באסטר קיטון היה מאגדות הקולנוע האילם האמריקאי ביחד עם ידידו הטוב צ'ארלי צ'אפלין. התפיסה הקולנועית אותה המציא השתרשה כה עמוק בתרבות עד כי כמעט בלתי אפשרי לזהות סרט חדש שאינו מושפע מעבודתו של אמן זה.
קיטון היה הראשון להבין שקולנוע צריך להעביר את המסר על ידי תנועה ולא על ידי טקסט. סרט אילם באותם ימים הכיל בממוצע 240 כתוביות, בעוד באסטר וצ'ארלי התחרו ביניהם מי יצליח להעביר את המסר בעזרת הכמות הקטנה ביותר של מסכים עם מילים - "צ'אפלין ניצח אותי עם 21 בעוד לי היו 23" מתבדח קיטון.
באסטר ידוע ביכולת האלתור שלו, כאשר היה מגיע לסט עם רעיון איך להתחיל את הסיפור, אך לעולם לא עם ידיעה איך יסתיים. "הרולד לויד, צ'ארלי צ'אפלין ואני, מעולם לא עבדנו עם תסריט" מספר בראיון. חמישים אחוז מהבדיחות נרקמו תוך כדי עבודה.
קיטון ידוע כמי שמעולם לא זייף דבר על הסט. את כל הפעלולים ביצע בעצמו, ותמיד רק פעם אחת. אם בפעם הראשונה זה לא עבד - זה לא מתאים לסרט, תמיד נהג לומר. אם קיטון נפגע בפעלולים או אחד מהשחקנים לא נדע, כיוון שלמרות תלונות רבות כלפיו תמיד הוכיח לרשויות שלא נשברו עצמות ולא היו חבלות במהלך הצילומים.
באסטר קיטון היה מאגדות הקולנוע האילם האמריקאי ביחד עם ידידו הטוב צ'ארלי צ'אפלין. התפיסה הקולנועית אותה המציא השתרשה כה עמוק בתרבות עד כי כמעט בלתי אפשרי לזהות סרט חדש שאינו מושפע מעבודתו של אמן זה.
קיטון היה הראשון להבין שקולנוע צריך להעביר את המסר על ידי תנועה ולא על ידי טקסט. סרט אילם באותם ימים הכיל בממוצע 240 כתוביות, בעוד באסטר וצ'ארלי התחרו ביניהם מי יצליח להעביר את המסר בעזרת הכמות הקטנה ביותר של מסכים עם מילים - "צ'אפלין ניצח אותי עם 21 בעוד לי היו 23" מתבדח קיטון.
באסטר ידוע ביכולת האלתור שלו, כאשר היה מגיע לסט עם רעיון איך להתחיל את הסיפור, אך לעולם לא עם ידיעה איך יסתיים. "הרולד לויד, צ'ארלי צ'אפלין ואני, מעולם לא עבדנו עם תסריט" מספר בראיון. חמישים אחוז מהבדיחות נרקמו תוך כדי עבודה.
קיטון ידוע כמי שמעולם לא זייף דבר על הסט. את כל הפעלולים ביצע בעצמו, ותמיד רק פעם אחת. אם בפעם הראשונה זה לא עבד - זה לא מתאים לסרט, תמיד נהג לומר. אם קיטון נפגע בפעלולים או אחד מהשחקנים לא נדע, כיוון שלמרות תלונות רבות כלפיו תמיד הוכיח לרשויות שלא נשברו עצמות ולא היו חבלות במהלך הצילומים.
באסטר קיטון היה מאגדות הקולנוע האילם האמריקאי ביחד עם ידידו הטוב צ'ארלי צ'אפלין. התפיסה הקולנועית אותה המציא השתרשה כה עמוק בתרבות עד כי כמעט בלתי אפשרי לזהות סרט חדש שאינו מושפע מעבודתו של אמן זה.
קיטון היה הראשון להבין שקולנוע צריך להעביר את המסר על ידי תנועה ולא על ידי טקסט. סרט אילם באותם ימים הכיל בממוצע 240 כתוביות, בעוד באסטר וצ'ארלי התחרו ביניהם מי יצליח להעביר את המסר בעזרת הכמות הקטנה ביותר של מסכים עם מילים - "צ'אפלין ניצח אותי עם 21 בעוד לי היו 23" מתבדח קיטון.
באסטר ידוע ביכולת האלתור שלו, כאשר היה מגיע לסט עם רעיון איך להתחיל את הסיפור, אך לעולם לא עם ידיעה איך יסתיים. "הרולד לויד, צ'ארלי צ'אפלין ואני, מעולם לא עבדנו עם תסריט" מספר בראיון. חמישים אחוז מהבדיחות נרקמו תוך כדי עבודה.
קיטון ידוע כמי שמעולם לא זייף דבר על הסט. את כל הפעלולים ביצע בעצמו, ותמיד רק פעם אחת. אם בפעם הראשונה זה לא עבד - זה לא מתאים לסרט, תמיד נהג לומר. אם קיטון נפגע בפעלולים או אחד מהשחקנים לא נדע, כיוון שלמרות תלונות רבות כלפיו תמיד הוכיח לרשויות שלא נשברו עצמות ולא היו חבלות במהלך הצילומים.
