ריקי שחם רביצקי

שירה

 מאת ריקי שחם

next song
רוע ככוח מניע המפעיל פסיכופתים
ריקי שחם

האתיקה הוא אחד הענפים המרכזיים בפילוסופיה. הפילוסופים כולם, כולל הפילוסופים היהודים לדורותיהם, התעסקו עם מהותו של הרוע. חלק גדול ממשנתו של הארי הקדוש, הוא התמודדות עם מקורות הרוע, או מה שהוא מכנה "הקליפה" שנמצאת בבסיס אישיותו של האדם.

הנטייה המודרנית היא לראות בכשלים אתיים או ברוע, כשל פסיכולוגי "שהוציא" מאותו אדם את אותו כשל התנהגותי.  לצורך העניין, ניקח פדופיל שבטוחני שיש הסכמה גורפת בין כולנו לגבי מעשיו הרעים. הפסיכולוגיה תנסה למצוא מניעים היסטוריים בתפקודיו של זה, החל מילדותו, דרך חיפוש נקודות מחשך בעברו, שאולי הולידו מתוכו את הצורך בהרס קיומם של ילדות או ילדים קטנים. כמובן שהתנהגות זאת תאובחן ותוערך מידית כהפרעה אישיותית מכל סוג שהוא וההגדרה הפסיכולוגית תמקם אותו אי שם בהירארכיה המבחנית של אבי טיפוס מופרעי אישיות.

אנחנו ננסה במאמרנו זה להסתכל על אותה תופעה מהזווית הפילוסופית האתית.  המיקוד שלנו צריך לבדוק את הנושא מההגדרה האבסולוטית לגבי אופיו של הרוע.

כאכסיומה נאמר, שהרוע הוא קודם כל רצון "לרצוח" את גופו או נפשו של האחר. בלשונו של לוינס* "לרצוח את פניו". (במאמר אחר ננסה להתמקד על טיבו של זה).

הרוע מסרס את אפשרות קיומו של האחר. הרוע לוכד את האחר בציפורני שליטה ולא מאפשר לאחר להתקיים בתוך עולמו הוא. הרוע מכריח אותנו להיכנס לתוך שדהו של הרע ולהתקיים בתוך חוקיו של זה ולא בתוך חוקי הטבע הקוסמיים, חוקי הטוב.

הרוע הוא חוק של יחיד, הוא לא חוק חברתי, כל רוע ואידיאת החוקים הפרטית שלו. כל רוע חי בתוך ממלכה אשלייתית שלו ובתוך הממלכה שלו הוא מייצר חוקי רוע.

הרוע הוא שימוש פעיל בחוקים אלו. הרע הוא מי שמתנגד לקיום הטבעי, החברתי וההומאני של העולם. אם היינו משתמשים בשפה דתית, היינו אומרים, הרע הוא זה אשר נלחם באלוהות והרוע הוא כלי הנשק נגד האלוהות. הרוע הוא כלי השולל את הקיום האנושי עלי אדמות. נראה לי פסול מיסודו להלחם ברוע ולהצדיק את קיומו דרך שדות פסיכולוגיים. כל ניסיון להבינו דרך מניעיו הפסיכוטיים הופך את הרוע לכלי חשוף ונגיש לכל מטורף מצוי.

היטיב לתאר את מהות הרוע  הפסיכולוג סקוט פק (1983) ולהלן פרק מספרו "אנשי השקרים". סקוט פק מזהה את הרוע, או במקרה שלו את הרשע בתוך מטופליו וההתייחסות שלו אליהם היא דווקא מזווית פילוסופית ולא פסיכולוגית. הוא רואה אותם כמגלמים רשע טהור. הוא לא מצדיק כותרים פסיכולוגיים ואבחנות פסיכולוגיות מרשימות על מנת לתת לגיטימציה לרוע זה.

קטע מתוך "אנשי השקר" (people of the lie) שבו מתאר פסיכולוג אמריקאי ידוע את  פגישותיו עם אנשים שלדעתו מגלמים רשע טהור.

ד"ר סקוט פק מתייחס לרשעים כ"נרקסיסטים ממאירים" (malignant narcissit) ומתאר את אותם אנשים המגלמים לדעתו את הרשע, אותם "אנשי השקר", באופן הבא:

"... אין להם כל יחס כהוא זה של כבוד כלפי האמת; הם משקרים וחיים בעולם של שקרים. הם מאסטרים של התחזות ומלבישים על עצמם מסיכות של כבוד וטוב עד כדי אדיקות דתית. החזות המנומסת והנכבדות שלהם הם המרכיב החשוב ביותר עבורם.

הרשע שלהם מתבטא בעיקר בשימוש כוחני של כפית רצונם על האחר באילוצים גלויים או סמויים. הם הורסים את האחר כדי להגן ולשמור על שלמותה החולה של האחד - עצמם. הם ההפך הגמור של אלו שרוצים להיאבק בחולי הרוע, ההפך הגמור של בריאות נפשית, שהיא תהליך ארוך ומתמשך של מחויבות למציאות, בכל מחיר.

בפגישה ביני לבין מטופל כזה ראיתי איך הוא לפתע דמה לי לנחש מתפתל בעל עוצמה רבה... יותר מגופו הזע, מפחידים היו פניו. עיניו התכסו במין אדישות אצלה של זוחל... הוא היה ייצוגו של הרוע, לא סתם חולה....

צפיתי בצדדים האפלים במיוחד של האדם, אותם אין הפסיכולוגיה המודרנית יכולה להסביר ללא התבוננות רוחנית ואולי אף דתית...".

פק מתאר את אחת מהמטופלות שלו, שרלין, כמישהי שהייתה בלתי מסוגלת לחלוטין לחוש אמפתיה כלפי אחרים בכל דרך שהיא. כמו אנשי שקר אחרים, גם היא ראתה בכל אדם אחר חפץ למשחק או כלי שאפשר בעזרתו לעשות מניפולציות לפי יכולותיו השונות או לשם הפקת הנאה ושעשוע. פק טוען שאנשים כאלו אינם ניתנים לטיפול פסיכולוגי ואפילו פסיכיאטרי, ומטיל ספק באפשרות לרפאם.

הוא מגדיר רשע כמצב של "בערות לוחמנית" ("militant ignorance"), שכן בעוד שהתפיסה הדתית יהודית-נוצרית מגדירה במקורה את ה"חטא" כתהליך שמוביל אותנו ל"פספס את הנקודה" ולשגות, ומרבית האנשים מודעים לכך ברמה זו או אחרת, האנשים שאצלם הרשע פעיל נאבקים מול התפיסה הזאת ונלחמים על ידי סרבנותם לקבלה.

פק מגדיר את אלה שהוא קורא להם רשעים בתור אנשים שבורחים או מסתתרים ממודעותם עצמם (וזאת על ידי רמייה עצמית ותעתוע עצמי, בראש ובראשונה). מצב זה, לדעתו, שונה לחלוטין ממצב של חוסר מודעות בטיפול פסיכוטרפויטי.

לפי פק, אדם רשע:

* כל הזמן ובשיטתיות מתעתע ומרמה, במטרה להימנע מרגשי אשמה וכדי לשמור על תדמית של כליל השלמות.
* מרמה ומתעתע באחרים כתוצאה מהתעתוע שלהם את עצמם.
* משליך את הרשע שלו כלפי אנשים ספציפיים במיוחד (שעירים לעזאזל שלו) בעוד שממשיך לנהוג בצורה נורמאלית עם אחרים ("חוסר רגישותם כלפיה היה סלקטיבי").
* בדרך כלל שונא תחת יומרה של אהבה, במטרה לרמייה עצמית ושל אחרים.
* עושה שימוש לרעה (abuse) בכל כוח רגשי ("כופה את רצונו על האחר באילוצים גלויים או סמויים").
* שומר על מכובדות רמה, ומשקר ללא הרף כדי לעשות זאת.
* קונסיסטנטי בחטאיו. אדם מרושע מוגדר לא כל כך על ידי עוצמת חטאיו, אלא בהתמדה שלו בהם (משמע בהרסנותו).
* אינו מסוגל לחשוב מזווית הראיה של הקורבן שלו (אותו שעיר לעזאזל שלו).
* בעל חוסר סובלנות מוסתר וסמוי לכל צורה של ביקורת או פגיעה נרקיסיסטית.

הוא טוען שרוב האנשים הרשעים מודעים לרשע שבמעמקיהם אך אינם מסוגלים לשאת את כאב ההתבוננות הפנימית או להודות בפני עצמם שהם אכן רשעים. כך, הם כל הזמן בורחים מהרשע של עצמם, ומעמידים את עצמם בפוזיציה של בעלי מוסר גבוה, ואילו האחר עבורם הוא מוקד הרשע. הרשע, לדעתו של פק, הינו הפרעה אישיותית. 

לדעתו של פק, אדם רשע בוחר להיות כזה. הרשע עולה מתוך בחירה חופשית כך: כל אדם עומד בצומת דרכים כאשר דרך אחת מובילה אל האלוהים והאחרת אל השטן. הדרך אל האלוהים היא הנכונה, והליכה בה משמעותה דומה לקבלת מרותו של כוח שהוא עליון עליך. אבל, כאשר אדם רוצה לשכנע את עצמו ואת האחרים שיש לו חופש בחירה, הוא יעדיף לבחור בדרך שלא ניתן לכנותה הדרך הנכונה. כך הוא בוחר בדרך הרשע. במשמעות דתית, פק מאמין כי אכן קיימים אנשים שהשטן פועל דרכם ("possessed") והם כקורבן של הרשע, אך הם מעטים. רבים יותר, לדעתו, הם המקרים של רשע אנושי מובהק, ולאלה קשר הדוק עם השטן, מתוך בחירה חופשית שלהם.

רוע ככוח מניע המפעיל פסיכופתים מאת ריקי שחם

רוע ככוח מניע המפעיל פסיכופתים

ריקי שחם

האתיקה הוא אחד הענפים המרכזיים בפילוסופיה. הפילוסופים כולם, כולל הפילוסופים היהודים לדורותיהם, התעסקו עם מהותו של הרוע. חלק גדול ממשנתו של הארי הקדוש, הוא התמודדות עם מקורות הרוע, או מה שהוא מכנה "הקליפה" שנמצאת בבסיס אישיותו של האדם.

הנטייה המודרנית היא לראות בכשלים אתיים או ברוע, כשל פסיכולוגי "שהוציא" מאותו אדם את אותו כשל התנהגותי.  לצורך העניין, ניקח פדופיל שבטוחני שיש הסכמה גורפת בין כולנו לגבי מעשיו הרעים. הפסיכולוגיה תנסה למצוא מניעים היסטוריים בתפקודיו של זה, החל מילדותו, דרך חיפוש נקודות מחשך בעברו, שאולי הולידו מתוכו את הצורך בהרס קיומם של ילדות או ילדים קטנים. כמובן שהתנהגות זאת תאובחן ותוערך מידית כהפרעה אישיותית מכל סוג שהוא וההגדרה הפסיכולוגית תמקם אותו אי שם בהירארכיה המבחנית של אבי טיפוס מופרעי אישיות.

אנחנו ננסה במאמרנו זה להסתכל על אותה תופעה מהזווית הפילוסופית האתית.  המיקוד שלנו צריך לבדוק את הנושא מההגדרה האבסולוטית לגבי אופיו של הרוע.

כאכסיומה נאמר, שהרוע הוא קודם כל רצון "לרצוח" את גופו או נפשו של האחר. בלשונו של לוינס* "לרצוח את פניו". (במאמר אחר ננסה להתמקד על טיבו של זה).

הרוע מסרס את אפשרות קיומו של האחר. הרוע לוכד את האחר בציפורני שליטה ולא מאפשר לאחר להתקיים בתוך עולמו הוא. הרוע מכריח אותנו להיכנס לתוך שדהו של הרע ולהתקיים בתוך חוקיו של זה ולא בתוך חוקי הטבע הקוסמיים, חוקי הטוב.

הרוע הוא חוק של יחיד, הוא לא חוק חברתי, כל רוע ואידיאת החוקים הפרטית שלו. כל רוע חי בתוך ממלכה אשלייתית שלו ובתוך הממלכה שלו הוא מייצר חוקי רוע.

הרוע הוא שימוש פעיל בחוקים אלו. הרע הוא מי שמתנגד לקיום הטבעי, החברתי וההומאני של העולם. אם היינו משתמשים בשפה דתית, היינו אומרים, הרע הוא זה אשר נלחם באלוהות והרוע הוא כלי הנשק נגד האלוהות. הרוע הוא כלי השולל את הקיום האנושי עלי אדמות. נראה לי פסול מיסודו להלחם ברוע ולהצדיק את קיומו דרך שדות פסיכולוגיים. כל ניסיון להבינו דרך מניעיו הפסיכוטיים הופך את הרוע לכלי חשוף ונגיש לכל מטורף מצוי.

היטיב לתאר את מהות הרוע  הפסיכולוג סקוט פק (1983) ולהלן פרק מספרו "אנשי השקרים". סקוט פק מזהה את הרוע, או במקרה שלו את הרשע בתוך מטופליו וההתייחסות שלו אליהם היא דווקא מזווית פילוסופית ולא פסיכולוגית. הוא רואה אותם כמגלמים רשע טהור. הוא לא מצדיק כותרים פסיכולוגיים ואבחנות פסיכולוגיות מרשימות על מנת לתת לגיטימציה לרוע זה.

קטע מתוך "אנשי השקר" (people of the lie) שבו מתאר פסיכולוג אמריקאי ידוע את  פגישותיו עם אנשים שלדעתו מגלמים רשע טהור.

ד"ר סקוט פק מתייחס לרשעים כ"נרקסיסטים ממאירים" (malignant narcissit) ומתאר את אותם אנשים המגלמים לדעתו את הרשע, אותם "אנשי השקר", באופן הבא:

"... אין להם כל יחס כהוא זה של כבוד כלפי האמת; הם משקרים וחיים בעולם של שקרים. הם מאסטרים של התחזות ומלבישים על עצמם מסיכות של כבוד וטוב עד כדי אדיקות דתית. החזות המנומסת והנכבדות שלהם הם המרכיב החשוב ביותר עבורם.

הרשע שלהם מתבטא בעיקר בשימוש כוחני של כפית רצונם על האחר באילוצים גלויים או סמויים. הם הורסים את האחר כדי להגן ולשמור על שלמותה החולה של האחד - עצמם. הם ההפך הגמור של אלו שרוצים להיאבק בחולי הרוע, ההפך הגמור של בריאות נפשית, שהיא תהליך ארוך ומתמשך של מחויבות למציאות, בכל מחיר.

בפגישה ביני לבין מטופל כזה ראיתי איך הוא לפתע דמה לי לנחש מתפתל בעל עוצמה רבה... יותר מגופו הזע, מפחידים היו פניו. עיניו התכסו במין אדישות אצלה של זוחל... הוא היה ייצוגו של הרוע, לא סתם חולה....

צפיתי בצדדים האפלים במיוחד של האדם, אותם אין הפסיכולוגיה המודרנית יכולה להסביר ללא התבוננות רוחנית ואולי אף דתית...".

פק מתאר את אחת מהמטופלות שלו, שרלין, כמישהי שהייתה בלתי מסוגלת לחלוטין לחוש אמפתיה כלפי אחרים בכל דרך שהיא. כמו אנשי שקר אחרים, גם היא ראתה בכל אדם אחר חפץ למשחק או כלי שאפשר בעזרתו לעשות מניפולציות לפי יכולותיו השונות או לשם הפקת הנאה ושעשוע. פק טוען שאנשים כאלו אינם ניתנים לטיפול פסיכולוגי ואפילו פסיכיאטרי, ומטיל ספק באפשרות לרפאם.

הוא מגדיר רשע כמצב של "בערות לוחמנית" ("militant ignorance"), שכן בעוד שהתפיסה הדתית יהודית-נוצרית מגדירה במקורה את ה"חטא" כתהליך שמוביל אותנו ל"פספס את הנקודה" ולשגות, ומרבית האנשים מודעים לכך ברמה זו או אחרת, האנשים שאצלם הרשע פעיל נאבקים מול התפיסה הזאת ונלחמים על ידי סרבנותם לקבלה.

פק מגדיר את אלה שהוא קורא להם רשעים בתור אנשים שבורחים או מסתתרים ממודעותם עצמם (וזאת על ידי רמייה עצמית ותעתוע עצמי, בראש ובראשונה). מצב זה, לדעתו, שונה לחלוטין ממצב של חוסר מודעות בטיפול פסיכוטרפויטי.

לפי פק, אדם רשע:

* כל הזמן ובשיטתיות מתעתע ומרמה, במטרה להימנע מרגשי אשמה וכדי לשמור על תדמית של כליל השלמות.
* מרמה ומתעתע באחרים כתוצאה מהתעתוע שלהם את עצמם.
* משליך את הרשע שלו כלפי אנשים ספציפיים במיוחד (שעירים לעזאזל שלו) בעוד שממשיך לנהוג בצורה נורמאלית עם אחרים ("חוסר רגישותם כלפיה היה סלקטיבי").
* בדרך כלל שונא תחת יומרה של אהבה, במטרה לרמייה עצמית ושל אחרים.
* עושה שימוש לרעה (abuse) בכל כוח רגשי ("כופה את רצונו על האחר באילוצים גלויים או סמויים").
* שומר על מכובדות רמה, ומשקר ללא הרף כדי לעשות זאת.
* קונסיסטנטי בחטאיו. אדם מרושע מוגדר לא כל כך על ידי עוצמת חטאיו, אלא בהתמדה שלו בהם (משמע בהרסנותו).
* אינו מסוגל לחשוב מזווית הראיה של הקורבן שלו (אותו שעיר לעזאזל שלו).
* בעל חוסר סובלנות מוסתר וסמוי לכל צורה של ביקורת או פגיעה נרקיסיסטית.

הוא טוען שרוב האנשים הרשעים מודעים לרשע שבמעמקיהם אך אינם מסוגלים לשאת את כאב ההתבוננות הפנימית או להודות בפני עצמם שהם אכן רשעים. כך, הם כל הזמן בורחים מהרשע של עצמם, ומעמידים את עצמם בפוזיציה של בעלי מוסר גבוה, ואילו האחר עבורם הוא מוקד הרשע. הרשע, לדעתו של פק, הינו הפרעה אישיותית. 

לדעתו של פק, אדם רשע בוחר להיות כזה. הרשע עולה מתוך בחירה חופשית כך: כל אדם עומד בצומת דרכים כאשר דרך אחת מובילה אל האלוהים והאחרת אל השטן. הדרך אל האלוהים היא הנכונה, והליכה בה משמעותה דומה לקבלת מרותו של כוח שהוא עליון עליך. אבל, כאשר אדם רוצה לשכנע את עצמו ואת האחרים שיש לו חופש בחירה, הוא יעדיף לבחור בדרך שלא ניתן לכנותה הדרך הנכונה. כך הוא בוחר בדרך הרשע. במשמעות דתית, פק מאמין כי אכן קיימים אנשים שהשטן פועל דרכם ("possessed") והם כקורבן של הרשע, אך הם מעטים. רבים יותר, לדעתו, הם המקרים של רשע אנושי מובהק, ולאלה קשר הדוק עם השטן, מתוך בחירה חופשית שלהם.

האתיקה הוא אחד הענפים המרכזיים בפילוסופיה. הפילוסופים כולם, כולל הפילוסופים היהודים לדורותיהם, התעסקו עם מהותו של הרוע. חלק גדול ממשנתו של הארי הקדוש, הוא התמודדות עם מקורות הרוע, או מה שהוא מכנה "הקליפה" שנמצאת בבסיס אישיותו של האדם.

הנטייה המודרנית היא לראות בכשלים אתיים או ברוע, כשל פסיכולוגי "שהוציא" מאותו אדם את אותו כשל התנהגותי.  לצורך העניין, ניקח פדופיל שבטוחני שיש הסכמה גורפת בין כולנו לגבי מעשיו הרעים. הפסיכולוגיה תנסה למצוא מניעים היסטוריים בתפקודיו של זה, החל מילדותו, דרך חיפוש נקודות מחשך בעברו, שאולי הולידו מתוכו את הצורך בהרס קיומם של ילדות או ילדים קטנים. כמובן שהתנהגות זאת תאובחן ותוערך מידית כהפרעה אישיותית מכל סוג שהוא וההגדרה הפסיכולוגית תמקם אותו אי שם בהירארכיה המבחנית של אבי טיפוס מופרעי אישיות.

אנחנו ננסה במאמרנו זה להסתכל על אותה תופעה מהזווית הפילוסופית האתית.  המיקוד שלנו צריך לבדוק את הנושא מההגדרה האבסולוטית לגבי אופיו של הרוע.

כאכסיומה נאמר, שהרוע הוא קודם כל רצון "לרצוח" את גופו או נפשו של האחר. בלשונו של לוינס* "לרצוח את פניו". (במאמר אחר ננסה להתמקד על טיבו של זה).

הרוע מסרס את אפשרות קיומו של האחר. הרוע לוכד את האחר בציפורני שליטה ולא מאפשר לאחר להתקיים בתוך עולמו הוא. הרוע מכריח אותנו להיכנס לתוך שדהו של הרע ולהתקיים בתוך חוקיו של זה ולא בתוך חוקי הטבע הקוסמיים, חוקי הטוב.

הרוע הוא חוק של יחיד, הוא לא חוק חברתי, כל רוע ואידיאת החוקים הפרטית שלו. כל רוע חי בתוך ממלכה אשלייתית שלו ובתוך הממלכה שלו הוא מייצר חוקי רוע.

הרוע הוא שימוש פעיל בחוקים אלו. הרע הוא מי שמתנגד לקיום הטבעי, החברתי וההומאני של העולם. אם היינו משתמשים בשפה דתית, היינו אומרים, הרע הוא זה אשר נלחם באלוהות והרוע הוא כלי הנשק נגד האלוהות. הרוע הוא כלי השולל את הקיום האנושי עלי אדמות. נראה לי פסול מיסודו להלחם ברוע ולהצדיק את קיומו דרך שדות פסיכולוגיים. כל ניסיון להבינו דרך מניעיו הפסיכוטיים הופך את הרוע לכלי חשוף ונגיש לכל מטורף מצוי.

היטיב לתאר את מהות הרוע  הפסיכולוג סקוט פק (1983) ולהלן פרק מספרו "אנשי השקרים". סקוט פק מזהה את הרוע, או במקרה שלו את הרשע בתוך מטופליו וההתייחסות שלו אליהם היא דווקא מזווית פילוסופית ולא פסיכולוגית. הוא רואה אותם כמגלמים רשע טהור. הוא לא מצדיק כותרים פסיכולוגיים ואבחנות פסיכולוגיות מרשימות על מנת לתת לגיטימציה לרוע זה.

קטע מתוך "אנשי השקר" (people of the lie) שבו מתאר פסיכולוג אמריקאי ידוע את  פגישותיו עם אנשים שלדעתו מגלמים רשע טהור.

ד"ר סקוט פק מתייחס לרשעים כ"נרקסיסטים ממאירים" (malignant narcissit) ומתאר את אותם אנשים המגלמים לדעתו את הרשע, אותם "אנשי השקר", באופן הבא:

"... אין להם כל יחס כהוא זה של כבוד כלפי האמת; הם משקרים וחיים בעולם של שקרים. הם מאסטרים של התחזות ומלבישים על עצמם מסיכות של כבוד וטוב עד כדי אדיקות דתית. החזות המנומסת והנכבדות שלהם הם המרכיב החשוב ביותר עבורם.

הרשע שלהם מתבטא בעיקר בשימוש כוחני של כפית רצונם על האחר באילוצים גלויים או סמויים. הם הורסים את האחר כדי להגן ולשמור על שלמותה החולה של האחד - עצמם. הם ההפך הגמור של אלו שרוצים להיאבק בחולי הרוע, ההפך הגמור של בריאות נפשית, שהיא תהליך ארוך ומתמשך של מחויבות למציאות, בכל מחיר.

בפגישה ביני לבין מטופל כזה ראיתי איך הוא לפתע דמה לי לנחש מתפתל בעל עוצמה רבה... יותר מגופו הזע, מפחידים היו פניו. עיניו התכסו במין אדישות אצלה של זוחל... הוא היה ייצוגו של הרוע, לא סתם חולה....

צפיתי בצדדים האפלים במיוחד של האדם, אותם אין הפסיכולוגיה המודרנית יכולה להסביר ללא התבוננות רוחנית ואולי אף דתית...".

פק מתאר את אחת מהמטופלות שלו, שרלין, כמישהי שהייתה בלתי מסוגלת לחלוטין לחוש אמפתיה כלפי אחרים בכל דרך שהיא. כמו אנשי שקר אחרים, גם היא ראתה בכל אדם אחר חפץ למשחק או כלי שאפשר בעזרתו לעשות מניפולציות לפי יכולותיו השונות או לשם הפקת הנאה ושעשוע. פק טוען שאנשים כאלו אינם ניתנים לטיפול פסיכולוגי ואפילו פסיכיאטרי, ומטיל ספק באפשרות לרפאם.

הוא מגדיר רשע כמצב של "בערות לוחמנית" ("militant ignorance"), שכן בעוד שהתפיסה הדתית יהודית-נוצרית מגדירה במקורה את ה"חטא" כתהליך שמוביל אותנו ל"פספס את הנקודה" ולשגות, ומרבית האנשים מודעים לכך ברמה זו או אחרת, האנשים שאצלם הרשע פעיל נאבקים מול התפיסה הזאת ונלחמים על ידי סרבנותם לקבלה.

פק מגדיר את אלה שהוא קורא להם רשעים בתור אנשים שבורחים או מסתתרים ממודעותם עצמם (וזאת על ידי רמייה עצמית ותעתוע עצמי, בראש ובראשונה). מצב זה, לדעתו, שונה לחלוטין ממצב של חוסר מודעות בטיפול פסיכוטרפויטי.

לפי פק, אדם רשע:

* כל הזמן ובשיטתיות מתעתע ומרמה, במטרה להימנע מרגשי אשמה וכדי לשמור על תדמית של כליל השלמות.
* מרמה ומתעתע באחרים כתוצאה מהתעתוע שלהם את עצמם.
* משליך את הרשע שלו כלפי אנשים ספציפיים במיוחד (שעירים לעזאזל שלו) בעוד שממשיך לנהוג בצורה נורמאלית עם אחרים ("חוסר רגישותם כלפיה היה סלקטיבי").
* בדרך כלל שונא תחת יומרה של אהבה, במטרה לרמייה עצמית ושל אחרים.
* עושה שימוש לרעה (abuse) בכל כוח רגשי ("כופה את רצונו על האחר באילוצים גלויים או סמויים").
* שומר על מכובדות רמה, ומשקר ללא הרף כדי לעשות זאת.
* קונסיסטנטי בחטאיו. אדם מרושע מוגדר לא כל כך על ידי עוצמת חטאיו, אלא בהתמדה שלו בהם (משמע בהרסנותו).
* אינו מסוגל לחשוב מזווית הראיה של הקורבן שלו (אותו שעיר לעזאזל שלו).
* בעל חוסר סובלנות מוסתר וסמוי לכל צורה של ביקורת או פגיעה נרקיסיסטית.

הוא טוען שרוב האנשים הרשעים מודעים לרשע שבמעמקיהם אך אינם מסוגלים לשאת את כאב ההתבוננות הפנימית או להודות בפני עצמם שהם אכן רשעים. כך, הם כל הזמן בורחים מהרשע של עצמם, ומעמידים את עצמם בפוזיציה של בעלי מוסר גבוה, ואילו האחר עבורם הוא מוקד הרשע. הרשע, לדעתו של פק, הינו הפרעה אישיותית. 

לדעתו של פק, אדם רשע בוחר להיות כזה. הרשע עולה מתוך בחירה חופשית כך: כל אדם עומד בצומת דרכים כאשר דרך אחת מובילה אל האלוהים והאחרת אל השטן. הדרך אל האלוהים היא הנכונה, והליכה בה משמעותה דומה לקבלת מרותו של כוח שהוא עליון עליך. אבל, כאשר אדם רוצה לשכנע את עצמו ואת האחרים שיש לו חופש בחירה, הוא יעדיף לבחור בדרך שלא ניתן לכנותה הדרך הנכונה. כך הוא בוחר בדרך הרשע. במשמעות דתית, פק מאמין כי אכן קיימים אנשים שהשטן פועל דרכם ("possessed") והם כקורבן של הרשע, אך הם מעטים. רבים יותר, לדעתו, הם המקרים של רשע אנושי מובהק, ולאלה קשר הדוק עם השטן, מתוך בחירה חופשית שלהם.

ריקי שחם

רוע ככוח מניע המפעיל פסיכופתים

ריקי שחם

next song
נקודה אמצעית
ריקי שחם

דווקא היום
המוח מעורטל כל כך
המחשבות שיוצאות ממנו
הם ללא מסננות
ומעפילות
אל כל המקומות
באטיות
שמעמידה פנים
כאילו הכל שם טמיר כל כך
ופתיתי השקט
נערמים בכל פינה ומושב.
בתוך המלנכוליה הזו
עם לחיים סמוקות מקור
מקשיבה לקול האנושי
שירא כל כך
מלחוות את הנפקדות שלו
מחוקי השררה
וכולי רחמים
לרוח המורעבת
שיראה
מהאחרות
הנותנת את כל המקום
לחיים שהם
קציר יום יומי
של אגדי הרוח החופשית.
היום אלך שוב למבוך
ואחפש לי בלב פנימה
עוד אוצר מסתתר
שיראה לי
את מופלאות הגופים
ואעשה לי
במרכז המבוך
באמצע ממש
טקס של מעלה
בלי כחש
אתו
ואתה
ועם סוס הפרא שלו
נהייה מאוגדים
צפופים במבוך
עם סוס
ועם כל המוזרות
בברית
שיש בה
רק
דממה.

נקודה אמצעית מאת ריקי שחם

נקודה אמצעית

ריקי שחם

דווקא היום
המוח מעורטל כל כך
המחשבות שיוצאות ממנו
הם ללא מסננות
ומעפילות
אל כל המקומות
באטיות
שמעמידה פנים
כאילו הכל שם טמיר כל כך
ופתיתי השקט
נערמים בכל פינה ומושב.
בתוך המלנכוליה הזו
עם לחיים סמוקות מקור
מקשיבה לקול האנושי
שירא כל כך
מלחוות את הנפקדות שלו
מחוקי השררה
וכולי רחמים
לרוח המורעבת
שיראה
מהאחרות
הנותנת את כל המקום
לחיים שהם
קציר יום יומי
של אגדי הרוח החופשית.
היום אלך שוב למבוך
ואחפש לי בלב פנימה
עוד אוצר מסתתר
שיראה לי
את מופלאות הגופים
ואעשה לי
במרכז המבוך
באמצע ממש
טקס של מעלה
בלי כחש
אתו
ואתה
ועם סוס הפרא שלו
נהייה מאוגדים
צפופים במבוך
עם סוס
ועם כל המוזרות
בברית
שיש בה
רק
דממה.

דווקא היום
המוח מעורטל כל כך
המחשבות שיוצאות ממנו
הם ללא מסננות
ומעפילות
אל כל המקומות
באטיות
שמעמידה פנים
כאילו הכל שם טמיר כל כך
ופתיתי השקט
נערמים בכל פינה ומושב.
בתוך המלנכוליה הזו
עם לחיים סמוקות מקור
מקשיבה לקול האנושי
שירא כל כך
מלחוות את הנפקדות שלו
מחוקי השררה
וכולי רחמים
לרוח המורעבת
שיראה
מהאחרות
הנותנת את כל המקום
לחיים שהם
קציר יום יומי
של אגדי הרוח החופשית.
היום אלך שוב למבוך
ואחפש לי בלב פנימה
עוד אוצר מסתתר
שיראה לי
את מופלאות הגופים
ואעשה לי
במרכז המבוך
באמצע ממש
טקס של מעלה
בלי כחש
אתו
ואתה
ועם סוס הפרא שלו
נהייה מאוגדים
צפופים במבוך
עם סוס
ועם כל המוזרות
בברית
שיש בה
רק
דממה.

ריקי שחם

נקודה אמצעית

ריקי שחם

next song
יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז
ריקי שחם

יום יום
אני מסתכלת על שדרת עצי האגוז
שמלבבת כל כך את סביבות
ההכרה שלי.
לעיתים,
אני מדמיינת לי
את רגע הלידה שלי
כשפרצתי החוצה מתוך השילייה
וירדתי לעולמנו
ואיני יודעת
אם ברגע זה ממש
היו עצי האגוז
נבטים קטנים או עצים ממש.

יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז מאת ריקי שחם

יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז

ריקי שחם

יום יום
אני מסתכלת על שדרת עצי האגוז
שמלבבת כל כך את סביבות
ההכרה שלי.
לעיתים,
אני מדמיינת לי
את רגע הלידה שלי
כשפרצתי החוצה מתוך השילייה
וירדתי לעולמנו
ואיני יודעת
אם ברגע זה ממש
היו עצי האגוז
נבטים קטנים או עצים ממש.

יום יום
אני מסתכלת על שדרת עצי האגוז
שמלבבת כל כך את סביבות
ההכרה שלי.
לעיתים,
אני מדמיינת לי
את רגע הלידה שלי
כשפרצתי החוצה מתוך השילייה
וירדתי לעולמנו
ואיני יודעת
אם ברגע זה ממש
היו עצי האגוז
נבטים קטנים או עצים ממש.

ריקי שחם

יום יום אני משקה בעיניי את שדרת עצי האגוז

ריקי שחם

next song
ונוס באה לבקר אותי
ריקי שחם

בתוך הקור שמכרבל אותי אל עצמי
אני מבצעת חדירה
חודרת לנפש פנימה
ובמבט נוקב
מגלה את נבכי הקיום האלמותי
שמייצר איזשהו נצח
שגם השלג לא מפשיר
כי גם אם החדירה חטופה
עדיין אני מתערטלת מולה
וכנפי הקפואות
שחזרו ממסע
משתקעות בתוך שקעי מקומם
והעירום שמחפז בחפוז
שומר את הנפש פתוחה
ואני נחפזת לשוב למילים
ששורדות את חיי
ומחכות לי תמיד בטרם
הוא ילחש לי שוב:
אני מחכה.

ונוס באה לבקר אותי מאת ריקי שחם

ונוס באה לבקר אותי

ריקי שחם

בתוך הקור שמכרבל אותי אל עצמי
אני מבצעת חדירה
חודרת לנפש פנימה
ובמבט נוקב
מגלה את נבכי הקיום האלמותי
שמייצר איזשהו נצח
שגם השלג לא מפשיר
כי גם אם החדירה חטופה
עדיין אני מתערטלת מולה
וכנפי הקפואות
שחזרו ממסע
משתקעות בתוך שקעי מקומם
והעירום שמחפז בחפוז
שומר את הנפש פתוחה
ואני נחפזת לשוב למילים
ששורדות את חיי
ומחכות לי תמיד בטרם
הוא ילחש לי שוב:
אני מחכה.

בתוך הקור שמכרבל אותי אל עצמי
אני מבצעת חדירה
חודרת לנפש פנימה
ובמבט נוקב
מגלה את נבכי הקיום האלמותי
שמייצר איזשהו נצח
שגם השלג לא מפשיר
כי גם אם החדירה חטופה
עדיין אני מתערטלת מולה
וכנפי הקפואות
שחזרו ממסע
משתקעות בתוך שקעי מקומם
והעירום שמחפז בחפוז
שומר את הנפש פתוחה
ואני נחפזת לשוב למילים
ששורדות את חיי
ומחכות לי תמיד בטרם
הוא ילחש לי שוב:
אני מחכה.

ריקי שחם

ונוס באה לבקר אותי

ריקי שחם

next song
הכל מלא עלי שלכת
ריקי שחם

אני מורעבת
הזכרון שלי רוצה
להתמלא
במילים ספונטניות
בזהויות מטפיסיות
בזמן
שהוא
רק שלו.
אני רוצה שתגלה לי עוד
אני רוצה שתגלה לי
עוד סוד אחד
של אבן החכמים שלנו
כדי שאהיה מסוגלת לדעת
ששלושתנו
אתה ואני
והיא
אנחנו הדבר הבלתי אפשרי
הזה.
אתה שאמרת:
כמה את יפה
אתה בשערותיך הפרועות
עם שריון הצב על גבך
אתה שבאהבתך
אפילו את אור השמש
השחרת
אתה ששערה שלך
שמורה בתוך קופסה
אתה שהפכת אותי לרעבה
כל כך
אתה תמיד חוזר.
אני מחפשת את גופי
בסבך גופך
ונעתרת
תמיד נעתרת
כי רק בזמן רעב
יש לי חלום צלול
ואני שוקעת
בתרדמה
נוגה.

הכל מלא עלי שלכת מאת ריקי שחם

הכל מלא עלי שלכת

ריקי שחם

אני מורעבת
הזכרון שלי רוצה
להתמלא
במילים ספונטניות
בזהויות מטפיסיות
בזמן
שהוא
רק שלו.
אני רוצה שתגלה לי עוד
אני רוצה שתגלה לי
עוד סוד אחד
של אבן החכמים שלנו
כדי שאהיה מסוגלת לדעת
ששלושתנו
אתה ואני
והיא
אנחנו הדבר הבלתי אפשרי
הזה.
אתה שאמרת:
כמה את יפה
אתה בשערותיך הפרועות
עם שריון הצב על גבך
אתה שבאהבתך
אפילו את אור השמש
השחרת
אתה ששערה שלך
שמורה בתוך קופסה
אתה שהפכת אותי לרעבה
כל כך
אתה תמיד חוזר.
אני מחפשת את גופי
בסבך גופך
ונעתרת
תמיד נעתרת
כי רק בזמן רעב
יש לי חלום צלול
ואני שוקעת
בתרדמה
נוגה.

אני מורעבת
הזכרון שלי רוצה
להתמלא
במילים ספונטניות
בזהויות מטפיסיות
בזמן
שהוא
רק שלו.
אני רוצה שתגלה לי עוד
אני רוצה שתגלה לי
עוד סוד אחד
של אבן החכמים שלנו
כדי שאהיה מסוגלת לדעת
ששלושתנו
אתה ואני
והיא
אנחנו הדבר הבלתי אפשרי
הזה.
אתה שאמרת:
כמה את יפה
אתה בשערותיך הפרועות
עם שריון הצב על גבך
אתה שבאהבתך
אפילו את אור השמש
השחרת
אתה ששערה שלך
שמורה בתוך קופסה
אתה שהפכת אותי לרעבה
כל כך
אתה תמיד חוזר.
אני מחפשת את גופי
בסבך גופך
ונעתרת
תמיד נעתרת
כי רק בזמן רעב
יש לי חלום צלול
ואני שוקעת
בתרדמה
נוגה.

ריקי שחם

הכל מלא עלי שלכת

ריקי שחם

next song
אני זוכרת את ציפורל'ה
ריקי שחם

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

אני זוכרת את ציפורל

אני זוכרת את ציפורל'ה

ריקי שחם

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

ריקי שחם

אני זוכרת את ציפורל'ה

ריקי שחם

next song
האל שלי גר על הר
ריקי שחם

העולם שלנו מלא אלים.
אני תופסת אותם בשכל הישר שלי.
יש אלים שעושים מנגינות
וקולעים לנו צמות בשיער
ונותנים לנו מתנות
מלבבים את מאור קיומנו
שמים גדרות סביב חיינו
ובולמים את הפריצה פנימה
של הפרוורטיות חסרת המעצורים
של הרוע.
לנו יש חדר כלולות עם האלים
אנו נישאים עמם
בחופה של מעלה.
הנוורוזה הפרוורטית
עושה חופה של מטה
כדי להנשא
לגוף מדמם
ולהובילו לחופתה
אל עבר מסלול המוות.
האלים המפויסים שלנו
גרים להם בעצי האלון
ובקתדרלות
ובמידת הרחמים והאמת
ומבקעים להם דרכי מסע
אל קרבנו
ונושאים את נפשנו
ללבתו של
האור העליון.

 

האל שלי גר על הר מאת ריקי שחם

האל שלי גר על הר

ריקי שחם

העולם שלנו מלא אלים.
אני תופסת אותם בשכל הישר שלי.
יש אלים שעושים מנגינות
וקולעים לנו צמות בשיער
ונותנים לנו מתנות
מלבבים את מאור קיומנו
שמים גדרות סביב חיינו
ובולמים את הפריצה פנימה
של הפרוורטיות חסרת המעצורים
של הרוע.
לנו יש חדר כלולות עם האלים
אנו נישאים עמם
בחופה של מעלה.
הנוורוזה הפרוורטית
עושה חופה של מטה
כדי להנשא
לגוף מדמם
ולהובילו לחופתה
אל עבר מסלול המוות.
האלים המפויסים שלנו
גרים להם בעצי האלון
ובקתדרלות
ובמידת הרחמים והאמת
ומבקעים להם דרכי מסע
אל קרבנו
ונושאים את נפשנו
ללבתו של
האור העליון.

 

העולם שלנו מלא אלים.
אני תופסת אותם בשכל הישר שלי.
יש אלים שעושים מנגינות
וקולעים לנו צמות בשיער
ונותנים לנו מתנות
מלבבים את מאור קיומנו
שמים גדרות סביב חיינו
ובולמים את הפריצה פנימה
של הפרוורטיות חסרת המעצורים
של הרוע.
לנו יש חדר כלולות עם האלים
אנו נישאים עמם
בחופה של מעלה.
הנוורוזה הפרוורטית
עושה חופה של מטה
כדי להנשא
לגוף מדמם
ולהובילו לחופתה
אל עבר מסלול המוות.
האלים המפויסים שלנו
גרים להם בעצי האלון
ובקתדרלות
ובמידת הרחמים והאמת
ומבקעים להם דרכי מסע
אל קרבנו
ונושאים את נפשנו
ללבתו של
האור העליון.

 

ריקי שחם

האל שלי גר על הר

ריקי שחם

next song
איזה שיר לשיר לך היום?
ריקי שחם

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

איזה שיר לשיר לך היום? מאת ריקי שחם

איזה שיר לשיר לך היום?

ריקי שחם

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

ריקי שחם

איזה שיר לשיר לך היום?

ריקי שחם

next song
לגופי שמלה שחורה
ריקי שחם

הנפש העייפה כל כך
זקוקה לכרית נפשית
כדי להכנס לשנת דוב
שמתעקל בינות דרכי החלום.
גם הציפור השחורה חזרה לעוף בתוך שדותי
ועלוות עצי האלון העתיקים
כבר הגדירה עצמה עד תום
בתחילת הקיץ הזה.
גם אני מנסה להגדיר את עצמי
מתבוננת על הצל שלי
על צללים בכלל
אוחזת ביד נעלמה
אוספת שיער
מטיילת בין הצללים והצלילים
מחפשת את השם האחד
המגדיר
בתוך יער אפל
בתוך דרכים פתלתלות
בשמי
רק עורגת אליך
בלבוש שחור ככלה
מתפללת לבואה של הספינה.

לגופי שמלה שחורה מאת ריקי שחם

לגופי שמלה שחורה

ריקי שחם

הנפש העייפה כל כך
זקוקה לכרית נפשית
כדי להכנס לשנת דוב
שמתעקל בינות דרכי החלום.
גם הציפור השחורה חזרה לעוף בתוך שדותי
ועלוות עצי האלון העתיקים
כבר הגדירה עצמה עד תום
בתחילת הקיץ הזה.
גם אני מנסה להגדיר את עצמי
מתבוננת על הצל שלי
על צללים בכלל
אוחזת ביד נעלמה
אוספת שיער
מטיילת בין הצללים והצלילים
מחפשת את השם האחד
המגדיר
בתוך יער אפל
בתוך דרכים פתלתלות
בשמי
רק עורגת אליך
בלבוש שחור ככלה
מתפללת לבואה של הספינה.

הנפש העייפה כל כך
זקוקה לכרית נפשית
כדי להכנס לשנת דוב
שמתעקל בינות דרכי החלום.
גם הציפור השחורה חזרה לעוף בתוך שדותי
ועלוות עצי האלון העתיקים
כבר הגדירה עצמה עד תום
בתחילת הקיץ הזה.
גם אני מנסה להגדיר את עצמי
מתבוננת על הצל שלי
על צללים בכלל
אוחזת ביד נעלמה
אוספת שיער
מטיילת בין הצללים והצלילים
מחפשת את השם האחד
המגדיר
בתוך יער אפל
בתוך דרכים פתלתלות
בשמי
רק עורגת אליך
בלבוש שחור ככלה
מתפללת לבואה של הספינה.

ריקי שחם

לגופי שמלה שחורה

ריקי שחם

next song