hand scribbling

ריקי שחם פואטיקה, צילום, תרבות

לשטוף משאיות חלב 44 שה
ריקי שחם

הצלם סלאבה ליו-פא פגש את מדינה בזמן צילומי צוות של מפעל חלב. היא הפתיעה אותו בכריזמה שלה. מאוחר יותר גילה שמדינה עובדת במפעל כבר כמעט 44 שנים והחליט לספר עליה. מדינה התחילה לעבוד במפעל ב-1979. היא גידלה שלושה ילדים לבדה. שנה אחר שנה שטפה משאיות חלב.

"קבעתי פגישה איתה. מאחורי שער ברזל גדול ישנו גרם מדרגות המוביל לחדר המנוחה. שם מדינה מקבלת את פניי מחלון קטן ומנופפת לעברי. החדר נעים. פרחים מלאכותיים תלויים. מנורת קיר מאירה בעדינות. בשיחה למדתי שלמדינה יש תחביב - לדוג. בקיץ היא מרבה להגיע לחוף עם חכה, למרות שלפעמים אומרים לה שזה לא תחביב לאישה. ביציאה מהמוסך אפשר לראות עצים גבוהים. מדינה נטעה אותם מזמן, הם יוצרים יער קטן בקיץ. בקרוב יהיה חם."

סאשה זכה בפרס לנס-קולטור על צילום זה.

אישה רוסית מאת ריקי שחם

לשטוף משאיות חלב 44 שה

ריקי שחם

27.05.2024

הצלם סלאבה ליו-פא פגש את מדינה בזמן צילומי צוות של מפעל חלב. היא הפתיעה אותו בכריזמה שלה. מאוחר יותר גילה שמדינה עובדת במפעל כבר כמעט 44 שנים והחליט לספר עליה. מדינה התחילה לעבוד במפעל ב-1979. היא גידלה שלושה ילדים לבדה. שנה אחר שנה שטפה משאיות חלב.

"קבעתי פגישה איתה. מאחורי שער ברזל גדול ישנו גרם מדרגות המוביל לחדר המנוחה. שם מדינה מקבלת את פניי מחלון קטן ומנופפת לעברי. החדר נעים. פרחים מלאכותיים תלויים. מנורת קיר מאירה בעדינות. בשיחה למדתי שלמדינה יש תחביב - לדוג. בקיץ היא מרבה להגיע לחוף עם חכה, למרות שלפעמים אומרים לה שזה לא תחביב לאישה. ביציאה מהמוסך אפשר לראות עצים גבוהים. מדינה נטעה אותם מזמן, הם יוצרים יער קטן בקיץ. בקרוב יהיה חם."

סאשה זכה בפרס לנס-קולטור על צילום זה.

הצלם סלאבה ליו-פא פגש את מדינה בזמן צילומי צוות של מפעל חלב. היא הפתיעה אותו בכריזמה שלה. מאוחר יותר גילה שמדינה עובדת במפעל כבר כמעט 44 שנים והחליט לספר עליה. מדינה התחילה לעבוד במפעל ב-1979. היא גידלה שלושה ילדים לבדה. שנה אחר שנה שטפה משאיות חלב.

"קבעתי פגישה איתה. מאחורי שער ברזל גדול ישנו גרם מדרגות המוביל לחדר המנוחה. שם מדינה מקבלת את פניי מחלון קטן ומנופפת לעברי. החדר נעים. פרחים מלאכותיים תלויים. מנורת קיר מאירה בעדינות. בשיחה למדתי שלמדינה יש תחביב - לדוג. בקיץ היא מרבה להגיע לחוף עם חכה, למרות שלפעמים אומרים לה שזה לא תחביב לאישה. ביציאה מהמוסך אפשר לראות עצים גבוהים. מדינה נטעה אותם מזמן, הם יוצרים יער קטן בקיץ. בקרוב יהיה חם."

סאשה זכה בפרס לנס-קולטור על צילום זה.

ריקי שחם

לשטוף משאיות חלב 44 שה

ריקי שחם

27.05.2024

הצלם סלאבה ליו-פא פגש את מדינה בזמן צילומי צוות של מפעל חלב. היא הפתיעה אותו בכריזמה שלה. מאוחר יותר גילה שמדינה עובדת במפעל כבר כמעט 44 שנים והחליט לספר עליה. מדינה התחילה לעבוד במפעל ב-1979. היא גידלה שלושה ילדים לבדה. שנה אחר שנה שטפה משאיות חלב.

"קבעתי פגישה איתה. מאחורי שער ברזל גדול ישנו גרם מדרגות המוביל לחדר המנוחה. שם מדינה מקבלת את פניי מחלון קטן ומנופפת לעברי. החדר נעים. פרחים מלאכותיים תלויים. מנורת קיר מאירה בעדינות. בשיחה למדתי שלמדינה יש תחביב - לדוג. בקיץ היא מרבה להגיע לחוף עם חכה, למרות שלפעמים אומרים לה שזה לא תחביב לאישה. ביציאה מהמוסך אפשר לראות עצים גבוהים. מדינה נטעה אותם מזמן, הם יוצרים יער קטן בקיץ. בקרוב יהיה חם."

סאשה זכה בפרס לנס-קולטור על צילום זה.

next song
עכשיו אתם רואים אותנו
ריקי שחם

ציור מאת הציירת הבריטית החלוצה לואיז ג'ופלינג נרכש על ידי מוזיאון הטייט לרגל תערוכה חדשה המביטה על אומניות שההיסטוריה בחרה להתעלם מפועלן.

לואיז הינה אחת האומניות הבריטיות המפורסמות ביותר במאה ה-19. סופרג'יסטית אשר הציגה עבודות באקדמיה המלכותית, לואיז היתה נערצת על ידי רבים במהלך חייה. אך במהלך מאה השנים האחרונות ניסתה ההיסטוריה למחוק את פועלה בטענה כי היתה חובבנית.

היום מוזיאון הטייט המכובד מנסה לתקן עוול זה. "מבעד לזכוכית המגדלת" זה שמו של הפורטרט העצמי בו לואיז מצויירת במהלך ההריון עם בנה, בשנת 1875. הציור יוצג בעבודה לצד אומניות נוספות תחת השם "עכשיו אתם רואים אותנו".

האוצרת טביטה ברבר מספרת כי הסיפור של לואיז זהה לסיפור של אומניות רבות אחרות במרוצת ההיסטוריה. הן נצפו, נבחנו ונשפטו באופן שונה מזה של האומנים.

הנשים שנעלמו מהסיטורית האומנות מאת ריקי שחם

עכשיו אתם רואים אותנו

ריקי שחם

19.05.2024

ציור מאת הציירת הבריטית החלוצה לואיז ג'ופלינג נרכש על ידי מוזיאון הטייט לרגל תערוכה חדשה המביטה על אומניות שההיסטוריה בחרה להתעלם מפועלן.

לואיז הינה אחת האומניות הבריטיות המפורסמות ביותר במאה ה-19. סופרג'יסטית אשר הציגה עבודות באקדמיה המלכותית, לואיז היתה נערצת על ידי רבים במהלך חייה. אך במהלך מאה השנים האחרונות ניסתה ההיסטוריה למחוק את פועלה בטענה כי היתה חובבנית.

היום מוזיאון הטייט המכובד מנסה לתקן עוול זה. "מבעד לזכוכית המגדלת" זה שמו של הפורטרט העצמי בו לואיז מצויירת במהלך ההריון עם בנה, בשנת 1875. הציור יוצג בעבודה לצד אומניות נוספות תחת השם "עכשיו אתם רואים אותנו".

האוצרת טביטה ברבר מספרת כי הסיפור של לואיז זהה לסיפור של אומניות רבות אחרות במרוצת ההיסטוריה. הן נצפו, נבחנו ונשפטו באופן שונה מזה של האומנים.

לקריאה נוספת

ציור מאת הציירת הבריטית החלוצה לואיז ג'ופלינג נרכש על ידי מוזיאון הטייט לרגל תערוכה חדשה המביטה על אומניות שההיסטוריה בחרה להתעלם מפועלן.

לואיז הינה אחת האומניות הבריטיות המפורסמות ביותר במאה ה-19. סופרג'יסטית אשר הציגה עבודות באקדמיה המלכותית, לואיז היתה נערצת על ידי רבים במהלך חייה. אך במהלך מאה השנים האחרונות ניסתה ההיסטוריה למחוק את פועלה בטענה כי היתה חובבנית.

היום מוזיאון הטייט המכובד מנסה לתקן עוול זה. "מבעד לזכוכית המגדלת" זה שמו של הפורטרט העצמי בו לואיז מצויירת במהלך ההריון עם בנה, בשנת 1875. הציור יוצג בעבודה לצד אומניות נוספות תחת השם "עכשיו אתם רואים אותנו".

האוצרת טביטה ברבר מספרת כי הסיפור של לואיז זהה לסיפור של אומניות רבות אחרות במרוצת ההיסטוריה. הן נצפו, נבחנו ונשפטו באופן שונה מזה של האומנים.

ריקי שחם

עכשיו אתם רואים אותנו

ריקי שחם

19.05.2024

ציור מאת הציירת הבריטית החלוצה לואיז ג'ופלינג נרכש על ידי מוזיאון הטייט לרגל תערוכה חדשה המביטה על אומניות שההיסטוריה בחרה להתעלם מפועלן.

לואיז הינה אחת האומניות הבריטיות המפורסמות ביותר במאה ה-19. סופרג'יסטית אשר הציגה עבודות באקדמיה המלכותית, לואיז היתה נערצת על ידי רבים במהלך חייה. אך במהלך מאה השנים האחרונות ניסתה ההיסטוריה למחוק את פועלה בטענה כי היתה חובבנית.

היום מוזיאון הטייט המכובד מנסה לתקן עוול זה. "מבעד לזכוכית המגדלת" זה שמו של הפורטרט העצמי בו לואיז מצויירת במהלך ההריון עם בנה, בשנת 1875. הציור יוצג בעבודה לצד אומניות נוספות תחת השם "עכשיו אתם רואים אותנו".

האוצרת טביטה ברבר מספרת כי הסיפור של לואיז זהה לסיפור של אומניות רבות אחרות במרוצת ההיסטוריה. הן נצפו, נבחנו ונשפטו באופן שונה מזה של האומנים.

next song
"העדשה אינה אובייקטיבית, לכן הצילום הוא אומנות"
ריקי שחם

הרברט ליסט, צלם הידוע בצילומי אופנה בעל פן הומו-ארוטי, נולד בהמבורג בשנת 1903. בצעירותו למד היסטוריה, ספרות ואומנות יוונית. במסגרת העסק המשפחתי, נסע לאחר לימודיו לברזיל, קוסטה ריקה וגואטמלה שם פיתח את קריירת הצילום שלו.

עבודותיו המפורסמות הראשונות נעשו בסגנון הסוריאליסטי בהשראת מן-ריי, מקס ארנסט, ובית ספר הבאוהאוס. בשנת 1935 היגר לפריז כדי להתרחק מהשלטון הנאצי בהיותו הומו מוצהר, ומצא עבודה בצילום מפורסמים למגזינים ווג, לייף והארפר בזאר.

בשנת 1975 נפטר ליסט במינכן, והגלריה הלאומית של וושינגטון די סי רכשה את ארכיון עבודותיו.
בעוד צילומי האופנה הובילו את ליסט להצלחה כלכלית, אלה הצילומים הארוטיים שלו שהביאו לו את הפרסום.

בתערוכה שנפתחה בימים אלו בניו יורק, בחרה האוצרת של מגנום סמנתה מקקוי לבחון דווקא את צילומי הזוגות שלו.

צילום זוגות על חוף הים מאת ריקי שחם

"העדשה אינה אובייקטיבית, לכן הצילום הוא אומנות"

ריקי שחם

13.05.2024

הרברט ליסט, צלם הידוע בצילומי אופנה בעל פן הומו-ארוטי, נולד בהמבורג בשנת 1903. בצעירותו למד היסטוריה, ספרות ואומנות יוונית. במסגרת העסק המשפחתי, נסע לאחר לימודיו לברזיל, קוסטה ריקה וגואטמלה שם פיתח את קריירת הצילום שלו.

עבודותיו המפורסמות הראשונות נעשו בסגנון הסוריאליסטי בהשראת מן-ריי, מקס ארנסט, ובית ספר הבאוהאוס. בשנת 1935 היגר לפריז כדי להתרחק מהשלטון הנאצי בהיותו הומו מוצהר, ומצא עבודה בצילום מפורסמים למגזינים ווג, לייף והארפר בזאר.

בשנת 1975 נפטר ליסט במינכן, והגלריה הלאומית של וושינגטון די סי רכשה את ארכיון עבודותיו.
בעוד צילומי האופנה הובילו את ליסט להצלחה כלכלית, אלה הצילומים הארוטיים שלו שהביאו לו את הפרסום.

בתערוכה שנפתחה בימים אלו בניו יורק, בחרה האוצרת של מגנום סמנתה מקקוי לבחון דווקא את צילומי הזוגות שלו.

לקריאה נוספת

הרברט ליסט, צלם הידוע בצילומי אופנה בעל פן הומו-ארוטי, נולד בהמבורג בשנת 1903. בצעירותו למד היסטוריה, ספרות ואומנות יוונית. במסגרת העסק המשפחתי, נסע לאחר לימודיו לברזיל, קוסטה ריקה וגואטמלה שם פיתח את קריירת הצילום שלו.

עבודותיו המפורסמות הראשונות נעשו בסגנון הסוריאליסטי בהשראת מן-ריי, מקס ארנסט, ובית ספר הבאוהאוס. בשנת 1935 היגר לפריז כדי להתרחק מהשלטון הנאצי בהיותו הומו מוצהר, ומצא עבודה בצילום מפורסמים למגזינים ווג, לייף והארפר בזאר.

בשנת 1975 נפטר ליסט במינכן, והגלריה הלאומית של וושינגטון די סי רכשה את ארכיון עבודותיו.
בעוד צילומי האופנה הובילו את ליסט להצלחה כלכלית, אלה הצילומים הארוטיים שלו שהביאו לו את הפרסום.

בתערוכה שנפתחה בימים אלו בניו יורק, בחרה האוצרת של מגנום סמנתה מקקוי לבחון דווקא את צילומי הזוגות שלו.

ריקי שחם

"העדשה אינה אובייקטיבית, לכן הצילום הוא אומנות"

ריקי שחם

13.05.2024

הרברט ליסט, צלם הידוע בצילומי אופנה בעל פן הומו-ארוטי, נולד בהמבורג בשנת 1903. בצעירותו למד היסטוריה, ספרות ואומנות יוונית. במסגרת העסק המשפחתי, נסע לאחר לימודיו לברזיל, קוסטה ריקה וגואטמלה שם פיתח את קריירת הצילום שלו.

עבודותיו המפורסמות הראשונות נעשו בסגנון הסוריאליסטי בהשראת מן-ריי, מקס ארנסט, ובית ספר הבאוהאוס. בשנת 1935 היגר לפריז כדי להתרחק מהשלטון הנאצי בהיותו הומו מוצהר, ומצא עבודה בצילום מפורסמים למגזינים ווג, לייף והארפר בזאר.

בשנת 1975 נפטר ליסט במינכן, והגלריה הלאומית של וושינגטון די סי רכשה את ארכיון עבודותיו.
בעוד צילומי האופנה הובילו את ליסט להצלחה כלכלית, אלה הצילומים הארוטיים שלו שהביאו לו את הפרסום.

בתערוכה שנפתחה בימים אלו בניו יורק, בחרה האוצרת של מגנום סמנתה מקקוי לבחון דווקא את צילומי הזוגות שלו.

next song
תרבות בצל מלחמה
ריקי שחם

בשנת 2023 נסעה סבינה צימן לאוקראינה כדי לבחון איך מוסדות תרבות מתמודדים עם המלחמה עקובת הדם המתמשכת עם רוסיה. במרץ 2024 פרסמה סדרת עבודות בנושא זה במגזין הארפר.

בצילומים אלה מתעדת צימן בתי ספר, כנסיות, מוזיאונים ואולמות מחול - חלקם הרוסים וחלקם עדיין מתפקדים. האנשים אותם היא פגשה, אלו שמנסים כמיטב יכולתם לקיים תרבות ואומנות תחת אש, מופיעים בשלל הצילומים. למשל, בהופעת מחול באודסה מערכת הכריזה הודיעה לקהל בטרם עלה המסך, היכן לתפוס מחסה במקרה של התקפת טילים.

רקדניות בלט תחת הפגזות טילים מאת ריקי שחם

תרבות בצל מלחמה

ריקי שחם

07.05.2024

בשנת 2023 נסעה סבינה צימן לאוקראינה כדי לבחון איך מוסדות תרבות מתמודדים עם המלחמה עקובת הדם המתמשכת עם רוסיה. במרץ 2024 פרסמה סדרת עבודות בנושא זה במגזין הארפר.

בצילומים אלה מתעדת צימן בתי ספר, כנסיות, מוזיאונים ואולמות מחול - חלקם הרוסים וחלקם עדיין מתפקדים. האנשים אותם היא פגשה, אלו שמנסים כמיטב יכולתם לקיים תרבות ואומנות תחת אש, מופיעים בשלל הצילומים. למשל, בהופעת מחול באודסה מערכת הכריזה הודיעה לקהל בטרם עלה המסך, היכן לתפוס מחסה במקרה של התקפת טילים.

לקריאה נוספת

בשנת 2023 נסעה סבינה צימן לאוקראינה כדי לבחון איך מוסדות תרבות מתמודדים עם המלחמה עקובת הדם המתמשכת עם רוסיה. במרץ 2024 פרסמה סדרת עבודות בנושא זה במגזין הארפר.

בצילומים אלה מתעדת צימן בתי ספר, כנסיות, מוזיאונים ואולמות מחול - חלקם הרוסים וחלקם עדיין מתפקדים. האנשים אותם היא פגשה, אלו שמנסים כמיטב יכולתם לקיים תרבות ואומנות תחת אש, מופיעים בשלל הצילומים. למשל, בהופעת מחול באודסה מערכת הכריזה הודיעה לקהל בטרם עלה המסך, היכן לתפוס מחסה במקרה של התקפת טילים.

ריקי שחם

תרבות בצל מלחמה

ריקי שחם

07.05.2024

בשנת 2023 נסעה סבינה צימן לאוקראינה כדי לבחון איך מוסדות תרבות מתמודדים עם המלחמה עקובת הדם המתמשכת עם רוסיה. במרץ 2024 פרסמה סדרת עבודות בנושא זה במגזין הארפר.

בצילומים אלה מתעדת צימן בתי ספר, כנסיות, מוזיאונים ואולמות מחול - חלקם הרוסים וחלקם עדיין מתפקדים. האנשים אותם היא פגשה, אלו שמנסים כמיטב יכולתם לקיים תרבות ואומנות תחת אש, מופיעים בשלל הצילומים. למשל, בהופעת מחול באודסה מערכת הכריזה הודיעה לקהל בטרם עלה המסך, היכן לתפוס מחסה במקרה של התקפת טילים.

next song
לא צילמתי את הביטלס
ריקי שחם

ג'יל פורמנוסקי צילמה במשך עשרות שנים את הזמרים והזמרות הגדולים ביותר בעולם. מול העדשה שלה ניצבו שינייד אוקונר, בילי אייליש, בוב מארלי, איימי ווינהאוס, אואזיס, ועוד רבים אחרים.

השנה זכתה ג'יל בפרס צלמת השנה לאור הקריירה הארוכה והפוריה שלה שעשתה לה מעריצים רבים.

ג'יל גדלה בעשור הראשון של חייה בזימבבוואה, לפני שעברה ללונדון. המעבר זכור לה מתאגר, בעוד הייתה רגילה ללכת יחפה לבקר את סבתה ב"שיחים" - פתאום מצאה עצמה בעיר סואנת, רואה שלג בפעם הראשונה בחייה.

אביה היה חובב צילום, ג'ז ומוסיקה בכלל. "התחביבים שלו הפכו להיות הקריירה שלי" מעידה ג'יל בראיון. את צילומיה הראשונים צילמה במצלמה פשוטה כאשר המתינה לראות את פול מקארטני יוצא מביתו, בתקופה בה הביטלס היו הדבר החם ביותר שיש.

לאחר שבועיים של לימודים מצאה עצמה עם מצלמה בהופעה של להקת יס. בעל המועדון שאל אם היא אשת מקצוע, ללא היסוס ענתה כן, ומיד קיבלה עבודה קבועה כצלמת של כל הלהקות שהופיעו שם.

תוך זמן קצר כבר צילמה את לד זפלין, פינק פלויד, אריק קלפטון, בלונדי, הסקס פיסטולס ועוד.

שינייד אוקונור מאת ריקי שחם

לא צילמתי את הביטלס

ריקי שחם

28.04.2024

ג'יל פורמנוסקי צילמה במשך עשרות שנים את הזמרים והזמרות הגדולים ביותר בעולם. מול העדשה שלה ניצבו שינייד אוקונר, בילי אייליש, בוב מארלי, איימי ווינהאוס, אואזיס, ועוד רבים אחרים.

השנה זכתה ג'יל בפרס צלמת השנה לאור הקריירה הארוכה והפוריה שלה שעשתה לה מעריצים רבים.

ג'יל גדלה בעשור הראשון של חייה בזימבבוואה, לפני שעברה ללונדון. המעבר זכור לה מתאגר, בעוד הייתה רגילה ללכת יחפה לבקר את סבתה ב"שיחים" - פתאום מצאה עצמה בעיר סואנת, רואה שלג בפעם הראשונה בחייה.

אביה היה חובב צילום, ג'ז ומוסיקה בכלל. "התחביבים שלו הפכו להיות הקריירה שלי" מעידה ג'יל בראיון. את צילומיה הראשונים צילמה במצלמה פשוטה כאשר המתינה לראות את פול מקארטני יוצא מביתו, בתקופה בה הביטלס היו הדבר החם ביותר שיש.

לאחר שבועיים של לימודים מצאה עצמה עם מצלמה בהופעה של להקת יס. בעל המועדון שאל אם היא אשת מקצוע, ללא היסוס ענתה כן, ומיד קיבלה עבודה קבועה כצלמת של כל הלהקות שהופיעו שם.

תוך זמן קצר כבר צילמה את לד זפלין, פינק פלויד, אריק קלפטון, בלונדי, הסקס פיסטולס ועוד.

לקריאה נוספת

ג'יל פורמנוסקי צילמה במשך עשרות שנים את הזמרים והזמרות הגדולים ביותר בעולם. מול העדשה שלה ניצבו שינייד אוקונר, בילי אייליש, בוב מארלי, איימי ווינהאוס, אואזיס, ועוד רבים אחרים.

השנה זכתה ג'יל בפרס צלמת השנה לאור הקריירה הארוכה והפוריה שלה שעשתה לה מעריצים רבים.

ג'יל גדלה בעשור הראשון של חייה בזימבבוואה, לפני שעברה ללונדון. המעבר זכור לה מתאגר, בעוד הייתה רגילה ללכת יחפה לבקר את סבתה ב"שיחים" - פתאום מצאה עצמה בעיר סואנת, רואה שלג בפעם הראשונה בחייה.

אביה היה חובב צילום, ג'ז ומוסיקה בכלל. "התחביבים שלו הפכו להיות הקריירה שלי" מעידה ג'יל בראיון. את צילומיה הראשונים צילמה במצלמה פשוטה כאשר המתינה לראות את פול מקארטני יוצא מביתו, בתקופה בה הביטלס היו הדבר החם ביותר שיש.

לאחר שבועיים של לימודים מצאה עצמה עם מצלמה בהופעה של להקת יס. בעל המועדון שאל אם היא אשת מקצוע, ללא היסוס ענתה כן, ומיד קיבלה עבודה קבועה כצלמת של כל הלהקות שהופיעו שם.

תוך זמן קצר כבר צילמה את לד זפלין, פינק פלויד, אריק קלפטון, בלונדי, הסקס פיסטולס ועוד.

ריקי שחם

לא צילמתי את הביטלס

ריקי שחם

28.04.2024

ג'יל פורמנוסקי צילמה במשך עשרות שנים את הזמרים והזמרות הגדולים ביותר בעולם. מול העדשה שלה ניצבו שינייד אוקונר, בילי אייליש, בוב מארלי, איימי ווינהאוס, אואזיס, ועוד רבים אחרים.

השנה זכתה ג'יל בפרס צלמת השנה לאור הקריירה הארוכה והפוריה שלה שעשתה לה מעריצים רבים.

ג'יל גדלה בעשור הראשון של חייה בזימבבוואה, לפני שעברה ללונדון. המעבר זכור לה מתאגר, בעוד הייתה רגילה ללכת יחפה לבקר את סבתה ב"שיחים" - פתאום מצאה עצמה בעיר סואנת, רואה שלג בפעם הראשונה בחייה.

אביה היה חובב צילום, ג'ז ומוסיקה בכלל. "התחביבים שלו הפכו להיות הקריירה שלי" מעידה ג'יל בראיון. את צילומיה הראשונים צילמה במצלמה פשוטה כאשר המתינה לראות את פול מקארטני יוצא מביתו, בתקופה בה הביטלס היו הדבר החם ביותר שיש.

לאחר שבועיים של לימודים מצאה עצמה עם מצלמה בהופעה של להקת יס. בעל המועדון שאל אם היא אשת מקצוע, ללא היסוס ענתה כן, ומיד קיבלה עבודה קבועה כצלמת של כל הלהקות שהופיעו שם.

תוך זמן קצר כבר צילמה את לד זפלין, פינק פלויד, אריק קלפטון, בלונדי, הסקס פיסטולס ועוד.

next song
מלחמה בשחור לבן
ריקי שחם

כשאיגור מיאלבסקי ביקר באוקראינה בשנת 1997 זה היה כמו להיכנס היישר אל תוך סיפור אגדה. הצלם הצ'כי שמע סיפורים רבים מסבו שעבד שם לאחר מלחמת העולם הראשונה.

באותם השנים אזור זה של המדינה היה כמעט בלתי נגיש בשל השלטון הסובייטי. רק בשנת 1991 נפתחה הגישה לאורחים מבחוץ.

מה שחווה איגור בביקורו הראשון היתה אווירה של זמן שעמד מלכת. מפגשים אינסופיים עם דמויות יוצאות דופן. זכור לו אדם שהציע לו טרמפ בטנק צבאי. אדם אחר עצר אותו ללילה רק בכדי שיהיה לו עם מי לשתות ולשוחח במהלך הערב.

הוא עדיין זוכר את כל מי שפגש באותו ביקור, כאשר היה בן 27. בשנת 2014 חזר איגור לביקור נוסף, ומאז מצא עצמו חוזר שוב ושוב לאותו חבל ארץ.

בתערוכה חדשה מציג איגור סדרת צילומים שצילם מאז הכריזה רוסיה מלחמה על אוקראינה. צילומיו אינם מתעדים בתים מתפוררים או חיילים בשדה הקרב. הוא מחפש את חיי היום יום. להביט בפנים של האנשים שהעיתונות שוכחת אותם בשולי הכותרות.

איגור תופס עצמו כאמן ולא כעיתונאי. "אני יודע שזה לא הרבה, אך זה כל מה שאני יודע לעשות" הוא מעיד.

לצלם מלחמה מאת ריקי שחם

מלחמה בשחור לבן

ריקי שחם

13.04.2024

כשאיגור מיאלבסקי ביקר באוקראינה בשנת 1997 זה היה כמו להיכנס היישר אל תוך סיפור אגדה. הצלם הצ'כי שמע סיפורים רבים מסבו שעבד שם לאחר מלחמת העולם הראשונה.

באותם השנים אזור זה של המדינה היה כמעט בלתי נגיש בשל השלטון הסובייטי. רק בשנת 1991 נפתחה הגישה לאורחים מבחוץ.

מה שחווה איגור בביקורו הראשון היתה אווירה של זמן שעמד מלכת. מפגשים אינסופיים עם דמויות יוצאות דופן. זכור לו אדם שהציע לו טרמפ בטנק צבאי. אדם אחר עצר אותו ללילה רק בכדי שיהיה לו עם מי לשתות ולשוחח במהלך הערב.

הוא עדיין זוכר את כל מי שפגש באותו ביקור, כאשר היה בן 27. בשנת 2014 חזר איגור לביקור נוסף, ומאז מצא עצמו חוזר שוב ושוב לאותו חבל ארץ.

בתערוכה חדשה מציג איגור סדרת צילומים שצילם מאז הכריזה רוסיה מלחמה על אוקראינה. צילומיו אינם מתעדים בתים מתפוררים או חיילים בשדה הקרב. הוא מחפש את חיי היום יום. להביט בפנים של האנשים שהעיתונות שוכחת אותם בשולי הכותרות.

איגור תופס עצמו כאמן ולא כעיתונאי. "אני יודע שזה לא הרבה, אך זה כל מה שאני יודע לעשות" הוא מעיד.

לקריאה נוספת

כשאיגור מיאלבסקי ביקר באוקראינה בשנת 1997 זה היה כמו להיכנס היישר אל תוך סיפור אגדה. הצלם הצ'כי שמע סיפורים רבים מסבו שעבד שם לאחר מלחמת העולם הראשונה.

באותם השנים אזור זה של המדינה היה כמעט בלתי נגיש בשל השלטון הסובייטי. רק בשנת 1991 נפתחה הגישה לאורחים מבחוץ.

מה שחווה איגור בביקורו הראשון היתה אווירה של זמן שעמד מלכת. מפגשים אינסופיים עם דמויות יוצאות דופן. זכור לו אדם שהציע לו טרמפ בטנק צבאי. אדם אחר עצר אותו ללילה רק בכדי שיהיה לו עם מי לשתות ולשוחח במהלך הערב.

הוא עדיין זוכר את כל מי שפגש באותו ביקור, כאשר היה בן 27. בשנת 2014 חזר איגור לביקור נוסף, ומאז מצא עצמו חוזר שוב ושוב לאותו חבל ארץ.

בתערוכה חדשה מציג איגור סדרת צילומים שצילם מאז הכריזה רוסיה מלחמה על אוקראינה. צילומיו אינם מתעדים בתים מתפוררים או חיילים בשדה הקרב. הוא מחפש את חיי היום יום. להביט בפנים של האנשים שהעיתונות שוכחת אותם בשולי הכותרות.

איגור תופס עצמו כאמן ולא כעיתונאי. "אני יודע שזה לא הרבה, אך זה כל מה שאני יודע לעשות" הוא מעיד.

ריקי שחם

מלחמה בשחור לבן

ריקי שחם

13.04.2024

כשאיגור מיאלבסקי ביקר באוקראינה בשנת 1997 זה היה כמו להיכנס היישר אל תוך סיפור אגדה. הצלם הצ'כי שמע סיפורים רבים מסבו שעבד שם לאחר מלחמת העולם הראשונה.

באותם השנים אזור זה של המדינה היה כמעט בלתי נגיש בשל השלטון הסובייטי. רק בשנת 1991 נפתחה הגישה לאורחים מבחוץ.

מה שחווה איגור בביקורו הראשון היתה אווירה של זמן שעמד מלכת. מפגשים אינסופיים עם דמויות יוצאות דופן. זכור לו אדם שהציע לו טרמפ בטנק צבאי. אדם אחר עצר אותו ללילה רק בכדי שיהיה לו עם מי לשתות ולשוחח במהלך הערב.

הוא עדיין זוכר את כל מי שפגש באותו ביקור, כאשר היה בן 27. בשנת 2014 חזר איגור לביקור נוסף, ומאז מצא עצמו חוזר שוב ושוב לאותו חבל ארץ.

בתערוכה חדשה מציג איגור סדרת צילומים שצילם מאז הכריזה רוסיה מלחמה על אוקראינה. צילומיו אינם מתעדים בתים מתפוררים או חיילים בשדה הקרב. הוא מחפש את חיי היום יום. להביט בפנים של האנשים שהעיתונות שוכחת אותם בשולי הכותרות.

איגור תופס עצמו כאמן ולא כעיתונאי. "אני יודע שזה לא הרבה, אך זה כל מה שאני יודע לעשות" הוא מעיד.

next song
המקום הכי קר בעולם
ריקי שחם

אלקסיי וסילייב נולד וגדל ביקוטסק, כ450 ק"מ דרומה לחוג הצפוני ברוסיה. זוהי עיר נמל בה מתגוררים כשלוש מאות אלף תושבים ובה הטמפרטורה מגיעה בחורף למינוס שישים מעלות צלזיוס.

ניתן לחשוב שבלתי אפשרי לחיות במזג אוויר שכזה, אך אלקסיי מעיד על ילדות שאינה שונה בהרבה ממקומות אחרים בעולם. הם היו משחקים בחוץ, מטיילים בשלג או אוכלים גלידה עם חברים.

בגיל שמונה מצא אלקסיי מצלמה בפעם הראשונה בחייו והשתמש בה כדי "להעביר את הזמן" כדבריו. מאז הפיק וצילם מספר סדרות דוקומנטריות על אזור מגוריו, שזכו לפרסום בנשיונל גאוגרפיק, הגרדיאן הבריטי ועוד.

לאחרונה נמשך אלקסיי לתעד את אחת מהאוכלוסיות הילידות של המקום - ה"אבנס". במשך מאות שנים הם היו ידועים כאנשי "איילי הגשם". הן חיו כנוודים לצד האיילים. האדמה היתה ביתם, עד שהגיע השלטון הסובייטי וכבש את האזור.

אז עברה הקהילה מחיי נוודות למגורים קבועים, לגידול בקר, ולחקלאות כדי לספק מזון למדינה הסובייטית. החיים המסורתיים השתנו באופן דרמטי.

על פי אלקסיי, הקהילה ממשיכה לגדל את האיילים, אך אלה הפכו ל״מוצר״ והערכים המסורתיים שהיו מכובדים בעבר איבדו מכוחם. הצעירים שביניהם מחפשים קריירה בערים הגדולות ולא מעוניינים לשמר את מסורת אבותם. מדובר בתרבות על סף הכחדה.

"יש עוד סיפורים רבים בפינה זו של העולם שארצה לספר, בטרם יגיע גם זמני להיכחד" אומר הצלם.

משפחת נוודים ברוסיה מאת ריקי שחם

המקום הכי קר בעולם

ריקי שחם

04.04.2024

אלקסיי וסילייב נולד וגדל ביקוטסק, כ450 ק"מ דרומה לחוג הצפוני ברוסיה. זוהי עיר נמל בה מתגוררים כשלוש מאות אלף תושבים ובה הטמפרטורה מגיעה בחורף למינוס שישים מעלות צלזיוס.

ניתן לחשוב שבלתי אפשרי לחיות במזג אוויר שכזה, אך אלקסיי מעיד על ילדות שאינה שונה בהרבה ממקומות אחרים בעולם. הם היו משחקים בחוץ, מטיילים בשלג או אוכלים גלידה עם חברים.

בגיל שמונה מצא אלקסיי מצלמה בפעם הראשונה בחייו והשתמש בה כדי "להעביר את הזמן" כדבריו. מאז הפיק וצילם מספר סדרות דוקומנטריות על אזור מגוריו, שזכו לפרסום בנשיונל גאוגרפיק, הגרדיאן הבריטי ועוד.

לאחרונה נמשך אלקסיי לתעד את אחת מהאוכלוסיות הילידות של המקום - ה"אבנס". במשך מאות שנים הם היו ידועים כאנשי "איילי הגשם". הן חיו כנוודים לצד האיילים. האדמה היתה ביתם, עד שהגיע השלטון הסובייטי וכבש את האזור.

אז עברה הקהילה מחיי נוודות למגורים קבועים, לגידול בקר, ולחקלאות כדי לספק מזון למדינה הסובייטית. החיים המסורתיים השתנו באופן דרמטי.

על פי אלקסיי, הקהילה ממשיכה לגדל את האיילים, אך אלה הפכו ל״מוצר״ והערכים המסורתיים שהיו מכובדים בעבר איבדו מכוחם. הצעירים שביניהם מחפשים קריירה בערים הגדולות ולא מעוניינים לשמר את מסורת אבותם. מדובר בתרבות על סף הכחדה.

"יש עוד סיפורים רבים בפינה זו של העולם שארצה לספר, בטרם יגיע גם זמני להיכחד" אומר הצלם.

לקריאה נוספת

אלקסיי וסילייב נולד וגדל ביקוטסק, כ450 ק"מ דרומה לחוג הצפוני ברוסיה. זוהי עיר נמל בה מתגוררים כשלוש מאות אלף תושבים ובה הטמפרטורה מגיעה בחורף למינוס שישים מעלות צלזיוס.

ניתן לחשוב שבלתי אפשרי לחיות במזג אוויר שכזה, אך אלקסיי מעיד על ילדות שאינה שונה בהרבה ממקומות אחרים בעולם. הם היו משחקים בחוץ, מטיילים בשלג או אוכלים גלידה עם חברים.

בגיל שמונה מצא אלקסיי מצלמה בפעם הראשונה בחייו והשתמש בה כדי "להעביר את הזמן" כדבריו. מאז הפיק וצילם מספר סדרות דוקומנטריות על אזור מגוריו, שזכו לפרסום בנשיונל גאוגרפיק, הגרדיאן הבריטי ועוד.

לאחרונה נמשך אלקסיי לתעד את אחת מהאוכלוסיות הילידות של המקום - ה"אבנס". במשך מאות שנים הם היו ידועים כאנשי "איילי הגשם". הן חיו כנוודים לצד האיילים. האדמה היתה ביתם, עד שהגיע השלטון הסובייטי וכבש את האזור.

אז עברה הקהילה מחיי נוודות למגורים קבועים, לגידול בקר, ולחקלאות כדי לספק מזון למדינה הסובייטית. החיים המסורתיים השתנו באופן דרמטי.

על פי אלקסיי, הקהילה ממשיכה לגדל את האיילים, אך אלה הפכו ל״מוצר״ והערכים המסורתיים שהיו מכובדים בעבר איבדו מכוחם. הצעירים שביניהם מחפשים קריירה בערים הגדולות ולא מעוניינים לשמר את מסורת אבותם. מדובר בתרבות על סף הכחדה.

"יש עוד סיפורים רבים בפינה זו של העולם שארצה לספר, בטרם יגיע גם זמני להיכחד" אומר הצלם.

ריקי שחם

המקום הכי קר בעולם

ריקי שחם

04.04.2024

אלקסיי וסילייב נולד וגדל ביקוטסק, כ450 ק"מ דרומה לחוג הצפוני ברוסיה. זוהי עיר נמל בה מתגוררים כשלוש מאות אלף תושבים ובה הטמפרטורה מגיעה בחורף למינוס שישים מעלות צלזיוס.

ניתן לחשוב שבלתי אפשרי לחיות במזג אוויר שכזה, אך אלקסיי מעיד על ילדות שאינה שונה בהרבה ממקומות אחרים בעולם. הם היו משחקים בחוץ, מטיילים בשלג או אוכלים גלידה עם חברים.

בגיל שמונה מצא אלקסיי מצלמה בפעם הראשונה בחייו והשתמש בה כדי "להעביר את הזמן" כדבריו. מאז הפיק וצילם מספר סדרות דוקומנטריות על אזור מגוריו, שזכו לפרסום בנשיונל גאוגרפיק, הגרדיאן הבריטי ועוד.

לאחרונה נמשך אלקסיי לתעד את אחת מהאוכלוסיות הילידות של המקום - ה"אבנס". במשך מאות שנים הם היו ידועים כאנשי "איילי הגשם". הן חיו כנוודים לצד האיילים. האדמה היתה ביתם, עד שהגיע השלטון הסובייטי וכבש את האזור.

אז עברה הקהילה מחיי נוודות למגורים קבועים, לגידול בקר, ולחקלאות כדי לספק מזון למדינה הסובייטית. החיים המסורתיים השתנו באופן דרמטי.

על פי אלקסיי, הקהילה ממשיכה לגדל את האיילים, אך אלה הפכו ל״מוצר״ והערכים המסורתיים שהיו מכובדים בעבר איבדו מכוחם. הצעירים שביניהם מחפשים קריירה בערים הגדולות ולא מעוניינים לשמר את מסורת אבותם. מדובר בתרבות על סף הכחדה.

"יש עוד סיפורים רבים בפינה זו של העולם שארצה לספר, בטרם יגיע גם זמני להיכחד" אומר הצלם.

next song
ננה, הבחורה שחולמת לנצח
ריקי שחם

יוליה סקוגורבה מתעדת שנים רבות לוחמות סומו. הן לוחמות לא רק בזירה, אלא גם על הזכות לקחת חלק בספורט שנאסר עליהן להשתתף בו.

בשנת 2019 תיעדה יוליה את התחרות הראשונה ללוחמות סומו ביפן. ביציע היו מספר אנשים עם שלטים שהריעו ללוחמת בשם "ננה". קהל רב קרא בשמה, ויוליה חיפשה לדעת כיצד הבחורה הזו אספה סביבה קהל מעריצים גדול ונאמן.

במשך ארבע שנים עקבה יוליה אחרי ננה, בפרוייקט צילום לו קראה "מלח ודמעות".

נכון לרגע זה, חלומה של ננה להיות לוחמת סומו מקצועית אינו יכול להתגשם. המסורת אינה מאפשרת לנשים להתחרות בצורה מקצועית - ואף לא לדרוך על הבמה, שנתפסת כמקום עם משמעות דתית.

"יפן עמוסה בסטריאוטיפים כיצד נשים צריכות להתנהג. ננה מתעמתת עם כולם. זהו דור חדש שגודל ביפן, ואני תקווה שהן תאפשרנה לנשים כמו ננה להגשים את חלומן" אומרת יוליה.

לוחמת סומו ביפן מאת ריקי שחם

ננה, הבחורה שחולמת לנצח

ריקי שחם

27.03.2024

יוליה סקוגורבה מתעדת שנים רבות לוחמות סומו. הן לוחמות לא רק בזירה, אלא גם על הזכות לקחת חלק בספורט שנאסר עליהן להשתתף בו.

בשנת 2019 תיעדה יוליה את התחרות הראשונה ללוחמות סומו ביפן. ביציע היו מספר אנשים עם שלטים שהריעו ללוחמת בשם "ננה". קהל רב קרא בשמה, ויוליה חיפשה לדעת כיצד הבחורה הזו אספה סביבה קהל מעריצים גדול ונאמן.

במשך ארבע שנים עקבה יוליה אחרי ננה, בפרוייקט צילום לו קראה "מלח ודמעות".

נכון לרגע זה, חלומה של ננה להיות לוחמת סומו מקצועית אינו יכול להתגשם. המסורת אינה מאפשרת לנשים להתחרות בצורה מקצועית - ואף לא לדרוך על הבמה, שנתפסת כמקום עם משמעות דתית.

"יפן עמוסה בסטריאוטיפים כיצד נשים צריכות להתנהג. ננה מתעמתת עם כולם. זהו דור חדש שגודל ביפן, ואני תקווה שהן תאפשרנה לנשים כמו ננה להגשים את חלומן" אומרת יוליה.

לקריאה נוספת

יוליה סקוגורבה מתעדת שנים רבות לוחמות סומו. הן לוחמות לא רק בזירה, אלא גם על הזכות לקחת חלק בספורט שנאסר עליהן להשתתף בו.

בשנת 2019 תיעדה יוליה את התחרות הראשונה ללוחמות סומו ביפן. ביציע היו מספר אנשים עם שלטים שהריעו ללוחמת בשם "ננה". קהל רב קרא בשמה, ויוליה חיפשה לדעת כיצד הבחורה הזו אספה סביבה קהל מעריצים גדול ונאמן.

במשך ארבע שנים עקבה יוליה אחרי ננה, בפרוייקט צילום לו קראה "מלח ודמעות".

נכון לרגע זה, חלומה של ננה להיות לוחמת סומו מקצועית אינו יכול להתגשם. המסורת אינה מאפשרת לנשים להתחרות בצורה מקצועית - ואף לא לדרוך על הבמה, שנתפסת כמקום עם משמעות דתית.

"יפן עמוסה בסטריאוטיפים כיצד נשים צריכות להתנהג. ננה מתעמתת עם כולם. זהו דור חדש שגודל ביפן, ואני תקווה שהן תאפשרנה לנשים כמו ננה להגשים את חלומן" אומרת יוליה.

ריקי שחם

ננה, הבחורה שחולמת לנצח

ריקי שחם

27.03.2024

יוליה סקוגורבה מתעדת שנים רבות לוחמות סומו. הן לוחמות לא רק בזירה, אלא גם על הזכות לקחת חלק בספורט שנאסר עליהן להשתתף בו.

בשנת 2019 תיעדה יוליה את התחרות הראשונה ללוחמות סומו ביפן. ביציע היו מספר אנשים עם שלטים שהריעו ללוחמת בשם "ננה". קהל רב קרא בשמה, ויוליה חיפשה לדעת כיצד הבחורה הזו אספה סביבה קהל מעריצים גדול ונאמן.

במשך ארבע שנים עקבה יוליה אחרי ננה, בפרוייקט צילום לו קראה "מלח ודמעות".

נכון לרגע זה, חלומה של ננה להיות לוחמת סומו מקצועית אינו יכול להתגשם. המסורת אינה מאפשרת לנשים להתחרות בצורה מקצועית - ואף לא לדרוך על הבמה, שנתפסת כמקום עם משמעות דתית.

"יפן עמוסה בסטריאוטיפים כיצד נשים צריכות להתנהג. ננה מתעמתת עם כולם. זהו דור חדש שגודל ביפן, ואני תקווה שהן תאפשרנה לנשים כמו ננה להגשים את חלומן" אומרת יוליה.

next song
בני אלמוות
ריקי שחם

אף אחד מאיתנו אינו בן-אלמוות. זהו נושא בו מתעסק הצלם רודריק מקניקול מזה שנים רבות.

בשנת 1986 צילום רודריק את חבריו לעבודה, חברות וחברים, סופרים ומסוממים שהכיר בסביבתו. הצילומים היו כולם ישירים ופשוטים.

לאחר עשרים שנה הזמין רודריק את מרבית האנשים שצילם בפרוייקט הראשון לסבב נוסף מול עדשת המצלמה שלו. הצילומים נעשו באותו האופן, עם אותו המבט, עם אותה התאורה, ועם אותה הישירות.

״אני עושה משהו אכזרי״, הוא מעיד. ״להעמיד את הזמן מול העדשה. אך זהו חלק ממהות הצילום״. ורודריק אינו מנסה להתחמק מכך, או לייפות זאת.

פורטרטים לאחר עשרים שנה מאת ריקי שחם

בני אלמוות

ריקי שחם

18.03.2024

אף אחד מאיתנו אינו בן-אלמוות. זהו נושא בו מתעסק הצלם רודריק מקניקול מזה שנים רבות.

בשנת 1986 צילום רודריק את חבריו לעבודה, חברות וחברים, סופרים ומסוממים שהכיר בסביבתו. הצילומים היו כולם ישירים ופשוטים.

לאחר עשרים שנה הזמין רודריק את מרבית האנשים שצילם בפרוייקט הראשון לסבב נוסף מול עדשת המצלמה שלו. הצילומים נעשו באותו האופן, עם אותו המבט, עם אותה התאורה, ועם אותה הישירות.

״אני עושה משהו אכזרי״, הוא מעיד. ״להעמיד את הזמן מול העדשה. אך זהו חלק ממהות הצילום״. ורודריק אינו מנסה להתחמק מכך, או לייפות זאת.

לקריאה נוספת

אף אחד מאיתנו אינו בן-אלמוות. זהו נושא בו מתעסק הצלם רודריק מקניקול מזה שנים רבות.

בשנת 1986 צילום רודריק את חבריו לעבודה, חברות וחברים, סופרים ומסוממים שהכיר בסביבתו. הצילומים היו כולם ישירים ופשוטים.

לאחר עשרים שנה הזמין רודריק את מרבית האנשים שצילם בפרוייקט הראשון לסבב נוסף מול עדשת המצלמה שלו. הצילומים נעשו באותו האופן, עם אותו המבט, עם אותה התאורה, ועם אותה הישירות.

״אני עושה משהו אכזרי״, הוא מעיד. ״להעמיד את הזמן מול העדשה. אך זהו חלק ממהות הצילום״. ורודריק אינו מנסה להתחמק מכך, או לייפות זאת.

ריקי שחם

בני אלמוות

ריקי שחם

18.03.2024

אף אחד מאיתנו אינו בן-אלמוות. זהו נושא בו מתעסק הצלם רודריק מקניקול מזה שנים רבות.

בשנת 1986 צילום רודריק את חבריו לעבודה, חברות וחברים, סופרים ומסוממים שהכיר בסביבתו. הצילומים היו כולם ישירים ופשוטים.

לאחר עשרים שנה הזמין רודריק את מרבית האנשים שצילם בפרוייקט הראשון לסבב נוסף מול עדשת המצלמה שלו. הצילומים נעשו באותו האופן, עם אותו המבט, עם אותה התאורה, ועם אותה הישירות.

״אני עושה משהו אכזרי״, הוא מעיד. ״להעמיד את הזמן מול העדשה. אך זהו חלק ממהות הצילום״. ורודריק אינו מנסה להתחמק מכך, או לייפות זאת.

next song
הילדים שנחטפו על ידי דאעש
ריקי שחם

המיעוט הייזידי התגורר בחלקה הצפוני של איראן. ס' היה רק בן תשע כאשר חיילי דאעש רצחו את אביו אחיו וחטפו אותו כדי להיות ילד-לוחם בשרותם.

כעבור שלוש שנים, פדתה אותו אימו מידי שוביו בעד סכום של עשרת אלפים דולר. הוא חזר כנגד רצונו למשפחה שבקושי זכר. הוא אף ניסה לברוח מספר פעמים חזרה לשוביו. בשבועות הראשונים לאחר ששב לביתו הוא איים על אחותו, וטען כי אימו אינו אימו האמיתית, וכי משפחתו כופרים. ס' הוא דוגמא אחת בין ילדים רבים שגדלו מבלי לדעת מה זהותם, ונקרעו ממשפחתם ללא ידיעתם.

אולי המלחמה על דאעש הסתיימה, או ירדה מכותרות העיתונים, אך היא ממשיכה להתקיים יום יום שעה שעה בראשם ונפשם של הקורבנות.

במלחמה בין מדינות, המפסידים שבים חזרה אל תוך גבולם. אך המלחמה בטרור אינה מתקיימת מול גבולות. מה המסירות המתקיימת בעשרות אלפי האנשים שחצו יבשות כדי להצטרף לשורותיהם של דאעש? ומה עובר בליבם של שמונה מיליון אזרחים שהיו חלק מ"מהדינה האיסלאמית"? ומה יהיה עם אלפי הילדים שנחטפו והתחנכו על ערכיהם של דאעש?

רבים מהילדים האלו ראו את הוריהם נרצחים מול עיניהם, למדו כי הם העתיד של המדינה החדשה, וקיבלו אמפטמינים במזונם כדי לטשטש את פחדם. רבים מהם חיים במאסר על כך שהיו חלק מהצבא של דאעש. הם חיים בגבול בין פושעים לחטופים - ורבים מעדיפים פשוט לשכוח אותם.

בצילום של הצלמת האיראנית נושה טבקוליאן, נראית סובהה, אמא בת שלושים חמש מוקפת בידיהם של ילדיה - שחלקם שוחחרו רק לא מזמן מהשבי מאז שנלקחו בשנת 2014. הבחור, פהאד, הוביל אותם חזרה לחופש.

אמא שהחזירה את בניה מהשבי

הילדים שנחטפו על ידי דאעש

ריקי שחם

12.03.2024

המיעוט הייזידי התגורר בחלקה הצפוני של איראן. ס' היה רק בן תשע כאשר חיילי דאעש רצחו את אביו אחיו וחטפו אותו כדי להיות ילד-לוחם בשרותם.

כעבור שלוש שנים, פדתה אותו אימו מידי שוביו בעד סכום של עשרת אלפים דולר. הוא חזר כנגד רצונו למשפחה שבקושי זכר. הוא אף ניסה לברוח מספר פעמים חזרה לשוביו. בשבועות הראשונים לאחר ששב לביתו הוא איים על אחותו, וטען כי אימו אינו אימו האמיתית, וכי משפחתו כופרים. ס' הוא דוגמא אחת בין ילדים רבים שגדלו מבלי לדעת מה זהותם, ונקרעו ממשפחתם ללא ידיעתם.

אולי המלחמה על דאעש הסתיימה, או ירדה מכותרות העיתונים, אך היא ממשיכה להתקיים יום יום שעה שעה בראשם ונפשם של הקורבנות.

במלחמה בין מדינות, המפסידים שבים חזרה אל תוך גבולם. אך המלחמה בטרור אינה מתקיימת מול גבולות. מה המסירות המתקיימת בעשרות אלפי האנשים שחצו יבשות כדי להצטרף לשורותיהם של דאעש? ומה עובר בליבם של שמונה מיליון אזרחים שהיו חלק מ"מהדינה האיסלאמית"? ומה יהיה עם אלפי הילדים שנחטפו והתחנכו על ערכיהם של דאעש?

רבים מהילדים האלו ראו את הוריהם נרצחים מול עיניהם, למדו כי הם העתיד של המדינה החדשה, וקיבלו אמפטמינים במזונם כדי לטשטש את פחדם. רבים מהם חיים במאסר על כך שהיו חלק מהצבא של דאעש. הם חיים בגבול בין פושעים לחטופים - ורבים מעדיפים פשוט לשכוח אותם.

בצילום של הצלמת האיראנית נושה טבקוליאן, נראית סובהה, אמא בת שלושים חמש מוקפת בידיהם של ילדיה - שחלקם שוחחרו רק לא מזמן מהשבי מאז שנלקחו בשנת 2014. הבחור, פהאד, הוביל אותם חזרה לחופש.

לקריאה נוספת

המיעוט הייזידי התגורר בחלקה הצפוני של איראן. ס' היה רק בן תשע כאשר חיילי דאעש רצחו את אביו אחיו וחטפו אותו כדי להיות ילד-לוחם בשרותם.

כעבור שלוש שנים, פדתה אותו אימו מידי שוביו בעד סכום של עשרת אלפים דולר. הוא חזר כנגד רצונו למשפחה שבקושי זכר. הוא אף ניסה לברוח מספר פעמים חזרה לשוביו. בשבועות הראשונים לאחר ששב לביתו הוא איים על אחותו, וטען כי אימו אינו אימו האמיתית, וכי משפחתו כופרים. ס' הוא דוגמא אחת בין ילדים רבים שגדלו מבלי לדעת מה זהותם, ונקרעו ממשפחתם ללא ידיעתם.

אולי המלחמה על דאעש הסתיימה, או ירדה מכותרות העיתונים, אך היא ממשיכה להתקיים יום יום שעה שעה בראשם ונפשם של הקורבנות.

במלחמה בין מדינות, המפסידים שבים חזרה אל תוך גבולם. אך המלחמה בטרור אינה מתקיימת מול גבולות. מה המסירות המתקיימת בעשרות אלפי האנשים שחצו יבשות כדי להצטרף לשורותיהם של דאעש? ומה עובר בליבם של שמונה מיליון אזרחים שהיו חלק מ"מהדינה האיסלאמית"? ומה יהיה עם אלפי הילדים שנחטפו והתחנכו על ערכיהם של דאעש?

רבים מהילדים האלו ראו את הוריהם נרצחים מול עיניהם, למדו כי הם העתיד של המדינה החדשה, וקיבלו אמפטמינים במזונם כדי לטשטש את פחדם. רבים מהם חיים במאסר על כך שהיו חלק מהצבא של דאעש. הם חיים בגבול בין פושעים לחטופים - ורבים מעדיפים פשוט לשכוח אותם.

בצילום של הצלמת האיראנית נושה טבקוליאן, נראית סובהה, אמא בת שלושים חמש מוקפת בידיהם של ילדיה - שחלקם שוחחרו רק לא מזמן מהשבי מאז שנלקחו בשנת 2014. הבחור, פהאד, הוביל אותם חזרה לחופש.

ריקי שחם

הילדים שנחטפו על ידי דאעש

ריקי שחם

12.03.2024

המיעוט הייזידי התגורר בחלקה הצפוני של איראן. ס' היה רק בן תשע כאשר חיילי דאעש רצחו את אביו אחיו וחטפו אותו כדי להיות ילד-לוחם בשרותם.

כעבור שלוש שנים, פדתה אותו אימו מידי שוביו בעד סכום של עשרת אלפים דולר. הוא חזר כנגד רצונו למשפחה שבקושי זכר. הוא אף ניסה לברוח מספר פעמים חזרה לשוביו. בשבועות הראשונים לאחר ששב לביתו הוא איים על אחותו, וטען כי אימו אינו אימו האמיתית, וכי משפחתו כופרים. ס' הוא דוגמא אחת בין ילדים רבים שגדלו מבלי לדעת מה זהותם, ונקרעו ממשפחתם ללא ידיעתם.

אולי המלחמה על דאעש הסתיימה, או ירדה מכותרות העיתונים, אך היא ממשיכה להתקיים יום יום שעה שעה בראשם ונפשם של הקורבנות.

במלחמה בין מדינות, המפסידים שבים חזרה אל תוך גבולם. אך המלחמה בטרור אינה מתקיימת מול גבולות. מה המסירות המתקיימת בעשרות אלפי האנשים שחצו יבשות כדי להצטרף לשורותיהם של דאעש? ומה עובר בליבם של שמונה מיליון אזרחים שהיו חלק מ"מהדינה האיסלאמית"? ומה יהיה עם אלפי הילדים שנחטפו והתחנכו על ערכיהם של דאעש?

רבים מהילדים האלו ראו את הוריהם נרצחים מול עיניהם, למדו כי הם העתיד של המדינה החדשה, וקיבלו אמפטמינים במזונם כדי לטשטש את פחדם. רבים מהם חיים במאסר על כך שהיו חלק מהצבא של דאעש. הם חיים בגבול בין פושעים לחטופים - ורבים מעדיפים פשוט לשכוח אותם.

בצילום של הצלמת האיראנית נושה טבקוליאן, נראית סובהה, אמא בת שלושים חמש מוקפת בידיהם של ילדיה - שחלקם שוחחרו רק לא מזמן מהשבי מאז שנלקחו בשנת 2014. הבחור, פהאד, הוביל אותם חזרה לחופש.

next song
‎ריקי שחם - פואקטיקה, צילום ותרבות‎