בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
בסרטה של האומנית קאו פיי משנת 2006, היא מפנה מבטה אל עבר עשרות אלפי העובדים במפעלי ענק ברחבי סין ומייצרים את מוצרי הצריכה שכל העולם חי מהם.
הבחירה במפעל לנורות אינה מקרית, קאו ביקשה לבחור במוצר המקצין את הסימבוליות של החיים האפלים של עובדי המפעלים. גם עבודת הסאונד מורכבת מנגינה עדינה לצד מיקס של הקלטות מכונות ונקישת מתכות. המטרה להעביר את תחושת הניכור במפעל לצד שכבה רוחנית.
העבודה בת 20 דקות מורכבת משלוש מערכות. במערכה הראשונה מוצגים קטעים כמו דוקומנטריים המתעדים את פסי הייצור השונים במפעל והאנשים המתפעלים אותם.
במערכה השניה תיעדה קאו את החלומות של קומץ מהעובדים. בחורה אחת בבגדי בלט רוקדת בין הארגזים, ומתקינה נורות בעודה לובשת כנפי מלאכים. עובד אחר רוקד (ספק ברייקדנס ספק אומנות לחימה), במסדרונות המפעל בעוד האחרים עובדים סביבו. בסיום המערכה שוכבים העובדים בחדרם במפעל ומביטים במשאיות הלוקחות את הנורות להאיר ברחבי העולם.
המערכה השלישית מציגה פורטרטים ישירים של הפנים האנונימיות מאחורי פסי הייצור.
העבודה הוצגה במוזיאון המומה בניו יורק, גלריית טייט בלונדון, במכון לואי ויטון בפריז ובמקומות נוספים בעולם.
