hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין מאת ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

לקריאה נוספת

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

next song

חזרה

‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎