בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.
אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.
אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."
הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.
הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.
כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.
השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.
אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.
יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...
ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.
בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.
אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.
אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."
הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.
הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.
כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.
השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.
אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.
יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...
ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.
בשנת 1958, מרילין מונרו התחברה לצלם ריצ'רד אבדון לפרויקט שובה לב. הם שיחזרו תמונות אייקוניות של חמש שחקניות מהוללות מתקופות שונות.
אלה היו ליליאן ראסל, תדה ברה, קלרה באו, ג'ין הארלו ומרלן דיטריך. למרות שאוודון לא היה מרוצה לחלוטין מהתמונות, התמונות הופיעו בגיליון חג המולד של Life.
אבדון מצאה במרילין נושא שקל לעבוד איתו, "היא נתנה יותר למצלמת הסטילס מאשר לכל שחקנית אחרת - כל אישה אחרת - הייתה לי ההזדמנות לצלם..."
הוא הוסיף שהיא הייתה יותר סבלנית כלפיו ודורשת יותר מעצמה מאחרים ושהיה לה יותר נוח מול המצלמה מאשר כשהיא לא מצטלמת.
הוסיף נופך אישי לתכונה זו, בעלה של מרילין, המחזאי הנודע ארתור מילר, תרם מאמר שכותרתו "אשתי, מרילין". השילוב הזה של ויזואליות מדהימות ותובנות אישיות מציע הצצה ייחודית לעולמה של מרילין.
כמו בחיים, כך גם בתמונות האלה - [מרילין] מצדיעה לפנטזיה מחוף המציאות עד שמגיע הרגע שבו היא נושאת אותנו, את המציאות והכל, איתה אל החלום, ואנחנו אסירי תודה.
השנינות שלה כאן מורכבת מהמחויבות המוחלטת שלה לשני ניגודים בלתי ניתנים לגישור בדרך כלל - הנשי האמיתי ופנטזיית הנשיות של הגבר.
אנחנו יודעים שהיא יודעת את ההבדל בתמונות האלה, אבל מסרבת להודות שיש סתירה כלשהי, וזה רציני ומצחיק בו זמנית.
יש לי דעות קדומות בהחלט, אבל אני חושב שהאוסף הזה הוא פלא של עדותה של מרילין. בתור ליליאן ראסל, מרילין יושבת [על] אופני הזהב המוצק רק בצורה חסרת מיומנות כדי לציין שהיא, אחרי הכל, גברת...
ידיה שרוכים סביב ידיות האופניים בצורה הרבה יותר נשית מאשר תופסות את המאוורר בתור קלרה באו. והנה שוב ההבדל בין חיקוי לפרשנות, בין יצירת רגש לבין יצירת רוח.
