האמנית היפנית מארי קטאיאמה שמתמשת בפרוטזות כדי לחקור את הניכור של האחר.
מארי נולדה עם מחלה נדירה שהותירה אותה עם יד אחת מעוותת ושתי רגליים קצרות במיוחד. את ילדותה העבירה מארי בתפירה ובמלאכות יד אחרות כהכרח. הפרוטזות הגסות המגושמות אותן נאלצה לשאת בילדותה הקשו עליה למצוא בגדים הולמים. לתפור לעצמה בגדים ייעודיים היה רק מתבקש.
כל משפחתה תמיד היתה עסוקה במלאכות יד. סריגה, תפירה, ציור, כתיבה - החוט והמחט היו חלק ממנה עוד בטרם ידעה קרוא וכתוב.
בגיל תשע בחרה מארי לכרות לחלוטין את שתי רגליה שרק הקשו על קיומה. יכולתה לגשת לעולם של יצירתיות בלתי נדלית אפשר לה לעשות את השינוי בתנאים משלה.
כאשר למדה אומנות באוניברסיטה היתה מארי מממנת את לימודיה כזמרת ג'ז במועדונים. היא הסתירה את הפרוטזות בחצאית ארוכה וגם את העובדה שיש לה רק שתי אצבעות ביד שמאל. רק בסוף ההופעה היתה חושפת את מוגבלותה כאקט אומנותי משלה.
כאשר נולדה למארי בתה הראשונה, היא הבינה שזו הפעם הראשונה שיצור אנושי מביט בגופה מבלי לחשוב שיש שם משהו מעוות.
האמנית היפנית מארי קטאיאמה שמתמשת בפרוטזות כדי לחקור את הניכור של האחר.
מארי נולדה עם מחלה נדירה שהותירה אותה עם יד אחת מעוותת ושתי רגליים קצרות במיוחד. את ילדותה העבירה מארי בתפירה ובמלאכות יד אחרות כהכרח. הפרוטזות הגסות המגושמות אותן נאלצה לשאת בילדותה הקשו עליה למצוא בגדים הולמים. לתפור לעצמה בגדים ייעודיים היה רק מתבקש.
כל משפחתה תמיד היתה עסוקה במלאכות יד. סריגה, תפירה, ציור, כתיבה - החוט והמחט היו חלק ממנה עוד בטרם ידעה קרוא וכתוב.
בגיל תשע בחרה מארי לכרות לחלוטין את שתי רגליה שרק הקשו על קיומה. יכולתה לגשת לעולם של יצירתיות בלתי נדלית אפשר לה לעשות את השינוי בתנאים משלה.
כאשר למדה אומנות באוניברסיטה היתה מארי מממנת את לימודיה כזמרת ג'ז במועדונים. היא הסתירה את הפרוטזות בחצאית ארוכה וגם את העובדה שיש לה רק שתי אצבעות ביד שמאל. רק בסוף ההופעה היתה חושפת את מוגבלותה כאקט אומנותי משלה.
כאשר נולדה למארי בתה הראשונה, היא הבינה שזו הפעם הראשונה שיצור אנושי מביט בגופה מבלי לחשוב שיש שם משהו מעוות.
האמנית היפנית מארי קטאיאמה שמתמשת בפרוטזות כדי לחקור את הניכור של האחר.
מארי נולדה עם מחלה נדירה שהותירה אותה עם יד אחת מעוותת ושתי רגליים קצרות במיוחד. את ילדותה העבירה מארי בתפירה ובמלאכות יד אחרות כהכרח. הפרוטזות הגסות המגושמות אותן נאלצה לשאת בילדותה הקשו עליה למצוא בגדים הולמים. לתפור לעצמה בגדים ייעודיים היה רק מתבקש.
כל משפחתה תמיד היתה עסוקה במלאכות יד. סריגה, תפירה, ציור, כתיבה - החוט והמחט היו חלק ממנה עוד בטרם ידעה קרוא וכתוב.
בגיל תשע בחרה מארי לכרות לחלוטין את שתי רגליה שרק הקשו על קיומה. יכולתה לגשת לעולם של יצירתיות בלתי נדלית אפשר לה לעשות את השינוי בתנאים משלה.
כאשר למדה אומנות באוניברסיטה היתה מארי מממנת את לימודיה כזמרת ג'ז במועדונים. היא הסתירה את הפרוטזות בחצאית ארוכה וגם את העובדה שיש לה רק שתי אצבעות ביד שמאל. רק בסוף ההופעה היתה חושפת את מוגבלותה כאקט אומנותי משלה.
כאשר נולדה למארי בתה הראשונה, היא הבינה שזו הפעם הראשונה שיצור אנושי מביט בגופה מבלי לחשוב שיש שם משהו מעוות.
