בשנת 1964 צילם הוגו ון לוויק, את זוגתו ג'יין גודול מושיטה ידה אל עבר קופיף שהושיט לה את ידו בחזרה. מאז לא הביטו בני אדם על קופים (וחיות רבות אחרות) באותה הצורה.
ב-14 ביולי 1960 הגיעה ג'יין גודול בת העשרים ושש לחופי אגם טנגקיה בטנזניה לערוך מחקר על גורילות. מחקר זה עתיד להיות אחד המשמעותיים ביותר בהיסטוריה שלנו כבני אנוש.
ג'יין היתה סטודנטית ללא תואר במדעים - אך עם עין רעננה ונטולה תפיסות ישנות על בעלי החיים אותם חפצה היתה להכיר.
בתחילת מחקרה, העניקה שם לכל אחת מהגורילות בהן התבוננה - פעולה יוצאת דופן שעוררה התנגדות רבה בקהילה המדעית שהתעקשה עד אותה עת להעניק מספרים ל"מושאי המחקר".
הצלם הוגו ון לוויק צילם אלפי צילומים של זוגתו - אך הצילום של ג'יין עם הקופיף פלינט, עתיד יהיה לשנות את פני ההיסטוריה.
זה היה זמן רב לפני עידן הצילום הדיגיטלי ועברו חודשים רבים עד אשר התשליל אותו צילם הוגו הגיע לפיתוח במשרדי נשיונל ג'אוגרפיק, ועוד חודשים רבים נוספים עד שהצילום המפותח עשה דרכו חזרה לאפריקה כדי שג'יין תוכל לצפות בו בפעם הראשונה.
"כשראיתי אותו בפעם הראשונה לא חשבתי שהוא יהפוך לסמל כה חשוב, אך מיד עלתה בי האסוציאציה לציורו של מיכאלאנג'לו בריאת האדם", מספרת גודול בראיון לרשת בי-בי-סי.
המחקר אותו ערכה גודול, הכריח מדענים לנטוש את התפיסה המקובלת כי האדם הוא הייצור היחיד בעל התודעה, בעל אישיות, מחשבה ורגש. גם ג'יין עצמה למדה תפיסות מקובעות אלו באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1962.
ייחודה של התמונה הוא בכך שאפשרה לנו לראות שבני האדם הם חלק מהטבע ולא נפרדים ממנו.
צילום זה עשה מהפכות רבות נוספות - הוא גם הראה לקהילה המדעית את חשיבותה של נקודת המבט הנשית במחקרים מהמדרגה הראשונה. מאז אותו הרגע נפרץ מחסום לנשים רבות אחרות להשיג מימון והכרה למחקריהן. יש שטוענים שתרומתה של גודול לנשים במדע גדולה אף מתרומתה כחוקרת טבע מהחשובות בהיסטוריה.
היום הנשים הן אלו שעומדות בראש כל המחקרים החשובים בתחום מחקר התנהגותי של פרימייט (משפחת הקופים).
גודול נסעה לאפריקה שם התגוררה במשך שני עשורים. בכך ביקשה להוכיח עד כמה חשוב לצאת לשטח ולא לעשות מחקר על בעלי חיים בגני חיות.
גודול העבירה מסר לאלפי נשים שכל מי שמעוניינת לערוך מחקר, אינה זקוקה להמתין לתעודה כלשהיא בשביל לצאת, להתבונן, ולעשות שינוי.
בשנת 1964 צילם הוגו ון לוויק, את זוגתו ג'יין גודול מושיטה ידה אל עבר קופיף שהושיט לה את ידו בחזרה. מאז לא הביטו בני אדם על קופים (וחיות רבות אחרות) באותה הצורה.
ב-14 ביולי 1960 הגיעה ג'יין גודול בת העשרים ושש לחופי אגם טנגקיה בטנזניה לערוך מחקר על גורילות. מחקר זה עתיד להיות אחד המשמעותיים ביותר בהיסטוריה שלנו כבני אנוש.
ג'יין היתה סטודנטית ללא תואר במדעים - אך עם עין רעננה ונטולה תפיסות ישנות על בעלי החיים אותם חפצה היתה להכיר.
בתחילת מחקרה, העניקה שם לכל אחת מהגורילות בהן התבוננה - פעולה יוצאת דופן שעוררה התנגדות רבה בקהילה המדעית שהתעקשה עד אותה עת להעניק מספרים ל"מושאי המחקר".
הצלם הוגו ון לוויק צילם אלפי צילומים של זוגתו - אך הצילום של ג'יין עם הקופיף פלינט, עתיד יהיה לשנות את פני ההיסטוריה.
זה היה זמן רב לפני עידן הצילום הדיגיטלי ועברו חודשים רבים עד אשר התשליל אותו צילם הוגו הגיע לפיתוח במשרדי נשיונל ג'אוגרפיק, ועוד חודשים רבים נוספים עד שהצילום המפותח עשה דרכו חזרה לאפריקה כדי שג'יין תוכל לצפות בו בפעם הראשונה.
"כשראיתי אותו בפעם הראשונה לא חשבתי שהוא יהפוך לסמל כה חשוב, אך מיד עלתה בי האסוציאציה לציורו של מיכאלאנג'לו בריאת האדם", מספרת גודול בראיון לרשת בי-בי-סי.
המחקר אותו ערכה גודול, הכריח מדענים לנטוש את התפיסה המקובלת כי האדם הוא הייצור היחיד בעל התודעה, בעל אישיות, מחשבה ורגש. גם ג'יין עצמה למדה תפיסות מקובעות אלו באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1962.
ייחודה של התמונה הוא בכך שאפשרה לנו לראות שבני האדם הם חלק מהטבע ולא נפרדים ממנו.
צילום זה עשה מהפכות רבות נוספות - הוא גם הראה לקהילה המדעית את חשיבותה של נקודת המבט הנשית במחקרים מהמדרגה הראשונה. מאז אותו הרגע נפרץ מחסום לנשים רבות אחרות להשיג מימון והכרה למחקריהן. יש שטוענים שתרומתה של גודול לנשים במדע גדולה אף מתרומתה כחוקרת טבע מהחשובות בהיסטוריה.
היום הנשים הן אלו שעומדות בראש כל המחקרים החשובים בתחום מחקר התנהגותי של פרימייט (משפחת הקופים).
גודול נסעה לאפריקה שם התגוררה במשך שני עשורים. בכך ביקשה להוכיח עד כמה חשוב לצאת לשטח ולא לעשות מחקר על בעלי חיים בגני חיות.
גודול העבירה מסר לאלפי נשים שכל מי שמעוניינת לערוך מחקר, אינה זקוקה להמתין לתעודה כלשהיא בשביל לצאת, להתבונן, ולעשות שינוי.
בשנת 1964 צילם הוגו ון לוויק, את זוגתו ג'יין גודול מושיטה ידה אל עבר קופיף שהושיט לה את ידו בחזרה. מאז לא הביטו בני אדם על קופים (וחיות רבות אחרות) באותה הצורה.
ב-14 ביולי 1960 הגיעה ג'יין גודול בת העשרים ושש לחופי אגם טנגקיה בטנזניה לערוך מחקר על גורילות. מחקר זה עתיד להיות אחד המשמעותיים ביותר בהיסטוריה שלנו כבני אנוש.
ג'יין היתה סטודנטית ללא תואר במדעים - אך עם עין רעננה ונטולה תפיסות ישנות על בעלי החיים אותם חפצה היתה להכיר.
בתחילת מחקרה, העניקה שם לכל אחת מהגורילות בהן התבוננה - פעולה יוצאת דופן שעוררה התנגדות רבה בקהילה המדעית שהתעקשה עד אותה עת להעניק מספרים ל"מושאי המחקר".
הצלם הוגו ון לוויק צילם אלפי צילומים של זוגתו - אך הצילום של ג'יין עם הקופיף פלינט, עתיד יהיה לשנות את פני ההיסטוריה.
זה היה זמן רב לפני עידן הצילום הדיגיטלי ועברו חודשים רבים עד אשר התשליל אותו צילם הוגו הגיע לפיתוח במשרדי נשיונל ג'אוגרפיק, ועוד חודשים רבים נוספים עד שהצילום המפותח עשה דרכו חזרה לאפריקה כדי שג'יין תוכל לצפות בו בפעם הראשונה.
"כשראיתי אותו בפעם הראשונה לא חשבתי שהוא יהפוך לסמל כה חשוב, אך מיד עלתה בי האסוציאציה לציורו של מיכאלאנג'לו בריאת האדם", מספרת גודול בראיון לרשת בי-בי-סי.
המחקר אותו ערכה גודול, הכריח מדענים לנטוש את התפיסה המקובלת כי האדם הוא הייצור היחיד בעל התודעה, בעל אישיות, מחשבה ורגש. גם ג'יין עצמה למדה תפיסות מקובעות אלו באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1962.
ייחודה של התמונה הוא בכך שאפשרה לנו לראות שבני האדם הם חלק מהטבע ולא נפרדים ממנו.
צילום זה עשה מהפכות רבות נוספות - הוא גם הראה לקהילה המדעית את חשיבותה של נקודת המבט הנשית במחקרים מהמדרגה הראשונה. מאז אותו הרגע נפרץ מחסום לנשים רבות אחרות להשיג מימון והכרה למחקריהן. יש שטוענים שתרומתה של גודול לנשים במדע גדולה אף מתרומתה כחוקרת טבע מהחשובות בהיסטוריה.
היום הנשים הן אלו שעומדות בראש כל המחקרים החשובים בתחום מחקר התנהגותי של פרימייט (משפחת הקופים).
גודול נסעה לאפריקה שם התגוררה במשך שני עשורים. בכך ביקשה להוכיח עד כמה חשוב לצאת לשטח ולא לעשות מחקר על בעלי חיים בגני חיות.
גודול העבירה מסר לאלפי נשים שכל מי שמעוניינת לערוך מחקר, אינה זקוקה להמתין לתעודה כלשהיא בשביל לצאת, להתבונן, ולעשות שינוי.
