בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ילדים רבים ללא הורים שיעזרו להם לחיות בהרס שנותר. במזרח פרוסיה זה היה נכון לא פחות מכל מקום אחר באירופה. את הכינוי ״ילדי הזאבים״ נתנו להם כיוון שהם הסתובבו כמו זאבים מורעבים. אבים מהילדים, מנותקים מהחברה - הסתובבו ביערות בכדי לשרוד.
עבודתו של לוקאס קרייביג מתעדת את חייהם.
בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ילדים רבים ללא הורים שיעזרו להם לחיות בהרס שנותר. במזרח פרוסיה זה היה נכון לא פחות מכל מקום אחר באירופה. את הכינוי ״ילדי הזאבים״ נתנו להם כיוון שהם הסתובבו כמו זאבים מורעבים. אבים מהילדים, מנותקים מהחברה - הסתובבו ביערות בכדי לשרוד.
עבודתו של לוקאס קרייביג מתעדת את חייהם.
בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ילדים רבים ללא הורים שיעזרו להם לחיות בהרס שנותר. במזרח פרוסיה זה היה נכון לא פחות מכל מקום אחר באירופה. את הכינוי ״ילדי הזאבים״ נתנו להם כיוון שהם הסתובבו כמו זאבים מורעבים. אבים מהילדים, מנותקים מהחברה - הסתובבו ביערות בכדי לשרוד.
עבודתו של לוקאס קרייביג מתעדת את חייהם.
בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ילדים רבים ללא הורים שיעזרו להם לחיות בהרס שנותר. במזרח פרוסיה זה היה נכון לא פחות מכל מקום אחר באירופה. את הכינוי ״ילדי הזאבים״ נתנו להם כיוון שהם הסתובבו כמו זאבים מורעבים. אבים מהילדים, מנותקים מהחברה - הסתובבו ביערות בכדי לשרוד.
עבודתו של לוקאס קרייביג מתעדת את חייהם.
אידה ווימן היא אחת הצלמות המרתקות ביותר. היא החלה את הקריירה בשנות הארבעים כצלמת למגזין. בתקופה בה עבודה זו היתה בלעדית לגברים, החלה אידה מתפקיד זוטר בחדר הדואר וטיפסה בהתמדה. ווימן האמינה שצילום יכול לגרום לשינוי - ופרסמה רבים מצילומיה במגזין לייף. אידה נפטרה בחודש שעבר בגיל 93.
אידה ווימן היא אחת הצלמות המרתקות ביותר. היא החלה את הקריירה בשנות הארבעים כצלמת למגזין. בתקופה בה עבודה זו היתה בלעדית לגברים, החלה אידה מתפקיד זוטר בחדר הדואר וטיפסה בהתמדה. ווימן האמינה שצילום יכול לגרום לשינוי - ופרסמה רבים מצילומיה במגזין לייף. אידה נפטרה בחודש שעבר בגיל 93.
אידה ווימן היא אחת הצלמות המרתקות ביותר. היא החלה את הקריירה בשנות הארבעים כצלמת למגזין. בתקופה בה עבודה זו היתה בלעדית לגברים, החלה אידה מתפקיד זוטר בחדר הדואר וטיפסה בהתמדה. ווימן האמינה שצילום יכול לגרום לשינוי - ופרסמה רבים מצילומיה במגזין לייף. אידה נפטרה בחודש שעבר בגיל 93.
אידה ווימן היא אחת הצלמות המרתקות ביותר. היא החלה את הקריירה בשנות הארבעים כצלמת למגזין. בתקופה בה עבודה זו היתה בלעדית לגברים, החלה אידה מתפקיד זוטר בחדר הדואר וטיפסה בהתמדה. ווימן האמינה שצילום יכול לגרום לשינוי - ופרסמה רבים מצילומיה במגזין לייף. אידה נפטרה בחודש שעבר בגיל 93.
רוחצים ומשתזפים בסין בחופשת הקיץ. חלקם הסתתרו תחת מטריות בעוד הרוב חבשו מסכות נגד השמש.
בחברות הסיניות העבודה קשה והחופשים מעטים. לאלה עם פחות אמצעים לטיולים בחו״ל הבילויים בפארקי המים הם הבחירה הנפוצה. לרוב מדובר בנופש ליום אחד. כיוון שהים במרחק עצום לרובם - בריכות הגלים נפוצות מאוד באחבי המדינה, ובאתרים מסויימים מגיעים עד 13000 מבקרים ביום.
צילומה של סים צ׳י יין
רוחצים ומשתזפים בסין בחופשת הקיץ. חלקם הסתתרו תחת מטריות בעוד הרוב חבשו מסכות נגד השמש.
בחברות הסיניות העבודה קשה והחופשים מעטים. לאלה עם פחות אמצעים לטיולים בחו״ל הבילויים בפארקי המים הם הבחירה הנפוצה. לרוב מדובר בנופש ליום אחד. כיוון שהים במרחק עצום לרובם - בריכות הגלים נפוצות מאוד באחבי המדינה, ובאתרים מסויימים מגיעים עד 13000 מבקרים ביום.
צילומה של סים צ׳י יין
רוחצים ומשתזפים בסין בחופשת הקיץ. חלקם הסתתרו תחת מטריות בעוד הרוב חבשו מסכות נגד השמש.
בחברות הסיניות העבודה קשה והחופשים מעטים. לאלה עם פחות אמצעים לטיולים בחו״ל הבילויים בפארקי המים הם הבחירה הנפוצה. לרוב מדובר בנופש ליום אחד. כיוון שהים במרחק עצום לרובם - בריכות הגלים נפוצות מאוד באחבי המדינה, ובאתרים מסויימים מגיעים עד 13000 מבקרים ביום.
צילומה של סים צ׳י יין
רוחצים ומשתזפים בסין בחופשת הקיץ. חלקם הסתתרו תחת מטריות בעוד הרוב חבשו מסכות נגד השמש.
בחברות הסיניות העבודה קשה והחופשים מעטים. לאלה עם פחות אמצעים לטיולים בחו״ל הבילויים בפארקי המים הם הבחירה הנפוצה. לרוב מדובר בנופש ליום אחד. כיוון שהים במרחק עצום לרובם - בריכות הגלים נפוצות מאוד באחבי המדינה, ובאתרים מסויימים מגיעים עד 13000 מבקרים ביום.
צילומה של סים צ׳י יין
עבודתה של הצלמת טנייה אביוקה מאירה באור חדש את המראות שאנו רגילים לראות בחדשות מהמזרח התיכון.
טנייה נולדה בירדן וגדלה בארצות הברית. כיום היא גרה ועובדת במזרח ירושלים. ״חשוב לי להעביר את החיים של המקום בו אני חיה מנקודת מבט אחרת, ממבט שיש בו הרבה הומור״ אומרת טניה. בצילומיה מופיעים אנשים החיים בגדה המערבית, ירושלים, עזה, ירדן, סוריה ועוד.
בסדרת צילומים אחת, מסיבה של מלכות דראג בבאר קטן בירושלים המערבית, שם חוגגים ולו רק לערב אחד דתיים ופלסטינאים על עקבים ואודם מנצנץ. בתמונה אחרת נראית אישה החוצה מנהרות בעזה עם זר פרחים בדרך לחתונה של קרוב משפחה. ובתמונה נוספת נראות נשים בכיסוי ראש עושות יוגה על רקע חומת ההפרדה עם ישראל.
עבודתה של הצלמת טנייה אביוקה מאירה באור חדש את המראות שאנו רגילים לראות בחדשות מהמזרח התיכון.
טנייה נולדה בירדן וגדלה בארצות הברית. כיום היא גרה ועובדת במזרח ירושלים. ״חשוב לי להעביר את החיים של המקום בו אני חיה מנקודת מבט אחרת, ממבט שיש בו הרבה הומור״ אומרת טניה. בצילומיה מופיעים אנשים החיים בגדה המערבית, ירושלים, עזה, ירדן, סוריה ועוד.
בסדרת צילומים אחת, מסיבה של מלכות דראג בבאר קטן בירושלים המערבית, שם חוגגים ולו רק לערב אחד דתיים ופלסטינאים על עקבים ואודם מנצנץ. בתמונה אחרת נראית אישה החוצה מנהרות בעזה עם זר פרחים בדרך לחתונה של קרוב משפחה. ובתמונה נוספת נראות נשים בכיסוי ראש עושות יוגה על רקע חומת ההפרדה עם ישראל.
עבודתה של הצלמת טנייה אביוקה מאירה באור חדש את המראות שאנו רגילים לראות בחדשות מהמזרח התיכון.
טנייה נולדה בירדן וגדלה בארצות הברית. כיום היא גרה ועובדת במזרח ירושלים. ״חשוב לי להעביר את החיים של המקום בו אני חיה מנקודת מבט אחרת, ממבט שיש בו הרבה הומור״ אומרת טניה. בצילומיה מופיעים אנשים החיים בגדה המערבית, ירושלים, עזה, ירדן, סוריה ועוד.
בסדרת צילומים אחת, מסיבה של מלכות דראג בבאר קטן בירושלים המערבית, שם חוגגים ולו רק לערב אחד דתיים ופלסטינאים על עקבים ואודם מנצנץ. בתמונה אחרת נראית אישה החוצה מנהרות בעזה עם זר פרחים בדרך לחתונה של קרוב משפחה. ובתמונה נוספת נראות נשים בכיסוי ראש עושות יוגה על רקע חומת ההפרדה עם ישראל.
עבודתה של הצלמת טנייה אביוקה מאירה באור חדש את המראות שאנו רגילים לראות בחדשות מהמזרח התיכון.
טנייה נולדה בירדן וגדלה בארצות הברית. כיום היא גרה ועובדת במזרח ירושלים. ״חשוב לי להעביר את החיים של המקום בו אני חיה מנקודת מבט אחרת, ממבט שיש בו הרבה הומור״ אומרת טניה. בצילומיה מופיעים אנשים החיים בגדה המערבית, ירושלים, עזה, ירדן, סוריה ועוד.
בסדרת צילומים אחת, מסיבה של מלכות דראג בבאר קטן בירושלים המערבית, שם חוגגים ולו רק לערב אחד דתיים ופלסטינאים על עקבים ואודם מנצנץ. בתמונה אחרת נראית אישה החוצה מנהרות בעזה עם זר פרחים בדרך לחתונה של קרוב משפחה. ובתמונה נוספת נראות נשים בכיסוי ראש עושות יוגה על רקע חומת ההפרדה עם ישראל.
ולדימיר נבוקוב תמיד אמר שהצילומים שפיליפ הלסמן צילם אותו הם הטובים ביותר שיש לו. הוא ביקש שהם יהיו מודפסים על הכריכה הפנימית של כל ספריו העתידיים. הצילומים נלקחו בשני סשנים שונים בשנת 1966 ושנת 1968.
נדיר שנבוקוב חשף עצמו לעיתונאים. את הראיונות עמו לרוב עשה בכתב. וגם בסדרת הצילומים של הלסמן ניכרת בחירה מאוד ברורה של מה ברצונו לחשוף.
ולדימיר נבוקוב תמיד אמר שהצילומים שפיליפ הלסמן צילם אותו הם הטובים ביותר שיש לו. הוא ביקש שהם יהיו מודפסים על הכריכה הפנימית של כל ספריו העתידיים. הצילומים נלקחו בשני סשנים שונים בשנת 1966 ושנת 1968.
נדיר שנבוקוב חשף עצמו לעיתונאים. את הראיונות עמו לרוב עשה בכתב. וגם בסדרת הצילומים של הלסמן ניכרת בחירה מאוד ברורה של מה ברצונו לחשוף.
ולדימיר נבוקוב תמיד אמר שהצילומים שפיליפ הלסמן צילם אותו הם הטובים ביותר שיש לו. הוא ביקש שהם יהיו מודפסים על הכריכה הפנימית של כל ספריו העתידיים. הצילומים נלקחו בשני סשנים שונים בשנת 1966 ושנת 1968.
נדיר שנבוקוב חשף עצמו לעיתונאים. את הראיונות עמו לרוב עשה בכתב. וגם בסדרת הצילומים של הלסמן ניכרת בחירה מאוד ברורה של מה ברצונו לחשוף.
ולדימיר נבוקוב תמיד אמר שהצילומים שפיליפ הלסמן צילם אותו הם הטובים ביותר שיש לו. הוא ביקש שהם יהיו מודפסים על הכריכה הפנימית של כל ספריו העתידיים. הצילומים נלקחו בשני סשנים שונים בשנת 1966 ושנת 1968.
נדיר שנבוקוב חשף עצמו לעיתונאים. את הראיונות עמו לרוב עשה בכתב. וגם בסדרת הצילומים של הלסמן ניכרת בחירה מאוד ברורה של מה ברצונו לחשוף.
דיאנה מרקוסיאן תיעדה פליטים כאשר היא ניתקלה בפחד הגדול שלהם ממים, פחד שרבים מהם סובלים ממנו. המסע שלה התחיל כאשר עבדה עם משפחה של פליטים אפגנים בגרמניה, משפט של אחד הילדים הסיט את כיוון עבודתה למסע הזה.
דיאנה תיעדה שיעורי שחיה אותם עוברים ילדים של פליטים כטיפול בפחד העמוק. מעטים מהם נחשפו למקורות מים גדולים טרם נכנסו לסירות רעועות ומצאו עצמם בסכנת חיים חוצים במשך ימים את הים. לילדים לקח זמן רב לסמוך על המדריך ולהבין כי המים יכולים לתמוך בהם ולא לבלוע אותם.
דיאנה מרקוסיאן תיעדה פליטים כאשר היא ניתקלה בפחד הגדול שלהם ממים, פחד שרבים מהם סובלים ממנו. המסע שלה התחיל כאשר עבדה עם משפחה של פליטים אפגנים בגרמניה, משפט של אחד הילדים הסיט את כיוון עבודתה למסע הזה.
דיאנה תיעדה שיעורי שחיה אותם עוברים ילדים של פליטים כטיפול בפחד העמוק. מעטים מהם נחשפו למקורות מים גדולים טרם נכנסו לסירות רעועות ומצאו עצמם בסכנת חיים חוצים במשך ימים את הים. לילדים לקח זמן רב לסמוך על המדריך ולהבין כי המים יכולים לתמוך בהם ולא לבלוע אותם.
דיאנה מרקוסיאן תיעדה פליטים כאשר היא ניתקלה בפחד הגדול שלהם ממים, פחד שרבים מהם סובלים ממנו. המסע שלה התחיל כאשר עבדה עם משפחה של פליטים אפגנים בגרמניה, משפט של אחד הילדים הסיט את כיוון עבודתה למסע הזה.
דיאנה תיעדה שיעורי שחיה אותם עוברים ילדים של פליטים כטיפול בפחד העמוק. מעטים מהם נחשפו למקורות מים גדולים טרם נכנסו לסירות רעועות ומצאו עצמם בסכנת חיים חוצים במשך ימים את הים. לילדים לקח זמן רב לסמוך על המדריך ולהבין כי המים יכולים לתמוך בהם ולא לבלוע אותם.
דיאנה מרקוסיאן תיעדה פליטים כאשר היא ניתקלה בפחד הגדול שלהם ממים, פחד שרבים מהם סובלים ממנו. המסע שלה התחיל כאשר עבדה עם משפחה של פליטים אפגנים בגרמניה, משפט של אחד הילדים הסיט את כיוון עבודתה למסע הזה.
דיאנה תיעדה שיעורי שחיה אותם עוברים ילדים של פליטים כטיפול בפחד העמוק. מעטים מהם נחשפו למקורות מים גדולים טרם נכנסו לסירות רעועות ומצאו עצמם בסכנת חיים חוצים במשך ימים את הים. לילדים לקח זמן רב לסמוך על המדריך ולהבין כי המים יכולים לתמוך בהם ולא לבלוע אותם.
50 שנה חלפו מאז פתח מר צ׳או את המסעדה האגדית בניו-יורק. העיצוב הצרפתי, מלצרים איטלקיים, ובישול סיני, מר צ׳או לא דמתה לאף מסעדת יוקרה אחרת בניו-יורק של אותה התקופה.
הקירות הלבנים, רצפות אריחים ירוקים וקשתות תקרה מעוטרות - האורחים ישבו בעיצוב ארט-דקו מינימלי בין עבודות של כוכבי עולם האומנות של התקופה - דיוויד הוקני, אלן ג׳ונס ופיטר בלייק. המקום היה יותר ממסעדה, זה היה מיזוג של קולינריה, ארכיטקטורה ואומנות.
אך אולי ההצלחה של מר צ׳או נעוצה באורחים, מאנדי וורהול שחגג שם ימי הולדת באופן קבוע ועד ליידי גאגא - כל דור יצר שם את הקשרים הנחוצים להתקדם בעולם האומנות יותר מבכל גלריה או משרד יחסי ציבור.
היום מר צ׳או כבר פתח סניפים נוספים בניו יורק, לוס אנג׳לס, מיאמי, לאס וגאס ועוד.
50 שנה חלפו מאז פתח מר צ׳או את המסעדה האגדית בניו-יורק. העיצוב הצרפתי, מלצרים איטלקיים, ובישול סיני, מר צ׳או לא דמתה לאף מסעדת יוקרה אחרת בניו-יורק של אותה התקופה.
הקירות הלבנים, רצפות אריחים ירוקים וקשתות תקרה מעוטרות - האורחים ישבו בעיצוב ארט-דקו מינימלי בין עבודות של כוכבי עולם האומנות של התקופה - דיוויד הוקני, אלן ג׳ונס ופיטר בלייק. המקום היה יותר ממסעדה, זה היה מיזוג של קולינריה, ארכיטקטורה ואומנות.
אך אולי ההצלחה של מר צ׳או נעוצה באורחים, מאנדי וורהול שחגג שם ימי הולדת באופן קבוע ועד ליידי גאגא - כל דור יצר שם את הקשרים הנחוצים להתקדם בעולם האומנות יותר מבכל גלריה או משרד יחסי ציבור.
היום מר צ׳או כבר פתח סניפים נוספים בניו יורק, לוס אנג׳לס, מיאמי, לאס וגאס ועוד.
50 שנה חלפו מאז פתח מר צ׳או את המסעדה האגדית בניו-יורק. העיצוב הצרפתי, מלצרים איטלקיים, ובישול סיני, מר צ׳או לא דמתה לאף מסעדת יוקרה אחרת בניו-יורק של אותה התקופה.
הקירות הלבנים, רצפות אריחים ירוקים וקשתות תקרה מעוטרות - האורחים ישבו בעיצוב ארט-דקו מינימלי בין עבודות של כוכבי עולם האומנות של התקופה - דיוויד הוקני, אלן ג׳ונס ופיטר בלייק. המקום היה יותר ממסעדה, זה היה מיזוג של קולינריה, ארכיטקטורה ואומנות.
אך אולי ההצלחה של מר צ׳או נעוצה באורחים, מאנדי וורהול שחגג שם ימי הולדת באופן קבוע ועד ליידי גאגא - כל דור יצר שם את הקשרים הנחוצים להתקדם בעולם האומנות יותר מבכל גלריה או משרד יחסי ציבור.
היום מר צ׳או כבר פתח סניפים נוספים בניו יורק, לוס אנג׳לס, מיאמי, לאס וגאס ועוד.
50 שנה חלפו מאז פתח מר צ׳או את המסעדה האגדית בניו-יורק. העיצוב הצרפתי, מלצרים איטלקיים, ובישול סיני, מר צ׳או לא דמתה לאף מסעדת יוקרה אחרת בניו-יורק של אותה התקופה.
הקירות הלבנים, רצפות אריחים ירוקים וקשתות תקרה מעוטרות - האורחים ישבו בעיצוב ארט-דקו מינימלי בין עבודות של כוכבי עולם האומנות של התקופה - דיוויד הוקני, אלן ג׳ונס ופיטר בלייק. המקום היה יותר ממסעדה, זה היה מיזוג של קולינריה, ארכיטקטורה ואומנות.
אך אולי ההצלחה של מר צ׳או נעוצה באורחים, מאנדי וורהול שחגג שם ימי הולדת באופן קבוע ועד ליידי גאגא - כל דור יצר שם את הקשרים הנחוצים להתקדם בעולם האומנות יותר מבכל גלריה או משרד יחסי ציבור.
היום מר צ׳או כבר פתח סניפים נוספים בניו יורק, לוס אנג׳לס, מיאמי, לאס וגאס ועוד.
65 שנים עברו מאז מותה של האומנית. הצלם וורנר בישוף צילם אותה בביתה בחודשיה האחרונים. ״אני לא מציירת חלומות או סיוטים, אני מציירת את המציאות שלי״ אמרה קאלו. הציורים מכילים הרבה סבל והרבה אקסטזה, ובעיקר הרבה כאב. פרידה הכירה את הכאב כמלווה תמידי מאז שלקתה בפוליו בילדותה ותאונת האוטובוס ששרדה בשנות נעוריה.
הצילומים נעשו בבית הכחול במקסיקו. אין תיעוד מדוע הוזמן הצלם השוויצרי לביתה באותה תקופה. הצילומים האלו מראים את הדימיון הכל-כך רב בין האומנית ובין עבודותיה.
קאלו בעצמה התחילה את הקריירה כצלמת עוזרת לאביה, ורק לאחר שרותקה למיטתה בעקבות תאונת האוטובוס הרימה את המכחול והחלה לצייר.
״בסופו של יום, אנו יכולים להתמודד עם הרבה יותר ממה שאנו חושבים״ אמרה קאלו. משפט זה מהדהד בכל סדרת הצילומים של בישוף.
65 שנים עברו מאז מותה של האומנית. הצלם וורנר בישוף צילם אותה בביתה בחודשיה האחרונים. ״אני לא מציירת חלומות או סיוטים, אני מציירת את המציאות שלי״ אמרה קאלו. הציורים מכילים הרבה סבל והרבה אקסטזה, ובעיקר הרבה כאב. פרידה הכירה את הכאב כמלווה תמידי מאז שלקתה בפוליו בילדותה ותאונת האוטובוס ששרדה בשנות נעוריה.
הצילומים נעשו בבית הכחול במקסיקו. אין תיעוד מדוע הוזמן הצלם השוויצרי לביתה באותה תקופה. הצילומים האלו מראים את הדימיון הכל-כך רב בין האומנית ובין עבודותיה.
קאלו בעצמה התחילה את הקריירה כצלמת עוזרת לאביה, ורק לאחר שרותקה למיטתה בעקבות תאונת האוטובוס הרימה את המכחול והחלה לצייר.
״בסופו של יום, אנו יכולים להתמודד עם הרבה יותר ממה שאנו חושבים״ אמרה קאלו. משפט זה מהדהד בכל סדרת הצילומים של בישוף.
65 שנים עברו מאז מותה של האומנית. הצלם וורנר בישוף צילם אותה בביתה בחודשיה האחרונים. ״אני לא מציירת חלומות או סיוטים, אני מציירת את המציאות שלי״ אמרה קאלו. הציורים מכילים הרבה סבל והרבה אקסטזה, ובעיקר הרבה כאב. פרידה הכירה את הכאב כמלווה תמידי מאז שלקתה בפוליו בילדותה ותאונת האוטובוס ששרדה בשנות נעוריה.
הצילומים נעשו בבית הכחול במקסיקו. אין תיעוד מדוע הוזמן הצלם השוויצרי לביתה באותה תקופה. הצילומים האלו מראים את הדימיון הכל-כך רב בין האומנית ובין עבודותיה.
קאלו בעצמה התחילה את הקריירה כצלמת עוזרת לאביה, ורק לאחר שרותקה למיטתה בעקבות תאונת האוטובוס הרימה את המכחול והחלה לצייר.
״בסופו של יום, אנו יכולים להתמודד עם הרבה יותר ממה שאנו חושבים״ אמרה קאלו. משפט זה מהדהד בכל סדרת הצילומים של בישוף.
65 שנים עברו מאז מותה של האומנית. הצלם וורנר בישוף צילם אותה בביתה בחודשיה האחרונים. ״אני לא מציירת חלומות או סיוטים, אני מציירת את המציאות שלי״ אמרה קאלו. הציורים מכילים הרבה סבל והרבה אקסטזה, ובעיקר הרבה כאב. פרידה הכירה את הכאב כמלווה תמידי מאז שלקתה בפוליו בילדותה ותאונת האוטובוס ששרדה בשנות נעוריה.
הצילומים נעשו בבית הכחול במקסיקו. אין תיעוד מדוע הוזמן הצלם השוויצרי לביתה באותה תקופה. הצילומים האלו מראים את הדימיון הכל-כך רב בין האומנית ובין עבודותיה.
קאלו בעצמה התחילה את הקריירה כצלמת עוזרת לאביה, ורק לאחר שרותקה למיטתה בעקבות תאונת האוטובוס הרימה את המכחול והחלה לצייר.
״בסופו של יום, אנו יכולים להתמודד עם הרבה יותר ממה שאנו חושבים״ אמרה קאלו. משפט זה מהדהד בכל סדרת הצילומים של בישוף.
העיירה התעשייתית הקטנה בספרד, פוונטה ג׳ניל, ידועה בזכות היינות של האזור, שמן הזית וקינואה. אך פעם בשנה, בשבוע הקדוש, מתמלאים הרחובות במראות יוצאי דופן של תהלוכות דתיות. מאות דמויות מהברית הישנה ומהברית בחדשה מתהלכות ברחובות עם מסכות ואביזרים מזוהים.
התהלוכות מאורגנות על ידי המפעלים העירוניים - מוסדות חברתיים-דתיים אשר מתכננים ארועים אלו במהלך כל השנה. כשבוע לאחר הטקס מתנהל טקס זהה בתהלוכות של ילדים על מנת לדאוג שימשיכו בתורם את המסורת שנמשכת מהמאה ה-17.
צילומים של לואה ריבריה
העיירה התעשייתית הקטנה בספרד, פוונטה ג׳ניל, ידועה בזכות היינות של האזור, שמן הזית וקינואה. אך פעם בשנה, בשבוע הקדוש, מתמלאים הרחובות במראות יוצאי דופן של תהלוכות דתיות. מאות דמויות מהברית הישנה ומהברית בחדשה מתהלכות ברחובות עם מסכות ואביזרים מזוהים.
התהלוכות מאורגנות על ידי המפעלים העירוניים - מוסדות חברתיים-דתיים אשר מתכננים ארועים אלו במהלך כל השנה. כשבוע לאחר הטקס מתנהל טקס זהה בתהלוכות של ילדים על מנת לדאוג שימשיכו בתורם את המסורת שנמשכת מהמאה ה-17.
צילומים של לואה ריבריה
העיירה התעשייתית הקטנה בספרד, פוונטה ג׳ניל, ידועה בזכות היינות של האזור, שמן הזית וקינואה. אך פעם בשנה, בשבוע הקדוש, מתמלאים הרחובות במראות יוצאי דופן של תהלוכות דתיות. מאות דמויות מהברית הישנה ומהברית בחדשה מתהלכות ברחובות עם מסכות ואביזרים מזוהים.
התהלוכות מאורגנות על ידי המפעלים העירוניים - מוסדות חברתיים-דתיים אשר מתכננים ארועים אלו במהלך כל השנה. כשבוע לאחר הטקס מתנהל טקס זהה בתהלוכות של ילדים על מנת לדאוג שימשיכו בתורם את המסורת שנמשכת מהמאה ה-17.
צילומים של לואה ריבריה
העיירה התעשייתית הקטנה בספרד, פוונטה ג׳ניל, ידועה בזכות היינות של האזור, שמן הזית וקינואה. אך פעם בשנה, בשבוע הקדוש, מתמלאים הרחובות במראות יוצאי דופן של תהלוכות דתיות. מאות דמויות מהברית הישנה ומהברית בחדשה מתהלכות ברחובות עם מסכות ואביזרים מזוהים.
התהלוכות מאורגנות על ידי המפעלים העירוניים - מוסדות חברתיים-דתיים אשר מתכננים ארועים אלו במהלך כל השנה. כשבוע לאחר הטקס מתנהל טקס זהה בתהלוכות של ילדים על מנת לדאוג שימשיכו בתורם את המסורת שנמשכת מהמאה ה-17.
צילומים של לואה ריבריה