ריקי שחם

פואטיקה, צילום, תרבות

א-קפלה
ריקי שחם רביצקי

אני כותבת לכם ממקום
שהחידות מפלסות אלי מקום
במשך אלפי שנים.
אני כותבת לכם ממקום
ששם אני פוסעת יום יום
בתוך חיי שלי
הולכת בגפי לתוך חשכת הליל
וטומנת את מחשבותי בתוך
סלעים מקומיים
שחוו כבר חוויה או שניים
וידעו עלומים של ידיעה
ועלומים של חופש
ועדיין שומרים סודותי
ויום יום אני ממהרת לעבור דרכם
לכסות סלע אחד או שניים
בג'קט שלי
כאילו היה הסלע המלתחה של חיי
יושבת עליו
וחושבת על כל האידיוטים
שעושים מעשה צחוק ונבלה
ממחשבה טהורה
ואז
מרגישה את הדם שזורם בעורקי
ותובע ממני
לא להיכנע
למחשבות ייסורים
ולא לחשוב מחשבות צער
בגלל מוגי לב
ושוב אני מחליטה לי
להיפרד לצמיתות
מכל המחשבות המחללות
ומכל הגופים המצורעים
ומטפסת לי במעלה ההר
מסמנת את הגבולות שלו בעיניים
מתפללת לגשם
וכשהרעם מגיע
ממששת את גופי
ומחליטה להיות
איפה שרק צריך באמת
מתוך כבוד של היות
כי המציאות החדשה
היא קתדרלה של העתיד
ושם אנחנו אוחזים
בכנפי הציפור השחורה
ועפים
אל עבר הגבולות
ששם המנהיג הוא החוואי
שוחט הבשר של הנזירים
השוכנים בקפלה
התת קרקעית
שבה כל המסלולים
מוליכים תמיד
למזבח המרכזי.

א-קפלה מאת ריקי שחם

א-קפלה

ריקי שחם רביצקי

אני כותבת לכם ממקום
שהחידות מפלסות אלי מקום
במשך אלפי שנים.
אני כותבת לכם ממקום
ששם אני פוסעת יום יום
בתוך חיי שלי
הולכת בגפי לתוך חשכת הליל
וטומנת את מחשבותי בתוך
סלעים מקומיים
שחוו כבר חוויה או שניים
וידעו עלומים של ידיעה
ועלומים של חופש
ועדיין שומרים סודותי
ויום יום אני ממהרת לעבור דרכם
לכסות סלע אחד או שניים
בג'קט שלי
כאילו היה הסלע המלתחה של חיי
יושבת עליו
וחושבת על כל האידיוטים
שעושים מעשה צחוק ונבלה
ממחשבה טהורה
ואז
מרגישה את הדם שזורם בעורקי
ותובע ממני
לא להיכנע
למחשבות ייסורים
ולא לחשוב מחשבות צער
בגלל מוגי לב
ושוב אני מחליטה לי
להיפרד לצמיתות
מכל המחשבות המחללות
ומכל הגופים המצורעים
ומטפסת לי במעלה ההר
מסמנת את הגבולות שלו בעיניים
מתפללת לגשם
וכשהרעם מגיע
ממששת את גופי
ומחליטה להיות
איפה שרק צריך באמת
מתוך כבוד של היות
כי המציאות החדשה
היא קתדרלה של העתיד
ושם אנחנו אוחזים
בכנפי הציפור השחורה
ועפים
אל עבר הגבולות
ששם המנהיג הוא החוואי
שוחט הבשר של הנזירים
השוכנים בקפלה
התת קרקעית
שבה כל המסלולים
מוליכים תמיד
למזבח המרכזי.

אני כותבת לכם ממקום
שהחידות מפלסות אלי מקום
במשך אלפי שנים.
אני כותבת לכם ממקום
ששם אני פוסעת יום יום
בתוך חיי שלי
הולכת בגפי לתוך חשכת הליל
וטומנת את מחשבותי בתוך
סלעים מקומיים
שחוו כבר חוויה או שניים
וידעו עלומים של ידיעה
ועלומים של חופש
ועדיין שומרים סודותי
ויום יום אני ממהרת לעבור דרכם
לכסות סלע אחד או שניים
בג'קט שלי
כאילו היה הסלע המלתחה של חיי
יושבת עליו
וחושבת על כל האידיוטים
שעושים מעשה צחוק ונבלה
ממחשבה טהורה
ואז
מרגישה את הדם שזורם בעורקי
ותובע ממני
לא להיכנע
למחשבות ייסורים
ולא לחשוב מחשבות צער
בגלל מוגי לב
ושוב אני מחליטה לי
להיפרד לצמיתות
מכל המחשבות המחללות
ומכל הגופים המצורעים
ומטפסת לי במעלה ההר
מסמנת את הגבולות שלו בעיניים
מתפללת לגשם
וכשהרעם מגיע
ממששת את גופי
ומחליטה להיות
איפה שרק צריך באמת
מתוך כבוד של היות
כי המציאות החדשה
היא קתדרלה של העתיד
ושם אנחנו אוחזים
בכנפי הציפור השחורה
ועפים
אל עבר הגבולות
ששם המנהיג הוא החוואי
שוחט הבשר של הנזירים
השוכנים בקפלה
התת קרקעית
שבה כל המסלולים
מוליכים תמיד
למזבח המרכזי.

ריקי שחם רביצקי

א-קפלה

ריקי שחם רביצקי

next song

חזרה