ריקי שחם רביצקי

שירה

אני זוכרת את ציפורל'ה
ריקי שחם

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

אני זוכרת את ציפורל

אני זוכרת את ציפורל'ה

ריקי שחם

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

אני זוכרת,
כשהייתי קטנה,
היינו משתמשים בסיכות בטחון
וגם תופרים מכפלה לחצאית
וגם מתקנים גרבי ניילון.
יש זכרונות
שהם כמו בית רדוף רוחות
יש זכרונות שמעייפים אותך
יש זכרונות שאתה מצטער עליהם
ויש זכרונות שיש להם ריח של טחב.
אני רוצה להיות בלי זכרונות בכלל
כמו שהייתי כשנולדתי
כי יש לי בראש תמונות של אנשים
שהם מפלצות
והם לא יצורים אנושיים
ואותם אני רוצה לטאטא מתחת לשטיח.
אני זוכרת שפעם היינו הולכות עם בריות
והיינו שולחים גלויות עם בול
ואני זוכרת שהיו אומרים לי:
"
אשכנזים אוכלים דג מלוח עם סוכר".
אבל יש אנשים
כשאני חושבת עליהם
אני רואה רק חושך
ומרגישה כאילו עוקרים לי שן
החושך שלהם
זה הצבע של הבגידה
והם מעוותים כמו
המוטציות
בסרטים אפוקליפטיים.
כשהייתי קטנה
קראו לזה "לעשות גרידה"
ואז עושים גם נרקוזה.
אבל פה
בפריס
אני מחפשת את הזכרון
במרומי השמיים
בינות ליופי
של
הפרצופים התוהים
ואומרת:
ברוך ה'
שככה אני.

ריקי שחם

אני זוכרת את ציפורל'ה

ריקי שחם

next song

חזרה