ספרו החדש של הצלם ברוס גילדן ״אבדות ומציאות״ הוא תוצאה של טעות משמחת: מציאה מחדש של כ2000 נגטיבים מימיו הראשונים כצלם רחוב בניו יורק. גילדן מצא אותם בעת מעבר דירה. ״מה לעזאזל קרה כאן? אלה ממש טובים!״ הוא מעיד שאמר לעצמו.
הנושאים אצל גילדן קשורים להיותו יליד ניו יורק עם אבא גנגסטר. תמיד ידעתי מה אני רוצה לצלם, הוא אומר - ״זה אף פעם לא היה שאלה בשבילי״.
ספרו החדש של הצלם ברוס גילדן ״אבדות ומציאות״ הוא תוצאה של טעות משמחת: מציאה מחדש של כ2000 נגטיבים מימיו הראשונים כצלם רחוב בניו יורק. גילדן מצא אותם בעת מעבר דירה. ״מה לעזאזל קרה כאן? אלה ממש טובים!״ הוא מעיד שאמר לעצמו.
הנושאים אצל גילדן קשורים להיותו יליד ניו יורק עם אבא גנגסטר. תמיד ידעתי מה אני רוצה לצלם, הוא אומר - ״זה אף פעם לא היה שאלה בשבילי״.
ספרו החדש של הצלם ברוס גילדן ״אבדות ומציאות״ הוא תוצאה של טעות משמחת: מציאה מחדש של כ2000 נגטיבים מימיו הראשונים כצלם רחוב בניו יורק. גילדן מצא אותם בעת מעבר דירה. ״מה לעזאזל קרה כאן? אלה ממש טובים!״ הוא מעיד שאמר לעצמו.
הנושאים אצל גילדן קשורים להיותו יליד ניו יורק עם אבא גנגסטר. תמיד ידעתי מה אני רוצה לצלם, הוא אומר - ״זה אף פעם לא היה שאלה בשבילי״.
ספרו החדש של הצלם ברוס גילדן ״אבדות ומציאות״ הוא תוצאה של טעות משמחת: מציאה מחדש של כ2000 נגטיבים מימיו הראשונים כצלם רחוב בניו יורק. גילדן מצא אותם בעת מעבר דירה. ״מה לעזאזל קרה כאן? אלה ממש טובים!״ הוא מעיד שאמר לעצמו.
הנושאים אצל גילדן קשורים להיותו יליד ניו יורק עם אבא גנגסטר. תמיד ידעתי מה אני רוצה לצלם, הוא אומר - ״זה אף פעם לא היה שאלה בשבילי״.
אוסקר קוקושקה, אומן אקספרסיוניסטי ממוצא אוסטרי, ניהל רומן סוער עם עלמה מאהלר. הרומן נקטע באופן פתאומי כאשר הצטרף אוסקר לקרבות של מלחמת העולם הראשונה. השנה היתה 1915.
סרט זה מאת אליזבת הובס מנסה להתחקות אחר הלך מחשבתו של אוסקר בעקבות שברון הלב וטראומות המלחמה. הסרטון שואב את השראתו מציוריו של אוסקר, מנגינות שהלחין ומחזות שכתב.
סרטיה של הובס עוסקים לרוב באנקדוטות היסטוריות. את עבודתה החלה כמדפיסת כרזות לפני כשני עשורים. את סרטה ״אני בסדר״ ציירה הובס על ניירות איי-5, כאשר צילמה כל ציור בסרט כאשר הצבע היה עדיין רטוב. את התסריט והעלילה בנתה תוך כדי ציור ללא תכנון ראשוני.
סרטה זכה בפרסים רבים, וסרטיה החדשים מוקרנים כעט בפסטיבלים ברחבי העולם.
אוסקר קוקושקה, אומן אקספרסיוניסטי ממוצא אוסטרי, ניהל רומן סוער עם עלמה מאהלר. הרומן נקטע באופן פתאומי כאשר הצטרף אוסקר לקרבות של מלחמת העולם הראשונה. השנה היתה 1915.
סרט זה מאת אליזבת הובס מנסה להתחקות אחר הלך מחשבתו של אוסקר בעקבות שברון הלב וטראומות המלחמה. הסרטון שואב את השראתו מציוריו של אוסקר, מנגינות שהלחין ומחזות שכתב.
סרטיה של הובס עוסקים לרוב באנקדוטות היסטוריות. את עבודתה החלה כמדפיסת כרזות לפני כשני עשורים. את סרטה ״אני בסדר״ ציירה הובס על ניירות איי-5, כאשר צילמה כל ציור בסרט כאשר הצבע היה עדיין רטוב. את התסריט והעלילה בנתה תוך כדי ציור ללא תכנון ראשוני.
סרטה זכה בפרסים רבים, וסרטיה החדשים מוקרנים כעט בפסטיבלים ברחבי העולם.
אוסקר קוקושקה, אומן אקספרסיוניסטי ממוצא אוסטרי, ניהל רומן סוער עם עלמה מאהלר. הרומן נקטע באופן פתאומי כאשר הצטרף אוסקר לקרבות של מלחמת העולם הראשונה. השנה היתה 1915.
סרט זה מאת אליזבת הובס מנסה להתחקות אחר הלך מחשבתו של אוסקר בעקבות שברון הלב וטראומות המלחמה. הסרטון שואב את השראתו מציוריו של אוסקר, מנגינות שהלחין ומחזות שכתב.
סרטיה של הובס עוסקים לרוב באנקדוטות היסטוריות. את עבודתה החלה כמדפיסת כרזות לפני כשני עשורים. את סרטה ״אני בסדר״ ציירה הובס על ניירות איי-5, כאשר צילמה כל ציור בסרט כאשר הצבע היה עדיין רטוב. את התסריט והעלילה בנתה תוך כדי ציור ללא תכנון ראשוני.
סרטה זכה בפרסים רבים, וסרטיה החדשים מוקרנים כעט בפסטיבלים ברחבי העולם.
אוסקר קוקושקה, אומן אקספרסיוניסטי ממוצא אוסטרי, ניהל רומן סוער עם עלמה מאהלר. הרומן נקטע באופן פתאומי כאשר הצטרף אוסקר לקרבות של מלחמת העולם הראשונה. השנה היתה 1915.
סרט זה מאת אליזבת הובס מנסה להתחקות אחר הלך מחשבתו של אוסקר בעקבות שברון הלב וטראומות המלחמה. הסרטון שואב את השראתו מציוריו של אוסקר, מנגינות שהלחין ומחזות שכתב.
סרטיה של הובס עוסקים לרוב באנקדוטות היסטוריות. את עבודתה החלה כמדפיסת כרזות לפני כשני עשורים. את סרטה ״אני בסדר״ ציירה הובס על ניירות איי-5, כאשר צילמה כל ציור בסרט כאשר הצבע היה עדיין רטוב. את התסריט והעלילה בנתה תוך כדי ציור ללא תכנון ראשוני.
סרטה זכה בפרסים רבים, וסרטיה החדשים מוקרנים כעט בפסטיבלים ברחבי העולם.
פרידה קאהלו נולדה בשנת 1907, והלכה לעולמה בגיל 47 בלבד. אנדרה ברטון נתן לה את הכינוי ״סרט סביב לפצצה״. את מרבית חייה העבירה פרידה בכאבים בלתי נתפסים. מחלת הפוליו בה חלתה בילדותה ותאונת דרכים קשה שעברה בגיל 22 עם רצף ניתוחים כושלים בעקבותיה גבו מחיר כבד מגופה.
כאשר התחתנה פרידה עם דיאגו ריביירה כינו הוריה זאת כאיחוד בין פיל ליונה. מערכת היחסים היתה סוערת בכל שנותיהן. במהלכה יצא דיאגו בין השאר עם אחותה הקטנה של פרידה, בעוד היא היתה ברומן עם טרוצקי.
מרבית חייה היתה פרידה בצילו של דיאגו. היא לא הצליחה להחזיק את עצמה רק מציוריה עד שנותיה האחרונות. בשנת 1953 כאשר מצבה הבריאותי התדרדר הגיעה פרידה לפתיחת תערוכת הסולו הראשונה שלה במקסיקו על מיטתה שהוצבה בגלריה.
מילותיה האחרונות אותן כתבה ביומנה הן ״אני ממתינה בשמחה ליציאה, ומקווה לא לשוב לעולם - פרידה״
פרידה קאהלו נולדה בשנת 1907, והלכה לעולמה בגיל 47 בלבד. אנדרה ברטון נתן לה את הכינוי ״סרט סביב לפצצה״. את מרבית חייה העבירה פרידה בכאבים בלתי נתפסים. מחלת הפוליו בה חלתה בילדותה ותאונת דרכים קשה שעברה בגיל 22 עם רצף ניתוחים כושלים בעקבותיה גבו מחיר כבד מגופה.
כאשר התחתנה פרידה עם דיאגו ריביירה כינו הוריה זאת כאיחוד בין פיל ליונה. מערכת היחסים היתה סוערת בכל שנותיהן. במהלכה יצא דיאגו בין השאר עם אחותה הקטנה של פרידה, בעוד היא היתה ברומן עם טרוצקי.
מרבית חייה היתה פרידה בצילו של דיאגו. היא לא הצליחה להחזיק את עצמה רק מציוריה עד שנותיה האחרונות. בשנת 1953 כאשר מצבה הבריאותי התדרדר הגיעה פרידה לפתיחת תערוכת הסולו הראשונה שלה במקסיקו על מיטתה שהוצבה בגלריה.
מילותיה האחרונות אותן כתבה ביומנה הן ״אני ממתינה בשמחה ליציאה, ומקווה לא לשוב לעולם - פרידה״
פרידה קאהלו נולדה בשנת 1907, והלכה לעולמה בגיל 47 בלבד. אנדרה ברטון נתן לה את הכינוי ״סרט סביב לפצצה״. את מרבית חייה העבירה פרידה בכאבים בלתי נתפסים. מחלת הפוליו בה חלתה בילדותה ותאונת דרכים קשה שעברה בגיל 22 עם רצף ניתוחים כושלים בעקבותיה גבו מחיר כבד מגופה.
כאשר התחתנה פרידה עם דיאגו ריביירה כינו הוריה זאת כאיחוד בין פיל ליונה. מערכת היחסים היתה סוערת בכל שנותיהן. במהלכה יצא דיאגו בין השאר עם אחותה הקטנה של פרידה, בעוד היא היתה ברומן עם טרוצקי.
מרבית חייה היתה פרידה בצילו של דיאגו. היא לא הצליחה להחזיק את עצמה רק מציוריה עד שנותיה האחרונות. בשנת 1953 כאשר מצבה הבריאותי התדרדר הגיעה פרידה לפתיחת תערוכת הסולו הראשונה שלה במקסיקו על מיטתה שהוצבה בגלריה.
מילותיה האחרונות אותן כתבה ביומנה הן ״אני ממתינה בשמחה ליציאה, ומקווה לא לשוב לעולם - פרידה״
פרידה קאהלו נולדה בשנת 1907, והלכה לעולמה בגיל 47 בלבד. אנדרה ברטון נתן לה את הכינוי ״סרט סביב לפצצה״. את מרבית חייה העבירה פרידה בכאבים בלתי נתפסים. מחלת הפוליו בה חלתה בילדותה ותאונת דרכים קשה שעברה בגיל 22 עם רצף ניתוחים כושלים בעקבותיה גבו מחיר כבד מגופה.
כאשר התחתנה פרידה עם דיאגו ריביירה כינו הוריה זאת כאיחוד בין פיל ליונה. מערכת היחסים היתה סוערת בכל שנותיהן. במהלכה יצא דיאגו בין השאר עם אחותה הקטנה של פרידה, בעוד היא היתה ברומן עם טרוצקי.
מרבית חייה היתה פרידה בצילו של דיאגו. היא לא הצליחה להחזיק את עצמה רק מציוריה עד שנותיה האחרונות. בשנת 1953 כאשר מצבה הבריאותי התדרדר הגיעה פרידה לפתיחת תערוכת הסולו הראשונה שלה במקסיקו על מיטתה שהוצבה בגלריה.
מילותיה האחרונות אותן כתבה ביומנה הן ״אני ממתינה בשמחה ליציאה, ומקווה לא לשוב לעולם - פרידה״
בחודש שעבר מלאו שבעים שנה לחציה הרשמית של ברלין לשניים, מערב ומזרח. במשך העשורים הבאים ברלין המזרחית התנתקה יותר ויותר משאר מערב אירופה. המונומנט המפורסם ביותר הוא כמובן חומת ברלין שנבנתה כ12 עשר שנה לאחר החלוקה של העיר.
תומס הופקר ואוה ווינדמולר קיבלו על עצמם להיות עיתונאים בעיר באותה התקופה. ״יצאנו מנקודת הנחה כי הדירה שלנו ממולכדת עם אביזרי ציתות שונים. הגענו עם עשרות כתובות של מכרים במזרח ברלין, התקשרנו לכולם בחגיגיות והכרזנו שכעט אנו גרים גם במזרח העיר ואולי ניפגש לפטפט. התגובה היתה צוננת אם בכלל.״
הם התגוררו מספר שנים במזרח ברלין, ודיווחו על ארועי היומיום. סדרת הצילומים פורסמה במגזין ״האקונומיסט״
בחודש שעבר מלאו שבעים שנה לחציה הרשמית של ברלין לשניים, מערב ומזרח. במשך העשורים הבאים ברלין המזרחית התנתקה יותר ויותר משאר מערב אירופה. המונומנט המפורסם ביותר הוא כמובן חומת ברלין שנבנתה כ12 עשר שנה לאחר החלוקה של העיר.
תומס הופקר ואוה ווינדמולר קיבלו על עצמם להיות עיתונאים בעיר באותה התקופה. ״יצאנו מנקודת הנחה כי הדירה שלנו ממולכדת עם אביזרי ציתות שונים. הגענו עם עשרות כתובות של מכרים במזרח ברלין, התקשרנו לכולם בחגיגיות והכרזנו שכעט אנו גרים גם במזרח העיר ואולי ניפגש לפטפט. התגובה היתה צוננת אם בכלל.״
הם התגוררו מספר שנים במזרח ברלין, ודיווחו על ארועי היומיום. סדרת הצילומים פורסמה במגזין ״האקונומיסט״
בחודש שעבר מלאו שבעים שנה לחציה הרשמית של ברלין לשניים, מערב ומזרח. במשך העשורים הבאים ברלין המזרחית התנתקה יותר ויותר משאר מערב אירופה. המונומנט המפורסם ביותר הוא כמובן חומת ברלין שנבנתה כ12 עשר שנה לאחר החלוקה של העיר.
תומס הופקר ואוה ווינדמולר קיבלו על עצמם להיות עיתונאים בעיר באותה התקופה. ״יצאנו מנקודת הנחה כי הדירה שלנו ממולכדת עם אביזרי ציתות שונים. הגענו עם עשרות כתובות של מכרים במזרח ברלין, התקשרנו לכולם בחגיגיות והכרזנו שכעט אנו גרים גם במזרח העיר ואולי ניפגש לפטפט. התגובה היתה צוננת אם בכלל.״
הם התגוררו מספר שנים במזרח ברלין, ודיווחו על ארועי היומיום. סדרת הצילומים פורסמה במגזין ״האקונומיסט״
בחודש שעבר מלאו שבעים שנה לחציה הרשמית של ברלין לשניים, מערב ומזרח. במשך העשורים הבאים ברלין המזרחית התנתקה יותר ויותר משאר מערב אירופה. המונומנט המפורסם ביותר הוא כמובן חומת ברלין שנבנתה כ12 עשר שנה לאחר החלוקה של העיר.
תומס הופקר ואוה ווינדמולר קיבלו על עצמם להיות עיתונאים בעיר באותה התקופה. ״יצאנו מנקודת הנחה כי הדירה שלנו ממולכדת עם אביזרי ציתות שונים. הגענו עם עשרות כתובות של מכרים במזרח ברלין, התקשרנו לכולם בחגיגיות והכרזנו שכעט אנו גרים גם במזרח העיר ואולי ניפגש לפטפט. התגובה היתה צוננת אם בכלל.״
הם התגוררו מספר שנים במזרח ברלין, ודיווחו על ארועי היומיום. סדרת הצילומים פורסמה במגזין ״האקונומיסט״
סדרת צילומים של הצלם הניו-זילנדי טוד אנתוני המתעדת את הנשים של בוליביה שהעפילו להר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה בינואר 2019. הן ביצעו את הטיפוס ההיסטורי בבגדיהן הססגוניים המסורתיים. את ציוד הטיפוס הן נשאו בתוך צעיף קשור במקום בתיקי גב.
הביטוי צ׳וליטה הפך לביטוי גנאי בקהילה המקומית, אך נשים אלו עונדות אותו כמו תג של כבוד. בתרגום חופשי הוא מציין אישה ״קטנה״, או משרתת. הספרדים שכבשו את בוליביה השתמשו בו לציון ״אינדיאנים חצי מתורבתים״. הבגדים הססגוניים והכובע הן תלבושת שהכתיבו להן הספרדים כדי להבדילן משאר האוכלוסיה. בעשרים השנים האחרונות הן נלחמות על זכויותיהן בחברה.
סדרת צילומים של הצלם הניו-זילנדי טוד אנתוני המתעדת את הנשים של בוליביה שהעפילו להר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה בינואר 2019. הן ביצעו את הטיפוס ההיסטורי בבגדיהן הססגוניים המסורתיים. את ציוד הטיפוס הן נשאו בתוך צעיף קשור במקום בתיקי גב.
הביטוי צ׳וליטה הפך לביטוי גנאי בקהילה המקומית, אך נשים אלו עונדות אותו כמו תג של כבוד. בתרגום חופשי הוא מציין אישה ״קטנה״, או משרתת. הספרדים שכבשו את בוליביה השתמשו בו לציון ״אינדיאנים חצי מתורבתים״. הבגדים הססגוניים והכובע הן תלבושת שהכתיבו להן הספרדים כדי להבדילן משאר האוכלוסיה. בעשרים השנים האחרונות הן נלחמות על זכויותיהן בחברה.
סדרת צילומים של הצלם הניו-זילנדי טוד אנתוני המתעדת את הנשים של בוליביה שהעפילו להר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה בינואר 2019. הן ביצעו את הטיפוס ההיסטורי בבגדיהן הססגוניים המסורתיים. את ציוד הטיפוס הן נשאו בתוך צעיף קשור במקום בתיקי גב.
הביטוי צ׳וליטה הפך לביטוי גנאי בקהילה המקומית, אך נשים אלו עונדות אותו כמו תג של כבוד. בתרגום חופשי הוא מציין אישה ״קטנה״, או משרתת. הספרדים שכבשו את בוליביה השתמשו בו לציון ״אינדיאנים חצי מתורבתים״. הבגדים הססגוניים והכובע הן תלבושת שהכתיבו להן הספרדים כדי להבדילן משאר האוכלוסיה. בעשרים השנים האחרונות הן נלחמות על זכויותיהן בחברה.
סדרת צילומים של הצלם הניו-זילנדי טוד אנתוני המתעדת את הנשים של בוליביה שהעפילו להר הגבוה ביותר מחוץ לאסיה בינואר 2019. הן ביצעו את הטיפוס ההיסטורי בבגדיהן הססגוניים המסורתיים. את ציוד הטיפוס הן נשאו בתוך צעיף קשור במקום בתיקי גב.
הביטוי צ׳וליטה הפך לביטוי גנאי בקהילה המקומית, אך נשים אלו עונדות אותו כמו תג של כבוד. בתרגום חופשי הוא מציין אישה ״קטנה״, או משרתת. הספרדים שכבשו את בוליביה השתמשו בו לציון ״אינדיאנים חצי מתורבתים״. הבגדים הססגוניים והכובע הן תלבושת שהכתיבו להן הספרדים כדי להבדילן משאר האוכלוסיה. בעשרים השנים האחרונות הן נלחמות על זכויותיהן בחברה.
כאשר מתבוננים בפורטפוליו של הצלם טים ווקר ניתן לשער שהוא עבר ילדות קשה - אך ווקר מעיד שאין רחוק מכך. את ילדותו העביר באזורי הכפר של אנגליה, מקפץ עם אחיו מעל גדרות, בונה בתים על עצים ומתכנן סכרים בנחל הקטן שזרם ליד ביתם כדי לייצר בריכה קטנה בה יוכל לשחות. ״האפשרות לרוץ חופשי בילדותי היא מקור ממנו אני שואב את יצירותי היום״ מעיד ווקר.
ווקר הוא מהצלמים הבודדים שאינם מעלים תמונות לאינסטגרם. ״אינני מרגיש נוח שאנשים מביטים בטכנולוגיה יותר מדי כי זה מנתק אותך מהמציאות בצורה עיקשת ונזקקת״ הוא מעיד. גם ההתבוננות בכל התמונות באותו הגודל מייצרת חוויה ליניארית לדבריו, ״להיתקל בעבודה ענקית של וולפגנג טילמנס בטייט, ובעבודה קטנטנה של סיסיל ביטון בפורטרייט גלרי, ולפתוח את עיתון סוף השבוע ולראות את צילומיו של דון מקולין, אינסטגרם זה מפחיד, היזהרו. 1984״
טים ווקר הוא אחד מצלמי האופנוע המובילים היום, הידוע בעבודותיו החלומיות והסוריאליסטיות.
כאשר מתבוננים בפורטפוליו של הצלם טים ווקר ניתן לשער שהוא עבר ילדות קשה - אך ווקר מעיד שאין רחוק מכך. את ילדותו העביר באזורי הכפר של אנגליה, מקפץ עם אחיו מעל גדרות, בונה בתים על עצים ומתכנן סכרים בנחל הקטן שזרם ליד ביתם כדי לייצר בריכה קטנה בה יוכל לשחות. ״האפשרות לרוץ חופשי בילדותי היא מקור ממנו אני שואב את יצירותי היום״ מעיד ווקר.
ווקר הוא מהצלמים הבודדים שאינם מעלים תמונות לאינסטגרם. ״אינני מרגיש נוח שאנשים מביטים בטכנולוגיה יותר מדי כי זה מנתק אותך מהמציאות בצורה עיקשת ונזקקת״ הוא מעיד. גם ההתבוננות בכל התמונות באותו הגודל מייצרת חוויה ליניארית לדבריו, ״להיתקל בעבודה ענקית של וולפגנג טילמנס בטייט, ובעבודה קטנטנה של סיסיל ביטון בפורטרייט גלרי, ולפתוח את עיתון סוף השבוע ולראות את צילומיו של דון מקולין, אינסטגרם זה מפחיד, היזהרו. 1984״
טים ווקר הוא אחד מצלמי האופנוע המובילים היום, הידוע בעבודותיו החלומיות והסוריאליסטיות.
כאשר מתבוננים בפורטפוליו של הצלם טים ווקר ניתן לשער שהוא עבר ילדות קשה - אך ווקר מעיד שאין רחוק מכך. את ילדותו העביר באזורי הכפר של אנגליה, מקפץ עם אחיו מעל גדרות, בונה בתים על עצים ומתכנן סכרים בנחל הקטן שזרם ליד ביתם כדי לייצר בריכה קטנה בה יוכל לשחות. ״האפשרות לרוץ חופשי בילדותי היא מקור ממנו אני שואב את יצירותי היום״ מעיד ווקר.
ווקר הוא מהצלמים הבודדים שאינם מעלים תמונות לאינסטגרם. ״אינני מרגיש נוח שאנשים מביטים בטכנולוגיה יותר מדי כי זה מנתק אותך מהמציאות בצורה עיקשת ונזקקת״ הוא מעיד. גם ההתבוננות בכל התמונות באותו הגודל מייצרת חוויה ליניארית לדבריו, ״להיתקל בעבודה ענקית של וולפגנג טילמנס בטייט, ובעבודה קטנטנה של סיסיל ביטון בפורטרייט גלרי, ולפתוח את עיתון סוף השבוע ולראות את צילומיו של דון מקולין, אינסטגרם זה מפחיד, היזהרו. 1984״
טים ווקר הוא אחד מצלמי האופנוע המובילים היום, הידוע בעבודותיו החלומיות והסוריאליסטיות.
כאשר מתבוננים בפורטפוליו של הצלם טים ווקר ניתן לשער שהוא עבר ילדות קשה - אך ווקר מעיד שאין רחוק מכך. את ילדותו העביר באזורי הכפר של אנגליה, מקפץ עם אחיו מעל גדרות, בונה בתים על עצים ומתכנן סכרים בנחל הקטן שזרם ליד ביתם כדי לייצר בריכה קטנה בה יוכל לשחות. ״האפשרות לרוץ חופשי בילדותי היא מקור ממנו אני שואב את יצירותי היום״ מעיד ווקר.
ווקר הוא מהצלמים הבודדים שאינם מעלים תמונות לאינסטגרם. ״אינני מרגיש נוח שאנשים מביטים בטכנולוגיה יותר מדי כי זה מנתק אותך מהמציאות בצורה עיקשת ונזקקת״ הוא מעיד. גם ההתבוננות בכל התמונות באותו הגודל מייצרת חוויה ליניארית לדבריו, ״להיתקל בעבודה ענקית של וולפגנג טילמנס בטייט, ובעבודה קטנטנה של סיסיל ביטון בפורטרייט גלרי, ולפתוח את עיתון סוף השבוע ולראות את צילומיו של דון מקולין, אינסטגרם זה מפחיד, היזהרו. 1984״
טים ווקר הוא אחד מצלמי האופנוע המובילים היום, הידוע בעבודותיו החלומיות והסוריאליסטיות.
רו קווהאטא היא בימאית הידועה בעיקר בזכות עבודות האנימציה שלה שהיו מועמדות לאוסקר. סרטה ״חללים קטנים מבוסס על הפואמה של רון קוארג׳
רו קווהאטא היא בימאית הידועה בעיקר בזכות עבודות האנימציה שלה שהיו מועמדות לאוסקר. סרטה ״חללים קטנים מבוסס על הפואמה של רון קוארג׳
רו קווהאטא היא בימאית הידועה בעיקר בזכות עבודות האנימציה שלה שהיו מועמדות לאוסקר. סרטה ״חללים קטנים מבוסס על הפואמה של רון קוארג׳
רו קווהאטא היא בימאית הידועה בעיקר בזכות עבודות האנימציה שלה שהיו מועמדות לאוסקר. סרטה ״חללים קטנים מבוסס על הפואמה של רון קוארג׳
רוזלין פוקס סולומון היא צלמת אמריקאית המתגוררת בניו יורק. עבודותיה נפרסות עד כה על יותר מחמישים שנה, ועוסקות בעיקר במאבק האנושי להתקיים. בספר עבודותיה צ׳פלינגס מתעסקת רוזלין עם בדידות, עוני ותקווה. התמונות מאגודות על פי נושאים כמו אוכל, לבבות, משחק ואמונה.
״אני מתעניינת בפסיכולוגיה של אנשים. אני משתמשת באינטואיציה שלי לנסות להבין משהו לגבי מה חייהם יכולים להיות״ אומרת רוזלין.
רוזלין פוקס סולומון היא צלמת אמריקאית המתגוררת בניו יורק. עבודותיה נפרסות עד כה על יותר מחמישים שנה, ועוסקות בעיקר במאבק האנושי להתקיים. בספר עבודותיה צ׳פלינגס מתעסקת רוזלין עם בדידות, עוני ותקווה. התמונות מאגודות על פי נושאים כמו אוכל, לבבות, משחק ואמונה.
״אני מתעניינת בפסיכולוגיה של אנשים. אני משתמשת באינטואיציה שלי לנסות להבין משהו לגבי מה חייהם יכולים להיות״ אומרת רוזלין.
רוזלין פוקס סולומון היא צלמת אמריקאית המתגוררת בניו יורק. עבודותיה נפרסות עד כה על יותר מחמישים שנה, ועוסקות בעיקר במאבק האנושי להתקיים. בספר עבודותיה צ׳פלינגס מתעסקת רוזלין עם בדידות, עוני ותקווה. התמונות מאגודות על פי נושאים כמו אוכל, לבבות, משחק ואמונה.
״אני מתעניינת בפסיכולוגיה של אנשים. אני משתמשת באינטואיציה שלי לנסות להבין משהו לגבי מה חייהם יכולים להיות״ אומרת רוזלין.
רוזלין פוקס סולומון היא צלמת אמריקאית המתגוררת בניו יורק. עבודותיה נפרסות עד כה על יותר מחמישים שנה, ועוסקות בעיקר במאבק האנושי להתקיים. בספר עבודותיה צ׳פלינגס מתעסקת רוזלין עם בדידות, עוני ותקווה. התמונות מאגודות על פי נושאים כמו אוכל, לבבות, משחק ואמונה.
״אני מתעניינת בפסיכולוגיה של אנשים. אני משתמשת באינטואיציה שלי לנסות להבין משהו לגבי מה חייהם יכולים להיות״ אומרת רוזלין.
אנטוני סנדרה הוא אמן ספרדי שזכה מספר פעמים בפרסים על סרטיו הקצרים. סרטו החדש הוא סוג של הומאז׳ למגזינים כגון הבי מטאל או תוצר סוריאליסטי של שנות השבעים. סנדרה, הידוע יותר בכינויו פודנקו, עובד לרוב במדיה מעורבת דו מימדית.
אנטוני סנדרה הוא אמן ספרדי שזכה מספר פעמים בפרסים על סרטיו הקצרים. סרטו החדש הוא סוג של הומאז׳ למגזינים כגון הבי מטאל או תוצר סוריאליסטי של שנות השבעים. סנדרה, הידוע יותר בכינויו פודנקו, עובד לרוב במדיה מעורבת דו מימדית.
אנטוני סנדרה הוא אמן ספרדי שזכה מספר פעמים בפרסים על סרטיו הקצרים. סרטו החדש הוא סוג של הומאז׳ למגזינים כגון הבי מטאל או תוצר סוריאליסטי של שנות השבעים. סנדרה, הידוע יותר בכינויו פודנקו, עובד לרוב במדיה מעורבת דו מימדית.
אנטוני סנדרה הוא אמן ספרדי שזכה מספר פעמים בפרסים על סרטיו הקצרים. סרטו החדש הוא סוג של הומאז׳ למגזינים כגון הבי מטאל או תוצר סוריאליסטי של שנות השבעים. סנדרה, הידוע יותר בכינויו פודנקו, עובד לרוב במדיה מעורבת דו מימדית.