המיוחדת של ציורי מאסטר, בשילוב עם העניין שלה בצילום, סיפקו נקודת מוצא שממנה ניתן לחקור. לאחר מכן נוצרו המצאות מחדש, רי-מאסטרינג, תוך כדי עבודה דרך הרגישות האישית וההתעסקויות כאמן. פוטומונטאז' מאפשר לתרגם את הציורים לסביבות חדשות.

"בשבילי זה מעשה תרגום. בזמן שאני משתמש בטכנולוגיות עדכניות, אני משתדלת לשמור על איכויות המישוש והממדים המגוונים שמשכו אותי אל האובייקטים מלכתחילה. " אומרת קורנליה. סדרה זו מנסה ללכוד את רוחות הרפאים, תמיד חלקיים ואשליים, תוך שהיא מציעה שפות ויזואליות חדשות סביב יצירות המופת המבוססות הללו. הומאז' הוא מדיטציה על חלוף הזמן. זוהי השתקפות על המקום, במאה ה-21, מושפע אי פעם מהעבר ומהמורשת.

ריקי שחם

קורנליה הדיגר

ריקי שחם

08.10.2023

הומאז' היא סדרה של פוטומונטאז'ים בעבודת יד שנוצרו בהשראת ציורי אמן פיגורטיביים שנוצרו לאורך תולדות האמנות - רגעים בקאנון המערבי. האהבה של האומנית קורנליה הדיגר לנוכחות המיוחדת של ציורי מאסטר, בשילוב עם העניין שלה בצילום, סיפקו נקודת מוצא שממנה ניתן לחקור. לאחר מכן נוצרו המצאות מחדש, רי-מאסטרינג, תוך כדי עבודה דרך הרגישות האישית וההתעסקויות כאמן. פוטומונטאז' מאפשר לתרגם את הציורים לסביבות חדשות.

"בשבילי זה מעשה תרגום. בזמן שאני משתמש בטכנולוגיות עדכניות, אני משתדלת לשמור על איכויות המישוש והממדים המגוונים שמשכו אותי אל האובייקטים מלכתחילה. " אומרת קורנליה. סדרה זו מנסה ללכוד את רוחות הרפאים, תמיד חלקיים ואשליים, תוך שהיא מציעה שפות ויזואליות חדשות סביב יצירות המופת המבוססות הללו. הומאז' הוא מדיטציה על חלוף הזמן. זוהי השתקפות על המקום, במאה ה-21, מושפע אי פעם מהעבר ומהמורשת.

next song
שירלי בייקר ותרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80
ריקי שחם

 

 

 

בעיצומם של ההריסות שלאחר מלחמת העולם השנייה, מצאה שירלי בייקר הצעירה את הבריחה והתשוקה שלה בצילום. חמושה במצלמת בראוני שניתנה במתנה על ידי דודה, היא יצאה למסע שיגדיר מחדש את אמנות לכידת הרגשות האנושיים הגולמיים. העדשה של שירלי, לעומת זאת, לא הייתה רק כלי; זה היה גשר בין עולמות. בעודה מנווטת את האתגרים של תעשיית צילום הנשלטת על ידי גברים, היא הפנתה את תשומת לבה לאלה השוכנים בפאתי החברה, ולכדה את השטיח התוסס של תרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80 בעדינות שאין שני לה.

בספר חדש אנו עדים להתרסה ויצירתיות של דור שדחה נורמות חברתיות. הצילומים של שירלי מפיחים חיים במוהוקים הדוקרניים, מעילי העור והגישה המרדנית של הצעירים הלונדונים, ומציעים הצצה לשיק החתרני שלהם. בתוך הכאוס של התסיסה הפוליטית והאתגרים הכלכליים, המצלמה של שירלי הפכה לכלי רב עוצמה, שתפסה את הרוח הבלתי מתפשרת של קהילה שנחושה להיראות ולהישמע.

דרך העדשה שלה, שירלי בייקר יצרה יותר מסתם תצלומים; היא יצרה סיפורים נצחיים של חוסן וזהות. כל תמונה ב'שירלי בייקר: 1960–1980' מטמיעה את המהות של עידן המסומן על ידי תרבות הנוער הנועזת שלו, ומציעה תזכורת נוקבת לכוחו של הצילום לחרוג מהזמן והגבולות החברתיים. כאשר אנו מתעמקים בעבודתה, אנו לא רק עדים לעבר אלא גם מזהים את ההשפעה המתמשכת של אלה שמעזים לתעד את הבלתי שגרתי, ומזכירים לנו שאמנות אמיתית טמונה באימוץ הבלתי שגרתי ובמציאת היופי בלא שגרתי.

 

 

 

ריקי שחם פאנק רוק בלונדון

שירלי בייקר ותרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80

ריקי שחם

07.10.2023

 

 

 

בעיצומם של ההריסות שלאחר מלחמת העולם השנייה, מצאה שירלי בייקר הצעירה את הבריחה והתשוקה שלה בצילום. חמושה במצלמת בראוני שניתנה במתנה על ידי דודה, היא יצאה למסע שיגדיר מחדש את אמנות לכידת הרגשות האנושיים הגולמיים. העדשה של שירלי, לעומת זאת, לא הייתה רק כלי; זה היה גשר בין עולמות. בעודה מנווטת את האתגרים של תעשיית צילום הנשלטת על ידי גברים, היא הפנתה את תשומת לבה לאלה השוכנים בפאתי החברה, ולכדה את השטיח התוסס של תרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80 בעדינות שאין שני לה.

בספר חדש אנו עדים להתרסה ויצירתיות של דור שדחה נורמות חברתיות. הצילומים של שירלי מפיחים חיים במוהוקים הדוקרניים, מעילי העור והגישה המרדנית של הצעירים הלונדונים, ומציעים הצצה לשיק החתרני שלהם. בתוך הכאוס של התסיסה הפוליטית והאתגרים הכלכליים, המצלמה של שירלי הפכה לכלי רב עוצמה, שתפסה את הרוח הבלתי מתפשרת של קהילה שנחושה להיראות ולהישמע.

דרך העדשה שלה, שירלי בייקר יצרה יותר מסתם תצלומים; היא יצרה סיפורים נצחיים של חוסן וזהות. כל תמונה ב'שירלי בייקר: 1960–1980' מטמיעה את המהות של עידן המסומן על ידי תרבות הנוער הנועזת שלו, ומציעה תזכורת נוקבת לכוחו של הצילום לחרוג מהזמן והגבולות החברתיים. כאשר אנו מתעמקים בעבודתה, אנו לא רק עדים לעבר אלא גם מזהים את ההשפעה המתמשכת של אלה שמעזים לתעד את הבלתי שגרתי, ומזכירים לנו שאמנות אמיתית טמונה באימוץ הבלתי שגרתי ובמציאת היופי בלא שגרתי.

 

 

 

לקריאה נוספת

 

 

 

בעיצומם של ההריסות שלאחר מלחמת העולם השנייה, מצאה שירלי בייקר הצעירה את הבריחה והתשוקה שלה בצילום. חמושה במצלמת בראוני שניתנה במתנה על ידי דודה, היא יצאה למסע שיגדיר מחדש את אמנות לכידת הרגשות האנושיים הגולמיים. העדשה של שירלי, לעומת זאת, לא הייתה רק כלי; זה היה גשר בין עולמות. בעודה מנווטת את האתגרים של תעשיית צילום הנשלטת על ידי גברים, היא הפנתה את תשומת לבה לאלה השוכנים בפאתי החברה, ולכדה את השטיח התוסס של תרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80 בעדינות שאין שני לה.

בספר חדש אנו עדים להתרסה ויצירתיות של דור שדחה נורמות חברתיות. הצילומים של שירלי מפיחים חיים במוהוקים הדוקרניים, מעילי העור והגישה המרדנית של הצעירים הלונדונים, ומציעים הצצה לשיק החתרני שלהם. בתוך הכאוס של התסיסה הפוליטית והאתגרים הכלכליים, המצלמה של שירלי הפכה לכלי רב עוצמה, שתפסה את הרוח הבלתי מתפשרת של קהילה שנחושה להיראות ולהישמע.

דרך העדשה שלה, שירלי בייקר יצרה יותר מסתם תצלומים; היא יצרה סיפורים נצחיים של חוסן וזהות. כל תמונה ב'שירלי בייקר: 1960–1980' מטמיעה את המהות של עידן המסומן על ידי תרבות הנוער הנועזת שלו, ומציעה תזכורת נוקבת לכוחו של הצילום לחרוג מהזמן והגבולות החברתיים. כאשר אנו מתעמקים בעבודתה, אנו לא רק עדים לעבר אלא גם מזהים את ההשפעה המתמשכת של אלה שמעזים לתעד את הבלתי שגרתי, ומזכירים לנו שאמנות אמיתית טמונה באימוץ הבלתי שגרתי ובמציאת היופי בלא שגרתי.

 

 

 

ריקי שחם

שירלי בייקר ותרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80

ריקי שחם

07.10.2023

 

 

 

בעיצומם של ההריסות שלאחר מלחמת העולם השנייה, מצאה שירלי בייקר הצעירה את הבריחה והתשוקה שלה בצילום. חמושה במצלמת בראוני שניתנה במתנה על ידי דודה, היא יצאה למסע שיגדיר מחדש את אמנות לכידת הרגשות האנושיים הגולמיים. העדשה של שירלי, לעומת זאת, לא הייתה רק כלי; זה היה גשר בין עולמות. בעודה מנווטת את האתגרים של תעשיית צילום הנשלטת על ידי גברים, היא הפנתה את תשומת לבה לאלה השוכנים בפאתי החברה, ולכדה את השטיח התוסס של תרבות הפאנק הלונדונית של שנות ה-80 בעדינות שאין שני לה.

בספר חדש אנו עדים להתרסה ויצירתיות של דור שדחה נורמות חברתיות. הצילומים של שירלי מפיחים חיים במוהוקים הדוקרניים, מעילי העור והגישה המרדנית של הצעירים הלונדונים, ומציעים הצצה לשיק החתרני שלהם. בתוך הכאוס של התסיסה הפוליטית והאתגרים הכלכליים, המצלמה של שירלי הפכה לכלי רב עוצמה, שתפסה את הרוח הבלתי מתפשרת של קהילה שנחושה להיראות ולהישמע.

דרך העדשה שלה, שירלי בייקר יצרה יותר מסתם תצלומים; היא יצרה סיפורים נצחיים של חוסן וזהות. כל תמונה ב'שירלי בייקר: 1960–1980' מטמיעה את המהות של עידן המסומן על ידי תרבות הנוער הנועזת שלו, ומציעה תזכורת נוקבת לכוחו של הצילום לחרוג מהזמן והגבולות החברתיים. כאשר אנו מתעמקים בעבודתה, אנו לא רק עדים לעבר אלא גם מזהים את ההשפעה המתמשכת של אלה שמעזים לתעד את הבלתי שגרתי, ומזכירים לנו שאמנות אמיתית טמונה באימוץ הבלתי שגרתי ובמציאת היופי בלא שגרתי.

 

 

 

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎