hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

עיניים חלולות
ריקי שחם

סאמאר אבו עלוף היא צלמת פלסטינאית המתגוררת בעזה. בשנים האחרונות התמקדו עבודותיה בנושא "אור" - או בהעדר שלו בסביבת מגוריה, אור שאינו מתאפשר באופן רציף בעקבות הפסקות החשמל הרבות.

מאז ההפגזות הבלתי פוסקות של ישראל על ביתה, ניסתה סאמאר ככל יכולתה, בתנאים הקשים, לדווח על צורת המחיה ברצועת עזה לעיתון הניו-יורק טיימס.

"נאלצתי לברוח מביתי ולצאת דרומה לעבר חאן יונס. ישנן הפגזות כל הזמן סביבי. כולם חיים באימה, בפחד ובחרדה. מה שאני רואה בחאן יונס זהה למה שחזיתי בו בבתי החולים בעיר עזה. המתים והפצועים תחת להריסות, עיניהם חלולות. בכל פעם שאני מצלמת ילדים פצועים, אני בחרדה פן אמצא שם גם את ילדיי״ כך העידה סאמר ב-22 לאוקטובר 2023.

ילדה שנמלטה מהפגזות מאת ריקי שחם

עיניים חלולות

ריקי שחם

18.02.2024

סאמאר אבו עלוף היא צלמת פלסטינאית המתגוררת בעזה. בשנים האחרונות התמקדו עבודותיה בנושא "אור" - או בהעדר שלו בסביבת מגוריה, אור שאינו מתאפשר באופן רציף בעקבות הפסקות החשמל הרבות.

מאז ההפגזות הבלתי פוסקות של ישראל על ביתה, ניסתה סאמאר ככל יכולתה, בתנאים הקשים, לדווח על צורת המחיה ברצועת עזה לעיתון הניו-יורק טיימס.

"נאלצתי לברוח מביתי ולצאת דרומה לעבר חאן יונס. ישנן הפגזות כל הזמן סביבי. כולם חיים באימה, בפחד ובחרדה. מה שאני רואה בחאן יונס זהה למה שחזיתי בו בבתי החולים בעיר עזה. המתים והפצועים תחת להריסות, עיניהם חלולות. בכל פעם שאני מצלמת ילדים פצועים, אני בחרדה פן אמצא שם גם את ילדיי״ כך העידה סאמר ב-22 לאוקטובר 2023.

לקריאה נוספת

סאמאר אבו עלוף היא צלמת פלסטינאית המתגוררת בעזה. בשנים האחרונות התמקדו עבודותיה בנושא "אור" - או בהעדר שלו בסביבת מגוריה, אור שאינו מתאפשר באופן רציף בעקבות הפסקות החשמל הרבות.

מאז ההפגזות הבלתי פוסקות של ישראל על ביתה, ניסתה סאמאר ככל יכולתה, בתנאים הקשים, לדווח על צורת המחיה ברצועת עזה לעיתון הניו-יורק טיימס.

"נאלצתי לברוח מביתי ולצאת דרומה לעבר חאן יונס. ישנן הפגזות כל הזמן סביבי. כולם חיים באימה, בפחד ובחרדה. מה שאני רואה בחאן יונס זהה למה שחזיתי בו בבתי החולים בעיר עזה. המתים והפצועים תחת להריסות, עיניהם חלולות. בכל פעם שאני מצלמת ילדים פצועים, אני בחרדה פן אמצא שם גם את ילדיי״ כך העידה סאמר ב-22 לאוקטובר 2023.

ריקי שחם

עיניים חלולות

ריקי שחם

18.02.2024

סאמאר אבו עלוף היא צלמת פלסטינאית המתגוררת בעזה. בשנים האחרונות התמקדו עבודותיה בנושא "אור" - או בהעדר שלו בסביבת מגוריה, אור שאינו מתאפשר באופן רציף בעקבות הפסקות החשמל הרבות.

מאז ההפגזות הבלתי פוסקות של ישראל על ביתה, ניסתה סאמאר ככל יכולתה, בתנאים הקשים, לדווח על צורת המחיה ברצועת עזה לעיתון הניו-יורק טיימס.

"נאלצתי לברוח מביתי ולצאת דרומה לעבר חאן יונס. ישנן הפגזות כל הזמן סביבי. כולם חיים באימה, בפחד ובחרדה. מה שאני רואה בחאן יונס זהה למה שחזיתי בו בבתי החולים בעיר עזה. המתים והפצועים תחת להריסות, עיניהם חלולות. בכל פעם שאני מצלמת ילדים פצועים, אני בחרדה פן אמצא שם גם את ילדיי״ כך העידה סאמר ב-22 לאוקטובר 2023.

next song
גברים הם דייגים, נשים הן משרתות
ריקי שחם

צילומיה של פראן רואו מקורנוול שבאנגליה אינם דומים לצילומי "תיירות" עם רוחצות ורוחצים שוכבים על מגבת לחופי הים. היא מחפשת משהו יותר "מציאותי" לדבריה, תוך כדי מבט על זהות נשית באנגליה.

פראן גדלה במשפחת דייגים. אחיה הפך גם הוא להיות דייג. כשהגיעה לפירקה, כולם הביטה אליה ותהו מתי היא תתחתן. והיא אינה יוצאת דופן, זוהי המציאות של בנות רבות באזורים הכפריים של אנגליה.

לסדרת עבודותיה נתנה את השם "משרתות". מאז ומעולם הגברים בקורנוול היו דייגים, והנשים תיקנו את הרשתות. לא היה להן קול שקיבל הד כלשהוא. האפשרויות היו זעומות.

"רציתי להראות לבנות היכן הן באמת גרות. רחוק מהתיירות. רחוק מהחופים. רחוק מדוכני הגלידה. כי זה הכל פאסאדות. הן אינן אמיתיות."

men are fisherman, women are mainds - riki shaham

גברים הם דייגים, נשים הן משרתות

ריקי שחם

03.02.2024

צילומיה של פראן רואו מקורנוול שבאנגליה אינם דומים לצילומי "תיירות" עם רוחצות ורוחצים שוכבים על מגבת לחופי הים. היא מחפשת משהו יותר "מציאותי" לדבריה, תוך כדי מבט על זהות נשית באנגליה.

פראן גדלה במשפחת דייגים. אחיה הפך גם הוא להיות דייג. כשהגיעה לפירקה, כולם הביטה אליה ותהו מתי היא תתחתן. והיא אינה יוצאת דופן, זוהי המציאות של בנות רבות באזורים הכפריים של אנגליה.

לסדרת עבודותיה נתנה את השם "משרתות". מאז ומעולם הגברים בקורנוול היו דייגים, והנשים תיקנו את הרשתות. לא היה להן קול שקיבל הד כלשהוא. האפשרויות היו זעומות.

"רציתי להראות לבנות היכן הן באמת גרות. רחוק מהתיירות. רחוק מהחופים. רחוק מדוכני הגלידה. כי זה הכל פאסאדות. הן אינן אמיתיות."

לקריאה נוספת

צילומיה של פראן רואו מקורנוול שבאנגליה אינם דומים לצילומי "תיירות" עם רוחצות ורוחצים שוכבים על מגבת לחופי הים. היא מחפשת משהו יותר "מציאותי" לדבריה, תוך כדי מבט על זהות נשית באנגליה.

פראן גדלה במשפחת דייגים. אחיה הפך גם הוא להיות דייג. כשהגיעה לפירקה, כולם הביטה אליה ותהו מתי היא תתחתן. והיא אינה יוצאת דופן, זוהי המציאות של בנות רבות באזורים הכפריים של אנגליה.

לסדרת עבודותיה נתנה את השם "משרתות". מאז ומעולם הגברים בקורנוול היו דייגים, והנשים תיקנו את הרשתות. לא היה להן קול שקיבל הד כלשהוא. האפשרויות היו זעומות.

"רציתי להראות לבנות היכן הן באמת גרות. רחוק מהתיירות. רחוק מהחופים. רחוק מדוכני הגלידה. כי זה הכל פאסאדות. הן אינן אמיתיות."

ריקי שחם

גברים הם דייגים, נשים הן משרתות

ריקי שחם

03.02.2024

צילומיה של פראן רואו מקורנוול שבאנגליה אינם דומים לצילומי "תיירות" עם רוחצות ורוחצים שוכבים על מגבת לחופי הים. היא מחפשת משהו יותר "מציאותי" לדבריה, תוך כדי מבט על זהות נשית באנגליה.

פראן גדלה במשפחת דייגים. אחיה הפך גם הוא להיות דייג. כשהגיעה לפירקה, כולם הביטה אליה ותהו מתי היא תתחתן. והיא אינה יוצאת דופן, זוהי המציאות של בנות רבות באזורים הכפריים של אנגליה.

לסדרת עבודותיה נתנה את השם "משרתות". מאז ומעולם הגברים בקורנוול היו דייגים, והנשים תיקנו את הרשתות. לא היה להן קול שקיבל הד כלשהוא. האפשרויות היו זעומות.

"רציתי להראות לבנות היכן הן באמת גרות. רחוק מהתיירות. רחוק מהחופים. רחוק מדוכני הגלידה. כי זה הכל פאסאדות. הן אינן אמיתיות."

next song
תרבות האינדי בלונדון בשנות האלפיים
ריקי שחם

תרבות האינדי הכתה שורשיה לפני כעשרים שנה. הצלמת רבקה תומס חוזרת אל הצילומים שתפסו את התקופה.

רבקה תומס התגוררה בשורדיצ', אנגליה, בין השנים 2005 ל-2015. היא הגיעה בדיוק בימי השיא של תרבות האינדי. מצויידת במצלמת ניקון ועין רגישה, היא אספה מסה אדירה של תמונות מלונדון של אותם ימים.

בימים אלה היא הוציאה עיתון מחתרתי שנועד לעשות סיכום של אותם ימים.

בצילומים רואים בעיקר נשים - אומניות ומעריצות - כאשר המדיה לרוב תיעדה את הזכרים שיצרו. "אלו היו נשים יצירתיות ויוצאות דופן גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים" אומרת רבקה. "רציתי לצלם נשים כמו שצילמו את הגברים - לא באופן מיני".

תומס שאבה את ההשראה מהלמוט ניוטון, צלם שהצגנו מספר פעמים בבלוג. היא לרוב מציגה את ההילה שהתקיימה בהוליווד של הימים הראשונים. "הנשים של הדור שלי לעיתים שוכחות שפמיניזם זה מושג שלא היה קיים עד לא מזמן. אני מחפשת להציג נשים שלוקחות החלטות שאינן קשורות בגברים או במשפחה".

בניגוד לאופנה התופסת היום, האופנה של שנות האלפיים היתה מאופיינת בתקציב נמוך, אופנת רחוב ובגדים לקהל הרחב. זה היה ערב רב של שנות השמונים, שנות השישים, ושנות השבעים. צעירים רבים הסתמכו על חנויות יד שניה כדי לאבזר את ארון הבגדים שלהם.

"אני לא מתחרטת על אותם ימים. הייתי חיית מסיבות. אני שמחה שיש לי את התמונות האלו, אחרת סביר להניח שלא הייתי זוכרת כלום" אומרת תומס.

נשים צעירות בלונדון מאת ריקי שחם

תרבות האינדי בלונדון בשנות האלפיים

ריקי שחם

25.01.2024

תרבות האינדי הכתה שורשיה לפני כעשרים שנה. הצלמת רבקה תומס חוזרת אל הצילומים שתפסו את התקופה.

רבקה תומס התגוררה בשורדיצ', אנגליה, בין השנים 2005 ל-2015. היא הגיעה בדיוק בימי השיא של תרבות האינדי. מצויידת במצלמת ניקון ועין רגישה, היא אספה מסה אדירה של תמונות מלונדון של אותם ימים.

בימים אלה היא הוציאה עיתון מחתרתי שנועד לעשות סיכום של אותם ימים.

בצילומים רואים בעיקר נשים - אומניות ומעריצות - כאשר המדיה לרוב תיעדה את הזכרים שיצרו. "אלו היו נשים יצירתיות ויוצאות דופן גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים" אומרת רבקה. "רציתי לצלם נשים כמו שצילמו את הגברים - לא באופן מיני".

תומס שאבה את ההשראה מהלמוט ניוטון, צלם שהצגנו מספר פעמים בבלוג. היא לרוב מציגה את ההילה שהתקיימה בהוליווד של הימים הראשונים. "הנשים של הדור שלי לעיתים שוכחות שפמיניזם זה מושג שלא היה קיים עד לא מזמן. אני מחפשת להציג נשים שלוקחות החלטות שאינן קשורות בגברים או במשפחה".

בניגוד לאופנה התופסת היום, האופנה של שנות האלפיים היתה מאופיינת בתקציב נמוך, אופנת רחוב ובגדים לקהל הרחב. זה היה ערב רב של שנות השמונים, שנות השישים, ושנות השבעים. צעירים רבים הסתמכו על חנויות יד שניה כדי לאבזר את ארון הבגדים שלהם.

"אני לא מתחרטת על אותם ימים. הייתי חיית מסיבות. אני שמחה שיש לי את התמונות האלו, אחרת סביר להניח שלא הייתי זוכרת כלום" אומרת תומס.

לקריאה נוספת

תרבות האינדי הכתה שורשיה לפני כעשרים שנה. הצלמת רבקה תומס חוזרת אל הצילומים שתפסו את התקופה.

רבקה תומס התגוררה בשורדיצ', אנגליה, בין השנים 2005 ל-2015. היא הגיעה בדיוק בימי השיא של תרבות האינדי. מצויידת במצלמת ניקון ועין רגישה, היא אספה מסה אדירה של תמונות מלונדון של אותם ימים.

בימים אלה היא הוציאה עיתון מחתרתי שנועד לעשות סיכום של אותם ימים.

בצילומים רואים בעיקר נשים - אומניות ומעריצות - כאשר המדיה לרוב תיעדה את הזכרים שיצרו. "אלו היו נשים יצירתיות ויוצאות דופן גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים" אומרת רבקה. "רציתי לצלם נשים כמו שצילמו את הגברים - לא באופן מיני".

תומס שאבה את ההשראה מהלמוט ניוטון, צלם שהצגנו מספר פעמים בבלוג. היא לרוב מציגה את ההילה שהתקיימה בהוליווד של הימים הראשונים. "הנשים של הדור שלי לעיתים שוכחות שפמיניזם זה מושג שלא היה קיים עד לא מזמן. אני מחפשת להציג נשים שלוקחות החלטות שאינן קשורות בגברים או במשפחה".

בניגוד לאופנה התופסת היום, האופנה של שנות האלפיים היתה מאופיינת בתקציב נמוך, אופנת רחוב ובגדים לקהל הרחב. זה היה ערב רב של שנות השמונים, שנות השישים, ושנות השבעים. צעירים רבים הסתמכו על חנויות יד שניה כדי לאבזר את ארון הבגדים שלהם.

"אני לא מתחרטת על אותם ימים. הייתי חיית מסיבות. אני שמחה שיש לי את התמונות האלו, אחרת סביר להניח שלא הייתי זוכרת כלום" אומרת תומס.

ריקי שחם

תרבות האינדי בלונדון בשנות האלפיים

ריקי שחם

25.01.2024

תרבות האינדי הכתה שורשיה לפני כעשרים שנה. הצלמת רבקה תומס חוזרת אל הצילומים שתפסו את התקופה.

רבקה תומס התגוררה בשורדיצ', אנגליה, בין השנים 2005 ל-2015. היא הגיעה בדיוק בימי השיא של תרבות האינדי. מצויידת במצלמת ניקון ועין רגישה, היא אספה מסה אדירה של תמונות מלונדון של אותם ימים.

בימים אלה היא הוציאה עיתון מחתרתי שנועד לעשות סיכום של אותם ימים.

בצילומים רואים בעיקר נשים - אומניות ומעריצות - כאשר המדיה לרוב תיעדה את הזכרים שיצרו. "אלו היו נשים יצירתיות ויוצאות דופן גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים" אומרת רבקה. "רציתי לצלם נשים כמו שצילמו את הגברים - לא באופן מיני".

תומס שאבה את ההשראה מהלמוט ניוטון, צלם שהצגנו מספר פעמים בבלוג. היא לרוב מציגה את ההילה שהתקיימה בהוליווד של הימים הראשונים. "הנשים של הדור שלי לעיתים שוכחות שפמיניזם זה מושג שלא היה קיים עד לא מזמן. אני מחפשת להציג נשים שלוקחות החלטות שאינן קשורות בגברים או במשפחה".

בניגוד לאופנה התופסת היום, האופנה של שנות האלפיים היתה מאופיינת בתקציב נמוך, אופנת רחוב ובגדים לקהל הרחב. זה היה ערב רב של שנות השמונים, שנות השישים, ושנות השבעים. צעירים רבים הסתמכו על חנויות יד שניה כדי לאבזר את ארון הבגדים שלהם.

"אני לא מתחרטת על אותם ימים. הייתי חיית מסיבות. אני שמחה שיש לי את התמונות האלו, אחרת סביר להניח שלא הייתי זוכרת כלום" אומרת תומס.

next song
טרוי וויליאמס
ריקי שחם

בסדרת עבודותיו של טרוי וויליאמס "כפר", הוא מתאר את השינוי הדרמטי שהתרחש ברחובות ניו-יורק, עם התמקדות מיוחדת ברובע הדרום מזרחי.

הדמויות הססגוניות שנעמדו מול העדשה שלו, בשחור לבן, הביאו את אישיותם כדי לספר את הסיפור של השכונה.

התושבים של השכונה כוללים דמויות גותיות, פנקיסטיות, סקייטרים, היפים ועוד רבים ומוזרים.

זו הניו-יורק העכשווית בעיניו, זו שהתעוררה מתוך הסגרים לאחר מגפת הקוביד. זה היה ניסיונו של וויליאמס להתחבר לאנשים מחדש. עד אז, מעולם לא עבד על צילומי פורטרט. "פשוט יצאתי לשוטט עם המצלמה ולפגוש מחדש בני אדם" מספר וויליאמס.

ההפתעה הראשונה שלו היתה עד כמה אנשים שמחו להצטלם. הם רצו להראות עצמם לעולם. כולם חיפשו ליצור קשר עם בני אנוש נוספים.

ריקי שחם מביאה מרחובות  ניו יורק

טרוי וויליאמס

ריקי שחם

11.01.2024

בסדרת עבודותיו של טרוי וויליאמס "כפר", הוא מתאר את השינוי הדרמטי שהתרחש ברחובות ניו-יורק, עם התמקדות מיוחדת ברובע הדרום מזרחי.

הדמויות הססגוניות שנעמדו מול העדשה שלו, בשחור לבן, הביאו את אישיותם כדי לספר את הסיפור של השכונה.

התושבים של השכונה כוללים דמויות גותיות, פנקיסטיות, סקייטרים, היפים ועוד רבים ומוזרים.

זו הניו-יורק העכשווית בעיניו, זו שהתעוררה מתוך הסגרים לאחר מגפת הקוביד. זה היה ניסיונו של וויליאמס להתחבר לאנשים מחדש. עד אז, מעולם לא עבד על צילומי פורטרט. "פשוט יצאתי לשוטט עם המצלמה ולפגוש מחדש בני אדם" מספר וויליאמס.

ההפתעה הראשונה שלו היתה עד כמה אנשים שמחו להצטלם. הם רצו להראות עצמם לעולם. כולם חיפשו ליצור קשר עם בני אנוש נוספים.

לקריאה נוספת

בסדרת עבודותיו של טרוי וויליאמס "כפר", הוא מתאר את השינוי הדרמטי שהתרחש ברחובות ניו-יורק, עם התמקדות מיוחדת ברובע הדרום מזרחי.

הדמויות הססגוניות שנעמדו מול העדשה שלו, בשחור לבן, הביאו את אישיותם כדי לספר את הסיפור של השכונה.

התושבים של השכונה כוללים דמויות גותיות, פנקיסטיות, סקייטרים, היפים ועוד רבים ומוזרים.

זו הניו-יורק העכשווית בעיניו, זו שהתעוררה מתוך הסגרים לאחר מגפת הקוביד. זה היה ניסיונו של וויליאמס להתחבר לאנשים מחדש. עד אז, מעולם לא עבד על צילומי פורטרט. "פשוט יצאתי לשוטט עם המצלמה ולפגוש מחדש בני אדם" מספר וויליאמס.

ההפתעה הראשונה שלו היתה עד כמה אנשים שמחו להצטלם. הם רצו להראות עצמם לעולם. כולם חיפשו ליצור קשר עם בני אנוש נוספים.

ריקי שחם

טרוי וויליאמס

ריקי שחם

11.01.2024

בסדרת עבודותיו של טרוי וויליאמס "כפר", הוא מתאר את השינוי הדרמטי שהתרחש ברחובות ניו-יורק, עם התמקדות מיוחדת ברובע הדרום מזרחי.

הדמויות הססגוניות שנעמדו מול העדשה שלו, בשחור לבן, הביאו את אישיותם כדי לספר את הסיפור של השכונה.

התושבים של השכונה כוללים דמויות גותיות, פנקיסטיות, סקייטרים, היפים ועוד רבים ומוזרים.

זו הניו-יורק העכשווית בעיניו, זו שהתעוררה מתוך הסגרים לאחר מגפת הקוביד. זה היה ניסיונו של וויליאמס להתחבר לאנשים מחדש. עד אז, מעולם לא עבד על צילומי פורטרט. "פשוט יצאתי לשוטט עם המצלמה ולפגוש מחדש בני אדם" מספר וויליאמס.

ההפתעה הראשונה שלו היתה עד כמה אנשים שמחו להצטלם. הם רצו להראות עצמם לעולם. כולם חיפשו ליצור קשר עם בני אנוש נוספים.

next song
זוכרים את אליוט
ריקי שחם

הצלם האגדי, אליוט ארוויט, נפטר לפני שבועות ספורים.

אליוט נולד להורים ילידי רוסיה בפריז בשנת 1928. את ילדותו העביר במילאנו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לארצות הברית.

כאשר התגורר בלוס אנג'לס עם אביו - החל ארוויט להרוויח כאשר צילם אנשים מקומיים. ב1948 עבר לניו יורק שם ביסס את מרבית חייו. בשנותיו הראשונות עבד אליוט כשרת עד אשר הצליח להתקיים מצילום.

כאשר עבד בשביל מגזין לייף צילם מפורסמים רבים, ביניהם מרלין מונרו, גרייס קלי, ג'ק קרואק, ג'ון פ. קנדי וג'קי קנדי. ב-1964 נסע לקובה שם צילם צילומים אייקונים של צ'ה גברה ופידל קסטרו.

הוא האמין שהצילום אינו עובר דרך האינטלקט ולא נהג לנתח את צילומיו. כאשר נשאל היה אומר שהוא נהנה לצלם ושמח שזה מפרנס אותו.

ריקי שחם מביאה ילדים רוקדים ריקודי זוגות

זוכרים את אליוט

ריקי שחם

03.01.2024

הצלם האגדי, אליוט ארוויט, נפטר לפני שבועות ספורים.

אליוט נולד להורים ילידי רוסיה בפריז בשנת 1928. את ילדותו העביר במילאנו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לארצות הברית.

כאשר התגורר בלוס אנג'לס עם אביו - החל ארוויט להרוויח כאשר צילם אנשים מקומיים. ב1948 עבר לניו יורק שם ביסס את מרבית חייו. בשנותיו הראשונות עבד אליוט כשרת עד אשר הצליח להתקיים מצילום.

כאשר עבד בשביל מגזין לייף צילם מפורסמים רבים, ביניהם מרלין מונרו, גרייס קלי, ג'ק קרואק, ג'ון פ. קנדי וג'קי קנדי. ב-1964 נסע לקובה שם צילם צילומים אייקונים של צ'ה גברה ופידל קסטרו.

הוא האמין שהצילום אינו עובר דרך האינטלקט ולא נהג לנתח את צילומיו. כאשר נשאל היה אומר שהוא נהנה לצלם ושמח שזה מפרנס אותו.

לקריאה נוספת

הצלם האגדי, אליוט ארוויט, נפטר לפני שבועות ספורים.

אליוט נולד להורים ילידי רוסיה בפריז בשנת 1928. את ילדותו העביר במילאנו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לארצות הברית.

כאשר התגורר בלוס אנג'לס עם אביו - החל ארוויט להרוויח כאשר צילם אנשים מקומיים. ב1948 עבר לניו יורק שם ביסס את מרבית חייו. בשנותיו הראשונות עבד אליוט כשרת עד אשר הצליח להתקיים מצילום.

כאשר עבד בשביל מגזין לייף צילם מפורסמים רבים, ביניהם מרלין מונרו, גרייס קלי, ג'ק קרואק, ג'ון פ. קנדי וג'קי קנדי. ב-1964 נסע לקובה שם צילם צילומים אייקונים של צ'ה גברה ופידל קסטרו.

הוא האמין שהצילום אינו עובר דרך האינטלקט ולא נהג לנתח את צילומיו. כאשר נשאל היה אומר שהוא נהנה לצלם ושמח שזה מפרנס אותו.

ריקי שחם

זוכרים את אליוט

ריקי שחם

03.01.2024

הצלם האגדי, אליוט ארוויט, נפטר לפני שבועות ספורים.

אליוט נולד להורים ילידי רוסיה בפריז בשנת 1928. את ילדותו העביר במילאנו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לארצות הברית.

כאשר התגורר בלוס אנג'לס עם אביו - החל ארוויט להרוויח כאשר צילם אנשים מקומיים. ב1948 עבר לניו יורק שם ביסס את מרבית חייו. בשנותיו הראשונות עבד אליוט כשרת עד אשר הצליח להתקיים מצילום.

כאשר עבד בשביל מגזין לייף צילם מפורסמים רבים, ביניהם מרלין מונרו, גרייס קלי, ג'ק קרואק, ג'ון פ. קנדי וג'קי קנדי. ב-1964 נסע לקובה שם צילם צילומים אייקונים של צ'ה גברה ופידל קסטרו.

הוא האמין שהצילום אינו עובר דרך האינטלקט ולא נהג לנתח את צילומיו. כאשר נשאל היה אומר שהוא נהנה לצלם ושמח שזה מפרנס אותו.

next song
לגדול באיראן
ריקי שחם

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

לגדול באיראן אישה בחלון ריקי שחם

לגדול באיראן

ריקי שחם

26.12.2023

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

לקריאה נוספת

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

ריקי שחם

לגדול באיראן

ריקי שחם

26.12.2023

 

הצלמת נושקה טבקולין נולדה באיראן בשנת 1981.

את דרכה כאמנית התחילה בגיל צעיר וביססה עצמה כדמות מרכזית בתיעוד המצב האנושי של בני ארצה. נושקה מחפשת להעביר את הסיפור האנושי, לבטא במבט חד את הרגשות העדינים של מושאי עבודתה.

מבין הנושאים בהן היא עוסקת יש מקום משמעותי לנשים האיראניות ולאתגרים שלהן באיראן וביציאתן לעולם הרחב. נושקה מחפשת את הקו הדק המפריד בין האומנות, לחברתי, ולתיעוד הדוקומנטרי.

עבודותיה זכו בפרסים רבים, ומוצגות במוסדות כמו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ובמוזיאון הסמית'וניאן.

את סדרת העבודות האחרונה שלה צילמה במבנה המגורים שלה, שם היא מתגוררת באיראן למעלה מעשר שנים. בצילומים היא מבקשת להעביר את הבדידות דרך פורטרטים של נוער איראני ממעמד הביניים.

 

next song
הממבות השחורות
ריקי שחם
חברה בארגון הצבאי הממבה השחורה מאת ריקי שחם

הממבות השחורות

ריקי שחם

18.12.2023 לקריאה נוספת

ריקי שחם

הממבות השחורות

ריקי שחם

18.12.2023
next song
עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין
ריקי שחם

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

אישה פסלסטינאית במעבר הגבול עזה מאת ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

06.12.2023

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

לקריאה נוספת

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

ריקי שחם

עשור של תיעוד המלחמות בעזה ופלסטין

ריקי שחם

06.12.2023

הצלם פיטר ואן אגטאמל נמשך לישראל עקב קשרים משפחתיים ולפלסטין עקב קשרים עם חברים. במשך עשור ניסה פיטר לגרד את שכבות המאבק האין סופי תוך כדי ניסיון להתמודד עם חובתו כעיתונאי, והבנה שהמידע הוא נשק לא פחות מהכדורים השורקים בשדה הקרב.

ימים ספורים לאחר מתקפת השביעי באוקטובר עמד על גבעה הצופה על ההפגזות הישראליות ונשאל על ידי ידיד מה מחשבותיו על הקרבות. כאשר הגיב כי זה "מורכב" הותקף כי אינו מכיר מיד בזכות ישראל להתקיף וכי החמאס פראי אדם.

פיטר העביר את הימים הראשונים לאחר מתקפת החמאס בראיונות עם קורבנות הטבח, בסיפורים קוראי לב של הורים שהוקל להם שילדיהם נרצחו ולא נלקחו בשבי. באותו הזמן צפה בתמונות מעזה, שם ראה בית עותמני שהיה תדיר מוזמן לארוחת ערב. פעם אחת כאשר הגיעו אנשי החמאס לשאול מי הוא - רדף אחריהם בעל הבית עד קצה הרחוב בצעקות כי זה לא עניינם את מי הוא מזמין לארוחת הערב. כעת הבית נחרב בהפגזות. המשפחה אינה שם עוד.

היום - כאשר כל צד דורש ממנו להשבע אמונים לצד אחד בלבד - ממשיך פיטר לחפש ממה כולם כלכך מפחדים. כאשר אתה דואג לפלסטינאים וישראלים כאחד, אין כלכך עם מי לדבר בימינו. כולם חושבים שאתה בוגד.

דבר אחד ברור לו, תפקיד העיתונאי החוקר אינו כפי שהיה בעבר, היום ההיסטוריה נכתבת על ידי כל אחד הנושא מצלמה בכיסו. זה ככה כבר זמן רב. "אני מנסה לראות את המציאות עם כמה שפחות שנאה. זה לא קל." מעיד פיטר בראיון למגזין מגנום.

next song
למכור פולארוידים באמסטרדם
ריקי שחם

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

למכור פולארוידים באמסטרדם ריקי שחם

למכור פולארוידים באמסטרדם

ריקי שחם

25.11.2023

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

לקריאה נוספת

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

ריקי שחם

למכור פולארוידים באמסטרדם

ריקי שחם

25.11.2023

בשנות השמונים, הזוג בטי רינגמה ומארק מילר צילמו תמונות פולארויד זולות בבארים ברחבי אמסטרדם.

לאחרונה אספו את שלל הצילומים לספר המתעד את אותה התקופה.

הצילומים ברובם מתמקדים סביב הרובע שהיה ידוע כחלונות האדומים. הם תיעדו זונות, עוברי אורח, עובדי בארים ובליינים שהגיעו בכל ערב לאזור.

כל הצילומים נעשו בצורה לא פורמלית - למרות שמרביתם נעשו כשירות ולמעשה נמכרו בו במקום למי שביקש להצטלם.

תרבות התיעוד של עוברי אורח משולי החברה היא מסורת עתיקת ימין בהולנד. צילומים קלאסיים רבים מהמאה השבע עשרה מתעדים חיים אלו של אנשים אנונימיים. זו חלק מהתרבות אותה רצו בטי ומארק לשמר.

next song
באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה
ריקי שחם

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

לי מילר באמבטיה של היטלר מאתר ריקי שחם

באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה

ריקי שחם

20.11.2023

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

לקריאה נוספת

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

ריקי שחם

באמבטיה של היטלר - צילומי מלחמה

ריקי שחם

20.11.2023

לי מילר היתה צלמת ודוגמנית אמריקאית, תלמידתו ואהובתו של מאן-ריי וחברה טובה של פיקאסו וז'אן קוקטו.

בין שלל יצירתה המגוונת, עבדה מילר עבור מגזין ווג הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה. בתחילת המלחמה עבדה מילר כצלמת אופנה, ועם שינוי האקלים החברתי התחילה לתעד יותר ויותר את תרומתם של הנשים למאמץ המלחמתי.

אך כאשר בעלות הברית הצטרפו לקרב על אירופה, היתה מילר אחת מארבע נשים בלבד שצילמו בתיאום עם צבא ארצות הברית. ביולי 1944 היתה מילר הצלמת הראשונה על חופי נורמנדי לאחר הפלישה, כדי לתעד את פעילותן של האחיות באזורי הקרב.

באוגוסט 1944 מצאה עצמה מילר בחזית הקרב בסנט-מאלו, למרות שרשמית לא הורשו צלמות להגיע עד שדה הקרב ממש. לאחר הקרב נאסרה מילר על כך שהפרה את הנהלים.

בשנת 1945 ליוותה מילר את כניסת בעלות הברית לתוך גרמניה הנאצית. שם היתה מהראשונים לתעד את הזוועות במחנות בוכנואלד ודכאו. צילומיה אלו הפכו לאייקונים חשובים להסיטוריה האנושית.

מילר מיעטה לדבר על ימיה בגרמניה, ורק בשנת 1977 לאחר מותה מצא בנה מצבור רב של צילומים בעליית הגג.

בצילום זה המבויים בקפידה - מצולמת מילר מתקלחת באמבטיה הפרטית של אדולף היטלר. הצילום צולם על ידי דיוויד שרמן ב-30 באפריל שעות ספורות אחרי הגעתה ישירות מהמחנה בדכאו. צילום פורטרט של היטלר הונח על שפת האמבטיה לאחר שהוא התאבד באותו היום - ומגפיה של מילר עוד מלוכלכות בבוץ של המחנות מונחות על סף האמבטיה.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎