הצלם הדני קלאוס בו מתעד טקסי מוות מסביב לעולם במשך שנים רבות. מסעו התחיל לפני זמן רב בלוויה מוסלמית, שם צילם ילד קטן מביט בסקרנות אל תוך ארון קבורה של אדם פקיסטני מבוגר. בו החל לחשוב על הטאבו סביב המוות ועל החלק הגדול שלו בעולמו.
בו מסתובב לבדו ברחבי העולם עם מצלמה קטנה. הוא מעולם לא סורב להשתתף בטקס. אנשים גאים לשתף בטקסיהם הוא אומר.
הצלם הדני קלאוס בו מתעד טקסי מוות מסביב לעולם במשך שנים רבות. מסעו התחיל לפני זמן רב בלוויה מוסלמית, שם צילם ילד קטן מביט בסקרנות אל תוך ארון קבורה של אדם פקיסטני מבוגר. בו החל לחשוב על הטאבו סביב המוות ועל החלק הגדול שלו בעולמו.
בו מסתובב לבדו ברחבי העולם עם מצלמה קטנה. הוא מעולם לא סורב להשתתף בטקס. אנשים גאים לשתף בטקסיהם הוא אומר.
הצלם הדני קלאוס בו מתעד טקסי מוות מסביב לעולם במשך שנים רבות. מסעו התחיל לפני זמן רב בלוויה מוסלמית, שם צילם ילד קטן מביט בסקרנות אל תוך ארון קבורה של אדם פקיסטני מבוגר. בו החל לחשוב על הטאבו סביב המוות ועל החלק הגדול שלו בעולמו.
בו מסתובב לבדו ברחבי העולם עם מצלמה קטנה. הוא מעולם לא סורב להשתתף בטקס. אנשים גאים לשתף בטקסיהם הוא אומר.
הצלם הדני קלאוס בו מתעד טקסי מוות מסביב לעולם במשך שנים רבות. מסעו התחיל לפני זמן רב בלוויה מוסלמית, שם צילם ילד קטן מביט בסקרנות אל תוך ארון קבורה של אדם פקיסטני מבוגר. בו החל לחשוב על הטאבו סביב המוות ועל החלק הגדול שלו בעולמו.
בו מסתובב לבדו ברחבי העולם עם מצלמה קטנה. הוא מעולם לא סורב להשתתף בטקס. אנשים גאים לשתף בטקסיהם הוא אומר.
אידה ווימן בילתה את רוב שנותיה מתחת לרדאר, אך זה לא פגם בעבודתה. את תחילת עבודתה העבירה כנערת דואר בחדר עיתונות בשנות הארבעים. לאחר שלוש שנים הבינה שחדשות אינן בשבילה והיא נמשכה לכתבות תחקיר. את צילומה המקצועי הראשון מכרה למגזין לוק. באותה שנה פוטרה מעבודתה כיוון שהם העדיפו להעסיק גברים ששבו מהמלחמה. אידה המשיכה לצלם על סטים של סרטים בהוליווד למגזין לייף.
אידה נולדה בברונקס, ותמיד חיפשה דרכים להשתמש בצילומיה לתועלת חברתית. היא הבינה כי המוקד בצילומיה הוא הסיפור, ולא היא עצמה. היא מעולם לא קידמה עצמה או התרברבה בכשרונה.
אידה ווימן בילתה את רוב שנותיה מתחת לרדאר, אך זה לא פגם בעבודתה. את תחילת עבודתה העבירה כנערת דואר בחדר עיתונות בשנות הארבעים. לאחר שלוש שנים הבינה שחדשות אינן בשבילה והיא נמשכה לכתבות תחקיר. את צילומה המקצועי הראשון מכרה למגזין לוק. באותה שנה פוטרה מעבודתה כיוון שהם העדיפו להעסיק גברים ששבו מהמלחמה. אידה המשיכה לצלם על סטים של סרטים בהוליווד למגזין לייף.
אידה נולדה בברונקס, ותמיד חיפשה דרכים להשתמש בצילומיה לתועלת חברתית. היא הבינה כי המוקד בצילומיה הוא הסיפור, ולא היא עצמה. היא מעולם לא קידמה עצמה או התרברבה בכשרונה.
אידה ווימן בילתה את רוב שנותיה מתחת לרדאר, אך זה לא פגם בעבודתה. את תחילת עבודתה העבירה כנערת דואר בחדר עיתונות בשנות הארבעים. לאחר שלוש שנים הבינה שחדשות אינן בשבילה והיא נמשכה לכתבות תחקיר. את צילומה המקצועי הראשון מכרה למגזין לוק. באותה שנה פוטרה מעבודתה כיוון שהם העדיפו להעסיק גברים ששבו מהמלחמה. אידה המשיכה לצלם על סטים של סרטים בהוליווד למגזין לייף.
אידה נולדה בברונקס, ותמיד חיפשה דרכים להשתמש בצילומיה לתועלת חברתית. היא הבינה כי המוקד בצילומיה הוא הסיפור, ולא היא עצמה. היא מעולם לא קידמה עצמה או התרברבה בכשרונה.
אידה ווימן בילתה את רוב שנותיה מתחת לרדאר, אך זה לא פגם בעבודתה. את תחילת עבודתה העבירה כנערת דואר בחדר עיתונות בשנות הארבעים. לאחר שלוש שנים הבינה שחדשות אינן בשבילה והיא נמשכה לכתבות תחקיר. את צילומה המקצועי הראשון מכרה למגזין לוק. באותה שנה פוטרה מעבודתה כיוון שהם העדיפו להעסיק גברים ששבו מהמלחמה. אידה המשיכה לצלם על סטים של סרטים בהוליווד למגזין לייף.
אידה נולדה בברונקס, ותמיד חיפשה דרכים להשתמש בצילומיה לתועלת חברתית. היא הבינה כי המוקד בצילומיה הוא הסיפור, ולא היא עצמה. היא מעולם לא קידמה עצמה או התרברבה בכשרונה.
רינצ׳ן אטו נולדה בקמברידג׳ ולמדה אומנות. היא מעולם לא היתה מרוצה מהגימור של הציורים שלה, ולבסוף פנתה לצילום. כך הצליחה להתמקד בנושא ולא בטכניקה.
עבודה עליה היא שוקדת למעלה מעשרים שנה מעורבת בארץ הולדתו של אביה, טיבט. אביה זוהה בגיל צעיר כלאמה וגדל במנזר. עם הכיבוש הסיני ב1949 ברח להודו, פגש באמא ועברו יחדיו לאנגליה.
אטו מתמקדת להציג אנשים אלו כאנשים שלה, התרבות שלה, ולא בעיניים מערביות כמו שלרוב הם מתועדים. את שתי התאומות אוחזות בארנבות אטו מכירה מגיל חודשיים והיא צילמה אותן בכל השנים עד שהגיעו לאוניברסיטה.
אטו מקווה להוציא ספר המרכז את העבודות.
רינצ׳ן אטו נולדה בקמברידג׳ ולמדה אומנות. היא מעולם לא היתה מרוצה מהגימור של הציורים שלה, ולבסוף פנתה לצילום. כך הצליחה להתמקד בנושא ולא בטכניקה.
עבודה עליה היא שוקדת למעלה מעשרים שנה מעורבת בארץ הולדתו של אביה, טיבט. אביה זוהה בגיל צעיר כלאמה וגדל במנזר. עם הכיבוש הסיני ב1949 ברח להודו, פגש באמא ועברו יחדיו לאנגליה.
אטו מתמקדת להציג אנשים אלו כאנשים שלה, התרבות שלה, ולא בעיניים מערביות כמו שלרוב הם מתועדים. את שתי התאומות אוחזות בארנבות אטו מכירה מגיל חודשיים והיא צילמה אותן בכל השנים עד שהגיעו לאוניברסיטה.
אטו מקווה להוציא ספר המרכז את העבודות.
רינצ׳ן אטו נולדה בקמברידג׳ ולמדה אומנות. היא מעולם לא היתה מרוצה מהגימור של הציורים שלה, ולבסוף פנתה לצילום. כך הצליחה להתמקד בנושא ולא בטכניקה.
עבודה עליה היא שוקדת למעלה מעשרים שנה מעורבת בארץ הולדתו של אביה, טיבט. אביה זוהה בגיל צעיר כלאמה וגדל במנזר. עם הכיבוש הסיני ב1949 ברח להודו, פגש באמא ועברו יחדיו לאנגליה.
אטו מתמקדת להציג אנשים אלו כאנשים שלה, התרבות שלה, ולא בעיניים מערביות כמו שלרוב הם מתועדים. את שתי התאומות אוחזות בארנבות אטו מכירה מגיל חודשיים והיא צילמה אותן בכל השנים עד שהגיעו לאוניברסיטה.
אטו מקווה להוציא ספר המרכז את העבודות.
רינצ׳ן אטו נולדה בקמברידג׳ ולמדה אומנות. היא מעולם לא היתה מרוצה מהגימור של הציורים שלה, ולבסוף פנתה לצילום. כך הצליחה להתמקד בנושא ולא בטכניקה.
עבודה עליה היא שוקדת למעלה מעשרים שנה מעורבת בארץ הולדתו של אביה, טיבט. אביה זוהה בגיל צעיר כלאמה וגדל במנזר. עם הכיבוש הסיני ב1949 ברח להודו, פגש באמא ועברו יחדיו לאנגליה.
אטו מתמקדת להציג אנשים אלו כאנשים שלה, התרבות שלה, ולא בעיניים מערביות כמו שלרוב הם מתועדים. את שתי התאומות אוחזות בארנבות אטו מכירה מגיל חודשיים והיא צילמה אותן בכל השנים עד שהגיעו לאוניברסיטה.
אטו מקווה להוציא ספר המרכז את העבודות.
המשורר הבריטי אייבור קטלר התגורר בדירה קטנה בצפון לונדון. הדירה עמוסה הייתה בתפזורת אדירה של גיזרי עיתון, צילומים, ספרים, שלוש כסאות, תנור חימום והרמוניום. מעט התקליטים שעמדו בפינה לא ניגנו במשך שנים מאז שהתקלקל הפטיפון. קטלר חבר באגודה למיגור הרעש.
המשורר הבריטי אייבור קטלר התגורר בדירה קטנה בצפון לונדון. הדירה עמוסה הייתה בתפזורת אדירה של גיזרי עיתון, צילומים, ספרים, שלוש כסאות, תנור חימום והרמוניום. מעט התקליטים שעמדו בפינה לא ניגנו במשך שנים מאז שהתקלקל הפטיפון. קטלר חבר באגודה למיגור הרעש.
המשורר הבריטי אייבור קטלר התגורר בדירה קטנה בצפון לונדון. הדירה עמוסה הייתה בתפזורת אדירה של גיזרי עיתון, צילומים, ספרים, שלוש כסאות, תנור חימום והרמוניום. מעט התקליטים שעמדו בפינה לא ניגנו במשך שנים מאז שהתקלקל הפטיפון. קטלר חבר באגודה למיגור הרעש.
המשורר הבריטי אייבור קטלר התגורר בדירה קטנה בצפון לונדון. הדירה עמוסה הייתה בתפזורת אדירה של גיזרי עיתון, צילומים, ספרים, שלוש כסאות, תנור חימום והרמוניום. מעט התקליטים שעמדו בפינה לא ניגנו במשך שנים מאז שהתקלקל הפטיפון. קטלר חבר באגודה למיגור הרעש.
ספר חדש של טאשן ״שנה מהכוכבים״ מתעדת צילומים ממסע ההופעות זיגי סטארדסט של דיוויד בואי. צילומים של מיקי רוק.
זו היתה אחת השנים החשובות של בואי כאמן. מצילומים חושפים מאחורי הקלעים לחזרות ססגוניות - הספר סוקר את השנים 1972 1973 בחייו. הפקת הספר בשנת 2015, בברכתו של בואי איגדה את כל הצילומים תחת כריכה אחת. מגזין ווג הכתיר את מיקי רוק כצלם שהכיר את בואי בצורה האינטימית ביותר.
ספר חדש של טאשן ״שנה מהכוכבים״ מתעדת צילומים ממסע ההופעות זיגי סטארדסט של דיוויד בואי. צילומים של מיקי רוק.
זו היתה אחת השנים החשובות של בואי כאמן. מצילומים חושפים מאחורי הקלעים לחזרות ססגוניות - הספר סוקר את השנים 1972 1973 בחייו. הפקת הספר בשנת 2015, בברכתו של בואי איגדה את כל הצילומים תחת כריכה אחת. מגזין ווג הכתיר את מיקי רוק כצלם שהכיר את בואי בצורה האינטימית ביותר.
ספר חדש של טאשן ״שנה מהכוכבים״ מתעדת צילומים ממסע ההופעות זיגי סטארדסט של דיוויד בואי. צילומים של מיקי רוק.
זו היתה אחת השנים החשובות של בואי כאמן. מצילומים חושפים מאחורי הקלעים לחזרות ססגוניות - הספר סוקר את השנים 1972 1973 בחייו. הפקת הספר בשנת 2015, בברכתו של בואי איגדה את כל הצילומים תחת כריכה אחת. מגזין ווג הכתיר את מיקי רוק כצלם שהכיר את בואי בצורה האינטימית ביותר.
ספר חדש של טאשן ״שנה מהכוכבים״ מתעדת צילומים ממסע ההופעות זיגי סטארדסט של דיוויד בואי. צילומים של מיקי רוק.
זו היתה אחת השנים החשובות של בואי כאמן. מצילומים חושפים מאחורי הקלעים לחזרות ססגוניות - הספר סוקר את השנים 1972 1973 בחייו. הפקת הספר בשנת 2015, בברכתו של בואי איגדה את כל הצילומים תחת כריכה אחת. מגזין ווג הכתיר את מיקי רוק כצלם שהכיר את בואי בצורה האינטימית ביותר.
שנות ה-80 היו מרתקות לאומנים בניו-יורק, והצלמת ג׳אנט מונטגומרי בארון צילמה רבים מהם, בינם אנדי וורהול, קית׳ הארינג, ז׳אן מישל בסקיאט וסינדי שרמן.
צילומיה בשחור לבן הם נצחיים. רבים צולמו בסביבה הביתית - בסטודיו, בבתי האומנים, או ברחובות העיר. תערוכה חדשה הנפתחת במרץ בגלריה פטריק פאריש מציגה את הצילומים כקפסולה של ניו-יורק. בתערוכה מוצגים אמנים, מוסיקאים, סופרים, מעצבים, שחקנים, דוגמנים - שטרם מודעים לעוצמת השפעתם על העולם והחברה.
שנות ה-80 היו מרתקות לאומנים בניו-יורק, והצלמת ג׳אנט מונטגומרי בארון צילמה רבים מהם, בינם אנדי וורהול, קית׳ הארינג, ז׳אן מישל בסקיאט וסינדי שרמן.
צילומיה בשחור לבן הם נצחיים. רבים צולמו בסביבה הביתית - בסטודיו, בבתי האומנים, או ברחובות העיר. תערוכה חדשה הנפתחת במרץ בגלריה פטריק פאריש מציגה את הצילומים כקפסולה של ניו-יורק. בתערוכה מוצגים אמנים, מוסיקאים, סופרים, מעצבים, שחקנים, דוגמנים - שטרם מודעים לעוצמת השפעתם על העולם והחברה.
שנות ה-80 היו מרתקות לאומנים בניו-יורק, והצלמת ג׳אנט מונטגומרי בארון צילמה רבים מהם, בינם אנדי וורהול, קית׳ הארינג, ז׳אן מישל בסקיאט וסינדי שרמן.
צילומיה בשחור לבן הם נצחיים. רבים צולמו בסביבה הביתית - בסטודיו, בבתי האומנים, או ברחובות העיר. תערוכה חדשה הנפתחת במרץ בגלריה פטריק פאריש מציגה את הצילומים כקפסולה של ניו-יורק. בתערוכה מוצגים אמנים, מוסיקאים, סופרים, מעצבים, שחקנים, דוגמנים - שטרם מודעים לעוצמת השפעתם על העולם והחברה.
שנות ה-80 היו מרתקות לאומנים בניו-יורק, והצלמת ג׳אנט מונטגומרי בארון צילמה רבים מהם, בינם אנדי וורהול, קית׳ הארינג, ז׳אן מישל בסקיאט וסינדי שרמן.
צילומיה בשחור לבן הם נצחיים. רבים צולמו בסביבה הביתית - בסטודיו, בבתי האומנים, או ברחובות העיר. תערוכה חדשה הנפתחת במרץ בגלריה פטריק פאריש מציגה את הצילומים כקפסולה של ניו-יורק. בתערוכה מוצגים אמנים, מוסיקאים, סופרים, מעצבים, שחקנים, דוגמנים - שטרם מודעים לעוצמת השפעתם על העולם והחברה.
אישה ארמנית בת 106 יושבת מול ביתה עם נשק אוטומטי. קרבות מתרחשים בקרבת מקום, על טריטוריה אשר נמצאת במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג׳ן. במלחמות כבר העתיקו מאות אלפי אנשים מבתיהם. מגיל 10 אישה זו חוותה קרבות במדינתה, מול העותמנים, הטורקים וברית המועצות.
אישה ארמנית בת 106 יושבת מול ביתה עם נשק אוטומטי. קרבות מתרחשים בקרבת מקום, על טריטוריה אשר נמצאת במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג׳ן. במלחמות כבר העתיקו מאות אלפי אנשים מבתיהם. מגיל 10 אישה זו חוותה קרבות במדינתה, מול העותמנים, הטורקים וברית המועצות.
אישה ארמנית בת 106 יושבת מול ביתה עם נשק אוטומטי. קרבות מתרחשים בקרבת מקום, על טריטוריה אשר נמצאת במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג׳ן. במלחמות כבר העתיקו מאות אלפי אנשים מבתיהם. מגיל 10 אישה זו חוותה קרבות במדינתה, מול העותמנים, הטורקים וברית המועצות.
אישה ארמנית בת 106 יושבת מול ביתה עם נשק אוטומטי. קרבות מתרחשים בקרבת מקום, על טריטוריה אשר נמצאת במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג׳ן. במלחמות כבר העתיקו מאות אלפי אנשים מבתיהם. מגיל 10 אישה זו חוותה קרבות במדינתה, מול העותמנים, הטורקים וברית המועצות.
האוטופד הוא שמו של הקורקינט הממונע הראשון, שיוצר על ידי חברת אוטופד בניו-יורק בין השנים 1915 ל-1921. המנוע היה מנוע בנזין שחובר לגלגל הקדמי. בהמשך יצאה גרסה הממונעת בעזרת בטריה.
הפרסומות פנו בעיקר לנשים, סופרג׳יסטיות השתמשו בכלי זה, ואמיליה ארהארט צולמה בפרסומת איתו. חברת הדואר השתמשה בו מספר שנים לחלוקת מכתבים. אף נראה שלמרות האטרקציה נשאר האוטופד בשוליים של התחבורה בעלת ארבעה גלגלים שעוד חיפשה את דרכה בשנים אלו.
האוטופד הוא שמו של הקורקינט הממונע הראשון, שיוצר על ידי חברת אוטופד בניו-יורק בין השנים 1915 ל-1921. המנוע היה מנוע בנזין שחובר לגלגל הקדמי. בהמשך יצאה גרסה הממונעת בעזרת בטריה.
הפרסומות פנו בעיקר לנשים, סופרג׳יסטיות השתמשו בכלי זה, ואמיליה ארהארט צולמה בפרסומת איתו. חברת הדואר השתמשה בו מספר שנים לחלוקת מכתבים. אף נראה שלמרות האטרקציה נשאר האוטופד בשוליים של התחבורה בעלת ארבעה גלגלים שעוד חיפשה את דרכה בשנים אלו.
האוטופד הוא שמו של הקורקינט הממונע הראשון, שיוצר על ידי חברת אוטופד בניו-יורק בין השנים 1915 ל-1921. המנוע היה מנוע בנזין שחובר לגלגל הקדמי. בהמשך יצאה גרסה הממונעת בעזרת בטריה.
הפרסומות פנו בעיקר לנשים, סופרג׳יסטיות השתמשו בכלי זה, ואמיליה ארהארט צולמה בפרסומת איתו. חברת הדואר השתמשה בו מספר שנים לחלוקת מכתבים. אף נראה שלמרות האטרקציה נשאר האוטופד בשוליים של התחבורה בעלת ארבעה גלגלים שעוד חיפשה את דרכה בשנים אלו.
האוטופד הוא שמו של הקורקינט הממונע הראשון, שיוצר על ידי חברת אוטופד בניו-יורק בין השנים 1915 ל-1921. המנוע היה מנוע בנזין שחובר לגלגל הקדמי. בהמשך יצאה גרסה הממונעת בעזרת בטריה.
הפרסומות פנו בעיקר לנשים, סופרג׳יסטיות השתמשו בכלי זה, ואמיליה ארהארט צולמה בפרסומת איתו. חברת הדואר השתמשה בו מספר שנים לחלוקת מכתבים. אף נראה שלמרות האטרקציה נשאר האוטופד בשוליים של התחבורה בעלת ארבעה גלגלים שעוד חיפשה את דרכה בשנים אלו.
בשנת 1977 פגש הצלם בריאן אריס את דבי הארי בפעם הראשונה. לאחר הצילומים הוא רשם אותה ביומן שלו תחת השם ״נסיכת הפאנק״.
״אף אחד לא יכל להיות מופתע יותר ממני כאשר דבי נכנסה לסטודיו בפעם הראשונה. ללא להקה, ללא נוכחות של מנהלים ואנשי מיתוג, רק אישה שקטה, מנומסת, ויפה להלפליא שהיממה את כל הנוכחים.״ זו היתה תחילתה של ידידות ארוכה בין השניים.
״יופיה של דבי היה משתק ולא דומה לאף פאנקיסט שפגשתי בסצנה הלונדונית באותה תקופה. קודם כל היא לא ירקה עליך! המשכתי לצלם אותה במשך 35 שנה.״
בשנת 1977 פגש הצלם בריאן אריס את דבי הארי בפעם הראשונה. לאחר הצילומים הוא רשם אותה ביומן שלו תחת השם ״נסיכת הפאנק״.
״אף אחד לא יכל להיות מופתע יותר ממני כאשר דבי נכנסה לסטודיו בפעם הראשונה. ללא להקה, ללא נוכחות של מנהלים ואנשי מיתוג, רק אישה שקטה, מנומסת, ויפה להלפליא שהיממה את כל הנוכחים.״ זו היתה תחילתה של ידידות ארוכה בין השניים.
״יופיה של דבי היה משתק ולא דומה לאף פאנקיסט שפגשתי בסצנה הלונדונית באותה תקופה. קודם כל היא לא ירקה עליך! המשכתי לצלם אותה במשך 35 שנה.״
בשנת 1977 פגש הצלם בריאן אריס את דבי הארי בפעם הראשונה. לאחר הצילומים הוא רשם אותה ביומן שלו תחת השם ״נסיכת הפאנק״.
״אף אחד לא יכל להיות מופתע יותר ממני כאשר דבי נכנסה לסטודיו בפעם הראשונה. ללא להקה, ללא נוכחות של מנהלים ואנשי מיתוג, רק אישה שקטה, מנומסת, ויפה להלפליא שהיממה את כל הנוכחים.״ זו היתה תחילתה של ידידות ארוכה בין השניים.
״יופיה של דבי היה משתק ולא דומה לאף פאנקיסט שפגשתי בסצנה הלונדונית באותה תקופה. קודם כל היא לא ירקה עליך! המשכתי לצלם אותה במשך 35 שנה.״
בשנת 1977 פגש הצלם בריאן אריס את דבי הארי בפעם הראשונה. לאחר הצילומים הוא רשם אותה ביומן שלו תחת השם ״נסיכת הפאנק״.
״אף אחד לא יכל להיות מופתע יותר ממני כאשר דבי נכנסה לסטודיו בפעם הראשונה. ללא להקה, ללא נוכחות של מנהלים ואנשי מיתוג, רק אישה שקטה, מנומסת, ויפה להלפליא שהיממה את כל הנוכחים.״ זו היתה תחילתה של ידידות ארוכה בין השניים.
״יופיה של דבי היה משתק ולא דומה לאף פאנקיסט שפגשתי בסצנה הלונדונית באותה תקופה. קודם כל היא לא ירקה עליך! המשכתי לצלם אותה במשך 35 שנה.״
כריסטינה ברום היתה כבת ארבעים כאשר לימדה עצמה איך להשתמש במצלמה, פעולה יוצאת דופן בשנת 1903. היא קיבלה עזרה בפיתוח התמונות במרתף הפחם שלה, בהדפסת גלויות, תעשייה משגשגת באותה תקופה.
המיוחד בכריסטינה הוא כי היא היתה נושאת את מצלמתה ממקום למקום. נשים עם מצלמה היו נדירות, נשים עם מצלמה מחוץ לסטודיו לא היו בנמצא. כאשר היתה נדחפת, עם גובה של כמטר חמישים, בין שלל הגברים - היתה כריסטינה צלמת העיתונות הראשונה בתקופתה. כיוון שעיתונים עוד לא היו מסוגלים להדפיס תמונות, הגלויות היו דרך מרכזית בכדי להעביר חדשות. כריסטינה תיעדה את התנועה הסופרג׳יסטית באינטימיות אמהית כמעט.
כריסטינה ברום היתה כבת ארבעים כאשר לימדה עצמה איך להשתמש במצלמה, פעולה יוצאת דופן בשנת 1903. היא קיבלה עזרה בפיתוח התמונות במרתף הפחם שלה, בהדפסת גלויות, תעשייה משגשגת באותה תקופה.
המיוחד בכריסטינה הוא כי היא היתה נושאת את מצלמתה ממקום למקום. נשים עם מצלמה היו נדירות, נשים עם מצלמה מחוץ לסטודיו לא היו בנמצא. כאשר היתה נדחפת, עם גובה של כמטר חמישים, בין שלל הגברים - היתה כריסטינה צלמת העיתונות הראשונה בתקופתה. כיוון שעיתונים עוד לא היו מסוגלים להדפיס תמונות, הגלויות היו דרך מרכזית בכדי להעביר חדשות. כריסטינה תיעדה את התנועה הסופרג׳יסטית באינטימיות אמהית כמעט.
כריסטינה ברום היתה כבת ארבעים כאשר לימדה עצמה איך להשתמש במצלמה, פעולה יוצאת דופן בשנת 1903. היא קיבלה עזרה בפיתוח התמונות במרתף הפחם שלה, בהדפסת גלויות, תעשייה משגשגת באותה תקופה.
המיוחד בכריסטינה הוא כי היא היתה נושאת את מצלמתה ממקום למקום. נשים עם מצלמה היו נדירות, נשים עם מצלמה מחוץ לסטודיו לא היו בנמצא. כאשר היתה נדחפת, עם גובה של כמטר חמישים, בין שלל הגברים - היתה כריסטינה צלמת העיתונות הראשונה בתקופתה. כיוון שעיתונים עוד לא היו מסוגלים להדפיס תמונות, הגלויות היו דרך מרכזית בכדי להעביר חדשות. כריסטינה תיעדה את התנועה הסופרג׳יסטית באינטימיות אמהית כמעט.
כריסטינה ברום היתה כבת ארבעים כאשר לימדה עצמה איך להשתמש במצלמה, פעולה יוצאת דופן בשנת 1903. היא קיבלה עזרה בפיתוח התמונות במרתף הפחם שלה, בהדפסת גלויות, תעשייה משגשגת באותה תקופה.
המיוחד בכריסטינה הוא כי היא היתה נושאת את מצלמתה ממקום למקום. נשים עם מצלמה היו נדירות, נשים עם מצלמה מחוץ לסטודיו לא היו בנמצא. כאשר היתה נדחפת, עם גובה של כמטר חמישים, בין שלל הגברים - היתה כריסטינה צלמת העיתונות הראשונה בתקופתה. כיוון שעיתונים עוד לא היו מסוגלים להדפיס תמונות, הגלויות היו דרך מרכזית בכדי להעביר חדשות. כריסטינה תיעדה את התנועה הסופרג׳יסטית באינטימיות אמהית כמעט.